עבר עריכה על ידי על התפר בתאריך ט"ו בחשון תשפ"א 08:07
עבר עריכה על ידי על התפר בתאריך ט"ו בחשון תשפ"א 07:01
עבר עריכה על ידי על התפר בתאריך ט"ו בחשון תשפ"א 06:59
ציטוט. "....האנרגיה שנמצאת ביסוד היקום - "בסיס ההוויה".... היא תבונית, .... צריך להיזהר מאוד, כיוון שעלולים לקפוץ למסקנה שגויה, למסקנה שהתבונה הזאת, שכוח התכנון הנפלא שמייצר את כל זה, הוא האל המקראי. היזהרו. מכיוון שהאל הזה, בניגוד לדִבְּרות שלו-עצמו, מעוצב בפסל ובתמונה של רודן אבהי, סמכותי ורב-חסד מהתקופה העתיקה של המזרח הקרוב, וקל מאוד ליפול למלכודת הזאת, משום שהכול מוכן לזה, ממוסד, בכנסייה הקתולית הרומית, בבתי הכנסת, בכנסיות הפרוטסטנטיות; הכול שם מוכן. ובלחץ של קונצנזוס חברתי זה טבעי מאוד להניח שכאשר מישהו משתמש במילה אלוהים, הוא מתכוון לדמות האב הזאת, מפני שאפילו ישו השתמש באנלוגיה "האב" כדי לתאר איך הוא חווה את אלוהים. הוא היה חייב. לא הייתה לו אנלוגיה זמינה אחרת בתרבות שלו.
בימינו אנחנו מורדים בדימוי של האב הסמכותי; אבל לדחות את הדימוי האבהי של אלוהים, זה לא בהכרח להיות אתאיסט, אף על פי שאני תמכתי במשהו שנקרא "אתאיזם בשם האלוהים" - כלומר חוויה, מערכת יחסים עם אלוהים, עם בסיס ההוויה שלך, שלא חייבת להתגלם או להתבטא בצורה מסוימת.
באופן כללי, תאולוגים לא אוהבים את הרעיון הזה. בשיח שלי אתם אני מגלה שהם מעדיפים להיות קשוחים קצת בנוגע לטבע של אלוהים. הם מעדיפים לומר שלאלוהים אכן יש טבע מוגדר מאוד. במונותאיזם מוסרי הכוונה היא לכך שלכוח השולט ביקום הזה יש דעות וחוקים ברורים מאוד, שהשכל והפעולות שלנו צריכים להתאים את עצמם אליהם, ואם לא תיזהרו, תלכו נגד הטבע היסודי של היקום ותיענשו. בדרך כלשהי. לפי תפיסה מיושנת, תישרפו באש הגיהינום לנצח. לפי תפיסה מודרנית יותר, תיכשלו במשימה להיות בני אדם אותנטיים; זו פשוט דרך אחרת לדבר על זה. אבל קיימת ההרגשה הזאת, שיש סמכות בעולם, והיא לא אתם, היא משהו אחר. לכן הגישה היהודית, הנוצרית והמוסלמית גורמת להרבה אנשים להרגיש מנוכרים לשורש ההוויה. יש הרבה אנשים שלעולם לא מתבגרים ותמיד יראים מדמות של סב.
עכשיו, אני סבא. יש לי חמישה נכדים! ולכן אני לא ירא יותר מסבים. אני יודע שאני טיפש בדיוק באותה מידה שהסבים שלי היו, ולכן אני לא מתכוון להשתחוות בפני דמות של אלוהים עם זקן ארוך ולבן. אמנם ברור שאנחנו, האנשים האינטליגנטיים, לא באמת מאמינים בסוג כזה של אלוהים. לא באמת. כלומר אנחנו חושבים שאלוהים הוא רוח, שאלוהים הוא חסר הגדרה ואין-סופי וכיוצא באלה, ואף על פי כן, לדימויים שלנו את אלוהים יש השפעה הרבה יותר חזקה על הרגשות שלנו מאשר לרעיונות שלנו על אלוהים, וכאשר אנשים קוראים את התנ"ך ושרים מזמורים הברנש הזה למעלה עם הזקן עדיין נמצא אצלם במעמקי הרגש.
......וכך אנחנו מגיעים לנוכחותו של האלוהים שאין לו דימוי. מאחורי דמות האב, מאחורי דמות האם, מאחורי הדימוי של אור בלתי נגיש ומאחורי הדימוי של חשכה עמוקה ונוראית, יש משהו אחר שאנחנו לא יכולים לתפוס בכלל.
דיוניסוס מאראופגוס קרא לזה החשכה הזוהרת.
נאגארג'וּנה קרא לזה "שוניָטָה" - "הרִיק".
שאנקארה קרא לזה "ברהמאן". זה שלא ניתן לומר עליו שום דבר. "נֶטי-נֶטי" (לא זה ולא זה). מעבר לכל תפיסה.
וזה לא אתאיזם במובן הרשמי של המילה. זאת גישה דתית עמוקה. זאת גישה לחיים של אמון מוחלט; של לשחרר. כשאנחנו יוצרים דימויים של אלוהים, הם כולם בעצם ביטויים של חוסר האמונה שלנו. משהו לאחוז בו; משהו לתפוס; "סלע קיומנו", "צור מבטחנו", "המבצר רב-העוצמה" או איך שלא תקראו לזה. אבל כשאנחנו לא נאחזים, אנחנו במצב של אמונה. אם תעזוב את כל האלילים, תגלה כמובן שהדבר הלא-נודע הזה שהוא אכן היסוד של הקיום, הוא בדיוק אתה.
זה לא האתה שאתה חושב שהוא אתה. לא. זאת לא הדעה שלך על עצמך, זה לא הרעיון או הדימוי שיש לך על עצמך, זאת לא התחושה הכרונית של המאמץ השרירי שאנחנו בדרך כלל קוראים לו "אני". אי אפשר לאחוז בזה. ברור שלא. למה שתצטרך לאחוז בזה? נניח שיכולת, מה היית עושה בזה? ומי היה עושה מה בזה? אתה אף פעם לא יכול להגיע לזה.nnאז קיים המסתורין המרכזי העמוק הזה, ואמונה היא בעצם להפסיק לרדוף אחרי זה, להפסיק לאחוז בזה, מכיוון שאם זה קורה, הדברים המדהימים ביותר קורים.
אבל כל הרעיונות האלה של הרוחני, האלוהי, בגישה של חובה, של חוקים שאנחנו מחויבים לציית להם, היא לא הדרך היחידה להיות דתי ולהתחבר למסתורין הבלתי ניתן לתיאור שנמצא ביסוד שלנו ושל העולם."
אלן ווטס ציטוט מ"טבע התודעה"
טבע התודעה - אלן ווטס
@חולת @חולת שוקולד
@צ'יאל זה עונה על מה שהבטחתי לשלוח?
. פסיכולוגיה? כן. אז מה עושים? לא עושים כלום. מה שמשחרר את הפסיכולוגיה מהדת זה קודם כל שמבינים שיש שם פסיכולוגיה. זה הצעד הראשון. לפני כל דיון על אלוהים וחוויה. 
