הפעם שניים אוחזים בטלית הציונות הדתית, בנט- תחת השם ימינה, וסמוטריץ'- תחת השם ציונות דתית. אני משוכנע שהפילוג הוא ברקע פרסונלי למרות צביעתו בצבעים ערכיים ואידיאולוגיים. כך ואחרת לא נקנה לאף צד מונופול על הציונות הדתית.
בפן הפרסונלי יש לומר ללא כחל וסרק כי סמוטריץ' ראוי לכל גינוי וגנאי, ודי לציין את התנהלותו המבישה והדורסנית מול חגית משה. לצד זה יש לאזן עם הכלל ההלכתי לפיו: "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים תלויה מאחוריו" (מסכת יומא).
בפן האידיאולוגי, בחמישים וארבע השנים האחרונות הונף דגל ארץ ישראל בראש התורן, ולכבודו התגמדו (מעט או הרבה, תלוי את מי שואלים) כל הדגלים האחרים. ואולם עתה בעקבות מגיפת הקורונה זה אומר: לא פרנסה- לא מעניין, וזה אומר: ארץ ישראל- עם ישראל- תורת ישראל לא נס לחם.
נראה כי בעקבות מבצע החיסונים המוצלח רואים כבר אור בקצה המגיפה, ובתוך כך הסלוגן לא פרנסה- לא מעניין, מאבד מהארומה שלו. צניחת בנט בסקרים מ- 24 מנדטים לפני חודש, ל- 11 מנדטים נכון להיום, מדאיגה ואינה בכדי.
מנגד, סוגיית ארץ ישראל תהיה רלוונטית אחרי הבחירות יותר מאי פעם, ולו משום שממשל ביידן סימן לעצמו מדינה פלשתינית כיעד ראשון במדיניות החוץ שלו. בפראפרזה: אובמה ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים.
כך ואחרת הגיע הזמן לבחון את האלטרנטיבות השלטוניות הריאליות שאחת מהן בלבד צפויה לייצג אותנו מול הלחצים של ביידן. ובכן- אחת היא ימנית דתית חרדית, והשניה- מרכז שמאל עם מפלגת העבודה והמשותפת, שממשל ביידן יתפס צמחוני מידי לטעמם.
נחזור לכאבי הראש המגזריים, סמוטריץ' מתחייב בנקיטת חפץ שיהיה שותף לממשלת ימין, ולממשלת ימין בלבד, כנגדו בנט ואנשיו יושבים על הגדר וממלאים פיהם מים. בסבירות בשיעור 50 אחוז גם הם יצטרפו בסופו של יום לממשלת ימין, אבל זה לא מספיק, וכלל ידוע הוא ברי (=סמוטריץ') ושמא (=בנט)- ברי עדיף.
קרוב לסמוטריץ', שההצעה שהתקבלה כשהוא נציג המפד"ל - הגונה ועומדת בייעדים שלשמם מקורבתו חגית משה נבחרה.