ודי הופתעתי מהקונצנזוס הכמעט מוחלט פה. כמעט לשום בת לא מפריע זקן מלא. מעניין..

פעם נהגו ככה והיום אחרת, גם הלבוש שלך שונה מאוד מאיך שהתלבשו בתקופת התנ''ך.

עצם זה שמחייבים חזות אחידה מאוס בעיניי, לא משנה מה היא.

זה מוזר וכזה עושה בראש כזה ילד קטן , לפוחת אצלי

זו מצווה (כלומר איסור, דהיינו מצוות לא תעשה), יש הבדל בין השניים.

והמצווה היא שלא להשחית כדרך שהשחיתו כהני עבודה זרה, לא לגדל זקן.

וזה לא רק היום ש'אפשר לעקוף את זה', תמיד היה אפשר וזו לא 'עקיפה' אלא זה פשוט לא איסור ואין טעם להימנע מזה.

לא זכור לי בשום מקום במקרא סימוכין לדבר כזה (אולי פרט לעבדי דוד שגילחו חצי מהזקן שלהם, אבל גם שם זה לא עניין אידאלי).

אולי היו עוד טעמים, אין שום מקור לזה.

והרמב''ם לא סתם כתב ככה - בתורה האיסור מופיע רק לגבי כהנים (חז''ל למדו לכולם, אבל בפשט זה רק לכהנים), וכך הוא מצא בספרי ע''ז קדומים.

ואגב הרמב''ם - הוא עצמו התגלח לגמרי.

יש בתורה ציוויים של 'לא ילבש' למשל, או איסור כתובת קעקע. מה שאתה אומר שהתורה אסרה להשחית אז כנראה שהאידאל הוא לגדל זקן זה כמו לומר שהאידאל של 'לא ילבש' זה שלגברים לא יהיה בכלל כיסוי ראש ושהאידאל של כתובת קעקע זה שאפילו לא יתאפרו. זה פשוט לא שייך, יש איסור מאוד מסוים מטעם מסוים ואתה גוזר ממנו תוספת שלא שייכת לעניין. בבחינת זה נאמר ''לא תוסיף עליו''.

בתשובות הרמב''ם מהדורת בלאו סימן רמ''ד:

"ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד, ר"ל נגלח פאתי הראש במספרים, לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער ולא צווינו לגדל הצדעים, כמו שחושב ההמון, אלא הנזיר הוא אשר צווה לגדל השער, ולכן אם גלח, ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה. ואין הדבר בפאות כך, אלא הוא מצות לא תעשה לבד, ולפיכך אינו חייב לגדלן, אלא אסורה עליו ההשחתה לבד. וכתב משה"

גילח פאות הראש, הגיוני.

עדיין יכול להיות שגידל את הזקן

אגב, בתמונה המפורסמת, שאמנם נאמנותה כקליפת השום אבל היא דוגמא מוצלחת - זקן יש, אך פאות הראש מגולחות.

כי הוא כותב "ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד" ואז מוסיף "ר"ל נגלח פאתי הראש במספרים" - השאלה אם ''עושים אנחנו תמיד'' מתייחס לחלק הראשון או השני. יש לציין שהשאלה מתייחסת לפאתי הראש בלבד, ולכן הנחתי שהוא מציין את פאתי הראש בפרט כדי להתייחס לשאלה ולומר שאף הוא עושה כן, לא לומר שרק אותן הוא מגלח. וגם סתם היה מוזר לי הציור של ראש מגולח למשעי וזקן מגודל, אבל אולי.

ובכל אופן, מבחינה עקרונית אין הבדל - את שניהם יש איסור להשחית והרמב''ם מבאר את ההבדל בין איסור השחתה לגידול, וזה נכון לכל הפאות.

לגבי התמונה - גם הזקן שם מגולח, לא קצוץ אבל מגולח. אבל גם אני מניח שלא מדובר ברמב''ם.

אני אל אומר שיש להוכיח מכך שכתב רק פאות - שאת הזקן לא. כי באמת על זה היתה השאלה.

אך גם לאידך - אין לנו שום מידע על הזקן, כי לא בזה הוא עסק.

וזה בכלל לא מוזר, בטח לא היסטורית, אפילו היום אתה יכול לראות כאלו אצל הערבים לדוג'

ושוב - גם התמונה - תהיה תמונתו של מי שתהיה - אבל היא ודאי מאפיינת משהו נורמלי.

בוודאי שיש הבדל עקרוני, כי הדבר היחיד שמצרף אותם זה האיסור, והנידון כאן הוא האם יש עניין במראה מסויים גם כשלא עוברים על האיסור, ובנושא הזה אי אפשר להשליך מא' על ב', גם אם על שניהם חל איסור כלשהוא.

הפוך, אם כבר אז הוא לא מגולח אלא קצוץ. כזה כמות של זקן לא נכנסת תחת שום הגדרה של "גילוח"

תראה את התשובה המלאה. "הפאות" זה פאתי הראש והזקן.

["ופאתי הראש (הן) הצדעים ושעור השער, שמניחים בהן, הוא רוחב הצדע והוא יותר דק מן הבוהן. ופאתי הזקן ארבע הלחי העליונה והלחי התחתונה מצד ימין, וכן שתי הלחיים מצד שמאל. ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד..."]

לא הבנתי למה יש הבדל עקרוני, מצד הטענה שיש בתורה איסור שמצביע על 'אידאל'. 

האם יש בזה עניין שלא קשור לציווי של השחתה? זו כבר שאלה אחרת. כבר הצבעתי על ההבדל בין השניים.

אם אני זוכר נכון בתמונה היה תרבוש, וחלק מהזקן מגולח לגמרי. אבל כאמור זה ממילא לא הרמב''ם ככל הנראה אז זה לא משנה.

ולשלב הבא - למה להניח שה"ר"ל" לא מסביר על מה הוא מדבר? הרי הוא אומר - וכך אנו עושים, רצוני לומר מגלחים פאות הראש.

אם באמת ההנחה תהיה שרק מכח האיסור רואים אידיאל - אין הכי נמי. (וגם אז - הרמב"ם הוא לא חזות הכל, והאמת שהיה מצופה ממנו לא לקבל הנחות מהסוג הזה.. זה לא אומר שאחרים לא קיבלום)

מההקשר היה נשמע לי שהכוונה היא להתייחס לשאלה ולאו דווקא למעט, אבל באמת הלשון משתמעת לשני פנים ואין הכרע לכאן או לכאן. וכאמור זה גם לא מאוד משנה כי מבחינה עקרונית אין הבדל, אז לא ממש משנה לי מה היה הסגנון האופנתי של הרמב''ם.

כן, זו היתה הטענה של @חסדי הים ואליה התייחסתי.

זה כמו שהיום כובע וחליפה נחשב למראה רבני (או יהודי, תלוי באיזה מגזר אתה).

באיזשהו שלב זה הפך להיות 'מראה יהודי', כמו פאות, אבל זה לא שיש בו עניין בפני עצמו. באותה מידה זה היה יכול להיות כל סממן חיצוני אחר. אין קשר לאיסור השחתה.

כמו בהרבה מקרים - זו ביצה ותרנגולת.

כלומר; הקבלה 'מטעימה' הרבה דברים שהיו קיימים, כך שלא שהטעם הוא הגורם לדבר אלא שנהיה הדבר ואז נוסף הטעם, ומאז הדבר מקוים לכאורה בגלל הטעם.

איך זה קשור? - לקראת נישואין וזוגיות

זה עדיין יוצר בעיניך תדמית של מוזנחות?

עצמו התגלח.

מי זה הרב המגולח כאן בתמונה, שמעביר שיעור בעמידה? - לקראת נישואין וזוגיות

מעדיפה זקן צמוד ומסודר,

או בלי זקן בכלל.

זקן לא מסודר מרגיש לי מוזנח ולא אסטתי.

גם אם מבחינת הבחור זו לא הזנחה- זאת ההרגשה שזה נותן לי.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?