זה מטריד אותי הרבה זמן... היה לי חשק לעשות שלוש רק שאי אפשר וגם לא ברור לי אם זה מקביל לצבא או לא ולמה

זאת תרומה למדינה מהצד החברתי זה כל ההבדל

אני לא באמת יודעת רק שיש לי חברות ששירתו מעל שנתיים

לא יודעת איך זה היום אולי השתנה עם השנים, אבל בנות בד"כ עושות שנתיים שירות אם הן לא לוחמות.

 

👍

עדיף שיתרמו לעם ישראל שיקימו בתים כשרים, אחלה התנדבות שמועילה להמשכיות של עם ישראל וקירוב הגאולה.

יש זמן ועת לכל דבר.

בקושי שרדתי 12 שנים 

נערים הם אידיאליסטים, הם רוצים לפעול

לא לשבת בכתה כמו...

אם היו שואלים אותי בהצעת חוק

ניסו ללמד אותי דברים חסרי תועלת במקום לתת לי תכלס אחריות ובשלב שהרגשתי הכי מוכנה לעשות רק דיכאו את כל הרצון והוא הלך למקום מקלקל במקום זה

אני יודעת שהרבה אנשים עוברים את זה כן בטוב אבל אני חושבת שנערים הם יותר בוגרים ממה שעושים מהם... ומבגרויות חוץ מתעודה בסוף לא יוצא לבנאדם כלום...

הוא כבר שנים עושה מבחנים רק בשביל שבסוף הוא יוכל להבחן על חומר יותר גדול

ולשכוח ביום שאחרי.

אולי מסגרת חברתית כלשהי והדרכה כן צריך, אבל בגדול נראה לי שאפשר כבר לצאת לחיים ולהרגיש שאתה עושה משהו. העולם היה הרבה יותר טוב אם הנערים האלה שעובדים בפיצריות על חשבון הלימודים היו עושים את זה מתוך מקום של אחריות והבאת המקום שלהם... 

זה מה שאני חושבת אבל אולי אני מדברת ממקום אישי מדי אז אשמח לשמוע את דעתך

מערכת החינוך היא מערכת גדולה שאמורה לתת מענה למגוון רחב של תלמידים, 

אני חושבת שהתפקיד שלנו כאזרחים של המערכת, לדעת לאיפה לשייך את עצמנו,

יש מקומות ששמים דגש מאד רחב על הלימודים, ויש מקומות שלא.. 

במערכת החינוך מנסים לדייק כל הזמן את הלמידה שתהיה באמת רלוונטית, ולא באוויר,

אני אישית הרגשתי שכל החומר כמעט שלמדתי היה מאד חשוב.. 

אבל בהחלט יכולה להבין את המקום שלך, כי היה לי חברות שלא הסתדרו עם הלימודים, ובכללי לכולנו לא נעים ללמוד חומר מיותר וזה מתסכל..

לכן, עד שלא יהיה עוד יותר שינוי במערכת החינוך, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לבחור להיות במקום שייתן לנו מענה שיהיה לנו טוב. 

במקרה שלך, ברוב האולפנות הדגש הוא לא רק על הלימודים יש המון פעילויות חברתיות, 

המקומות עם הדגש הלימודי די מוכרות לציבור ומלכתחילה הולכות אליהן בנות שהשאיפות שלהן בהתאם.

אם כרגע את נמצאת במקום שהדגש שלו הוא בעיקר בקטע הלימודי, כדאי לדבר על זה עם המחנכת\המדריכה\הצוות, אולי הם לא מספיק מודעים לזה ואת יכולה ממש לפקוח להם את העיניים. ואם לא בא לך לדבר איתם, תתחילי ליזום בעצמך דברים, זה נותן מלא סיפוק. 

מה את אומרת?

זה מה שאני חושבת על בית ספר ומערכת החינוך

(ואגב סיימתי תיכון לפני שנתיים וקצת)

אני ממש ממש מבינה את המקום הזה שמרגיש שהוא נמדד רק ע"פ ציונים, ושתכלס הוא לא עושה שום דבר משמעותי חוץ מלשנן חומר. זה נורא. זה כ"כ כואב. 

אני מרגישה שהמסגרת הקבועה שחייב להגיע אליה, הלימודים שנבחנים עליהם, הם מה שגורמים לנו ללמוד, 

עם כל התסכול שבזה, בואי ניקח רגע את החוקים במדינה, אם זה היה רשות, לא היינו ממהרים ליישם אותם, בואי נלך גבוה יותר, התורה שלנו, היא דבר ראשון חובה. זה לא סתם. אנחנו כבני אדם, מה לעשות.. צריכים גבולות, צריכים מערכת. על גבי זה אנחנו בוחרים-והשאיפה היא שאנחנו נבחר לגמרי לבד! שנבחר להיות טובים! שנבחר לקיים מצוות!

בתחילת החיים, אנחנו בעיקר צריכים מסגרת, בואי נתאר לעצמנו את הילדים לא הולכים לבית הספר, אלא מה שהם רוצים ובוחרים, זו טעות. 

אנחנו צריכים ללמוד, אנחנו רוצים לתת שווין הזדמנויות לכולם שידעו, שיבינו, שיהיה פה אנשים חכמים וטובים במדינה היהודית שלנו. 

אז אחרי י"ב אנחנו ממשיכים הלאה בחיים, אחרי שקיבלנו בסיס חזק. 

אני מסכימה איתך שצריך ללמוד דברים מועילים, ושהמורים יעצימו את הדרך, אין ספק. 

ההרגשה שלי מהאולפנה שלמדתי בה, שהכינו אותנו מאד לחיים, גם כי הגבילו אותנו (היה אסור סמארטפונים ואין יום שאני לא מודה להם על זה) וגם כי דיברו איתנו על מלא נושאים חשובים, ועשו לנו מלא פעילויות חברתיות ככה שלא הרגשתי את זה. 

אבל בהחלט מבינה את המקום שלך, כי אין מושלם

מה היית מציעה לעשות אם היו נותנים לך להחליט על תיק החינוך?

זה המדד של איכות החיים שתהיה לבן אדם כמעט... התעודה שלו

אני לא אהבתי את ההשוואה לתורה כי זה לא אותה מסגרת, התורה עושה את הבנאדם, הבית ספר הוא מסגרת שמנהלת אותך מבחינה טכנית ורק אם יש לך מורים שהם גם ערכיים אז הרווחת בנוסף.

את הדברים שבאמת חשוב ללמוד תאמיני לי שיש מספיק זמן ולא צריך להגיע לגיל 18 בשביל זה... חוץ מהיכולת ללמוד ולהקיא חומר בזמן קצר מה בדיוק מדדו כאן?

הייתי מקצרת את התיכון בשנתיים, 

עושה את כל הכיתות כיתות קטנות (נגיד עד 20 בכתה), מקצרת את יום הלימודים, מוסיפה שיעורי כלכלת בית, התנהלות כלכלית, אין מבחנים ברוב המקצועות אלא עבודות, יהיו שעות של התנדבות וגם פעילויות חברתיות ושעות מחנכת/ מדריכה. אנגלית ומתמטיקודש לדוגמא ילמדו כמו שאר המקצועות אבל יהיו בין השאר כמגמה (לבחירה). ויותר שעות קודש אגב כי בחיים לא למדתי את כל התנ"ך לדוגמא, ודינים והשקפה... אבל זה כבר לא קשור למערכת החינוך זה רק עוד מקצועות שלא צריכים ללמוד אותם באותה צורה.

בקיצור יותר הכנה מעשית ממבחנים לתעודה.

איכות חיים לא נמדדת בכלל רק ע"פ הכסף, יכולים להיות אנשים עשירים שבקושי רואים בית וילדים. איכות חיים זה מה הבנ"א. 

תעודת בגרות זה חשוב מאד, אבל בסופו של דבר כמעט רוב האנשים שרוצים מצליחים להוציא. זה לא איזה משהו גבוה ומנותק. 

המסגרת של בית הספר היא חשובה, גם כשהיא טכנית. המון דברים למדנו שם, ורק במבט לאחור מתחילים להבין.. הרבה ממי שאנחנו זה בזכות זה, ונכון, כמו שאמרנו אין מושלם, וצריך ניעור רציני בדברים מסוימים, אבל בית ספר זה טוב בהחלט לדעתי. 

הדברים שכתבת מעולים, ובע"ה שנזכה לראות שינוי בקרוב, להתפלל ולעשות את ההשתדלות שלנו

שמקצרים את השירות לאומי שלפחות בחיים שלי היו השנתיים הכי יפות

דיברתי על הנק' של התואר ביחס ל-3 שנים שירות,

אבל..

יש דברים חשובים מאד שגם כן לא מסתדרים ביחד עם השירות הארוך כמו,

ביסוס העולם התורני של הבת-מדרשה..

חשיבות הקמת בית בעמ"י.. הרב מלמד מדבר על זה ממש ואני מכירה אישית בנות שהתחתנו ישר אחרי שירות כי מי שרוצה משפחה גדולה צריכה לקחת בחשבון את הגיל.. 

אז לי מרגיש שזה לא מסתדר ככה עם 3 שנים שירות, אז טוב שזה לא ככה לבנות..

בנות עושות שנה כי הן רוצות להתחיל ללמוד\ללכת למדרשה\לטייל

מסכימה שיש גם תופעה של להאריך.. אבל לא רק

לא הבנתי מה ההבדל לדעתך בין בנות לבנים? למה זה לא טוב דווקא לבנות? 

למה שלא נאמר שגם נקצר לבנים את זמן השירות כדי שיקימו בתים וישתלבו בשוק העבודה? 

עוד שנה שנתיים שירות לאומי לא ישנו יותר מידי בעניין הזה. היא עדיין תהיה מספיק צעירה בשביל להוליד.

@חופשיה לנפשי ענתה מהעניין של הילודה, שזה אחת הסיבות החשובות, כי בסופו של דבר העניין זה שיקומו פה בתים בעמ"י.

בנוסף לזה, יש עוד הבדל בין בנים לבנות שלבנים יש מסלולים מקוצרים ושווים (לא בכל מקום ולא בכל מקצוע) כי הם מגיעים מישיבות ועסוקים בעיקר בלימוד תורה, ככה שהכניסה שלהם לשוק העבודה מהירה יותר מבנות (אולי יתחילו להתחשב גם בבנות מדרשה?) בנות גם רוצות להרגיש יציבות כלכלית כלשהי, ולהן זה לוקח יותר זמן. 

איך הכניסה שלהם לשוק העבודה יותר מהירה מבנות? אני לא מכיר כל כך מסלולים כאלה, חוץ מהוראה בחלק מהישיבות, שזה נותן מענה רק לחלק קטן מהבחורים שזה מעניין אותם. הרוב מתחילים ללמוד תואר אחרי הישיבה, שזה מינימום בגיל 23, אם לא יותר מאוחר. 

ממה שאני מכיר, לוקח יותר זמן לבנים להשתלב בשוק העבודה, בטח במקרה שהם למדו בישיבה. אמנם הם יכולים לעבוד גם בעבודות שלא דורשות תואר, אבל להיות עם מקצוע רציני לוקח יותר זמן. 

והרבה פעמים זה גם יגרום להם להקים בית יותר מאוחר. 

אני בחיים לא הייתי הולכת לאוניברסיטה ישר אחרי י"ב. צריכים הפסקה בין שתי המסגרות האלה זה מירוץ משוגע

אתה מדבר על בשלות להקים משפחה אבל אין לך איך לעמוד על הרגליים כלכלית אפילו רק בשביל עצמך...

השירות בשביל הבנות הוא מעבר הדרגתי לחיים והוא בונה אותן מאוד ממה שאני ראיתי... בת לפני שירות ואחרי שירות זה תמיד לא אותו דבר. גם מהצד שבונים קומה וגם מהצד שמשתנים בעקבות החשיפה לעולם (ואלו שני דברים נפרדים- הראשון קשור לכל שירות והשני קשור לאיפה שעושים שירות). בנות עושות דברים משמעותיים בשירות שלהם גם אם זה בבית ספר יסודי (למרות הסטיגמה! *ולא עשיתי יסודי אבל יודעת) וגם עצם זה שהן מועסקות בשכר נמוך זה חוסך למדינה ממה שידוע לי... ועצם היציאה מהארבע אמות שלך הם דבר ממש חשוב במקום להמשיך להתעסק במסגרת הפרטית של החיים שלי. השלב הזה בחיים גם מאפשר להם לבוא עם מירב הכוחות, כי יש להן זמן, ויש להן כמויות של לב וההשקעה של בת שירות במה שהיא עושה זה נכס לה ולמי שהיא נותנת לו. ואפילו אם היא לא באה בגישה כזאת, עצם הגיל הצעיר מביא רוח אחרת למקום.

אני חושבת שהמשמעות היא בדברים הקטנים האלה, לא בעצם התפקיד שהיא עושה.

ואתה יודע מה? גם אני בגיל 16 הרגשתי כבר בשלה והיום כמעט לא.. קשה להאמין לזה שבגיל 16 הייתי יותר בוגרת ממה שאני היום אבל זה קרה. נראה לי שהגיל הזה הוא גיל שאתה כבר עם כלים לממש את מה שלמדת כל החיים, אבל מאז נהרסה לי התמימות וגם ככל שאתה נכנס לחיים אתה מתחיל לקבל מבט יותר מחובר לקרקע ולהתעסק במה שדורשים ממך אז זה נהיה פחות ופחות פשוט

מסקנה: לקצר את התיכון או לשנות את המסגרת שלו. שהכניסה לחיים האמיתיים תהיה מוקדמת יותר, מאוזנת ובנחת ולא תיכון מטומטם ואז בום, תתחיל לרדוף ולבנות תעתיד שלך לפני שיהיה מאוחר כבר.

הכל נשמע נכון, ואולי גם אני הייתי אומר את אותם הדברים.

אני יכול להתווכח, אבל הוויכוח לא יסתיים.

אני חושש להתחיל לדבר ממרום גילי, כי אולי את בכלל גדולה ממני (אמנם ממש לא נראה לי).

ובכל זאת.

הסברות שאת מעלה הן יפות, אבל שמתי לב, בעולם של המבוגרים שנמצאים סביבי (לא שאני מבוגר. אני מדבר על המבוגרים שסביבי), יש המון דיבור על הבזבוז של השנים שאחרי התיכון. המון זלזול בבנות שירות (וחיילים). לא בקטע רע מעריכים את הרצון, הכוחות והיוזמות והכל, אבל בפועל יש לי קרוב משפחה אחד בתפקיד בבית חולים שמשתגע מבנות השרות שמתחלפות לו שם ובטוחות שמועילות. יש לי לא מעט קרובות משפחה שעובדות בבתי ספר (מורות, מנהלת) ומרגישות שאי אפשר לסמוך על בנות שירות. יש לי אישה, אחיות וגיסות שמצטערות על השירות שלהן (בגילאי 30+), לא רק בגלל התוכן שלו, אלא גם בגלל שהם רואות היום כמה היה מקל על שנות הנישואין הראשונות שלהן אם הן היו מתחילות את התואר שנה קודם למשל.

אני גם מכיר פחות מהמשפחה אלא יותר מחברים או מקרובים רחוקים, בנות שלא עשו שירות לאומי כלל אלא התחילו ישר אוניברסיטה או נישואים והן לא מתארות כלל את הקושי של להזרק לחיים פתאום בלי שום הדרגתיות.

שוב, אני לגמרי מסכים עם הסברות.

אני רק אומר, אפשר לדבר הרבה, ואפשר לראות מה המציאות. להאמין למבוגרים שבאים ומספרים לך שמנקודת המבט שלהם חבל על שנתיים שירות ואולי גם על שנה אחת.

וכמובן, גם עם המבוגרים אפשר להתווכח. יכול להיות שהם טועים והם לא יודעים להעריך מה השנים האלו עשו להם.

אני יכול להגיד גם שצעירים צוחקים על החשבון שכל שנתיים מאוחרות יותר של נישואים זה ילד אחד פחות. בפועל, המון מבוגרים אומרים שזה ככה. אני מכיר בתוך המשפחה שלי כמה סיפורים כאלה שזה היה ממש שחור ולבן שזה ילד אחד פחות. ושוב, האם אנחנו מפעל ליצור ילדים? לאו דוקא. אולי אמא שעשתה שירות לאומי שנתיים ומגדלת 5 ילדים (או 15) היא אמא טובה יותר מאמא שיש לה ילד אחד יותר. אין לי באמת תשובה לזה. אני רק אומר את מה שהאנשים שסביבי משדרים (והמון רבנים, מדריכים, יועצים וכלכלנים).

לא צריך כל דבר לסמוך רק על ההגיון של עצמך ולהמציא את הגלגל.

מותר גם להסתמך על מבוגרים, רבנים וחכמים.

אתה בהחלט אומר דברים הגיוניים. בהחלט.

במקרה שלי כנראה הייתי עושה שנת חופש ועבודה או משהו בסגנון, לא הולכת ללמוד או מתחתנת ולכן אני שמחה על זה שלפחות עשיתי משהו שנתן לי סיפוק, אולי זה בשביל אנשים יותר אידיאליסטים או רציניים מה שאתה אומר.

ובקשר לתרומה למדינה- הכנסת לי ספקות למרות שעדיין אני מעריכה שזה תורם במשהו, השאלה מה יותר רצוי.

אבל עבודה ברצינות. משרה מלאה.

לחסוך 2000-3000 בחודש (תלוי אם נמצאים אצל ההורים וכו').

תורם לכלכלה.

מכין אותך לחיים האמיתיים באמת (מלמד אותך מה זה עבודה ולא קייטנה. למשל בצבא עשיתי קייטנה. אני לא מרגיש מוכן לעולם העבודה בכלל... מרגיש שאני מפחד לחפש עבודה).

חוסך כמה עשרות אלפים שבבוא העת יעזרו לך למשל לקנות דירה.

מתרגל לחשיבה של חיסכון והשקעה (כן. לשים את החיסכון הזה בהשקעה ולהתחיל להבין ולהתרגל לעולם הזה בגיל צריך).

חוסך לפנסיה (מי שמבין את אפקט ריבית דריבית מבין כמה משמעתי משכורת של גיל 18 שצוברת לפנסיה, אפילו אם היא רק 3000-5000 בחודש).

אם את גרה מחוץ לבית ההורים בשנה זו אז גם מלמד אותך משהו על להיות עצמאית.

אני לא ממליץ על זה במאה אחוז, אבל בהחלט הרבה יותר טוב בעיני משנת שירות, כי את בטוח תנצלי את השנה זהו יותר טוב.

אני ממליץ על זה בשביל מי שהרגישה שהיא לא בשלה מספיק לחיים ולא מצאה דרך טובה יותר להבשיל.

אבל הכי טוב לקפוץ למים. הם לא כאלה צוננים.

ואולי אני אידיאליסט מידי, אבל כשפתחת את השירשור לא כתבת שאת לא מחפש תשובה אידיאליסטית...

חבל לא למדתי בסמינר 

מה זה שירות לא מועיל

וכמה באמת זה תורם למדינה

וכמה המתנדבים עצמם זקוקים לזמן הזה... זה רק מחזק את זה אצלי שצריך לסיים את התיכון יותר מוקדם 

*ואני חושבת שיש גם הבדל בין שר"ל ששם זה תלוי תקן לבין צה"ל ששם באמת זאת מערכת דפוקה והרבה יותר קשה להוזיז משהו באמת

ובד"כ בנות שירות זה לא במקום תפקידים משמעותיים אלא בנוסף, או שהן עוברות הדרכה מתאימה אז לא יודעת כמה זאת נקודה שמשפיעה על התוצאות לדעתי העומסים וכל זה קשורים להתנהלות בלי קשר לשר"ל

ואני אשמח לשמוע מה דעתך אז זה כל העניין? רק לעשות משהו שמועיל ל"מסלול של החיים"? - צעירים מעל עשרים

אני מתחילה להרגיש שהוליכו אותי שולל

למה לא מפרסמים את זה? לפחות לרבנים של האולפנות

ולא הבנתי לא לא מפסיקים לפמפם על שירות לאומי

מבלי להראות גם את הצד השני... 

סתם איזה אידאל שנכנס עמוק לתודעה של הציבור הדתי לאומי... 

בלי שבאמת הוא כזה מועיל כמו שמנסים לייצג אותו... 

תמיד שנאתי סמינריונים כי ידעתי שהם עפים על עצמם כאילו הולכים להציל את עולם, פשוט נגעלתי מזה כמה דיבורים בשמיים

עכשיו אני מבינה למה היו צריכים את כל התעמולה

פעם הייתי יוצאת על אנשים שלא עשו שירות לאומי ולא "תרמו" למדינה... 

חיממתם אותי

אז ככה- אני ממש בעד ש"ל, ומי שרוצה לעשות שנתיים, מעולה כל הכבוד לה. אני יודעת שמבחינה כלכלית זה עולה למדינה הרבה, אז מה? אני באמת חושבת שזאת שנה\ שנתיים משמעותיות מאוד!!  ובחברה ממנה אני מגיעה כולן עשו, ולכולן זה היו שנים משמעותיות ואף אחת לא מתחרטת. ש"ל זה בנות שמתנדבות, שיוצאות לעצמאות, תורמות.. ויש מקומות של שירות שמשלבים מדרשה שזה בכלל טוב. (וגם יש בנות שהש"ל עוזר להן אח'כ בבחירת מקצוע.. למשל אם התנדבו עם חנ'מ אח'כ הן לומדות את התחום).

ממש לא מסכימה עם הטענה הזאת, שבמקום זה בנות יתחילו לימודים.. יאלה מה הלחץ ללמוד בגיל 18? מה גם שהרוב לא יודעות מה הן רוצות ללמוד.. רק עכשיו סיימו את האולפנא, לא קורה כלום אם בת מתחילה ללמוד בגיל 20-21.. (בואו, גברים מתחילים ללמוד יותר מאוחר מזה בגלל הצבא\ ישיבה)

אם יש בת שלא רוצה לעשות שירות, ורוצה להתחיל ללמוד שתעשה את זה. בעיני זה ממש חבל. 

אני באופן אישי לא אוהבת את הלחץ שיש בציבור הדתי. לא לכולם מתאים\ יש רצון להתחתן מוקדם. הכל טוב. (וגם אם יש רצון בגיל מוקדם זה לא שבהכרח זה יקרה..) אז נכון, אני לא אומרת להקצין את זה כמו בציבור הלא דתי, ששם הדברים נעשים תמיד בגיל מאוחר יותר, אבל גם לא מבינה מה הלחץ. 

ממש צרם לי הזלזול במשמעות של ש"ל. באמת. אני בהחלט חושבת שכל מי שמסביבי שעשתה שירות הייתה משמעותית. בטח בנות שעשו שירות בתפוצות, בנות שהיו במרכזים להעמקת יהדות שהנגישו את הדת, בטח קומונריות , בנות שעובדות עם חנ'מ.. 

(אני לא מתעלמת מבעיות שיכולות להיות בש"ל אבל בעיני זה מיעוט של בנות שקורה להן דברים, וסה"כ אם הולכים למקום טוב עם ליווי לא אמור להיות בעיה). 

דבר זה:

נקודת זכות. - לקראת נישואין וזוגיות

למרות שכתבתי בקיצור נמרץ, אבל העיקרון הנונקונפורמיסטי - אחד.

שעה לקח לי לקרוא את המילה

זאת אומרת ההכשרה שלהן... 

שנת שירות לאומי היא משמעותית. (אין להכחיש את העניין)

אבל- היא תורמת בעיקר לבת קצת יותר מלמדינה. 

לא צריכים לעודד שר"ל באופן גורף בציבור אלא בצורה אינדבידואלית אם זה טוב לבת.

העיתוי של שנת השירות בעייתי, לכן יש מה לדון בשנת שירות שניה אפילו יותר מבראשונה.

זה לא באמת משתלם שכולנו לא נעבוד ונשלם מיסים 3 שנים

כמו ללמוד?

בנים הולכים לצבא כי אם לא, היינו מתים.

שאפשר באמצעותו לחיות חיים יהודיים כשרים.

מי שהולך לישיבה ליותר מדי מזמן (ולא נכנס לנושא - כמה זה יותר מדי) באמת מבזבז את הזמן וצריך לעשות משהו אחר

"ויש אנשים עושים את הבחירות שלהם" - באיזה הקשר?

"ויש אנשים שזקוקים ליותר זמן" - זמן למה?

"טיעון הזמן לא רלוונטי למי שלא יודעת מה היא רוצה" - איזה טיעון?

גם בן יכול לומר שאין לו מושג מה לעשות עם החיים שלו, ולכן הוא סתם יהיה רשום בישיבה, לא באמת ילמד בה ויחכה למשיח שיגיד לו מה יעודו בחיים.

בן/בת כאלו צרכים ללכת ליועץ מקצועי שיאמר באיזה הם יוכלו להצליח ושיתחילו להתעסק בו, או שילמדו משהו שהם אוהבים, למודים תמיד מועילים.

לא מכיר את המסלול של מדרשה בשילוב עם שירות לאומי, אבל אני מניח שהזמן שנמצאים בשירות הולך על חשבון הלימודים במדרשה, אבל זה לא גרע מביני"ש קומונר.

של מצב נפשי/בגרותי/לימודי של כל אחת, אבל ברור לכולם שלא ייתכן להקים מערך שלם של שירות לאומי רק בשביל אלו שלא יודעות מה לעשות עם עצמן

שרוצה להקים בית דתי יציב, שירות לאומי לחלוטין לא. לא הבנתי מה את רוצה להשוות?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.