כיוון שאבא שלי לא עלה, השנה התחלתי ישיבה גבוהה וראש הישיבה שלי אומר לעלות אז החלטתי לבדוק את הנושא והיו לנו כמה חבורות ושיעור על הנושא ובדקתי גם את דעת המתנגדים ומה עונים על זה, ובסופו של דבר החלטתי לעולת. (עליתי לפני יומיים פעם ראשונה ביחד עם הישיבה שלי).

אם אתם רוצים, יש כאן את השיעור של הרב אצלינו בישיבה שהעביר על הנושא של זיהוי מקום המקדש.

[רק אגיד שלגבי ספק כרת- יש כאן פסק פסיקה ועוד סבירות ממש גבוהה ומסורת איפה נמצא המקום, ובספק ספקא גם בדאורייתא מקלים]

השיעור: עליה להר הבית - הקושיות התשובות והמצווה - ישיבת הר ברכה

בהצלחה!

מוזמן לקרוא שם,

מצטט:

ספק במציאות

אחד העקרונות שחוזרים על עצמם שוב ושוב במאמרו של הרב סילבצקי הוא שכל ספק במציאות אינו נידון כספק מאחר והוא עשוי להתברר בעתיד, ואינו נידון כלל כספק. כשם שברור שאדם יש לפני האדם חתיכה שהוא מסתפק אם היא חלב או שומן והוא יכול לברר זאת, גם אם יצטרף ספק נוסף לקולא, לא נאמר שיש כאן ספק ספקא ומותר לו לאכול את החתיכה, אלא נאמר לו לבדוק האם זה חלב או שומן. וגם אם בפועל לא ניתן לבדוק זאת, עצם העובדה שקיימת אפשרות תיאורתית לבדוק זאת מחשיבה ספק זה כמי שאינו.

אלא שכנגד זאת יש לטעון:

1. יש אומרים שכאשר חסרון הידיעה קשה לבירור – אין זה נחשב ל'ספק חסרון ידיעה' שאינו נחשב לספק. קל וחומר אם לא ניתן לבררו כלל[30].
2. יש אומרים שגם כאשר הספק ניתן לבירור, כאשר ישנו ספק ספיקא – אין חובה לברר הספק ואפשר לסמוך על הס"ס אף באיסור תורה[31].
3. גם למ"ד שספק שאינו ניתן לבירור נידון כספק, זה נאמר כאשר באמת יש חשש אמיתי לאיסור, אך כאשר כדי ליצור את חשש האיסור צריך לגבב מספר חומרות זו על זו, או להסתמך על דעה מחקרית שדחאוה רובם הגדול של החוקרים, בזה לכל הדעות אין אומרים שלא מתחשבים בספק במציאות.
4. מצאנו בכמה תחומים בתורה שספק במציאות כן נידון כספק. למשל, כאשר אחוז הנגיעות של שרצים במאכל מסוים נמוך ממיעוט המצוי, אין חובה לבודקו על אף שניתן לבדוק אם יש כאן תולעים או לא, הרי שדנים זאת כספק ומקילים במיעוט שאינו מצוי. וגם במיעוט המצוי החובה לבדוק היא מדברי חכמים ולא מהתורה, הרי שאנו כן מחשיבים זאת כספק אפילו שזה דבר שניתן להתברר. וכך אנו אומרים גם לעניין טרפות שאינן שכיחות, ועוד. ק"ו כאשר הדבר לא ניתן להתברר. ואם כן מסתבר שגם בנידון דידן, בו הדעת נוטה לשיטה המציבה את המקדש בראש הר המוריה הן מצד ההיגיון, הן מצד המציאות והן מצד המסורת, לא נאמר שהספק המציאותי הדחוק באשר להיתכנות היות המקדש בדרום הר הבית, יהפוך למרכזי כל כך עד שיאסור כניסה להר הבית לחלוטין.

הרב גורן, הרב רבינוביץ', הרב ליאור. עד כמה ניתן להעיז פנים?

ר' נשמה כללית, לא כל מח' מוכרעת ע"פ דעתך בענין. לפי איזה סדר קבעת את הרבנים הנ"ל? 

לא ברור למה אתה קורא "דעתך בענין" כשהבאתי את הרבנים האמורים, אתה רוצה אולי לשלוח להם מכתב נזיפה?

תראה, לגבי הרב רבינוביץ' זה קשה, אבל לרב גורן ולרב ליאור אפשר לתפוס שתי ציפרים במכה אחת - שניהם בהר הזיתים

לגבי הסדר: יאמר נא כבודו. אתה חושב שהרב אריאל הוא בר פלוגתא לרב גורן? שהרב יהודה קרויזר הוא בר פלוגתא לרב ליאור? אולי כדאי להיות קצת ישרים?

מאחר ואין לי דעה בעניין. אבל כן. בנושאים הללו הרב אריאל בהחלט בר-סמכא, ובהחלט בר פלוגתא לרבנים הנ"ל. 

בדיוק כמו, למשל, שר' ישראל לוינגר (אח של) הוא בר-סמכא בנושא טריפות וכו'. כמובן שאיני חולק על גדלותם של הרבנים הנ"ל, אך כידוע לכל מי שעבר את שיעור א', לכל רב יש את תחומי ההתמחות שלו, וגדלותם של הנ"ל הוא רוחב ידיעותיהם העצומות ברוב חלקי התורה. אך ודאי שבנושאים ספציפיים יש מומחים ייעודיים, והדברים מפורסמים ואני לא רואה טעם להתווכח עליהם.

נ.ב. תגובות ענייניות יתקבלו בברכה.   

טוב, אולי בגלל שאתה לא מכיר את המעורבים אזי אין לך מושג על רמתם של הרב גורן והרב ליאור בסוגיות אלו. לצערינו.

מלבד זאת, זה בכלל שטות לומר "בסוגיות אלו". התמחותו בנושאי מקדש לא משפיעה על סמכותו בהכרעה אם לחשוש לריב"ש או לא. זה שבמקרה זו שאלה לגבי הר הבית לא מזיז משהו לכך שהוא מומחה לענייני קרבנות וקטורת ושות'.

את כל המעורבים = מה בדיוק כל רב דימה או חשב בעניין. לצורך העניין, במקרה את עמדת הרב קרויזר בעניין אני דווקא במקרה כן מכיר. לגבי המושג שיש לי על רמתם של הרב גורן וכו' - לא חושב שיש לך מושג ירוק על מה אני יודע או לאו בנושא, ולא מפיך אנו חיים. עברתי לפני כמה שנים על הספר של הרב גורן בנושא, ואעפ"כ אני עומד בדעתי שהרב אריאל הוא בהחלט בר-פלוגתא בנושאים הנ"ל (ונ"ל שהבורות והזלזול כאן הם דווקא לא מנת חלקי).

כמובן, כפי שלצערי לא הובן, אני לא חולק על גדלותו של הרב ליאור, וכפי שהסברתי לעיל. למען האמת, אני דווקא אוחז בדעה שמרנית בנושאים כמו טבילת פנויות, אלא שציינתי כי גם דעת המתירים היא לגיטימית, גם אם אינני אוחז בדעתם כנראה. בניגוד להתנהלותך, אני לא רואה כל מח' בהלכה כמלחמת בני האור בבני החושך. בעיני, לא כל מי שדעתו איננה כדעתי אזי הוא קוצץ בן קוצץ שבא לקצץ בנטיעות. הבנה זו היא כנראה תוצר לוואי של חשיבה ילדותית המתקשה להכיל מורכבויות. לצערי, נראה שהמשך הויכוח יהיה מיותר. 

מה שכתבתי לגבי המושג שיש לך או אין לך - כתבתי במפורש בהתייחס לדבריך שאינך מכיר את המעורבים..

לעצם הטיעון לא התייחסת: איך היכרותו ועיסוקו שלה רב ליאור בשלל הלכות המקדש משפיעה על היותו בר פלוגתא לרב גורן בהלכות טבילת פנויות. סתם בגלל שזה פשוט רלוונטי לעליה להר? לא חכמה "לעמוד על דעתך" בלי לענות על הטענה.

כמובן שההקצנה שלך בתיאור עמדתי היא בכלל לא זלזול, בכלל.. רק מה, שנינו יודעים שזה לא "כל מח' בהלכה", יש מספיק מחלוקות הגיוניות וקבילות (לדוג': אם מותר לעלות להר...) הבעיה מתחילה כשמשוים גדול וקטן ועושים מכל דבר דעה לגיטימית(וכיצד מתיימרים לבנות את ירושלים ע"י הדבר שבעבורו נחרבה, זאת לא אבין)

וב"מחלוקת" הספיציפית הזו, מי שממנו אני יונק את ההתייחסות אליה כקיצוץ בנטיעות וחורבן - הוא הרב דב ליאור, המפורסם כידוע בחשיבתו הילדותית המתקשה להכיל מורכבויות...

לגבי הנק' הראשונה, אתה מתמם, ולשווא.

גבי הטיעון הספציפי של 'טבילת פנויה' - מניח שהתכוונת לרב אריאל. ובכן, זה בהחלט קשור לנידון דידן, מאחר ותורף טיעונו של הרב אריאל מתבסס על הבנתו ביחס להלכות נידה בענייני המקדש כפי שהוא מבאר בארוכה. מוזמן לקרוא. אני לגמרי נגד השוואת קטן גדול, אלא שבנידון דידן נראה שהסרגל שלך הפריז על המידה.

אני שמח שאתה טוען שהתיאור שלי מוקצן, הייתי מאוד עצוב אילו הייתי צודק. אלא שאני מתבסס על מה הודעותיך בכמה תחומים, ולוואי ואתבדה. 

הרב ליאור, כדרכם של גאונים, מזדעזע מהנ"ל וזוהי זכותו. כבר מצינו כגון דה אצל הגרע"י - האם אתה רוצה להשתמש גם במטבעות הלשון שהשתמש בהם הגרע"י? אני מקווה שלא. 

אני לא מתמם, באמת ובתמים זה מה שהבנתי ממך. תרצה תאמין לא תרצה לא תאמין.

ולמה שהבנתו בענייני מקדש תהיה רלוונטית? כי הוא גם מבין שהר הבית היינו הך? - הא גופיה מנלן?

אתה מתבסס על הודעותי - אותן אלו התופסות את עיניך, כמו לטעון שהברסלברס כולם ננחים...

זה לא רק "מזדעזע". הוא מביע את דעתו בצורה ברורה - ומסביר את היחס האמיתי לזה מבחינתו.

כי הדיון הוא אם הוא בר סמכא לחלוק.

ובכן, גם אם הוא בר סמכא לחלוק בענייני מקדש, הוא לא בר סמכא לחלוק בענייני טבילה, שאין להם שום קשר למקדש.

אלא אם כן את אומרת "כמוש הוא למד מקדש, הוא גם למד עירובין ושבת ונידה ובשר בחלב ותערובות", ואז הוצאת את כל הפאנצ' מהטענה של עצמכם וכרתת את הענף שעליו את יושבת

רק בעקבות מה שכתבת לי באישי אני מתאפק מלתת לך על הראש על הטיעון הנואל הזה.

כל אדם שטוען משהו - כנראה עיין קצת בדבר שעליו הוא טוען

אלא שעדיין - יש מי שראוי להיות בר פלוגתא ויש מי שלא

אז מה טענתם? שבנושא המקדש הוא כ"כ מומחה, שבזה ספציפית ראוי להיות בר פלוגתא על גדולי הפסוקים.

אז טענתי שלימדו הלכות המקדש לא הופכות אותו לבר סמכא בשאלת טבילת רווקות.

מה את עונה לי על זה? כמו שלמד את זה למד גם את זה... כלומר: ונהיה גדול הדור לנושא זה.

אמור מעתה לדברייך: כל שאלה שבה יביע הרב ישראל את דעתו - הוא יהיה ראוי לחלוק על כל ענקי הפוסקים..

את לא שמה לב לגיחוך?

לצורה המדהימה שכרתת את הענף שעליו ישבת בעצמך?

-הורדתי בעריכה ביטויים מיותרים-

כבודו ישים לב לשתי התגובות שמעל התגובה שאליה הגבת..

אני כתבתי שאני נמנע מלהטיח בה מה שאני חושב.

והיא כתבה "לך על זה".

עכשיו כבודו יסביר איך התגובה שלו קשורה:_____________

גם אם אתה חושב שזו ציניות.

התגובה ההיא היא התגובה שבעקבותיה (והאישי שאחריה) כתבתי שאני נמנע , ושעל זה היא ענתה כנ"ל.

אולי תמצא לעצמך שטעלע' אחר חוץ מלשמש עורך דין פרו בונו.

אני ממנה אותך לשלוחי להראות את השרשור למי שבאלך.

אולי אני לא מבין ציניות, אבל אתה לא מבין בכלל הבנת הנקרא.

כתבתי שלא התעלמתי - אלא הבנתי זאת ברצינות ולא בציניות גם אם אתה חושב שזו ציניות.

אבל אתה - כנראה גם לקרוא לא יודע. 

זה ש"הפסקת להעריך אותי" לא עושה לי את זה.

אני לא מי שאני כדי ש"יעריכו אותי", אלא כי אני רואה את זה כהדבר הנכון.

לא נח לך? געזונטרהייט.

מוטב אקרא שוטה כל ימי וכו'.

מעניין, אדם שכותב שהוא רוצה לעשות רצון ה' זה שיגעון גדלות?

אני מבין שיש בדבריך הודאת בעל דין שאתה בכלל לא מבקש לעשות רצון ה'?

אז כלך לך מד' אמותי, אתה בכל מקרה לא בר שיח אם ככה.

איך הוא נהיה גדול דור בהיתר טבילת רווקות?

רק בגלל זה שהנפקא מינה של זה הוא להתיר להם לעלות?

הוא לא בר פלוגתא על גדולי הדור. מוסכם.

בענייני המקדש, לדבריכם הוא כן.

איך היתר טבילת רווקות נהיה חלק מנושאי המקדש?

איזה תחום בתורה הוא למד כ"כ הרבה עד שהוא נהיה בר הכי לחלוק על פוסקי הדור?

ולא, זה שהוא החליט שמותר "כדי שתעלינה" לא הופך את זה לחלק מהלכות המקדש.

האם מותר לטבול - לא.

כמו שאם תהיה מחלוקת על כשרותה של מקווה מסויימת לא תגידי ש"אמנם לגבי לטבול בה אשה לבעלה - הרב אריאל לא יכול לחלוק על הפוסקים, אבל לגבי טבילה לצורך עליה - הוא כן."

כי מובן שזה שהטבילה היא "לצורך עליה", לא רלוונטית לכך שמי שמבין בהלכות עליה יפסוק על כשרותה של מקוה.

כך גם כשיש "מחלוקת" על היתר טבילה, זה שאת רוצה לטבול "לצורך עליה" לא מעמיד את הרב אריאל כבר הכי לחלוק בזה על גדולי הפוסקים.

יש ויכוח אם מותר לרווקות לטבול. איך זה קשור להלכות המקדש רק בגלל שזה הטריגר שלהן לטבול?

לאכול חזיר מותר לצורך עליה להר?

לחלל שבת מותר לצורך עליה להר?

אם דבר אסור. אז הוא אסור. ולא ניתן שמי ש"מבין בהלכות מקדש" יתיר אותו "לצורך מקדש".

זה מדהים שאתם מודים בפה מלא (!!!) שמדובר בנעיצת החץ לפני סימון המטרה, ושההכרעה ההלכתית מוכרעת בגלל הצורך שאליו אתם מכוונים.

לעזאזל, רב שמצהיר ככה על פסקיו, אני חושב שהרבנות אמורה לשלול לו את התעודה.

ולמה את לא מגיבה על עצם הענין?

לא ביזיתי אף ת"ח. אין מצוה לסלף את רמתו של רב, ושכל רב שנגיד עליו שהוא לא בדרגת הרב גורן יאמרו שזה "לבזות אותו". אל תעשי צחוק.

ובעיקר, כבוד ת"ח זה בראש ובראשונה לקבל את מרותם.

זה מדהים שאתם מודים בפה מלא (!!!) שמדובר בנעיצת החץ לפני סימון המטרה, ושההכרעה ההלכתית מוכרעת בגלל הצורך שאליו אתם מכוונים.

לעזאזל, רב שמצהיר ככה על פסקיו, אני חושב שהרבנות אמורה לשלול לו את התעודה.

זה כוון לנימוקייך. לא טענתי שאלו דבריו.

שמי שעוסק בהלכות הר הבית, כנראה עוסק גם בהלכות עליה להר הבית. ומי שמתעסק בנל כנראה עוסק גם בהלכות מי יכול לעלות.

אנסה להסביר בצורה יותר ברורה:

כל אדם שמביע עמדה - מביע אותה מתוך לימוד.

אלא שעם זאת - עם ישראל מכיר בהיררכיה, ולפיה לא כל לומד שווה למשנהו, יש גדולי תורה בעלי פרספקטיבה ומשקל רב ונרחב.

יש שטוענים, שמי ש"מומחה" לתחום מסויים - הוא כן בר פלוגתא על אותו נושא.

הדבר הזה עצמו לא פשוט, אבל גם אם נניח שכן.

צריך כעת להוכיח שהמבוקש "מומחה" לנושא המדובר.

זה שהוא למד - זה ברור. הרי הוא לא מדבר בלי ללמוד.

השאלה אם למסקנותיו, מלימודו, יש כובד משקל מתאים.

ובכן - אם לא מדובר בנושא שהוא מומחה בו, בכל רחבי הנושא, וכתפיו בו רחבות דיין,

אזי אין משמעות מספקת לעמדתו בשאלה. הגם שכמובן "למד".

שאם לא כן, גם כשתהיה שאלה על כשרות מקווה שבנות טבלו בו לפני העליה,

והוא יפסוק שהמקווה כשר

וכל הפוסקים יאמרו שהוא פסול

לא תאמרי "טוב, היות וזה בקשר עם העליה, הוא בדק את זה טוב וראוי לחלוק".

מקווה שכעת זה יותר מובהר.

לא אמרתי שכיוון שהוא עוסק בתחומים הוא נעשה בקי במה שקשור אליהם, אלא שכחלק מזה שהוא עוסק בהלכות מקדש הוא עוסק בנישה הזאת של טבילת רווקות.

עוד על נקודה זו בהמשך השרשור:

לגבי החלק הראשון - אולי כי עובדה שהיא לא למעשה כיום? - בית המדרש

הרב ישראל אריאל שליט"א

עוד רב גדול ומפורסם שלא אומר בפומבי בגלל הרבנות.

(וכמובן ששלמה המלך ורבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא ועוד)

א. שמעת בעצמך מהרב שמואל שהוא מתיר עליית רווקות?

ב. גם אם כן - את חושבת שהתגובה שלך "מה המקום לאסור" היא תגובה נורמלית במקרה כזה?

ג. עם כל הכבוד וההערצה. ויש, גם כבוד וגם הערצה. גם לרב שמואל וגם לרב אריאל. שניהם לא בקרסוליים של האוסרים. הרב שמואל הוא בר פלוגתא לרב גורן? הרב אריאל בר פלוגתא לרב רבינוביץ'? איבדנו את ההיררכיה?

שלמה המלך ושות' זה סתם דמגוגיה זולה, כמובן.  אני בטוח שאת מבינה זאת בעצמך.

כן

כן, ההוא שלי כשמישהו טוען (ובצורה מאוד מאוד חד כיוונית, מה ההיתר) שאסור לעשות משהו שידוע שעשו ושנועד לעשותו, השאלה האמיתית היא מתי התחילו לאסור ולא מתי התחילו להתיר.

באופן כללי? אולי לא. בעניין המקדש? יש סיכוי שכן, כן.

נכון, אבל יש מאחוריה טענה אמיתית- החידוש הוא האיסור, לא ההיתר.

אוקיי

זה לא משנה, אם יש כמות משמעותית של פוסקים, בהיסמך על ראשון (ראשון!!) שאוסרים - אי אפשר להגיד "מה המקום לאסור". זה סתם זלזול בדבר שגדול עלייך באיזה מליון מידות.

בענין המקדש? קראת קצת על עיסוקם של הרב גורן והרב ליאור בזה? זו הזיה לחשוב שהרבנים האמורים הם בסדר גודל שלהם. הזיה.

ומלבד זאת, כפי שכבר הגבתי לחמדת66 - זה בכלל שטות לומר "בסוגיות אלו". התמחותו בנושאי מקדש לא משפיעה על סמכותו בהכרעה אם לחשוש לריב"ש או לא. זה שבמקרה זו שאלה לגבי הר הבית לא מזיז משהו לכך שהוא מומחה לענייני קרבנות וקטורת ושות'. 

גם שלושת רבעי מהלכות נידה הן חידוש. אז מעכשיו נבוז להם ונגיד "שלמה המלך"?

יותר עדיף לומר שההיתר לדעתך הוא X...

סליחה על הזלזול, אבל הטריגר שלי היה הזלזול שנשמע ממך כלפי האיסור והאוסרים.

עוסק במה???? בהלכות ריב"ש?

איך זה שהוא עוסק בקרבנות-קטורת-צורת הבית-בגדי כהונה-וכו' וכו' וכו' הופך אותו ליותר מבין בהלכות טבילת פנויות??? סתם כי הרלוונטיות של השאלה היא לגבי הר הבית?

וההתנסחות לאורכה. אמנם בחלק מהדברים (ביינישם וכו', לדוג') טעיתי בהבנתך. ועל כך התנצלותי.

לא הבנתי

לא הבנתי את הטיעון. מה זה "את זה"? את איזה מקצוע בתורה הוא למד כל כך טוב עד שהוא בר פלוגתא לרבנים האמורים? 

אדם שמומחה מאוד לאיסור והיתר - הוא בר סמכא באיסור והיתר

אדם שמומחה מאוד לנידה - הוא בר סמכא בנידה

אדם שמומחה מאוד בעירובין - הוא בר סמכא בעירובין

מה הדבר שהרב אריאל מומחה מאוד בו שהופך אותו לבר סמכא לחלוק על ענקי הדור בעניין ההתייחסות לריב"ש?

אבל כבר התרגלתי שדבריי מוצאים מהקשרם, אז.

לא משנה.

את הנושאים האלו.

תשתדלי לשים לב מה אמרת במדוייק, לא להאשים ב"הוצאה מההקשר"...

כדי להתיר מה שמפורסם בכל ישראל לאסור צריך מקור,

או לפחות הכרעה של פוסקים מהשורה הראשונה.

לא של ת"ח חשוב שלמד את הסוגיה.

מבין שאת חולקת עליהם, וממילא מובן למה אין לך בעיה לעשות דבר שכל גדולי פוסקי דורנו אוסרים.

מבין שאצלך התורה שבע"פ הסתיימה אי שם בתקופת הראשונים.

או שאולי גם תקנות מוקדמות יותר לא מקובלות עלייך אם הנימוקים לא משכנעים אותך.

משום מה התעלמת מהכותרת של השרשור:

הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית

ומה שכתוב בתגובה שקישרת אליה זה בדיוק מה שכתבתי:

הרב שמואל לא עולה ולא מתיר לעלות. 

הוא לא לוקח אחריות הלכתית על הנושא הזה.

הוא מעודד עליה של כל מי שרבו מתיר לו.

לא משנה גבר או אישה נשואה או רווקה.

אני חושב שבמציאות כזו דעתו היא אפילו לא "דעת יחיד"... - בית המדרש

הוא לא עולה ולא מתיר לעלות. - בית המדרש

החל מהתגובה הזו ולאורך כל השרשור.

באמת שכבר נמאס מזה...

במחילת כבודך, אבל לכל הפחות עלייך להכיר את הסוגיה לפני שאת עושה מעשים ומכריזה הכרזות...

הסיבה היחידה לטבול היתה בשביל מעשים אסורים. וכן, גם הרב אריאל סובר שצריך לאסור טבילת רווקות שלא לצורך עליה להר אלא ל. ביינישים עמי הארץ מתחכמים היו בכל הדורות.

בהתחשב בזה שאני עולה, אפשר להניח שלמדתי את הסוגיא, גם אם נקודת המוצא והמסקנה שלי שונה קצת. אבל זה בסדר, באופן כללי אני מעדיפה שיניחו שלא למדתי, זה מקל על החיים במגוון דרכים.

הוא לא כותב שטבלו בשביל איסורים, אלא שגזר שלא לטבול כדי שלא יגיעו למעשים אסורים.

ואגב, דווקא פעילי ההר מאריכים תמיד להוכיח שבזמן הראשונים יהודים *כן* עלו להר. סו....

הרב גורן היה בייניש מתחכם? הרב רבינוביץ אולי? אם הם היו ביינישים מתחכמים - מה כבוד תורתך? פוסקת הדור?

אני יודע שאם את עולה אמור להיות סביר שלמדת - ובדיוק בגלל זה כתבתי מה שכתבתי. כי מי שלמדה את הסוגיה ושמעה קצת על הריב"ש, לא אמורה לטעון טענה כ"כ דבילית מהסוג "בבית ראשון"

(אלא אם כן היא למדה את הסוגיה אבל היסטוריה היא לא למדה, ואולי היא חושבת שהריב"ש היה לפני בית ראשון. גם אופציה)

"ביינישים מתחכמים".. שיעשו דבר כזה...

זה נהדר שאת רוצה להעביר מסר שהחידוש שמצריך מקור הוא האיסור, אבל כשהמקור קיים בדמות ראשון ועל פיו ענקי הדור האחרון - זה לא רלוונטי וקל וחומר שזו לא צורה. 

לטענה עצמה: אני מכיר את הב"י ואת הדיוק הנ"ל והדין ודברים סביב זאת. יתירה מכך, זה דיוק נהדר, ואף ליבי מאוד נוטה להסכים עימו. (נוטה, לא באופן ודאי, כי יש מה לענות עליו. אבל לא אכנס גכאן למה שיש לענות - מהטעם דלהלן)

אבל, וכאן האבל הגדול, אני יודע שעלי להכפיף את נטיית הגאון המופלג ליבי שליט"א להכרעת גדולי התורה זצ"ל ולהבדלחט"א שליט"א. ולא לעשות על פי דעתי הדלה בניגוד להוראותם.

מחמת כך, אף לא אתייחס להמשך דברייך, על אף שכמובן כבר הלכו בהן הנמושות ואפשר להתפלפל עד אין קץ. כי זה בדיוק העיקרון שאני עומד עליו - האם נשב ו"נוכיח"  ולפי זה נעשה מה בראש שלנו,  או שאנו מקבלים את ההיררכיה הרבנית וצורתו של עם ישראל, ומתכופפים להכרעת הפוסקים.

(אך מכל מקום אעיר דבר אחד על דרכך - שבהמשך ל"ראיה" מבית ראשון, את ממשיכה ומוכיחה מרש"י והרא"ש... גברתי: גם אם כן היינו מבצעים דיון בסברת עצמינו ומקורותינו, בניגוד להוראת הפוסקים - לכל הפחות היה עלינו לכבד את המעמד ולא להביא ראיות מגוחכות ממין זה. ראיה נגד גזירת הריב"ש יכולה להיות רק על ידי מקורות מאוחרים לריב"ש, לא על ידי קדומים לו. )

נכון שיש ראשונים אחרים - את זו שמכריעה ביניהם?

שוב: הויכוח נסוב כל הזמן על הציר הזה, אהאם את ממנה את עצמך לפוסקת של עצמך - או מתכופפת לפוסקים.

לגבי הרב שלך - אזי: אם אכן אחד מהמתירים הוא רבך המובהק, ואת הולכת כמותו - אכן לא עלייך תלונותי. האם כך הדבר?

כי אם לא, אז זה לא ש"את הולכת אחרי הרב שלך", אלא שהחלטת לעשות משהו, ומצאת לך אילן להיתלות בו. שלא כדין.

אז כן, יש ראשונים אחרים. ואני יכולה לא ללכת עפי השוע ועדיין לא להקרא חוטאת.

נו, אז מה הבעיה?

עכשיו אני מבין את העיקרון, כנראה באמת הויכוח מיותר.

אם את מאלו שחושבים שהם יותר חכמים מהשו"ע, אז בטח שאתם יותר חכמים מהרב ליאור..

יהיה מעניין לשים שלט על העולות להר - שהן משתייכות לאלו שיותר חכמים מהשו"ע. זה יעזור להסביר לעמ"י כמה צריך להתרחק מהתופעה הזו, גם לאלו שקשה להם להבין את החומרה שבלחלוק על פוסקי הדור.

ככה אנשים יפנימו שזה הולך יחד - אלו שחכמים יותר מהרב גורן והרב ליאור, הם אלו שיותר חכמים מהשו"ע.

מה מה הבעיה? את עושה את זה בגלל רבך המובהק או בגלל שלמדת? 

אשכנזים קיבלו עליהם אתה רמ"א נגד השו"ע, אה"נ.

ואני מציע לך שוב לדקדק בדברייך במקום להתלונן שהם מוצאים מהקשרם.

המשפט "לא ללכת לפי השו"ע" כשהוא אחרי משפט "יש ראשונים אחרים" נשמע לגמרי כמו מה שכתבתי ולא כמו "ללכת אחרי הרמ"א".

לא ללכת אחרי השו"ע אלא ללכת אחרי הרמ"א - זה ההלכה לאשכנזים.

לא ללכת אחרי ראשון שהוכרע אצל הפוסקים להלכה - זה נגד ההלכה.

הנקודה היא שעם כל הכבוד למרן פאר הדור הרב ישראל, הוא לא בכיוון של לחלוק על גדולי הפוסקים.

זה הכל.

מציאות של מחלוקת יש - בין מי שראויים לחלוק זה על זה. לא בין כל מי שרוצה להכניס ת'צמו בין ההרים.

כשטוענים לך כבר יומיים שהבעיה היא שהוא לא בר הכי לחלוק, ואת עונה "יש מציאות של מחלוקת בעולם", זה שוב שימוש בדמגוגיה זולה.

לא חרבה ירושלים אלא על שהשוו בה קטן וגדול.

את רוצה להחריב שוב?

בפעם הקרובה שתעלי, תזכרי את זה: את לא מקדמת את בנין המקדש, אלא מחריבה אותו. בכל פסיעה ופסיעה שלך בהר.

אני פשוט כפוף לגדולי הדור. זה הכל.

הם אלו שחלקו עליו, בתוקף ובזעם, וראו את מעשיו כחורבן.

ומפני כבודו אני לא אביא כאן צילום של דברים שכתב עליו מרן הגר"ש גורן ב"הצופה".

כמדומה שלא בחינם הרב ישראל לא מעז להתיר בפומבי וק"ו להוציא מכתב רבנים הפוך.

זה לא בגלל שהוא לא יודע להתבטא או נוהג להצניע את עמדותיו.

גם כך רוב גדולי הפוסקים מתנגדים לחלוטין לעליה להר גם לגברים והמתירים בדעת מיעוט.

המתירים עליית נשים - אפילו נשואות - הם מיעוט שבמיעוט.

המתירים לרווקות - כמאן דליתא כלל דמיא.

לא מתחילים להיות במשקל הלכתי שמאפשר לסמוך על דעתם.

ולגבי הרב שמואל אליהו -

הוא עצמו לא עולה להר ולא מורה לאחרים לעלות.

לכל היותר מעודד את עליית אלו שרבותיהם מתירים להם

(וכן, בכלל זה גם נשים - אפילו רווקות - שרבותיהם מתירים להן...).

בכל מקרה, הוא לא לוקח אחריות הלכתית על הנושא הזה ולא מתיר בעצמו עליה להר.

בלי טענות חדשות

מעולם לא פרסם היתר לעליה בשום צורה שהיא.

לכל היותר מעודד עליית מי שרבותיו מתירים.

מבין שלשאר הדברים שכתבתי אין לך תשובה. מעולה.

אם כך, ממילא אין טעם לדון בעמדת הרב שמואל...

אם כבר הגעת עד לשם... - בית המדרש

היו שם כמה טענות, אבל ממילא את מתעלמת מרוב הטענות שלי כאן...

כתבתי שהתערבת? - בית המדרש

הוכחתי כבר: הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית

ואם הוא לא מתיר בפומבי - ואפילו ההפך - הוא לא מוכן לקחת אחריות על הנעשה בהר.

את אומרת עכשיו "בלי קשר", אבל כל הזמן נשמע שזה הקשר.

אם היה לי כאן דיון עם מחלל שבת להבדיל, הייתי טוען שזה אסור, וזה לא סותר את העובדה שבפועל מתנהל דיון.

הייתי אמור להיבהל כאילו ולסגת אחור?

ההלכה אומרת שאסור. נקודה. סוף פסוק. התגובה שלך כמובן לא הוסיפה לי מידע שלא היה לפני כן.

הרב ישראל אומר שמותר? אז הוא טועה. אכן. ומחטיא, בשוגג כמובן.

הרב שמואל לא מביע דעה משל עצמו, כמו ש@אריאל יוסף הביא כאן.

ולספרדי שאוכל קטניות בכלל לא הבנתי מה הקשר.

לא, ניסיתי להבהיר עיקרון שנראה שאתה מתחמק ממנו.

אני לא מתחמק משום עיקרון. מי שמתחמק זו את.

את, שמתעקשת שהיות ו"יש מחלוקת" אז כל אחד ראוי לחלוק.

ואם בא לחצר"מ בישיבה תיכונית לחלוק על רשב"א - את חושבת שהוא יכול לעשות זאת כי "יש מחלוקת".

אני עניתי שוב ושוב ושוב, והסברתי את ההבדל בין מי שראוי להיות בר פלוגתא למי שלא ראוי. מגוחך לומר שאני "מתחמק" מזה.

את זו שחוץ מהסיסמא של מחלוקת לא טורחת להסביר איך רב או שניים מליגה ד' ומטה יכולים לחלוק על גדולי ופוסקי הדור.

זו הבעיה. 

את באמת חושבת שהוא בסדר גודל של הרב עובדיה?!

או של הרב ליאור?!

של מי בדיוק?!

להגיד על אדם את המקום האמיתי שלו זה לא ביזיון ת"ח

אני מאוד אוהב ומעריץ את הר"מ שלי בישיבה - ועם זאת לא אגיד שהוא מליגה א' או ב' או ג' של גדולי הדור. מותר להיות כנים.

ולא אמרתי שצריך לשלול *לו* את התעודה, אמרתי שצריך לשלול לרב שיודה שהוא משנה את ההלכה בגלל המטרות שלו. זה לא דבר שהוא אמר, אלא דבר שאת התיימרת להסביר בשמו. מי שביזה אותו היה בעצם את.

אתה הסקת את זה באורח כלשהו שאני לא מסוגלת להבין. אבל זה מסתמא השלב הבא אחרי לבזות תח ולזלזל בי, לחבר אותם.

וכעת את אומרת שגם את לא חושבת שהוא הם 

אז מה רצית ממני?

ויותר בשינון של מה שקראת או שמעת...

אז כדי להעלות קצת את רמת הדיון,

מצ"ב מאמר המבאר את תקנת הריב"ש,

בהסכמת הרב ליאור שליט"א:

https://a7.org/?file=20180201161148.pdf

במחילה, אחרי שהרב גורן והרב ליאור -

שהם גדולי המתירים לעלות להר, ואף רב לא היה מעז להתיר אם הם לא היו מתירים -

הכריעו שתקנת הריב"ש תקפה לעניין הר הבית, לא מבין מי מעז לחלוק עליהם.

כמו כל הכרעה בשאלה הלכתית מתחדשת, גדולי הפוסקים נדרשו לה ופסקו הלכה.

זו גם תמימות: ברגע ששהותרה טבילת רווקות - ולו לשם עליה להר -

ה"דוסה" ביותר תטבול רק בשביל הר הבית,

הפחות דוסה תטבול *גם* בשביל הר הבית,

והפחות דוסה תטבול *לא* בשביל הר הבית.

ממילא בטלה לחלוטין תקנת הריב"ש,

ולכן אין שום מקום להתיר כיום לרווקותך לטבול.

ובנוגע לטענה שטבילת רווקות ועלייתן להר

מקדמת את דרישת המקדש והגאולה,

הרי שהגמרא ביומא (יט, ב) מוכיחה אחרת.

על המשנה האומרת שבליל יום כיפור "מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה",

מספרת הגמרא:

"אף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאין.

אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק תרגומא נהרדעא

דא"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא

אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא

ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא".

תרגום:

גם מחוץ לירושלים היו נעורים בליל כיפור כל הלילה זכר למקדש, אלא שהיו חוטאים.

אמר אביי ואולי ר"נ בר יצחק: הכוונה לנהרדעא,

שאמר אליהו הנביא לרב יהודה אחיו של רב סלא החסיד:

'אומרים אתם מדוע לא בא משיח? והרי עכשיו יום כיפור ונבעלו כמה בתולות בנהרדעא'.

נמצאנו למדים, שהטבילה המותרת בנהרדעא (בערב יום כיפור ובטרם הריב"ש)

לצד הרצון לדרוש לציון ולעשות זכר למקדש - הרחיקו את הגאולה.

כי אי אפשר לחלוק בלי שידעו על מה אתה חולק.

כמו כל דיון בין שיטות שונות בהלכה. - בית המדרש

אם קיבלת תשובה - קיבלת תשובה. תפסיקי למחזר טענות.

אם הייתם רוצים לדון רק ביניכם, לא הייתם עושים את זה כאן.

אם אתם דנים כאן, קחו בחשבון שיהיו שיתערבו.

קודם גם טענת שלא הבנתי, אבל גם נשמה כללית שאליו כתבת הבין כמוני.

גם אני הבנתי כמו אריאל... - בית המדרש

אולי הבעיה היא לא אצלי?

בכל מקרה, אני לא זוכר איזו טענה שטענת אלי ולא הגבתי עליה. מוזמנת לשים קישור.

בינתיים יש כאן כמה וכמה טענות שאני כתבתי לך והתעלמת מהן...

הוא בר הכי לחלוק. זה בדיוק ההבדל: לא כל אנפין שווים. - בית המדרש

נכון. - בית המדרש

לגבי החלק הראשון - אולי כי עובדה שהיא לא למעשה כיום? - בית המדרש

כל מי שלמד נושא ביסודיות הוא אחד מגדולי הפוסקים באותו נושא? - בית המדרש

הוא פורך את מה שאמרת וממילא אין למה שאמרת שום תוקף. - בית המדרש

מה הוא יעשה שיש כאלו שכם מזכירים את זה כטענה, ומסלפים?

אין ברירה, דע מה שתשיב.

גם מספר הכוזרי את מקבל לגיטימיות לנצרות והאיסלאם?

בדיוק, אבל בדיוק, כמו המאמר האמור. 

לוידע מה זה "הבנה לגיטימית". לנהוג כך זה נגד ההלכה ולא לגיטימי. 

א. על מורא מקדש אכן יש פירכות לדבריהם. כאן לא פרכת כלום.

ב. להוכיח מזה שהוא הביא את זה שזה לגיטימי - זה בדיוק כמו להביא מהכוזרי ראיה שהנצרות לגיטימית (וכן, כמו להביא ממורא מקדש שהעליה לגיטימית..)

הוא לא "הביא טיעונים אחרים", אלא הפריך. הוא הוכיח שהטיעונים של המתירים הם שטות והבל ורעות רוח, ואין בהם שום משקל ותוכן. 

ככה זה יותר ברור?

מקווה שכל פוסק שמכריע בדעה מסוימת ודוחה אחרת מברר לפני כן אם השתכנעת מטיעוניו.

אני עוד יותר מקווה, שאם לא השתכנעת את לא עושה לפי מה שאת מבינה, אלא לפי ההוראה המקובלת.

השורה התחתונה היא שכל גדולי הפוסקים המתירים עליה להר הכריעו כך.

הם כנראה חשבו שהטענות לאסור משכנעות יותר מה"טענות" להתיר.

אבל ייתכן שפספסתי נקודה או שתיים.

ועדיין הנק' העקרונית שכתבתי רלוונטית.

בהתאם לנושא השיח

זה היה ככה:

א. הביאו את דבריו

ב. טענת שיש שם גם את החלק הראשון - משמע לגיטימי

ג. אמרתי שענה על זה, ואם לא נתייחס לתשובה נגיד שיש לגיטיימות לנצרות בעקבות הכוזרי

ד. ענית "אבל זה לא משכנע"

ההבנה האוטומטית בדברייך - זה שלא השתכנעת ממה שהוא דחה. ולפי זה גם אני הגבתי לך.

אם התכוונת שהנצרות בכוזרי לא משכנעת - אז זה לא קשור בכלל לדיון. כי לא דנו על מה שמכנע, אלא על קבלת לגיטימציה לטענה. 

לזה את קוראת "ללמוד"??

זה לא ש"זה החלק ובהמשך הוא חולק"

אלא שהוא מצטט אותכם, ופורך.

את לא יכולה לומר "הנה הוא ציטט, אני מקבלת את זה ולא את הפירכה"..

מזכיר את זה שאחרי שסמוטריץ אמר "בממשלה בלי החרדים נרוויח כך וכך, אבל לא נעשה זאת בגלל כך וכך" ואז כלי התקשורת החרדים הציגו את זה כאילו הוא מכוון לממשלה בלי חרדים.

גם הם כנראה אמרו "את ההתחלה אני מקבל, את הסוף לא"...

אחרת על מה הוא חולק בדיוק?

ותמיד יש דעה שמתקבלת להלכה ודעה שנדחית.

בדיוק כמו בשאלה הזו.

כל גדולי הפוסקים המתירים עלייה להר נדרשו לשאלה והכריעו חד משמעית.

בעם ישראל ברור בכל דור מי הם גדולי הפוסקים.

לכולם ברור שהשנים שהזכרת לא ביניהם.

אף אחד לא מבקש פונה אליהם כדי לפסוק למעשה בשאלות חמורות בכל חלקי התורה.

לכל היותר, פונים לרב ישראל לשמוע את עמדתו בעניינים בלתי מעשיים לחלוטין שהם הלכתא למשיחא.

אף אחד לא פונה אליו בשאלות בהן פונים, למשל, לאחיו הרב יעקב שליט"א

והוא לא הוציא שום שו"ת בשום נושא הלכתי כמותו. זה בדיוק ההבדל.

וכאמור, גם בשאלות הללו הוא אפילו לא פוסק שום דבר למעשה.

לכל היותר מחווה דעתו בנושאים תאורטיים.

אף אחד לא פונה אליו בפסיקות למעשה בשאלות מתחדשות בשום נושא בעולם.

ב. גדלות של פוסק נקבעת לפי ידיעותיו בכל מרחבי התורה. לא בנושא מסוים.

עצם העבודה שהוא בקיא *רק* בנושא מסוים היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא *לא* מגדולי הפוסקים.

ג. אגב בנו - הוא דווקא חולק על אביו בנושא טבילת רווקות...

או שפספסתי משהו? מכירה מישהו שמקיים אותה?

לגבי החלק השני - אין שום חיה כזו. "גדול פוסקים" הוא גדול בכל חלקי שו"ע.

אחרת הוא לא "גדול פוסקים". זו בדיוק ההגדרה.

בנושא הזה הוא לכל היותר "מומחה",

וגם בזה הוא לא פוסק שום דבר למעשה כי הנושא לא מעשי כרגע, כאמור.

מבין שעל החלק השני אין לך תשובה.

כמו כל דעה בבית המדרש שמופרכת ע"י בעל דעה אחרת.

ככה בדיוק מכריעים בשאלות הלכתיות.

אחרת לא היתה שום הכרעה בשום נושא.

אם תקרא את העניין הזה

פסק דין האח והאחות – ויקיפדיה (wikipedia.org)

כתוב שם (התגובות לפסיקה) שבעקבות כך רבנים גדולים לכולי עלמא אמרו שלא אפשר לסמוך על הפסיקות שלו

אני מכיר כמובן את פרשת האח והאחות..

זה שבפשקוויל כתוב שהוא לא רב לא אומר כלום. סלח לי.

גם על הרב קוק כתבו פשקווילים

וגם על החזון איש.

(בכל מקרה, העולים להר הבית ממש לא מתיימרים להזדהות עם הפשקווילים ההם או עמדות כותביהם, אז פליז..)

לא יודע. 

שמע, מה שקובע זה מי שכתב, לא אם זה כתוב על חתיכת נייר או עור של צבי 

רק ציינתי שאם הם אמרו את זה, אז הוא אכן שנוי במחלוקת..

(ורק אומר, זה שחלקו על מישהו אחר והוא יצא זכאי לא מוכיח על כל מי שחולקים עליו)

לדוגמה - על אחד אני יודע בוודאות שהתבטא אחר כך בהיפוך - הגרש"ז אויירבך.

היחידים שכנראה באמת התכוונו לזה, היו הרב שך והסטייפלר. ושניהם לא הכירו לא את הרב גורן ולא את התיק.

ובוודאי שאינם בעלי משמעות יותר מהאדמו"ר מסאטמר ור' אלחנן וסרמן שאמרו על הרב זצ"ל שהוא כופר ועוכר ישראל ורשע מרושע כהמן.

ואיך אתה יודע שהם לא הכירו את המקרה?  

כעסו עליו, בצדק, על צורת ההתנהלות שלו. וראו בזה פריצת גדר שעוללה להביא להתמוטטות עצמאות ההלכה. ולכן ממש "השתוללו" במאבק נגד זה.

הם לא הכירו כי התיק היה חסוי. והרב שך עצמו אמר ש"לפי מה שאמרו לי בזה כל הפסק הוא ליצנות"

זה מעיד עליו ולא על הרב

במקומך לא הייתי נכנס לפינה הזאת.  וגם אני כמובן לא מעוניין להיכנס לדיון כזה

אבל כשראיתי כמה תגובות יש נזכרתי שהתווכחתי על זה מספיק פעמים...

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

2. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

3. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

4. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

שהוא כמעט אנוס בהחלטה לקום בבוקר ולקיים מצוות (או מצוות אורתודוקסיות)

היה נפוץ ברוסיה הקומוניסטית,

בימינו מקרה נדיר אך קיים.

ברגע שגילה זאת,

מטבע הדברים הוא מתחיל לחקור ולהתעניין ביהדות.

חילוני הוא אינו תינוק שנשבה.

הוא פוסק שהקראים הם תינוקות שנשבו, למרות שחיו ליד היהודים הרגילים וידעו את כל הטענות נגדם

ומה כתוב שם?

שהקראי לא ידע שהוא יהודי.

חילוני יודע שהוא יהודי.

הם חיו תמיד בשכנות ליהודים הרגילים וידעו שהרבניים סוברים שהם חוטאים והכירו את הטענות נגדם.

תסתכל בעוד מקומות ברמבם, הוא מנמק בגלל ש"מעשה אבותיהם בידיהם".

והתעלמת מהחזו"א רוב פוסקי דורותינו ומההגיון הפשוט

"..שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם]...'

כלומר גם אם שמע את טענות היהודים, בגלל שחונך לקראות (גם אם ידע שיש רבניים ופגש אותם בילדותו וידע שהם רואים בו חוטא).

גם חילוני בימינו לא חונך בבית ספר דתי.

ודתלש ברוב המקרים מצבו הפסיכולוגי דומה למצב הםסיכולוגי של קראי מלידה בימי הרמבם.

נראה לי החזו"א נימק על דתלשים "שאין ההשגחה ניכרת בימינו וקל לכפור" או משהו דומה

אפשר להגיד על כל היהודים שהם תינוקות שנשבו כי אין להם כוח ללחום מלחמת היצר.

או כי בא להם לפטור את עצמם.

אבל זה ממש לא נכון.

וזו לא ההגדרה של תינוק שנשבה.

רק "כמו" או דמיון מקביל.

הרמב"ם או השולחן ערוך לא סוברים כמוהו שיהודי שפרק עול תורה ומצוות בניו הם תינוקות שנשבו.

ואני לא אוחז מהחזון איש.

חילוני זה לא שיש לו גם יצר טוב לקיים מצוות וגם יצר רע אבל אין לו כוח להלחם.

פשוט במודע אין לו יצר טוב שיאמר לו "יאללה בא נניח תפילין".

אםאין גם יצר טוב וגם יצר רע, אין בחירה חפשית, כי אין בין מה לבחור.

(יש לו בחירה חפשית לקיים מצוות מוסריות בססיות שהוא מבין שזה רע לגנוב. ויש לו בחירה חפשית זעירה לברר קצת על למה להיות דתי, אלא שזה שוגג קרוב לאנוס)

דעת הרבי מליובאוויטש היא כי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בדורנו הם בגדר "תינוק שנשבה", - מכוון שחונכו לא לקיים מצוות בדומה לילד קטן שהיה בידי גויים שאיך ידע לקיים מצוות

סתם דוגמא למשהו שקפץ לי לראש במקרה...

איפה כתוב בתורה שמותר לגלח זקן?

אין דבר כזה.

זה שיגעון חדש של ימינו.

היהדות החילונית הציונות בישראל תמיד חיו בין יהודים והם יודעים הרבה מאוד מה מותר ומה אסור - כולנו מחוברים לאינטרנט.

אתה לא יכול להכחיש דבר כזה.

התינוקות היחידים שנשבו היחידים הם העלייה הרוסית לפני 40 שנה וזה עבר מן העולם.

לכל אחד יש בחירה - מי שרוצה שמד ילך לשמד.

שכן 'תינוק שנשבה לבין הגויים' הוא כפשוטו.

יש כמה מחלוקות וכמה שיטות בין גדולי הדור האחרון בעניין, אך מקובל שחילוני רגיל, דינו כתינוק שנשבה, לפחות בצעירותו. בוודאי חילוני שאין לו ממשק כמעט עם דתיים.

לבין דין בדיני שמים תינוק שנשבה.

הראשון דיון הלכתי, השני אמוני

זה אותו דבר.

כמו שמפרידים בין מדינה להלכה כמובן שזה עוד המצאה.

המדינה צריכה ללכת על פי ההלכה.

נפקא מינא לגבי ענישה בבית דין תינוק שנשבה ויחס כלפיו וכו'

הדיון בדיני שמים זה לא דיון הלכתי כי זה נוגע לשאלה האם ה' יעניש אותו או לא. אין נפקא מינא.

לכן יכול להיות תינוק שנשבה הלכתי אבל לא בדיני שמים , וכן ההפך.

ב.מסכים איתך שהמדינה צריכה ללכת לפי ההלכה

בשמיים יש 24 בתי דין,

כל הגזירות נגזרו בשמיים עלינו וכולם ביושר.

בית דין של מטה קובע על פי בית דין של מעלה בין אם נקבל את זה או לא.

ועכשיו השאלה איך בשמיים נתנו לחילונים לשלוט על הדתיים?

ואיך בית המשפט החילוני חזק מהדתי?

וזה בדיוק מה שאמרתי קודם - כי הרבנים אינם הגונים.

השמאל שיקרו שצעקו "משתמטים" "שיוויון" ועכשיו הם קוראים לחרדים בואו ותקבל כרצונכם...

והחרדים מתפתים להם!

חס ושלום אנשי אמת (החרדים) ילכו לשקרנים וישבו בחיקם?

או שהם אינם אנשי אמת כי אם שקר גמור הם...

הלכה זה רצון ה' מה שנעשה פה בעולם.

ה' לא הולך לפי זה.

למשל ה' ממשיך להוריד גשם בשבת.

ב. גם אם תיאורטית נזרום איתך שתינוק שנשבה שחייב מיתה בידי שמים ימות, אז זה תוצאה, לא עונש. כמו שצדיקים מתים יחד עם הרשעים בעוון הדור למרות שהם צדיקים. או כמו שעוזא מת כי נגע בארון ה למרות שהיה אנוס

ג. השאלה איך בשמים נתנו היא נושא אחר כבר

אמונה במובן להאמין !- במה להאמין?- במה לא להאמין?- היכן לומדים אמונה? כיצד לומדים אמונה,?

השאלה אם אתה יותר ראציונאלי או רגשי, ולאן אתה נמשך

האם אמונה זה רגש?- שכל,? שניהם יחד??

שניהם, אבל זה תלוי לפי סוג האישיות של כל אדם.

אצלי זה היה רק עם שכל (כלומר קביעת האמונה כוודאית ללא ספקות. אבל הרגל האמונה כהרגל היא מחינוך מילדותי)

כחלק מהשפעתו על מכלול חייו של הלומד.

מתחילים מהתנ"ך, מומלץ בהתחלה להקיף ולאחר מכן ללמוד עם מפרשים נהירים (שקל ללמוד אותם תוך כדי לימוד הפסוקים מבלי להיתקע על כל פסוק)

ולומדים גם מדרשי חז"ל, וראשונים באמונה,

וספרי יסוד כמו ספרי המהר"ל, בהמשך מתקדמים ולומדים ספרים מאוחרים יותר ומתקדמים יותר כמו ספרי רמח"ל ונפש החיים וספרים שמדברים אל האדם בחסידות, כמו גם הוגים מאוחרים יותר, כמו הרב קוק, הרב סולובייצ'יק, ספרים של מחברים בני דורנו, לפי מה שמתחברים.

זו רשימה די מרתיעה וארוכה, וחשוב לזכור שלמרות זאת את רוב הזמן ללימוד תורה חובה להקדיש לענייני גמרא והלכה. אך לא עליך המלאכה לגמור...

לא על מה סדר לימודי הגות והשקפה (מה שבדורינו מכונה לימודי אמונה).

רוב האנשים בהחלט לימודי השקפה והגות יעזרו להם לאמונה שלימה, אבל לא מחייב. תלוי בסגנון האישיות.

הדרך הכי טובה זה פשוט לדבר עם רב אישית ולראות מה מתאים

ואמיתת התורה, יש עוד כמה שלבים, כמו התעסקות שכלתנית בטענות הדתות השונות, האתאיזם, הדאיזם, הקראוּת, והקונסרבטיזם. אך אם זה לא נושא בוער אצלך אולי עדיף קודם לשקוע בעולמהּ של תורה, ובהמשך להגיע כמובן גם לזה.

תלוי בגיל/ בשלב בחיים/ בהתמודדויות כאלה ואחרות.

לאמונה?

או שהיהדות נכונה או שלא. ולגבי אמונה באלוקים איך זה קשור?

גם לא מחייב אולי אין דת נכונה. מה גם יש אלפי זרמי דתות צריך לבדוק את כולן?

אבל יכול להיות שיש כאלה שזה עוזר להם.

(דיברתי רק על מה שעוזר/לא עוזר לי)

לאמונה היהודית.

מי שלא מפריע לו שיש מליוני מאמינים בדתות אחרות - שלא ישקיע בזה, מי שחשוב לו להתמודד עם הטענות שלהם - שיכיר אותן וישלול אותן.

אם לך מעולם לא הציקה האפשרות שהנצרות/איסלאם/בודהיזם/הינדואיזם/שינטואיזם צודקים - אז אדרבה, חסכת לעצמך זמן ועבודה.

אני לא טוען שצריך לעבור דת דת ולשלול, אלא להשקיט שאלות מציקות בטוב טעם ודעת.

ספציפית לגבי הדתות שמקבלות את אמיתת הבחירה בישראל ומעמד הר סיני ומקבלים את אמיתת התנ"ך (במקרה של האיסלאם בערבון מוגבל מאד) - יש יותר עניין לשלול אותן בייחוד, כי הן לא נשללות מעצם השכנוע באמיתת מעמד הר סיני/ אמיתת נבואות התנ"ך.

הדתות הנ"ל הן כמובן

• הנצרות על זרמיה השונים.

• האיסלאם

• זרמי היהדות הלא אורתודקסיים:

  בעיקר הקראות, והקונסרבטיביזם.

  (היהדות הרפורמית רחוקה מלהיות זכאית לתואר 'דת', אם כי גם גישות רפורמיות אחדות מצטרפות לרשימה.

שיש אינסוף אפשרויות לדתות פוטנציאליות שאולי נכונות.

למה ההנחה שזה שיש מליארד מאמינים למשהו הופך אותו לנכון?

אני כן חושב שלימוד התמודות עם דתות אחרות ועם דעות ופילוסופיות המנסרות בחלל העולם מועיל להחכמה, אבל ממש לא תנאי מחייב לאמונה.

לגבי נצרות - התנך בפשט אומר שה' כרת עם ישראל ברית לנצח. זה מספיק לשלול אותה.

כל השאר של העמקה בנצרות והשוואת היהדות מולה (נוסח מה שהרב קוק עושה בישראל ותחיתו) זה מוסיף להחכמה ולהבנת גדולת ישראל ותורתו, אך לא תנאי בסיסי מחייב לאמונה. כמו שלימוד טעמי המצוות לא תנאי מחייב.

לגבי אסלאם - אין להם שום הןכחה לכך שהתנך זויף או שמוחמד קיבל נבואה. כאן זה נגמר מבחינתי לגבי בירור אמונה, כנל כל דת אחרת, אין לה שום הוכחה.

ההנחה היא לא שמליוני מאמינים הופכים אמונה לנכונה, אלא שככל שיותר מאמינים במשהו, גדל הסיכוי שנמצאים ביניהם אנשים חכמים ומשכילים שביררו את העניין בבחינה שכלית, והצורך להתמודד עם הטענות שלהם נעשה משמעותי יותר.

כמובן שמדובר באחוז קטן מאד מכלל אוכלוסיית המאמינים, רובם לא חקרו, וגם לא מאד אדוקים/ משוכנעים/ חכמים/ בעלי מוטיבציה מספקת לסטות מהדרך אליה חונכו.

כמובן שבפועל מדובר בדתות שמבוססות על טיעונים והוכחות חלושים ביותר, כך שאין באמת מה לחשוש מלהתמודד איתם.

אך לא על זה מבוססת אמונתי

הגויים פירשו את רצון ה' (אל אחד) על פי מידותיהם הרעות וחטאיהם.

דומה קצת ליהודים שפרשו מהדת ופירשו ההפך לגמרי.

אתה טוען שה' הפקיר את עם ה'?

נ=שירת הנפש

נח=שירת האומה

נחמ=שירת האדם

נחמן=שירת העולם

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

ולא רק שמות עצם

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.