ודי הופתעתי מהקונצנזוס הכמעט מוחלט פה. כמעט לשום בת לא מפריע זקן מלא. מעניין..

פעם נהגו ככה והיום אחרת, גם הלבוש שלך שונה מאוד מאיך שהתלבשו בתקופת התנ''ך.

עצם זה שמחייבים חזות אחידה מאוס בעיניי, לא משנה מה היא.

זה מוזר וכזה עושה בראש כזה ילד קטן , לפוחת אצלי

זו מצווה (כלומר איסור, דהיינו מצוות לא תעשה), יש הבדל בין השניים.

והמצווה היא שלא להשחית כדרך שהשחיתו כהני עבודה זרה, לא לגדל זקן.

וזה לא רק היום ש'אפשר לעקוף את זה', תמיד היה אפשר וזו לא 'עקיפה' אלא זה פשוט לא איסור ואין טעם להימנע מזה.

לא זכור לי בשום מקום במקרא סימוכין לדבר כזה (אולי פרט לעבדי דוד שגילחו חצי מהזקן שלהם, אבל גם שם זה לא עניין אידאלי).

אולי היו עוד טעמים, אין שום מקור לזה.

והרמב''ם לא סתם כתב ככה - בתורה האיסור מופיע רק לגבי כהנים (חז''ל למדו לכולם, אבל בפשט זה רק לכהנים), וכך הוא מצא בספרי ע''ז קדומים.

ואגב הרמב''ם - הוא עצמו התגלח לגמרי.

יש בתורה ציוויים של 'לא ילבש' למשל, או איסור כתובת קעקע. מה שאתה אומר שהתורה אסרה להשחית אז כנראה שהאידאל הוא לגדל זקן זה כמו לומר שהאידאל של 'לא ילבש' זה שלגברים לא יהיה בכלל כיסוי ראש ושהאידאל של כתובת קעקע זה שאפילו לא יתאפרו. זה פשוט לא שייך, יש איסור מאוד מסוים מטעם מסוים ואתה גוזר ממנו תוספת שלא שייכת לעניין. בבחינת זה נאמר ''לא תוסיף עליו''.

בתשובות הרמב''ם מהדורת בלאו סימן רמ''ד:

"ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד, ר"ל נגלח פאתי הראש במספרים, לפי שלא נאסר אלא השחתה של תער ולא צווינו לגדל הצדעים, כמו שחושב ההמון, אלא הנזיר הוא אשר צווה לגדל השער, ולכן אם גלח, ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה. ואין הדבר בפאות כך, אלא הוא מצות לא תעשה לבד, ולפיכך אינו חייב לגדלן, אלא אסורה עליו ההשחתה לבד. וכתב משה"

גילח פאות הראש, הגיוני.

עדיין יכול להיות שגידל את הזקן

אגב, בתמונה המפורסמת, שאמנם נאמנותה כקליפת השום אבל היא דוגמא מוצלחת - זקן יש, אך פאות הראש מגולחות.

כי הוא כותב "ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד" ואז מוסיף "ר"ל נגלח פאתי הראש במספרים" - השאלה אם ''עושים אנחנו תמיד'' מתייחס לחלק הראשון או השני. יש לציין שהשאלה מתייחסת לפאתי הראש בלבד, ולכן הנחתי שהוא מציין את פאתי הראש בפרט כדי להתייחס לשאלה ולומר שאף הוא עושה כן, לא לומר שרק אותן הוא מגלח. וגם סתם היה מוזר לי הציור של ראש מגולח למשעי וזקן מגודל, אבל אולי.

ובכל אופן, מבחינה עקרונית אין הבדל - את שניהם יש איסור להשחית והרמב''ם מבאר את ההבדל בין איסור השחתה לגידול, וזה נכון לכל הפאות.

לגבי התמונה - גם הזקן שם מגולח, לא קצוץ אבל מגולח. אבל גם אני מניח שלא מדובר ברמב''ם.

אני אל אומר שיש להוכיח מכך שכתב רק פאות - שאת הזקן לא. כי באמת על זה היתה השאלה.

אך גם לאידך - אין לנו שום מידע על הזקן, כי לא בזה הוא עסק.

וזה בכלל לא מוזר, בטח לא היסטורית, אפילו היום אתה יכול לראות כאלו אצל הערבים לדוג'

ושוב - גם התמונה - תהיה תמונתו של מי שתהיה - אבל היא ודאי מאפיינת משהו נורמלי.

בוודאי שיש הבדל עקרוני, כי הדבר היחיד שמצרף אותם זה האיסור, והנידון כאן הוא האם יש עניין במראה מסויים גם כשלא עוברים על האיסור, ובנושא הזה אי אפשר להשליך מא' על ב', גם אם על שניהם חל איסור כלשהוא.

הפוך, אם כבר אז הוא לא מגולח אלא קצוץ. כזה כמות של זקן לא נכנסת תחת שום הגדרה של "גילוח"

תראה את התשובה המלאה. "הפאות" זה פאתי הראש והזקן.

["ופאתי הראש (הן) הצדעים ושעור השער, שמניחים בהן, הוא רוחב הצדע והוא יותר דק מן הבוהן. ופאתי הזקן ארבע הלחי העליונה והלחי התחתונה מצד ימין, וכן שתי הלחיים מצד שמאל. ומותר לו לגלח הפאות כולן במספרים וכך עושים אנחנו תמיד..."]

לא הבנתי למה יש הבדל עקרוני, מצד הטענה שיש בתורה איסור שמצביע על 'אידאל'. 

האם יש בזה עניין שלא קשור לציווי של השחתה? זו כבר שאלה אחרת. כבר הצבעתי על ההבדל בין השניים.

אם אני זוכר נכון בתמונה היה תרבוש, וחלק מהזקן מגולח לגמרי. אבל כאמור זה ממילא לא הרמב''ם ככל הנראה אז זה לא משנה.

ולשלב הבא - למה להניח שה"ר"ל" לא מסביר על מה הוא מדבר? הרי הוא אומר - וכך אנו עושים, רצוני לומר מגלחים פאות הראש.

אם באמת ההנחה תהיה שרק מכח האיסור רואים אידיאל - אין הכי נמי. (וגם אז - הרמב"ם הוא לא חזות הכל, והאמת שהיה מצופה ממנו לא לקבל הנחות מהסוג הזה.. זה לא אומר שאחרים לא קיבלום)

מההקשר היה נשמע לי שהכוונה היא להתייחס לשאלה ולאו דווקא למעט, אבל באמת הלשון משתמעת לשני פנים ואין הכרע לכאן או לכאן. וכאמור זה גם לא מאוד משנה כי מבחינה עקרונית אין הבדל, אז לא ממש משנה לי מה היה הסגנון האופנתי של הרמב''ם.

כן, זו היתה הטענה של @חסדי הים ואליה התייחסתי.

זה כמו שהיום כובע וחליפה נחשב למראה רבני (או יהודי, תלוי באיזה מגזר אתה).

באיזשהו שלב זה הפך להיות 'מראה יהודי', כמו פאות, אבל זה לא שיש בו עניין בפני עצמו. באותה מידה זה היה יכול להיות כל סממן חיצוני אחר. אין קשר לאיסור השחתה.

כמו בהרבה מקרים - זו ביצה ותרנגולת.

כלומר; הקבלה 'מטעימה' הרבה דברים שהיו קיימים, כך שלא שהטעם הוא הגורם לדבר אלא שנהיה הדבר ואז נוסף הטעם, ומאז הדבר מקוים לכאורה בגלל הטעם.

איך זה קשור? - לקראת נישואין וזוגיות

זה עדיין יוצר בעיניך תדמית של מוזנחות?

עצמו התגלח.

מי זה הרב המגולח כאן בתמונה, שמעביר שיעור בעמידה? - לקראת נישואין וזוגיות

מעדיפה זקן צמוד ומסודר,

או בלי זקן בכלל.

זקן לא מסודר מרגיש לי מוזנח ולא אסטתי.

גם אם מבחינת הבחור זו לא הזנחה- זאת ההרגשה שזה נותן לי.

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳