גם מעולם לא הוסמך לרבנות ככל הידוע לי.
ידוע לך על ישיבה שבה הוא למד? על סוגיות שבהן הוא עסק? על רבנים שמהם הוא קיבל (בנגלה!)? על ידע הלכתי או למדני שהוא הפגין?
השיעורים ה"חכמים" שלו נשמעים בדיוק כמו השיעורים של כל השרלטנים שיודעים ללהגג הרבה על "פנימיות" ו"קבלה", בעוד שהם לא יודעים באיזה צד רש"י ובאיזה צד תוספות בדף גמרא קלאסי. וזו בדיוק הצרה - שבעיני מיש לא בעניינים זה נשמע שהוא "שופע ידע", בעוד שהאמת היא שהוא בור שיודע כמה סיסמאות "קבליות" ותו לא.
אם הוא רב, אז ישנים כאן לידי עכשיו חמשה מגדולי הדור ממש, כמה ביינישים טובים...
אנשים לא סומכים על הרופא בגלל הקידמות ד"ר שיש לו - אלא בגלל מה שהקידומת הזאת מייצגת - לימודים ארוכים ומתישים שמבוססים על ראיות רפואיות ומחקרים שנעשו בכל העולם ולאחר מכן התמחות וטיפול בחולים במשך שנים בתחום סציפי כדי לצבור מקצועיות.
וכן, טעויות תמיד קורות.
כשאני כותב קוד, אני משתמש ב-debugger. קורה שטועים אבל לפחות מנסים לתקן ולומדים מאותן טעויות.
אשרוב הוא שרלטן כיוון שאין לו ידע בסיסי של ילד בכיתה ג' והוא "מטפל" באנשים.
זו שרלטנות.
הוא פשוט המציא ממוחו הקודח כל מיני תיאוריות והוא לא "טועה" הוא מרמה, משקר, מעוות ומסלף.
אתה יודע מה ההבדל בין מדע לבין פסאודו-מדע?
שאלה אחת: "מה ישכנע אותך שאתה טועה?"
רופא, יכול להאמין ולחשוב משהו על סמך מה שהוא למד ועל סמך נסיונו - אבל אם ייצא מחקר או שורת מחקרים עם מסקנות חד משמעיות שהן הפוכות ממה שהוא עושה, הוא ישנה את הדרך שבה הוא מטפל בחולים.
ברגע שיש ראיות - הרופא ישנה את דעתו. (אם הוא רופא טוב, לפחות).
אצל אשרוב, אנשים יכולים ליפול כמו זבובים וכל עולם המחקר והמדע יגיע למסקנה שמה שהוא עושה מסוכן - והוא לעולם לא יעצור לרגע כדי לחשוב מחדש על מה שהוא עושה.
אפילו אם יהיה לו גילוי אליהו שבו הוא יגיד לו: "תפסיק כבר להרוג אנשים" - זה לא ישנה לו.
למה? כי הוא שרלטן.
ולמעשה, שימי לב שלא אמרת כלום בתגובה לדברי, אלא רק נאמת כמה זה לשון הרע ועצוב ובלה בלה.
כשאדם הולך לרופא - הוא יודע שהרופא למד ונבחן ואושר וכו' וכו', על ידי גופים עולמיים רציניים. זה הכל. בשונה מאשרוב, שהוסמך בעיקר על ידי עצמו.
סייע לאלפי אנשים? מי אמר לך? כי ככה הוא מספר? תדעי לך שאני כבר החייתי שלשת אלפי מתים, אם תתני לי מאה שקל אחיה גם את סבתא שלך המתה, רוצה?
לא בגלל שהוא אומר את דעתו האישית הוא שרלטן, אלא בגלל שהוא מרמה. רמאי שפל וקטן, עם זקן יפה שגורם לך להאמין בו.....
הוא לא אומר לחולי סרטן לא לעבור טיפולים כימותרפיים?
באמת?
לספר לאנשים שחיידקים לא גורמים למחלות, להגיד לאנשים לא להתחסן לאף מחלה - כשהילדים שלו עצמו, מחוסנים..., לתת לאנשים דיאטות הזויות שיכולות להרוג - כן, להרוג - אותם.
להגיד לאנשים לא לפנות לטיפול רפואי אמיתי כי זה "יהרוס את התהליך" שהם עברו אתו והביא אותם לאשפוז בסכנת חיים.
האמת לא נמצאת רק אצל אדם אחד ולא כל האמת ידועה - אם זה היה המצב, כל עולם המחקר היה נעצר וכולם היו מאושרים... - אבל דבר אחד בטוח: שום דבר מהאמת לא נמצאת אצל אותו רשע מרושע.
לא!
זה שקר ומרמה. שרלטנות לשמה.
רק שבניגוד לשקרים של אשרוב, השקר הזה, לא הורג אף אחד.
רופא יכול לטעות, אשרוב הוא נוכל שמשקר. יש הבדל.
יש גישה שהיא נכונה ויש גישה של שרלטנים.
זה כמו שתגידי שיש כמה גישות לבנות מכונית - אחת של מהנדסים ואחת של אשרובים שלא מאמינים בבלמים... אז לא! יש גישות נכונות ובדוקות ויש גישות שמבוססות על שקרים ונוכלות.
וכן, המהנדס יכול לטעות ויהיה כשל בבלמים - קורה. אבל לטעון שרכב לא צריך בלמים מלכתחילה? זה כבר שקר.
אשרוב לא טועה - הוא רשע מרושע שמשקר, מרמה והורג אנשים.
אין שום כבוד לשרלטנים ונוכלים.
ואם הגישה שלי בחיים היא שיש רק צבע כחול ולכן השמש כחולה? כי כחול דומה לרקיע... הנה, גישה מנומקת שתופסת אותי בכל מרחב בחיים... אז עכשיו זה שאני טוען שהשמש כחולה זו גישה ולא שקר?
סוסה אדומהספקבחיי שאני לא מבין איך מישהו שסיים כיתה ג' לא מתפדח לצדד בבור הזה.
יש לו זכות להביע את דעותיו - ולכל בר דעת יש את הזכות להוקיע אותו ואת שקריו ולפרסם ברבים שהוא שרלטן מרושע.
הוא מספר שקרים והורג אנשים - לא אכפת לי אם הוא מספר שהוא למד רפואה או לא.
אז הוא מביע את דעתו ואני מביע את דעתי.
אז את לא יודעת על מה את מדברת.
לא כל האמת נמצאת אצלי ולכן אני ממשיך ללמוד ולחקור כל הזמן בתחומי - אבל אני יודע ששום דבר מהאמת לא נמצא אצל נוכלים ושרלטנים מסוגו של אשרוב.
אנשים שחושבים שיש מן האמת בקרב נוכלים מרושעים מסוגו של אשרוב, לרוב לא מסוגלים למאמץ המחשבתי שמצריך דיון.
הם פשוט מתייאשים ומחפשים את הקורבן הבא שלא יקשה עליהם...
לא דיברת על "חופש הביטוי" אלא על ה"גישה" שלו.
ואז כתבת שאת בכלל לא מכירה את ה"גישה" שלו.
נפלא...
כיף לחשוף מתנגדי חיסונים הזויים - אבל מעבר לכיף, זה חשוב ומציל חיים.
אם הוא לוקח 800 שח לפגישה בה הוא נותן תפריט של פירות וירקות בלבד זה לא שרלטן?
מה בנוגע לתפריט מבוסס פירות וצומות לחולי סכרת?זה כבר פשוט סכנת נפשות.
והמורה שלו היה מלמד אותו לנסוע באור אדום או נגד כיוון התנועה, גם היית מלמדת עליו זכות? שהבן שלך בוגר ועל אחריותו להקשיב לו או לא?
(זה מאוד דומה כי בתאונות כמו מחלות מדבקות יכולים למות בלתי מעורבים)
הוא הורה לא להתחסן נגד חצבת והישוב חטף מכה של עשרות ילדים שחלו וכמה מתו
הוא נותן באופן קבוע את אותם עצות מסוכנות לחולי סכרת או אבנים בכליות
מה גם שיש אנשים שרואים מחויבות רוחנית להקשיב לו כי הוא רב, ובפועל הוא לא. וגם מתחזה לרופא
מתחזה למה שהוא לא בשביל לתת עצות מסוכנות לציבור. מקומו מאחורי סורג
(הוא לא מציג את עצמו כרופא ממש אלא כמומחה בחיידקים ווירוסים שלטענתו לא עושים מחלות)
לתקן את הנזק, זה כבר הרבה יותר קשה.
אתה יודע למשל, למה קוראים למכשיר ה-mri ככה?
קטלו אותו מכל הכיוונים והשיא היה כשהוא עצמו התחסן אחרי כל הקשקושים שלו - מה שהוביל לעוד יותר בוז כלפיו ברשת.
הוא קיבל יחס דומה ובצדק.
ואגב, עם הזמן, הוא גם קצת חזר בו מחלק מהדברים שאמר - וגם זה לא ממש עזר לתדמית שלו.
עד עכשיו הוא בדיחת רשת.
קוטלים שרלטנים, נוכלים ואנשים מרושעים ברשת - עם כיפה וזקן או בלי כיפה וזקן. זה ממש לא משנה.
איש איש לפי שרלטנותו.
אז מותר לו לומר את דעתו - ומותר לאנשים אחרים לחוות את דעתם על הבורות, השקרים, הצביעות והרשעות את אותו רשע.
להפך, הוא תמיד הקפיד לומר שצריך להתחסן.
לדעתי, ואולי אני טועה, עיקר הטענות שלו היו בנושא של סגרים. הוא טוען שכל העולם הגזים מבחינת התגובה שלו לוירוס והתחיל לסגור את עצמו לדעת.
הוא טוען לדעתי שלא צריך היה להכנס לסגרים כמו שעשו בסין.
אני זוכר שהוא גם אמר שהגיל הממוצע של המתים מקורונה הוא הגיל הממוצע שבו אנשים מתים ולכן אף אחד לא מת מקורונה...
אני לא זוכר את כל השטויות שלו והוא די הוריד פרופיל, אבל הוא הוא בילבל את המח לא מעט וחטף על זה בהחלט.
הנקודה היא, שליורם לס אין כיפה ואין זקן והתייחסו אליו כמו שמתייחסים לאשרוב.
הוא אמר שכל שנה יש התפרצות ויראלית כזו או אחרת בתקופת החורף ביחס לקיץ ומה ששונה בחורף 2020 זה שיש אמנם עליה בתמותה אבל לא בצורה דרמתית שמצדיקה "סגרים הרסניים וחורבן הכלכלה" כלשונו פחות או יותר.
לפי טבלת תמותה מהלמ"ס ב 2020 הייתה עליה בתמותה (סך התמותה של כלל גורמי המוות, תאונות, סרטן, מחלות וגם קורונה) בשיעור של 5% ביחס ל 2019.
על זה הוא טוען שלא היה צריך לעשות סגרים.
"תוחלת החיים בישראל היא 82 שנה. זה הגיל הממוצע שבו נפטרים בישראל. הגיל הממוצע של הנפטרים בגלל מחלת הקורונה הוא גם כן כ–82 שנה. מכאן שבממוצע, בכלל לא מתים ממחלת הקורונה"
יכול להיות שהוא אמר את זה כשהקורונה הייתה עוד יחסית בהתחלה שלה בארץ והוא התבסס על נתונים שהיו נכונים אז ואז אולי הוא צודק.
באמת יכול להיות שהגיל הממוצע של הנפטרים מקורונה היה 82 אז כשהוא אמר את זה, אני לא יודע.
אבל התזה שלו היא סביב הסגרים. שאם תסתכל על לוחות התמותה המעודכנים, ב 2020 מתו יותר בשיעור של 5% לעומת 2019.
השאלה האם הוא צודק או לא זה לעניין הסגרים העולמיים ולא על האם הקורונה זה שפעת או לא.
וזה לא קשור לגיל הממוצע של הנפטרים.
"בממוצע לא מתים ממחלת הקורונה" - זו הזיה.
הוא אמר הרבה שטויות, זו סתם היתה דוגמא מאוד משעשעת.
ושוב, הנקודה היא שהוא הפך לבדיחה ומושא ללעג (בצדק) למרות שאין לו כיפה ואין לו זקן.
בממוצע לא מתים מקורונה, לא שלא מתים בכלל מקורונה.
כלומר, יש כאלה שמתים מקורונה אבל בממוצע לא מתים מקורונה. זה שונה לגמרי.
ודווקא אולי זה כן משנה מתי הוא אמר את זה כי שוב, הגיל הממוצע של מתים מקורונה במרץ אפריל שונה לגמרי מגיל המתים הממוצע מקורונה באוקטובר נובמבר.
אבל אין לי עניין להגן עליו, אני לא חסיד שלו או משהו.
על ההוא שהכניסו את הראש שלו לתנור ואת הרגליים לאמבטיית קרח.
בממוצע, היה לו נעים...
האם בשביל 6% (5.8 ומשהו) תמותה עודפת יש צורך בהשבתת חיים שלמים?
אבל כמה נקודות שחשוב לזכור:
1. המספר הזה (שאגב, למיטב ידיעתי יש כ-10% תמותה עודפת) הושג לאחר סגרים, ריחוק חברתי ושאר מגבלות.
בלי הצעדים הללו, המצב היה גרוע בהרבה.
2. יש יכולת ספיגה סופית לבתי חולים. ברגע שמגיעים לנקודה מסוימת, מתחילים כבר להחליט את מי להנשים ואת מי לא - כמו שקרה באיטליה, קליפורניה ומקומות נוספים.
3. איכות הטיפול הכללית בבתי החולים יורדת בגלל העומס, ניתוחים נדחים וכו'.
4. מעבר לתמותה, יש עוד נזקים שהמחלה גורמת - נזקים ללב, למח, לריאות, לכליות ועוד.
אני לא זוכר לצטט במדויק אבל היה מחקר בבריטניה לפיו הסיכוי של מחלים מקורונה למות בשלושת החודשים שלאחר ההחלמה, קופץ ב-10% בערך והסיכוי שלו להתאשפז קוץ בעשרות אחוזים.
ואגב, זה שוב מתקשר לעומס על בתי החולים.
5. נזקים לטווח הארוך - כפי שציינתי בתגובה אחרת, מחלות ויראליות לפעמים גורמות לנזקים לטווח הארוך כמו עקרות במקרה של חזרת או spss במקרה של חצבת.
יש סיכוי לא מאוד קטן בהתחשב בנזקי הקורונה, שבעוד כמה שנים פתאום נראה מחלימי קורונה שמתחילים למות או לפתח כל מיני מחלות איומות.
6. מוטציות - ככל שיותר אנשים נדבקים, יש יותר מוטציות ואכן, יש עכשיו מוטציות שמדבקות יותר, כולל צעירים, והן אלימות יותר.
במילים אחרות, זה לא רק שיש 6% של תמותה עודפת - יש עוד הרבה מאוד דברים אחרים שצריכים לקחת בחשבון.
זה לא אומר שסגר הוא בהכרח הפתרון - במדינות עם מערכות ציבוריות יעילות, מצאו דרכים אחרות להתמודד כמו בדיקות מסיביות עם תחילת המגיפה ובידודים כירוגיים.
בישראל, שבה ועד עובדי המעבדות מחליט לשבות בשיא המגיפה בגלל ש"פוגעים במעמדם" בכך שנעזרים שמעבדות פרטיות - זה קצת פחות ריאלי...
לגבי 1 - ה 10% זה תמותה עודפת רק בגין חודשים מרץ - אוקטובר 2020 לעומת אותם חודשים 2019.
גם חשוב לציין שהלמס משתמש במושג שנקרא "תמותה עודפת" רק כשיש מגיפות ולא כל שנה.
לגבי 2 אני מסכים אבל משהו כאן לא ברור לי. בשיא הקודם של התחלואה (בין הסגר הראשון לשני כשהיו יותר 10,000 מאומתים ליום) כל הזמן שמעתי את מנהלי בתי החולים הגדולים חוזרים ואומרים בראיונות שלהם "אנחנו לא מגיעים לקריסה ולא קרובים לקריסה. תפסיקו להםחיד את הציבור מלהגיע בתי החולים".
כל הזמן אמרו את זה אינספור פעמים וזה שיגע אותי.
3 קשור ל 2 .
4+5 אני מקבל אבל מה שונה מגיפות קודמות אחרות בעולם שבכל התפרצות היו עושים גרים מקומיים ולא כלליים?
קיצר, אני רק מבין כמה שאני לא מבין......
בחודש אוקטובר לבדו היתה תמותה עודפת של כ-1000 בני אדם.
מפרוץ הקורונה נרשמה תמותה עודפת של יותר מ-10% בישראל
היו חודשים - במיוחד אחרי הסגרים, בהם התמותה העודפת היתה נמוכה והיו חודשים שבהם היתה תמותה עודפת של 20-25%.
אני לא יודע מה שמעת וממי, אני שמעתי דברים אחרים לחלוטין ממנהלי בתי חולים ברחבי הארץ:
בצל המשבר - בתי החולים מזהירים: "אנחנו על סף קריסה"
וזו רק דוגמא אחת.
מה שונה הפעם? קצב ההדבקה והעובדה שגם אנשים ללא תסמינים או שעדיין לא פיתחו תסמינים, כבר מדבקים.
אני לא זוכר מגיפה שהדביקה בקצב כזה.
N12 - מנהלי בתי חולים נגד גמזו: "אנחנו לא על סף קריסה"
זה מה ששמעתי לאורך רוב החודשים של שנת 2020 בראיונות.
והנה הנתונים המלאים מהלמ"ס לגבי תמותה של כלל המקרים בכלל הגילאים.
האחוזים למטה הם חישוב שלי שמראה את השינוי בתמותה ביחס לכל שנה קודמת..
פרופ' יונתן הלוי, מנהל שערי צדק, אמר: "אנחנו בהחלט יכולים לסגור מחלקה פנימית נוספת ולהפוך אותה למחלקת קורונה"
בהנחה שיש צורך במחלקות פנימיות בבתי החולים - אחרת הן לא היו קיימות - מדובר על גיעה ביתר החולים.
"אנחנו עדיין לא קרובים לאי ספיקה", הוסיף רוטשטיין, "אבל אנחנו פועלים הרבה יותר ממה שבית חולים צריך ויכול לפעול באופן רגיל".
פרופ' הלוי ציין: "אינני חושב שאנחנו על סף קריסה, אבל אנחנו עלולים להגיע די מהר למצב שבו לא נוכל לתת את הטיפול המיטבי לכל החולים. וכשאני אומר 'כל החולים' אני מתכוון גם למי שאיננו חולה קורונה".
ואת התמונה אני לא מסוגל לקרוא.
עדיף קישור ורצוי למקור מוסמך.
כן ברור, קראתי את התוכן, אני רק אומר שאולי יש דברים בגו אצל אלה שאומרים שהגזימו עם המחלה רק אולי. אני לא יודע כלום תאמין לי אני פשוט שומע בלילי דברים ומשתבשת דעתי
אם הם חושבים שהגזימו עם זה.
הם בסה"כ היו צריכים לבחור את מי להנשים לפי מי שיש לו יותר סיכוי לשרוד.
וגם לפני, באוגוסט-ספטמבר.
התחילו סגר בסוף ספטמבר ככה שעד שהוא התחיל להשפיע על התחלואה, עברו בערך שבועיים.
תאר לעצמך מה היה קורה בנובמבר אם לא היו עושים סגר.
יש תמותה מופחתחת לעומת 2019.
ואז מתחיל לעלות אז 5 אחוז בקורונה זה לא נכון כ"כ
תוסיף את המתים שנחסכו בתאונות מחלות וויראליות אחרות שירדו בגלל סגרים. האחוז של התמותה עודפת גבוה בהרבה.
עכשיו נכון שיש עוד פקטורים - גידול האוכלוסיה למשל אבל כן. מתו יותר.
זה יכול להסביר את הענין.
כולל ינואר פברואר מרץ שבהם היתה תמותה מופחתת ולכן אחוז התמותה העודפת בתקופתה הקורונה גבוה יותר
ספקואחרי הסגר עוד היו מגבלות ואנשים בהתחלה עוד לא עשו שכונה.
אחרי הסגר, עם התרופפות המשמעת, מספר המתים התחיל לעלות בצורה די חדה. 25% יותר מתים באוקטובר.
ואז הסגר שהתחיל בסוף ספטמבר התחיל להשפיע.
אין הוכחה ניצחת יותר שהסגרים עבדו והפחיתו דרמטית את מספר המתים.
השאלה היחידה היא האם היתה אפשרות אחרת להשיג את האפקט הזה.
לדעתי, במדינת ישראל, התשובה היא לא.
עד שחזר בו הוא היה דמות נלעגת לגמרי וקיבל חיקויים ובדיחות בלי סוף על שמו (בארץ נהדרת למשל הוא הופיע הרבה לפני והרבה יותר מאשרוב ואמנון יצחק
וגם לא טבעי - הקב"ה חנן אותנו בשיניים מסיבה מסוימת...
הוא מסכן את האנשים שמקשיבים לו ויש לא מעט עדויות של קרובי משפחה שהוא הרג.
והוא עוד אחד שמאמין בשטויות האלה באופן כללי.
יש עכשיו תופעה מעניינת של אנשים שמעלים פוסטים על מעלליו של הנוכל.
חלקם מספרים איך הגיעו למצב קריטי בבית החולים וחלקם מספרים על יקירהם שכבר לא יכולים לספר את סיפורם בעצמם הודות לשלטן הזה.
מי שהולך וכמעט מת בגללו - חובה עליו לספר את האמת על הנוכל הזה.
אגב, אני חושב שאני מכיר את השניים שניצלו בזכותו: קראו להם חרטא וברטא...
אני לא קובר אף אחד בגלל הדעות שלו - אלא מספר עליו את האמת.
המנוול הזה הוא רוצח נאלח.
אני לא צריך להתפלל לאף אחד כדי שאני לא אפנה ששרלטנים מסוגו.
אז הוא התקשר לביבי וביבי אמר לו שהוא עצוב כי הקרן שלו קצרה מדי.
אז ביבי נשף על הקרן של החד קרן, הקרן התארכה קצת, והחד קרן שוב היה מאושר.
והכסף שהוא עושה מזה.
ואני לא מאמין שבכלל הזכרת עכשיו את המושג "חוסר אחריות"... האירוניה עומדת לפנות לאשרוב כדי שהוא יעזור לה להתאבד באמצעות טיפול טבעי...
מציל נפשות של כמה וכמה אנשים שאני מכירה אבל הורג/ מכניס לסכנת נפשות את כל שאר האנשים היית אומרת לי שהחיסון הזה מציל נפשות? זה שההנחיות שלו עזרו לכמה אנשים בודדים לא סותר את זה שהם קטלניות והרסניות לרוב האנשים.
בדיוק כמו שזכותו של כל אדם אחראי לחשוף את האמת על הנוכל המרושע הזה.
עצוב זה ההורים שבוכים על הילדים שלהם במתו וילדים שבוכים על ההורים שלהם שמתו בגלל אותו רשע.
זה עצוב.
ולא מספרים סיפורי מעשיות על חדי קרן.
כולם עושים טעויות.
אצל אשרוב, לא מדובר בטעויות, אלא בשרלטנות.
זה כמו שתגיד שלפעמים מסוקים מתרסקים ושהמהנדסים הם בדיוק כמו אשרוב שיספר לך שבכלל, כל הפיסיקה היא שטויות ו"תיאוריות לחצי האויר" ו"כח העילוי" הם שקרים ובכלל לא נכונים ובכלל, כדי לעוף, לא צריכים כלי תעופה - מספיק לקפוץ מעזריאלי ולנפנף מהר-מהר בידיים.
אז המהנדסים אולי טעו במשהו ומסוק כלשהו התרסק. הם לא נוכלים והם לא שרלטנים. הם אולי עשו טעות, אבל טעויות קורות.
אשרוב, הוא נוכל שקרן ששולח אנשים אל מותם. הוא לא טועה, הוא שרלטן.
זה ההבדל.
וכן, הוא רוצח שפל ומנוול.
ההצגה הכי טובה בגיהנום תהיה ביום שהוא יגיע לשם.
"הרב המטיף נגד החיסון הגיע להתחסן בחשאי"
אני מניח שאחרי שאשתו גילתה קבל עם ועדה שכל ילדיו מחוסנים בכל חיסוני הילדות, זה כבר לא אמור להפתיע אף אחד...
"אחד האנשים שקוראים לעצמם רבנים", "ראיתי כל מיני סרטונים שבהם הוא מסביר לציבור כמה גדולה הסכנה שכרוכה בחיסון הזה", "אחד הרבנים הבולטים המטיפים נגד החיסון".
כמה אנשים עונים על הקריטריונים הללו?
וברשת כתבו בכל מיני מקומות שמדובר בו - אבל אין הוכחה חד משמעית.
מה שכן, לאור ההיסטוריה שלו - ילדיו שלו מחוסנים למרות שהוא מטיף נגד חיסונים - ולאור המחסור באפשרויות אחרות, זה נראה שמה שכותבים ברשת נכון.
אני מאמין שאישוש לכך יגיע בימים הקרובים.
"רק אני והסרטן שלי. קצת יותר מפורט:
סוף אוקטובר 2014. הייתי בדרך לצפון. אמצע ואדי ערה שעת אחה"צ. הנייד מצלצל. עניתי ושמתי על דיבורית. זה אורי מלמד? כן. שלום אורי. זו דנה מהאונקולגית באיכילוב. אתה צריך להגיע. תוכל לבוא מחר? אהה..כן, בטח. את יכולה להגיד לי מה בדיוק העניין? לא בטלפון. פשוט תגיע מחר. טוב. תודה.
הכול התחיל שנה וחצי מוקדם יותר. התחלתי לדמם ממערת העיכול ולהתאשפז על בסיס קבוע. חלקכם עקבתם אחרי זה אצלי בקיר. הייתי מגיע למיון כשאני גמור. חיוור, נטול כוחות. למי שמבין במספרים, אני מדבר על המוגלובין שנע בין 6 ל7. למי שלא מבין, זה קטסטרופה. הרופאים היו נותנים לי דם ומתחילים בבדיקות. שנה וחצי הם בדקו. שנה וחצי שהם ניסו כל מה שהם מכירים. גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, סי טי, אולטרסאונד, גלולת מצלמה, בדיקות גנטיות ושוב הכול מהתחלה. וכלום. בכל פעם הם מיצו כיוון חקירה ועברו לאפיק סביר פחות, נדיר יותר. וכלום. ואז הגיע חודש אלול. לפני חמש שנים וקצת. הלכתי לכיוון האלטרנטיבי. הייתי אצל הרב יובל אשרוב והוא בנה לי תפריט מהגהינום. 4 סוגי פירות וזהו. טוב, אולי קצת סלרי אם אני ממש חייב. ואת הפירות האלה אסור לי ללעוס. לצרוך רק במצב גרבר או שייק. ככה הייתי אמור להתנהל חודשיים ואז לאט לאט להוסיף רכיבים. החזקתי מעמד שבועיים. עד ראש השנה תשע"ה. למחרת החג, בשעה 7 בבוקר, הילדים מתארגנים לבית הספר ולגן, לאה מכינה להם כריכים ואני פתאום מתחיל סחרחורת, ואז הקאות ודימום מסיבי. אני זרוק על הרצפה בשירותים, לאה לוקחת את הילדים לחדר מחשב ותוך כדי זה מזעיקה אמבולנס. הצוות מגיע מהר, מביא אותי למיון, משם לבדיקה מהירה במחלקת הגסטרו ובום. יש פיצוח. אי שם במעי הדק יושב גידול. גידול ערמומי שהצליח להתחמק מכל הבדיקות ורק עכשיו בזכות הטיימינג המושלם של דימום פעיל הצליח להתגלות. רק לא מזמן סיפר לי רופא ותיק שכשהוא למד רפואה הייתה מוסכמה שאין דבר כזה סרטן במעי הדק. שוין. אושפזתי, קיבלתי דם והמתנתי לניתוח. בח' תשרי, יומיים לפני יום כיפור זה קרה. נכנסתי לניתוח ויצאתי עם מעי דק קצר יותר ובלי גידול שכבר הגיע ל5 ס"מ. זכיתי גם לצום שלושה ימים ברצף מח' תשרי עד מוצאי כיפור. ואז חגגתי יומולדת. כן, זה באמת התאריך. יא תשרי. כמו היום."
בזכות זה שאשרוב הנוכל כמעט הרג אותו, הוא הגיע למיון והצליחו למצוא את הגידול שהיה לו.
סיפור הצלחה שאני בטוח שאשרוב ירצה להתגאות בו...
טוב היו עושים אם היו מכסחים לו את הצורה כבר על ה"אכילה טבעית, נכונה ובריאה" הרצחנית שלו. חבל שלא עשו זאת, ומזל שהגענו לכל הפחות לשלב שבעקבות החיסונים סוף סוף מציגים אותו במערומיו.
את אומרת ש*את* לא חושבת שהוא מסכן איש, אבל מה לעשות שעולם הרפואה והמדע חושב שהוא כן. (והיו כבר אנשים שהוא הוריד אלי קבר בשיטות ה"בריאות" שלו)
"
אחרי המלחמה הכאבים חזרו, והפעם קבעתי פגישה מסודרת בתשלום מלא. הגעתי אליו, ובעקבות החוויה הקודמת שמתי בו מבטחי והייתי פתוח לכל מה שהוא יציע. הרב אשרוב היה נחרץ: אסור לך ללכת לבית החולים לניתוח של ריסוק האבנים בלייזר, כי הניתוחים הללו עלולים להרוס לך את הכליות. הדרך היחידה לפתור את הבעיה מהשורש היא ניקוי טבעי עמוק. הוא רשם לי תפריט טבעוני: פירות וירקות חיים בלבד במשך שישה שבועות, פחות שליש מסוגי הפירות והירקות שנפסלו והוצאו מהרשימה. במהלך התקופה הזאת השלתי מספר קילוגרמים דו־ספרתי מהמשקל, אולם הכאבים לא פסקו. הגעתי אליו לביקור נוסף בשבוע השישי.
דיווחתי לו שבכל יום אני סובל כשלוש־ארבע שעות מכאבים עמומים שמרתקים אותי למיטה, ושאלתי אם לא כדאי בכל זאת ללכת לבית החולים. לא, הוא השיב בהחלטיות, אל תלך. הוא נתן לי מרשם לתמיסה חריפה במיוחד של ירקות שורש, ועל זה הוסיף הנחיות לצום רפואי של שבוע: שלושה ימים על מים בלבד, ועוד ארבעה ימים על מיצים טבעיים. סיימתי את הצום. שבוע לאחר מכן, כשהכאבים הפכו בלתי נסבלים, נסעתי לבית החולים.
אני זוכר שהתמוטטתי בכניסה בהכרה מעורפלת, מישהו הביא כיסא גלגלים והכניס אותי. צילום הסי־טי הראה שהכליה התנפחה בשל חסימה באורטר המקשר בין הכליה לשלפוחית. היה זה יום שישי והכירורג התורן, בחור עם פתיל קצר, צעק לי במבטא רוסי "אל תשאל למה, אין היום רופא מרדים בכל הדסה עין־כרם". הוא הציב לי שתי ברירות: להמתין לניתוח ביום ראשון, לקבל בינתיים מורפיום ולהתפלל שהכליה תשרוד עד אז. אפשרות שנייה – להסכים להחדיר נקז אל הכליה דרך הגב ללא הרדמה. בחרתי באפשרות השנייה.
"הרסת 400 שקל", צעק עליי הכירורג אחרי הניסיון הראשון. התברר ששרירי הגב התכווצו מהכאב ועיקמו את הצינור המתכתי לפני שהגיע לכליה. זה היה רגע של ייאוש, אבל גם של נפילת אסימון. אם אין אני לי מי לי. "תן לי כמה דקות להיכנס למדיטציה עמוקה, וכשאסמן לך עם האצבע תכניס", הצעתי לו. כעבור חמש דקות הנקז השני נכנס, והשקית המחוברת אליו התמלאה בתוך רגע. הכליה ניצלה.
אחרי האירוע הזה הרמתי טלפון לרב אשרוב, וסיפרתי לו שה"טיפול" שלו סיכן את חיי. מה שהפתיע אותי בתגובתו היה מה שנעדר ממנה: שום התנצלות, שום הסתייגות, שום סימני שאלה, אפילו לא בקשת סליחה. מאוחר יותר אמר לי קרוב משפחה העוסק בדיקור סיני, שכל מי שלמד דיקור סיני יודע שדיקור ותזונה לא יכולים להעלים אבנים קיימות, אולי להרחיב טיפה את הצנרת כדי לאפשר לאבנים גבוליות לעבור. להציע למטופל משהו אחר – זו שרלטנות".
זה האיש ויהודה יפרח עוד יצא בזול.
הוא בחיים והכליה שלו ניצלה.
לא כולם היו כאלה ברי מזל.
אין לי מושג מה את ניסית, אבל כשיצור בור ועם הארץ ברפואה מציע לשתות מיץ אפרסקים כתרופה לסרטן, אז תצטרכי לחפש מישהו אחר שיאמין שזה יעיל.....
אני מרשה לעצמי להניח שאת, שמוכרת כמישהי חכמה, פשוט לא מכירה את תורותיו, ורק שמעת משהו על "טבעיות", וזה מזכיר לך דבר נחמד ויעיל שהכרת, וזהו זה...
זו מחשבה מאוד רומנטית שמבוססת על כלום ושום דבר.
כל הניסיון האנושי לאורך כל ההיסטוריה שזה פשוט לא נכון. ואין שום סיבה - ולו הקלושה ביותר - להאמין בזה מעבר למחשבה רומנטית על גוף האדם המדהים. (וגוף האדם הוא אכן מדהים, אבל הוא לא מושלם).
יותר מזה - יש מחלות שמהן אין שום סיכוי להירפא בשום צורה. גם לא באמצעות תרופות.
בעיקר מחלות שפוגעות בעצבים כמו אלצהיימר, פרקינסון, כלבת וכו'.
יש תרופות שמאטות את התהליך בחלק מהמקרים, אבל הסוף הוא בלתי נמנע.
ואגב, אף אחד לא נוטל תרופות שלא לצורך - זה טיפשי, מיותר וחסר אחריות.
אני מבין את הרצון להאמין בסיפורי אגדות - אבל מתישהו כדאי להתבגר.
איפה העובדות? איפה הראיות?
איפה הוא אותו אדם שמראה את התיק הרפואי שלו, את האבחנות שלו ומוכיח שהוא לא קיבל טיפול רפואי - ולמרות זאת הוא החלים מחלה קשה שלא ניתן להחלים ממנה ללא טיפול?
כ"כ הרבה סיפורים - חייב להיות לפחות study case אם לא מחקר על מספר אנשים כאלה, לא?
איפה הוא?
הוא הפסיק להיות מחובר לעצמו?
וקראתי את הספרים שלו - לא ראיתי שם מסמכים שמעידים על מצב רפואי או הוכחה לזה שהוא לא עבר טיפולים.
כלומר, יש סיפור, אבל אין שם שום הוכחה שהוא באמת חלה בסרטן או שהוא החלים ללא טיפול.
ב-study case הכוונה היא משהו קצת יותר רציני.
אולי זו שיבה טובה, אבל הוא עדיין נפטר מסרטן.
ברוך דיין האמת: מחבר "האם יש סיכוי לאהבה" נפטר לאחר מאבק ממושך במחלה - כיפה
של חולי סרטן שהמחלה שלהם נעצרה כנגד כל הסיכויים.
אין איזשהו מכנה משותף נפשי כלשהו - ולרוב זה מקושר עם זיהום כלשהו שהביא לתגובה חיסונית מוגברת שפעלה גם נגד הסרטן.
בכל מקרה, לא מדובר על אנשים שהלכו לרופאי אליל למיניהם או שנמנעו מטיפול רפואי אמיתי.
ויש אפילו מחקר שמראה קשר בין הוצאת סרטים של טום קרוז בשנה מסויימת לבין מספר טביעות בנהר באותה שנה.
זה ניקולס קייג' ולא טום קרוז...
די שרוטלא הצלחת?
זה כי "אתה לא מחובר מספיק".
משום מה, אף אחד לא מצליח לתעד אנשים כאלו אף פעם.
זה קצת כמו אנשים שנחטפו ע"י חייזרים - יש הרי כ"כ הרבה כאלה אבל למה תמיד החייזרים כ"כ מתעניינים בהיל-בילי'ס עם בעיות שתיה וסמים?
אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית
בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)
אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.
אבל תודה, אשמח לעוד תגובות.
הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend
היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.
אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).
הבעלים של הצימר מקסימים.
יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.
או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )
יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).
זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך
ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).
לא יודעת לגבי תחב"צ.
אנחנו נהנינו מאוד וממליצה
תהנו המון
איזה כיף ❤️
700 ללילה
נראה מאד יפה
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
בטופס 1301, בנספח שממלאים על השקעות בשוק ההון לפי טפסי 867, יש אפשרות לסמן שההכנסה היא מרכוש שהיה בבעלותך שנה לפני הנישואין - וזה כולל מניות או תיק השקעות.
ואז לייחס לבן הזוג חישוב בנפרד או לבת הזוג חישוב בנפרד על הרווחים בשוק ההון.
כך שאם מי מבני הזוג נכנס לנישואים עם הון מסויים, ואפשר להוכיח את מקור ההון, אם פקיד השומה יבקש הוכחות - אפשר לנצל הטבת מס זו בפקודת מס הכנסה.
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
