זה קשה ממש.

לא חוויתי את זה בחופשת סמסטר, כי תמיד איכשהו נגמר לפני ולא נכנסתי לזה שוב עד שגמרנו את העומס.

אני כאן רק להביע תמיכה

אני גם בעסק.. ויש לי כמה וכמה חברות שבוטלו להן קורסים או שדחו את הלימודים לעוד שנה כי הן יצאו או התחתנו ולא הצליחו לשלב. זה קורה. את בכלל לא היחידה.

אז דבר ראשון - את לא משוגעת, את נורמלית לגמרי!

דבר שני – איזה כיף שאת יוצאת ואת בקשר!

לענייננו...

האם זה אפשרי לשלב? בעיניי כן.

האם אפשרי בדיוק בדיוק כמו מקודם? לא חושבת. יש פה דברים שבאים אחד על גבי השני.

צריך לנסות למצוא שילוב איכשהו בין השניים...

שאלת השאלות איך.. נראה לי אינדוודואלי ממש. אני אנסה. מקווה לא להתבלגן מידי

אשתף ממקומי ומקווה שאולי יהיו כמה דברים שיעזרו...

לאורך כל הסמסטר הזה ערימת המטלות שלי הלכה ונערמה... הייתי בבלאגן רציני בפנוכו ולא הספקתי לעקוב אחרי הלימודים.

היתה תקופה שבאמת לא כל כך הצלחתי וצברתי פער מטורף אבל באיזשהו שלב זה עשה לי רע בפנים, הרגשתי שזה לא נכון לי לזרוק הכל בגלל שאני יוצאת, יש לי מילגת לימודים ומחוייבות לציונים ולא רציתי לפספס הכל, ובכלל, לא רציתי למשוך בעוד שנה את הלימודים ושיתבטלו לי קורסים.

עוד נקודה שעלתה בהמשך בעקבות העומס הלימודי, זה שהרגשתי שאני לא מצליחה להיות לגמרי בקשר ולעשות חושבים כשכל הזמן יש עלי כמויות של לימודים. הרגשתי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי כי מצד אחד לא הייתי בראש ללימודים ומצד שני לא רציתי לדפוק לעצמי את הלימודים לגמרי, אז ניסיתי, אבל כשניסיתי ללמוד אז טבעתי ולא ידעתי במה להתחיל מרוב העומס..

קיצר אז בלאגן היה... כמה דברים שעזרו לי:

• להחליט שזה חשוב לי באמת ואני רוצה להשקיע בזה זמן. גם אם זה יבוא קצת על חשבון הקשר.
• לעשות רשימה מסודרת של כל הדברים (רשימה אימתנית הייתה ועודנה לי) לפי סדרי עדיפויות.
• שיתפתי את מר בחור בזה שאני בעומס, שחשוב לי שהלימודים שלי לא ידפקו, הוא הבין לחלוטין ותמך ופירגן ואפילו שלח אותי מידי פעם לעשות או שלא נפגשנו... ובתכל'ס, הם ממש יכולים להבין, זה בדיוק כמו שהוא לא רוצה להיפגש על חשבון סדר בוקר בישיבה, או כמו חייל בצבא שלא יכול לדבר ומתגמשים ומסתדרים איכשהו. נכון, זה לא פשוט, אבל איכשהו מוצאים פיתרון, אז גם כאן אפשר. זה גם תקופתי אז הכל בסדר.
• התייעצתי עם מישהי על הקשר.. ליווי.. עזר לי לפנות את הנפש ללמידה.
• לגבי העומס שצברתי - ניסיתי לדבר עם מרצים רלוונטיים ולנסות לקמבן לעצמי עבודות השלמה או שיפתחו לי שוב הגשה ופשוט קצת יורידו לי בציון בעקבות איחור אבל שלא יתבטל לי הקורס.
• ניסיתי למזער נזקים (משהו שעשיתי לאורך כל התקופה שיצאתי)- בדקתי איזה קורסים הכי גוזלים לי זמן, וניסיתי להיות עקבית עם הקורסים שבהם אני לא מתפקדת, במקום להחסיר בכל הקורסים, ניסיתי ליצור לי הפסקות ורווחים מסודרים-  החלטתי על כמה שבהם אני דורשת מעצמי פחות ובעקבות כך אקבל יותר נמוך/יידחה לי לשנה הבאה. אבל לא שהכל ילך.
• קצת מאתגר לי לסדר את זמני היקר בלשון המעטה.. היו פעמים שהיה לי המון זמן ופשוט בזבזתי אותו כי דעתי הייתה מפוזרת עליי או כי התחשק לי לראות סדרה או סתם לדבר עם חברות... החלטתי שאני בנחת עם עצמי ממש על מה שאני לא מצליחה ושאני מבסוטה ממה שכן. (אישית הנחת וההכלה כלפי עצמי היו מאוד מדוייקות לי, תבדקי אם גם לך)
• לעשות עבודות עם אנשים – האמת פחות אוהבת עבודות קבוצתיות אבל המציאות הוכיחה לי שהמחוייבות לעוד מישהו מכריחה אותי לעשות. אז אולי לנסות לשבת ללמוד עם חברה?
• יותר מידי מבחנים בשבוע אחד ולא תספיקי? יש מועד ב ומועד ג... אפשר להחליט מראש שאני לא מסוגלת להתמודד עם 3 מבחנים בשבוע ולגשת רק לשניים.

צריך לבחון למה אני לא מצליחה ללמוד.

אם זה עומס טכני - אז יש פה למעלה עצות למיניהן.

אם זה כי עמוס לי בנפש -אז אני מציעה לנסות לטפל קודם בנפש, לתת לה מה שהיא צריכה ואז לדברים תהיה אפשרות בכלל להסתדר, יתפנה להם מקום. אני ניסיתי לעשות סדר בנפש, נתתי לי מקום לתחושות, התייעצתי עם מישהי מדהימה, ואיכשהו ככה הצלחתי לעשות דברים נוספים.

זה באמת קשוח, אבל זה אפשרי במידה כזו או אחרת.

דורש תמרונים, דורש עבודה, דורש מוח שליט על לב, אבל זה בסוף שווה ומשמח ומספק להרגיש שהצלחתי.

תקרעי את עצמך על הצלחה אחת קטנה והלוואי שזה יתן לך כוח להמשך.

תאספי לך סביבה תומכת, מגנומים, שוקולדים, חח סתם, החבר, ההורים.. חברות.. מי שאפשר לגייס תגייסי!

בהצלחה גדולה גדולה

ממש ממש ממש לא!

אבל איכשהו בפעמים שיצאתי בחיים שלי כך זה יצא..בהכי עמוס והכי משוגע..

אז נושמים עמוק ולומדים.. 

אני ממש מתבלטת באותה צומת

אני באמצע לימודים ולא יודעת אם כדאי לי להיכנס לקשר מחייב ונישואין וכו'

נתת לי כח וכיוון חדש!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.