כיוון שאבא שלי לא עלה, השנה התחלתי ישיבה גבוהה וראש הישיבה שלי אומר לעלות אז החלטתי לבדוק את הנושא והיו לנו כמה חבורות ושיעור על הנושא ובדקתי גם את דעת המתנגדים ומה עונים על זה, ובסופו של דבר החלטתי לעולת. (עליתי לפני יומיים פעם ראשונה ביחד עם הישיבה שלי).

אם אתם רוצים, יש כאן את השיעור של הרב אצלינו בישיבה שהעביר על הנושא של זיהוי מקום המקדש.

[רק אגיד שלגבי ספק כרת- יש כאן פסק פסיקה ועוד סבירות ממש גבוהה ומסורת איפה נמצא המקום, ובספק ספקא גם בדאורייתא מקלים]

השיעור: עליה להר הבית - הקושיות התשובות והמצווה - ישיבת הר ברכה

בהצלחה!

מוזמן לקרוא שם,

מצטט:

ספק במציאות

אחד העקרונות שחוזרים על עצמם שוב ושוב במאמרו של הרב סילבצקי הוא שכל ספק במציאות אינו נידון כספק מאחר והוא עשוי להתברר בעתיד, ואינו נידון כלל כספק. כשם שברור שאדם יש לפני האדם חתיכה שהוא מסתפק אם היא חלב או שומן והוא יכול לברר זאת, גם אם יצטרף ספק נוסף לקולא, לא נאמר שיש כאן ספק ספקא ומותר לו לאכול את החתיכה, אלא נאמר לו לבדוק האם זה חלב או שומן. וגם אם בפועל לא ניתן לבדוק זאת, עצם העובדה שקיימת אפשרות תיאורתית לבדוק זאת מחשיבה ספק זה כמי שאינו.

אלא שכנגד זאת יש לטעון:

1. יש אומרים שכאשר חסרון הידיעה קשה לבירור – אין זה נחשב ל'ספק חסרון ידיעה' שאינו נחשב לספק. קל וחומר אם לא ניתן לבררו כלל[30].
2. יש אומרים שגם כאשר הספק ניתן לבירור, כאשר ישנו ספק ספיקא – אין חובה לברר הספק ואפשר לסמוך על הס"ס אף באיסור תורה[31].
3. גם למ"ד שספק שאינו ניתן לבירור נידון כספק, זה נאמר כאשר באמת יש חשש אמיתי לאיסור, אך כאשר כדי ליצור את חשש האיסור צריך לגבב מספר חומרות זו על זו, או להסתמך על דעה מחקרית שדחאוה רובם הגדול של החוקרים, בזה לכל הדעות אין אומרים שלא מתחשבים בספק במציאות.
4. מצאנו בכמה תחומים בתורה שספק במציאות כן נידון כספק. למשל, כאשר אחוז הנגיעות של שרצים במאכל מסוים נמוך ממיעוט המצוי, אין חובה לבודקו על אף שניתן לבדוק אם יש כאן תולעים או לא, הרי שדנים זאת כספק ומקילים במיעוט שאינו מצוי. וגם במיעוט המצוי החובה לבדוק היא מדברי חכמים ולא מהתורה, הרי שאנו כן מחשיבים זאת כספק אפילו שזה דבר שניתן להתברר. וכך אנו אומרים גם לעניין טרפות שאינן שכיחות, ועוד. ק"ו כאשר הדבר לא ניתן להתברר. ואם כן מסתבר שגם בנידון דידן, בו הדעת נוטה לשיטה המציבה את המקדש בראש הר המוריה הן מצד ההיגיון, הן מצד המציאות והן מצד המסורת, לא נאמר שהספק המציאותי הדחוק באשר להיתכנות היות המקדש בדרום הר הבית, יהפוך למרכזי כל כך עד שיאסור כניסה להר הבית לחלוטין.

הרב גורן, הרב רבינוביץ', הרב ליאור. עד כמה ניתן להעיז פנים?

ר' נשמה כללית, לא כל מח' מוכרעת ע"פ דעתך בענין. לפי איזה סדר קבעת את הרבנים הנ"ל? 

לא ברור למה אתה קורא "דעתך בענין" כשהבאתי את הרבנים האמורים, אתה רוצה אולי לשלוח להם מכתב נזיפה?

תראה, לגבי הרב רבינוביץ' זה קשה, אבל לרב גורן ולרב ליאור אפשר לתפוס שתי ציפרים במכה אחת - שניהם בהר הזיתים

לגבי הסדר: יאמר נא כבודו. אתה חושב שהרב אריאל הוא בר פלוגתא לרב גורן? שהרב יהודה קרויזר הוא בר פלוגתא לרב ליאור? אולי כדאי להיות קצת ישרים?

מאחר ואין לי דעה בעניין. אבל כן. בנושאים הללו הרב אריאל בהחלט בר-סמכא, ובהחלט בר פלוגתא לרבנים הנ"ל. 

בדיוק כמו, למשל, שר' ישראל לוינגר (אח של) הוא בר-סמכא בנושא טריפות וכו'. כמובן שאיני חולק על גדלותם של הרבנים הנ"ל, אך כידוע לכל מי שעבר את שיעור א', לכל רב יש את תחומי ההתמחות שלו, וגדלותם של הנ"ל הוא רוחב ידיעותיהם העצומות ברוב חלקי התורה. אך ודאי שבנושאים ספציפיים יש מומחים ייעודיים, והדברים מפורסמים ואני לא רואה טעם להתווכח עליהם.

נ.ב. תגובות ענייניות יתקבלו בברכה.   

טוב, אולי בגלל שאתה לא מכיר את המעורבים אזי אין לך מושג על רמתם של הרב גורן והרב ליאור בסוגיות אלו. לצערינו.

מלבד זאת, זה בכלל שטות לומר "בסוגיות אלו". התמחותו בנושאי מקדש לא משפיעה על סמכותו בהכרעה אם לחשוש לריב"ש או לא. זה שבמקרה זו שאלה לגבי הר הבית לא מזיז משהו לכך שהוא מומחה לענייני קרבנות וקטורת ושות'.

את כל המעורבים = מה בדיוק כל רב דימה או חשב בעניין. לצורך העניין, במקרה את עמדת הרב קרויזר בעניין אני דווקא במקרה כן מכיר. לגבי המושג שיש לי על רמתם של הרב גורן וכו' - לא חושב שיש לך מושג ירוק על מה אני יודע או לאו בנושא, ולא מפיך אנו חיים. עברתי לפני כמה שנים על הספר של הרב גורן בנושא, ואעפ"כ אני עומד בדעתי שהרב אריאל הוא בהחלט בר-פלוגתא בנושאים הנ"ל (ונ"ל שהבורות והזלזול כאן הם דווקא לא מנת חלקי).

כמובן, כפי שלצערי לא הובן, אני לא חולק על גדלותו של הרב ליאור, וכפי שהסברתי לעיל. למען האמת, אני דווקא אוחז בדעה שמרנית בנושאים כמו טבילת פנויות, אלא שציינתי כי גם דעת המתירים היא לגיטימית, גם אם אינני אוחז בדעתם כנראה. בניגוד להתנהלותך, אני לא רואה כל מח' בהלכה כמלחמת בני האור בבני החושך. בעיני, לא כל מי שדעתו איננה כדעתי אזי הוא קוצץ בן קוצץ שבא לקצץ בנטיעות. הבנה זו היא כנראה תוצר לוואי של חשיבה ילדותית המתקשה להכיל מורכבויות. לצערי, נראה שהמשך הויכוח יהיה מיותר. 

מה שכתבתי לגבי המושג שיש לך או אין לך - כתבתי במפורש בהתייחס לדבריך שאינך מכיר את המעורבים..

לעצם הטיעון לא התייחסת: איך היכרותו ועיסוקו שלה רב ליאור בשלל הלכות המקדש משפיעה על היותו בר פלוגתא לרב גורן בהלכות טבילת פנויות. סתם בגלל שזה פשוט רלוונטי לעליה להר? לא חכמה "לעמוד על דעתך" בלי לענות על הטענה.

כמובן שההקצנה שלך בתיאור עמדתי היא בכלל לא זלזול, בכלל.. רק מה, שנינו יודעים שזה לא "כל מח' בהלכה", יש מספיק מחלוקות הגיוניות וקבילות (לדוג': אם מותר לעלות להר...) הבעיה מתחילה כשמשוים גדול וקטן ועושים מכל דבר דעה לגיטימית(וכיצד מתיימרים לבנות את ירושלים ע"י הדבר שבעבורו נחרבה, זאת לא אבין)

וב"מחלוקת" הספיציפית הזו, מי שממנו אני יונק את ההתייחסות אליה כקיצוץ בנטיעות וחורבן - הוא הרב דב ליאור, המפורסם כידוע בחשיבתו הילדותית המתקשה להכיל מורכבויות...

לגבי הנק' הראשונה, אתה מתמם, ולשווא.

גבי הטיעון הספציפי של 'טבילת פנויה' - מניח שהתכוונת לרב אריאל. ובכן, זה בהחלט קשור לנידון דידן, מאחר ותורף טיעונו של הרב אריאל מתבסס על הבנתו ביחס להלכות נידה בענייני המקדש כפי שהוא מבאר בארוכה. מוזמן לקרוא. אני לגמרי נגד השוואת קטן גדול, אלא שבנידון דידן נראה שהסרגל שלך הפריז על המידה.

אני שמח שאתה טוען שהתיאור שלי מוקצן, הייתי מאוד עצוב אילו הייתי צודק. אלא שאני מתבסס על מה הודעותיך בכמה תחומים, ולוואי ואתבדה. 

הרב ליאור, כדרכם של גאונים, מזדעזע מהנ"ל וזוהי זכותו. כבר מצינו כגון דה אצל הגרע"י - האם אתה רוצה להשתמש גם במטבעות הלשון שהשתמש בהם הגרע"י? אני מקווה שלא. 

אני לא מתמם, באמת ובתמים זה מה שהבנתי ממך. תרצה תאמין לא תרצה לא תאמין.

ולמה שהבנתו בענייני מקדש תהיה רלוונטית? כי הוא גם מבין שהר הבית היינו הך? - הא גופיה מנלן?

אתה מתבסס על הודעותי - אותן אלו התופסות את עיניך, כמו לטעון שהברסלברס כולם ננחים...

זה לא רק "מזדעזע". הוא מביע את דעתו בצורה ברורה - ומסביר את היחס האמיתי לזה מבחינתו.

כי הדיון הוא אם הוא בר סמכא לחלוק.

ובכן, גם אם הוא בר סמכא לחלוק בענייני מקדש, הוא לא בר סמכא לחלוק בענייני טבילה, שאין להם שום קשר למקדש.

אלא אם כן את אומרת "כמוש הוא למד מקדש, הוא גם למד עירובין ושבת ונידה ובשר בחלב ותערובות", ואז הוצאת את כל הפאנצ' מהטענה של עצמכם וכרתת את הענף שעליו את יושבת

רק בעקבות מה שכתבת לי באישי אני מתאפק מלתת לך על הראש על הטיעון הנואל הזה.

כל אדם שטוען משהו - כנראה עיין קצת בדבר שעליו הוא טוען

אלא שעדיין - יש מי שראוי להיות בר פלוגתא ויש מי שלא

אז מה טענתם? שבנושא המקדש הוא כ"כ מומחה, שבזה ספציפית ראוי להיות בר פלוגתא על גדולי הפסוקים.

אז טענתי שלימדו הלכות המקדש לא הופכות אותו לבר סמכא בשאלת טבילת רווקות.

מה את עונה לי על זה? כמו שלמד את זה למד גם את זה... כלומר: ונהיה גדול הדור לנושא זה.

אמור מעתה לדברייך: כל שאלה שבה יביע הרב ישראל את דעתו - הוא יהיה ראוי לחלוק על כל ענקי הפוסקים..

את לא שמה לב לגיחוך?

לצורה המדהימה שכרתת את הענף שעליו ישבת בעצמך?

-הורדתי בעריכה ביטויים מיותרים-

כבודו ישים לב לשתי התגובות שמעל התגובה שאליה הגבת..

אני כתבתי שאני נמנע מלהטיח בה מה שאני חושב.

והיא כתבה "לך על זה".

עכשיו כבודו יסביר איך התגובה שלו קשורה:_____________

גם אם אתה חושב שזו ציניות.

התגובה ההיא היא התגובה שבעקבותיה (והאישי שאחריה) כתבתי שאני נמנע , ושעל זה היא ענתה כנ"ל.

אולי תמצא לעצמך שטעלע' אחר חוץ מלשמש עורך דין פרו בונו.

אני ממנה אותך לשלוחי להראות את השרשור למי שבאלך.

אולי אני לא מבין ציניות, אבל אתה לא מבין בכלל הבנת הנקרא.

כתבתי שלא התעלמתי - אלא הבנתי זאת ברצינות ולא בציניות גם אם אתה חושב שזו ציניות.

אבל אתה - כנראה גם לקרוא לא יודע. 

זה ש"הפסקת להעריך אותי" לא עושה לי את זה.

אני לא מי שאני כדי ש"יעריכו אותי", אלא כי אני רואה את זה כהדבר הנכון.

לא נח לך? געזונטרהייט.

מוטב אקרא שוטה כל ימי וכו'.

מעניין, אדם שכותב שהוא רוצה לעשות רצון ה' זה שיגעון גדלות?

אני מבין שיש בדבריך הודאת בעל דין שאתה בכלל לא מבקש לעשות רצון ה'?

אז כלך לך מד' אמותי, אתה בכל מקרה לא בר שיח אם ככה.

איך הוא נהיה גדול דור בהיתר טבילת רווקות?

רק בגלל זה שהנפקא מינה של זה הוא להתיר להם לעלות?

הוא לא בר פלוגתא על גדולי הדור. מוסכם.

בענייני המקדש, לדבריכם הוא כן.

איך היתר טבילת רווקות נהיה חלק מנושאי המקדש?

איזה תחום בתורה הוא למד כ"כ הרבה עד שהוא נהיה בר הכי לחלוק על פוסקי הדור?

ולא, זה שהוא החליט שמותר "כדי שתעלינה" לא הופך את זה לחלק מהלכות המקדש.

האם מותר לטבול - לא.

כמו שאם תהיה מחלוקת על כשרותה של מקווה מסויימת לא תגידי ש"אמנם לגבי לטבול בה אשה לבעלה - הרב אריאל לא יכול לחלוק על הפוסקים, אבל לגבי טבילה לצורך עליה - הוא כן."

כי מובן שזה שהטבילה היא "לצורך עליה", לא רלוונטית לכך שמי שמבין בהלכות עליה יפסוק על כשרותה של מקוה.

כך גם כשיש "מחלוקת" על היתר טבילה, זה שאת רוצה לטבול "לצורך עליה" לא מעמיד את הרב אריאל כבר הכי לחלוק בזה על גדולי הפוסקים.

יש ויכוח אם מותר לרווקות לטבול. איך זה קשור להלכות המקדש רק בגלל שזה הטריגר שלהן לטבול?

לאכול חזיר מותר לצורך עליה להר?

לחלל שבת מותר לצורך עליה להר?

אם דבר אסור. אז הוא אסור. ולא ניתן שמי ש"מבין בהלכות מקדש" יתיר אותו "לצורך מקדש".

זה מדהים שאתם מודים בפה מלא (!!!) שמדובר בנעיצת החץ לפני סימון המטרה, ושההכרעה ההלכתית מוכרעת בגלל הצורך שאליו אתם מכוונים.

לעזאזל, רב שמצהיר ככה על פסקיו, אני חושב שהרבנות אמורה לשלול לו את התעודה.

ולמה את לא מגיבה על עצם הענין?

לא ביזיתי אף ת"ח. אין מצוה לסלף את רמתו של רב, ושכל רב שנגיד עליו שהוא לא בדרגת הרב גורן יאמרו שזה "לבזות אותו". אל תעשי צחוק.

ובעיקר, כבוד ת"ח זה בראש ובראשונה לקבל את מרותם.

זה מדהים שאתם מודים בפה מלא (!!!) שמדובר בנעיצת החץ לפני סימון המטרה, ושההכרעה ההלכתית מוכרעת בגלל הצורך שאליו אתם מכוונים.

לעזאזל, רב שמצהיר ככה על פסקיו, אני חושב שהרבנות אמורה לשלול לו את התעודה.

זה כוון לנימוקייך. לא טענתי שאלו דבריו.

שמי שעוסק בהלכות הר הבית, כנראה עוסק גם בהלכות עליה להר הבית. ומי שמתעסק בנל כנראה עוסק גם בהלכות מי יכול לעלות.

אנסה להסביר בצורה יותר ברורה:

כל אדם שמביע עמדה - מביע אותה מתוך לימוד.

אלא שעם זאת - עם ישראל מכיר בהיררכיה, ולפיה לא כל לומד שווה למשנהו, יש גדולי תורה בעלי פרספקטיבה ומשקל רב ונרחב.

יש שטוענים, שמי ש"מומחה" לתחום מסויים - הוא כן בר פלוגתא על אותו נושא.

הדבר הזה עצמו לא פשוט, אבל גם אם נניח שכן.

צריך כעת להוכיח שהמבוקש "מומחה" לנושא המדובר.

זה שהוא למד - זה ברור. הרי הוא לא מדבר בלי ללמוד.

השאלה אם למסקנותיו, מלימודו, יש כובד משקל מתאים.

ובכן - אם לא מדובר בנושא שהוא מומחה בו, בכל רחבי הנושא, וכתפיו בו רחבות דיין,

אזי אין משמעות מספקת לעמדתו בשאלה. הגם שכמובן "למד".

שאם לא כן, גם כשתהיה שאלה על כשרות מקווה שבנות טבלו בו לפני העליה,

והוא יפסוק שהמקווה כשר

וכל הפוסקים יאמרו שהוא פסול

לא תאמרי "טוב, היות וזה בקשר עם העליה, הוא בדק את זה טוב וראוי לחלוק".

מקווה שכעת זה יותר מובהר.

לא אמרתי שכיוון שהוא עוסק בתחומים הוא נעשה בקי במה שקשור אליהם, אלא שכחלק מזה שהוא עוסק בהלכות מקדש הוא עוסק בנישה הזאת של טבילת רווקות.

עוד על נקודה זו בהמשך השרשור:

לגבי החלק הראשון - אולי כי עובדה שהיא לא למעשה כיום? - בית המדרש

הרב ישראל אריאל שליט"א

עוד רב גדול ומפורסם שלא אומר בפומבי בגלל הרבנות.

(וכמובן ששלמה המלך ורבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא ועוד)

א. שמעת בעצמך מהרב שמואל שהוא מתיר עליית רווקות?

ב. גם אם כן - את חושבת שהתגובה שלך "מה המקום לאסור" היא תגובה נורמלית במקרה כזה?

ג. עם כל הכבוד וההערצה. ויש, גם כבוד וגם הערצה. גם לרב שמואל וגם לרב אריאל. שניהם לא בקרסוליים של האוסרים. הרב שמואל הוא בר פלוגתא לרב גורן? הרב אריאל בר פלוגתא לרב רבינוביץ'? איבדנו את ההיררכיה?

שלמה המלך ושות' זה סתם דמגוגיה זולה, כמובן.  אני בטוח שאת מבינה זאת בעצמך.

כן

כן, ההוא שלי כשמישהו טוען (ובצורה מאוד מאוד חד כיוונית, מה ההיתר) שאסור לעשות משהו שידוע שעשו ושנועד לעשותו, השאלה האמיתית היא מתי התחילו לאסור ולא מתי התחילו להתיר.

באופן כללי? אולי לא. בעניין המקדש? יש סיכוי שכן, כן.

נכון, אבל יש מאחוריה טענה אמיתית- החידוש הוא האיסור, לא ההיתר.

אוקיי

זה לא משנה, אם יש כמות משמעותית של פוסקים, בהיסמך על ראשון (ראשון!!) שאוסרים - אי אפשר להגיד "מה המקום לאסור". זה סתם זלזול בדבר שגדול עלייך באיזה מליון מידות.

בענין המקדש? קראת קצת על עיסוקם של הרב גורן והרב ליאור בזה? זו הזיה לחשוב שהרבנים האמורים הם בסדר גודל שלהם. הזיה.

ומלבד זאת, כפי שכבר הגבתי לחמדת66 - זה בכלל שטות לומר "בסוגיות אלו". התמחותו בנושאי מקדש לא משפיעה על סמכותו בהכרעה אם לחשוש לריב"ש או לא. זה שבמקרה זו שאלה לגבי הר הבית לא מזיז משהו לכך שהוא מומחה לענייני קרבנות וקטורת ושות'. 

גם שלושת רבעי מהלכות נידה הן חידוש. אז מעכשיו נבוז להם ונגיד "שלמה המלך"?

יותר עדיף לומר שההיתר לדעתך הוא X...

סליחה על הזלזול, אבל הטריגר שלי היה הזלזול שנשמע ממך כלפי האיסור והאוסרים.

עוסק במה???? בהלכות ריב"ש?

איך זה שהוא עוסק בקרבנות-קטורת-צורת הבית-בגדי כהונה-וכו' וכו' וכו' הופך אותו ליותר מבין בהלכות טבילת פנויות??? סתם כי הרלוונטיות של השאלה היא לגבי הר הבית?

וההתנסחות לאורכה. אמנם בחלק מהדברים (ביינישם וכו', לדוג') טעיתי בהבנתך. ועל כך התנצלותי.

לא הבנתי

לא הבנתי את הטיעון. מה זה "את זה"? את איזה מקצוע בתורה הוא למד כל כך טוב עד שהוא בר פלוגתא לרבנים האמורים? 

אדם שמומחה מאוד לאיסור והיתר - הוא בר סמכא באיסור והיתר

אדם שמומחה מאוד לנידה - הוא בר סמכא בנידה

אדם שמומחה מאוד בעירובין - הוא בר סמכא בעירובין

מה הדבר שהרב אריאל מומחה מאוד בו שהופך אותו לבר סמכא לחלוק על ענקי הדור בעניין ההתייחסות לריב"ש?

אבל כבר התרגלתי שדבריי מוצאים מהקשרם, אז.

לא משנה.

את הנושאים האלו.

תשתדלי לשים לב מה אמרת במדוייק, לא להאשים ב"הוצאה מההקשר"...

כדי להתיר מה שמפורסם בכל ישראל לאסור צריך מקור,

או לפחות הכרעה של פוסקים מהשורה הראשונה.

לא של ת"ח חשוב שלמד את הסוגיה.

מבין שאת חולקת עליהם, וממילא מובן למה אין לך בעיה לעשות דבר שכל גדולי פוסקי דורנו אוסרים.

מבין שאצלך התורה שבע"פ הסתיימה אי שם בתקופת הראשונים.

או שאולי גם תקנות מוקדמות יותר לא מקובלות עלייך אם הנימוקים לא משכנעים אותך.

משום מה התעלמת מהכותרת של השרשור:

הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית

ומה שכתוב בתגובה שקישרת אליה זה בדיוק מה שכתבתי:

הרב שמואל לא עולה ולא מתיר לעלות. 

הוא לא לוקח אחריות הלכתית על הנושא הזה.

הוא מעודד עליה של כל מי שרבו מתיר לו.

לא משנה גבר או אישה נשואה או רווקה.

אני חושב שבמציאות כזו דעתו היא אפילו לא "דעת יחיד"... - בית המדרש

הוא לא עולה ולא מתיר לעלות. - בית המדרש

החל מהתגובה הזו ולאורך כל השרשור.

באמת שכבר נמאס מזה...

במחילת כבודך, אבל לכל הפחות עלייך להכיר את הסוגיה לפני שאת עושה מעשים ומכריזה הכרזות...

הסיבה היחידה לטבול היתה בשביל מעשים אסורים. וכן, גם הרב אריאל סובר שצריך לאסור טבילת רווקות שלא לצורך עליה להר אלא ל. ביינישים עמי הארץ מתחכמים היו בכל הדורות.

בהתחשב בזה שאני עולה, אפשר להניח שלמדתי את הסוגיא, גם אם נקודת המוצא והמסקנה שלי שונה קצת. אבל זה בסדר, באופן כללי אני מעדיפה שיניחו שלא למדתי, זה מקל על החיים במגוון דרכים.

הוא לא כותב שטבלו בשביל איסורים, אלא שגזר שלא לטבול כדי שלא יגיעו למעשים אסורים.

ואגב, דווקא פעילי ההר מאריכים תמיד להוכיח שבזמן הראשונים יהודים *כן* עלו להר. סו....

הרב גורן היה בייניש מתחכם? הרב רבינוביץ אולי? אם הם היו ביינישים מתחכמים - מה כבוד תורתך? פוסקת הדור?

אני יודע שאם את עולה אמור להיות סביר שלמדת - ובדיוק בגלל זה כתבתי מה שכתבתי. כי מי שלמדה את הסוגיה ושמעה קצת על הריב"ש, לא אמורה לטעון טענה כ"כ דבילית מהסוג "בבית ראשון"

(אלא אם כן היא למדה את הסוגיה אבל היסטוריה היא לא למדה, ואולי היא חושבת שהריב"ש היה לפני בית ראשון. גם אופציה)

"ביינישים מתחכמים".. שיעשו דבר כזה...

זה נהדר שאת רוצה להעביר מסר שהחידוש שמצריך מקור הוא האיסור, אבל כשהמקור קיים בדמות ראשון ועל פיו ענקי הדור האחרון - זה לא רלוונטי וקל וחומר שזו לא צורה. 

לטענה עצמה: אני מכיר את הב"י ואת הדיוק הנ"ל והדין ודברים סביב זאת. יתירה מכך, זה דיוק נהדר, ואף ליבי מאוד נוטה להסכים עימו. (נוטה, לא באופן ודאי, כי יש מה לענות עליו. אבל לא אכנס גכאן למה שיש לענות - מהטעם דלהלן)

אבל, וכאן האבל הגדול, אני יודע שעלי להכפיף את נטיית הגאון המופלג ליבי שליט"א להכרעת גדולי התורה זצ"ל ולהבדלחט"א שליט"א. ולא לעשות על פי דעתי הדלה בניגוד להוראותם.

מחמת כך, אף לא אתייחס להמשך דברייך, על אף שכמובן כבר הלכו בהן הנמושות ואפשר להתפלפל עד אין קץ. כי זה בדיוק העיקרון שאני עומד עליו - האם נשב ו"נוכיח"  ולפי זה נעשה מה בראש שלנו,  או שאנו מקבלים את ההיררכיה הרבנית וצורתו של עם ישראל, ומתכופפים להכרעת הפוסקים.

(אך מכל מקום אעיר דבר אחד על דרכך - שבהמשך ל"ראיה" מבית ראשון, את ממשיכה ומוכיחה מרש"י והרא"ש... גברתי: גם אם כן היינו מבצעים דיון בסברת עצמינו ומקורותינו, בניגוד להוראת הפוסקים - לכל הפחות היה עלינו לכבד את המעמד ולא להביא ראיות מגוחכות ממין זה. ראיה נגד גזירת הריב"ש יכולה להיות רק על ידי מקורות מאוחרים לריב"ש, לא על ידי קדומים לו. )

נכון שיש ראשונים אחרים - את זו שמכריעה ביניהם?

שוב: הויכוח נסוב כל הזמן על הציר הזה, אהאם את ממנה את עצמך לפוסקת של עצמך - או מתכופפת לפוסקים.

לגבי הרב שלך - אזי: אם אכן אחד מהמתירים הוא רבך המובהק, ואת הולכת כמותו - אכן לא עלייך תלונותי. האם כך הדבר?

כי אם לא, אז זה לא ש"את הולכת אחרי הרב שלך", אלא שהחלטת לעשות משהו, ומצאת לך אילן להיתלות בו. שלא כדין.

אז כן, יש ראשונים אחרים. ואני יכולה לא ללכת עפי השוע ועדיין לא להקרא חוטאת.

נו, אז מה הבעיה?

עכשיו אני מבין את העיקרון, כנראה באמת הויכוח מיותר.

אם את מאלו שחושבים שהם יותר חכמים מהשו"ע, אז בטח שאתם יותר חכמים מהרב ליאור..

יהיה מעניין לשים שלט על העולות להר - שהן משתייכות לאלו שיותר חכמים מהשו"ע. זה יעזור להסביר לעמ"י כמה צריך להתרחק מהתופעה הזו, גם לאלו שקשה להם להבין את החומרה שבלחלוק על פוסקי הדור.

ככה אנשים יפנימו שזה הולך יחד - אלו שחכמים יותר מהרב גורן והרב ליאור, הם אלו שיותר חכמים מהשו"ע.

מה מה הבעיה? את עושה את זה בגלל רבך המובהק או בגלל שלמדת? 

אשכנזים קיבלו עליהם אתה רמ"א נגד השו"ע, אה"נ.

ואני מציע לך שוב לדקדק בדברייך במקום להתלונן שהם מוצאים מהקשרם.

המשפט "לא ללכת לפי השו"ע" כשהוא אחרי משפט "יש ראשונים אחרים" נשמע לגמרי כמו מה שכתבתי ולא כמו "ללכת אחרי הרמ"א".

לא ללכת אחרי השו"ע אלא ללכת אחרי הרמ"א - זה ההלכה לאשכנזים.

לא ללכת אחרי ראשון שהוכרע אצל הפוסקים להלכה - זה נגד ההלכה.

הנקודה היא שעם כל הכבוד למרן פאר הדור הרב ישראל, הוא לא בכיוון של לחלוק על גדולי הפוסקים.

זה הכל.

מציאות של מחלוקת יש - בין מי שראויים לחלוק זה על זה. לא בין כל מי שרוצה להכניס ת'צמו בין ההרים.

כשטוענים לך כבר יומיים שהבעיה היא שהוא לא בר הכי לחלוק, ואת עונה "יש מציאות של מחלוקת בעולם", זה שוב שימוש בדמגוגיה זולה.

לא חרבה ירושלים אלא על שהשוו בה קטן וגדול.

את רוצה להחריב שוב?

בפעם הקרובה שתעלי, תזכרי את זה: את לא מקדמת את בנין המקדש, אלא מחריבה אותו. בכל פסיעה ופסיעה שלך בהר.

אני פשוט כפוף לגדולי הדור. זה הכל.

הם אלו שחלקו עליו, בתוקף ובזעם, וראו את מעשיו כחורבן.

ומפני כבודו אני לא אביא כאן צילום של דברים שכתב עליו מרן הגר"ש גורן ב"הצופה".

כמדומה שלא בחינם הרב ישראל לא מעז להתיר בפומבי וק"ו להוציא מכתב רבנים הפוך.

זה לא בגלל שהוא לא יודע להתבטא או נוהג להצניע את עמדותיו.

גם כך רוב גדולי הפוסקים מתנגדים לחלוטין לעליה להר גם לגברים והמתירים בדעת מיעוט.

המתירים עליית נשים - אפילו נשואות - הם מיעוט שבמיעוט.

המתירים לרווקות - כמאן דליתא כלל דמיא.

לא מתחילים להיות במשקל הלכתי שמאפשר לסמוך על דעתם.

ולגבי הרב שמואל אליהו -

הוא עצמו לא עולה להר ולא מורה לאחרים לעלות.

לכל היותר מעודד את עליית אלו שרבותיהם מתירים להם

(וכן, בכלל זה גם נשים - אפילו רווקות - שרבותיהם מתירים להן...).

בכל מקרה, הוא לא לוקח אחריות הלכתית על הנושא הזה ולא מתיר בעצמו עליה להר.

בלי טענות חדשות

מעולם לא פרסם היתר לעליה בשום צורה שהיא.

לכל היותר מעודד עליית מי שרבותיו מתירים.

מבין שלשאר הדברים שכתבתי אין לך תשובה. מעולה.

אם כך, ממילא אין טעם לדון בעמדת הרב שמואל...

אם כבר הגעת עד לשם... - בית המדרש

היו שם כמה טענות, אבל ממילא את מתעלמת מרוב הטענות שלי כאן...

כתבתי שהתערבת? - בית המדרש

הוכחתי כבר: הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית

ואם הוא לא מתיר בפומבי - ואפילו ההפך - הוא לא מוכן לקחת אחריות על הנעשה בהר.

את אומרת עכשיו "בלי קשר", אבל כל הזמן נשמע שזה הקשר.

אם היה לי כאן דיון עם מחלל שבת להבדיל, הייתי טוען שזה אסור, וזה לא סותר את העובדה שבפועל מתנהל דיון.

הייתי אמור להיבהל כאילו ולסגת אחור?

ההלכה אומרת שאסור. נקודה. סוף פסוק. התגובה שלך כמובן לא הוסיפה לי מידע שלא היה לפני כן.

הרב ישראל אומר שמותר? אז הוא טועה. אכן. ומחטיא, בשוגג כמובן.

הרב שמואל לא מביע דעה משל עצמו, כמו ש@אריאל יוסף הביא כאן.

ולספרדי שאוכל קטניות בכלל לא הבנתי מה הקשר.

לא, ניסיתי להבהיר עיקרון שנראה שאתה מתחמק ממנו.

אני לא מתחמק משום עיקרון. מי שמתחמק זו את.

את, שמתעקשת שהיות ו"יש מחלוקת" אז כל אחד ראוי לחלוק.

ואם בא לחצר"מ בישיבה תיכונית לחלוק על רשב"א - את חושבת שהוא יכול לעשות זאת כי "יש מחלוקת".

אני עניתי שוב ושוב ושוב, והסברתי את ההבדל בין מי שראוי להיות בר פלוגתא למי שלא ראוי. מגוחך לומר שאני "מתחמק" מזה.

את זו שחוץ מהסיסמא של מחלוקת לא טורחת להסביר איך רב או שניים מליגה ד' ומטה יכולים לחלוק על גדולי ופוסקי הדור.

זו הבעיה. 

את באמת חושבת שהוא בסדר גודל של הרב עובדיה?!

או של הרב ליאור?!

של מי בדיוק?!

להגיד על אדם את המקום האמיתי שלו זה לא ביזיון ת"ח

אני מאוד אוהב ומעריץ את הר"מ שלי בישיבה - ועם זאת לא אגיד שהוא מליגה א' או ב' או ג' של גדולי הדור. מותר להיות כנים.

ולא אמרתי שצריך לשלול *לו* את התעודה, אמרתי שצריך לשלול לרב שיודה שהוא משנה את ההלכה בגלל המטרות שלו. זה לא דבר שהוא אמר, אלא דבר שאת התיימרת להסביר בשמו. מי שביזה אותו היה בעצם את.

אתה הסקת את זה באורח כלשהו שאני לא מסוגלת להבין. אבל זה מסתמא השלב הבא אחרי לבזות תח ולזלזל בי, לחבר אותם.

וכעת את אומרת שגם את לא חושבת שהוא הם 

אז מה רצית ממני?

ויותר בשינון של מה שקראת או שמעת...

אז כדי להעלות קצת את רמת הדיון,

מצ"ב מאמר המבאר את תקנת הריב"ש,

בהסכמת הרב ליאור שליט"א:

https://a7.org/?file=20180201161148.pdf

במחילה, אחרי שהרב גורן והרב ליאור -

שהם גדולי המתירים לעלות להר, ואף רב לא היה מעז להתיר אם הם לא היו מתירים -

הכריעו שתקנת הריב"ש תקפה לעניין הר הבית, לא מבין מי מעז לחלוק עליהם.

כמו כל הכרעה בשאלה הלכתית מתחדשת, גדולי הפוסקים נדרשו לה ופסקו הלכה.

זו גם תמימות: ברגע ששהותרה טבילת רווקות - ולו לשם עליה להר -

ה"דוסה" ביותר תטבול רק בשביל הר הבית,

הפחות דוסה תטבול *גם* בשביל הר הבית,

והפחות דוסה תטבול *לא* בשביל הר הבית.

ממילא בטלה לחלוטין תקנת הריב"ש,

ולכן אין שום מקום להתיר כיום לרווקותך לטבול.

ובנוגע לטענה שטבילת רווקות ועלייתן להר

מקדמת את דרישת המקדש והגאולה,

הרי שהגמרא ביומא (יט, ב) מוכיחה אחרת.

על המשנה האומרת שבליל יום כיפור "מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה",

מספרת הגמרא:

"אף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאין.

אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק תרגומא נהרדעא

דא"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא

אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא

ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא".

תרגום:

גם מחוץ לירושלים היו נעורים בליל כיפור כל הלילה זכר למקדש, אלא שהיו חוטאים.

אמר אביי ואולי ר"נ בר יצחק: הכוונה לנהרדעא,

שאמר אליהו הנביא לרב יהודה אחיו של רב סלא החסיד:

'אומרים אתם מדוע לא בא משיח? והרי עכשיו יום כיפור ונבעלו כמה בתולות בנהרדעא'.

נמצאנו למדים, שהטבילה המותרת בנהרדעא (בערב יום כיפור ובטרם הריב"ש)

לצד הרצון לדרוש לציון ולעשות זכר למקדש - הרחיקו את הגאולה.

כי אי אפשר לחלוק בלי שידעו על מה אתה חולק.

כמו כל דיון בין שיטות שונות בהלכה. - בית המדרש

אם קיבלת תשובה - קיבלת תשובה. תפסיקי למחזר טענות.

אם הייתם רוצים לדון רק ביניכם, לא הייתם עושים את זה כאן.

אם אתם דנים כאן, קחו בחשבון שיהיו שיתערבו.

קודם גם טענת שלא הבנתי, אבל גם נשמה כללית שאליו כתבת הבין כמוני.

גם אני הבנתי כמו אריאל... - בית המדרש

אולי הבעיה היא לא אצלי?

בכל מקרה, אני לא זוכר איזו טענה שטענת אלי ולא הגבתי עליה. מוזמנת לשים קישור.

בינתיים יש כאן כמה וכמה טענות שאני כתבתי לך והתעלמת מהן...

הוא בר הכי לחלוק. זה בדיוק ההבדל: לא כל אנפין שווים. - בית המדרש

נכון. - בית המדרש

לגבי החלק הראשון - אולי כי עובדה שהיא לא למעשה כיום? - בית המדרש

כל מי שלמד נושא ביסודיות הוא אחד מגדולי הפוסקים באותו נושא? - בית המדרש

הוא פורך את מה שאמרת וממילא אין למה שאמרת שום תוקף. - בית המדרש

מה הוא יעשה שיש כאלו שכם מזכירים את זה כטענה, ומסלפים?

אין ברירה, דע מה שתשיב.

גם מספר הכוזרי את מקבל לגיטימיות לנצרות והאיסלאם?

בדיוק, אבל בדיוק, כמו המאמר האמור. 

לוידע מה זה "הבנה לגיטימית". לנהוג כך זה נגד ההלכה ולא לגיטימי. 

א. על מורא מקדש אכן יש פירכות לדבריהם. כאן לא פרכת כלום.

ב. להוכיח מזה שהוא הביא את זה שזה לגיטימי - זה בדיוק כמו להביא מהכוזרי ראיה שהנצרות לגיטימית (וכן, כמו להביא ממורא מקדש שהעליה לגיטימית..)

הוא לא "הביא טיעונים אחרים", אלא הפריך. הוא הוכיח שהטיעונים של המתירים הם שטות והבל ורעות רוח, ואין בהם שום משקל ותוכן. 

ככה זה יותר ברור?

מקווה שכל פוסק שמכריע בדעה מסוימת ודוחה אחרת מברר לפני כן אם השתכנעת מטיעוניו.

אני עוד יותר מקווה, שאם לא השתכנעת את לא עושה לפי מה שאת מבינה, אלא לפי ההוראה המקובלת.

השורה התחתונה היא שכל גדולי הפוסקים המתירים עליה להר הכריעו כך.

הם כנראה חשבו שהטענות לאסור משכנעות יותר מה"טענות" להתיר.

אבל ייתכן שפספסתי נקודה או שתיים.

ועדיין הנק' העקרונית שכתבתי רלוונטית.

בהתאם לנושא השיח

זה היה ככה:

א. הביאו את דבריו

ב. טענת שיש שם גם את החלק הראשון - משמע לגיטימי

ג. אמרתי שענה על זה, ואם לא נתייחס לתשובה נגיד שיש לגיטיימות לנצרות בעקבות הכוזרי

ד. ענית "אבל זה לא משכנע"

ההבנה האוטומטית בדברייך - זה שלא השתכנעת ממה שהוא דחה. ולפי זה גם אני הגבתי לך.

אם התכוונת שהנצרות בכוזרי לא משכנעת - אז זה לא קשור בכלל לדיון. כי לא דנו על מה שמכנע, אלא על קבלת לגיטימציה לטענה. 

לזה את קוראת "ללמוד"??

זה לא ש"זה החלק ובהמשך הוא חולק"

אלא שהוא מצטט אותכם, ופורך.

את לא יכולה לומר "הנה הוא ציטט, אני מקבלת את זה ולא את הפירכה"..

מזכיר את זה שאחרי שסמוטריץ אמר "בממשלה בלי החרדים נרוויח כך וכך, אבל לא נעשה זאת בגלל כך וכך" ואז כלי התקשורת החרדים הציגו את זה כאילו הוא מכוון לממשלה בלי חרדים.

גם הם כנראה אמרו "את ההתחלה אני מקבל, את הסוף לא"...

אחרת על מה הוא חולק בדיוק?

ותמיד יש דעה שמתקבלת להלכה ודעה שנדחית.

בדיוק כמו בשאלה הזו.

כל גדולי הפוסקים המתירים עלייה להר נדרשו לשאלה והכריעו חד משמעית.

בעם ישראל ברור בכל דור מי הם גדולי הפוסקים.

לכולם ברור שהשנים שהזכרת לא ביניהם.

אף אחד לא מבקש פונה אליהם כדי לפסוק למעשה בשאלות חמורות בכל חלקי התורה.

לכל היותר, פונים לרב ישראל לשמוע את עמדתו בעניינים בלתי מעשיים לחלוטין שהם הלכתא למשיחא.

אף אחד לא פונה אליו בשאלות בהן פונים, למשל, לאחיו הרב יעקב שליט"א

והוא לא הוציא שום שו"ת בשום נושא הלכתי כמותו. זה בדיוק ההבדל.

וכאמור, גם בשאלות הללו הוא אפילו לא פוסק שום דבר למעשה.

לכל היותר מחווה דעתו בנושאים תאורטיים.

אף אחד לא פונה אליו בפסיקות למעשה בשאלות מתחדשות בשום נושא בעולם.

ב. גדלות של פוסק נקבעת לפי ידיעותיו בכל מרחבי התורה. לא בנושא מסוים.

עצם העבודה שהוא בקיא *רק* בנושא מסוים היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא *לא* מגדולי הפוסקים.

ג. אגב בנו - הוא דווקא חולק על אביו בנושא טבילת רווקות...

או שפספסתי משהו? מכירה מישהו שמקיים אותה?

לגבי החלק השני - אין שום חיה כזו. "גדול פוסקים" הוא גדול בכל חלקי שו"ע.

אחרת הוא לא "גדול פוסקים". זו בדיוק ההגדרה.

בנושא הזה הוא לכל היותר "מומחה",

וגם בזה הוא לא פוסק שום דבר למעשה כי הנושא לא מעשי כרגע, כאמור.

מבין שעל החלק השני אין לך תשובה.

כמו כל דעה בבית המדרש שמופרכת ע"י בעל דעה אחרת.

ככה בדיוק מכריעים בשאלות הלכתיות.

אחרת לא היתה שום הכרעה בשום נושא.

אם תקרא את העניין הזה

פסק דין האח והאחות – ויקיפדיה (wikipedia.org)

כתוב שם (התגובות לפסיקה) שבעקבות כך רבנים גדולים לכולי עלמא אמרו שלא אפשר לסמוך על הפסיקות שלו

אני מכיר כמובן את פרשת האח והאחות..

זה שבפשקוויל כתוב שהוא לא רב לא אומר כלום. סלח לי.

גם על הרב קוק כתבו פשקווילים

וגם על החזון איש.

(בכל מקרה, העולים להר הבית ממש לא מתיימרים להזדהות עם הפשקווילים ההם או עמדות כותביהם, אז פליז..)

לא יודע. 

שמע, מה שקובע זה מי שכתב, לא אם זה כתוב על חתיכת נייר או עור של צבי 

רק ציינתי שאם הם אמרו את זה, אז הוא אכן שנוי במחלוקת..

(ורק אומר, זה שחלקו על מישהו אחר והוא יצא זכאי לא מוכיח על כל מי שחולקים עליו)

לדוגמה - על אחד אני יודע בוודאות שהתבטא אחר כך בהיפוך - הגרש"ז אויירבך.

היחידים שכנראה באמת התכוונו לזה, היו הרב שך והסטייפלר. ושניהם לא הכירו לא את הרב גורן ולא את התיק.

ובוודאי שאינם בעלי משמעות יותר מהאדמו"ר מסאטמר ור' אלחנן וסרמן שאמרו על הרב זצ"ל שהוא כופר ועוכר ישראל ורשע מרושע כהמן.

ואיך אתה יודע שהם לא הכירו את המקרה?  

כעסו עליו, בצדק, על צורת ההתנהלות שלו. וראו בזה פריצת גדר שעוללה להביא להתמוטטות עצמאות ההלכה. ולכן ממש "השתוללו" במאבק נגד זה.

הם לא הכירו כי התיק היה חסוי. והרב שך עצמו אמר ש"לפי מה שאמרו לי בזה כל הפסק הוא ליצנות"

זה מעיד עליו ולא על הרב

במקומך לא הייתי נכנס לפינה הזאת.  וגם אני כמובן לא מעוניין להיכנס לדיון כזה

אבל כשראיתי כמה תגובות יש נזכרתי שהתווכחתי על זה מספיק פעמים...

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

רבותינו להם אנו מחוייבים קבעו את ההלכה כך, למה שאיעצב שההלכה כך או אחרת, סוף סוף אין פה הפסד או רווח אישי שעליו אצטער שיש לי או הפסדתי.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

וליהודים הכשרים שמסתמכים עליהם.

א. כי זו אמת.

ב. כי זה לצורך.

מקומות שיש פגם בעירוב והודיעו לאחראי במקום והוא התעלם.

כי אחרת זה הוצאת שם רע אמיתית.

אני יודע שבעיר שאני גר יש רב שזה התפקיד שלו. והוא (או שליחיו) בודקים את העירוב כל שבוע

אני מכיר עוד לא מעט מקומות שזה מתקיים כך (ולא אתפלא שזה הסטנדרט ברוב הערים/ישובים בארץ)

הוא לא בדווקא תלמיד חכם שבקי בהלכות ובפרקטיקה של הלכות עירובין, והוא אכן מבצע נאמנה את התפקיד שמוטל עליו - לבדוק שחוט העירוב לא נקרע. אך בהרבה מקרים מתברר שמלכתחילה היקף העירוב לא נבנה בצורה טובה ומקצועית מספיק, או שנפלו במהלך השנים פגמים אחרים הפוסלים את העירוב.

דוגמה קלאסית - 'לחי' שיצא ממקומו וכבר לא מונח בדיוק מתחת לחוט.

גם כשהערוב לא מתברר כפסול לחלוטין לכל השיטות, הרבה מאד פעמים מתברר שכשרותו נתונה במחלוקת שקולה או כשרה רק לפי דעה שולית בהלכה.

אתה יודע שהוא שולח לא בקיאים לבדוק את העירוב?

ולעניות דעתי. גם מי שילמד רק שבוע הלכות בסיסיות בעירובין יכול להיות בודק עירובין (לא המתכנן. הבודק)

ואם יש משהו שנראה לו לא תקין. ב"ה אנחנו בעידן שאפשר לשלוח לרב סרטון של המקרה והרב יכול לפסוק מהסרטון אם זה תקין או לא (ואם הוא לא מצליח לפסוק מהסרטון הוא ידע להגיע נקודתית לאותו מקום לבדוק)

ובקשר לבניית עירוב

גם כאן לדעתי אתה מוציא שם רע.

אני מאמין שמי שממונה לבנות עירוב מטעם הרבנות המקומית שידע הלכות עירוב.

אולי קורים תקלות.

דרך אגב,

אתה חושב כך גם על שחיטות? כי זה אותו בסיס.

הלכות מקוואות?

וכו'

הם מתאמצים לדאוג לכך שהעירוב יהיה כשר, אך לא תמיד מצליחים.

לו יקרה שמישהו יבוא בפני רב יישוב/עיר/ או בפני האחראי על העירוב מטעם המועצה הדתית ויטען שמצא פגם בעירוב, אני מניח שיגיבו ברצינות ולעניין.

אדרבה, אני מציע לכל אחד שיש לו הבנה בסיסית בהלכות עירובין ללכת ולבדוק בעצמו את ההיקף ולהתרשם מה מצבו. ואם יש לו ספקות, שיפנה לאחראים לברר אותם.

אחת הבעיות היא שיש כל כך מעט אנשים עם הבנה בסיסית בהלכות עירובין. ושאלה שיש להם, לא בדווקא מגדילים ראש.

כך מתאפשר מצב שתקלות יכולות להימשך במשך שנים, למרות שחוטי העירוב נבדקים כל שבוע. כי מבנה העירוב עצמו - בד"כ לא נבדק.

ממליץ להסתכל בהלכות עירובין בשמירת שבת כהלכתה בדין אדם שמצא פגם בעירוב

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

הגמרא אומרת "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה"

אז תוספות אומרים שהכוונה כשנאנסו, אבל לא כשראש השנה יוצא בשבת

אבל השנה שמעתי הסבר אחר: בגלל שלא היה שופר בראש השנה, זה יותר אחריות עלינו. שהשנה תהיה טובה למרות שהשטן לא התערבב

אז לא להצטער, כן לקחת יותר אחריות. (אני יודע מהמשך השרשור שלא על זה דיברת, אבל בעיניי זה עונה יפה על השאלה בהודעה הראשונה ולכן חשבתי שזה מקום טוב לשתף )

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.