בתוך המסגרת של עובד ה', איפה היית ממקם את כל המעשים הנ"ל? לראות סרט? ללכת למסעדה? 

העניין הוא שכל דבר שאינו קשור לעבודת ה' לא אמור להיעשות ע"י אדם הרוצה ושואף להגיע לשלמות ודבקות בה'.

לומר שזה בשלבים ולא בא בקלות זה נחמד, אבל לדעתי זה פשוט רפיון ועצלנות. כמובן לא נגדך, גם אני כעת לא נמצא בשלב הזה (למרות שהייתי בו...) אבל הרף האמיתי הוא אכן גבוה מאוד. ואי אפשר להתעלם ממנו.

והרבנים.... לא פתרון. לפחות בישיבה שבה אני לומד הם היו אלה שלחצו עלי קצת להיפתח... וזה פשוט לא מסתדר לי עם עובד ה'!!

שאתה מסכים לדעתי או חולק?

תלמיד ישיבה צריך להיות רגיש לצרכים האישיים שלו ולדעת למלא אותם מתוך מודעות עצמית.

בן תורה זה אחד שמרגיש סיפוק מהלימוד שלו.

לאו דווקא שכל יום הוא בשיא ההתהלבות כל הזמן

אבל לאורך זמן הוא עמל בלימוד ורואה פירות ונהנה מזה.

בן תורה צריך להיות עם רגישות גבוהה לסביבה. לראות איפה אפשר לסייע בכל מצב.

לדעת שהלימוד שלו זה אחריות האישית שלו ומתוך שהוא לוקח על זה אחריות זה התפקיד שלו.

אסור שהלימוד שלו יבוא מעמדה תחרותית אלא מעמדה אישית עצמית בלי השוואה לאחרים.

ובכללי בן תורה זה לא נראה לי בהכרח תלמיד חכם.

בן תורה לא חייב להיות בחור ישיבה אלא גם קובע עיתים.

תופס את התורה ברצינות כדבר שמכוון את החיים שלו.

יודע במה הוא חלש במה הוא חזק וע"פ זה מתקדם במנחת.

משלים עם המצב הרוחני הנוכחי שלו ולתמיד רואה איפה אפשר להשתפר ושמח בזה.

מה זה רגיש לצרכים האישיים שלו?

אנחנו רוצים לעבוד את ה' או לא?

אם לא, סבבה. סבבה לגמרי אפילו. זכותך, זכותי, וזכות כל אחד.

אבל, אם אנחנו רוצים באמת להיות עבדי ה', מי נתן לנו את הרשות למשל לראות סרט? זה אפילו לא כמו טיול, זה סתם התפרקות כזו, רצון לפוש.

אם אני פועל לפי 'מה שמרגיש לי', אם פתאום קצת קשה ללמוד אז אני לא לומד, או אם יש לי רצון לצאת לאיפשהו אז אני יוצא - תורה מה תהא עליה? מי נתן לי את הלגיטימציה לזה??

צרכים אישיים זה לא בהכרח סרט. זאת לא היתה כוונתי. כתבתי את הדברים כעומדים בפני עצמם ולא כקונטרה למשהו, לכן אל תסיק מהם משהו שלא אמרתי.

מה זה צרכיים אישים? משתנה מאדם לאדם.

אפרופו סרטים. למה אנשים רואים סרטים? יש להם צורך כלשהו והצפייה בסרט עוזרת להם להרגיע את הצורך הזה.

אישית - אני חושב שסרט זה לא משהו חיובי למלא בו את הצורך המסויים שזה ממלא ואני בטוח שאפשר למלא את הצורך הדרך אחרת שאיננה צפייה בסרט.

לאדם יש מימד חברותי,

מימד שטותניקי

כל אחד עם האופי השונה שלו ועם הצרכים השונים שלו.

לאחד יהיה אופי חברתי ממש והוא צריך התעסקות רבה עם אנשים לשני פחות.

אחד צריך שקט שני צריך רעש וכן על זה הדרך..

ולהיות "עובד ה'" זה גם לדעת באיזה מדרגה אני.

אם במדרגה של הרב מרדכי אליהו שבאמצע תיקון ליל שבועות קשה לו ללגום מהקפה מרוב דבוקותו בתורה - אז אני צריך להיות נאמן למדרגה שלי.. וכן, לנהוג כמו צדיק עליון, אם זאת המדרגה שלי.

אבל אם זאת לא המדרגה שלי - אני צריך להתאים תוכנית שמתאימה לי ותעזור לי להתקדם. כי אם אני ילך ע"פ תוכנית של משהו שדבק בתורה ובמידות פי 10 ממני - אני אפול לקרשים ולא אצליח להתקדם.

וכן, לזהות חולשות בתוכי ולא להתעלם ממה - או להתגבר עליהם, או לשעבד אותם לטוב, או לעשות מהם הפסקה וכולי וכולי.

מודעות עצמית זה חלק בלתי נפרד מעבודת ה'.

ה' טבע בנו כוחות חולשות וחוזקות ועלינו לדעת איך להתקדם עם מה שקיים בנו עכשיו.

מקווה שיותר ברור עכשיו.

אבל עדיין, השאלה היא האם הרף הזה שהצגתי של עובד ה' הוא אכן זה. כי אם כן, זה צריך להיות היעד שאליו אני שואף להגיע, ועליי ועל כל אחד לעשות מה שניתן ע"מ להגיע לכך.

ה'רף' שעובד ה' צריך לעמוד בו זה רף מאוד אישי. אין רף אחיד לכולם.

ר' אלעזר בן דורדיא לדוגמא, אחרי שעשה את כל מה שעשה - עבודת ה' שלו היתה לבכות עד שתצא נשמתו.

בעבודת ה' העיקר זה הדרך ולא התוצאה

והדרך משתנה מאדם לאדם.

הרף הוא 

-'מה ה' רוצה ממני  ע כ ש י ו'?

לא מה הרף עוד כמה זמן או משהו כזה. מה עכשיו ה' היה רוצה שאעשה?

ובכל זאת - יש עניין להישגיות, לצבור השיגים בעבודת ה'.

התוכנית עבודה נגזרת ממה מהחזון שלך לטווח מסויים.

אחרי שביררתי עם עצמך מה היעוד שלך מבחינתך ועשית תוכנית עבודה לטווח של כמה שנים - 

אתה שואל מה ה' רוצה ממני עכשיו.

ז"א בקיצור - כן. עיקר זה ההווה. אבל מתוך מחשבה קודמת על העתיד.

מחשבה על חזון מסויים שאני מתקדם לעברו בהווה.

מה הייעוד האישי שלי - זה דבר שדורש בירור.

זה די מסדר את העניין בראש אבל צריך עוד לחשוב.
תודה

כיף לשמוע שזה מה שמעסיק אותך

מברך אותך בבהירות

קודם כל, אנסה לסדר קצת את הדברים..

בימינו המגזר שלנו מתחלק לשניים: התורניים/חרד"לים והליברליים/לייטים/מזרוחניקים.

ברור שלהיות מזרוחניק באופי זה לא טוב.. זאת אומרת, או שאתה בעולם הקודש ועובד את ה' או שאתה בעולם החול ועושה מה שבא לך.. אל תפסח על שני הסעיפים.. יש מזרוחניקים שקוראים לעצמם דתיים-תורניים בזמן שהם מרשים לעצמם לחפף פה ולחפף שם...

צריך להיות ברור..

מצד שני, גם אם החלטת להיות בקודש, אמנם בדרך הכללית שהצבת לעצמך אסור לך להתיר כל מיני דברים ולהרשות לעצמך לוותר, אבל אתה יכול להגדיר מראש דברים "נטרליים" שאתה מרשה לעצמך. הסיבה היא שהאדם לא מושלם והוא צריך גם להיות בן אדם(אלא אם כן אתה גדול דור ואתה ברמה גבוהה..) ולכן אין בעיה בכך שתראה סרטים כשרים או שתלך למסעדה. ללכת למסעדה או לראות סרט כשר וצנוע אלו דברים "ניטרליים" שאין בהם בעיה של ממש אבל הם צריכים להיות במינון נכון וקטן ולהיות בהגזמה ובטח שלא להיות העיקר..

כמובן, ברגע שאתה חושב שהתעלית למדרגה יותר גבוהה ואתה מרגיש שאתה לא צריך את הדברים האלו, אתה יכול לוותר על דברים כאלה ולהעלות את הדברים הניטרליים ברמה. לדוגמא, במקום לראות סרט, לעשות ריצה/לכתוב חיבורים/לעשות עבודה קטנה/לקרוא ספר קודש שהוא לא גמרא.(תלוי ברמה..). כל הדברים האלה אינדבדואלים ולכן כל אדם צריך לבחון את עצמו ולראות מה הדרך הכי מתאימה לו שתחזיק מעמד לאורך זמן.

לסיום, אני אתן דוגמא להמחשה: נגיד מישהו רוצה לעשות דיאטה והוא מתלבט איזו דיאטה לבחור. הוא צריך לבחור את הדיאטה שמצד אחד באמת משפיעה עליו ועוזרת לו להשיל קילוגרמים ומצד שני לא דיאטה קשה מדי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.. אמנם כשהאדם אומר: מה, למה לתת לעצמי להתפנק בכוס שוקו פעם בשבוע? אבל אם הוא לא ישתה כוס שוקו בשבוע, הוא ישבר וכל הדיאטה תיהרס ולכן זה "משתלם" לשתות כוס שוקו פעם בשבוע ולשמור על הדיאטה.

מקוה שהייתי מספיק ברור ועזרתי לך..

לילה טוב!

עם ההודעות המפורטות שלך ;)

קודם כל, אנסה לסדר קצת את הדברים..

בימינו המגזר שלנו מתחלק לשניים: התורניים/חרד"לים והליברליים/לייטים/מזרוחניקים.

ברור שלהיות מזרוחניק באופי זה לא טוב.. זאת אומרת, או שאתה בעולם הקודש ועובד את ה' או שאתה בעולם החול ועושה מה שבא לך.. אל תפסח על שני הסעיפים.. יש מזרוחניקים שקוראים לעצמם דתיים-תורניים בזמן שהם מרשים לעצמם לחפף פה ולחפף שם...

צריך להיות ברור..

מצד שני, גם אם החלטת להיות בקודש, אמנם בדרך הכללית שהצבת לעצמך אסור לך להתיר כל מיני דברים ולהרשות לעצמך לוותר, אבל אתה יכול להגדיר מראש דברים "נטרליים" שאתה מרשה לעצמך. הסיבה היא שהאדם לא מושלם והוא צריך גם להיות בן אדם(אלא אם כן אתה גדול דור ואתה ברמה גבוהה..) ולכן אין בעיה בכך שתראה סרטים כשרים או שתלך למסעדה. ללכת למסעדה או לראות סרט כשר וצנוע אלו דברים "ניטרליים" שאין בהם בעיה של ממש אבל הם צריכים להיות במינון נכון וקטן ולהיות בהגזמה ובטח שלא להיות העיקר..

כמובן, ברגע שאתה חושב שהתעלית למדרגה יותר גבוהה ואתה מרגיש שאתה לא צריך את הדברים האלו, אתה יכול לוותר על דברים כאלה ולהעלות את הדברים הניטרליים ברמה. לדוגמא, במקום לראות סרט, לעשות ריצה/לכתוב חיבורים/לעשות עבודה קטנה/לקרוא ספר קודש שהוא לא גמרא.(תלוי ברמה..). כל הדברים האלה אינדבדואלים ולכן כל אדם צריך לבחון את עצמו ולראות מה הדרך הכי מתאימה לו שתחזיק מעמד לאורך זמן.

לסיום, אני אתן דוגמא להמחשה: נגיד מישהו רוצה לעשות דיאטה והוא מתלבט איזו דיאטה לבחור. הוא צריך לבחור את הדיאטה שמצד אחד באמת משפיעה עליו ועוזרת לו להשיל קילוגרמים ומצד שני לא דיאטה קשה מדי שלא תחזיק מעמד לאורך זמן.. אמנם כשהאדם אומר: מה, למה לתת לעצמי להתפנק בכוס שוקו פעם בשבוע? אבל אם הוא לא ישתה כוס שוקו בשבוע, הוא ישבר וכל הדיאטה תיהרס ולכן זה "משתלם" לשתות כוס שוקו פעם בשבוע ולשמור על הדיאטה.

מקוה שהייתי מספיק ברור ועזרתי לך..

לילה טוב!

הרמב"ם אומר שאותו האדם כביכול מצטרף לשבט לוי ופורק מעל צווארו את חשבונות העולם.

אומרים שבדרך הכלל הדרך שלא הולכת טוב או שיש מניעות, היא הדרך שה' רוצה שנילך בה..

כמובן, בדרך שבה אדם רוצה לילך מוליכין אותו, אבל אדם יכול לראות לפעמים רמזים מן השמיים שיגידו לו איזו דרך נכונה..
בעז"ה שנזכה שיגיע כבר אליהו הנביא ותתחדש הנבואה ואז נוכל לשאול את הנביא מהי הדרך שה' רוצה שנלך בה והוא היה אומר לנו..

לא כתבתי מה תשובת הרמב"ם כך שההנחה שלך שגויה. הרמב"ם אומר (ע"פ התנאים והאמוראים) שאסור להתפרנס מכתר תורה (אלא צריך לצאת לעבוד). במילים אחרות, לכאורה, רצון ה' אינו להתנתק מהעולם ולחיות בד' אמות של הלכה בלבד. וכך אכן הרמב"ם חי בפעילותו הציבורית הענפה ובעבודתו כרופא ענק שבענקים.

אבל זו הייתה דוגמא קטנה לנושא גדול ואני לא בטוח שחכם לפתוח אותו כאן. רק ניסיתי לדייק את השאלה ביחס לרצון ה' מאיתנו.

הרמב"ם בהתחלה רק למד ולמד ואחיו הצעיר היה עשיר גדול והוא פרנס את הרמב"ם בזמן לימודיו..

אחרי שאחיו הצעיר נפטר, והרמב"ם התאבל עליו, הרמב"ם יצא לעבוד בשביל שיהיה לו ממה לחיות..
למרות זאת, כשהוא עבד כל היום בתור רופא, הוא ישב בלילות וכתב את כל "היד החזקה" שמקיפה את כל התורה בצורה רחבה וענפה. רק תחשבו מה היה יכול להיות אילו אחיו הצעיר היה ממשיך לפרנס אותו והוא היה יכול ללמוד גם במשך היום..
לכן אני טוען שאמנם צריך לצאת לעבוד, אך צריך קודם כל לשבת וללמוד..
פעם העולם היה מטורף הרבה יותר ואנשים בגיל עשר כבר היו יוצאים לשדה לעבוד, אז קל וחומר שהיום צריך ללמוד..
אמנם זו דרך של יחידים לשבת וללמוד גם בהמשך חייהם(והרמב"ם היה עושה את זה אילו היה יכול..), אך גם מי שזו אינה דרכו צריך ללמוד בתחילת דרכו..
שבת שלום וחג שמח!!

אחזור פעם אחת נוספת, ואשתדל להתעלם מפעמים הבאות.

הרמב"ם פוסק שאסור להתפרנס מלימוד תורה וכך חי כל חייו. מובן?

מצטער על ששיגעתי אותך..

בשלב הראשון האדם בכל מקרה צריך ללמוד תורה ולכן הוא לא צריך להתלבט..
בהמשך חייו הוא כבר צריך לראות איזו דרך מתאימה לו יותר..
אגב, לא תמיד מה שזורם זה מה שמתאים..
יש כל מיני קריטריונים למה מתאים, בכל מקרה כדאי להתייעץ עם אנשים מבחוץ(וכדאי לא מהמעגל הקרוב, כי צריך מישהו שאין לו דעות או סטיגמות עליך..) כדי לדעת מה יותר מתאים לך..
מסכים עם זה שלא כל אחד יכול לשבת וללמוד כל היום וזו דרך של יחידים..
לא שאני יכול לחלוק, זו גמרא מפורשת..

נו רבנן "ואספת דגנך" - מה תלמוד-לומר? לפי שנאמר (יהושע א) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן?! תלמוד-לומר "ואספת דגנך" - הנהג בהן מנהג דרך ארץ. דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר - אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים - שנא' (ישעיהו סא) "ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן - שנא' (דברים יא) "ואספת דגנך", ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן - שנא' (דברים כח) "ועבדת את אויביך וגו'". אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן. 

רואים מהגמרא שהנהגת רבי שמעון בר יוחאי היא ליחידים...
דרך אגב, לעתיד לבוא כל ישראל יגיעו להנהגה הזאת כיוון שהגויים יספקו את צרכינו הגופניים ונהיה פנויים לעבודת ה'..

אני בהחלט מבין את מה שכתבת, אבל לא זה מה שהתכוונתי...
גם בתור יהודי עבד ה', אסור להיות מזרוחניק... אם אתה עובד את ה' דרך השדה אז הסכנה להיות מזרוחניק גדולה עשרת מונים..
זאת אומרת, כמו שאמרת, באמת לבדוק אם זה יצרו נוקפו או זה רצון ה'..
באמת דיברת גבוהה גבוהה אבל יש הבדל בין להגיד את המילים האלו לבין לחיות אותן ובאמת לראות את ה' במה שאתה עושה..
אם אתה עובר על ההלכה ומתפשר עליה, רואים באופן ברור שזו לא עבודת ה'..
אם אתה לא קובע עיתים לתורה בגלל "פרנסה" או כל מיני טענות אחרות, זו לא עבודת ה'..
אם אתה לא עושה לך רב ופוסק על פי מי שבא לך, זו לא עבודת ה' וכו'...
כמובן, כמו שאמרתי כבר, גם בתור בן תורה וישיבה אסור להיות מזרוחניק...
גם אם הוא פרופסור או בעל תואר הוא צריך ללמוד תורה ולשים הגנה וזה לא פוטר אותו מכלום..
מה שאני רוצה להוסיף, זה שגם מי שבוחר בחייו להיות פרופסור, צריך ללמוד תורה בתור בסיס..
אם האדם לא ילמד תורה לפני הכול, אז לא יהיה לו על מה להישען או לסמוך כשהוא יגדל והוא יאבד את עצמו..
לכן, גם אם הוא עובד את ה' דרך השדה, הוא צריך לא להיות מזרוחניק ולכן לא רואה נפקא בחילוק שעשית מה הוא מחפש להיות, בשניהם הוא צריך את אותה דרך בהתחלה..

לילה טוב!

נראה שאתה כותב מדם ליבך, ואשריך על כך. להיות יהודי מתרגש זו כמעט מטרה בפני עצמה.
אך לא הגבתי לך אלא לפותח השרשור. ניתן לראות הסבר לכך כאן -

בעיקרון ידעתי איך זה עובד פשוט לא ראו שזה מפנה לפותח השרשור כי היו הרבה תגובות מאז שהוא פתח ולא היה אפשר לראות אלא אם עושים זום אאוט ומקטינים את המסך..

שכוייח ושבת שלום!

בתקופת אחאב מלך ישראל ואליהו הנביא בני ישראל חטאו ועבדו עבודה זרה. אולם, הם עבדו גם את ה'. אליהו הנביא הוכיח אותם ואמר להם: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר". זאת אומרת, אליהו הנביא מוכיח אותם שהם עובדים גם את ה' וגם את הבעל. אם אתה מאמין בדרך מסוימת, אז צריך ללכת איתה עד הסוף בלי פשרות. "מזרוחניק" זה מישהו שמגדיר את עצמו דתי ומאמין בה' וביהדות אבל מצד שני מתפשר מבחינה הלכתית ומתיר לעצמו כל מיני דברים. לדוגמא: היתרים הלכתיים שהתירו על מצב "בדיעבד" הוא מתיר לעצמו "לכתחילה", מתיר לעצמו גזירות דרבנן בטענה שזה לא שייך כיום, לא שם הגנה כי הוא צדיק ו"אני לא אפול", פוסק על פי הרב הכי מתיר ולא הולך על פי רב מסויים אלא על פי הרב הכי מתיר וכו'...
עוד דוגמא, זה מי שמתיר לעצמו לעבור על גדרי צניעות הלכתיים מוגדרים בטענה ש"זה פוגע בכבודה" ו"כבוד הבריות" ועוד כל מיני חרטות..
בקיצור, נראה לי שהבנת מה זה "מזרוחניק"...

חוששני שאתה הוא זה שאינו מבין.

תוכל אולי לפרט קצת יותר?

אני לא מנסה לרדת על זרם מסוים או ללכלך עליהם, אלא אמרתי שצריך לשמור על ההלכה ולא להתיר היתרים וכו'..

שלא יארע דבר תקלה על ידי..

תודה ולילה טוב!

ואז הביטויים האלה תופסים מקום אצל השומע ומקבלים משמעות לפי השומע

ופתאום נוצרים כל מיני ביטויים שאנשים מחפשים להם משמעות כי לא מבינים אותם באמת- ולכל אחד יש את המשמעות שהוא נותן לזה

כולל אני. אבל אתה שמת לב להדחקה, וזה מעולה.

ב. יש לנו בעיה, אנחנו לא יודעים בדיוק כמה "שחרור" אנחנו צריכים. קל וחומר כשרמת השחרור בכל מעשה (טיול או משחק או מה שזה לא יהיה), שונה בין אדם לאדם.

למצוא את המידה המושלמת זה בלתי אפשרי, אנחנו צריכים לנסות להתקרב אליה כמה שיותר. אבל עדיין יש לנו בעיה, כי לא משנה כמה נתקרב, תמיד נצטרך לדעת באיזה  צד של הגבול להיות ובכל צד שנהיה יש חסרונות.

אני לא מביא תשובה מוחלטת, אני חושב שאתה צריך לבחור אילו חסרונות אתה מעדיף מבין 2 האופציות.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.