בס"ד
מפלגת העבודה עברה בשנים האחרונות לא מעט משברים. כל מי שהגיע על מנת לנסות להציל את המפלגה הוותיקה נכשל כישלון חרוץ. תמיד זה התחיל גבוה, ובאמת זה היה נראה שיש תקווה למפלגה, אבל לאט לאט כוחה ירד עד שהיא כמעט נמחקה. כיום, על מנת לשרוד, צריכה המפלגה לדאוג לעצמה לחיבור או שניים, חיבור שלרוב לא נראה טבעי וכולם לבסוף לא היו מרוצים ממנו.
בבחירות הקדומות הפתיע יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, בחיבור עם אורלי לוי אבקסיס ומפלגתה גשר. צעד זה עורר הרבה חששות בקרב מצביעי העבודה שפרץ פוזל ימינה ואולי אף יש לו מחשבות לשבת בסופו של דבר בממשלתו של נתניהו. את הסוף כולנו זוכרים. פרץ הלך לספר בשביל להוריד את השפם ולהצטלם לסרטון שבו הוא אומר שלא ישב תחת נתניהו, בשביל שכמה חודשים ספורים לאחר מכן הוא ימונה לתפקיד שר הכלכלה תחת ראש הממשלה.
לכן אף אחד לא התפלא בשבוע שעבר מההודעה של פרץ על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בהתחלה, ניסה פרץ להישאר בעניינים ורק לקבוע שוועדה מיוחדת היא זו שתביא יו"ר חדש על מנת להזניק את המפלגה קדימה. עתירה של ח"כ מרב מיכאלי שיבשה לו את התוכניות ובית המשפט קבע שהמפלגה חייבת לערוך בחירות מקדימות. הודעת הפרישה של פרץ הגיעה רגע אחד לפני שבג"צ לא קיבל את הערעור על פסק בית המשפט, ובעצם קבע לכפות על המפלגה לערוך בחירות מקדימות.
אגב, זה ההבדל בין מפלגת העבודה למפלגת הליכוד. גם בליכוד היו פעילים שעתרו לאותו בית משפט, והיו אמורים לדון תחת אותה השופטת, על מנת לקיים בחירות מקדימות במפלגה. אבל שם, לאחר מו"מ התקבלה פשרה שכולם היו מרוצים ממנה והעתירה נמשכה. לעומת זאת, במפלגת העבודה מצבו של פרץ כל כך רע שאפילו לא היה מי שייתן לו את הגב בשביל בכלל לבדוק אפשרות למו"מ עם מיכאלי.
אבל לצד פרץ ומיכאלי יש עוד צלע שלישית, שר הרווחה איציק שמולי. מצד אחד שמולי נכנס יחד עם פרץ לממשלת האחדות, אבל מצד שני, בניגוד לפרץ, הוא עדיין זוכה לעדנה מסוימת גם במפלגת העבודה, גם בגוש השמאל, ויש מי שטוען שגם מחוצה לו. לכן בימים אלו שמולי עוד שוקל את צעדיו. האפשרות הראשונה היא להתמודד על ראשות מפלגת העבודה, עם סיכוי גדול לזכות במירב הקולות ולהיות היו"ר של מפלגה כפי שתמיד חלם לעשות, אבל לעמוד בראשות מפלגה שלא עוברת לבדה את אחוז החסימה. האפשרות השנייה היא כבר עכשיו לקבל את ההצעות ממפלגות אחרות ולהצטרף לאחת מהן.
לא מן הנמנע שלבסוף ינסה שמולי לרקוד על שתי החתונות. הוא יתמודד על ראשות המפלגה ואם יזכה הוא יוביל אותה לאיחוד עם מפלגתו של חולדאי, שלא מצליחה בינתיים להמריא בסקרים, או לחיבור אחר שמנסה להתגבש בשמאל, אך נכון לפרסום שורות אלו, ללא הצלחה יתרה. אם שמולי יצליח בכך, מפלגת העבודה הוותיקה והמפוארת שהוספדה כבר מספר פעמים, אולי בכל זאת תצליח לשרוד כנסת נוספת. קטנה וחלשה, אבל עדיין קיימת.
הקרב על הבית
היום (שלישי) ייערכו הבחירות המקדימות לראשות הבית היהודי. מכיוון וכפי שציינתי אני לוקח חלק במערך הבחירות של אחד המועמדים, אביא פה את הפרטים היבשים בלבד.
בשעה 14:00 יפתחו 27 הקלפיות ברחבי הארץ ו970 חברי מרכז המפלגה יצאו להצביע עד השעה 20:00. לאחר מכן יעברו הקלפיות למטה המפלגה במושב נחלים ושם תיערך ספירת הקולות. לראשות המפלגה מתמודדים שני אנשים: מנכ"ל המפלגה הוותיק, ניר אורבך, ולצידו יו"ר סניף הבית היהודי בירושלים, חגית משה. איתי גרנק, שמוכר לרובנו כמי שיזם בבחירות הקדומות את קמפיין 'כוחנו באחדותנו' ליצירת פריימריז בציונות הדתית, הודיע אתמול שלא יתמודד ושהוא מביע תמיכה בחגית משה בתמורה לכך שאחרי הבחירות יערכו פריימריז פתוחים בציונות הדתית והוא יעמד בראש המערך שמארגן אותן.
בעוד שבוע בדיוק יערכו בחירות גם לתפקיד חברי הרשימה. יום חמישי האחרון היה היום האחרון שבו היה ניתן להגיש מועמדות, ואלו הם האנשים שהגישו (לפי סדר הא' ב'): סגן ראש המעוצה אזורית גלבוע דוד (דודי) בונפיל, סגן ראש המועצה האזורית שומרון דוידי בן ציון, סגן ראש עיריית גבעתיים משה (מושיק) גולדשטיין, דובי מגנהיים שהיה עוזר פרלמנטרי של מוטי יוגב, מנהל מתחם התחנה הראשונה בירושלים יוסף קנדיאטי, עו"ד קלרה שמורק וסגן ראש עיריית גדרה יקותיאל (קותי) תנעמי.
כאן המקום לציין שהבחירות הוחרגו מתקנות הקורונה, וחברי מרכז המפלגה יוכלו לצאת לקלפיות הפזורות בכמה מוקדים ברחבי הארץ. חולים ומבודדים, או כאלה שאינם קרובים לנקודת הצבעה יוכלו להצביע באופן מקוון.
תוצאות הבחירות, שיגיעו ככל הנראה בסביבות השעה אחת עשרה בלילה, יתנו תמונה יותר ברורה לאן פניה של המפלגות שמייצגות את הציונות הדתית. מרגע שתתברר זהותו של הנחבר ינסו גם סמוטריץ' וגם בנט למשוך אותו לאיחוד איתם קודם על מנת להחליש את השני. זאת גם הסיבה שלמרות ששני הצדדים מכחישים את העובדה שכל אחד מהם יש לו כיוון אחר, זהותו של היו"ר החדש מאוד חשובה בכדי להבין לא פני הדברים הולכים.
כמו במפלגת העבודה, גם כאן מדהים לראות איך מפלגה שהיו מי שהספידו אותה, נהפכת בשנייה אחת ללשון המאזניים. על פי פרסומים שונים, זה לא רק בצלאל ונפתלי שעוקבים בדריכות ואף מנסים להשפיע על חברי המרכז, אלא זה הגיע עד לראש הממשלה שלקח את זה בימים האחרונים כפרויקט אישי, לצד המאבק שלו נגד הקורונה ושאר הדברים שיש לו על הראש. מה שבטוח זה שהיום בערב חלקי הפאזל יהיו ברורים הרבה יותר לכל השחקנים שמנסים להרכיב אותו
הערה לסיום
כבר התרגלנו לכך שהמפלגות החרדיות הן בעלות בייס קבוע וכל מערכת בחירות הן מקבלות בערך את אותם כמות של המנדטים. אלא שבמערכות הבחירות האחרונות נדמה שצמחה לה כאן מפלגת בייס נוספת, ששום אירוע בשדה הפוליטי לא מזיז ממנה מצביעים, ומעניין שזאת המפלגה היריבה ביותר של החרדים, מפלגת ישראל ביתנו.
השבוע חנכו בישראל ביתנו את הקמפיין ושום דבר לא השתנה – הכל סובב נגד שנאת חרדים. הפעם הקורונה, גם בלי ההפרות של ההנחיות במגזר (כמו הסרטון על תקציבי הישיבות בעת משבר כלכלי), מתדלקת את הקמפיין בעוד קריאייטיב נוסף של שנאה והכפשות נגד החרדים. מה שמעודד הוא שמול שבעת המנדטים היציבים של ליברמן, הציבור החרדי הוא מעל פי שתיים מאלה שכל כך שונאים אותו.