כתבת לה שגם התוצאה היא הישג חלקי מאד.

ככה לפחות זה נשמע לי - גם כשתגיעי, לא באמת יהיה לך.

מבין שאת רוצה לעזור, אבל הרגשתי שזה פחות ולא יותר. (אוף הנשואים האלה שמגיבים בפורום של רווקים ולא מבינים אותם)

בכנות. אני חושב שזה נושא ראוי לדיון.

מה המקום של נשואים בפורום הזה ובהקשרים שלו, ואיך מתבקש שהם יתנהלו במקום כזה.

אולי ראוי לשרשור נפרד, אבל אני חושב שההקשר של השרשור הזה - שבמהות, פונה לנשואים - הוא דווקא במה ראויה

אני נכנסת לפה בכוונה מדי פעם כדי לעזור לרווקים ולסייע בהתלבטויות שלהם.

גם אני עברתי דרך ארוכה עד לחתונה, ואני רוצה לעזור לאחרים לעבור אותה בצורה טובה.

רוב הרווקים דווקא מבקשים מנשואים להיכנס ולהגיב.

לא ברור לי ההתבטאות שלך.

בעקבות דיון - לקראת נישואין וזוגיות

הנה כאן.

ושיהיה ברור - הנוכחות של כולם כאן רצויה ומבורכת. אין שום נזק בעצה גם מאדם שלא חווה משהו בעצמו. אלה שמבינים את זה, ומבינים את מקומם, וזהירים שלא לפגוע - הנוכחות שלהם מועילה וטובה.

מה שכתבתי לא היה "למה נשואים מגיבים פה" אלא "למה נשואים לא מבינים את המשמעות של מה שהם כותבים עבור רווקים", וזה היה בתגובה למישהי שבעיני לא הבינה את המשמעות של מה שהיא כתבה

היא עונה "כן זה כיף וחצי מהזמן זה סיוט". תודה באמת

והנה המשפט האחרון קצת מחזק לי את חוסר הרצון להתחתן - לקראת נישואין וזוגיות

כמובן בלי שום נסיון אבל נראה לי הגיוני. נראה לי שזאת הגישה הבריאה והנכונה.

וכיף לקרוא את זה, והנה, זה משהו שאת יכולה לתרום לפורום כנשואה (כמובן מציין בהקשר של הדיון שהסתעף), וזה משמעותי מאד

וזה הגיוני ואני יכול להתבר לזה - הרי קשר טוב עדיף בהרבה על רווקות, וזוג שאסור לו לגעת אבל ישן באותו חדר - הוא קרוב הרבה יותר מאשר זוג שיוצא והם לקראת אירוסין.

ולכן עובדתית, ברור שזה לא כזה נורא. בעצם מה שהפריע לי היתה הבחירה שלה להדגיש את המרתיע, במקום את התקווה

וכאן בקיצור - אין לי שום בעיה עם תשובות של נשואים. להיפך, שיביאו את הנסיון שלהם, יספרו לנו על היעד...

אבל---

יש גם כאלה שמהכתיבה שלהם זה נראה שהם אלה שמתנשאים.

"רק תעשו מה שאני עשיתי", "אתם מחפשים דברים לא חשובים באמת", ועוד ועוד.

או תשובה לא רגישה (בעיני), כמו זאת שהיתה כאן.

אם שמתי את ההערה על זה שהיא נשואה באותיות מוקטנות ובסוגריים, כנראה שאפשר לקרוא את התגובה בלי זה. ובכל זאת כן רציתי לבטא את התסכול הזה, על נשואים שמייעצים לרווקים בלי להתסכל מנקודת המבט של הרווקים לפני כן.

אבל אני מרגישה שכל משל ודוגמא שיביאו לא משתווה לזה באמת, מהסיבה שחתונה זה סופי ומוחלט, לתמיד כזה.. נכנסים למאמץ תמידי..

ואדם ששיגרת החיים שלו סהכ די טובה ולא מרגיש חיסרון מטורף, זה יהיה לו מאוד קשה להתנהל עם העיקרון הנל (בכותרת), בייחוד שאת הרווח המובטח הוא עוד לא חווה בשעה שהוא מחליט להתחתן...

פשוט ניסיתי לחשוב ולא הצלחתי.. איכשהו מרגיש לי שעובדים על דברים שכן עוזרים אחר כך ומביאים תועלת..שזה אותם שרירים שמתפתחים

נניח הקשבה, או ביטחון עצמי, חשיבה ורגישות לאחר, לדעת איך לקדם קשר שהוא נתקע (נראה לי גם אחרי שמתחתנים נתקע לפעמים) 

ומה שאתה אמרת גם לא נשמע לי שעוזר רק לדייטים. נניח לבוש - יש עניין להיראות כמו בנאדם גם אחרי החתונה..

שיווק עצמי - בהרגשה שלי זה יושב הרבה על ביטחון עצמי וגם תקשורת ויכולת התבטאות ולהביא את עצמי - שבעיניי שייך גם אחרי החתונה אע"פ שמכירים.. והדרגתיות נכונה בדייטים מתקשר אצלי פשוט ללדעת להקשיב ולהיות רגיש למה שקורה בסיטואציה מולי.. וזה בטח שחשוב גם אחכ..

קיצר מעניין לשמוע דוגמא

הלוואי והייתי יכול להעיד מנסיון אישי בצורה מוחלטת.

אבל כן, אפילו התחושה של התקווה לתוצאה - שעל זה אני יכול להעיד מנסיון - מצדיקה כל מאמץ

בס"ד

כשמוצאים את האדם הנכון זאת תחושה נפלאה. 

זה לא אומר שאין קשיים, זה לא אומר שהכל זוהר וורוד.

זה כן אומר שיש פרטנר שגם כשרבים יעשה הכל כדי שנתפייס [וכן להפך כמובן]

זה כן אומר שיש מישהו שיחזיק את היד כשקשה [וכן ההפך כמובן]

זה כן אומר שיש מישהו להקים איתו משפחה

זה כן אומר שיש מישהו שיהיה שם איתך בהתלבטויות, בגידול הילדים ובעבודת החיים. 

קשיים זה לא משהו שמיוחד לזוגיות, המיוחד הוא שיש מישהו שרוצה לעבור אותם בדיוק כמוך ואיתך. 

היו רגעים בחיי הנישואין היחסית קצרים שלי שהתגעגעתי לרווקות. יש משהו חופשי ברווקות שלא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד וזה נחמד לפעמים. הקטע הוא שבסוף כשאני מסתכלת על מה שקרה לי בשנתיים וחצי האחרונות אני לא מצליחה לחשוב איך הייתי עוברת את זה בלי בן זוג. הייתי מתרסקת לגמרי. 

אז כן, זה שווה את זה, זה שווה כל דמעה שאי פעם ירדה לי בנושא. 

הלוואי וכולכם תחוו את זה ממש בקרוב ושזה יהיה הכי מדהים והכי נפלא שתוכלו לקבל.

את נשמעת כאובה. הלוואי שיהיה לך כוחות 

אישית זה נשמע לי קשה ותיק לפעמים אבל אומרים שזה שווה.. רוב העולם עושה את זה.. אז כנראה שכן (מושך כתף)

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?