כתבת לה שגם התוצאה היא הישג חלקי מאד.

ככה לפחות זה נשמע לי - גם כשתגיעי, לא באמת יהיה לך.

מבין שאת רוצה לעזור, אבל הרגשתי שזה פחות ולא יותר. (אוף הנשואים האלה שמגיבים בפורום של רווקים ולא מבינים אותם)

בכנות. אני חושב שזה נושא ראוי לדיון.

מה המקום של נשואים בפורום הזה ובהקשרים שלו, ואיך מתבקש שהם יתנהלו במקום כזה.

אולי ראוי לשרשור נפרד, אבל אני חושב שההקשר של השרשור הזה - שבמהות, פונה לנשואים - הוא דווקא במה ראויה

אני נכנסת לפה בכוונה מדי פעם כדי לעזור לרווקים ולסייע בהתלבטויות שלהם.

גם אני עברתי דרך ארוכה עד לחתונה, ואני רוצה לעזור לאחרים לעבור אותה בצורה טובה.

רוב הרווקים דווקא מבקשים מנשואים להיכנס ולהגיב.

לא ברור לי ההתבטאות שלך.

בעקבות דיון - לקראת נישואין וזוגיות

הנה כאן.

ושיהיה ברור - הנוכחות של כולם כאן רצויה ומבורכת. אין שום נזק בעצה גם מאדם שלא חווה משהו בעצמו. אלה שמבינים את זה, ומבינים את מקומם, וזהירים שלא לפגוע - הנוכחות שלהם מועילה וטובה.

מה שכתבתי לא היה "למה נשואים מגיבים פה" אלא "למה נשואים לא מבינים את המשמעות של מה שהם כותבים עבור רווקים", וזה היה בתגובה למישהי שבעיני לא הבינה את המשמעות של מה שהיא כתבה

היא עונה "כן זה כיף וחצי מהזמן זה סיוט". תודה באמת

והנה המשפט האחרון קצת מחזק לי את חוסר הרצון להתחתן - לקראת נישואין וזוגיות

כמובן בלי שום נסיון אבל נראה לי הגיוני. נראה לי שזאת הגישה הבריאה והנכונה.

וכיף לקרוא את זה, והנה, זה משהו שאת יכולה לתרום לפורום כנשואה (כמובן מציין בהקשר של הדיון שהסתעף), וזה משמעותי מאד

וזה הגיוני ואני יכול להתבר לזה - הרי קשר טוב עדיף בהרבה על רווקות, וזוג שאסור לו לגעת אבל ישן באותו חדר - הוא קרוב הרבה יותר מאשר זוג שיוצא והם לקראת אירוסין.

ולכן עובדתית, ברור שזה לא כזה נורא. בעצם מה שהפריע לי היתה הבחירה שלה להדגיש את המרתיע, במקום את התקווה

וכאן בקיצור - אין לי שום בעיה עם תשובות של נשואים. להיפך, שיביאו את הנסיון שלהם, יספרו לנו על היעד...

אבל---

יש גם כאלה שמהכתיבה שלהם זה נראה שהם אלה שמתנשאים.

"רק תעשו מה שאני עשיתי", "אתם מחפשים דברים לא חשובים באמת", ועוד ועוד.

או תשובה לא רגישה (בעיני), כמו זאת שהיתה כאן.

אם שמתי את ההערה על זה שהיא נשואה באותיות מוקטנות ובסוגריים, כנראה שאפשר לקרוא את התגובה בלי זה. ובכל זאת כן רציתי לבטא את התסכול הזה, על נשואים שמייעצים לרווקים בלי להתסכל מנקודת המבט של הרווקים לפני כן.

אבל אני מרגישה שכל משל ודוגמא שיביאו לא משתווה לזה באמת, מהסיבה שחתונה זה סופי ומוחלט, לתמיד כזה.. נכנסים למאמץ תמידי..

ואדם ששיגרת החיים שלו סהכ די טובה ולא מרגיש חיסרון מטורף, זה יהיה לו מאוד קשה להתנהל עם העיקרון הנל (בכותרת), בייחוד שאת הרווח המובטח הוא עוד לא חווה בשעה שהוא מחליט להתחתן...

פשוט ניסיתי לחשוב ולא הצלחתי.. איכשהו מרגיש לי שעובדים על דברים שכן עוזרים אחר כך ומביאים תועלת..שזה אותם שרירים שמתפתחים

נניח הקשבה, או ביטחון עצמי, חשיבה ורגישות לאחר, לדעת איך לקדם קשר שהוא נתקע (נראה לי גם אחרי שמתחתנים נתקע לפעמים) 

ומה שאתה אמרת גם לא נשמע לי שעוזר רק לדייטים. נניח לבוש - יש עניין להיראות כמו בנאדם גם אחרי החתונה..

שיווק עצמי - בהרגשה שלי זה יושב הרבה על ביטחון עצמי וגם תקשורת ויכולת התבטאות ולהביא את עצמי - שבעיניי שייך גם אחרי החתונה אע"פ שמכירים.. והדרגתיות נכונה בדייטים מתקשר אצלי פשוט ללדעת להקשיב ולהיות רגיש למה שקורה בסיטואציה מולי.. וזה בטח שחשוב גם אחכ..

קיצר מעניין לשמוע דוגמא

הלוואי והייתי יכול להעיד מנסיון אישי בצורה מוחלטת.

אבל כן, אפילו התחושה של התקווה לתוצאה - שעל זה אני יכול להעיד מנסיון - מצדיקה כל מאמץ

בס"ד

כשמוצאים את האדם הנכון זאת תחושה נפלאה. 

זה לא אומר שאין קשיים, זה לא אומר שהכל זוהר וורוד.

זה כן אומר שיש פרטנר שגם כשרבים יעשה הכל כדי שנתפייס [וכן להפך כמובן]

זה כן אומר שיש מישהו שיחזיק את היד כשקשה [וכן ההפך כמובן]

זה כן אומר שיש מישהו להקים איתו משפחה

זה כן אומר שיש מישהו שיהיה שם איתך בהתלבטויות, בגידול הילדים ובעבודת החיים. 

קשיים זה לא משהו שמיוחד לזוגיות, המיוחד הוא שיש מישהו שרוצה לעבור אותם בדיוק כמוך ואיתך. 

היו רגעים בחיי הנישואין היחסית קצרים שלי שהתגעגעתי לרווקות. יש משהו חופשי ברווקות שלא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד וזה נחמד לפעמים. הקטע הוא שבסוף כשאני מסתכלת על מה שקרה לי בשנתיים וחצי האחרונות אני לא מצליחה לחשוב איך הייתי עוברת את זה בלי בן זוג. הייתי מתרסקת לגמרי. 

אז כן, זה שווה את זה, זה שווה כל דמעה שאי פעם ירדה לי בנושא. 

הלוואי וכולכם תחוו את זה ממש בקרוב ושזה יהיה הכי מדהים והכי נפלא שתוכלו לקבל.

את נשמעת כאובה. הלוואי שיהיה לך כוחות 

אישית זה נשמע לי קשה ותיק לפעמים אבל אומרים שזה שווה.. רוב העולם עושה את זה.. אז כנראה שכן (מושך כתף)

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?