ערב טוב, כיצד ניתן ל'רכוש', להטמיע ולהתמיד בנשמתי ובגופי (אני יודעת שבעולם הזה הנשמה והגוף הם סוג של מקשה אחת (לפחות בהבנתינו האנושית המועטת).. אבל אף על פי כן.. מרגיש לי שדרך העבודה היא על כל חלק בנפרד.. ועל כל חלק אני מחפשת ומבקשת הנחייה מחז"ל, או ספרים שנכתבו בידי ייראי אלוקים) את:
א) מידת הזריזות? ולא לחדול בשעות הערות אף לו לרגע, מעמל? הן רוחני, הן פיזי. (כמובן כולל לינה סבירה)
ב) מידת הניקיון בנשמה פנימה? מצוחצחת מכל סיג, יפה כלבנה, ברה כחמה?
ג) יראת אלוקים? הלא נאמר, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך!"
כמובן, מי לנו גדול כרמח"ל על ספרו הנפלא 'מסילת ישרים', ישנו בידינו. אך ליבי מחפש אחר ביאור נתיבי עולם והליכות תמימות, אף בחיי היום-יום, ובפרטי הלכות מעשיות - מעבר למוסר הלב.
אני מבינה נכוחה כי מדובר בעמל ויגיעה רבים, אף של שנים. אך היות וחג החנוכה קרב ובא, והוא חג ככ משמעותי, עם המון עוצמה וקדושה יוקדת עבורי, היות וה' הטוב, גמל עימדי חסד עצום ונפלא בחג זה, אחד מיני חסדים רבים, מהידועים לי ושאינם, אשר גורמים לי לחוש תנופה אדירה שנדרשת להביע אומר תודה, ולהשיב לבוראי נחת שבעתיים. הכרת תודה זה שורש עבודת הא-ל. ה' יהא בעזרינו, ובטוחני כי יבוא יום ואקיים "אספרה שמך לאחיי בתוך קהל אהללך".
"אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה"
"קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא"
"נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם"
"ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם"
"חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך"
"יחיד גאה לעמך פנהזוכרי קדושתך"
"שועתנו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות"
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
בברכת התורה,
"כי טוב סחרה מסחר כסף",
נוגה
ברור שבכך יש איסור חמור