זאת לא אקסיומה. זאת מתיקות ואפילו סוג של מקפצה מסויימת.
תראי לא תמיד זה קל להגיע למצב כזה וגם זה לא ממש בשליטתנו, בדרך כלל אדם שמגיע ללב נשבר זה אחרי מאמץ מסויים או קושי שהוא עובר או תחושת כשלון  או ריחוק וזה מבאס וההתחלה קשה, אבל זה גם זמן שמזמן בניה  וזה בעיקר חסד אלוקי, אני חושבת שבמציאות של לב שבור אפשר להשיג הרבה.
זאת מציאות של תשובה אמיתית מאהבה, של זיכוך כזה וחיבור חזק להשם והרגשה חזקה של קרבת אלוקים בתוך הקושי והתמודדות, כאילו מן תחושה של למרות הקושי והכאב- אמונה חזזקה שהשם נמצא איתי כאן, מן ידיעה מאוד ברורה שהעניין הזה מושגח ולטובתי. פשוט מציאות נוכחת של השם בחיים.

ככה לפחות אני רואה את זה.

מסכימה איתך שכשאדם מגיע ללב נשבר זה אחרי מלא כוחות נפש שהושקעו ומאמצים גדולים ככה שאני חושבת שדווקא במצב של לב שבור היכולת והכוח שלך להשיג ולבנות משהו חדש הוא די בקאנטים.. חווים בעיקר את האכזבה והכאב מכל מה שלא צלח.. 

נכון, יש מקום של כאב וגם מציאות של "בקאנטים" כמו שאת מתארת. לא אמרתי שלא.
אבל דווקא מתוך זה מתפתח קשר אחר עם השם והעליה אח"כ היא גדולה. (אני כתבתי על מציאות של לב נשבר בדיעבד כי לפעמים אדם כשהוא בתוך הנסיון הוא לא קולט שהוא בלב נשבר ורק אח"כ הוא מבין כמה קירבת השם וכוחות מיוחדים היו לו בס"ד מיוחדת כזאת לעבור את הקושי הזה שיכול להיות שבמצב אחר הוא לא היה מצליח לעבור את זה)
זה בד"כ מגיע אחרי נסיון גם.

זה כמו שתמיד אומרים על ההבדל בין כאב (מציאות של לב נשבר) לעצבות (שזה מגיע מהיצר הרע), אחד הסימנים שיודעים שאדם במציאות של לב נשבר זה לא כשהוא מתלונן סתם ומתבכיין כי הוא לא קיבל מה שהוא רוצה ולא מכיר טובה על כלום ורואה הכל שחור (זה מצב של עצבות בד"כ שמגיעה מגאווה וחוסר אמונה) אלא המדרגה של לב נשבר זה מקום שאדם מבין את השפלות שלו, יש בו ענווה, יש גם הרבה כאב, אבל הדיבור לה' זה ממקום של כאב וקושי אמיתי, מנקודה אמיתית והכנעה שאדם נמצא בה  ומתוך כך גם אמונה וידיעה פנימית שגם כשאני לא מבין אני יודעת שזה לטובה.
כשאדם נצמא במציאות של לב נשבר, גם אם כואב וקשה בד"כ אחרי זה יש שמחה גדולה.
במציאות של עצבות זה מושך על האדם יותר דינים הרבה פעמים והוא מגיע מהצד של יצר הרע וזה מפיל את האדם יותר ולא מרומם כמו הלב הנשבר.

(מקווה שהייתי ברורה חח משום מה מרגיש לי מסורבל לכתוב את זה)

אשרייך באמת על ההסתכלות הזו..

לא יודעת, כשהיתי בפנים לא אמרתי על זה שזה מתנה.. אולי רק אחרי שזה עבר, וגם אז לרוב התחושה היא שישמצב שהיתי מוותרת על זה..עם כל ההתקדמות שזה הביא, כי הגיוני שיכולתי לעשות את זה גם בטוב וזה שהתקדמתי, בהרגשה שלי הרבה פעמים זה למרות שהיה לי קשה ולא בגלל..

אבל אני לא חסידה של משברים.. קשה לי מהאידיאליזיציה שעושים סביב זה.. אני אוהבת נחת ושלווה ורואה בזמנים האלה הזדמנות לא פחות גדולה להתקדמות, אולי אפילו יותר גדולה ממצבים לא פשוטים, דווקא כי אתה בטוב ובשמחה וכי יש לך כוח לעשות ולשנות..

שוב, כתבתי את זה בדיעבד, ז"א שבד"כ אחרי כמה זמן אתה רק רואה את הטוב של זה, אף על פי שגם בתוך הקושי הזה, דווקא בגלל שהמפלט היחידי של האדם הוא ה' אז זה מורגש מאוד דווקא בתקופה הזאת ולכן גם הקשר בד"כ הוא יותר קרוב, בהרגשה לפחות..

אף אדם לא מזמין וגם לא אמור להזמין לעצמו משברים וניסיונות, לא סתם אנחנו מבקשים בכל בוקר "ואל תביאני לידי נסיון", אין עניין לחפש את זה, אבל כשזה כן מגיע לא כדאי לבעוט, וכשלומדים להסתכל על זה נכון (עבודת חיים בערך) אז הנסיון הופך למקפצה מאוד גדולה.

אז נכון, אנחנו לא רוצים נסיונות, אבל זה כן חלק מהחיים, והשם הטביע בבריאה שלפני אור יש תמיד חושך, לפני היום יש לילה, למה? ככה השם רצה. (למרות שאפשר למצוא עכשיו הרבה סיבות וטוב שיוצאים מזה למרות הקושי) 

לדעתי, בתקופות האלה, כשהדעת קצת הולכת מאיתנו (בעת הניסיון) כדאי כן להתחזק שאם כבר מגיע משהו זה הכי מדוייק וזה כי ה' רוצה ממני משהו אחר ורוצה לגדל אותי דווקא מהמציאות הזאת ושלמרות שאני לא מבינה, באמת באמת שהכל מאת השם לטובה ושאין רע יורד מן השמיים.
 

(ובסוף בד"כ גם רואים את הטוב הזה..)

לב שבור זה לב שכוסף, מתגעגע, חושק להגיע למקום מסויים ולמטרה מסויימת וכולו מוצף ברצונות האינסופיים של הגעגועים והכיסופים, זה עצמו מעיד על שלימות של חיבור אמיתי לרצון של הלב...

איכשהו בעיניים שלי זה נראה הפוך.. מרוב הגעגוע , אין שלמות, הגעגוע מביע חוסר פסיכי שקיים.. הוא רק מדגיש את החוסר.. איזה  שלימות של חיבור אמיתי יש פה?

חיבור חזק לרצון לא הופך את הלב לשלם.. ולפעמים אפילו ההפך 

ואני מאמין שזה נאמר בהקשר של עבודת ה' ולא שזה נכון בכל הקשר.

זו עמדת כניעה ושפלות, וכשזה כלפי ה' זה דבר שלם. "קרוב ה' לנשברי לב".

לפחות ככה אני תמיד הבנתי את האמרה הזו.

וּמַה שֶּׁאָמַר כִּי כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ כֵּלִים שְׁבוּרִים, מִפְּנֵי כִּי אֶל ה' יִתְבָּרַךְ הִיא הָעֲנָוָה•, שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִדַּת הַפְּשִׁיטוּת•, וּלְכָךְ כֵּלָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁבוּרִים, כִּי הַשָּׁבוּר הוּא הַפְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ שֵׁם כְּלִי• כְּלָל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֵלִים שְׁבוּרִים, וּלְכָךְ ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר.
 

גם החתימה של @חיות צבעונית 

יש בעיקר את חוויית החוסר שנוכחת... השלימות מגיעה במציאה.. אז איך יכולה להיות שלימות בחוסר?

אולי גם התגובה הזו קשורה למה שכתבת.. אם זה לא נכון בכל הקשר אז זה קצת מיישב את דעתי - לקראת נישואין וזוגיות

תוהה אם הבנתי אותך עד הסוף.. בהתחשב בשעה ובעוד כמה גורמים בהחלט האופציה שלא הגיונית.. ;)

כי בהחלט בענייני חתונה אני לא מצליחה להבין איך בדיוק לב שבור נחשב לשלם

למרות שגם בעבודת ה' זה מוזר קצת.. כי זה געגוע שמעיד על חוסר. גם על רצון, אבל רצון לא מבטא שלימות..

לגבי זה - "לב נשבר ונדכא" - לקראת נישואין וזוגיות,  זה שה' קרוב לנשברי לב זה סתם כי הוא עוזר להם כזה שלא ימותו סופית מרוב הכאבי לב.. לא נראה לי שזו המציאות האידיאלית.. לא? ככה אני הבנתי את זה.. שהוא קרוב אליהם ומחבק אותם כי הם צריכים עזרה..

את לא רומזת לנו שהלב שלך שבור אבל שלם עכשיו נכון? 

לא לא.. עדיין לא לפחות..

סתם מתוך מחשבותיי זה עלה לי שזה מאוד מוזר שהשבור נקרא שלם

לא חושבת שאדם אחרי פרידה מרגיש שהלב שלו שלם במיוחד

(בין אם זה פיזית אדם ובין אם זה הקב"ה)

נראה לנו שהלב - ההרגשה, החיים - שלמים, טובים

שלם זה בעצם משהו טוב ומתפקד

ובעצם יש כאן חיסרון מסוים, בלי לשים לב יכול להיות שאנחנו יותר מדי בטוחים בעצמנו, 'יודעים', פחות חיים ממקום של אמונה ונוכחות של ה'

והשבירה הזאת, שהיא לגמרי כואבת ושוברת, יש בה מן השלמות, היא מזכירה לנו שאנחנו לא בעלי הבית על העולם, וזה לגמרי בסדר להרגיש חסר וחלקי, זה אפי טוב וסימן לזה שאנחנו בני אדם.

לכן לא כדאי להילחם בה, פשוט להיות בה..

(ושני המקומות חשובים ונצרכים..)

יש לאביתר בנאי שורה שבעיניי מביעה את זה בצורה נפלאה - 'וליפול אל זרועותיו המושטווות, של אב הרחמן..'

מצד אחד אני נופל,שבור וחסר כח, ומצד שני יש כאן כח ועוצמה מאוד עמוקים

צריך לשמוע את אביתר כדי להבין(:

בהצלחה!

ראשית זה במובן של המקור

התחלה זה במובן המעשי..

אולי כי להתחלה כאילו יש סוף ולחוכמה של ה אין סוף? ואז ראשית חוכמת יראת ה... יעני אין לזה סוף?

די המצאתי.. (גם לא לגמרי הבנתי כל מה שכתבתם) אבל אני חושבת שאני אחלה של פרשן 

ככה שזה דומה ל'תחילת'.

לדעתך יש הבדל בין הפסוקים האלה? (אחד מספר משלי והשני מתהילים)

למה להסתכל על החלק ריק כדי להתעודד אני יכולה להבין את המחשבה.. אבל את הראשונה קצת התקשיתי

ולמה שלא נבין?? סדנא דארעא וכו'...

לב שבור מחזיר אותך לעצמיך

כי בפועל זה לוקח מהנפש הרבה חיות שהחוסר שלה לא ממש נותן לך להיות עצמך במלוא העוצמה

החיות של הנשמה מושפעת ממאורעות החיים

כי כשהלב שבור אז אין את כל התפאורה של הסביבה. 

יש אותך ואת הלב שלך.

מקווה שהבנת לאן אני חותרת.. 

אממ אגב לא תמיד זה מחזיר לרצון לב שבור זה די מתיש יו נאו.. 

שכשכואב משהו אומרים "סימן שיש לך ראש/רגל/גב"

אז כשהלב שבור סימן שהוא קיים ושלם ומרגיש.

סה"כ פרקתי לי מתהיות ליבי...

בכ"א זה ממש נחמד מצידכם. תודה

|מתיישב לקרוא|

זה יכול לבנות דברים מופלאים אבל זה יכול גם כל כך לרסק ולהשאיר צלקות.. ככה שלא אוהבת שעושים ממשבר וקושי אידיאליזציה

אולי יום אחד אתבגר ואבין ששבר זה דבר חיובי

ואולי יום אחד אתבגר ואבין שאני צודקת במה שחושבת

אשתדל לחזור לעדכן במסקנות בלנ"ד

כשהוא לא שבור, הוא עלול להיות אטום

זה נכון גם בהקשר המקורי זה בשם האדמו''ר מקוצק - לקראת נישואין וזוגיות

וגם בהקשר שבו אחרים כאן חשבו עליו

בעיני כשהלב שבור הוא לא ממש ביכולת לקבל ולשמוע משהו בכלל.. לא?

לפעמים הלב שבור לגמרי. זה לא

כשמשהו נשבר אפשר לגעת בבפנים שלו, בעומק הסדקים מה שלא היה אפשר כשהיה שלם

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.