בתוך המסגרת של עובד ה', איפה היית ממקם את כל המעשים הנ"ל? לראות סרט? ללכת למסעדה? 

העניין הוא שכל דבר שאינו קשור לעבודת ה' לא אמור להיעשות ע"י אדם הרוצה ושואף להגיע לשלמות ודבקות בה'.

לומר שזה בשלבים ולא בא בקלות זה נחמד, אבל לדעתי זה פשוט רפיון ועצלנות. כמובן לא נגדך, גם אני כעת לא נמצא בשלב הזה (למרות שהייתי בו...) אבל הרף האמיתי הוא אכן גבוה מאוד. ואי אפשר להתעלם ממנו.

והרבנים.... לא פתרון. לפחות בישיבה שבה אני לומד הם היו אלה שלחצו עלי קצת להיפתח... וזה פשוט לא מסתדר לי עם עובד ה'!!

שאתה מסכים לדעתי או חולק?

תלמיד ישיבה צריך להיות רגיש לצרכים האישיים שלו ולדעת למלא אותם מתוך מודעות עצמית.

בן תורה זה אחד שמרגיש סיפוק מהלימוד שלו.

לאו דווקא שכל יום הוא בשיא ההתהלבות כל הזמן

אבל לאורך זמן הוא עמל בלימוד ורואה פירות ונהנה מזה.

בן תורה צריך להיות עם רגישות גבוהה לסביבה. לראות איפה אפשר לסייע בכל מצב.

לדעת שהלימוד שלו זה אחריות האישית שלו ומתוך שהוא לוקח על זה אחריות זה התפקיד שלו.

אסור שהלימוד שלו יבוא מעמדה תחרותית אלא מעמדה אישית עצמית בלי השוואה לאחרים.

ובכללי בן תורה זה לא נראה לי בהכרח תלמיד חכם.

בן תורה לא חייב להיות בחור ישיבה אלא גם קובע עיתים.

תופס את התורה ברצינות כדבר שמכוון את החיים שלו.

יודע במה הוא חלש במה הוא חזק וע"פ זה מתקדם במנחת.

משלים עם המצב הרוחני הנוכחי שלו ולתמיד רואה איפה אפשר להשתפר ושמח בזה.

מה זה רגיש לצרכים האישיים שלו?

אנחנו רוצים לעבוד את ה' או לא?

אם לא, סבבה. סבבה לגמרי אפילו. זכותך, זכותי, וזכות כל אחד.

אבל, אם אנחנו רוצים באמת להיות עבדי ה', מי נתן לנו את הרשות למשל לראות סרט? זה אפילו לא כמו טיול, זה סתם התפרקות כזו, רצון לפוש.

אם אני פועל לפי 'מה שמרגיש לי', אם פתאום קצת קשה ללמוד אז אני לא לומד, או אם יש לי רצון לצאת לאיפשהו אז אני יוצא - תורה מה תהא עליה? מי נתן לי את הלגיטימציה לזה??

צרכים אישיים זה לא בהכרח סרט. זאת לא היתה כוונתי. כתבתי את הדברים כעומדים בפני עצמם ולא כקונטרה למשהו, לכן אל תסיק מהם משהו שלא אמרתי.

מה זה צרכיים אישים? משתנה מאדם לאדם.

אפרופו סרטים. למה אנשים רואים סרטים? יש להם צורך כלשהו והצפייה בסרט עוזרת להם להרגיע את הצורך הזה.

אישית - אני חושב שסרט זה לא משהו חיובי למלא בו את הצורך המסויים שזה ממלא ואני בטוח שאפשר למלא את הצורך הדרך אחרת שאיננה צפייה בסרט.

לאדם יש מימד חברותי,

מימד שטותניקי

כל אחד עם האופי השונה שלו ועם הצרכים השונים שלו.

לאחד יהיה אופי חברתי ממש והוא צריך התעסקות רבה עם אנשים לשני פחות.

אחד צריך שקט שני צריך רעש וכן על זה הדרך..

ולהיות "עובד ה'" זה גם לדעת באיזה מדרגה אני.

אם במדרגה של הרב מרדכי אליהו שבאמצע תיקון ליל שבועות קשה לו ללגום מהקפה מרוב דבוקותו בתורה - אז אני צריך להיות נאמן למדרגה שלי.. וכן, לנהוג כמו צדיק עליון, אם זאת המדרגה שלי.

אבל אם זאת לא המדרגה שלי - אני צריך להתאים תוכנית שמתאימה לי ותעזור לי להתקדם. כי אם אני ילך ע"פ תוכנית של משהו שדבק בתורה ובמידות פי 10 ממני - אני אפול לקרשים ולא אצליח להתקדם.

וכן, לזהות חולשות בתוכי ולא להתעלם ממה - או להתגבר עליהם, או לשעבד אותם לטוב, או לעשות מהם הפסקה וכולי וכולי.

מודעות עצמית זה חלק בלתי נפרד מעבודת ה'.

ה' טבע בנו כוחות חולשות וחוזקות ועלינו לדעת איך להתקדם עם מה שקיים בנו עכשיו.

מקווה שיותר ברור עכשיו.

אבל עדיין, השאלה היא האם הרף הזה שהצגתי של עובד ה' הוא אכן זה. כי אם כן, זה צריך להיות היעד שאליו אני שואף להגיע, ועליי ועל כל אחד לעשות מה שניתן ע"מ להגיע לכך.

ה'רף' שעובד ה' צריך לעמוד בו זה רף מאוד אישי. אין רף אחיד לכולם.

ר' אלעזר בן דורדיא לדוגמא, אחרי שעשה את כל מה שעשה - עבודת ה' שלו היתה לבכות עד שתצא נשמתו.

בעבודת ה' העיקר זה הדרך ולא התוצאה

והדרך משתנה מאדם לאדם.

הרף הוא 

-'מה ה' רוצה ממני  ע כ ש י ו'?

לא מה הרף עוד כמה זמן או משהו כזה. מה עכשיו ה' היה רוצה שאעשה?

ובכל זאת - יש עניין להישגיות, לצבור השיגים בעבודת ה'.

התוכנית עבודה נגזרת ממה מהחזון שלך לטווח מסויים.

אחרי שביררתי עם עצמך מה היעוד שלך מבחינתך ועשית תוכנית עבודה לטווח של כמה שנים - 

אתה שואל מה ה' רוצה ממני עכשיו.

ז"א בקיצור - כן. עיקר זה ההווה. אבל מתוך מחשבה קודמת על העתיד.

מחשבה על חזון מסויים שאני מתקדם לעברו בהווה.

מה הייעוד האישי שלי - זה דבר שדורש בירור.

זה די מסדר את העניין בראש אבל צריך עוד לחשוב.
תודה

כיף לשמוע שזה מה שמעסיק אותך

מברך אותך בבהירות

קודם כל, אנסה לסדר קצת את הדברים..

בימינו המגזר שלנו מתחלק לשניים: התורניים/חרד"לים והליברליים/לייטים/מזרוחניקים.

ברור שלהיות מזרוחניק באופי זה לא טוב.. זאת אומרת, או שאתה בעולם הקודש ועובד את ה' או שאתה בעולם החול ועושה מה שבא לך.. אל תפסח על שני הסעיפים.. יש מזרוחניקים שקוראים לעצמם דתיים-תורניים בזמן שהם מרשים לעצמם לחפף פה ולחפף שם...

צריך להיות ברור..

מצד שני, גם אם החלטת להיות בקודש, אמנם בדרך הכללית שהצבת לעצמך אסור לך להתיר כל מיני דברים ולהרשות לעצמך לוותר, אבל אתה יכול להגדיר מראש דברים "נטרליים" שאתה מרשה לעצמך. הסיבה היא שהאדם לא מושלם והוא צריך גם להיות בן אדם(אלא אם כן אתה גדול דור ואתה ברמה גבוהה..) ולכן אין בעיה בכך שתראה סרטים כשרים או שתלך למסעדה. ללכת למסעדה או לראות סרט כשר וצנוע אלו דברים "ניטרליים" שאין בהם בעיה של ממש אבל הם צריכים להיות במינון נכון וקטן ולהיות בהגזמה ובטח שלא להיות העיקר..

כמובן, ברגע שאתה חושב שהתעלית למדרגה יותר גבוהה ואתה מרגיש שאתה לא צריך את הדברים האלו, אתה יכול לוותר על דברים כאלה ולהעלות את הדברים הניטרליים ברמה. לדוגמא, במקום לראות סרט, לעשות ריצה/לכתוב חיבורים/לעשות עבודה קטנה/לקרוא ספר קודש שהוא לא גמרא.(תלוי ברמה..). כל הדברים האלה אינדבדואלים ולכן כל אדם צריך לבחון את עצמו ולראות מה הדרך הכי מתאימה לו שתחזיק מעמד לאורך זמן.

לסיום, אני אתן דוגמא להמחשה: נגיד מישהו רוצה לעשות דיאטה והוא מתלבט איזו דיאטה לבחור. הוא צריך לבחור את הדיאטה שמצד אחד באמת משפיעה עליו ועוזרת לו להשיל קילוגרמים ומצד שני לא דיאטה קשה מדי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.. אמנם כשהאדם אומר: מה, למה לתת לעצמי להתפנק בכוס שוקו פעם בשבוע? אבל אם הוא לא ישתה כוס שוקו בשבוע, הוא ישבר וכל הדיאטה תיהרס ולכן זה "משתלם" לשתות כוס שוקו פעם בשבוע ולשמור על הדיאטה.

מקוה שהייתי מספיק ברור ועזרתי לך..

לילה טוב!

עם ההודעות המפורטות שלך ;)

קודם כל, אנסה לסדר קצת את הדברים..

בימינו המגזר שלנו מתחלק לשניים: התורניים/חרד"לים והליברליים/לייטים/מזרוחניקים.

ברור שלהיות מזרוחניק באופי זה לא טוב.. זאת אומרת, או שאתה בעולם הקודש ועובד את ה' או שאתה בעולם החול ועושה מה שבא לך.. אל תפסח על שני הסעיפים.. יש מזרוחניקים שקוראים לעצמם דתיים-תורניים בזמן שהם מרשים לעצמם לחפף פה ולחפף שם...

צריך להיות ברור..

מצד שני, גם אם החלטת להיות בקודש, אמנם בדרך הכללית שהצבת לעצמך אסור לך להתיר כל מיני דברים ולהרשות לעצמך לוותר, אבל אתה יכול להגדיר מראש דברים "נטרליים" שאתה מרשה לעצמך. הסיבה היא שהאדם לא מושלם והוא צריך גם להיות בן אדם(אלא אם כן אתה גדול דור ואתה ברמה גבוהה..) ולכן אין בעיה בכך שתראה סרטים כשרים או שתלך למסעדה. ללכת למסעדה או לראות סרט כשר וצנוע אלו דברים "ניטרליים" שאין בהם בעיה של ממש אבל הם צריכים להיות במינון נכון וקטן ולהיות בהגזמה ובטח שלא להיות העיקר..

כמובן, ברגע שאתה חושב שהתעלית למדרגה יותר גבוהה ואתה מרגיש שאתה לא צריך את הדברים האלו, אתה יכול לוותר על דברים כאלה ולהעלות את הדברים הניטרליים ברמה. לדוגמא, במקום לראות סרט, לעשות ריצה/לכתוב חיבורים/לעשות עבודה קטנה/לקרוא ספר קודש שהוא לא גמרא.(תלוי ברמה..). כל הדברים האלה אינדבדואלים ולכן כל אדם צריך לבחון את עצמו ולראות מה הדרך הכי מתאימה לו שתחזיק מעמד לאורך זמן.

לסיום, אני אתן דוגמא להמחשה: נגיד מישהו רוצה לעשות דיאטה והוא מתלבט איזו דיאטה לבחור. הוא צריך לבחור את הדיאטה שמצד אחד באמת משפיעה עליו ועוזרת לו להשיל קילוגרמים ומצד שני לא דיאטה קשה מדי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.. אמנם כשהאדם אומר: מה, למה לתת לעצמי להתפנק בכוס שוקו פעם בשבוע? אבל אם הוא לא ישתה כוס שוקו בשבוע, הוא ישבר וכל הדיאטה תיהרס ולכן זה "משתלם" לשתות כוס שוקו פעם בשבוע ולשמור על הדיאטה.

מקוה שהייתי מספיק ברור ועזרתי לך..

לילה טוב!

הרמב"ם אומר שאותו האדם כביכול מצטרף לשבט לוי ופורק מעל צווארו את חשבונות העולם.

אומרים שבדרך הכלל הדרך שלא הולכת טוב או שיש מניעות, היא הדרך שה' רוצה שנילך בה..

כמובן, בדרך שבה אדם רוצה לילך מוליכין אותו, אבל אדם יכול לראות לפעמים רמזים מן השמיים שיגידו לו איזו דרך נכונה..
בעז"ה שנזכה שיגיע כבר אליהו הנביא ותתחדש הנבואה ואז נוכל לשאול את הנביא מהי הדרך שה' רוצה שנלך בה והוא היה אומר לנו..

לא כתבתי מה תשובת הרמב"ם כך שההנחה שלך שגויה. הרמב"ם אומר (ע"פ התנאים והאמוראים) שאסור להתפרנס מכתר תורה (אלא צריך לצאת לעבוד). במילים אחרות, לכאורה, רצון ה' אינו להתנתק מהעולם ולחיות בד' אמות של הלכה בלבד. וכך אכן הרמב"ם חי בפעילותו הציבורית הענפה ובעבודתו כרופא ענק שבענקים.

אבל זו הייתה דוגמא קטנה לנושא גדול ואני לא בטוח שחכם לפתוח אותו כאן. רק ניסיתי לדייק את השאלה ביחס לרצון ה' מאיתנו.

הרמב"ם בהתחלה רק למד ולמד ואחיו הצעיר היה עשיר גדול והוא פרנס את הרמב"ם בזמן לימודיו..

אחרי שאחיו הצעיר נפטר, והרמב"ם התאבל עליו, הרמב"ם יצא לעבוד בשביל שיהיה לו ממה לחיות..
למרות זאת, כשהוא עבד כל היום בתור רופא, הוא ישב בלילות וכתב את כל "היד החזקה" שמקיפה את כל התורה בצורה רחבה וענפה. רק תחשבו מה היה יכול להיות אילו אחיו הצעיר היה ממשיך לפרנס אותו והוא היה יכול ללמוד גם במשך היום..
לכן אני טוען שאמנם צריך לצאת לעבוד, אך צריך קודם כל לשבת וללמוד..
פעם העולם היה מטורף הרבה יותר ואנשים בגיל עשר כבר היו יוצאים לשדה לעבוד, אז קל וחומר שהיום צריך ללמוד..
אמנם זו דרך של יחידים לשבת וללמוד גם בהמשך חייהם(והרמב"ם היה עושה את זה אילו היה יכול..), אך גם מי שזו אינה דרכו צריך ללמוד בתחילת דרכו..
שבת שלום וחג שמח!!

אחזור פעם אחת נוספת, ואשתדל להתעלם מפעמים הבאות.

הרמב"ם פוסק שאסור להתפרנס מלימוד תורה וכך חי כל חייו. מובן?

מצטער על ששיגעתי אותך..

בשלב הראשון האדם בכל מקרה צריך ללמוד תורה ולכן הוא לא צריך להתלבט..
בהמשך חייו הוא כבר צריך לראות איזו דרך מתאימה לו יותר..
אגב, לא תמיד מה שזורם זה מה שמתאים..
יש כל מיני קריטריונים למה מתאים, בכל מקרה כדאי להתייעץ עם אנשים מבחוץ(וכדאי לא מהמעגל הקרוב, כי צריך מישהו שאין לו דעות או סטיגמות עליך..) כדי לדעת מה יותר מתאים לך..
מסכים עם זה שלא כל אחד יכול לשבת וללמוד כל היום וזו דרך של יחידים..
לא שאני יכול לחלוק, זו גמרא מפורשת..

נו רבנן "ואספת דגנך" - מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן. 

רואים מהגמרא שהנהגת רבי שמעון בר יוחאי היא ליחידים...
דרך אגב, לעתיד לבוא כל ישראל יגיעו להנהגה הזאת כיוון שהגויים יספקו את צרכינו הגופניים ונהיה פנויים לעבודת ה'..

אני בהחלט מבין את מה שכתבת, אבל לא זה מה שהתכוונתי...
גם בתור יהודי עבד ה', אסור להיות מזרוחניק... אם אתה עובד את ה' דרך השדה אז הסכנה להיות מזרוחניק גדולה עשרת מונים..
זאת אומרת, כמו שאמרת, באמת לבדוק אם זה יצרו נוקפו או זה רצון ה'..
באמת דיברת גבוהה גבוהה אבל יש הבדל בין להגיד את המילים האלו לבין לחיות אותן ובאמת לראות את ה' במה שאתה עושה..
אם אתה עובר על ההלכה ומתפשר עליה, רואים באופן ברור שזו לא עבודת ה'..
אם אתה לא קובע עיתים לתורה בגלל "פרנסה" או כל מיני טענות אחרות, זו לא עבודת ה'..
אם אתה לא עושה לך רב ופוסק על פי מי שבא לך, זו לא עבודת ה' וכו'...
כמובן, כמו שאמרתי כבר, גם בתור בן תורה וישיבה אסור להיות מזרוחניק...
גם אם הוא פרופסור או בעל תואר הוא צריך ללמוד תורה ולשים הגנה וזה לא פוטר אותו מכלום..
מה שאני רוצה להוסיף, זה שגם מי שבוחר בחייו להיות פרופסור, צריך ללמוד תורה בתור בסיס..
אם האדם לא ילמד תורה לפני הכול, אז לא יהיה לו על מה להישען או לסמוך כשהוא יגדל והוא יאבד את עצמו..
לכן, גם אם הוא עובד את ה' דרך השדה, הוא צריך לא להיות מזרוחניק ולכן לא רואה נפקא בחילוק שעשית מה הוא מחפש להיות, בשניהם הוא צריך את אותה דרך בהתחלה..

לילה טוב!

נראה שאתה כותב מדם ליבך, ואשריך על כך. להיות יהודי מתרגש זו כמעט מטרה בפני עצמה.
אך לא הגבתי לך אלא לפותח השרשור. ניתן לראות הסבר לכך כאן -

בעיקרון ידעתי איך זה עובד פשוט לא ראו שזה מפנה לפותח השרשור כי היו הרבה תגובות מאז שהוא פתח ולא היה אפשר לראות אלא אם עושים זום אאוט ומקטינים את המסך..

שכוייח ושבת שלום!

בתקופת אחאב מלך ישראל ואליהו הנביא בני ישראל חטאו ועבדו עבודה זרה. אולם, הם עבדו גם את ה'. אליהו הנביא הוכיח אותם ואמר להם: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר". זאת אומרת, אליהו הנביא מוכיח אותם שהם עובדים גם את ה' וגם את הבעל. אם אתה מאמין בדרך מסוימת, אז צריך ללכת איתה עד הסוף בלי פשרות. "מזרוחניק" זה מישהו שמגדיר את עצמו דתי ומאמין בה' וביהדות אבל מצד שני מתפשר מבחינה הלכתית ומתיר לעצמו כל מיני דברים. לדוגמא: היתרים הלכתיים שהתירו על מצב "בדיעבד" הוא מתיר לעצמו "לכתחילה", מתיר לעצמו גזירות דרבנן בטענה שזה לא שייך כיום, לא שם הגנה כי הוא צדיק ו"אני לא אפול", פוסק על פי הרב הכי מתיר ולא הולך על פי רב מסויים אלא על פי הרב הכי מתיר וכו'...
עוד דוגמא, זה מי שמתיר לעצמו לעבור על גדרי צניעות הלכתיים מוגדרים בטענה ש"זה פוגע בכבודה" ו"כבוד הבריות" ועוד כל מיני חרטות..
בקיצור, נראה לי שהבנת מה זה "מזרוחניק"...

חוששני שאתה הוא זה שאינו מבין.

תוכל אולי לפרט קצת יותר?

אני לא מנסה לרדת על זרם מסוים או ללכלך עליהם, אלא אמרתי שצריך לשמור על ההלכה ולא להתיר היתרים וכו'..

שלא יארע דבר תקלה על ידי..

תודה ולילה טוב!

ואז הביטויים האלה תופסים מקום אצל השומע ומקבלים משמעות לפי השומע

ופתאום נוצרים כל מיני ביטויים שאנשים מחפשים להם משמעות כי לא מבינים אותם באמת- ולכל אחד יש את המשמעות שהוא נותן לזה

כולל אני. אבל אתה שמת לב להדחקה, וזה מעולה.

ב. יש לנו בעיה, אנחנו לא יודעים בדיוק כמה "שחרור" אנחנו צריכים. קל וחומר כשרמת השחרור בכל מעשה (טיול או משחק או מה שזה לא יהיה), שונה בין אדם לאדם.

למצוא את המידה המושלמת זה בלתי אפשרי, אנחנו צריכים לנסות להתקרב אליה כמה שיותר. אבל עדיין יש לנו בעיה, כי לא משנה כמה נתקרב, תמיד נצטרך לדעת באיזה  צד של הגבול להיות ובכל צד שנהיה יש חסרונות.

אני לא מביא תשובה מוחלטת, אני חושב שאתה צריך לבחור אילו חסרונות אתה מעדיף מבין 2 האופציות.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים