פריקה ארוכה.. זוגיות במשבר אחרי לידה.. לפחות מהצד שליתהפוכות
תודה למי שהגיבה כשביקשתי יועץ זוגי.. דיברנו עם הרב של בעלי ואחרי השיחה הרגשנו שיפור אבל יום אחרי הכול חזר בחזרה.

התקופה הזו מהלידה, שלושה שבועות פחות או יותר, היו טראומתים עבורי וקשים ברמה שלא אוכל לתאר. סוף סוף נפל לבעלי האסימון שהוא באמת היה סגור אליי ופשוט אדיש. בקושי קיבלתי תמיכה. הכול היה טכני כזה.. כל כך רציתי שפשוט יבוא ויגיד לי "אשתי היפה תודה שהבאת לי את המתנה הכי מיוחדת בעולם.. גם כשהיה לך קשה ועברת המון היית גיבורה" וכלום. לא מתנה ולא נעליים. דיברתי איתו על זה ואמר שרצה לקנות ולא הספיק. ואי כמה זמן פנוי היה לו איך לא הספיק. אבל זה עוד החלק שפחות מפריע.
הוא התבאס שחלק מהדברים שלו נעצרו והרגיש שזה מכניס אותו ללחץ כל הימים האלה (הבאנו ילד לעולם מה ציפית שתמשיך להיות עסוק בעצמך?)

עשינו טעות והחלטנו שאחרי שלושה ימי התאוששות אצל אמא שלי לאחר הלידה נחזור לבית שלנו. הטעות הזו עשתה לי רע בנפש. ארבעה ימים אחרי הלידה הוא חזר ללמוד בכולל ונשארתי לבד עם התינוקת. היה שלב שניסיתי לקום איתה מהספה ולא הצלחתי בגלל התפרים. הבית היה בבלגן נוראי והייתי בתוך כל הבלגן ככה.. בלי יכולת לסדר וגם אם כן אז בקושי ובכאב רב. אמא שלי קפצה לכמה שעות אבל גם לה היה קשה להגיע אלינו ויותר קל לה לעזור כשאנחנו אצלה. חזרנו אליה תודה לאל אבל עדיין קשה לי איתו.. רבים המון. פשוט המון.
היה כאן שרשור על מישהי שלא נסעה בסוף להורים של בעלה וכולן תמכו בה אז אני כן נסעתי להורים שלו (הוא אמר שיבטל בשניה אבל ההורים שלו היו מאוד לחוצים שנבוא כבר אז אמרתי לו שכן נבוא לשבת) הנסיעה הזו לסופש אצל המשפחה שלו הייתה סיוט. ריבים בלי סוף. הוא לא הבין אותי וכשכעסתי ופרקתי עצבים החזיר לי באותו מטבע והגענו לשפל בויכוחים. עד לרמה שאמרתי לו שאתגרש ממנו כבר.

מתחילות לעלות לי מחשבות שעשיתי טעות. שהוא לא בשבילי אולי.. אבל זו גם אשמתי. רוב הזוגיות שלנו נתתי את כל הלב שלי (גם הוא נתן אבל גם אובייקטיבית זה הרבה פחות ממני). נתתי מתוך מקום מרצה. הייתי עושה כמעט הכול. לפרנס, קניות, לבשל, נקיוות מתחלקים בינינו אבל הוא בראש שזו אחריות האישה. הוא כן מכבד בהרבה דברים אבל מרגישה שכבר לוקח הכול כמובן מאליו.

מתחילה להזכר בבחורים שיצאתי איתם לפניו. היו כאלה שמתחילת הפגישות נתנו את כל כולם ורצו אותי וגם שסירבתי ביקשו לנסות שוב ואספו אותי מהבית ולקחו למקומות נעימים ואיתו הפגישה תמיד הייתה באותו המקום. לא בית קפה ולא כלום. לא אסף אותי מהבית וגם לא הציע. אני מגיעה מסביבה שהדברים האלה כן נהוגים. אבל בגלל שמצא חן בעיניי מאוד לא התייחסתי לזה.

מרגישה שהוא ילד ושאין לידי גבר. אנחנו אחרי אמצע שנות העשרים אז היה צריך כבר להתבגר. ההורים שלי נותנים לנו הכול. עזרה בכל דבר ואין לנו כמעט הוצאות אבל הוא עדיין לחוץ ולא לומד בנחת בגלל טרדות הפרנסה (בינינו? מי שלחוץ להרוויח כסף בעצמו עובד גם לפנות בוקר בחלוקת דואר או מוצא משהו ולא רק מדבר) מרגיש לי שהוא פשוט עצלן במסווה של עשייה למרות שבפועל לא עושה הרבה לבית ועושה יותר בשביל עצמו.

היום הוא ניסה להשתפר ונתן לי זמן לעצמי להתפנק ולנוח.
זה היה אחרי שעשיתי חושבים עם עצמי והחלטתי שאני חא האישה המרצה יותר או חסרת הביטחון. אני אראה לו שאני הכי מעריכה את עצמי ולא רצה אחריו ישר כשעושה פרצופים. עמדתי על שלי ובתוך תוכי באמת הרגשתי חזקה ובעלת ערך. אחרי שיחה ארוכה התנצל על התקופה והחליט שמעכשיו יכיל יותר ובאמת נתן לי זמן לעצמי להתפנק ולנוח.

שורה תחתונה אחרי כל החפירה, בתקופה הקשה הזו הבנתי שאיתו אני לא יכולה לתת מעצמי מאה אחוז. יש לי רצון כל כך גדול לתת אבל אם אני מתנהגצ ככה הוא כבר חוקח כמובן מאליו. אז אני עובדת על עצמי מאוד בשביל לתת במינון הנכון בשבילו ובשביל להראות אישה חזקה שיודעת מה היא שווה כי אני רואה שזה מאפס אותו. מרגישה שהוא צריך חינוך וצריל לדעת שכשיש ילד עובדים קשה ולא ממשיכים להתמקד רק בעצמך.

איך אני משדרת חוזקה תמיד? איך להעלות את הביטחון העצמי שלי? יודעת שזה מה שמשפיע עליו. הוא יודע שאני חסרת ביטחון והחלטתי שמעגשיו לא אשתף אותו בזה ואראה תמיד חזקה כמה שאפשר.

יש לכן דרכים להעלות את הביטחון ולעמוד על שלי בזוגיות? לא לפחד שאם אתנהג בצורה מסוימת הוא יקום וילך. למרות שמצד האמת יודעת שלא.

אני כל כך עייפה ומותשת.. יודעת שאם הוא היה איתי לא הייתי מגיעה למצבים נפשיים כאלה קשים ולא הייתי אומרת את מה שאמרתע בויכוחים שלנו.

תודה למי שקראה עד לכאן.. אשמח לעצות מכן איך להתנהג ואיך להרגיש בנוגע לדברים. אני חושבת הרבה על גירושין ושאולי זו הייתה טעות (למרות שאוהבת אותו מאוד מאוד). איך מרגילים בעל לעשות דברים בבית ועם הילדים??
וואי נגעת לי בלב. תארת ושיתפת כל כך מבפניםהריון ולידה
אין לי כרגעצפנאי לכתוב
אבל רק רציתי להגיד שנגעת בי ושאת ממש עמוקה ועובדת על עצמך מדהים
חיבוק ❤ קשה לענות בלי להכיר את הצדדיםבתי 123
וואי קראתי כל מילה שלךאישהואימא
והרגשתי כאב-כאב- כאב
כתבת כל כך נוגע. ממש עלו לי דמעות בעיניים. וזיכרונות.
זה זרק אותי בשניה לכאב הזה שגם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה של הבכור שלי.
לידה ראשונה זה טלטלה אמיתית... ממש ככה.
אני חושבת שהגבר שלך צריך הכוונה. הם פשוט לא מבינים תמיד לעומק מה עובר עלינו אחרי הלידה וגם הם עסוקים בעצמם ובקושי עם השינוי בחיים שלהם של הילד הראשון.
אצלנו נראה לי נפל לבעלי האסימון בעניין כשהוא בא איתי לרופאת נשים שלי כמה חודשים אחרי הלידה(נראה לי אחרי חודשיים). הרופאת נשים המקסימה שלי הסבירה לו כמה קושי יש בגוף של האישה אחרי הלידה וכמה חשוב שהבעל יהיה שם בשבילי- בשביל שלא יהיה לי דיכאון אחרי לידה. זה הפיל לו את האסימון. (לצערי הייתה לי התאוששות מאד מאד קשה.. רק חצי שנה אחרי הלידה התחלתי להתאושש ממש).
זה שבעלך אולי חי מקודם בקצת פינוק או ההרגלים מסויימים זה לא אומר שהוא לא יכול להשתנות ולהיות שם בשבילך. פשוט זה תהליך וצריך הכוונה. מישהו שיאיר את עיניו בעניין. ולפעמים לא מספיק דיבור עם מישהו(לדוגמא רב) פעם אחת. לפעמים צריך כמה פעמים. זה תהליך.
חיבוק גדול ממני
יקרה, זה נשמע מציאות ממש לא פשוטה...בארץ אהבתי
לא יודעת אם יש לי את הכלים לעזור. אולי בהמשך אני אצליח לכתוב יותר באריכות מחשבות שעלו לי.
בינתיים רק רוצה לשלוח חיבוק...

ועוד משהו- לדעתי אם את אוהבת אותו מאוד (כמו שכתבת בסוף), ובעיקר אם המחשבות על גירושין התחילו בעקבות הלידה ולא היה משהו חריג לפני, אז תוציאי את האפשרות הזאת מהלקסיקון שלך.
לאף אחת אין בעל מושלם. לכל אחד יש את החסרונות שלו. את עכשיו בתקופה של טלטלה גדולה מאוד בשביל שניכם. הוא צריך למצוא מחדש את המקום שלו כאבא טרי וכבעל לאמא טריה שמתאוששת אחרי לידה. ואת לומדת את המקום שלך כאמא, וגם מוצפת בהורמונים שמעליו את העוצמה של כל רגש פי כמה וכמה. זה לא הזמן לקבל החלטות על גירושין, וכל עוד את לא מתכוונת לקבל החלטה, זו לא צריכה להיות אפשרות. כרגע כל הכוחות צריכים להיות מכוונים לתיקון, לבניה.

יש לי עוד מה לכתוב אבל מאוחר.
משאירה לך רק כמה שאלות (לעצמך, את לא צריכה לשתף בפורום) - מה כן טוב בבעלך? למה רצית להתחתן איתו כשנפגשתם? מה את אוהבת בו היום? למה דווקא הוא מתאים לך?
(ממליצה לך לנסות ולכתוב לעצמך תשובות. למלא את עצמך גם במחשבות חיוביות עליו. ומחשבה גוררת אחריה רגש, וכמים הפנים לפנים... לא שזה מה שיפתור הכל, אבל בעז"ה אולי זה ישנה משהו)

בהצלחה יקרה, ומזל טוב!
יקרה!1234אנונימי
כואב לקרוא אותך

את שלשה שבועות אחרי לידה ראשונה אם הבנתי נכון?

יש לי הרבה מה לכתוב, אבל לא בטוח שיצליח לנסח. אשתדל

לידה של תינוק היא אירוע מטלטל ומשנה חיים. בטח ובטח אם זו לידה ראשונה. עד עכשיו הייתם אחראיים לעצמכם ופתאום ברגע אתם אחראים לתינוק קטנטן שתלוי אך ורק בכם.

וזה לא שזה נעשה בצורה הכי חלקה שאפשר, כן? כאב מהתפרים, התאוששות מהלידה, חוסר בשינה, הנקות, כביסות... ב"ה לא חסר.

זה קשה, זה מאתגר. הכל נכון! קודם כל תני לעצמך מקום לכל התחושות האלו, הם טבעיות לחלוטין.

אבל אחרי שנתנו מקום, מה עושים?
קודם כל תזכרי שהכל טרי ממש. שלשה שבועות זה מעט מאוד זמן. אתם עוד כולכם מסתגלים.

דבר שני, אל תחליטי שום דבר גורלי לגבי הקשר שלכם על סמך שלושת השבועות האלו. תקבעי לעצמך כלל, גם כשרבים, לא אומרים שמתגרשים. זה רק פוגע וקשה יותר לשקם את זה.
אתם אוהבים, בחרתם להביא ביחד ילד. איזה דבר יותר מדהים יש מזה? שלושה שבועות יערערו אתכם?
זו תקופה! אולי היא תהיה ארוכה, היא תהיה מאתגרת, היא תצריך מכם עבודה, אבל זו רק תקופה. תזכירי את זה לעצמך שוב ושוב ושוב. "בחיים הכל עובר, מטעויות למד והשתפר".

שלב הבא, נסי להבין גם אותו.
אני יכולה רגע לנסות להציג גם את הצד של בעלך?
הוא נהפך להיות אבא! אבל בשונה ממך, שאת הרגשת את השינוי בצורה פיזית, הרי עברת לידה, את אולי מניקה, יש לך תפרים, את עם התינוק כל הזמן, הוא לא חווה את כל זה. מבחינה פיזית הוא לא עבר אף שינוי, הגוף נשאר אותו דבר. רוב היחס אחרי הלידה הוא סביב היולדת (לגיטימי לגמרי, כן?). אבל אולי הוא לחוץ מהאחריות שנפלה עליו? אולי השינוי פתאומי מידי? הוא לא היה בהריון והרגיש את התינוק כל דקה ודקה. הוא ראה את אשתו האהובה סובלת בלידה, אחר כך סובלת מתפרים, מתעוררת לתינוק בלילה. והוא? מה התפקיד שלו? יכול להיות שהוא מרגיש אבוד. אולי הוא רוצה להמשיך ללמוד, אבל מרגיש אחראי לפרנסה. אז בסוף לא יוצא טוב לא זה ולא זה. אני לא יודעת האם משהו מכאן נכון, רק מנסה להעביר שלידה של ילד חדש היא מטלטלת מאוד גם עבור האבא, אבל לפעמים זה לא מדובר וגם גברים מדחיקים את זה לפעמים.

אז אחרי שנתנו מקום לכל הרגשות, החלטנו שלא מפרקים חבילה "רק" בגלל שלושה שבועות, הגענו למסקנה שאוהבים והקשר הזוגי חשוב לנו והבנו שגם עבור הבעל זו טלטלה רצינית - אפשר להמשיך הלאה.

מה הלאה?
כל זוג ודרך ההתמודדות שלו.
1. ייעוץ זוגי - אם שניכם בעניין, זה מעולה. לכו למישהו עם המלצות, שאתם יודעים שהוא טוב. ייעוץ לא ייתן פתרון ברגע, צריך להגיע מוכנים לעבוד ולכבוד קשה. יכול להיות שיהיו נסיגות, ושוב יהיו ריבים. אבל תזכירו לעצמכם שאתם ביחד, וגם אם נפלתם בריב - אתם תקומו, ובפעם הבא יהיה יותר טוב. תקשיבו קצת פחות, תדעו לריב יותר טוב, תדעו להתפייס. זו עבודה, אבל היא כל כך שווה את זה.
2. אימון אישי - הלכתי בעבר. ממליצה בחום!! לפעמים ייעוץ זוגי לא מתאים, או שלפעמים רוצים לחזק גם את עצמנו ללא תלות בבן הזוג שלנו. מבורך! מדהים כמה ששינוי של עצמנו יכול להשפיע על ההתנהלות הזוגיות, בלי שאת מנסה לשנות אף אחד חוץ מאת עצמך!
3. זמן זוגי, לכיף. נסו ליצור לעצמכם פינות זמן שבהם אתם פשוט חברים. לא מדברים על דברים מבאסים, לא מתעסקים בענייני הורות, פשוט נהנים ביחד, כמו פעם.
4. אם את מרגישה שקשה לך לראות את התכונות הטובות שלו, למרות שפעם ראית, את יכולה לכתוב לעצמך. את יכולה להכין לו צנצנת עם פתקים בכמה צבעים. שירים שאת מקדישה לו, מחמאות, מה את אוהבת בו, דברים שאת רוצה להגיד לו תודה עליהם וכו'וכו'. אחרי שתמלאי צנצנת עם פתקים תני לו אותה ותגיד לו שיפתח פתק מידי פעם. מעבר לזה שזה ישמח אותו, את עושה את זה קודם כל בשבילך. כדי להזכיר לך למה התחתנת איתו, מה אהבת בו ולמה כדאי לך להמשיך להשקיע.
5. איך מתמודדים בזמן ריב? נסי לחשוב עם עצמך איך את מתנהלת בזמן ריב ואיך את יכולה לשפר את עצמך. הרי בריב קשה לנו להקשיב אחד לשני, ולרוב יוצא שזו פריקת עצבים שלא מובילה ומקדמת אותנו. אבל כן חשוב לדבר ולהסביר, אז איך עושים את זה בכל אופן ואיך מצליחים לעצור התפרצות?
נסי לחשוב מה מוביל אותך להתפרצות ומה יעזור לך להוריד את זה. להיכנס להתקלח רגע לפני שאת מחליטה להעביר ביקורת? לכתוב מכתב לפני כן? להתכרבל הפוך ולחבק כרית חזק כדי להוציא עצבים? לספור עד עשר לפני כל דבר שאת אומרת? אני חושבת שהרבה ריבים יכולים להימנע אם נחשוב רגע לפני שהם מתחילים. זה קשה, זה דורש איפוק, אבל עוזר גם להפחית ריבים וגם ליצור תקשורת טובה יותר.

מרגישה שכתבתי קצת מבולגן, מקווה שעזרתי קצת. מוזמנת לשאול עוד, כאן או בפרטי.

שיהיה לכם המון המון בהצלחה!
תזכרי שאף אחד מכם לא אדם רע, שניכם אנשים מקסימים שמנסים להתמודד עם סיטואציה מטלטלת. אז תחמלי על שניכם. תעברו את זה ביחד בע"ה ותצאו מזה מחוזקים אוהבים יותר

כתבת מהמםהעוגב
תודה רבה!1234אנונימי
שימחת אותי
קראתי הכל,,רויטל.

יקירה הכי חשוב לא להשוות מהעבר כי לפני החתונה הכל אבל ממש הכל זה צביעות,

אחרי החתונה מתחילה המלחמה, כבר לחשוב על גירושין זה לא פייר,חייבים ללכת למומחים

שטפלו וידריכו אותו או את שניכם יחד,בינתיים תנסי ליצור קשר עם רבנית שהיא ממש מיוחדת

ומומחית לזוגיות,אני מכירה את הרבנית רות ביבי מצפת היא עונה בטלפון (ללא תשלום)תתחילי

איתה ועם התפלות בעזרת השם הכל יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך אמן.  

וואי נשמה איזו הצפה!!!אמאשוני
את חייבת להבין טוב טוב טוב שההתנהלות שלכם אחרי הלידה היא שגרמה לכל המצב הזה!
כלומר כל המחשבות האלו, כל המשבר העצום שקרה פה, זה לא אמיתי, זה לא אובייקטיבי.
זה תוצאה של טיפול לא נכון מההתחלה.
אשה אחרי לידה צריכה לנוח. לנוח. לנוח!!!!!
גם אם היא לא אצל אמא שלה ומכבסים לה, מבשלים לה, מקלחים את הילד, דואגים לה, מתעניינים בה, תומכים בה נפשית- עדיין זה יהיה משבר קשה קשה!
אז לחשוב על לעבור את כל זה בלי העזרה. בלי התמיכה.
שיגעון!!!

ולמה אני כ"כ נחרצת ולא מכילה?
כי כדי לתקן את הנזק שעשיתם צריך עכשיו צעדים קיצוניים שאולי היה אפשר לחסוך מלכתחילה.
שיחה עם הרב, עם כל הכבוד,
יכולה להועיל לפני הלידה עשיית הכנה (ולא שיחה אחת אלא הכנה אמיתית לקראת לידה)
כרגע אתם צריכים שינוי. פוס משחק.

ממליצה לך מאוד מאוד ללכת לבית החלמה! עכשיו! היום!
כולל שבת. כמה ימים שצריך!
לתת לגוף להירפא לתת לנפש להחלים. יעזרו לך שם. יהיה לך זמן לחשוב על עצמך. יהיה לך זמן להתגעגע לזוגיות, לשותפות. נכון נשמע רחוק ממך כרגע?
כמה ימים של איפוס והרגשות יעלו חזרה.

צריך גם לתת לבעלך את המרחב והשקט שלו להפנמת המצב.
להבין שהחיים שהיו לא יחזרו.
כרגע בתוך כל הכאוס הוא פשוט הודף את הכל. אז איך ייתן תמיכה?
תני לו זמן להפנים ובאיזה שהוא מקום גם להתאבל (סליחה על המילה הקשה) על מה שהוא מפסיד. על מה שהולך להשתנות.
עד עכשיו כל השינויים קרו אצלך. הוא לא עבר תהליך כזה.
וגברים צריכים לעבור את זה.
אחרי שהוא יעבור עם עצמו כמה ימים תשבו יחד. תדברו. על מה שהיה לפני, על התחושות והרגשות שעלו, ועל איך לתקן להבא.
אבל שיחה כזאת לא יכולה לבוא מהמקום שאתם בו עכשיו.

אם ממש ממש אין אפשרות לבית החלמה אז אופציה נוספת בלית ברירה זה לחזור להורים.
למה רק בלית ברירה? כי משפחה זה משפחה. ומשפחה זה מורכב. משפחה יכולה להביא למשברוני המשך.
בעוד שבית החלמה זה מקום ניטרלי. מקום שיהיה הכי טוב בשבילכם כרגע לאיפוס (ועזרה בטיפול בתינוק כמובן)

בהצלחה יקרה!! אל תנסי להיות גיבורה. תהיי יולדת. תעמדי על הזכויות שלך. על הכללים של משכב לידה.
תני לעצמך את מה שאת זקוקה לו להתאוששות נפשית.
בלי חמות, בלי תפקידים בבית. את והתינוקת וכל מה שהנפש שלך זקוקה לה.

מזל טוב ורפואה שלמה ומקווה שתצליחי מפה לקום ולהתאושש!

*פוסט חובה לכל מי שלקראת לידה ראשונה*אמאשוני
תקראו בבקשה ותבינו מה זה להיות יולדת.
למעט ניואנסים פה ושם הסיפור בגדול יכול לקרות לכל אחת ולכל זוג.
גם למי שמרגישה הכי חזקה בעולם וגם מי שבעלה הכי מושלם ותומך היום.
להיות יולדת זה לא דומה לשום דבר שהכרתם בחיים. שום דבר.
בבקשה תעשו הכנה, תבינו לקראת מה אתן הולכות. כן, להציף גם את הדברים הפחות זוהרים שאחרי הלידה.
לדעת איך ניתן להתכונן על מנת לצלוח את התקופה הזאת בשלום. תדאגו למקור לתמיכה פיזית. תדאגו למקור לתמיכה נפשית.
תדאגו מעכשיו להרחיק הסחות וקשיים (הורי הבעל? זה מה שחשוב שניה אחרי לידה?)
תדאגו להכנה לבעל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה יותר חשוב מכל דגם עגלה שאתן חושבות עליו, יותר חשוב מכל מבצעי שופינג שקיימים.יותר חשוב מהכל!!
תדאגו לבוא מוכנים כזוג כמה שיותר למאורע הגדול ביותר שתעברו בחיים (ויש לא מעט שיסכימו איתי שהיום בו הפכו להורים היה מאורע עוצמתי אפילו יותר מהיום בו הפכו לזוג נשוי)

תבינו ששום דבר לא מובן מאליו.
אני יודעת שכרגע הלידה והטיפול בתינוק זה הדבר שהכי מעסיק את הראש שלכן וזה בסדר. אבל אל תשכחו לדאוג כבר עכשיו, לעצמיכן, להתאוששות, ביום שאחרי.

שיהיה בהצלחה, בקלות, בשמחה ובאהבה ובידיים מלאות לכולן!!
לגמרי לדאוג להכנה לבעל. הבדל של שמיים וארץ.העוגב
וגם, להכיר בזה שזה נורמלי, שכולנו מסתגלים, שלהיות הורים זה מושג חדש, שגם התינוק לומד אותנו.

אני מגדירה כל פעם את התינוק החדש כנעלם נוסף במשוואה.
אם עד עכשיו הכרתם אחד את השני ויכולתם לתכנן ולהתנהל חופשי, אז עכשיו יש לכם נעלם במשוואה, שלפעמים בוכה בזמן "הלא נכון", או סובל מגזים, או כל דבר אחר שדורש מאיתנו גמישות שאולי חדשה לנו. ולהבין שזה לא אני מולו, אלא שנינו יחד בטיפול בו, גם אם הדרך שונה.
מצטרפת!תיתי2
את נשמעת אישה אחרי לידה ראשונה!תיתי2
העצה הכי טובה שלי אלייך:
1. לישון
2. לנוח
3. להמתין

זה בסדר לחשוב על גירושין, כתבתי כאן שזה קורה לי אחרי כל לידה. בפעם הראשונה חשבתי ברצינות תהומית (ועייפית ומותשית) ושנינו נבהלנו.
בפעם השניה היתה בהלה קלה שהנה זה חוזר
בפעם השלישית כבר צחקנו כשזה הגיע
האמת שילדתי לפני חודש וזה עוד לא קרה והאמת? אנחנו בירח דבש משום מה. נהנים מכל רגע. כולל סגר! וזומים!
כנראה שמלידה ללידה מתמודדים ומתגברים ומתבגרים!!
שניכם עוברים כרגע שינוי עצום, הכי עצום בחייכם.
שינוי אישי - להיות אבא, להיות אמא
שינוי זוגי - מזוג צעיר להורים.
סדרי העדיפויות האישיים משתנים, הציפיות משתנות, המציאות טופחת על הפנים.
את, כאישה, עוברת טלטלה עוצמתית בבת אחת, עם הלידה, אבל גם אחרי הריון שלם שבו חווית טלטלות ושינויים בגוף ובנפש. את יותר "שם". יותר מוכנה להורות. גם נפשית וגם הורמונלית.
לגבר אין שינויים פיזיים והורמונליים, ההריון חיצוני לו, עד שאין תינוק ביד לא נופל האסימון. וכשהתינוק מגיע, הוא בשוק. ולוקח לו זמן להתרגל, להבין, למצוא איך זה מתחבר אליו.
שניהם בהסתגלות.
קחי שנה קדימה, אתם עוד תהיו בהסתגלות.
אז בנחת,
תתאימי ציפיות.
לא בין רגע את הופכת לאמא מנוסה
והוא לא הופך לאבא מושלם
והזוגיות מאותגרת מזה.

תשני קצת, תנוחי קצת, תרגישי יותר טוב
ואז גם תרגישי יותר טוב בקשר לבעלך. גם הוא בינתיים יעבור תהליך.
אתם תדברו הרבה, תשתפו ברגשות, אם צריך תלכו יחד לטיפול זוגי (הכי מתנה בעולם בשלב זה!!!)
ותעבדו על המשפחה שלכם.
זה ישתפר, לאט לאט, בלי לחץ.

ורוב הגברים הם כמו בעלך
מה שאת מתארת לגמרי רגיל ונפוץ.
הכי חשוב לילד שלך - זוגיות טובה ואוהבת.
יותר מהנקה, יותר מפרנסה, יותר מהכל הכל.
קודם כל תפנקי את עצמך ותחלימי
אחר כך תהיי שם בשביל בעלך. עד שהוא ילמד להיות שם בשבילך.
זה יגיע.
וואי נשבר לי הלבמיואשת******

אוף אוף אוף

אין לי הרבה מה לומר מלבד זה שלדעתי זה קצת יותר מלידה ראשונה, ונשמע שאתם צריכים טיפול זוגי מעמיק יותר

ושאת צריכה לא לוותר, לא עכשיו כמובן, עכשיו תתאוששי על עצמך. 

קחי מניעה, כי לא, הנקה לא תמיד מונעת, ואחרי שתתאוששי עוד חודש חודשיים תלכו לטיפול. זה יכול להיות גם קצר טווח, אבל הדברים שאת מתארת נכון שהם לא סוף העולם, ובכל זאת הם ימשיכו לצוץ בכל משבר קטן או תקופת מאמץ, וחבל להמשיך לצבור תסכולים וכעסים. נשמע שיש בינכם אהבה גדולה ואתם צריכים לעבוד עליה, וכולם צריכים, לא רק אתם, אבל ממקום של משבר אפשר לעבוד ולצמוח וללמוד ולהגיע לאהבה עוד יותר גדולה.

חיבוק גדול!!!

מה שהיא כתבה^תיתי2אחרונה
ממש מצטערת לשמוע ציפיה.
לצערי, לא נראה שרב יכול להועיל במקרה הזה, אלא אם כן יש לו הכשרה של מטפל זוגי.

נשמע ששניכם יחד צריכים טיפול זוגי, לאורך זמן. פגישת ייעוץ אחת לא מספיקה. בטח לא כשנשמע שיש פה עניין מתמשך, ולא נקודתי.
מה שכן, בשביל ייעוץ צריך רצון של שני הצדדים.
אם הוא לא רוצה, ממליצה ללכת לטיפול עבורך. את לא צריכה להיות לבד בזה, ומגיע לך ליווי מקצועי שיקל עליך.
יקרה, חיבוק על כל מה שאת עוברת❤חדשה,,
את פשוטה חמודה, ואישה אחרי לידה.ה' אלוקינו

יש לך נפילה של הורמונים . מאלפים לבודדים .(עשרות) 
הברזל שלך כנראה גם לא משהו , ואולי עוד כמה דברים בעקבות הלידה.
את עייפה ומותשת.
אוף ,אני עם דמעות , כי הרגשתי הרבה רגשות אחרי הלידה
גם אנחנו רבנו הרבה , האסורים היה קשה מאוד כי אין אפילו חיבוק
אני רק רוצה לשלוח לך חיבוק , ולבקש ממך דבר אחד - תזכרי שזה עובר.
זה עובר
לגמרי
כשהברזל יעלה ,וההורמונים יתאזנו , ואת תשני בלילה , והגזים של התינוק(אם יש) יחלפו , ותהיי במקווה , ותתרגלו לתינוק (כמה חודשים בעה) , אז הכל יהיה בהיר ויפה, את תתחילי להנות מהמתנה הזו , ואתם תחזרו להיות אוהבים בע"ה
תחזיקי מעמד , 
אלופה אחת וחזקה
קחי ת'כאב הזה לה' יתברך , תזרקי אליו , תפרקי.
ופה איתך 3> 
 

מצטרפת לכל דברי החכמה הכתובים לעיל, ושולחת לך חיבוק. ואיךהשם בשימוש כבר
בקשה @ה' אלוקינו? - "תזכרי שזה עובר"
אז, זה יעבור.. בע"ה
החיים ישובו למסלולם, גם אם כרגע נראה לך שאבדת שליטה..
זה בסדר וזה יעבור.
כח❤️🧡💜
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')