כתבת לה שגם התוצאה היא הישג חלקי מאד.

ככה לפחות זה נשמע לי - גם כשתגיעי, לא באמת יהיה לך.

מבין שאת רוצה לעזור, אבל הרגשתי שזה פחות ולא יותר. (אוף הנשואים האלה שמגיבים בפורום של רווקים ולא מבינים אותם)

בכנות. אני חושב שזה נושא ראוי לדיון.

מה המקום של נשואים בפורום הזה ובהקשרים שלו, ואיך מתבקש שהם יתנהלו במקום כזה.

אולי ראוי לשרשור נפרד, אבל אני חושב שההקשר של השרשור הזה - שבמהות, פונה לנשואים - הוא דווקא במה ראויה

אני נכנסת לפה בכוונה מדי פעם כדי לעזור לרווקים ולסייע בהתלבטויות שלהם.

גם אני עברתי דרך ארוכה עד לחתונה, ואני רוצה לעזור לאחרים לעבור אותה בצורה טובה.

רוב הרווקים דווקא מבקשים מנשואים להיכנס ולהגיב.

לא ברור לי ההתבטאות שלך.

בעקבות דיון - לקראת נישואין וזוגיות

הנה כאן.

ושיהיה ברור - הנוכחות של כולם כאן רצויה ומבורכת. אין שום נזק בעצה גם מאדם שלא חווה משהו בעצמו. אלה שמבינים את זה, ומבינים את מקומם, וזהירים שלא לפגוע - הנוכחות שלהם מועילה וטובה.

מה שכתבתי לא היה "למה נשואים מגיבים פה" אלא "למה נשואים לא מבינים את המשמעות של מה שהם כותבים עבור רווקים", וזה היה בתגובה למישהי שבעיני לא הבינה את המשמעות של מה שהיא כתבה

היא עונה "כן זה כיף וחצי מהזמן זה סיוט". תודה באמת

והנה המשפט האחרון קצת מחזק לי את חוסר הרצון להתחתן - לקראת נישואין וזוגיות

כמובן בלי שום נסיון אבל נראה לי הגיוני. נראה לי שזאת הגישה הבריאה והנכונה.

וכיף לקרוא את זה, והנה, זה משהו שאת יכולה לתרום לפורום כנשואה (כמובן מציין בהקשר של הדיון שהסתעף), וזה משמעותי מאד

וזה הגיוני ואני יכול להתבר לזה - הרי קשר טוב עדיף בהרבה על רווקות, וזוג שאסור לו לגעת אבל ישן באותו חדר - הוא קרוב הרבה יותר מאשר זוג שיוצא והם לקראת אירוסין.

ולכן עובדתית, ברור שזה לא כזה נורא. בעצם מה שהפריע לי היתה הבחירה שלה להדגיש את המרתיע, במקום את התקווה

וכאן בקיצור - אין לי שום בעיה עם תשובות של נשואים. להיפך, שיביאו את הנסיון שלהם, יספרו לנו על היעד...

אבל---

יש גם כאלה שמהכתיבה שלהם זה נראה שהם אלה שמתנשאים.

"רק תעשו מה שאני עשיתי", "אתם מחפשים דברים לא חשובים באמת", ועוד ועוד.

או תשובה לא רגישה (בעיני), כמו זאת שהיתה כאן.

אם שמתי את ההערה על זה שהיא נשואה באותיות מוקטנות ובסוגריים, כנראה שאפשר לקרוא את התגובה בלי זה. ובכל זאת כן רציתי לבטא את התסכול הזה, על נשואים שמייעצים לרווקים בלי להתסכל מנקודת המבט של הרווקים לפני כן.

אבל אני מרגישה שכל משל ודוגמא שיביאו לא משתווה לזה באמת, מהסיבה שחתונה זה סופי ומוחלט, לתמיד כזה.. נכנסים למאמץ תמידי..

ואדם ששיגרת החיים שלו סהכ די טובה ולא מרגיש חיסרון מטורף, זה יהיה לו מאוד קשה להתנהל עם העיקרון הנל (בכותרת), בייחוד שאת הרווח המובטח הוא עוד לא חווה בשעה שהוא מחליט להתחתן...

פשוט ניסיתי לחשוב ולא הצלחתי.. איכשהו מרגיש לי שעובדים על דברים שכן עוזרים אחר כך ומביאים תועלת..שזה אותם שרירים שמתפתחים

נניח הקשבה, או ביטחון עצמי, חשיבה ורגישות לאחר, לדעת איך לקדם קשר שהוא נתקע (נראה לי גם אחרי שמתחתנים נתקע לפעמים) 

ומה שאתה אמרת גם לא נשמע לי שעוזר רק לדייטים. נניח לבוש - יש עניין להיראות כמו בנאדם גם אחרי החתונה..

שיווק עצמי - בהרגשה שלי זה יושב הרבה על ביטחון עצמי וגם תקשורת ויכולת התבטאות ולהביא את עצמי - שבעיניי שייך גם אחרי החתונה אע"פ שמכירים.. והדרגתיות נכונה בדייטים מתקשר אצלי פשוט ללדעת להקשיב ולהיות רגיש למה שקורה בסיטואציה מולי.. וזה בטח שחשוב גם אחכ..

קיצר מעניין לשמוע דוגמא

הלוואי והייתי יכול להעיד מנסיון אישי בצורה מוחלטת.

אבל כן, אפילו התחושה של התקווה לתוצאה - שעל זה אני יכול להעיד מנסיון - מצדיקה כל מאמץ

בס"ד

כשמוצאים את האדם הנכון זאת תחושה נפלאה. 

זה לא אומר שאין קשיים, זה לא אומר שהכל זוהר וורוד.

זה כן אומר שיש פרטנר שגם כשרבים יעשה הכל כדי שנתפייס [וכן להפך כמובן]

זה כן אומר שיש מישהו שיחזיק את היד כשקשה [וכן ההפך כמובן]

זה כן אומר שיש מישהו להקים איתו משפחה

זה כן אומר שיש מישהו שיהיה שם איתך בהתלבטויות, בגידול הילדים ובעבודת החיים. 

קשיים זה לא משהו שמיוחד לזוגיות, המיוחד הוא שיש מישהו שרוצה לעבור אותם בדיוק כמוך ואיתך. 

היו רגעים בחיי הנישואין היחסית קצרים שלי שהתגעגעתי לרווקות. יש משהו חופשי ברווקות שלא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד וזה נחמד לפעמים. הקטע הוא שבסוף כשאני מסתכלת על מה שקרה לי בשנתיים וחצי האחרונות אני לא מצליחה לחשוב איך הייתי עוברת את זה בלי בן זוג. הייתי מתרסקת לגמרי. 

אז כן, זה שווה את זה, זה שווה כל דמעה שאי פעם ירדה לי בנושא. 

הלוואי וכולכם תחוו את זה ממש בקרוב ושזה יהיה הכי מדהים והכי נפלא שתוכלו לקבל.

את נשמעת כאובה. הלוואי שיהיה לך כוחות 

אישית זה נשמע לי קשה ותיק לפעמים אבל אומרים שזה שווה.. רוב העולם עושה את זה.. אז כנראה שכן (מושך כתף)

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.