"בשבילי נברא העולם" 

ובכיס השני "ואנכי עפר ואפר" 

אתה מבין שכל מה שיש לך זה מ-ד' או לא?

שאלת המשך:
ובאופן שאתה מבין,
והסביבה פחות יודעת את זה?

שאם הסביבה רואה בך כגאותן,
אתה לא מספיק מבין שהכל מה'.

לא חושב שתמיד זה נכון...
בסביבה נורמלית ובריאה כן

מי שמגאה שילך לקצה כמו שהרב אומר- שפלות, אחרי זה מתאזנים למידת האמת- ענווה

באופן פרקטי,
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

שווה ממש לא משנה מה המעשים כי רק ה' יודע...

האמת לא הבנתי את ההקשר של הציטוט

הציטוט היה בהקשר לכך שזה מבטא את הצורך לפעמים להכיר בערך של עצמך ולפעול מכוחך

ואתה עשית הרבה יותר דברים ממנו או למדת יותר, אז אתה לא אמור לחשוב שבגלל זה הוא נחות ממך

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו

אממ... להכיר בזה שמי שעושה את האמת ומה שהוא חושב שנכון לעשות- זה מה שחשוב וה' שומר עליו ונותן לו את הכוחות ומחליט מה יהיה כל רגע 

 

לשלוח לך בפרטי על מידת הענווה? (מתוך תיקון המידות של הרב דוד אביחיל)

האם אני אזום לתפוס את הבמה כשצריך?
(יכולה)

כל מה שיש לנו כולל ידע נרכש זה דברים שכל נפש מסוגלת להגיע אליהם. אז על מה יש להתגאות? במה אחד יותר טוב מהשני? זה פשוט לי. ואם תגיד שיש תכונות מיוחדת שאתה מצטיין בהם מעל לממוצע, אז מה? מה עשית בכדי להגיע למצב הזה? כלום. כשרון או אובר אינטליגנציה שנולדת איתה.

מעניין.
מכיר דרשות הר"ן על "כוחי ועוצם ידי"? (סתם משהו שקפץ לי עכשיו לראש).
"במקום שאין אנשים וכו' "

מה שכתבתי נובע יותר מהתבוננות שלי על העולם הפנימי, למדתי עם הזמן שהמחשבה הראשונה שקופצת לאדם בראש כשמישהו עושה משהו לא לרוחו היא ״למה הוא עשה לי את זה״ ברגע שהכנסת למשוואה הזו את ״לי״ אתה כבר בדרך לכישלון. החכמה היא לא להתגבר על כעס אלא לדעת איך לנטרל את ההגעה שלו מראש. וזו הדרך היחידה . כל תחבולה אחרת נידונה לכישלון. אבל אולי זה נושא אחר ממה ששאלת עליו.

הדרוש העשירי, בתחילתו

גאווה- המעשים שלך או האופי שלך בהשוואה לאחרים
הכרה בערך עצמי- בהשוואה לעצמך וליכולות שלך

וגם כמו שענו למעלה כאן

ככה גם חשבתי לעצמי..

שאלת המשך:
ובתכונות שהם יחסיות?

חוזק וגובה זה לא תכונות..

ולכן אין פה מה להתגאות
כל אחד ומה שה' החליט שמתאים לו...
פשוט צריך את הידיעה הזו

חכמה? מציירת יפה? נואמת בכישרון?

(את החוזק והגובה הוספתי כדי לתאר יחס)

באיזה אופן שאת מייחסת את זה לעצמך זה זו גאווה, ובאיזה לא?
זה הרי יחסי..

ההשוואה, וההכרה מאיפה קיבלתי את הכישרון.
אם אני מציירת יפה כי האחרים מציירים פחות יפה ממני, אני חושבת שאני בעצמי טיפחתי והשגתי לבד את הכישרון, ואני מנסה להתעלות מעל כולם, זו גאווה
אם אני מציירת יפה כי אני עושה את זה בשביל עצמי ואני חושבת שזה יפה כשלעצמו ובלי השוואות, אני יודעת מאין באתי ולאן אני הולכת, ואני יודעת שיש לי כישרון כי ה' נתן לי אותו, אז זה הכרה בערך העצמי שלי.
חח זה כ"כ מסובך?😅

הוא פשוט לא מודע לעצמו.
כשאת חושבת שהיצירה שלך יפה - באופן מודע כמובן - זה בא בהשוואה ל.. לא?

(את יכולה לסיים את הדיון בכל רגע כשבא לך)

 

ולכן הכול יהיה בהשוואה ל.. 

 

אבל השאלה היא אם אתה מיחס לזה חשיבות או לא... 

 

מה שאני מנסה להסביר שעה
חח מה יהיה

חח תכלס
לא שמתי לב

ברור שאתה מתייחס לזה לא?

 

אבל ההשוואה היא יותר כללית כשאתה אומר על מישו שהוא מצייר יפה.. כילו ביחס לסקאלה וכו.. 

 

 

 

תודה

אם אתה אוהב את התוצאה הסופית שיצאה לך שהמצאת בעצמך- מה הבעיה

נכון שבד"כ זה בא מהשוואות לאחרים- אבל זה תלוי גם בנקודת המבט שלך-אתה מתרכז בלהנמיך אותם או מתרכז במקום שלך?

תודה

שזה חסד ה' שהם חכמים בזכות עצמם הם פיתחו את המוח של עצמם כאילו בקיצור הכל עבודת מידות

 

עובדות בשטח מה שנקרא.. 

 

(ואני בת)

 

בתור כוח\מתנה שקיבלת מה' וצריך להשתמש בו כדי לעשות טוב בעולם 

(וואלה לפעמים זה אפילו נטל..)

 

וכשאתה זוכר שהכול מה' אז אין מקום לגאווה כמו ש@בנות נו לריב אמר וכו.. 

לדעתי הכנה , כמה שפחות להתעסק בכל ההתפלפלויות האלה , זה סתם שורט את הנפש. אדם צריך להיות עם אנשים כמה שיןתר וככה לצבור חברים שאוהבים אותו
ספרים לא עוזרים לנפש פצועה

ולא, אני לא יודעת להסביר למה אני סוברת כך 😁

כי כשהאדם שלם עם עצמו הוא לא צריך אישורים וכבוד מבחוץ

(אני לא מסכים עם זה במאה אחוז, ש"הכל" מתאזן
אבל זה כיוון חשוב...)

בתקווה שהמצפן מכוון..

כשאדם שלם עם עצמו ומחובר לעצמו פירוש הדבר שהוא מכיר גם את יתרונותיו וגם את חסרונותיו ושלם איתם. כתוצאה מכך, הוא לא מתגאה / מתנשא כיוון שאין לו צורך בכך.. הוא בטוב עם איפה שהוא נמצא ופשוט מכיר בערך עצמו והוא הוא עצמו על כל חלקיו...הטובים והטובים פחות...

מקווה שהובנתי?

 

אגב, לא הבנתי מה אמרת על המצפן..

תודה. מסכים.

חושב שלאדם שמכיר בכוחות עצמו בלי להתנשא, יכולה לעבור מחשבה או חשש שאולי הוא גאוותן. ואולי הוא עף על עצמו. גאוותן התכוונתי שכך על עצמו..

(אמרת שהכל מתאזן. אז שאני מקווה שהוא מכוון למקום הנכון ככה שהאיזון יהיה נכון.)

כל עוד מחוברים למציאות ויודעים מה הכוחות שלנו ומה החסרונות ושגם לאנשים אחרים יש הרבה כוחות זה טוב

בד בבד עם ההבנה שאני רק חלק מהמכלול כולו. ושהמכלול כולו משלים אותי כמו שאני אותו בבחינה הפרטית שלי. בקיצור, אינני מושלם.
אם ניתן דוגמא דו ממדית (כמשל לא מדויק)- אז כמו בפאזל.

כוונתי היתה הבירור שבין הכרה בערך העצמי לגאוה.
לא דיברתי על ענוה.

אנו מתפללים שלוש פעמים ביום ״אתה חונן לאדם דעת״ משמעות הדבר שערך העצמי של האדם בא מהשם ואין לנו מה להתגאות בזה. ברור שחובתנו לנצל מתנה זאת לעשות דברים טובים. קל מאוד להגיע למצב של אני ועוצם ידי אם לא מכירים בעובדה שהכל בה מהשם יתברך. ככה גם צריך לחנך את ילדינו.

הקב"ה נתן לכל אחד כוחות מדהימיםם! ונכון, תמידתמיד צריך לזכור שזה ממנו- אבל צריך להיות מודעים אליהם, ולהשתמש הבם ולהגיד בקול- "אני אלוף, הקב"ה נתן לי כוחות ואני אוכיח את עצמי ואתמודד"!!

....״אין הנחתום מעיד על עיסתו״ .... שמעת על זה פעם????

כתבתי את דעתי בעקבות דברי אוהב אי והעם 2

 

הוא שיש לנו כבוד וערך עצמי, מאיפה? והרי "מלא כל הארץ כבודו"?

ה' צמצם עצמו בטובו ונתן לכל אחד מברואיו כבוד וערך עצמי שאופפים אותו ואולי אפילו גם "מגדירים" אותו.

איזהו מכובד? המכבד את הבריות

בעיני נכון לחנך לכבוד עצמי, ותוך כדי להבין שהוא לא מוחלט וגם בו ולצידו עלולות להיות קליפות, ומתוך כך להבין שלכל סובבינו ה' גם העניק כבוד ונוכחות ולנסות להכיר בהם ולכבדם.

מקווה שהייתי מובן, האמת שגם אני קצת מסתובב מסביב לשאלות דומות בזמן אחרון

שבת שלום

מסכת תענית דף כה עמוד ב

… שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו.

אבל מה מה'? הוא נתן לך כוחות?

....בטחון עצמי זה דבר חשוב אבל לא חייבים להפגין אותו. המנהיג האולטימטיבי של עם ישראל נודע בענוותו. להנהיג מתוך ענווה וצניעות זה האידיאל.

אז חזרה לשאלתנו 🙂
מה הגבול? איך ביטחון עצמי בלי להתגאות?
(גאווה חייבת להיות מוחצנת?)

.... האם עלי להפגין גאווה בבני כשהוא עולה לתורה וקורא? תשובתו היתה: כן אבל במידה שאתה מפגין את אותה גאווה בדיוק כשילד אחר עולה לתורה וקורא.
בשביל תיקון עולם אנו חייבים להוריד את הגאווה והאגו למינימום!!!! וזה ממש לא פוגע בבטחון העצמי. נהפוך הוא.

זה שאין התנשאות על אחרים ובבד בבד את אוהב את עצמך גאווה זה אותו דבר רק שבמקביל אתה רומס אחרים .