לאמונת עתנו ג, מאמר 'והוכיח במישור', יש שם מקורות רבים.
וכן לאמונת עתנו א עמ' לח והלאה. ובמקורות שם.
'ויבאו גם המחנה קטן של איזה סופרים בעלי כשרון מעדר ד', החפצים בתקמותה של תורה ויראת ד' בעמנו, ויעשו גם הם כמעשיהם: הם [הכופרים] מתלוצצים, אף אנו נחמוד לצון. הם מחרפים ומגדפים ומנבלים, אף אנו נעשה כן. ותוולד לנו מלחמת סופרים...
גיבורינו הראשונים, רבנו סעדיה גאון, הכוזרי, הרמב"ם, העיקרים... יצאו לעזרת עמם בעטם השנונה; וילחמו במנוחה ובאומץ לב, לא התפעלו והתרגשו, לא נשאו קללה וגדופה על אויבי נפשם ועמם. אך הזכירו בגודל נפש את כל הדעות הרעות שהן כרקב לבית ישראל, ויוכיחו כחשם בפניהם באופן המספיק מאוד לפי מצב דורם והשכלתו...
מחזה מרהיב לב הוא ותורה שלמה לנו, לראות את החכמים הקדושים, הגיבורים הללו... והנם עוסקים בנפש שקטה ורוח קרה, להשיב על דברי עוקרי כל העיקרים, מביאים במנוחה ושלוות צדיקים את דברי המכחישים, שוברים דבריהם כחרס הנשבר, בלא שום אות כעס ורוגזה, בלא אנחה ואות דאגה, כי אם בצהלת פנים מסבירות ורוח עוז וגבורה, והיא תהילתם ותפארתם' (אוצרות הראי"ה, עצות מרחוק)
'כולכם כולכם, חוסו נא על עצמכם ועלינו כולנו, על נפשכם ועל כבודכם על כבוד התורה והיהדות הנאמנה, על כבוד השם יתברך ועם סגלתו וארץ חמדתו, והפסיקו את הזלזולים והעלבונות האישיים ההדדיים, שעלו כספחת קבועה במחננו עד לבלי נשא!
...כל הגורמים והאמתלאות אינם מחפים על חרפת הקביעות הזאת של "חכמות" העקיצות, הזלזולים והעלבונות האישיים, המפורשים והמעוקפים כלפי אנשי תורה ויראה שרצונם כולם הוא מכוון לקידוש השם, קיום אמונה תורה ומצוות ובנין בית ישראל קדשו וכל כבודו וגדלו. ואם לפי דעת מי מאתנו יש משגה וקלקול באיזה מהדרכים והתכסיסים של חברו, להשגת אותם המאויים הקדושים המשתפים לכולנו, הלא יש מקום לדרוש ולתבוע, להעיר ולהוכיח כהוגן ובמרץ, אבל לא בשנאה ולא בביזוי חס ושלום, לא באונאת דברים ולא בלשון הרע ושנאת חינם ד' ישמרנו, ולא בקביעות איומה כזו להרס את היסוד ולעקב את המישור.
...הרבו חיוב ומעטו שלילה, הוסיפו אהבה ובטלו שנאה, ואיש את רעת רעהו אל תחשבו'.
(הרצי"ה, לנתיבות ישראל, 'אל היסוד')
'במשך עשרות שנים יצא לאור עיתון שבועי בשם 'היסוד' - עיתון פרטי, לא מפלגתי ולא משועבד לאף אחד. הוא היה באמת עיתון יסודי, מלא יראת שמים וקדושה...
מצאתי צורך להעיר על הסגנון - שיהיה יותר נעים. העורך רצה שאקבל עלי את סידור ועריכת העיתון. לא יכולתי. "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון". פגיעה, עלבון וצער - אי אפשר להשלים בפרוטות'
ר' צבי טאו
"הרימו מכשול מדרך עמי"
שיש שם מקבץ גדול מאוד של מקורות הנושא תוכחה. ממליץ עליו מאוד.
יותר הלכתי, פחות רעיוני
לא הבאתי שם פסקאות מהרב...
טיפות של אוראגיד את האמת. הרבה שנים הייתי אמון על מה שכותב הרב שם:
'ההכללה העליונה... יודעת היא כי בכל יש ניצוץ אור, הניצוץ האלהי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות... לכן תחת לדחות את כל תכן הארג המחשבי... עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרחב ואת העומק... אז מכל הנצוצות המתגלים מחדש יתוסף אור וחיים'
אלא שלאחרונה כל מיני אנשים מצאו פסקה בפנקסים, ממנה משתמע שיש יוצאי דופן:
'אי אפשר לומר על כל מה שמתגלה, שמנצח באיזה זמן, שזהו ראיה שכך הוא דרך ד' ושצריך ללכת עמו, כי אם לפעמים מתגלה הזמן בצורה כזאת שצריך דווקא ללכת כנגדה ולהרחיקה. על כן לא יבא בכל עת הקודש, כי אם יבחין תחילה, אם המתגלה בתוך העת הוא באמת דרך ד', צריך להרחיבה ולקשרה בכל דרכי ההוראה והעבודה. ואם מה שמתגלה הוא נגד דרך ד' היסודית, צריך להרחיקה ולעלות במעלה אחרת ולבא על ידה אל הקודש'
תודהטיפות של אורבדיוק סיפורים כאלו חיפשתי (:
(לא הכרתי את הסיפור)
והרושם הזה רק התחזק :/
נאמר כך: בזמן הרב גם החילונים בארץ חשבו שחשוב לשמור על הפהרסיה בשבת.
ולרבנות הראשית היה הרבה יותר כח.
זה סתם עניין של מציאות, את היחס העקרוני בין כפיה/רצון-חופשי הרב הסביר באגרת כ'...
(האגרת לאנשי נהלל)
(נדמה לי שכל המקורות שהובאו בשיעור, כבר צוטטו בשרשור כאן 😬)
טיפות של אור'וב"ה אני עושה קולות ורעשים על הטומאה במקום הנצרך, אלא שאני מדבר את דברי בסדר ובנחת, כאשר נצטוינו מעצת המלך החכם' (אגרת תקנה)
העיקרית של הרב קוק במפגש מול דעות אחרות (בריש טללי אורות):
"טבע הצורה הרוחנית, במקום שהיא פוגשת במכשול על דרכה מאיזו הופעה רוחנית אחרת המנגדתה, הוא: אם תטה את הדרך בשביל האחרונה, אז אף שתשאר בצביונה ותחזיק מעמד, מכל מקום לא תמלט מאיזה פגיעה ורפיון; אבל אם תסול לפניה מסילה חדשה, ע"י השפעתה של הצורה המנגדת ובעזרתה, אז יוסיף לה הכח המנגד עצמה, עד שתעמוד על ידו על נקודה יותר גבוהה ומזהירה ותצא בזר נצחון חדש בעיקר מטרתה ויסוד חייה: ואחר שהשתמשה בכח המתנגד, אם תמצא את לבבה ישר להרסו יעלה בידה על נקלה. אע"פ שנתחלפו התכונות הפנימיות של המדעים בכמה ענינים רוחנים חשובים, בחילוף התקופות והזמנים, מכל מקום התכונה הכללית הולכת ומקפת את כל הזמנים וחליפותיהם. כשהיתה היהדות צריכה לעמוד על נפשה לשאת את דגל היסוד האלהי בידה, ונפגשה בהתיאוריה היונית של קדמות העולם, הצליח הרמב"ם ז"ל בזה מאד, לא רק בפנותו את הדרך לתן מקום להדגל האלהי להנשא על יסוד החדוש לבדו, כ"א גם בזה שהשתמש בכח האויב, ודבר בבטחה ע"ד השאלה האלהית גם וביחוד עפ"י דרכי המחקר של הקדמות, ואח"כ הגיעו התוצאות להיות מפיקות נוגה על הדרך הכבושה של החדוש, באמץ כפול מלא גבורה וחיים. יחס תורת ההתפתחות בכל מלואיה, אל היהדות וכל עיקריה, בימינו, דומה הוא לאותה ההתנגשות הישנה של ה"קדמות" עם היהדות בימי הפולמוס היוני הרוחני. ובזה הננו צריכים לדרוך באמץ לב במסלתו המדעית של הרמב"ם, אעפ"י שנשתנו עלינו סדרי הזמנים והליכות ההכרות. ועם כל החסרונות המדעיים שישנם ביחוד בשיטת ההתפתחות, העומדת גם היא עדיין בראשית התפתחותה ועודנה בחתוליה, נאמץ לנו את כל הנצחון של היהדות דוקא עפ"י דרכיה, הנראים כ"כ מתנגדים לנו לכאורה. כמובן לא בכח השלילי של הנגוד מונח יסוד תגבורת החיים הבא לרגלי פרוצס מחודש הנולד ע"י תסיסת הפגישה הרוחנית, כ"א העקר הוא בזה שלכבישה אמיצה כזאת צריך שיצא כח שכלי כביר אל הפועל, ומלחמת הקיום הרוחנית הבאה בתכונה רבה מעוררת כח חיים גדול ואדיר מאד. וכח גדול זה יגלה בנשמתנו, כשנשאף לבסס את מעמדנו הרוחני, לא ע"י נטיה פרטית לאיזה שיטה מיוחדת או ע"י התמכרות לאיזה אידיאלים פרטיים, אלא ע"י צירופם של כללות הכחות של האידיאלים, הבודדים כ"א בפני עצמו, המתקשרים יחד לאגודה שלמה, ע"י הזרחת האור של שורש נפשנו. צירוף זה מופיע הוא את האור החדש בתכלית גבהו במעלות החיים, וההפריה הנצחית שבסגולת הצירופים המתמידים, נותנת לנו ערובה נאמנה, שגם לימים יבאו, כשזמירות "חדשות" ישמעו והתביעות השכליות והתרבותיות יקחו להן סגנון חדש, גם אז יהיה לנו מקור חיים פתוח לרוחה, לחולל גדולות וחדשות ביד התבונה הברורה, המחברת יחד את המון אורותיה, ומוצאת בקרבם את ההולדה הרוחנית הרעננה תמיד".
הדרך הזאת, מה אפשר לומר עליה? קודם כל היא גאונית, במובן הפשוט של המילה, גם בעצם המצאתה, וגם היא מצריכה גאונות ביישומה. היא אצילית. היא הרמונית. היא אמיצה. היא אלוקית.
תודה!טיפות של אור(בהוצאת מוסד הרב קוק).
החלק של "היחס במעשה", ובפרט הפרקים השני והרביעי בו ('מלחמה או שלום' ו'רפואת הדור') רלוונטיים מאוד.
"ובכלל אני מוצא שגם על אחינו הרחוקים, שאנו מוכרחים לאסור עליהם מלחמה של מגן או גם של תנופה, הננו מכל מקום מוזהרים להתנהג בדרך כבוד ונימוס. להילחם על הרע והחטא ולא על רעים וחוטאים, שאולי אינם במציאות אחרי הצירוף הגדול של גלותינו הארוכה. אולי הם שוגגים, אנוסים או מוטעים, ואולי יש בעומק החשוך והרע גם כן גרגירי אורה וטובה. ועל ידי דרכי נועם ונתיבות כבוד ושלום, נוכל הרבה יותר לתקן ולהציל מאשר על ידי משטמא וקינטוריא" (אגרות ראיה)
"הכל עניין של אי הבנה. וגם אשמים בכך אותם דתיים שגוערים בקנאות במקום להסביר. במקום כל ה"לאוויין", החרמות וההתנפלויות שיש בהן יותר חילול השם מאשר הוספת כבוד שמים, יש להסביר נכון בידידות ואהבה". (שיחות הרציה - מועדים ב)
והדבר יפלא איך יוכלו תלמידי חכמים לשקוט במכונם, לראות בזילותא דאורייתא. ואפילו אם יהיבנא להו טעותייהו, שהדעה שהדרת גאונו סבירא ליה כוותה היתה דעה שהיא ח"ו נגד אמתתה של תורה, האיך יש להם רשות לדבר עליו עתק? הלא דברי הרדב"ז בתשובה חלק ד סימן קפ"ז הם מפורשים, שאפילו מי שטועה ח"ו בדבר מעיקרי התורה מחמת עיונו פטור מעונש, שמפני שחושב שמה שעלה בעיונו הוא אמת, ואם כן אנוס הוה... דכל שטועה בעיונו אין עליו עונש, וחלילה לבזותו אפילו אם הטעות היא בענין של עיקר.
...וראוי לעיין בתשובת זקן אהרן חד מתקיפי קמאי בימי הבית יוסף ומהר"ם אלשקר ומוהר"י בי רב וחבריהם הגדולים, כמה גער על מי שהרהיב עז לדבר עתק על תלמיד חכם בשביל שעסק בספרי פילוסופיא, אף על פי שדעת הגאון המחבר ז"ל לא היתה נוחה מזה בשביל התלמידים, מכל מקום לכבוד התורה קנא קנאת ד' וחגר חרב כישמעאל נגד המדבר עתק על תלמיד חכם. ואף על פי שיש לדון שאותו האיש שדיבר נגד התלמיד חכם, בערה בלבו הקנאה לשם שמים, מכל מקום גער בו בנזיפה רבה, כדי שידע להזהר שלא להכוות בגחלתן של חכמים. ואם באנו לעשות סיג לחומת הדת, הלא צריכים אנו לדעת שלא לגרום את ההרס היותר גדול שמהרס את כל בנינה של תורה, שבא על ידי ביזוי תלמידי חכמים ח"ו. (מאמרי ראיה, פרק בהלכות צבור)
'לשמחת לבבי קבלתי ספרו היקר יד אהרן ונהניתי מדבריו היקרים... אף על פי שנצטערתי ממה שהזכיר לשלילה את חכמת האמת, המורשה לנו מרבותינו הקדושים בתור נשמת התורה למימינים בה, בכל זאת ברור לי הדבר שכונתו לשם שמים וכל דילידא אימיה כותיה תיליד'. (אגרות ראיה, הסכמה לרב א"ש תמרת)
'יש ללמוד לדבר בלשון נקיה עם חברו גם אם יש חילוקי דעות ביניהם' (שיחות הרציה, מידות)
האוהב את המישרים הוא האוהב ישרות. בית שני חרב משום שנאת חינם, והנצי"ב מסביר שהיו אז צדיקים עקומים ולא ישרים. בתוספתא מפורש שהיו עוסקים ועמלים בתורה, ובכל זאת כאשר ראו אדם מישראל שלא נהג בדיוק על פי אותו סגנון יראת שמים שהם נהגו על פיו, היו מגדירים אותו כלא מאמין ואפיקורוס. (שיחות הרציה, תלמוד תורה)
תוכחה היא המצווה היותר קשה שבתורה. חז"ל אמרו על הדור שלהם: תמיהני אם יש מי שיכול ויודע להוכיח. אין אפילו מצווה אחת נוספת עליה חז"ל אמרו זאת. רק בפני מצוות תוכחה נתמלאו חז"ל פחד. לשם קיומה יש צורך בהבנה וידיעה, כשרון מיוחד וסגנון נכון, וגם שייכות נפשית. אנו, בימינו, איננו מעולים כל כך, ולא התקדמנו יותר מחז"ל. יש צורך באהבה. אהבה מסותרת ותוכחה מגולה. אהבה מתגלה בתוכחה, ותוכחה נמשכת מתוך אהבה.
אומרים בשם הגאון מווילנה: אם אדם אינו בטוח שלא ידבר מתוך קפידא - לא עליו מוטלת המצוה. מתוך המציאות של "אהוב, אוהב את המקום, את הבריות, את הצדקות ואת המישרים", מגיעים למצב של "אוהב את התוכחות", המסוגל לתוכחה שבאהבה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", תוכחות מתוך עומק של אהבה. התוכחות של משה רבנו בתחילת ספר דברים נאמרו מתוך מסירות הנפש לכלל ישראל.
הכל תלוי באיזה ניגון, באיזה טון, באיזו שייכות נפשית נאמרים הדברים. מתוך מצב של טהרה נפשית כללית הנובעת מכל העניינים שקדמו, מגיעים לתוכחה שכולה נועם, אהבה, עדינות ואצילות, שכולה נעימות תורת ארץ ישראל. זאת התוכחה שמוכנה להתקבל ולהתקיים. (שיחות הרציה, תלמוד תורה)
לפעמים אדם מוכיח בתור 'מדריך' או בתור 'משפיע'. אין מקום להשתלטות ול'כפייה דתית'. אדרבה, הערך האמיתי של כבוד האדם הוא כבוד התורה וגם כבוד הבריות. (שיחות הרציה, תלמוד תורה)
שיעור 1 - איגרת כ | vbm haretzion
בסוף הקישור יש גם את האיגרת עצמה
שיעור קולי על האיגרת של ישיבת שיח יצחק
תודהטיפות של אוראחרונהמה ההגדרה של תינוק שנשבה?- האם אפשר להגיד שרוב היהודים בימינו הם בגדר תינוק שנשבה?
שהוא כמעט אנוס בהחלטה לקום בבוקר ולקיים מצוות (או מצוות אורתודוקסיות)
היה נפוץ ברוסיה הקומוניסטית,
בימינו מקרה נדיר אך קיים.
ברגע שגילה זאת,
מטבע הדברים הוא מתחיל לחקור ולהתעניין ביהדות.
חילוני הוא אינו תינוק שנשבה.
הוא פוסק שהקראים הם תינוקות שנשבו, למרות שחיו ליד היהודים הרגילים וידעו את כל הטענות נגדם
ומה כתוב שם?
שהקראי לא ידע שהוא יהודי.
חילוני יודע שהוא יהודי.
הם חיו תמיד בשכנות ליהודים הרגילים וידעו שהרבניים סוברים שהם חוטאים והכירו את הטענות נגדם.
תסתכל בעוד מקומות ברמבם, הוא מנמק בגלל ש"מעשה אבותיהם בידיהם".
והתעלמת מהחזו"א רוב פוסקי דורותינו ומההגיון הפשוט
"..שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם]...'
כלומר גם אם שמע את טענות היהודים, בגלל שחונך לקראות (גם אם ידע שיש רבניים ופגש אותם בילדותו וידע שהם רואים בו חוטא).
גם חילוני בימינו לא חונך בבית ספר דתי.
ודתלש ברוב המקרים מצבו הפסיכולוגי דומה למצב הםסיכולוגי של קראי מלידה בימי הרמבם.
נראה לי החזו"א נימק על דתלשים "שאין ההשגחה ניכרת בימינו וקל לכפור" או משהו דומה
אפשר להגיד על כל היהודים שהם תינוקות שנשבו כי אין להם כוח ללחום מלחמת היצר.
או כי בא להם לפטור את עצמם.
אבל זה ממש לא נכון.
וזו לא ההגדרה של תינוק שנשבה.
רק "כמו" או דמיון מקביל.
הרמב"ם או השולחן ערוך לא סוברים כמוהו שיהודי שפרק עול תורה ומצוות בניו הם תינוקות שנשבו.
ואני לא אוחז מהחזון איש.
חילוני זה לא שיש לו גם יצר טוב לקיים מצוות וגם יצר רע אבל אין לו כוח להלחם.
פשוט במודע אין לו יצר טוב שיאמר לו "יאללה בא נניח תפילין".
אםאין גם יצר טוב וגם יצר רע, אין בחירה חפשית, כי אין בין מה לבחור.
(יש לו בחירה חפשית לקיים מצוות מוסריות בססיות שהוא מבין שזה רע לגנוב. ויש לו בחירה חפשית זעירה לברר קצת על למה להיות דתי, אלא שזה שוגג קרוב לאנוס)
דעת הרבי מליובאוויטש היא כי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בדורנו הם בגדר "תינוק שנשבה", - מכוון שחונכו לא לקיים מצוות בדומה לילד קטן שהיה בידי גויים שאיך ידע לקיים מצוות
סתם דוגמא למשהו שקפץ לי לראש במקרה...
איפה כתוב בתורה שמותר לגלח זקן?
אין דבר כזה.
זה שיגעון חדש של ימינו.
היהדות החילונית הציונות בישראל תמיד חיו בין יהודים והם יודעים הרבה מאוד מה מותר ומה אסור - כולנו מחוברים לאינטרנט.
אתה לא יכול להכחיש דבר כזה.
התינוקות היחידים שנשבו היחידים הם העלייה הרוסית לפני 40 שנה וזה עבר מן העולם.
לכל אחד יש בחירה - מי שרוצה שמד ילך לשמד.
שכן 'תינוק שנשבה לבין הגויים' הוא כפשוטו.
יש כמה מחלוקות וכמה שיטות בין גדולי הדור האחרון בעניין, אך מקובל שחילוני רגיל, דינו כתינוק שנשבה, לפחות בצעירותו. בוודאי חילוני שאין לו ממשק כמעט עם דתיים.
לבין דין בדיני שמים תינוק שנשבה.
הראשון דיון הלכתי, השני אמוני
זה אותו דבר.
כמו שמפרידים בין מדינה להלכה כמובן שזה עוד המצאה.
המדינה צריכה ללכת על פי ההלכה.
נפקא מינא לגבי ענישה בבית דין תינוק שנשבה ויחס כלפיו וכו'
הדיון בדיני שמים זה לא דיון הלכתי כי זה נוגע לשאלה האם ה' יעניש אותו או לא. אין נפקא מינא.
לכן יכול להיות תינוק שנשבה הלכתי אבל לא בדיני שמים , וכן ההפך.
ב.מסכים איתך שהמדינה צריכה ללכת לפי ההלכה
בשמיים יש 24 בתי דין,
כל הגזירות נגזרו בשמיים עלינו וכולם ביושר.
בית דין של מטה קובע על פי בית דין של מעלה בין אם נקבל את זה או לא.
ועכשיו השאלה איך בשמיים נתנו לחילונים לשלוט על הדתיים?
ואיך בית המשפט החילוני חזק מהדתי?
וזה בדיוק מה שאמרתי קודם - כי הרבנים אינם הגונים.
השמאל שיקרו שצעקו "משתמטים" "שיוויון" ועכשיו הם קוראים לחרדים בואו ותקבל כרצונכם...
והחרדים מתפתים להם!
חס ושלום אנשי אמת (החרדים) ילכו לשקרנים וישבו בחיקם?
או שהם אינם אנשי אמת כי אם שקר גמור הם...
הלכה זה רצון ה' מה שנעשה פה בעולם.
ה' לא הולך לפי זה.
למשל ה' ממשיך להוריד גשם בשבת.
ב. גם אם תיאורטית נזרום איתך שתינוק שנשבה שחייב מיתה בידי שמים ימות, אז זה תוצאה, לא עונש. כמו שצדיקים מתים יחד עם הרשעים בעוון הדור למרות שהם צדיקים. או כמו שעוזא מת כי נגע בארון ה למרות שהיה אנוס
ג. השאלה איך בשמים נתנו היא נושא אחר כבר
חוקי התורה ניתנו על ידי משה רבינו בהר סיני,
ואלו הם חוקי ה' והיהודים - אם נרצה לשבת לבטח בארצינו ולא תקיא אותנו הארץ.
בתורה כתוב שוב ושוב, אם ילכו בדרכי ה' יצליחו - ואם ירשיעו יענשו.
לכן, חוקי מדינת ישראל חייבים להיות במקביל לחוקי התורה וההלכה היהודית.
ואם לא, הפך קדושה זה טומאה, וחס ושלום גם דינים וחורבן וכו'.
אבל!
(-----) לא לעשות גדולים וללכת אחריהם כמו עיוורים - (-----) זוהי צביעות ושימוש בתורה כקרדום לחפור בה.
דת תורתנו מאוד רחמנית גם על החוטאים אפילו הקשים ביותר, אז אי אפשר להשוות אותנו לערבים חס ושלום.
ומי שמשווה את דת תורתינו לערבים הוא שונא ישראל מובהק וטיפש.
הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?
אמונה במובן להאמין !- במה להאמין?- במה לא להאמין?- היכן לומדים אמונה? כיצד לומדים אמונה,?
השאלה אם אתה יותר ראציונאלי או רגשי, ולאן אתה נמשך
האם אמונה זה רגש?- שכל,? שניהם יחד??
שניהם, אבל זה תלוי לפי סוג האישיות של כל אדם.
אצלי זה היה רק עם שכל (כלומר קביעת האמונה כוודאית ללא ספקות. אבל הרגל האמונה כהרגל היא מחינוך מילדותי)
כחלק מהשפעתו על מכלול חייו של הלומד.
מתחילים מהתנ"ך, מומלץ בהתחלה להקיף ולאחר מכן ללמוד עם מפרשים נהירים (שקל ללמוד אותם תוך כדי לימוד הפסוקים מבלי להיתקע על כל פסוק)
ולומדים גם מדרשי חז"ל, וראשונים באמונה,
וספרי יסוד כמו ספרי המהר"ל, בהמשך מתקדמים ולומדים ספרים מאוחרים יותר ומתקדמים יותר כמו ספרי רמח"ל ונפש החיים וספרים שמדברים אל האדם בחסידות, כמו גם הוגים מאוחרים יותר, כמו הרב קוק, הרב סולובייצ'יק, ספרים של מחברים בני דורנו, לפי מה שמתחברים.
זו רשימה די מרתיעה וארוכה, וחשוב לזכור שלמרות זאת את רוב הזמן ללימוד תורה חובה להקדיש לענייני גמרא והלכה. אך לא עליך המלאכה לגמור...
לא על מה סדר לימודי הגות והשקפה (מה שבדורינו מכונה לימודי אמונה).
רוב האנשים בהחלט לימודי השקפה והגות יעזרו להם לאמונה שלימה, אבל לא מחייב. תלוי בסגנון האישיות.
הדרך הכי טובה זה פשוט לדבר עם רב אישית ולראות מה מתאים
ואמיתת התורה, יש עוד כמה שלבים, כמו התעסקות שכלתנית בטענות הדתות השונות, האתאיזם, הדאיזם, הקראוּת, והקונסרבטיזם. אך אם זה לא נושא בוער אצלך אולי עדיף קודם לשקוע בעולמהּ של תורה, ובהמשך להגיע כמובן גם לזה.
תלוי בגיל/ בשלב בחיים/ בהתמודדויות כאלה ואחרות.
לאמונה?
או שהיהדות נכונה או שלא. ולגבי אמונה באלוקים איך זה קשור?
גם לא מחייב אולי אין דת נכונה. מה גם יש אלפי זרמי דתות צריך לבדוק את כולן?
אבל יכול להיות שיש כאלה שזה עוזר להם.
(דיברתי רק על מה שעוזר/לא עוזר לי)
לאמונה היהודית.
מי שלא מפריע לו שיש מליוני מאמינים בדתות אחרות - שלא ישקיע בזה, מי שחשוב לו להתמודד עם הטענות שלהם - שיכיר אותן וישלול אותן.
אם לך מעולם לא הציקה האפשרות שהנצרות/איסלאם/בודהיזם/הינדואיזם/שינטואיזם צודקים - אז אדרבה, חסכת לעצמך זמן ועבודה.
אני לא טוען שצריך לעבור דת דת ולשלול, אלא להשקיט שאלות מציקות בטוב טעם ודעת.
ספציפית לגבי הדתות שמקבלות את אמיתת הבחירה בישראל ומעמד הר סיני ומקבלים את אמיתת התנ"ך (במקרה של האיסלאם בערבון מוגבל מאד) - יש יותר עניין לשלול אותן בייחוד, כי הן לא נשללות מעצם השכנוע באמיתת מעמד הר סיני/ אמיתת נבואות התנ"ך.
הדתות הנ"ל הן כמובן
הנצרות על זרמיה השונים.
האיסלאם
זרמי היהדות הלא אורתודקסיים:
בעיקר הקראות, והקונסרבטיביזם.
(היהדות הרפורמית רחוקה מלהיות זכאית לתואר 'דת', אם כי גם גישות רפורמיות אחדות מצטרפות לרשימה.
שיש אינסוף אפשרויות לדתות פוטנציאליות שאולי נכונות.
למה ההנחה שזה שיש מליארד מאמינים למשהו הופך אותו לנכון?
אני כן חושב שלימוד התמודות עם דתות אחרות ועם דעות ופילוסופיות המנסרות בחלל העולם מועיל להחכמה, אבל ממש לא תנאי מחייב לאמונה.
לגבי נצרות - התנך בפשט אומר שה' כרת עם ישראל ברית לנצח. זה מספיק לשלול אותה.
כל השאר של העמקה בנצרות והשוואת היהדות מולה (נוסח מה שהרב קוק עושה בישראל ותחיתו) זה מוסיף להחכמה ולהבנת גדולת ישראל ותורתו, אך לא תנאי בסיסי מחייב לאמונה. כמו שלימוד טעמי המצוות לא תנאי מחייב.
לגבי אסלאם - אין להם שום הןכחה לכך שהתנך זויף או שמוחמד קיבל נבואה. כאן זה נגמר מבחינתי לגבי בירור אמונה, כנל כל דת אחרת, אין לה שום הוכחה.
ההנחה היא לא שמליוני מאמינים הופכים אמונה לנכונה, אלא שככל שיותר מאמינים במשהו, גדל הסיכוי שנמצאים ביניהם אנשים חכמים ומשכילים שביררו את העניין בבחינה שכלית, והצורך להתמודד עם הטענות שלהם נעשה משמעותי יותר.
כמובן שמדובר באחוז קטן מאד מכלל אוכלוסיית המאמינים, רובם לא חקרו, וגם לא מאד אדוקים/ משוכנעים/ חכמים/ בעלי מוטיבציה מספקת לסטות מהדרך אליה חונכו.
כמובן שבפועל מדובר בדתות שמבוססות על טיעונים והוכחות חלושים ביותר, כך שאין באמת מה לחשוש מלהתמודד איתם.
אך לא על זה מבוססת אמונתי
הגויים פירשו את רצון ה' (אל אחד) על פי מידותיהם הרעות וחטאיהם.
דומה קצת ליהודים שפרשו מהדת ופירשו ההפך לגמרי.
אתה טוען שה' הפקיר את עם ה'?
אם באמונה היהודית האורתודוקסית עסקינן.
התייחסותו של הרב ארלה הראל לגישתו של ד"ר מיכאל אברהם, מלפני 6 שנים...
הבהרה עבור מי שלא צופה בסרטון המצורף -
מיכאל אברהם אינו מחזיק בעמדה אורתודוקסית , אלא קונסרבטיבית, (או ניאו קונסרבטיבית).
או שוודאי שיש מצוי ראשון לכל הדברים?
ומה זה בכלל "מצוי". ואיך אפשר לומר על אינסופי "מצוי"?
השכל והרגש, הם שניהם כלים, שאפשג וצריך להשתמש בשניהם, כדי להגיע לאמונה מבוססת. אבל כשהאמונה מתבססת - היא וודאית, כמו החיים עצמם.
הוא לא כותב סתם שהוא רצה ללמד אמונה. הוא כותב שם אריכות דברים, ומסביר שאריכות הדברים היא כי חשוב לו ללמד אמונה. ולכן:
קח את מה שהוא כותב שם כדוגמה לאמונה שהיה לו כל כך חשוב ללמד
למד את כל ספרי הרמב"ם - כולל הכל - וממילא תראה את כל מה שהיה חשוב לו ללמד
מש"ל
…. לבן ובתואל עובדי אלילים הכירו בהשגחה העליונה. סיפור הפרשה כולו הוא "הריקוד" התמידי בין ההשתדלות לבין ההשגחה העליונה. מהדברים הפעוטים בחיי היום יום עד לדברים הגדולים.
פסוק ז פרק כד "השם אלוהי השמים אשר לקיני מבית אבי….." מיצג את הבטחון בשם אצל אברהם כלומר הוא סומך על ההשגחה העליונה שהכל יסתדר.
פסוק אחריו "ואם לא תאבה …." מיצג את ההשתדלות . כלומר אני שולח אותך להביא אשה אבל "…רק את בני לא תשב שמה".
אליעזר גם כן משרטט מן תנאי קבלה לנערה המיועדת כאשר הוא מתפלל על פי הבאר.
ואכן ההשגחה העליונה מגשימה את בקשתו.
"רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב, יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו
דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו שנאמר (ירמיהו טז, יג) אשר לא אתן לכם חנינה
ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א, טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי
ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר (ישעיהו נג, ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה
אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא
אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות
אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר שנאמר (ירמיהו ל, ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם..."
פירוש:
ינון בתחילה נ' ובסוף נ' = נחמן (נתן) ינון = נ'
חנינה / מנחם = נחמן
רב נחמן מעיד על עצמו
רב אמר "רבינו הקדוש"
דוד אחר הוא המלך = מלך המשיח
נ נח נחמ נחמן מאומן
זהו השיר פשוט משולש מרובע מהזוהר הקדוש
על ידו יפקדון מן גלותא.
ואנו רואים ברוך ה' חזרנו לארץ ישראל והתגלה השיר הזה,
והכל בזכות רבי נחמן.
נ=שירת הנפש
נח=שירת האומה
נחמ=שירת האדם
נחמן=שירת העולם
אבל כל אחד אחר, מבתי מדרש אחרים - ימצא את רבו שלו.
בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.
התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).
אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.
ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.
האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?
ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.
אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".
התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.
דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.
דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.
רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.
ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.
רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.
התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.
על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.
ועוד אמר רבי נחמן -
"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",
"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",
מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.
ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.
[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.
אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]
להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)
מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.
אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.
אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?
אולי אצלך השיגעון גדלות?
ואולי רק אתה מחלה חולפת?
יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?
אז אתה מדבר על חסידיו?
אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,
ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.
ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.
גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.
אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12
אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.
אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.
אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -
אז הוא יעקם את התורה כרצונו.
לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.
וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.
ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,
הרמב"ם!
רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?
וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,
וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.
רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.
משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:
רבי שמעון בר יוחאי
^
הארי
^
הבעל שם טוב
^
רבי נחמן
^
המלך המשיח
רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,
וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.
לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.
לשאלותיך:
- אני מכוון לאמת.
- ורוצה לעשות את רצון ה'.
ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת
'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.
בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.
'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.
אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).
אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.
בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...
את תורת רבי נחמן זצ"ל.
במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?
במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -
(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).
אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...
הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.
אבל זו לא דרך האמת!
דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.
תפילה תפילה תפילה.
התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----
ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.
והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.
ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?
אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.
ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.
@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----
תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי 
א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?
ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?
ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"
ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".
ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא
ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב
אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.
אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב
"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"
אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.
1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."
"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."
"כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."
ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?
חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.
גיור זה מילה טבילה ובית דין.
אין מקבלים גרים לעתיד לבוא
"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."
אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:
היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'
יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.
איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.
ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?
ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.
גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.
אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.
ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.
משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.
"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"
ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד
ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו
ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"
כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם
"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"
מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה
הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.
לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.
וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.
הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים
כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה
אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"
אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים
אשמח לתשובות.
אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.
ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.
א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?
ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.
למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?
ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?
תודה
א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'
ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה
לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.
בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.
ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות
באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)
לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)
[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]
בפשטות מדאורייתא.
מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.
טיפות של אורחשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת
אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.
כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).
ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)
גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).
א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.
ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.
ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.
בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.
גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])
בעיקר על העצים הרחוקים יותר מהיישובים- אלה שערבים לא מנועים מלמסוק ואלה שאין בהם סכנה בטחונית מיוחדת אם ערבים יבואו למסוק (לדוגמה בצמוד לכביש)
מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.
ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?
ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?
לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.
ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.
בארץ.
השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.
מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...
ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)
כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.
אם כן אינו גידול הארץ.
ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים
וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)
השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל
מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?
לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?
לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.
אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.
השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.
פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.
לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ
בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.
מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.
לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.
מה שלא זז?
מה שאחוז באדמה?
מה שיונק מהאדמה?
אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.
ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).
צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.
הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.
לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.
האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.
מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.
ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.
ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא
לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.
אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.
"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.
ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.
אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים
(בעל תפארת ישראל על המשנה)
אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.
מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.
בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).
פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?
ולא רק שמות עצם
אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי
שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.
שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).
דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).
וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.
מחוברת לקרקע.
ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?
ומה לגבי דין סיכוך בסכך?
אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ
התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".
יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.
תנועה או חיבור לקרקע?
ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).
ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.
