כיוון שאבא שלי לא עלה, השנה התחלתי ישיבה גבוהה וראש הישיבה שלי אומר לעלות אז החלטתי לבדוק את הנושא והיו לנו כמה חבורות ושיעור על הנושא ובדקתי גם את דעת המתנגדים ומה עונים על זה, ובסופו של דבר החלטתי לעולת. (עליתי לפני יומיים פעם ראשונה ביחד עם הישיבה שלי).

אם אתם רוצים, יש כאן את השיעור של הרב אצלינו בישיבה שהעביר על הנושא של זיהוי מקום המקדש.

[רק אגיד שלגבי ספק כרת- יש כאן פסק פסיקה ועוד סבירות ממש גבוהה ומסורת איפה נמצא המקום, ובספק ספקא גם בדאורייתא מקלים]

השיעור: עליה להר הבית - הקושיות התשובות והמצווה - ישיבת הר ברכה

בהצלחה!

מוזמן לקרוא שם,

מצטט:

ספק במציאות

אחד העקרונות שחוזרים על עצמם שוב ושוב במאמרו של הרב סילבצקי הוא שכל ספק במציאות אינו נידון כספק מאחר והוא עשוי להתברר בעתיד, ואינו נידון כלל כספק. כשם שברור שאדם יש לפני האדם חתיכה שהוא מסתפק אם היא חלב או שומן והוא יכול לברר זאת, גם אם יצטרף ספק נוסף לקולא, לא נאמר שיש כאן ספק ספקא ומותר לו לאכול את החתיכה, אלא נאמר לו לבדוק האם זה חלב או שומן. וגם אם בפועל לא ניתן לבדוק זאת, עצם העובדה שקיימת אפשרות תיאורתית לבדוק זאת מחשיבה ספק זה כמי שאינו.

אלא שכנגד זאת יש לטעון:

1. יש אומרים שכאשר חסרון הידיעה קשה לבירור – אין זה נחשב ל'ספק חסרון ידיעה' שאינו נחשב לספק. קל וחומר אם לא ניתן לבררו כלל[30].
2. יש אומרים שגם כאשר הספק ניתן לבירור, כאשר ישנו ספק ספיקא – אין חובה לברר הספק ואפשר לסמוך על הס"ס אף באיסור תורה[31].
3. גם למ"ד שספק שאינו ניתן לבירור נידון כספק, זה נאמר כאשר באמת יש חשש אמיתי לאיסור, אך כאשר כדי ליצור את חשש האיסור צריך לגבב מספר חומרות זו על זו, או להסתמך על דעה מחקרית שדחאוה רובם הגדול של החוקרים, בזה לכל הדעות אין אומרים שלא מתחשבים בספק במציאות.
4. מצאנו בכמה תחומים בתורה שספק במציאות כן נידון כספק. למשל, כאשר אחוז הנגיעות של שרצים במאכל מסוים נמוך ממיעוט המצוי, אין חובה לבודקו על אף שניתן לבדוק אם יש כאן תולעים או לא, הרי שדנים זאת כספק ומקילים במיעוט שאינו מצוי. וגם במיעוט המצוי החובה לבדוק היא מדברי חכמים ולא מהתורה, הרי שאנו כן מחשיבים זאת כספק אפילו שזה דבר שניתן להתברר. וכך אנו אומרים גם לעניין טרפות שאינן שכיחות, ועוד. ק"ו כאשר הדבר לא ניתן להתברר. ואם כן מסתבר שגם בנידון דידן, בו הדעת נוטה לשיטה המציבה את המקדש בראש הר המוריה הן מצד ההיגיון, הן מצד המציאות והן מצד המסורת, לא נאמר שהספק המציאותי הדחוק באשר להיתכנות היות המקדש בדרום הר הבית, יהפוך למרכזי כל כך עד שיאסור כניסה להר הבית לחלוטין.

הרב גורן, הרב רבינוביץ', הרב ליאור. עד כמה ניתן להעיז פנים?

ר' נשמה כללית, לא כל מח' מוכרעת ע"פ דעתך בענין. לפי איזה סדר קבעת את הרבנים הנ"ל? 

לא ברור למה אתה קורא "דעתך בענין" כשהבאתי את הרבנים האמורים, אתה רוצה אולי לשלוח להם מכתב נזיפה?

תראה, לגבי הרב רבינוביץ' זה קשה, אבל לרב גורן ולרב ליאור אפשר לתפוס שתי ציפרים במכה אחת - שניהם בהר הזיתים

לגבי הסדר: יאמר נא כבודו. אתה חושב שהרב אריאל הוא בר פלוגתא לרב גורן? שהרב יהודה קרויזר הוא בר פלוגתא לרב ליאור? אולי כדאי להיות קצת ישרים?

מאחר ואין לי דעה בעניין. אבל כן. בנושאים הללו הרב אריאל בהחלט בר-סמכא, ובהחלט בר פלוגתא לרבנים הנ"ל. 

בדיוק כמו, למשל, שר' ישראל לוינגר (אח של) הוא בר-סמכא בנושא טריפות וכו'. כמובן שאיני חולק על גדלותם של הרבנים הנ"ל, אך כידוע לכל מי שעבר את שיעור א', לכל רב יש את תחומי ההתמחות שלו, וגדלותם של הנ"ל הוא רוחב ידיעותיהם העצומות ברוב חלקי התורה. אך ודאי שבנושאים ספציפיים יש מומחים ייעודיים, והדברים מפורסמים ואני לא רואה טעם להתווכח עליהם.

נ.ב. תגובות ענייניות יתקבלו בברכה.   

טוב, אולי בגלל שאתה לא מכיר את המעורבים אזי אין לך מושג על רמתם של הרב גורן והרב ליאור בסוגיות אלו. לצערינו.

מלבד זאת, זה בכלל שטות לומר "בסוגיות אלו". התמחותו בנושאי מקדש לא משפיעה על סמכותו בהכרעה אם לחשוש לריב"ש או לא. זה שבמקרה זו שאלה לגבי הר הבית לא מזיז משהו לכך שהוא מומחה לענייני קרבנות וקטורת ושות'.

את כל המעורבים = מה בדיוק כל רב דימה או חשב בעניין. לצורך העניין, במקרה את עמדת הרב קרויזר בעניין אני דווקא במקרה כן מכיר. לגבי המושג שיש לי על רמתם של הרב גורן וכו' - לא חושב שיש לך מושג ירוק על מה אני יודע או לאו בנושא, ולא מפיך אנו חיים. עברתי לפני כמה שנים על הספר של הרב גורן בנושא, ואעפ"כ אני עומד בדעתי שהרב אריאל הוא בהחלט בר-פלוגתא בנושאים הנ"ל (ונ"ל שהבורות והזלזול כאן הם דווקא לא מנת חלקי).

כמובן, כפי שלצערי לא הובן, אני לא חולק על גדלותו של הרב ליאור, וכפי שהסברתי לעיל. למען האמת, אני דווקא אוחז בדעה שמרנית בנושאים כמו טבילת פנויות, אלא שציינתי כי גם דעת המתירים היא לגיטימית, גם אם אינני אוחז בדעתם כנראה. בניגוד להתנהלותך, אני לא רואה כל מח' בהלכה כמלחמת בני האור בבני החושך. בעיני, לא כל מי שדעתו איננה כדעתי אזי הוא קוצץ בן קוצץ שבא לקצץ בנטיעות. הבנה זו היא כנראה תוצר לוואי של חשיבה ילדותית המתקשה להכיל מורכבויות. לצערי, נראה שהמשך הויכוח יהיה מיותר. 

מה שכתבתי לגבי המושג שיש לך או אין לך - כתבתי במפורש בהתייחס לדבריך שאינך מכיר את המעורבים..

לעצם הטיעון לא התייחסת: איך היכרותו ועיסוקו שלה רב ליאור בשלל הלכות המקדש משפיעה על היותו בר פלוגתא לרב גורן בהלכות טבילת פנויות. סתם בגלל שזה פשוט רלוונטי לעליה להר? לא חכמה "לעמוד על דעתך" בלי לענות על הטענה.

כמובן שההקצנה שלך בתיאור עמדתי היא בכלל לא זלזול, בכלל.. רק מה, שנינו יודעים שזה לא "כל מח' בהלכה", יש מספיק מחלוקות הגיוניות וקבילות (לדוג': אם מותר לעלות להר...) הבעיה מתחילה כשמשוים גדול וקטן ועושים מכל דבר דעה לגיטימית(וכיצד מתיימרים לבנות את ירושלים ע"י הדבר שבעבורו נחרבה, זאת לא אבין)

וב"מחלוקת" הספיציפית הזו, מי שממנו אני יונק את ההתייחסות אליה כקיצוץ בנטיעות וחורבן - הוא הרב דב ליאור, המפורסם כידוע בחשיבתו הילדותית המתקשה להכיל מורכבויות...

לגבי הנק' הראשונה, אתה מתמם, ולשווא.

גבי הטיעון הספציפי של 'טבילת פנויה' - מניח שהתכוונת לרב אריאל. ובכן, זה בהחלט קשור לנידון דידן, מאחר ותורף טיעונו של הרב אריאל מתבסס על הבנתו ביחס להלכות נידה בענייני המקדש כפי שהוא מבאר בארוכה. מוזמן לקרוא. אני לגמרי נגד השוואת קטן גדול, אלא שבנידון דידן נראה שהסרגל שלך הפריז על המידה.

אני שמח שאתה טוען שהתיאור שלי מוקצן, הייתי מאוד עצוב אילו הייתי צודק. אלא שאני מתבסס על מה הודעותיך בכמה תחומים, ולוואי ואתבדה. 

הרב ליאור, כדרכם של גאונים, מזדעזע מהנ"ל וזוהי זכותו. כבר מצינו כגון דה אצל הגרע"י - האם אתה רוצה להשתמש גם במטבעות הלשון שהשתמש בהם הגרע"י? אני מקווה שלא. 

אני לא מתמם, באמת ובתמים זה מה שהבנתי ממך. תרצה תאמין לא תרצה לא תאמין.

ולמה שהבנתו בענייני מקדש תהיה רלוונטית? כי הוא גם מבין שהר הבית היינו הך? - הא גופיה מנלן?

אתה מתבסס על הודעותי - אותן אלו התופסות את עיניך, כמו לטעון שהברסלברס כולם ננחים...

זה לא רק "מזדעזע". הוא מביע את דעתו בצורה ברורה - ומסביר את היחס האמיתי לזה מבחינתו.

כי הדיון הוא אם הוא בר סמכא לחלוק.

ובכן, גם אם הוא בר סמכא לחלוק בענייני מקדש, הוא לא בר סמכא לחלוק בענייני טבילה, שאין להם שום קשר למקדש.

אלא אם כן את אומרת "כמוש הוא למד מקדש, הוא גם למד עירובין ושבת ונידה ובשר בחלב ותערובות", ואז הוצאת את כל הפאנצ' מהטענה של עצמכם וכרתת את הענף שעליו את יושבת

רק בעקבות מה שכתבת לי באישי אני מתאפק מלתת לך על הראש על הטיעון הנואל הזה.

כל אדם שטוען משהו - כנראה עיין קצת בדבר שעליו הוא טוען

אלא שעדיין - יש מי שראוי להיות בר פלוגתא ויש מי שלא

אז מה טענתם? שבנושא המקדש הוא כ"כ מומחה, שבזה ספציפית ראוי להיות בר פלוגתא על גדולי הפסוקים.

אז טענתי שלימדו הלכות המקדש לא הופכות אותו לבר סמכא בשאלת טבילת רווקות.

מה את עונה לי על זה? כמו שלמד את זה למד גם את זה... כלומר: ונהיה גדול הדור לנושא זה.

אמור מעתה לדברייך: כל שאלה שבה יביע הרב ישראל את דעתו - הוא יהיה ראוי לחלוק על כל ענקי הפוסקים..

את לא שמה לב לגיחוך?

לצורה המדהימה שכרתת את הענף שעליו ישבת בעצמך?

-הורדתי בעריכה ביטויים מיותרים-

כבודו ישים לב לשתי התגובות שמעל התגובה שאליה הגבת..

אני כתבתי שאני נמנע מלהטיח בה מה שאני חושב.

והיא כתבה "לך על זה".

עכשיו כבודו יסביר איך התגובה שלו קשורה:_____________

גם אם אתה חושב שזו ציניות.

התגובה ההיא היא התגובה שבעקבותיה (והאישי שאחריה) כתבתי שאני נמנע , ושעל זה היא ענתה כנ"ל.

אולי תמצא לעצמך שטעלע' אחר חוץ מלשמש עורך דין פרו בונו.

אני ממנה אותך לשלוחי להראות את השרשור למי שבאלך.

אולי אני לא מבין ציניות, אבל אתה לא מבין בכלל הבנת הנקרא.

כתבתי שלא התעלמתי - אלא הבנתי זאת ברצינות ולא בציניות גם אם אתה חושב שזו ציניות.

אבל אתה - כנראה גם לקרוא לא יודע. 

זה ש"הפסקת להעריך אותי" לא עושה לי את זה.

אני לא מי שאני כדי ש"יעריכו אותי", אלא כי אני רואה את זה כהדבר הנכון.

לא נח לך? געזונטרהייט.

מוטב אקרא שוטה כל ימי וכו'.

מעניין, אדם שכותב שהוא רוצה לעשות רצון ה' זה שיגעון גדלות?

אני מבין שיש בדבריך הודאת בעל דין שאתה בכלל לא מבקש לעשות רצון ה'?

אז כלך לך מד' אמותי, אתה בכל מקרה לא בר שיח אם ככה.

איך הוא נהיה גדול דור בהיתר טבילת רווקות?

רק בגלל זה שהנפקא מינה של זה הוא להתיר להם לעלות?

הוא לא בר פלוגתא על גדולי הדור. מוסכם.

בענייני המקדש, לדבריכם הוא כן.

איך היתר טבילת רווקות נהיה חלק מנושאי המקדש?

איזה תחום בתורה הוא למד כ"כ הרבה עד שהוא נהיה בר הכי לחלוק על פוסקי הדור?

ולא, זה שהוא החליט שמותר "כדי שתעלינה" לא הופך את זה לחלק מהלכות המקדש.

האם מותר לטבול - לא.

כמו שאם תהיה מחלוקת על כשרותה של מקווה מסויימת לא תגידי ש"אמנם לגבי לטבול בה אשה לבעלה - הרב אריאל לא יכול לחלוק על הפוסקים, אבל לגבי טבילה לצורך עליה - הוא כן."

כי מובן שזה שהטבילה היא "לצורך עליה", לא רלוונטית לכך שמי שמבין בהלכות עליה יפסוק על כשרותה של מקוה.

כך גם כשיש "מחלוקת" על היתר טבילה, זה שאת רוצה לטבול "לצורך עליה" לא מעמיד את הרב אריאל כבר הכי לחלוק בזה על גדולי הפוסקים.

יש ויכוח אם מותר לרווקות לטבול. איך זה קשור להלכות המקדש רק בגלל שזה הטריגר שלהן לטבול?

לאכול חזיר מותר לצורך עליה להר?

לחלל שבת מותר לצורך עליה להר?

אם דבר אסור. אז הוא אסור. ולא ניתן שמי ש"מבין בהלכות מקדש" יתיר אותו "לצורך מקדש".

זה מדהים שאתם מודים בפה מלא (!!!) שמדובר בנעיצת החץ לפני סימון המטרה, ושההכרעה ההלכתית מוכרעת בגלל הצורך שאליו אתם מכוונים.

לעזאזל, רב שמצהיר ככה על פסקיו, אני חושב שהרבנות אמורה לשלול לו את התעודה.

ולמה את לא מגיבה על עצם הענין?

לא ביזיתי אף ת"ח. אין מצוה לסלף את רמתו של רב, ושכל רב שנגיד עליו שהוא לא בדרגת הרב גורן יאמרו שזה "לבזות אותו". אל תעשי צחוק.

ובעיקר, כבוד ת"ח זה בראש ובראשונה לקבל את מרותם.

זה מדהים שאתם מודים בפה מלא (!!!) שמדובר בנעיצת החץ לפני סימון המטרה, ושההכרעה ההלכתית מוכרעת בגלל הצורך שאליו אתם מכוונים.

לעזאזל, רב שמצהיר ככה על פסקיו, אני חושב שהרבנות אמורה לשלול לו את התעודה.

זה כוון לנימוקייך. לא טענתי שאלו דבריו.

שמי שעוסק בהלכות הר הבית, כנראה עוסק גם בהלכות עליה להר הבית. ומי שמתעסק בנל כנראה עוסק גם בהלכות מי יכול לעלות.

אנסה להסביר בצורה יותר ברורה:

כל אדם שמביע עמדה - מביע אותה מתוך לימוד.

אלא שעם זאת - עם ישראל מכיר בהיררכיה, ולפיה לא כל לומד שווה למשנהו, יש גדולי תורה בעלי פרספקטיבה ומשקל רב ונרחב.

יש שטוענים, שמי ש"מומחה" לתחום מסויים - הוא כן בר פלוגתא על אותו נושא.

הדבר הזה עצמו לא פשוט, אבל גם אם נניח שכן.

צריך כעת להוכיח שהמבוקש "מומחה" לנושא המדובר.

זה שהוא למד - זה ברור. הרי הוא לא מדבר בלי ללמוד.

השאלה אם למסקנותיו, מלימודו, יש כובד משקל מתאים.

ובכן - אם לא מדובר בנושא שהוא מומחה בו, בכל רחבי הנושא, וכתפיו בו רחבות דיין,

אזי אין משמעות מספקת לעמדתו בשאלה. הגם שכמובן "למד".

שאם לא כן, גם כשתהיה שאלה על כשרות מקווה שבנות טבלו בו לפני העליה,

והוא יפסוק שהמקווה כשר

וכל הפוסקים יאמרו שהוא פסול

לא תאמרי "טוב, היות וזה בקשר עם העליה, הוא בדק את זה טוב וראוי לחלוק".

מקווה שכעת זה יותר מובהר.

לא אמרתי שכיוון שהוא עוסק בתחומים הוא נעשה בקי במה שקשור אליהם, אלא שכחלק מזה שהוא עוסק בהלכות מקדש הוא עוסק בנישה הזאת של טבילת רווקות.

עוד על נקודה זו בהמשך השרשור:

לגבי החלק הראשון - אולי כי עובדה שהיא לא למעשה כיום? - בית המדרש

הרב ישראל אריאל שליט"א

עוד רב גדול ומפורסם שלא אומר בפומבי בגלל הרבנות.

(וכמובן ששלמה המלך ורבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא ועוד)

א. שמעת בעצמך מהרב שמואל שהוא מתיר עליית רווקות?

ב. גם אם כן - את חושבת שהתגובה שלך "מה המקום לאסור" היא תגובה נורמלית במקרה כזה?

ג. עם כל הכבוד וההערצה. ויש, גם כבוד וגם הערצה. גם לרב שמואל וגם לרב אריאל. שניהם לא בקרסוליים של האוסרים. הרב שמואל הוא בר פלוגתא לרב גורן? הרב אריאל בר פלוגתא לרב רבינוביץ'? איבדנו את ההיררכיה?

שלמה המלך ושות' זה סתם דמגוגיה זולה, כמובן.  אני בטוח שאת מבינה זאת בעצמך.

כן

כן, ההוא שלי כשמישהו טוען (ובצורה מאוד מאוד חד כיוונית, מה ההיתר) שאסור לעשות משהו שידוע שעשו ושנועד לעשותו, השאלה האמיתית היא מתי התחילו לאסור ולא מתי התחילו להתיר.

באופן כללי? אולי לא. בעניין המקדש? יש סיכוי שכן, כן.

נכון, אבל יש מאחוריה טענה אמיתית- החידוש הוא האיסור, לא ההיתר.

אוקיי

זה לא משנה, אם יש כמות משמעותית של פוסקים, בהיסמך על ראשון (ראשון!!) שאוסרים - אי אפשר להגיד "מה המקום לאסור". זה סתם זלזול בדבר שגדול עלייך באיזה מליון מידות.

בענין המקדש? קראת קצת על עיסוקם של הרב גורן והרב ליאור בזה? זו הזיה לחשוב שהרבנים האמורים הם בסדר גודל שלהם. הזיה.

ומלבד זאת, כפי שכבר הגבתי לחמדת66 - זה בכלל שטות לומר "בסוגיות אלו". התמחותו בנושאי מקדש לא משפיעה על סמכותו בהכרעה אם לחשוש לריב"ש או לא. זה שבמקרה זו שאלה לגבי הר הבית לא מזיז משהו לכך שהוא מומחה לענייני קרבנות וקטורת ושות'. 

גם שלושת רבעי מהלכות נידה הן חידוש. אז מעכשיו נבוז להם ונגיד "שלמה המלך"?

יותר עדיף לומר שההיתר לדעתך הוא X...

סליחה על הזלזול, אבל הטריגר שלי היה הזלזול שנשמע ממך כלפי האיסור והאוסרים.

עוסק במה???? בהלכות ריב"ש?

איך זה שהוא עוסק בקרבנות-קטורת-צורת הבית-בגדי כהונה-וכו' וכו' וכו' הופך אותו ליותר מבין בהלכות טבילת פנויות??? סתם כי הרלוונטיות של השאלה היא לגבי הר הבית?

וההתנסחות לאורכה. אמנם בחלק מהדברים (ביינישם וכו', לדוג') טעיתי בהבנתך. ועל כך התנצלותי.

לא הבנתי

לא הבנתי את הטיעון. מה זה "את זה"? את איזה מקצוע בתורה הוא למד כל כך טוב עד שהוא בר פלוגתא לרבנים האמורים? 

אדם שמומחה מאוד לאיסור והיתר - הוא בר סמכא באיסור והיתר

אדם שמומחה מאוד לנידה - הוא בר סמכא בנידה

אדם שמומחה מאוד בעירובין - הוא בר סמכא בעירובין

מה הדבר שהרב אריאל מומחה מאוד בו שהופך אותו לבר סמכא לחלוק על ענקי הדור בעניין ההתייחסות לריב"ש?

אבל כבר התרגלתי שדבריי מוצאים מהקשרם, אז.

לא משנה.

את הנושאים האלו.

תשתדלי לשים לב מה אמרת במדוייק, לא להאשים ב"הוצאה מההקשר"...

כדי להתיר מה שמפורסם בכל ישראל לאסור צריך מקור,

או לפחות הכרעה של פוסקים מהשורה הראשונה.

לא של ת"ח חשוב שלמד את הסוגיה.

מבין שאת חולקת עליהם, וממילא מובן למה אין לך בעיה לעשות דבר שכל גדולי פוסקי דורנו אוסרים.

מבין שאצלך התורה שבע"פ הסתיימה אי שם בתקופת הראשונים.

או שאולי גם תקנות מוקדמות יותר לא מקובלות עלייך אם הנימוקים לא משכנעים אותך.

משום מה התעלמת מהכותרת של השרשור:

הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית

ומה שכתוב בתגובה שקישרת אליה זה בדיוק מה שכתבתי:

הרב שמואל לא עולה ולא מתיר לעלות. 

הוא לא לוקח אחריות הלכתית על הנושא הזה.

הוא מעודד עליה של כל מי שרבו מתיר לו.

לא משנה גבר או אישה נשואה או רווקה.

אני חושב שבמציאות כזו דעתו היא אפילו לא "דעת יחיד"... - בית המדרש

הוא לא עולה ולא מתיר לעלות. - בית המדרש

החל מהתגובה הזו ולאורך כל השרשור.

באמת שכבר נמאס מזה...

במחילת כבודך, אבל לכל הפחות עלייך להכיר את הסוגיה לפני שאת עושה מעשים ומכריזה הכרזות...

הסיבה היחידה לטבול היתה בשביל מעשים אסורים. וכן, גם הרב אריאל סובר שצריך לאסור טבילת רווקות שלא לצורך עליה להר אלא ל. ביינישים עמי הארץ מתחכמים היו בכל הדורות.

בהתחשב בזה שאני עולה, אפשר להניח שלמדתי את הסוגיא, גם אם נקודת המוצא והמסקנה שלי שונה קצת. אבל זה בסדר, באופן כללי אני מעדיפה שיניחו שלא למדתי, זה מקל על החיים במגוון דרכים.

הוא לא כותב שטבלו בשביל איסורים, אלא שגזר שלא לטבול כדי שלא יגיעו למעשים אסורים.

ואגב, דווקא פעילי ההר מאריכים תמיד להוכיח שבזמן הראשונים יהודים *כן* עלו להר. סו....

הרב גורן היה בייניש מתחכם? הרב רבינוביץ אולי? אם הם היו ביינישים מתחכמים - מה כבוד תורתך? פוסקת הדור?

אני יודע שאם את עולה אמור להיות סביר שלמדת - ובדיוק בגלל זה כתבתי מה שכתבתי. כי מי שלמדה את הסוגיה ושמעה קצת על הריב"ש, לא אמורה לטעון טענה כ"כ דבילית מהסוג "בבית ראשון"

(אלא אם כן היא למדה את הסוגיה אבל היסטוריה היא לא למדה, ואולי היא חושבת שהריב"ש היה לפני בית ראשון. גם אופציה)

"ביינישים מתחכמים".. שיעשו דבר כזה...

זה נהדר שאת רוצה להעביר מסר שהחידוש שמצריך מקור הוא האיסור, אבל כשהמקור קיים בדמות ראשון ועל פיו ענקי הדור האחרון - זה לא רלוונטי וקל וחומר שזו לא צורה. 

לטענה עצמה: אני מכיר את הב"י ואת הדיוק הנ"ל והדין ודברים סביב זאת. יתירה מכך, זה דיוק נהדר, ואף ליבי מאוד נוטה להסכים עימו. (נוטה, לא באופן ודאי, כי יש מה לענות עליו. אבל לא אכנס גכאן למה שיש לענות - מהטעם דלהלן)

אבל, וכאן האבל הגדול, אני יודע שעלי להכפיף את נטיית הגאון המופלג ליבי שליט"א להכרעת גדולי התורה זצ"ל ולהבדלחט"א שליט"א. ולא לעשות על פי דעתי הדלה בניגוד להוראותם.

מחמת כך, אף לא אתייחס להמשך דברייך, על אף שכמובן כבר הלכו בהן הנמושות ואפשר להתפלפל עד אין קץ. כי זה בדיוק העיקרון שאני עומד עליו - האם נשב ו"נוכיח"  ולפי זה נעשה מה בראש שלנו,  או שאנו מקבלים את ההיררכיה הרבנית וצורתו של עם ישראל, ומתכופפים להכרעת הפוסקים.

(אך מכל מקום אעיר דבר אחד על דרכך - שבהמשך ל"ראיה" מבית ראשון, את ממשיכה ומוכיחה מרש"י והרא"ש... גברתי: גם אם כן היינו מבצעים דיון בסברת עצמינו ומקורותינו, בניגוד להוראת הפוסקים - לכל הפחות היה עלינו לכבד את המעמד ולא להביא ראיות מגוחכות ממין זה. ראיה נגד גזירת הריב"ש יכולה להיות רק על ידי מקורות מאוחרים לריב"ש, לא על ידי קדומים לו. )

נכון שיש ראשונים אחרים - את זו שמכריעה ביניהם?

שוב: הויכוח נסוב כל הזמן על הציר הזה, אהאם את ממנה את עצמך לפוסקת של עצמך - או מתכופפת לפוסקים.

לגבי הרב שלך - אזי: אם אכן אחד מהמתירים הוא רבך המובהק, ואת הולכת כמותו - אכן לא עלייך תלונותי. האם כך הדבר?

כי אם לא, אז זה לא ש"את הולכת אחרי הרב שלך", אלא שהחלטת לעשות משהו, ומצאת לך אילן להיתלות בו. שלא כדין.

אז כן, יש ראשונים אחרים. ואני יכולה לא ללכת עפי השוע ועדיין לא להקרא חוטאת.

נו, אז מה הבעיה?

עכשיו אני מבין את העיקרון, כנראה באמת הויכוח מיותר.

אם את מאלו שחושבים שהם יותר חכמים מהשו"ע, אז בטח שאתם יותר חכמים מהרב ליאור..

יהיה מעניין לשים שלט על העולות להר - שהן משתייכות לאלו שיותר חכמים מהשו"ע. זה יעזור להסביר לעמ"י כמה צריך להתרחק מהתופעה הזו, גם לאלו שקשה להם להבין את החומרה שבלחלוק על פוסקי הדור.

ככה אנשים יפנימו שזה הולך יחד - אלו שחכמים יותר מהרב גורן והרב ליאור, הם אלו שיותר חכמים מהשו"ע.

מה מה הבעיה? את עושה את זה בגלל רבך המובהק או בגלל שלמדת? 

אשכנזים קיבלו עליהם אתה רמ"א נגד השו"ע, אה"נ.

ואני מציע לך שוב לדקדק בדברייך במקום להתלונן שהם מוצאים מהקשרם.

המשפט "לא ללכת לפי השו"ע" כשהוא אחרי משפט "יש ראשונים אחרים" נשמע לגמרי כמו מה שכתבתי ולא כמו "ללכת אחרי הרמ"א".

לא ללכת אחרי השו"ע אלא ללכת אחרי הרמ"א - זה ההלכה לאשכנזים.

לא ללכת אחרי ראשון שהוכרע אצל הפוסקים להלכה - זה נגד ההלכה.

הנקודה היא שעם כל הכבוד למרן פאר הדור הרב ישראל, הוא לא בכיוון של לחלוק על גדולי הפוסקים.

זה הכל.

מציאות של מחלוקת יש - בין מי שראויים לחלוק זה על זה. לא בין כל מי שרוצה להכניס ת'צמו בין ההרים.

כשטוענים לך כבר יומיים שהבעיה היא שהוא לא בר הכי לחלוק, ואת עונה "יש מציאות של מחלוקת בעולם", זה שוב שימוש בדמגוגיה זולה.

לא חרבה ירושלים אלא על שהשוו בה קטן וגדול.

את רוצה להחריב שוב?

בפעם הקרובה שתעלי, תזכרי את זה: את לא מקדמת את בנין המקדש, אלא מחריבה אותו. בכל פסיעה ופסיעה שלך בהר.

אני פשוט כפוף לגדולי הדור. זה הכל.

הם אלו שחלקו עליו, בתוקף ובזעם, וראו את מעשיו כחורבן.

ומפני כבודו אני לא אביא כאן צילום של דברים שכתב עליו מרן הגר"ש גורן ב"הצופה".

כמדומה שלא בחינם הרב ישראל לא מעז להתיר בפומבי וק"ו להוציא מכתב רבנים הפוך.

זה לא בגלל שהוא לא יודע להתבטא או נוהג להצניע את עמדותיו.

גם כך רוב גדולי הפוסקים מתנגדים לחלוטין לעליה להר גם לגברים והמתירים בדעת מיעוט.

המתירים עליית נשים - אפילו נשואות - הם מיעוט שבמיעוט.

המתירים לרווקות - כמאן דליתא כלל דמיא.

לא מתחילים להיות במשקל הלכתי שמאפשר לסמוך על דעתם.

ולגבי הרב שמואל אליהו -

הוא עצמו לא עולה להר ולא מורה לאחרים לעלות.

לכל היותר מעודד את עליית אלו שרבותיהם מתירים להם

(וכן, בכלל זה גם נשים - אפילו רווקות - שרבותיהם מתירים להן...).

בכל מקרה, הוא לא לוקח אחריות הלכתית על הנושא הזה ולא מתיר בעצמו עליה להר.

בלי טענות חדשות

מעולם לא פרסם היתר לעליה בשום צורה שהיא.

לכל היותר מעודד עליית מי שרבותיו מתירים.

מבין שלשאר הדברים שכתבתי אין לך תשובה. מעולה.

אם כך, ממילא אין טעם לדון בעמדת הרב שמואל...

אם כבר הגעת עד לשם... - בית המדרש

היו שם כמה טענות, אבל ממילא את מתעלמת מרוב הטענות שלי כאן...

כתבתי שהתערבת? - בית המדרש

הוכחתי כבר: הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית

ואם הוא לא מתיר בפומבי - ואפילו ההפך - הוא לא מוכן לקחת אחריות על הנעשה בהר.

את אומרת עכשיו "בלי קשר", אבל כל הזמן נשמע שזה הקשר.

אם היה לי כאן דיון עם מחלל שבת להבדיל, הייתי טוען שזה אסור, וזה לא סותר את העובדה שבפועל מתנהל דיון.

הייתי אמור להיבהל כאילו ולסגת אחור?

ההלכה אומרת שאסור. נקודה. סוף פסוק. התגובה שלך כמובן לא הוסיפה לי מידע שלא היה לפני כן.

הרב ישראל אומר שמותר? אז הוא טועה. אכן. ומחטיא, בשוגג כמובן.

הרב שמואל לא מביע דעה משל עצמו, כמו ש@אריאל יוסף הביא כאן.

ולספרדי שאוכל קטניות בכלל לא הבנתי מה הקשר.

לא, ניסיתי להבהיר עיקרון שנראה שאתה מתחמק ממנו.

אני לא מתחמק משום עיקרון. מי שמתחמק זו את.

את, שמתעקשת שהיות ו"יש מחלוקת" אז כל אחד ראוי לחלוק.

ואם בא לחצר"מ בישיבה תיכונית לחלוק על רשב"א - את חושבת שהוא יכול לעשות זאת כי "יש מחלוקת".

אני עניתי שוב ושוב ושוב, והסברתי את ההבדל בין מי שראוי להיות בר פלוגתא למי שלא ראוי. מגוחך לומר שאני "מתחמק" מזה.

את זו שחוץ מהסיסמא של מחלוקת לא טורחת להסביר איך רב או שניים מליגה ד' ומטה יכולים לחלוק על גדולי ופוסקי הדור.

זו הבעיה. 

את באמת חושבת שהוא בסדר גודל של הרב עובדיה?!

או של הרב ליאור?!

של מי בדיוק?!

להגיד על אדם את המקום האמיתי שלו זה לא ביזיון ת"ח

אני מאוד אוהב ומעריץ את הר"מ שלי בישיבה - ועם זאת לא אגיד שהוא מליגה א' או ב' או ג' של גדולי הדור. מותר להיות כנים.

ולא אמרתי שצריך לשלול *לו* את התעודה, אמרתי שצריך לשלול לרב שיודה שהוא משנה את ההלכה בגלל המטרות שלו. זה לא דבר שהוא אמר, אלא דבר שאת התיימרת להסביר בשמו. מי שביזה אותו היה בעצם את.

אתה הסקת את זה באורח כלשהו שאני לא מסוגלת להבין. אבל זה מסתמא השלב הבא אחרי לבזות תח ולזלזל בי, לחבר אותם.

וכעת את אומרת שגם את לא חושבת שהוא הם 

אז מה רצית ממני?

ויותר בשינון של מה שקראת או שמעת...

אז כדי להעלות קצת את רמת הדיון,

מצ"ב מאמר המבאר את תקנת הריב"ש,

בהסכמת הרב ליאור שליט"א:

https://a7.org/?file=20180201161148.pdf

במחילה, אחרי שהרב גורן והרב ליאור -

שהם גדולי המתירים לעלות להר, ואף רב לא היה מעז להתיר אם הם לא היו מתירים -

הכריעו שתקנת הריב"ש תקפה לעניין הר הבית, לא מבין מי מעז לחלוק עליהם.

כמו כל הכרעה בשאלה הלכתית מתחדשת, גדולי הפוסקים נדרשו לה ופסקו הלכה.

זו גם תמימות: ברגע ששהותרה טבילת רווקות - ולו לשם עליה להר -

ה"דוסה" ביותר תטבול רק בשביל הר הבית,

הפחות דוסה תטבול *גם* בשביל הר הבית,

והפחות דוסה תטבול *לא* בשביל הר הבית.

ממילא בטלה לחלוטין תקנת הריב"ש,

ולכן אין שום מקום להתיר כיום לרווקותך לטבול.

ובנוגע לטענה שטבילת רווקות ועלייתן להר

מקדמת את דרישת המקדש והגאולה,

הרי שהגמרא ביומא (יט, ב) מוכיחה אחרת.

על המשנה האומרת שבליל יום כיפור "מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה",

מספרת הגמרא:

"אף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאין.

אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק תרגומא נהרדעא

דא"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא

אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא

ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא".

תרגום:

גם מחוץ לירושלים היו נעורים בליל כיפור כל הלילה זכר למקדש, אלא שהיו חוטאים.

אמר אביי ואולי ר"נ בר יצחק: הכוונה לנהרדעא,

שאמר אליהו הנביא לרב יהודה אחיו של רב סלא החסיד:

'אומרים אתם מדוע לא בא משיח? והרי עכשיו יום כיפור ונבעלו כמה בתולות בנהרדעא'.

נמצאנו למדים, שהטבילה המותרת בנהרדעא (בערב יום כיפור ובטרם הריב"ש)

לצד הרצון לדרוש לציון ולעשות זכר למקדש - הרחיקו את הגאולה.

כי אי אפשר לחלוק בלי שידעו על מה אתה חולק.

כמו כל דיון בין שיטות שונות בהלכה. - בית המדרש

אם קיבלת תשובה - קיבלת תשובה. תפסיקי למחזר טענות.

אם הייתם רוצים לדון רק ביניכם, לא הייתם עושים את זה כאן.

אם אתם דנים כאן, קחו בחשבון שיהיו שיתערבו.

קודם גם טענת שלא הבנתי, אבל גם נשמה כללית שאליו כתבת הבין כמוני.

גם אני הבנתי כמו אריאל... - בית המדרש

אולי הבעיה היא לא אצלי?

בכל מקרה, אני לא זוכר איזו טענה שטענת אלי ולא הגבתי עליה. מוזמנת לשים קישור.

בינתיים יש כאן כמה וכמה טענות שאני כתבתי לך והתעלמת מהן...

הוא בר הכי לחלוק. זה בדיוק ההבדל: לא כל אנפין שווים. - בית המדרש

נכון. - בית המדרש

לגבי החלק הראשון - אולי כי עובדה שהיא לא למעשה כיום? - בית המדרש

כל מי שלמד נושא ביסודיות הוא אחד מגדולי הפוסקים באותו נושא? - בית המדרש

הוא פורך את מה שאמרת וממילא אין למה שאמרת שום תוקף. - בית המדרש

מה הוא יעשה שיש כאלו שכם מזכירים את זה כטענה, ומסלפים?

אין ברירה, דע מה שתשיב.

גם מספר הכוזרי את מקבל לגיטימיות לנצרות והאיסלאם?

בדיוק, אבל בדיוק, כמו המאמר האמור. 

לוידע מה זה "הבנה לגיטימית". לנהוג כך זה נגד ההלכה ולא לגיטימי. 

א. על מורא מקדש אכן יש פירכות לדבריהם. כאן לא פרכת כלום.

ב. להוכיח מזה שהוא הביא את זה שזה לגיטימי - זה בדיוק כמו להביא מהכוזרי ראיה שהנצרות לגיטימית (וכן, כמו להביא ממורא מקדש שהעליה לגיטימית..)

הוא לא "הביא טיעונים אחרים", אלא הפריך. הוא הוכיח שהטיעונים של המתירים הם שטות והבל ורעות רוח, ואין בהם שום משקל ותוכן. 

ככה זה יותר ברור?

מקווה שכל פוסק שמכריע בדעה מסוימת ודוחה אחרת מברר לפני כן אם השתכנעת מטיעוניו.

אני עוד יותר מקווה, שאם לא השתכנעת את לא עושה לפי מה שאת מבינה, אלא לפי ההוראה המקובלת.

השורה התחתונה היא שכל גדולי הפוסקים המתירים עליה להר הכריעו כך.

הם כנראה חשבו שהטענות לאסור משכנעות יותר מה"טענות" להתיר.

אבל ייתכן שפספסתי נקודה או שתיים.

ועדיין הנק' העקרונית שכתבתי רלוונטית.

בהתאם לנושא השיח

זה היה ככה:

א. הביאו את דבריו

ב. טענת שיש שם גם את החלק הראשון - משמע לגיטימי

ג. אמרתי שענה על זה, ואם לא נתייחס לתשובה נגיד שיש לגיטיימות לנצרות בעקבות הכוזרי

ד. ענית "אבל זה לא משכנע"

ההבנה האוטומטית בדברייך - זה שלא השתכנעת ממה שהוא דחה. ולפי זה גם אני הגבתי לך.

אם התכוונת שהנצרות בכוזרי לא משכנעת - אז זה לא קשור בכלל לדיון. כי לא דנו על מה שמכנע, אלא על קבלת לגיטימציה לטענה. 

לזה את קוראת "ללמוד"??

זה לא ש"זה החלק ובהמשך הוא חולק"

אלא שהוא מצטט אותכם, ופורך.

את לא יכולה לומר "הנה הוא ציטט, אני מקבלת את זה ולא את הפירכה"..

מזכיר את זה שאחרי שסמוטריץ אמר "בממשלה בלי החרדים נרוויח כך וכך, אבל לא נעשה זאת בגלל כך וכך" ואז כלי התקשורת החרדים הציגו את זה כאילו הוא מכוון לממשלה בלי חרדים.

גם הם כנראה אמרו "את ההתחלה אני מקבל, את הסוף לא"...

אחרת על מה הוא חולק בדיוק?

ותמיד יש דעה שמתקבלת להלכה ודעה שנדחית.

בדיוק כמו בשאלה הזו.

כל גדולי הפוסקים המתירים עלייה להר נדרשו לשאלה והכריעו חד משמעית.

בעם ישראל ברור בכל דור מי הם גדולי הפוסקים.

לכולם ברור שהשנים שהזכרת לא ביניהם.

אף אחד לא מבקש פונה אליהם כדי לפסוק למעשה בשאלות חמורות בכל חלקי התורה.

לכל היותר, פונים לרב ישראל לשמוע את עמדתו בעניינים בלתי מעשיים לחלוטין שהם הלכתא למשיחא.

אף אחד לא פונה אליו בשאלות בהן פונים, למשל, לאחיו הרב יעקב שליט"א

והוא לא הוציא שום שו"ת בשום נושא הלכתי כמותו. זה בדיוק ההבדל.

וכאמור, גם בשאלות הללו הוא אפילו לא פוסק שום דבר למעשה.

לכל היותר מחווה דעתו בנושאים תאורטיים.

אף אחד לא פונה אליו בפסיקות למעשה בשאלות מתחדשות בשום נושא בעולם.

ב. גדלות של פוסק נקבעת לפי ידיעותיו בכל מרחבי התורה. לא בנושא מסוים.

עצם העבודה שהוא בקיא *רק* בנושא מסוים היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא *לא* מגדולי הפוסקים.

ג. אגב בנו - הוא דווקא חולק על אביו בנושא טבילת רווקות...

או שפספסתי משהו? מכירה מישהו שמקיים אותה?

לגבי החלק השני - אין שום חיה כזו. "גדול פוסקים" הוא גדול בכל חלקי שו"ע.

אחרת הוא לא "גדול פוסקים". זו בדיוק ההגדרה.

בנושא הזה הוא לכל היותר "מומחה",

וגם בזה הוא לא פוסק שום דבר למעשה כי הנושא לא מעשי כרגע, כאמור.

מבין שעל החלק השני אין לך תשובה.

כמו כל דעה בבית המדרש שמופרכת ע"י בעל דעה אחרת.

ככה בדיוק מכריעים בשאלות הלכתיות.

אחרת לא היתה שום הכרעה בשום נושא.

אם תקרא את העניין הזה

פסק דין האח והאחות – ויקיפדיה (wikipedia.org)

כתוב שם (התגובות לפסיקה) שבעקבות כך רבנים גדולים לכולי עלמא אמרו שלא אפשר לסמוך על הפסיקות שלו

אני מכיר כמובן את פרשת האח והאחות..

זה שבפשקוויל כתוב שהוא לא רב לא אומר כלום. סלח לי.

גם על הרב קוק כתבו פשקווילים

וגם על החזון איש.

(בכל מקרה, העולים להר הבית ממש לא מתיימרים להזדהות עם הפשקווילים ההם או עמדות כותביהם, אז פליז..)

לא יודע. 

שמע, מה שקובע זה מי שכתב, לא אם זה כתוב על חתיכת נייר או עור של צבי 

רק ציינתי שאם הם אמרו את זה, אז הוא אכן שנוי במחלוקת..

(ורק אומר, זה שחלקו על מישהו אחר והוא יצא זכאי לא מוכיח על כל מי שחולקים עליו)

לדוגמה - על אחד אני יודע בוודאות שהתבטא אחר כך בהיפוך - הגרש"ז אויירבך.

היחידים שכנראה באמת התכוונו לזה, היו הרב שך והסטייפלר. ושניהם לא הכירו לא את הרב גורן ולא את התיק.

ובוודאי שאינם בעלי משמעות יותר מהאדמו"ר מסאטמר ור' אלחנן וסרמן שאמרו על הרב זצ"ל שהוא כופר ועוכר ישראל ורשע מרושע כהמן.

ואיך אתה יודע שהם לא הכירו את המקרה?  

כעסו עליו, בצדק, על צורת ההתנהלות שלו. וראו בזה פריצת גדר שעוללה להביא להתמוטטות עצמאות ההלכה. ולכן ממש "השתוללו" במאבק נגד זה.

הם לא הכירו כי התיק היה חסוי. והרב שך עצמו אמר ש"לפי מה שאמרו לי בזה כל הפסק הוא ליצנות"

זה מעיד עליו ולא על הרב

במקומך לא הייתי נכנס לפינה הזאת.  וגם אני כמובן לא מעוניין להיכנס לדיון כזה

אבל כשראיתי כמה תגובות יש נזכרתי שהתווכחתי על זה מספיק פעמים...

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.