אכן לא הייתי כאן הרבה זמן, וקפצתי לביקור קצר.
אינני יודע בתור מה, אבל נתבקשתי על ידי המנהלת הנכבדה @ברוקולי לכתוב את דעתי,

אז אני אנסה, אם כבר הגעתי לכאן, להשקיע קצת ואנסה לכתוב מילים מדויקות ככל שאני הדל מסוגל, נכון לרגע זה (כי ייתכן שברגע אחר הייתי כותב זווית אחרת לגמרי או ניסוח שונה... נושא לדיון בפני עצמו ).

לפני שאני כותב אבקש רק לומר שאני לגמרי רואה את עצמי כחלק מכלל האנשים שנמצאים כאן, 

ומה שאני כותב כעת אמור גם כלפי עצמי. כתיבה בעיני זה סוג של תראפיה, אבל לא רק. בעיקר אני נעזר בה כדי לפתח את הרעיונות שלי, לחדד אותם ולהפנים אותם בתוך עצמי. מעין שיחה שאני משוחח ביני לבין עצמי, בתיווך של הדף או המחשב וכו'.
אבל ייתכן שגם אתם תקבלו מכך תובנות ולכן אני כותב.

נתחיל בהסבר קצר על שיחה בין אנשים, ובהמשך נעבור לנושא השיחה שבין איש ואשה.

טוב אז נתחיל.. אם בא לכם תפנו קצת זמן, זה נושא רציני וכתבתי מלא חח 
רק הערה: אני אתייחס כאן פחות להיבט ההלכתי (או לא בכלל), ואתמקד יותר בהיבט הרעיוני.


קצת על קשר בין חברים
 

אנחנו, בני האדם, חיים בתוך גבולות.
מה שמעצב את היחסים הבין אישיים שלנו זה איזון (דק או עבה- כל אחד על פי עניינו והגדרותיו) בין המקום הפרטי שלי (כלומר תוכן פנימי אינסופי שמתוחם בגבולות) לבין המקום של האחר.

אפשר לומר את זה כך: בשיח עם חברים למשל- האינטראקציה התקינה היא אינטראקציה בין גבולות, ובאמצעות המפגש עם הגבולות של האחר אני יכול להיפגש גם עם התוכן הפנימי שלו.
אני מודע לכך שאני כותב באופן מסורבל קצת ואולי פילוסופי, אני מקווה שעוד מעט זה יהיה יותר ברור.

אינטראקציה בין אנשים, או כפי שקראתי לזה כאן- אינטראקציה בין גבולות, משמעותה ש: לי יש את המקום שלי בקשר עם החבר, ולחבר שלי יש את המקום שלו בקשר. מצב של ביטול מקומו הפרטי של אחד הצדדים לא רק שאינו אידיאלי, הוא גם מאוד לא בריא ולא טבעי. זה נשמע פשוט, אבל נדרשת עדינות מאוד מאוד גדולה כדי לקיים אינטראקציה טובה. אתן דוגמא קטנה:

המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב השלום, ב') מביא את מאמר חז"ל "והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים ידבק בשלשה דברים ובחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים ויתרחק משלשה דברים זמן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות" (יבמות ק"ט.).

הוא מסביר שם כל היבט בפני עצמו, אך אנחנו נתמקד בשני ההיבטים שהדגשתי- פקדונות וערבונות.

ככה מסביר המהר"ל:

"וקאמר ומן הפקדונות אף על גב שדבר זה חבור של אהבה גם כן מה שהוא שומר את הממון של חבירו והוא דומה אל הבאת שלום מכל מקום אל יעשה, ומפרש התם טעמא משום דבית הנפקד נעשה כמו בית המפקיד והחבור כמו זה שהוא חבור יותר מדאי אין ראוי שיהיה, אע"ג דהבאת שלום טוב מ"מ דבר כמו זה אינו ראוי. ואמר ומן הערבות שלא יתערב בעד חבירו ... אבל דבר זה הוא עירוב יותר מדאי ולפיכך נקרא ערב שהוא עירוב עמו אבל הוא יותר מדאי ולפיכך מזה יתרחק. כלל הדבר במה שבארו בזה שיהיה האדם עם הבריות כפי מה שראוי, כי לפעמים ראוי הקירוב ולפעמים הריחוק ולפעמים לא הריחוק ולא הקירוב והוא מבואר".

בקשר בין איש לרעהו מוכרח שיהיו גבולות, כי אם בית הנפקד נעשה כמו בית המפקיד- יש טשטוש של בית הנפקד. וכן אם יש עירוב יותר מדאי- שאני כערב בעצם נכנס בתוך נעליו של השני- יווצר טשטוש. זה לא דבר חיובי, וחז"ל מדריכים אותנו שיש להתרחק מזה.
כל אחד מבני האדם עומד בהגדרתו העצמית, בעולמו שלו. החיבור בין איש לרעהו חייב לבוא מתוך מקום של הכרה בגבולות, משום שכל עולם פרטי שהוא עולם ומלואו - חייב לבוא לידי ביטוי בצורה השלמה ביותר. "עירוב יותר מדאי" פירושו: מחיקת הופעת עולמו של היחיד בשלימות.

 
קשר בין איש לאשה

לעומת קשר בין איש לרעהו, קשר בין איש ואשה זה דבר אחר לגמרי. קשר בין איש ואשה זהו המקום היחיד בו הגבולות נעלמים, ובמקומם מופיעה אחדות מחודשת. תיכף אביא מעט מקורות (בחרתי בדוגמאות מעטות, משום שיש כל כך הרבה ואנחנו לא נגמור.. ), אך תחילה כדאי שנעמוד על ההבדל הזה שבעיני הוא חשוב. אם עד עכשיו ראינו שבקשר בין חברים אסור שהגבולות ייעלמו, ובקשר בין איש ואשה אנחנו רואים משהו הפוך- צריך להיות הבדל מהותי בין האינטראקציות. 

אני לא רוצה כל כך להיכנס לנושא, אבל אם נסכם ככה: איש ואשה זו שלימות אחת. אני מקווה שזה ברור לכולנו, ומי שרוצה יכול לעיין בספר בראשית ובפירושים הרבים בנושא (ממליץ בין היתר לראות את המלבי"ם).

בגבורות ה' (פרק מ"ג) המהר"ל מבאר על פי המדרש, שהקשר בין איש ואשה זה התחברות והתאחדות הגבולים-
"כי בין המשפתים הוא בין שתי הגבולים מיוחד לעצמו, וכך היה להם חבור מיוחד שאינו חבור של גוף רק חבור מיוחד אלקי נבדל מן הגוף... כי בין המשפתים הוא גבול נבדל לעצמו בין שתי השדות".

במילים אחרות, סתם ככה חיבור בין שתי עולמות הוא בלתי אפשרי. יש גבולות מאוד ברורים שחוצצים בין שתי העולמות, 'שתי השדות'. אלא אם ה' מחבר את הגבולים. כמו בקשר בין איש ואשה.

המקור השני שאביא, זה דברי המהר"ל בנתיב הענוה (פרק ו') שמדבר על המקרים בהם נמחלים עוונותיו של אדם:

"... ולפיכך הגדולה שהיא ג"כ דבר עצמי לאדם שהרי אצל שאול נאמר ונהפכת לאיש אחר, ואינו דומה אל הנביא דלא נקרא הנבואה דבר עצמי כלל מה שהנבואה באה אל הנביא, אבל השררה אל אחד דבר עצמי ולפיכך פוסקין לו ולזרעו לדורותיו. וכן החכמה אע"ג שהאב ת"ח, אין צריך שיהיה הבן ת"ח מפני כי אין החכמה באדם דבר עצמי רק הנשיאות הוא דבר עצמי. וכבר בארנו דבר זה על פי המדרש שאמרו שלשה מחולין להן עונותיהן הנושא אשה ונשיא וגר שנתגייר וכל אלו מפני שנהפכו לאיש אחר ואינם הראשונים, כי הגר שנתגייר הוא כמו קטן שנולד לגמרי, והנושא אשה מתחלה לא היה אדם כלל כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג, א') כל אדם שאין לו אשה אינו אדם והרי נהפך להיות אדם, ומאחר שנהפך לאדם מה שלא היה נחשב קודם לכך הש"י מוחל לו עונותיו הראשונים, ונשיא שעלה לגדולה מפני כי הנשיא נעשה לאיש אחר לגמרי כאשר נעשה נשיא"
 

המהר"ל מסביר לנו כאן באיזה מצב נמחלים לאדם עוונותיו, והוא מסביר דבר מדהים! התשובה היא- כאשר האדם נולד מחדש, כשיש כאן מציאות אחרת לגמריי שלא היתה קודם כלל במציאות בפועל. אחד המקרים האלה- הם נשיאת אשה. חז"ל אומרים שכל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שהרי כתוב בתורה "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא את שמם אדם". לפני שהאיש נשוי- אינו נחשב אדם. כמובן שיש להסביר שיש בו מימד של אדם, אלא שאינו אדם שלם, ועל כן חז"ל אומרים "כל אדם שאין לו אשה- אינו אדם"- אינו אדם במובן השלם של המילה.
 

אם ככה, קשר בין איש לאשה הוא שונה לגמריי מכל מה שאנחנו מכירים ביחס שבין אדם לחברו. נולדה כאן מציאות חדשה שלא היתה לפני כן באיש לבדו, ולא היתה לפני כן באישה לבדה. מציאות של אחד.

וזה גם מובן מדבריו בהמשך על הנשיא- "ומזה הטעם הגדולה והשררה לאדם דבר עצמי לאדם כאשר נחשב ככל העם ומתחלה נחשב אדם פרטי בלבד". כלומר מאדם פרטי- מה שהשתנה זו לא מציאות חייו, השתנתה המהות שלו! הוא נהיה אדם אחר, אדם כללי. "ונהפכת לאיש אחר"!
זה שינוי איכותי, לא כמותי. אחד ועוד אחד ששווים הגדרה אחרת לגמרי של המושג אחד.

השוני שקיים בחיבור הזה שבין איש ואשה נובע משני דברים:
א'. ההשלמה שכל עולם כזה משלים את העולם האחר (מאמר חז"ל ש"אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש").
ב'. התערבות אלוקית. כמו שההפרדה שבין אדם לחווה היתה הפרדה אלוקית- ככה גם החיבור המחודש ביניהם הוא חיבור אלוקי.


אני יודע שפתחתי כאן נושא רחב למדי ובקושי הרחבתי עליו, אבל היה לי חשוב קודם כל להניח על השולחן את הנחת היסוד הזאת, 
שקשר בין איש ואשה זה לא קשר שבין שני חברים. זאת מציאות של טשטוש גבולות מלכתחילה, ולכן צריך מראש ללמוד ולבדוק מה האיזון הנכון של קשר כזה. 
בעוד בקשר בין חברים הגבול הזה נשמר, כיון שכל אחד חי בתוך גבולותיו וגם אם יש אמפתיה, ותקשורת טובה, שיח ועזרה הדדית- זו לא מציאות של אחד, זו השלמה אינטרסנטית במידת מה, בה יש אני ויש אתה, בכל שלב של הקשר; יש 'אני' גם כשאני נותן וגם כשאני מקבל, כמו שיש 'אתה' גם כשאתה נותן וגם כשאתה מקבל.

איש ואשה משלימים זה את זו וזו את זה משני צדדים: מצד בריאתם, ומצד ההתערבות האלוקית.
את ההתערבות האלוקית נניח כרגע בצד, כי היא מופיעה רק כאשר איש ואשה מתחתנים, ואז שם ה' שורה ביניהם ומחבר ביניהם על אף השוני ביניהם (וזה לא משנה כמה דמיון יש בין בני הזוג..). זה לא רלוונטי אלינו לנושא הנוכחי.

אנחנו נתייחס לצד הראשון- הצד הטבעי של בריאת האיש והאשה כמציאות אחת- "ויקרא את שמם אדם".
ועל ההשלמה הזאת אני רוצה לדבר.


השלמה הדדית או טשטוש גבולות?

שיחה בין איש ואשה זו שיחה שונה לחלוטין משיחה בין אנשים שונים, כיון שבשיח כזה- הגבולות הפרטיים של כל אחד לא יכולים להישמר כמו שצריך. זה לא בגלל שאנחנו מוחקים את עצמנו,- אנחנו לא, אלא בגלל המשיכה ההדדית להשלמה שקיימת בצד השני. כשהמשיכה הזאת קיימת במקום הלא נכון- קרי, קשר לא למטרת נישואין-

- זה משאיר את ההיבט של טשטוש הגבולות ומחיקת הפרטיות של האיש והפרטיות של האשה, ולא לוקח את זה לצעד הבא שתופר את הקרע הזה מחדש בצורה של אחד. 
באופן טבעי זה מוחק את המקום הפרטי במידה מסוימת, רק בשביל המשיכה והריגוש שיש בקשר כזה או בשיחה כזאת.

לא צריך לכתוב שהרגש פועל ונוכח הרבה יותר בקשר הזה, זה ברור. ולענין הזה- זה ממש לא משנה אם מדובר בשיחה רגילה, או בשיחה אישית באתר אינטרנט.

נרחיב קצת:

מה אשה בד"כ מחפשת בקשר עם גבר (כל קשר.. לאו דווקא בחלק של השיחה)?
תראו, אני לא רוצה להיכנס להכללות והגדרות, וכמובן שכל אחת מחפשת דבר אחר, אבל אני אתמקד במשהו שלדעתי הוא משותף מאוד להרבה נשים, וייתכן שהרבה פה יזדהו איתו:
ביטחון.
הביטחון יכול להתבטא בהרבה מאוד דברים, אבל לצורך ענייננו- ביטחון זה משהו שקשור לאופי השכלי שיותר מאפיין גברים (וגם כאן.. אין בכוונתי להכליל ולכן אני מתנסח בזהירות).
הביטחון בשיחה מתבטא בזה שהבחור למשל נותן לבחורה תחושה שהוא מכיל אותה, שהיא בסדר, שמותר לה להיות מי שהיא. שהוא עושה סדר בבלאגן. בקיצור, מרגיע.

ומה עם הגברים?
גם כאן כמובן אין בכוונתי להכליל. אבל אני חושב שזה די ברור שבחור שבעיניו קשר בין איש ואשה הוא שונה מקשר בינו לבין חבר-
יסכים שהוא מחפש במידה כזאת או אחרת השלמה נשית. והשלמה נשית יכולה להתבטא בהרבה מאוד דרכים, אבל בסופו של דבר- תזכרו- זה לא השלמה חברית. אני מדבר על שיחה בין המינים לכשעצמה, לא על חתונה..

אז אני אתן דוגמא אחת להשלמה נשית: חיבור לחיים, להווה.
אנחנו הגברים מאוד אוהבים לרדוף אחרי מטרות. זה אופייני מאוד לשכל, שכל הזמן עומד לנגד עיניו מה נכון לעשות. המילה המרכזית שמניעה את השכל זה: עשיה, זו הנחת היסוד. מה אני צריך לעשות? וכתוצאה מכך- איך לעשות את זה בצורה הנכונה ביותר.
הרגשות פחות מעניינים את השכל בדרך כלל, כי הרגשות זה המצב הנוכחי של האדם. אם השכל מוצא ענין ברגשות- זה כמעט רק מהצד המעשי שלהם, איך אני יכול לכוון אותם וכדו'. פחות, הרבה פחות, מהצד של החוויה.

את הצד של החיבור להווה האשה נותנת לגבר. 
נסו לענות על השאלה: באיזה שיחה יותר קל לכם להיפתח? בשיחה עם חבר או בשיחה עם אשה? מי יותר נותן לגיטימציה ומקום לרגשות ולחוויה שלי, מי יותר מקבל את המקום הזה- חבר או אשה?
אני חושב שהתשובה היא קרוב לוודאי שהאשה. ולא בכדי.

מה ששומר על מי שאנחנו אלה הגבולות שלנו. עצם זה שיש לנו עולם פנימי שאנחנו לא חולקים עם כל אחד, אלא מצניעים אותו ונותנים לו להתפתח שם.
ואם השיחה אינה מיועדת לקשר של נישואין שנעשה בזהירות ואמור בהחלט לבדוק האם אנחנו רוצים לאט לאט להפוך לאחד-
יש פה בראש ובראשונה קשר שהוא לא בריא. קשר שבו אני מאבד את הגבולות של עצמי, וגורם לבחורה לאבד את הגבולות שלה.

ברגע שהעולם הפנימי שלנו פרוץ לכל עבר- אנחנו מאבדים את עצמנו. חייבים לדעתי להפנים את זה.


אפשר להרחיב בזה הרבה מאוד- בהבדל שבין שכל לרגש שקיים בין איש לאשה ואיך הוא מתבטא בצורה קונקרטית בקשר. בעבר כתבתי שרשור ארוך מאוד בנושא.. אולי אמצא אח"כ ואקשר לכאן.

סיכום

לענייננו. העליתי פה כמה נקודות. בקצרה:

הקשר בין איש ואשה בנוי משני מרכיבים של השלמה: המרכיב הטבעי, והמרכיב האלוקי.
כיוון שהמהות של קשר בין איש ואשה זה התאחדות הגבולות, מה שאין כן בקשר שבין חברים,
לכן בדיוק הוא צריך להיות מכוון בדווקא לקשר של נישואין, או לכל הפחות- לבדיקת היתכנות של קשר כזה שנעשה מתוך זהירות הדדית ומתינות, מה שעוזר לא להוריד יותר מדי את הגבולות הפרטיים בזמן שאינו מתאים.

אם זה לא מכוון לקשר כזה-
זה לא טבעי, זה לא בריא. זה עלול להוביל בהחלט לשיתוף שעובר את הגבולות הפרטיים של כל אחד,
שמוחק במידה מסויימת את עצמנו,
ואח"כ מאוד קשה, ובמיוחד לאשה שאצלה התכונה הרגשית בולטת יותר, (ולכן יש בזה מידה מסוימת של קבלה, התפעלות ונוכחות מוגברת בשיח)-
להתנתק מזה ולחזור לבנות את הגבולות הפרטיים מחדש.


כל מה שכתבתי כאן הוא מההיבט הרעיוני, ולא ההלכתי.
אינני חושב ששיחה אישית (ובמיוחד שיחת נפש) בין המינים היא נכונה הלכתית, אני בטוח שמי שישאל רב לא יקבל היתר לכך.
אבל לא באתי לחנך. באתי רק לכתוב ממש קצת (יחסית למה שהיה לי לכתוב זה מדגמי בהחלט) מה עמדתי לגבי הנושא.
אני בטוח שיש עוד המון מה להרחיב, הרבה מעבר למה שהעליתי כאן על הכתב.
ומקווה שיש תועלת מעטה במה שכתבתי

שיהיה לכולנו בהצלחה רבה בכל.
תודה שהקשבתם

שמח שחזרת אלינו. ברוכים השבים.

רפרפתי במהירות על התגובה, אשתדל לקרוא יותר בעיון אח"כ.

ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

להרגשתי, לחפש באישה שלך, בבת הזוג שלך, יחס אמהי, זה קצת לברוח מאחריות על חייך.  

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

תראה את זה כבר מההתחלה. ולפעמים זה קיים אבל חסום קצת.

לעטוף רגשית ולנחם זה צורך אנושי, בין אם אתה גבר או אישה. כולם זקוקים לזה.

אולי גדלת בחברה שהגדירה את זה כלא גברי, שהתפקיד של הגבר רק להכיל ולא להיות מוכל.
 

מצד שני יש מושג כזה של מאמי אישיוז, חוסר בדמות אם וציפיה שבת הזוג תמלא את הצרכים הרגשיים שחסרים. ושם יכולה להיות בעיה.

תלוי באיזון של זה, בתלות בזה, כמה זה קיצוני, בתדירות.

תבחן עם עצמך את הקשר שלך עם אמא שלך, והאם קיים שם חוסר שאתה מנסה למלא.

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

בנוסף, הייתי ממליץ לתאר קצת יותר מה היא מחפשת, היא לא רק אישה בת 48 אלא יש לה אישיות ודרישות, וגם אין פה ממש תיאור שלה.

אם תפרטי מעט יותר יהיה קל יותר לאנשים לחשוב אם הם מכירים מישהו מתאים.

האם הרשימה היא לאנשים עם מוגבלויות?

מחפשת אדם נוח, שמור, ירא שמים (כיפה סרוגה) .

את מבינה שלא תיארת שום דבר ייחודי על בן אדם כאן?

אני תוהה האם זה דבר חיובי או שלילי

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

הוא יועץ נישואין וממה שאני קוראת אצלו, הוא טוב. אפילו מאוד.

הוא מדבר על נושאים רבים, ובין השאר גם על הדילמה הזו.

גם באתר "השדכן", יש טיפים טובים.

בהצלחה.

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!