גם מעולם לא הוסמך לרבנות ככל הידוע לי.
ידוע לך על ישיבה שבה הוא למד? על סוגיות שבהן הוא עסק? על רבנים שמהם הוא קיבל (בנגלה!)? על ידע הלכתי או למדני שהוא הפגין?
השיעורים ה"חכמים" שלו נשמעים בדיוק כמו השיעורים של כל השרלטנים שיודעים ללהגג הרבה על "פנימיות" ו"קבלה", בעוד שהם לא יודעים באיזה צד רש"י ובאיזה צד תוספות בדף גמרא קלאסי. וזו בדיוק הצרה - שבעיני מיש לא בעניינים זה נשמע שהוא "שופע ידע", בעוד שהאמת היא שהוא בור שיודע כמה סיסמאות "קבליות" ותו לא.
אם הוא רב, אז ישנים כאן לידי עכשיו חמשה מגדולי הדור ממש, כמה ביינישים טובים...
אנשים לא סומכים על הרופא בגלל הקידמות ד"ר שיש לו - אלא בגלל מה שהקידומת הזאת מייצגת - לימודים ארוכים ומתישים שמבוססים על ראיות רפואיות ומחקרים שנעשו בכל העולם ולאחר מכן התמחות וטיפול בחולים במשך שנים בתחום סציפי כדי לצבור מקצועיות.
וכן, טעויות תמיד קורות.
כשאני כותב קוד, אני משתמש ב-debugger. קורה שטועים אבל לפחות מנסים לתקן ולומדים מאותן טעויות.
אשרוב הוא שרלטן כיוון שאין לו ידע בסיסי של ילד בכיתה ג' והוא "מטפל" באנשים.
זו שרלטנות.
הוא פשוט המציא ממוחו הקודח כל מיני תיאוריות והוא לא "טועה" הוא מרמה, משקר, מעוות ומסלף.
אתה יודע מה ההבדל בין מדע לבין פסאודו-מדע?
שאלה אחת: "מה ישכנע אותך שאתה טועה?"
רופא, יכול להאמין ולחשוב משהו על סמך מה שהוא למד ועל סמך נסיונו - אבל אם ייצא מחקר או שורת מחקרים עם מסקנות חד משמעיות שהן הפוכות ממה שהוא עושה, הוא ישנה את הדרך שבה הוא מטפל בחולים.
ברגע שיש ראיות - הרופא ישנה את דעתו. (אם הוא רופא טוב, לפחות).
אצל אשרוב, אנשים יכולים ליפול כמו זבובים וכל עולם המחקר והמדע יגיע למסקנה שמה שהוא עושה מסוכן - והוא לעולם לא יעצור לרגע כדי לחשוב מחדש על מה שהוא עושה.
אפילו אם יהיה לו גילוי אליהו שבו הוא יגיד לו: "תפסיק כבר להרוג אנשים" - זה לא ישנה לו.
למה? כי הוא שרלטן.
ולמעשה, שימי לב שלא אמרת כלום בתגובה לדברי, אלא רק נאמת כמה זה לשון הרע ועצוב ובלה בלה.
כשאדם הולך לרופא - הוא יודע שהרופא למד ונבחן ואושר וכו' וכו', על ידי גופים עולמיים רציניים. זה הכל. בשונה מאשרוב, שהוסמך בעיקר על ידי עצמו.
סייע לאלפי אנשים? מי אמר לך? כי ככה הוא מספר? תדעי לך שאני כבר החייתי שלשת אלפי מתים, אם תתני לי מאה שקל אחיה גם את סבתא שלך המתה, רוצה?
לא בגלל שהוא אומר את דעתו האישית הוא שרלטן, אלא בגלל שהוא מרמה. רמאי שפל וקטן, עם זקן יפה שגורם לך להאמין בו.....
הוא לא אומר לחולי סרטן לא לעבור טיפולים כימותרפיים?
באמת?
לספר לאנשים שחיידקים לא גורמים למחלות, להגיד לאנשים לא להתחסן לאף מחלה - כשהילדים שלו עצמו, מחוסנים..., לתת לאנשים דיאטות הזויות שיכולות להרוג - כן, להרוג - אותם.
להגיד לאנשים לא לפנות לטיפול רפואי אמיתי כי זה "יהרוס את התהליך" שהם עברו אתו והביא אותם לאשפוז בסכנת חיים.
האמת לא נמצאת רק אצל אדם אחד ולא כל האמת ידועה - אם זה היה המצב, כל עולם המחקר היה נעצר וכולם היו מאושרים... - אבל דבר אחד בטוח: שום דבר מהאמת לא נמצאת אצל אותו רשע מרושע.
לא!
זה שקר ומרמה. שרלטנות לשמה.
רק שבניגוד לשקרים של אשרוב, השקר הזה, לא הורג אף אחד.
רופא יכול לטעות, אשרוב הוא נוכל שמשקר. יש הבדל.
יש גישה שהיא נכונה ויש גישה של שרלטנים.
זה כמו שתגידי שיש כמה גישות לבנות מכונית - אחת של מהנדסים ואחת של אשרובים שלא מאמינים בבלמים... אז לא! יש גישות נכונות ובדוקות ויש גישות שמבוססות על שקרים ונוכלות.
וכן, המהנדס יכול לטעות ויהיה כשל בבלמים - קורה. אבל לטעון שרכב לא צריך בלמים מלכתחילה? זה כבר שקר.
אשרוב לא טועה - הוא רשע מרושע שמשקר, מרמה והורג אנשים.
אין שום כבוד לשרלטנים ונוכלים.
ואם הגישה שלי בחיים היא שיש רק צבע כחול ולכן השמש כחולה? כי כחול דומה לרקיע... הנה, גישה מנומקת שתופסת אותי בכל מרחב בחיים... אז עכשיו זה שאני טוען שהשמש כחולה זו גישה ולא שקר?
סוסה אדומהספקבחיי שאני לא מבין איך מישהו שסיים כיתה ג' לא מתפדח לצדד בבור הזה.
יש לו זכות להביע את דעותיו - ולכל בר דעת יש את הזכות להוקיע אותו ואת שקריו ולפרסם ברבים שהוא שרלטן מרושע.
הוא מספר שקרים והורג אנשים - לא אכפת לי אם הוא מספר שהוא למד רפואה או לא.
אז הוא מביע את דעתו ואני מביע את דעתי.
אז את לא יודעת על מה את מדברת.
לא כל האמת נמצאת אצלי ולכן אני ממשיך ללמוד ולחקור כל הזמן בתחומי - אבל אני יודע ששום דבר מהאמת לא נמצא אצל נוכלים ושרלטנים מסוגו של אשרוב.
אנשים שחושבים שיש מן האמת בקרב נוכלים מרושעים מסוגו של אשרוב, לרוב לא מסוגלים למאמץ המחשבתי שמצריך דיון.
הם פשוט מתייאשים ומחפשים את הקורבן הבא שלא יקשה עליהם...
לא דיברת על "חופש הביטוי" אלא על ה"גישה" שלו.
ואז כתבת שאת בכלל לא מכירה את ה"גישה" שלו.
נפלא...
כיף לחשוף מתנגדי חיסונים הזויים - אבל מעבר לכיף, זה חשוב ומציל חיים.
אם הוא לוקח 800 שח לפגישה בה הוא נותן תפריט של פירות וירקות בלבד זה לא שרלטן?
מה בנוגע לתפריט מבוסס פירות וצומות לחולי סכרת?זה כבר פשוט סכנת נפשות.
והמורה שלו היה מלמד אותו לנסוע באור אדום או נגד כיוון התנועה, גם היית מלמדת עליו זכות? שהבן שלך בוגר ועל אחריותו להקשיב לו או לא?
(זה מאוד דומה כי בתאונות כמו מחלות מדבקות יכולים למות בלתי מעורבים)
הוא הורה לא להתחסן נגד חצבת והישוב חטף מכה של עשרות ילדים שחלו וכמה מתו
הוא נותן באופן קבוע את אותם עצות מסוכנות לחולי סכרת או אבנים בכליות
מה גם שיש אנשים שרואים מחויבות רוחנית להקשיב לו כי הוא רב, ובפועל הוא לא. וגם מתחזה לרופא
מתחזה למה שהוא לא בשביל לתת עצות מסוכנות לציבור. מקומו מאחורי סורג
(הוא לא מציג את עצמו כרופא ממש אלא כמומחה בחיידקים ווירוסים שלטענתו לא עושים מחלות)
לתקן את הנזק, זה כבר הרבה יותר קשה.
אתה יודע למשל, למה קוראים למכשיר ה-mri ככה?
קטלו אותו מכל הכיוונים והשיא היה כשהוא עצמו התחסן אחרי כל הקשקושים שלו - מה שהוביל לעוד יותר בוז כלפיו ברשת.
הוא קיבל יחס דומה ובצדק.
ואגב, עם הזמן, הוא גם קצת חזר בו מחלק מהדברים שאמר - וגם זה לא ממש עזר לתדמית שלו.
עד עכשיו הוא בדיחת רשת.
קוטלים שרלטנים, נוכלים ואנשים מרושעים ברשת - עם כיפה וזקן או בלי כיפה וזקן. זה ממש לא משנה.
איש איש לפי שרלטנותו.
אז מותר לו לומר את דעתו - ומותר לאנשים אחרים לחוות את דעתם על הבורות, השקרים, הצביעות והרשעות את אותו רשע.
להפך, הוא תמיד הקפיד לומר שצריך להתחסן.
לדעתי, ואולי אני טועה, עיקר הטענות שלו היו בנושא של סגרים. הוא טוען שכל העולם הגזים מבחינת התגובה שלו לוירוס והתחיל לסגור את עצמו לדעת.
הוא טוען לדעתי שלא צריך היה להכנס לסגרים כמו שעשו בסין.
אני זוכר שהוא גם אמר שהגיל הממוצע של המתים מקורונה הוא הגיל הממוצע שבו אנשים מתים ולכן אף אחד לא מת מקורונה...
אני לא זוכר את כל השטויות שלו והוא די הוריד פרופיל, אבל הוא הוא בילבל את המח לא מעט וחטף על זה בהחלט.
הנקודה היא, שליורם לס אין כיפה ואין זקן והתייחסו אליו כמו שמתייחסים לאשרוב.
הוא אמר שכל שנה יש התפרצות ויראלית כזו או אחרת בתקופת החורף ביחס לקיץ ומה ששונה בחורף 2020 זה שיש אמנם עליה בתמותה אבל לא בצורה דרמתית שמצדיקה "סגרים הרסניים וחורבן הכלכלה" כלשונו פחות או יותר.
לפי טבלת תמותה מהלמ"ס ב 2020 הייתה עליה בתמותה (סך התמותה של כלל גורמי המוות, תאונות, סרטן, מחלות וגם קורונה) בשיעור של 5% ביחס ל 2019.
על זה הוא טוען שלא היה צריך לעשות סגרים.
"תוחלת החיים בישראל היא 82 שנה. זה הגיל הממוצע שבו נפטרים בישראל. הגיל הממוצע של הנפטרים בגלל מחלת הקורונה הוא גם כן כ–82 שנה. מכאן שבממוצע, בכלל לא מתים ממחלת הקורונה"
יכול להיות שהוא אמר את זה כשהקורונה הייתה עוד יחסית בהתחלה שלה בארץ והוא התבסס על נתונים שהיו נכונים אז ואז אולי הוא צודק.
באמת יכול להיות שהגיל הממוצע של הנפטרים מקורונה היה 82 אז כשהוא אמר את זה, אני לא יודע.
אבל התזה שלו היא סביב הסגרים. שאם תסתכל על לוחות התמותה המעודכנים, ב 2020 מתו יותר בשיעור של 5% לעומת 2019.
השאלה האם הוא צודק או לא זה לעניין הסגרים העולמיים ולא על האם הקורונה זה שפעת או לא.
וזה לא קשור לגיל הממוצע של הנפטרים.
"בממוצע לא מתים ממחלת הקורונה" - זו הזיה.
הוא אמר הרבה שטויות, זו סתם היתה דוגמא מאוד משעשעת.
ושוב, הנקודה היא שהוא הפך לבדיחה ומושא ללעג (בצדק) למרות שאין לו כיפה ואין לו זקן.
בממוצע לא מתים מקורונה, לא שלא מתים בכלל מקורונה.
כלומר, יש כאלה שמתים מקורונה אבל בממוצע לא מתים מקורונה. זה שונה לגמרי.
ודווקא אולי זה כן משנה מתי הוא אמר את זה כי שוב, הגיל הממוצע של מתים מקורונה במרץ אפריל שונה לגמרי מגיל המתים הממוצע מקורונה באוקטובר נובמבר.
אבל אין לי עניין להגן עליו, אני לא חסיד שלו או משהו.
על ההוא שהכניסו את הראש שלו לתנור ואת הרגליים לאמבטיית קרח.
בממוצע, היה לו נעים...
האם בשביל 6% (5.8 ומשהו) תמותה עודפת יש צורך בהשבתת חיים שלמים?
אבל כמה נקודות שחשוב לזכור:
1. המספר הזה (שאגב, למיטב ידיעתי יש כ-10% תמותה עודפת) הושג לאחר סגרים, ריחוק חברתי ושאר מגבלות.
בלי הצעדים הללו, המצב היה גרוע בהרבה.
2. יש יכולת ספיגה סופית לבתי חולים. ברגע שמגיעים לנקודה מסוימת, מתחילים כבר להחליט את מי להנשים ואת מי לא - כמו שקרה באיטליה, קליפורניה ומקומות נוספים.
3. איכות הטיפול הכללית בבתי החולים יורדת בגלל העומס, ניתוחים נדחים וכו'.
4. מעבר לתמותה, יש עוד נזקים שהמחלה גורמת - נזקים ללב, למח, לריאות, לכליות ועוד.
אני לא זוכר לצטט במדויק אבל היה מחקר בבריטניה לפיו הסיכוי של מחלים מקורונה למות בשלושת החודשים שלאחר ההחלמה, קופץ ב-10% בערך והסיכוי שלו להתאשפז קוץ בעשרות אחוזים.
ואגב, זה שוב מתקשר לעומס על בתי החולים.
5. נזקים לטווח הארוך - כפי שציינתי בתגובה אחרת, מחלות ויראליות לפעמים גורמות לנזקים לטווח הארוך כמו עקרות במקרה של חזרת או spss במקרה של חצבת.
יש סיכוי לא מאוד קטן בהתחשב בנזקי הקורונה, שבעוד כמה שנים פתאום נראה מחלימי קורונה שמתחילים למות או לפתח כל מיני מחלות איומות.
6. מוטציות - ככל שיותר אנשים נדבקים, יש יותר מוטציות ואכן, יש עכשיו מוטציות שמדבקות יותר, כולל צעירים, והן אלימות יותר.
במילים אחרות, זה לא רק שיש 6% של תמותה עודפת - יש עוד הרבה מאוד דברים אחרים שצריכים לקחת בחשבון.
זה לא אומר שסגר הוא בהכרח הפתרון - במדינות עם מערכות ציבוריות יעילות, מצאו דרכים אחרות להתמודד כמו בדיקות מסיביות עם תחילת המגיפה ובידודים כירוגיים.
בישראל, שבה ועד עובדי המעבדות מחליט לשבות בשיא המגיפה בגלל ש"פוגעים במעמדם" בכך שנעזרים שמעבדות פרטיות - זה קצת פחות ריאלי...
לגבי 1 - ה 10% זה תמותה עודפת רק בגין חודשים מרץ - אוקטובר 2020 לעומת אותם חודשים 2019.
גם חשוב לציין שהלמס משתמש במושג שנקרא "תמותה עודפת" רק כשיש מגיפות ולא כל שנה.
לגבי 2 אני מסכים אבל משהו כאן לא ברור לי. בשיא הקודם של התחלואה (בין הסגר הראשון לשני כשהיו יותר 10,000 מאומתים ליום) כל הזמן שמעתי את מנהלי בתי החולים הגדולים חוזרים ואומרים בראיונות שלהם "אנחנו לא מגיעים לקריסה ולא קרובים לקריסה. תפסיקו להםחיד את הציבור מלהגיע בתי החולים".
כל הזמן אמרו את זה אינספור פעמים וזה שיגע אותי.
3 קשור ל 2 .
4+5 אני מקבל אבל מה שונה מגיפות קודמות אחרות בעולם שבכל התפרצות היו עושים גרים מקומיים ולא כלליים?
קיצר, אני רק מבין כמה שאני לא מבין......
בחודש אוקטובר לבדו היתה תמותה עודפת של כ-1000 בני אדם.
מפרוץ הקורונה נרשמה תמותה עודפת של יותר מ-10% בישראל
היו חודשים - במיוחד אחרי הסגרים, בהם התמותה העודפת היתה נמוכה והיו חודשים שבהם היתה תמותה עודפת של 20-25%.
אני לא יודע מה שמעת וממי, אני שמעתי דברים אחרים לחלוטין ממנהלי בתי חולים ברחבי הארץ:
בצל המשבר - בתי החולים מזהירים: "אנחנו על סף קריסה"
וזו רק דוגמא אחת.
מה שונה הפעם? קצב ההדבקה והעובדה שגם אנשים ללא תסמינים או שעדיין לא פיתחו תסמינים, כבר מדבקים.
אני לא זוכר מגיפה שהדביקה בקצב כזה.
N12 - מנהלי בתי חולים נגד גמזו: "אנחנו לא על סף קריסה"
זה מה ששמעתי לאורך רוב החודשים של שנת 2020 בראיונות.
והנה הנתונים המלאים מהלמ"ס לגבי תמותה של כלל המקרים בכלל הגילאים.
האחוזים למטה הם חישוב שלי שמראה את השינוי בתמותה ביחס לכל שנה קודמת..
פרופ' יונתן הלוי, מנהל שערי צדק, אמר: "אנחנו בהחלט יכולים לסגור מחלקה פנימית נוספת ולהפוך אותה למחלקת קורונה"
בהנחה שיש צורך במחלקות פנימיות בבתי החולים - אחרת הן לא היו קיימות - מדובר על גיעה ביתר החולים.
"אנחנו עדיין לא קרובים לאי ספיקה", הוסיף רוטשטיין, "אבל אנחנו פועלים הרבה יותר ממה שבית חולים צריך ויכול לפעול באופן רגיל".
פרופ' הלוי ציין: "אינני חושב שאנחנו על סף קריסה, אבל אנחנו עלולים להגיע די מהר למצב שבו לא נוכל לתת את הטיפול המיטבי לכל החולים. וכשאני אומר 'כל החולים' אני מתכוון גם למי שאיננו חולה קורונה".
ואת התמונה אני לא מסוגל לקרוא.
עדיף קישור ורצוי למקור מוסמך.
כן ברור, קראתי את התוכן, אני רק אומר שאולי יש דברים בגו אצל אלה שאומרים שהגזימו עם המחלה רק אולי. אני לא יודע כלום תאמין לי אני פשוט שומע בלילי דברים ומשתבשת דעתי
אם הם חושבים שהגזימו עם זה.
הם בסה"כ היו צריכים לבחור את מי להנשים לפי מי שיש לו יותר סיכוי לשרוד.
וגם לפני, באוגוסט-ספטמבר.
התחילו סגר בסוף ספטמבר ככה שעד שהוא התחיל להשפיע על התחלואה, עברו בערך שבועיים.
תאר לעצמך מה היה קורה בנובמבר אם לא היו עושים סגר.
יש תמותה מופחתחת לעומת 2019.
ואז מתחיל לעלות אז 5 אחוז בקורונה זה לא נכון כ"כ
תוסיף את המתים שנחסכו בתאונות מחלות וויראליות אחרות שירדו בגלל סגרים. האחוז של התמותה עודפת גבוה בהרבה.
עכשיו נכון שיש עוד פקטורים - גידול האוכלוסיה למשל אבל כן. מתו יותר.
זה יכול להסביר את הענין.
כולל ינואר פברואר מרץ שבהם היתה תמותה מופחתת ולכן אחוז התמותה העודפת בתקופתה הקורונה גבוה יותר
ספקואחרי הסגר עוד היו מגבלות ואנשים בהתחלה עוד לא עשו שכונה.
אחרי הסגר, עם התרופפות המשמעת, מספר המתים התחיל לעלות בצורה די חדה. 25% יותר מתים באוקטובר.
ואז הסגר שהתחיל בסוף ספטמבר התחיל להשפיע.
אין הוכחה ניצחת יותר שהסגרים עבדו והפחיתו דרמטית את מספר המתים.
השאלה היחידה היא האם היתה אפשרות אחרת להשיג את האפקט הזה.
לדעתי, במדינת ישראל, התשובה היא לא.
עד שחזר בו הוא היה דמות נלעגת לגמרי וקיבל חיקויים ובדיחות בלי סוף על שמו (בארץ נהדרת למשל הוא הופיע הרבה לפני והרבה יותר מאשרוב ואמנון יצחק
וגם לא טבעי - הקב"ה חנן אותנו בשיניים מסיבה מסוימת...
הוא מסכן את האנשים שמקשיבים לו ויש לא מעט עדויות של קרובי משפחה שהוא הרג.
והוא עוד אחד שמאמין בשטויות האלה באופן כללי.
יש עכשיו תופעה מעניינת של אנשים שמעלים פוסטים על מעלליו של הנוכל.
חלקם מספרים איך הגיעו למצב קריטי בבית החולים וחלקם מספרים על יקירהם שכבר לא יכולים לספר את סיפורם בעצמם הודות לשלטן הזה.
מי שהולך וכמעט מת בגללו - חובה עליו לספר את האמת על הנוכל הזה.
אגב, אני חושב שאני מכיר את השניים שניצלו בזכותו: קראו להם חרטא וברטא...
אני לא קובר אף אחד בגלל הדעות שלו - אלא מספר עליו את האמת.
המנוול הזה הוא רוצח נאלח.
אני לא צריך להתפלל לאף אחד כדי שאני לא אפנה ששרלטנים מסוגו.
אז הוא התקשר לביבי וביבי אמר לו שהוא עצוב כי הקרן שלו קצרה מדי.
אז ביבי נשף על הקרן של החד קרן, הקרן התארכה קצת, והחד קרן שוב היה מאושר.
והכסף שהוא עושה מזה.
ואני לא מאמין שבכלל הזכרת עכשיו את המושג "חוסר אחריות"... האירוניה עומדת לפנות לאשרוב כדי שהוא יעזור לה להתאבד באמצעות טיפול טבעי...
מציל נפשות של כמה וכמה אנשים שאני מכירה אבל הורג/ מכניס לסכנת נפשות את כל שאר האנשים היית אומרת לי שהחיסון הזה מציל נפשות? זה שההנחיות שלו עזרו לכמה אנשים בודדים לא סותר את זה שהם קטלניות והרסניות לרוב האנשים.
בדיוק כמו שזכותו של כל אדם אחראי לחשוף את האמת על הנוכל המרושע הזה.
עצוב זה ההורים שבוכים על הילדים שלהם במתו וילדים שבוכים על ההורים שלהם שמתו בגלל אותו רשע.
זה עצוב.
ולא מספרים סיפורי מעשיות על חדי קרן.
כולם עושים טעויות.
אצל אשרוב, לא מדובר בטעויות, אלא בשרלטנות.
זה כמו שתגיד שלפעמים מסוקים מתרסקים ושהמהנדסים הם בדיוק כמו אשרוב שיספר לך שבכלל, כל הפיסיקה היא שטויות ו"תיאוריות לחצי האויר" ו"כח העילוי" הם שקרים ובכלל לא נכונים ובכלל, כדי לעוף, לא צריכים כלי תעופה - מספיק לקפוץ מעזריאלי ולנפנף מהר-מהר בידיים.
אז המהנדסים אולי טעו במשהו ומסוק כלשהו התרסק. הם לא נוכלים והם לא שרלטנים. הם אולי עשו טעות, אבל טעויות קורות.
אשרוב, הוא נוכל שקרן ששולח אנשים אל מותם. הוא לא טועה, הוא שרלטן.
זה ההבדל.
וכן, הוא רוצח שפל ומנוול.
ההצגה הכי טובה בגיהנום תהיה ביום שהוא יגיע לשם.
"אחד האנשים שקוראים לעצמם רבנים", "ראיתי כל מיני סרטונים שבהם הוא מסביר לציבור כמה גדולה הסכנה שכרוכה בחיסון הזה", "אחד הרבנים הבולטים המטיפים נגד החיסון".
כמה אנשים עונים על הקריטריונים הללו?
וברשת כתבו בכל מיני מקומות שמדובר בו - אבל אין הוכחה חד משמעית.
מה שכן, לאור ההיסטוריה שלו - ילדיו שלו מחוסנים למרות שהוא מטיף נגד חיסונים - ולאור המחסור באפשרויות אחרות, זה נראה שמה שכותבים ברשת נכון.
אני מאמין שאישוש לכך יגיע בימים הקרובים.
"רק אני והסרטן שלי. קצת יותר מפורט:
סוף אוקטובר 2014. הייתי בדרך לצפון. אמצע ואדי ערה שעת אחה"צ. הנייד מצלצל. עניתי ושמתי על דיבורית. זה אורי מלמד? כן. שלום אורי. זו דנה מהאונקולגית באיכילוב. אתה צריך להגיע. תוכל לבוא מחר? אהה..כן, בטח. את יכולה להגיד לי מה בדיוק העניין? לא בטלפון. פשוט תגיע מחר. טוב. תודה.
הכול התחיל שנה וחצי מוקדם יותר. התחלתי לדמם ממערת העיכול ולהתאשפז על בסיס קבוע. חלקכם עקבתם אחרי זה אצלי בקיר. הייתי מגיע למיון כשאני גמור. חיוור, נטול כוחות. למי שמבין במספרים, אני מדבר על המוגלובין שנע בין 6 ל7. למי שלא מבין, זה קטסטרופה. הרופאים היו נותנים לי דם ומתחילים בבדיקות. שנה וחצי הם בדקו. שנה וחצי שהם ניסו כל מה שהם מכירים. גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, סי טי, אולטרסאונד, גלולת מצלמה, בדיקות גנטיות ושוב הכול מהתחלה. וכלום. בכל פעם הם מיצו כיוון חקירה ועברו לאפיק סביר פחות, נדיר יותר. וכלום. ואז הגיע חודש אלול. לפני חמש שנים וקצת. הלכתי לכיוון האלטרנטיבי. הייתי אצל הרב יובל אשרוב והוא בנה לי תפריט מהגהינום. 4 סוגי פירות וזהו. טוב, אולי קצת סלרי אם אני ממש חייב. ואת הפירות האלה אסור לי ללעוס. לצרוך רק במצב גרבר או שייק. ככה הייתי אמור להתנהל חודשיים ואז לאט לאט להוסיף רכיבים. החזקתי מעמד שבועיים. עד ראש השנה תשע"ה. למחרת החג, בשעה 7 בבוקר, הילדים מתארגנים לבית הספר ולגן, לאה מכינה להם כריכים ואני פתאום מתחיל סחרחורת, ואז הקאות ודימום מסיבי. אני זרוק על הרצפה בשירותים, לאה לוקחת את הילדים לחדר מחשב ותוך כדי זה מזעיקה אמבולנס. הצוות מגיע מהר, מביא אותי למיון, משם לבדיקה מהירה במחלקת הגסטרו ובום. יש פיצוח. אי שם במעי הדק יושב גידול. גידול ערמומי שהצליח להתחמק מכל הבדיקות ורק עכשיו בזכות הטיימינג המושלם של דימום פעיל הצליח להתגלות. רק לא מזמן סיפר לי רופא ותיק שכשהוא למד רפואה הייתה מוסכמה שאין דבר כזה סרטן במעי הדק. שוין. אושפזתי, קיבלתי דם והמתנתי לניתוח. בח' תשרי, יומיים לפני יום כיפור זה קרה. נכנסתי לניתוח ויצאתי עם מעי דק קצר יותר ובלי גידול שכבר הגיע ל5 ס"מ. זכיתי גם לצום שלושה ימים ברצף מח' תשרי עד מוצאי כיפור. ואז חגגתי יומולדת. כן, זה באמת התאריך. יא תשרי. כמו היום."
בזכות זה שאשרוב הנוכל כמעט הרג אותו, הוא הגיע למיון והצליחו למצוא את הגידול שהיה לו.
סיפור הצלחה שאני בטוח שאשרוב ירצה להתגאות בו...
טוב היו עושים אם היו מכסחים לו את הצורה כבר על ה"אכילה טבעית, נכונה ובריאה" הרצחנית שלו. חבל שלא עשו זאת, ומזל שהגענו לכל הפחות לשלב שבעקבות החיסונים סוף סוף מציגים אותו במערומיו.
את אומרת ש*את* לא חושבת שהוא מסכן איש, אבל מה לעשות שעולם הרפואה והמדע חושב שהוא כן. (והיו כבר אנשים שהוא הוריד אלי קבר בשיטות ה"בריאות" שלו)
"
אחרי המלחמה הכאבים חזרו, והפעם קבעתי פגישה מסודרת בתשלום מלא. הגעתי אליו, ובעקבות החוויה הקודמת שמתי בו מבטחי והייתי פתוח לכל מה שהוא יציע. הרב אשרוב היה נחרץ: אסור לך ללכת לבית החולים לניתוח של ריסוק האבנים בלייזר, כי הניתוחים הללו עלולים להרוס לך את הכליות. הדרך היחידה לפתור את הבעיה מהשורש היא ניקוי טבעי עמוק. הוא רשם לי תפריט טבעוני: פירות וירקות חיים בלבד במשך שישה שבועות, פחות שליש מסוגי הפירות והירקות שנפסלו והוצאו מהרשימה. במהלך התקופה הזאת השלתי מספר קילוגרמים דו־ספרתי מהמשקל, אולם הכאבים לא פסקו. הגעתי אליו לביקור נוסף בשבוע השישי.
דיווחתי לו שבכל יום אני סובל כשלוש־ארבע שעות מכאבים עמומים שמרתקים אותי למיטה, ושאלתי אם לא כדאי בכל זאת ללכת לבית החולים. לא, הוא השיב בהחלטיות, אל תלך. הוא נתן לי מרשם לתמיסה חריפה במיוחד של ירקות שורש, ועל זה הוסיף הנחיות לצום רפואי של שבוע: שלושה ימים על מים בלבד, ועוד ארבעה ימים על מיצים טבעיים. סיימתי את הצום. שבוע לאחר מכן, כשהכאבים הפכו בלתי נסבלים, נסעתי לבית החולים.
אני זוכר שהתמוטטתי בכניסה בהכרה מעורפלת, מישהו הביא כיסא גלגלים והכניס אותי. צילום הסי־טי הראה שהכליה התנפחה בשל חסימה באורטר המקשר בין הכליה לשלפוחית. היה זה יום שישי והכירורג התורן, בחור עם פתיל קצר, צעק לי במבטא רוסי "אל תשאל למה, אין היום רופא מרדים בכל הדסה עין־כרם". הוא הציב לי שתי ברירות: להמתין לניתוח ביום ראשון, לקבל בינתיים מורפיום ולהתפלל שהכליה תשרוד עד אז. אפשרות שנייה – להסכים להחדיר נקז אל הכליה דרך הגב ללא הרדמה. בחרתי באפשרות השנייה.
"הרסת 400 שקל", צעק עליי הכירורג אחרי הניסיון הראשון. התברר ששרירי הגב התכווצו מהכאב ועיקמו את הצינור המתכתי לפני שהגיע לכליה. זה היה רגע של ייאוש, אבל גם של נפילת אסימון. אם אין אני לי מי לי. "תן לי כמה דקות להיכנס למדיטציה עמוקה, וכשאסמן לך עם האצבע תכניס", הצעתי לו. כעבור חמש דקות הנקז השני נכנס, והשקית המחוברת אליו התמלאה בתוך רגע. הכליה ניצלה.
אחרי האירוע הזה הרמתי טלפון לרב אשרוב, וסיפרתי לו שה"טיפול" שלו סיכן את חיי. מה שהפתיע אותי בתגובתו היה מה שנעדר ממנה: שום התנצלות, שום הסתייגות, שום סימני שאלה, אפילו לא בקשת סליחה. מאוחר יותר אמר לי קרוב משפחה העוסק בדיקור סיני, שכל מי שלמד דיקור סיני יודע שדיקור ותזונה לא יכולים להעלים אבנים קיימות, אולי להרחיב טיפה את הצנרת כדי לאפשר לאבנים גבוליות לעבור. להציע למטופל משהו אחר – זו שרלטנות".
זה האיש ויהודה יפרח עוד יצא בזול.
הוא בחיים והכליה שלו ניצלה.
לא כולם היו כאלה ברי מזל.
אין לי מושג מה את ניסית, אבל כשיצור בור ועם הארץ ברפואה מציע לשתות מיץ אפרסקים כתרופה לסרטן, אז תצטרכי לחפש מישהו אחר שיאמין שזה יעיל.....
אני מרשה לעצמי להניח שאת, שמוכרת כמישהי חכמה, פשוט לא מכירה את תורותיו, ורק שמעת משהו על "טבעיות", וזה מזכיר לך דבר נחמד ויעיל שהכרת, וזהו זה...
זו מחשבה מאוד רומנטית שמבוססת על כלום ושום דבר.
כל הניסיון האנושי לאורך כל ההיסטוריה שזה פשוט לא נכון. ואין שום סיבה - ולו הקלושה ביותר - להאמין בזה מעבר למחשבה רומנטית על גוף האדם המדהים. (וגוף האדם הוא אכן מדהים, אבל הוא לא מושלם).
יותר מזה - יש מחלות שמהן אין שום סיכוי להירפא בשום צורה. גם לא באמצעות תרופות.
בעיקר מחלות שפוגעות בעצבים כמו אלצהיימר, פרקינסון, כלבת וכו'.
יש תרופות שמאטות את התהליך בחלק מהמקרים, אבל הסוף הוא בלתי נמנע.
ואגב, אף אחד לא נוטל תרופות שלא לצורך - זה טיפשי, מיותר וחסר אחריות.
אני מבין את הרצון להאמין בסיפורי אגדות - אבל מתישהו כדאי להתבגר.
איפה העובדות? איפה הראיות?
איפה הוא אותו אדם שמראה את התיק הרפואי שלו, את האבחנות שלו ומוכיח שהוא לא קיבל טיפול רפואי - ולמרות זאת הוא החלים מחלה קשה שלא ניתן להחלים ממנה ללא טיפול?
כ"כ הרבה סיפורים - חייב להיות לפחות study case אם לא מחקר על מספר אנשים כאלה, לא?
איפה הוא?
הוא הפסיק להיות מחובר לעצמו?
וקראתי את הספרים שלו - לא ראיתי שם מסמכים שמעידים על מצב רפואי או הוכחה לזה שהוא לא עבר טיפולים.
כלומר, יש סיפור, אבל אין שם שום הוכחה שהוא באמת חלה בסרטן או שהוא החלים ללא טיפול.
ב-study case הכוונה היא משהו קצת יותר רציני.
אולי זו שיבה טובה, אבל הוא עדיין נפטר מסרטן.
ברוך דיין האמת: מחבר "האם יש סיכוי לאהבה" נפטר לאחר מאבק ממושך במחלה - כיפה
של חולי סרטן שהמחלה שלהם נעצרה כנגד כל הסיכויים.
אין איזשהו מכנה משותף נפשי כלשהו - ולרוב זה מקושר עם זיהום כלשהו שהביא לתגובה חיסונית מוגברת שפעלה גם נגד הסרטן.
בכל מקרה, לא מדובר על אנשים שהלכו לרופאי אליל למיניהם או שנמנעו מטיפול רפואי אמיתי.
ויש אפילו מחקר שמראה קשר בין הוצאת סרטים של טום קרוז בשנה מסויימת לבין מספר טביעות בנהר באותה שנה.
זה ניקולס קייג' ולא טום קרוז...
די שרוטלא הצלחת?
זה כי "אתה לא מחובר מספיק".
משום מה, אף אחד לא מצליח לתעד אנשים כאלו אף פעם.
זה קצת כמו אנשים שנחטפו ע"י חייזרים - יש הרי כ"כ הרבה כאלה אבל למה תמיד החייזרים כ"כ מתעניינים בהיל-בילי'ס עם בעיות שתיה וסמים?
הצביעות הזאת,
שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,
כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...
הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.
זה מה שאמרתי.
ובכל זאת אתה לפחות מנסה.
עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.
החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.
גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.
אתה גם אמור להצטער
אבל בחרת אחרת
אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה
ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור
ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?
אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).
אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.
מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.
תפנים שיש מלך לעולם.
הרב יעקב חזן ז"ל:
ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.
היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.
ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.
אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה
אין פה תשובה.
בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.
והחליט לאסור דברים מסויימים.
זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.
אלא אתה מלך העולם."
מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה
ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.
גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.
להביע דעות הפוכות.
עדיף על כלום
אני לעולם לא אצטער על חטאים.
איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??
עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'
הפוך בדיוק. צריך להתבייש.
וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.
ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.
אמר ר' עילאי הזקן:
ילבש שחורים ויתעטף שחורים.
לילך למקום שאין מכירים אותו.
ואל יחלל שם שמים.
📚 עין יעקב — 3/9/2026
ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.
אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.
לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.
מה יעזור 100 פורומים תומכים.
הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"
תקשיב קצת.
אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא
הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,
ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור
שאינו אוהב את הצביעות
על כך שאינו מצטער כאמור.
מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.
וכל רצונו הכמוס והגלוי.
להיות בקשר טוטאלי עם ה'
בלב שלם.
איך אינו יכול.
רגע רגע רגע.
מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.
שו הדא מחד. רודף וזהו.
מחד ומאידך.
יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.
השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.
בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.
רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.
ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.
לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.
במאידך מתביישים ומסתירים.
השיר מקומם.
אז אתה לא רודף אחר חוקיך.
זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.
ועל השיר הזה.
על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.
שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.
ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.
ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:
Worked for 49s
כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.
הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:
> “שקעה חמה, שקעה נפשי
בתהום רעיונות רב כים;
כי נלאיתי מלחום את מלחמתי
עם הבשר, עם הדם.”
ובהמשך:
> “האם לשכוח ולשמוח,
או לזכור הכול ולבכות?”
זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.
גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.
והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:
> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”
הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.
מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.
אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.
אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.
זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".
במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.
האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?
אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.
זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
