בתוך המסגרת של עובד ה', איפה היית ממקם את כל המעשים הנ"ל? לראות סרט? ללכת למסעדה? 

העניין הוא שכל דבר שאינו קשור לעבודת ה' לא אמור להיעשות ע"י אדם הרוצה ושואף להגיע לשלמות ודבקות בה'.

לומר שזה בשלבים ולא בא בקלות זה נחמד, אבל לדעתי זה פשוט רפיון ועצלנות. כמובן לא נגדך, גם אני כעת לא נמצא בשלב הזה (למרות שהייתי בו...) אבל הרף האמיתי הוא אכן גבוה מאוד. ואי אפשר להתעלם ממנו.

והרבנים.... לא פתרון. לפחות בישיבה שבה אני לומד הם היו אלה שלחצו עלי קצת להיפתח... וזה פשוט לא מסתדר לי עם עובד ה'!!

שאתה מסכים לדעתי או חולק?

תלמיד ישיבה צריך להיות רגיש לצרכים האישיים שלו ולדעת למלא אותם מתוך מודעות עצמית.

בן תורה זה אחד שמרגיש סיפוק מהלימוד שלו.

לאו דווקא שכל יום הוא בשיא ההתהלבות כל הזמן

אבל לאורך זמן הוא עמל בלימוד ורואה פירות ונהנה מזה.

בן תורה צריך להיות עם רגישות גבוהה לסביבה. לראות איפה אפשר לסייע בכל מצב.

לדעת שהלימוד שלו זה אחריות האישית שלו ומתוך שהוא לוקח על זה אחריות זה התפקיד שלו.

אסור שהלימוד שלו יבוא מעמדה תחרותית אלא מעמדה אישית עצמית בלי השוואה לאחרים.

ובכללי בן תורה זה לא נראה לי בהכרח תלמיד חכם.

בן תורה לא חייב להיות בחור ישיבה אלא גם קובע עיתים.

תופס את התורה ברצינות כדבר שמכוון את החיים שלו.

יודע במה הוא חלש במה הוא חזק וע"פ זה מתקדם במנחת.

משלים עם המצב הרוחני הנוכחי שלו ולתמיד רואה איפה אפשר להשתפר ושמח בזה.

מה זה רגיש לצרכים האישיים שלו?

אנחנו רוצים לעבוד את ה' או לא?

אם לא, סבבה. סבבה לגמרי אפילו. זכותך, זכותי, וזכות כל אחד.

אבל, אם אנחנו רוצים באמת להיות עבדי ה', מי נתן לנו את הרשות למשל לראות סרט? זה אפילו לא כמו טיול, זה סתם התפרקות כזו, רצון לפוש.

אם אני פועל לפי 'מה שמרגיש לי', אם פתאום קצת קשה ללמוד אז אני לא לומד, או אם יש לי רצון לצאת לאיפשהו אז אני יוצא - תורה מה תהא עליה? מי נתן לי את הלגיטימציה לזה??

צרכים אישיים זה לא בהכרח סרט. זאת לא היתה כוונתי. כתבתי את הדברים כעומדים בפני עצמם ולא כקונטרה למשהו, לכן אל תסיק מהם משהו שלא אמרתי.

מה זה צרכיים אישים? משתנה מאדם לאדם.

אפרופו סרטים. למה אנשים רואים סרטים? יש להם צורך כלשהו והצפייה בסרט עוזרת להם להרגיע את הצורך הזה.

אישית - אני חושב שסרט זה לא משהו חיובי למלא בו את הצורך המסויים שזה ממלא ואני בטוח שאפשר למלא את הצורך הדרך אחרת שאיננה צפייה בסרט.

לאדם יש מימד חברותי,

מימד שטותניקי

כל אחד עם האופי השונה שלו ועם הצרכים השונים שלו.

לאחד יהיה אופי חברתי ממש והוא צריך התעסקות רבה עם אנשים לשני פחות.

אחד צריך שקט שני צריך רעש וכן על זה הדרך..

ולהיות "עובד ה'" זה גם לדעת באיזה מדרגה אני.

אם במדרגה של הרב מרדכי אליהו שבאמצע תיקון ליל שבועות קשה לו ללגום מהקפה מרוב דבוקותו בתורה - אז אני צריך להיות נאמן למדרגה שלי.. וכן, לנהוג כמו צדיק עליון, אם זאת המדרגה שלי.

אבל אם זאת לא המדרגה שלי - אני צריך להתאים תוכנית שמתאימה לי ותעזור לי להתקדם. כי אם אני ילך ע"פ תוכנית של משהו שדבק בתורה ובמידות פי 10 ממני - אני אפול לקרשים ולא אצליח להתקדם.

וכן, לזהות חולשות בתוכי ולא להתעלם ממה - או להתגבר עליהם, או לשעבד אותם לטוב, או לעשות מהם הפסקה וכולי וכולי.

מודעות עצמית זה חלק בלתי נפרד מעבודת ה'.

ה' טבע בנו כוחות חולשות וחוזקות ועלינו לדעת איך להתקדם עם מה שקיים בנו עכשיו.

מקווה שיותר ברור עכשיו.

אבל עדיין, השאלה היא האם הרף הזה שהצגתי של עובד ה' הוא אכן זה. כי אם כן, זה צריך להיות היעד שאליו אני שואף להגיע, ועליי ועל כל אחד לעשות מה שניתן ע"מ להגיע לכך.

ה'רף' שעובד ה' צריך לעמוד בו זה רף מאוד אישי. אין רף אחיד לכולם.

ר' אלעזר בן דורדיא לדוגמא, אחרי שעשה את כל מה שעשה - עבודת ה' שלו היתה לבכות עד שתצא נשמתו.

בעבודת ה' העיקר זה הדרך ולא התוצאה

והדרך משתנה מאדם לאדם.

הרף הוא 

-'מה ה' רוצה ממני  ע כ ש י ו'?

לא מה הרף עוד כמה זמן או משהו כזה. מה עכשיו ה' היה רוצה שאעשה?

ובכל זאת - יש עניין להישגיות, לצבור השיגים בעבודת ה'.

התוכנית עבודה נגזרת ממה מהחזון שלך לטווח מסויים.

אחרי שביררתי עם עצמך מה היעוד שלך מבחינתך ועשית תוכנית עבודה לטווח של כמה שנים - 

אתה שואל מה ה' רוצה ממני עכשיו.

ז"א בקיצור - כן. עיקר זה ההווה. אבל מתוך מחשבה קודמת על העתיד.

מחשבה על חזון מסויים שאני מתקדם לעברו בהווה.

מה הייעוד האישי שלי - זה דבר שדורש בירור.

זה די מסדר את העניין בראש אבל צריך עוד לחשוב.
תודה

כיף לשמוע שזה מה שמעסיק אותך

מברך אותך בבהירות

קודם כל, אנסה לסדר קצת את הדברים..

בימינו המגזר שלנו מתחלק לשניים: התורניים/חרד"לים והליברליים/לייטים/מזרוחניקים.

ברור שלהיות מזרוחניק באופי זה לא טוב.. זאת אומרת, או שאתה בעולם הקודש ועובד את ה' או שאתה בעולם החול ועושה מה שבא לך.. אל תפסח על שני הסעיפים.. יש מזרוחניקים שקוראים לעצמם דתיים-תורניים בזמן שהם מרשים לעצמם לחפף פה ולחפף שם...

צריך להיות ברור..

מצד שני, גם אם החלטת להיות בקודש, אמנם בדרך הכללית שהצבת לעצמך אסור לך להתיר כל מיני דברים ולהרשות לעצמך לוותר, אבל אתה יכול להגדיר מראש דברים "נטרליים" שאתה מרשה לעצמך. הסיבה היא שהאדם לא מושלם והוא צריך גם להיות בן אדם(אלא אם כן אתה גדול דור ואתה ברמה גבוהה..) ולכן אין בעיה בכך שתראה סרטים כשרים או שתלך למסעדה. ללכת למסעדה או לראות סרט כשר וצנוע אלו דברים "ניטרליים" שאין בהם בעיה של ממש אבל הם צריכים להיות במינון נכון וקטן ולהיות בהגזמה ובטח שלא להיות העיקר..

כמובן, ברגע שאתה חושב שהתעלית למדרגה יותר גבוהה ואתה מרגיש שאתה לא צריך את הדברים האלו, אתה יכול לוותר על דברים כאלה ולהעלות את הדברים הניטרליים ברמה. לדוגמא, במקום לראות סרט, לעשות ריצה/לכתוב חיבורים/לעשות עבודה קטנה/לקרוא ספר קודש שהוא לא גמרא.(תלוי ברמה..). כל הדברים האלה אינדבדואלים ולכן כל אדם צריך לבחון את עצמו ולראות מה הדרך הכי מתאימה לו שתחזיק מעמד לאורך זמן.

לסיום, אני אתן דוגמא להמחשה: נגיד מישהו רוצה לעשות דיאטה והוא מתלבט איזו דיאטה לבחור. הוא צריך לבחור את הדיאטה שמצד אחד באמת משפיעה עליו ועוזרת לו להשיל קילוגרמים ומצד שני לא דיאטה קשה מדי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.. אמנם כשהאדם אומר: מה, למה לתת לעצמי להתפנק בכוס שוקו פעם בשבוע? אבל אם הוא לא ישתה כוס שוקו בשבוע, הוא ישבר וכל הדיאטה תיהרס ולכן זה "משתלם" לשתות כוס שוקו פעם בשבוע ולשמור על הדיאטה.

מקוה שהייתי מספיק ברור ועזרתי לך..

לילה טוב!

עם ההודעות המפורטות שלך ;)

קודם כל, אנסה לסדר קצת את הדברים..

בימינו המגזר שלנו מתחלק לשניים: התורניים/חרד"לים והליברליים/לייטים/מזרוחניקים.

ברור שלהיות מזרוחניק באופי זה לא טוב.. זאת אומרת, או שאתה בעולם הקודש ועובד את ה' או שאתה בעולם החול ועושה מה שבא לך.. אל תפסח על שני הסעיפים.. יש מזרוחניקים שקוראים לעצמם דתיים-תורניים בזמן שהם מרשים לעצמם לחפף פה ולחפף שם...

צריך להיות ברור..

מצד שני, גם אם החלטת להיות בקודש, אמנם בדרך הכללית שהצבת לעצמך אסור לך להתיר כל מיני דברים ולהרשות לעצמך לוותר, אבל אתה יכול להגדיר מראש דברים "נטרליים" שאתה מרשה לעצמך. הסיבה היא שהאדם לא מושלם והוא צריך גם להיות בן אדם(אלא אם כן אתה גדול דור ואתה ברמה גבוהה..) ולכן אין בעיה בכך שתראה סרטים כשרים או שתלך למסעדה. ללכת למסעדה או לראות סרט כשר וצנוע אלו דברים "ניטרליים" שאין בהם בעיה של ממש אבל הם צריכים להיות במינון נכון וקטן ולהיות בהגזמה ובטח שלא להיות העיקר..

כמובן, ברגע שאתה חושב שהתעלית למדרגה יותר גבוהה ואתה מרגיש שאתה לא צריך את הדברים האלו, אתה יכול לוותר על דברים כאלה ולהעלות את הדברים הניטרליים ברמה. לדוגמא, במקום לראות סרט, לעשות ריצה/לכתוב חיבורים/לעשות עבודה קטנה/לקרוא ספר קודש שהוא לא גמרא.(תלוי ברמה..). כל הדברים האלה אינדבדואלים ולכן כל אדם צריך לבחון את עצמו ולראות מה הדרך הכי מתאימה לו שתחזיק מעמד לאורך זמן.

לסיום, אני אתן דוגמא להמחשה: נגיד מישהו רוצה לעשות דיאטה והוא מתלבט איזו דיאטה לבחור. הוא צריך לבחור את הדיאטה שמצד אחד באמת משפיעה עליו ועוזרת לו להשיל קילוגרמים ומצד שני לא דיאטה קשה מדי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.. אמנם כשהאדם אומר: מה, למה לתת לעצמי להתפנק בכוס שוקו פעם בשבוע? אבל אם הוא לא ישתה כוס שוקו בשבוע, הוא ישבר וכל הדיאטה תיהרס ולכן זה "משתלם" לשתות כוס שוקו פעם בשבוע ולשמור על הדיאטה.

מקוה שהייתי מספיק ברור ועזרתי לך..

לילה טוב!

הרמב"ם אומר שאותו האדם כביכול מצטרף לשבט לוי ופורק מעל צווארו את חשבונות העולם.

אומרים שבדרך הכלל הדרך שלא הולכת טוב או שיש מניעות, היא הדרך שה' רוצה שנילך בה..

כמובן, בדרך שבה אדם רוצה לילך מוליכין אותו, אבל אדם יכול לראות לפעמים רמזים מן השמיים שיגידו לו איזו דרך נכונה..
בעז"ה שנזכה שיגיע כבר אליהו הנביא ותתחדש הנבואה ואז נוכל לשאול את הנביא מהי הדרך שה' רוצה שנלך בה והוא היה אומר לנו..

לא כתבתי מה תשובת הרמב"ם כך שההנחה שלך שגויה. הרמב"ם אומר (ע"פ התנאים והאמוראים) שאסור להתפרנס מכתר תורה (אלא צריך לצאת לעבוד). במילים אחרות, לכאורה, רצון ה' אינו להתנתק מהעולם ולחיות בד' אמות של הלכה בלבד. וכך אכן הרמב"ם חי בפעילותו הציבורית הענפה ובעבודתו כרופא ענק שבענקים.

אבל זו הייתה דוגמא קטנה לנושא גדול ואני לא בטוח שחכם לפתוח אותו כאן. רק ניסיתי לדייק את השאלה ביחס לרצון ה' מאיתנו.

הרמב"ם בהתחלה רק למד ולמד ואחיו הצעיר היה עשיר גדול והוא פרנס את הרמב"ם בזמן לימודיו..

אחרי שאחיו הצעיר נפטר, והרמב"ם התאבל עליו, הרמב"ם יצא לעבוד בשביל שיהיה לו ממה לחיות..
למרות זאת, כשהוא עבד כל היום בתור רופא, הוא ישב בלילות וכתב את כל "היד החזקה" שמקיפה את כל התורה בצורה רחבה וענפה. רק תחשבו מה היה יכול להיות אילו אחיו הצעיר היה ממשיך לפרנס אותו והוא היה יכול ללמוד גם במשך היום..
לכן אני טוען שאמנם צריך לצאת לעבוד, אך צריך קודם כל לשבת וללמוד..
פעם העולם היה מטורף הרבה יותר ואנשים בגיל עשר כבר היו יוצאים לשדה לעבוד, אז קל וחומר שהיום צריך ללמוד..
אמנם זו דרך של יחידים לשבת וללמוד גם בהמשך חייהם(והרמב"ם היה עושה את זה אילו היה יכול..), אך גם מי שזו אינה דרכו צריך ללמוד בתחילת דרכו..
שבת שלום וחג שמח!!

אחזור פעם אחת נוספת, ואשתדל להתעלם מפעמים הבאות.

הרמב"ם פוסק שאסור להתפרנס מלימוד תורה וכך חי כל חייו. מובן?

מצטער על ששיגעתי אותך..

בשלב הראשון האדם בכל מקרה צריך ללמוד תורה ולכן הוא לא צריך להתלבט..
בהמשך חייו הוא כבר צריך לראות איזו דרך מתאימה לו יותר..
אגב, לא תמיד מה שזורם זה מה שמתאים..
יש כל מיני קריטריונים למה מתאים, בכל מקרה כדאי להתייעץ עם אנשים מבחוץ(וכדאי לא מהמעגל הקרוב, כי צריך מישהו שאין לו דעות או סטיגמות עליך..) כדי לדעת מה יותר מתאים לך..
מסכים עם זה שלא כל אחד יכול לשבת וללמוד כל היום וזו דרך של יחידים..
לא שאני יכול לחלוק, זו גמרא מפורשת..

נו רבנן "ואספת דגנך" - מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן. 

רואים מהגמרא שהנהגת רבי שמעון בר יוחאי היא ליחידים...
דרך אגב, לעתיד לבוא כל ישראל יגיעו להנהגה הזאת כיוון שהגויים יספקו את צרכינו הגופניים ונהיה פנויים לעבודת ה'..

אני בהחלט מבין את מה שכתבת, אבל לא זה מה שהתכוונתי...
גם בתור יהודי עבד ה', אסור להיות מזרוחניק... אם אתה עובד את ה' דרך השדה אז הסכנה להיות מזרוחניק גדולה עשרת מונים..
זאת אומרת, כמו שאמרת, באמת לבדוק אם זה יצרו נוקפו או זה רצון ה'..
באמת דיברת גבוהה גבוהה אבל יש הבדל בין להגיד את המילים האלו לבין לחיות אותן ובאמת לראות את ה' במה שאתה עושה..
אם אתה עובר על ההלכה ומתפשר עליה, רואים באופן ברור שזו לא עבודת ה'..
אם אתה לא קובע עיתים לתורה בגלל "פרנסה" או כל מיני טענות אחרות, זו לא עבודת ה'..
אם אתה לא עושה לך רב ופוסק על פי מי שבא לך, זו לא עבודת ה' וכו'...
כמובן, כמו שאמרתי כבר, גם בתור בן תורה וישיבה אסור להיות מזרוחניק...
גם אם הוא פרופסור או בעל תואר הוא צריך ללמוד תורה ולשים הגנה וזה לא פוטר אותו מכלום..
מה שאני רוצה להוסיף, זה שגם מי שבוחר בחייו להיות פרופסור, צריך ללמוד תורה בתור בסיס..
אם האדם לא ילמד תורה לפני הכול, אז לא יהיה לו על מה להישען או לסמוך כשהוא יגדל והוא יאבד את עצמו..
לכן, גם אם הוא עובד את ה' דרך השדה, הוא צריך לא להיות מזרוחניק ולכן לא רואה נפקא בחילוק שעשית מה הוא מחפש להיות, בשניהם הוא צריך את אותה דרך בהתחלה..

לילה טוב!

נראה שאתה כותב מדם ליבך, ואשריך על כך. להיות יהודי מתרגש זו כמעט מטרה בפני עצמה.
אך לא הגבתי לך אלא לפותח השרשור. ניתן לראות הסבר לכך כאן -

בעיקרון ידעתי איך זה עובד פשוט לא ראו שזה מפנה לפותח השרשור כי היו הרבה תגובות מאז שהוא פתח ולא היה אפשר לראות אלא אם עושים זום אאוט ומקטינים את המסך..

שכוייח ושבת שלום!

בתקופת אחאב מלך ישראל ואליהו הנביא בני ישראל חטאו ועבדו עבודה זרה. אולם, הם עבדו גם את ה'. אליהו הנביא הוכיח אותם ואמר להם: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר". זאת אומרת, אליהו הנביא מוכיח אותם שהם עובדים גם את ה' וגם את הבעל. אם אתה מאמין בדרך מסוימת, אז צריך ללכת איתה עד הסוף בלי פשרות. "מזרוחניק" זה מישהו שמגדיר את עצמו דתי ומאמין בה' וביהדות אבל מצד שני מתפשר מבחינה הלכתית ומתיר לעצמו כל מיני דברים. לדוגמא: היתרים הלכתיים שהתירו על מצב "בדיעבד" הוא מתיר לעצמו "לכתחילה", מתיר לעצמו גזירות דרבנן בטענה שזה לא שייך כיום, לא שם הגנה כי הוא צדיק ו"אני לא אפול", פוסק על פי הרב הכי מתיר ולא הולך על פי רב מסויים אלא על פי הרב הכי מתיר וכו'...
עוד דוגמא, זה מי שמתיר לעצמו לעבור על גדרי צניעות הלכתיים מוגדרים בטענה ש"זה פוגע בכבודה" ו"כבוד הבריות" ועוד כל מיני חרטות..
בקיצור, נראה לי שהבנת מה זה "מזרוחניק"...

חוששני שאתה הוא זה שאינו מבין.

תוכל אולי לפרט קצת יותר?

אני לא מנסה לרדת על זרם מסוים או ללכלך עליהם, אלא אמרתי שצריך לשמור על ההלכה ולא להתיר היתרים וכו'..

שלא יארע דבר תקלה על ידי..

תודה ולילה טוב!

ואז הביטויים האלה תופסים מקום אצל השומע ומקבלים משמעות לפי השומע

ופתאום נוצרים כל מיני ביטויים שאנשים מחפשים להם משמעות כי לא מבינים אותם באמת- ולכל אחד יש את המשמעות שהוא נותן לזה

כולל אני. אבל אתה שמת לב להדחקה, וזה מעולה.

ב. יש לנו בעיה, אנחנו לא יודעים בדיוק כמה "שחרור" אנחנו צריכים. קל וחומר כשרמת השחרור בכל מעשה (טיול או משחק או מה שזה לא יהיה), שונה בין אדם לאדם.

למצוא את המידה המושלמת זה בלתי אפשרי, אנחנו צריכים לנסות להתקרב אליה כמה שיותר. אבל עדיין יש לנו בעיה, כי לא משנה כמה נתקרב, תמיד נצטרך לדעת באיזה  צד של הגבול להיות ובכל צד שנהיה יש חסרונות.

אני לא מביא תשובה מוחלטת, אני חושב שאתה צריך לבחור אילו חסרונות אתה מעדיף מבין 2 האופציות.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)