זה קשה ממש.

לא חוויתי את זה בחופשת סמסטר, כי תמיד איכשהו נגמר לפני ולא נכנסתי לזה שוב עד שגמרנו את העומס.

אני כאן רק להביע תמיכה

אני גם בעסק.. ויש לי כמה וכמה חברות שבוטלו להן קורסים או שדחו את הלימודים לעוד שנה כי הן יצאו או התחתנו ולא הצליחו לשלב. זה קורה. את בכלל לא היחידה.

אז דבר ראשון - את לא משוגעת, את נורמלית לגמרי!

דבר שני – איזה כיף שאת יוצאת ואת בקשר!

לענייננו...

האם זה אפשרי לשלב? בעיניי כן.

האם אפשרי בדיוק בדיוק כמו מקודם? לא חושבת. יש פה דברים שבאים אחד על גבי השני.

צריך לנסות למצוא שילוב איכשהו בין השניים...

שאלת השאלות איך.. נראה לי אינדוודואלי ממש. אני אנסה. מקווה לא להתבלגן מידי

אשתף ממקומי ומקווה שאולי יהיו כמה דברים שיעזרו...

לאורך כל הסמסטר הזה ערימת המטלות שלי הלכה ונערמה... הייתי בבלאגן רציני בפנוכו ולא הספקתי לעקוב אחרי הלימודים.

היתה תקופה שבאמת לא כל כך הצלחתי וצברתי פער מטורף אבל באיזשהו שלב זה עשה לי רע בפנים, הרגשתי שזה לא נכון לי לזרוק הכל בגלל שאני יוצאת, יש לי מילגת לימודים ומחוייבות לציונים ולא רציתי לפספס הכל, ובכלל, לא רציתי למשוך בעוד שנה את הלימודים ושיתבטלו לי קורסים.

עוד נקודה שעלתה בהמשך בעקבות העומס הלימודי, זה שהרגשתי שאני לא מצליחה להיות לגמרי בקשר ולעשות חושבים כשכל הזמן יש עלי כמויות של לימודים. הרגשתי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי כי מצד אחד לא הייתי בראש ללימודים ומצד שני לא רציתי לדפוק לעצמי את הלימודים לגמרי, אז ניסיתי, אבל כשניסיתי ללמוד אז טבעתי ולא ידעתי במה להתחיל מרוב העומס..

קיצר אז בלאגן היה... כמה דברים שעזרו לי:

• להחליט שזה חשוב לי באמת ואני רוצה להשקיע בזה זמן. גם אם זה יבוא קצת על חשבון הקשר.
• לעשות רשימה מסודרת של כל הדברים (רשימה אימתנית הייתה ועודנה לי) לפי סדרי עדיפויות.
• שיתפתי את מר בחור בזה שאני בעומס, שחשוב לי שהלימודים שלי לא ידפקו, הוא הבין לחלוטין ותמך ופירגן ואפילו שלח אותי מידי פעם לעשות או שלא נפגשנו... ובתכל'ס, הם ממש יכולים להבין, זה בדיוק כמו שהוא לא רוצה להיפגש על חשבון סדר בוקר בישיבה, או כמו חייל בצבא שלא יכול לדבר ומתגמשים ומסתדרים איכשהו. נכון, זה לא פשוט, אבל איכשהו מוצאים פיתרון, אז גם כאן אפשר. זה גם תקופתי אז הכל בסדר.
• התייעצתי עם מישהי על הקשר.. ליווי.. עזר לי לפנות את הנפש ללמידה.
• לגבי העומס שצברתי - ניסיתי לדבר עם מרצים רלוונטיים ולנסות לקמבן לעצמי עבודות השלמה או שיפתחו לי שוב הגשה ופשוט קצת יורידו לי בציון בעקבות איחור אבל שלא יתבטל לי הקורס.
• ניסיתי למזער נזקים (משהו שעשיתי לאורך כל התקופה שיצאתי)- בדקתי איזה קורסים הכי גוזלים לי זמן, וניסיתי להיות עקבית עם הקורסים שבהם אני לא מתפקדת, במקום להחסיר בכל הקורסים, ניסיתי ליצור לי הפסקות ורווחים מסודרים-  החלטתי על כמה שבהם אני דורשת מעצמי פחות ובעקבות כך אקבל יותר נמוך/יידחה לי לשנה הבאה. אבל לא שהכל ילך.
• קצת מאתגר לי לסדר את זמני היקר בלשון המעטה.. היו פעמים שהיה לי המון זמן ופשוט בזבזתי אותו כי דעתי הייתה מפוזרת עליי או כי התחשק לי לראות סדרה או סתם לדבר עם חברות... החלטתי שאני בנחת עם עצמי ממש על מה שאני לא מצליחה ושאני מבסוטה ממה שכן. (אישית הנחת וההכלה כלפי עצמי היו מאוד מדוייקות לי, תבדקי אם גם לך)
• לעשות עבודות עם אנשים – האמת פחות אוהבת עבודות קבוצתיות אבל המציאות הוכיחה לי שהמחוייבות לעוד מישהו מכריחה אותי לעשות. אז אולי לנסות לשבת ללמוד עם חברה?
• יותר מידי מבחנים בשבוע אחד ולא תספיקי? יש מועד ב ומועד ג... אפשר להחליט מראש שאני לא מסוגלת להתמודד עם 3 מבחנים בשבוע ולגשת רק לשניים.

צריך לבחון למה אני לא מצליחה ללמוד.

אם זה עומס טכני - אז יש פה למעלה עצות למיניהן.

אם זה כי עמוס לי בנפש -אז אני מציעה לנסות לטפל קודם בנפש, לתת לה מה שהיא צריכה ואז לדברים תהיה אפשרות בכלל להסתדר, יתפנה להם מקום. אני ניסיתי לעשות סדר בנפש, נתתי לי מקום לתחושות, התייעצתי עם מישהי מדהימה, ואיכשהו ככה הצלחתי לעשות דברים נוספים.

זה באמת קשוח, אבל זה אפשרי במידה כזו או אחרת.

דורש תמרונים, דורש עבודה, דורש מוח שליט על לב, אבל זה בסוף שווה ומשמח ומספק להרגיש שהצלחתי.

תקרעי את עצמך על הצלחה אחת קטנה והלוואי שזה יתן לך כוח להמשך.

תאספי לך סביבה תומכת, מגנומים, שוקולדים, חח סתם, החבר, ההורים.. חברות.. מי שאפשר לגייס תגייסי!

בהצלחה גדולה גדולה

ממש ממש ממש לא!

אבל איכשהו בפעמים שיצאתי בחיים שלי כך זה יצא..בהכי עמוס והכי משוגע..

אז נושמים עמוק ולומדים.. 

אני ממש מתבלטת באותה צומת

אני באמצע לימודים ולא יודעת אם כדאי לי להיכנס לקשר מחייב ונישואין וכו'

נתת לי כח וכיוון חדש!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי