ביאליק. מכיר?

תראה לכל אדם יש רעיונות ופנטזיות לגבי זוגיות, בכיוונים שונים ומשונים. יתרה מכך: כל הבסיס של המוסד הזוגי, בימינו, אינו אלא פנטזיות (לאו דווקא במובן רע). מה שאני מתכוון זה שבעידן המודרני אין צורך מעשי בזוגיות.

"אדם מביא חטים, חטים כוסס? פשתן, פשתן לובש?" וול, זה משהו שכבר לא קיים. אדם מביא הביתה לחם מהסופר, קונה בגדים בקניון, מכבס כביסה של שבוע + תלייה + קיפול תוך אולי 20 דקות עבודה tops, לא מסובך לבשל (טוסטר אובן, נינג'ה, כיריים, תנור...), גם לנקות לא נורא במקרה הכי גרוע אפשר להזמין עוזרת בית מדי פעם. בידור יש בשפע אינספור ספרים סרטים מסעדות טיסות והזדמנויות.

יוצא אפוא, שהרצון לזוגיות נובע אך ורק מתוך משאלה או פנטזיה: עצם ה"אידיאה" של זוגיות טומנת בחובה, לכל סובייקט, רשימה של משאלות גנוזות, שהמוח מבין את הגשמתן כמשהו שיכול להביא לאושר. או משהו כזה.

לכל אחד זה קצת שונה, יש כאלה שרוצים להרגיש נאהבים, יש כאלה שרוצים לתת ולאהוב, יש כאלה שרואים בזוגיות מקור לתחושת יציבות וביטחון, וכן הלאה וכן הלאה.

אבל מה שאני חותר אליו: @פ.א. יכול לייתר כל צורך בזוגיות בכלל. עם אינסוף חוסן עצמי, חיים מעניינים ומספקים, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. ואמנם, אנחנו לא צריכים אף־אחד בכלל. אבל מה לעשות, הפנטזיות השונות האלה נעימות, ובלעדיהן, לא נראה לי שזוגיות הייתה מעניינת מישהו. אולי במקרים בהם זה משתלם כלכלית או כדי לקבל אזרחות זרה.

עכשיו, בין נעים לבין פתולוגי, מנעד רחב. וכמובן תשוקה לכל־מיני דברים יכולה להפוך לפתולוגית (תלות־יתר וכן הלאה). אם מה שמעניין אותך זאת בחורה עם הרבה חום ואהבה שתתן לך חיבוק אחרי שהיה לך יום קשה, זה לא פתולוגי; זה חמוד ומקסים. מה שאמרו שבנות לא נמשכות לזה ורוצות "גבר־גבר", טוב, אז מי שרוצה גבר־גבר (עוד פנטזיה כנ"ל), מוזמנת למצוא אותו.

מאידך, אם אתה רוצה שהיא תעשה בשבילך הכל ותיקח אחריות על הכל ותהיה ספוג לדמעות אינסופיות, טוב זאת בעיה.

בקיצור, לאחר כל הדיון הפילוסופי, מה שאני חושב זה שאין בעיה לרצות דברים מסוימים. זה אתה והנפש שלך ומה שכיף לך במערכת יחסים עם בת. אני דווקא חושב שאם תדחיק את הרצונות האלה יותר מדי בשם מאצ'ואיזם או וואטאבר פשוט תחיה חיים של מישהו אחר ולא את מה שאתה באמת רוצה, גם אם מה שאתה רוצה פחות קל למציאה (נניח. ואם זה באמת ככה, אז גם, לשיקולך האישי נזק מול תועלת.)

אמהי, כילד, ואיך זה עשוי להשתקף בסיטואציות תואמות כשאתה גבר נשוי, והאם אז אתה גם כן זקוק ליחס רחמים אמהי?

אתה חוזר מהגן, או מבית הספר היסודי - מספר לאמא כי העליבו אותך, ילדים צחקו עליך במשהו שפישלת,  הגננת / מורה התרגזה עליך סתם בלי סיבה, קיבלת ציון מאוד נמוך במבחן…, לא הזמינו אותך למסיבת יום הולדת שכן הוזמנו אליך הרבה ילדים אחרים …

וכאשר אתה מבוגר, חוזר הביתה מהעבודה, מספר לאישתך כי הבוס התעצבן עליך / הפילו עליך משימה בלוחות זמנים לא אפשריים / היתה לך שיחת משוב שנתית ולא מעריכים מספיק את המאמצים שלך / לא קיבלת קידום למרות שאתה ממש משקיע ….

———-

איפה אתה רואה מקרים בהם גבר, בעל לאישה, זקוק ליחס אמהי, הכלה ורחמים? 

אתה מדגיש "גבר" "בעל לאישה" אני פחות מתלהב מההגדרות האלה. לכל־מיני אנשים יש דינמיקות שונות. לא רואה חובה להגדיר טמפלייט של גברים חזקים ומדהימים שמתמודדים לבד עם כל קשיי החיים.

גם לגברים יש רגעי קושי / משבר וברגעים כאלה תמיכה נשית יכולה להיות מקסימה. זה מה שאני חושב. לעשות מזה משהו יום־יומי – לא בריא, לא משנה אם זה מצד הגברים או מצד הנשים.

עריכה:

כמו שאמרתי: לאמיתו של דבר אנחנו לא זקוקים לשום־דבר במיוחד לא בעידן המודרני שלנו. אני לא רואה סיבה מעשית קיומית למה גבר יצטרך לאישה או אישה לגבר שאין אפשרות לפתור אותה לבד בסטואיות אצילית. אלא ש...

אם המטרה היא אפס חיכוכים, אפס "להכביד", אפס לחשוף רגשות, אפס להיות תלוי, בשביל זה ממש לא צריכים זוגיות.

כחתול, אני יודע הכל, ואף יותר מהכל.

סביר ונעים לשני הצדדים = אחלה

פתולוגי = לא טוב

בקיצור טאוטולוגיה.

תמיכה אמהית היא תמיכה טיפולית, היא הפסיכולוגית שלך, מנחמת אותך ומעודדת אותך בזמנים שאתה מרגיש שפוף, לא מוערך, מושפל

אמא רואה בבנה את הילד שזקוק להגנה. היא "עוטפת" את הקושי.

אמא נוטה לסלוח ולמזער טעויות כדי לשמור על דימויו העצמי של בנה.

תמיכה נשית - היא תומכת, רואה אותך כמסוגל להתמודד, מעודדת ומחזקת אותך מול הקושי.  

התמיכה הנשית שלה אומרת: "אני מאמינה בך שתצליח להתמודד", התמיכה גם באה ממקום של לתת ביקורת בונה, לחזק נקודות חולשה,

אמא מספקת נחמה, ובת הזוג מאפשרת לך לפרוק את הקושי ואת העצבים שלך על משהו שקרה, מכילה את הקושי איתו אתה מתמודד עכשיו - ועוזרת לך להבין את המצב, להתגבר על הקשיים, לחזק נקודות, לסייע לך להתמודד.  

לא כל בעיה צריכה או יכולה או אמורה להיענות ב"אתה תהיה חזק ותתמודד" באותו רגע. יש רגעים שבהם לא רוצים "להבין" ו"לחזק נקודות" אלא להרגיש בטוחים ומוגנים.

וגם להיפך לא כל בעיה אמורה להתגלגל לעיטוף אימהי.

כל הרעיון ב"דינמיקה" זה שהיא דינמית ומשתנה לפי הזמן העניין הרגש וצורך השעה.

בכל־מקרה, כמו שאמרה @אנימה , הדיון הזה תיאורטי מדי עבורי כך שתיאלץ לקבל את דעתי האובייקטיבית בינתיים וזהו.

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך כ"א באייר תשפ"ו 10:46

אמר לו:  הן.    משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'.    כך הקב"ה:

• בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא': "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר: "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"

(ויש גם אמרי אמת מעניין לגבי "אחותי רעייתי" לא זוכר כבר איפה)

רש"ר הירש "בפטירת שרה, יצאו הרוח והרגש הנשיים מהבית; ואז חזר ומצא יצחק את אמו באשתו. לכן משהביאה האהלה נדמתה לו כשרה אמו. הרי זה הקילוס הנעלה ביותר שנאמר אי פעם על כבוד האשה ואצילותה – והוא נמצא בדברי ימי ישראל הקדמונים."

///

וגם בשרשור זה אפשר לראות לחלק מהבנות (לענ"ד האובייקטיבית יותר מעניין מה הבנות אומרות מאשר מה הבנים "מנסים להיות") הרעיון דווקא סבבה לגמרי חלק מעדיפות דינמיקות אחרות.

גם האמת – לא יודע מהיכן הרעיון של "גברים צריכים לתת נשים צריכות לקבל" כאידיאל מטפיזי. אצל רות כתוב, "ופרשתָ כנפך על אמתך". ובבראשית כתוב, "עזר כנגדו". עזר זה אומר לעזור, לא רק לשבת ולקבל. בקיצור לא אוהב את ההגדרות הדיכוטומיות המהותניות ביחס לזה. כל אחד והמיקס של גבריות־נשיות שלו. אף־אחד לא "יעניש" אותך אם תתרפק על אשתך וליהפך כל־עוד שניכם מרוצים מהסידור.

זה ברור שגם גבר מרגיש דברים

אבל לא מצופה ממנו לרצות את אותו יחס כמו של ילד

כדי לתת מענה נכון לפותח השרשור המקורי צריך להבין למה הוא התכוון.

האם הוא התכוון "לרצות אותו יחס כמו של ילד בן 3" שיוצאים עליו ב־200 קמ"ש? לא.

מה עם השיר שאומר "לא הייתי רוצה להיות לך אח"?

"עטור מצחך זהב שחור 
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
מצחך מתחרז עם עיניים ואור, 
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך למי שתהיי 
חייו מלאי שיר. 

[...]
לא הייתי רוצה להיות לך אח, 
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך 
ורואה חלומות עגומים של קדושה 
ולמולו את אישה..."

יכולת של גבר לנחם את עצמו, להכיל את הקשיים שלו ולעמוד מול העולם, היא חלק מתהליך ההתבגרות. כשזה קיים, ה"עטיפה" מהאישה הופכת לבונוס נעים ולא לצורך. 
 

יחס אימהי הוא לרוב חד-כיווני (האם נותנת, הילד מקבל). אתה מצפה שהיא תהיה ה"מבוגר האחראי" שמכיל ומנחם. כאשר בת הזוג מרגישה שהיא צריכה "לטפל" בבן הזוג שלה או לעטוף אותו, היא עלולה לראות בו מישהו שזקוק להגנה ולא מישהו שהיא חושקת בו כגבר.

גם אישה וגם גבר צריכים דבר ראשון להיות בשביל עצמם, ולא להישען רגשית.

אחרי שאתה יציב רגשית אפשר באופן בריא ובוגר להישען ולהזדקק לאחר.

ואני לא רואה הבדל בין המינים לגבי זה.

בסוף גם גבר תומך ככל שיהיה, לא יוכל לרפא ולמלא פצעים אצל אישתו, אם היא לא תטפל בעצמה.

אבל הוא בכלל מדבר פה על אמפתיה אנושית, להגיד מילה או שתיים כשגבר מספר על משהו שעבר עליו זה בסיס של אנושית, לפני חלוקה בכלל של גבר אישה.

כלומר אם זה חלק מהרגשת הצורך בקשר זוגי מבחינתך (שכשמו כן הוא הוא בריא כשהוא זוגי לא אימהי)

אז אתהצריך לעשות בירור עצמי עמיק מאיזה מקופ נוגע החוסר הזה לעשות עבודה/לגשת לטיפול אישי ולהגיע למערכת יחסים ממקום שלם ולא של חוסר כי זה מתכון למשןך דברים לא נכונים ולא בריאים לזוגיות שלך וגם לזמן לך מישהי שתמלא לך חסכים במקום אישה שתיבנו ותבנו יחד

להרגשתי, לחפש באישה שלך, בבת הזוג שלך, יחס אמהי, זה קצת לברוח מאחריות על חייך.  

אף אחד לא דיבר על לא לקחת אחריות על החיים ועל לא להיות גבר.

רוצה נעשה עליך פסיכולוגיה?

מה מרתיע אותך במחשבה של קצת(!) להיות נצרך למישהו?

זה שלזוגיות בריאה נכנסים ממקום שלם ואז נוצר כאן משהו בריא

אבל אם נכמסים לזוגיות ממקום של חוסר אפילו מועט זה יכול לנתב את זה למקום לא נכון.

לא נכנסים לזוגיות כי נצרכים למשהו.

זה לא חשיבה נכונה

לא הייתי רוצה להתחתן רק כי צריך. ברור שהרצון שלי להתחתן יושב גם על הצורך שלי בלאהוב ולתת ולגם להיות נאהב ולקבל. דינמיקה. גבר רוצה אישה ואישה רוצה גבר. זה לא צורך של חוסר אלא צורך של רצון להיות שלם וזה יושב על זה שכן, כרווק חסר לי משהו.

כמובן שמי שצריך טיפול שילך לטיפול לא מדובר על חוסר כזה אבל בהחלט נראלי שמתחתנים כי מרגישים שחסר משהו.

חזרה לשאלה הראשונה האם חוסר כזה יש לו (עוד פעם. קצת!) מקום בזוגיות או לא

שאז יצאתי לפנימיה ללמוד בישיבה תיכונית

ולמרות הקשיים שחוויתי בפנימיה, מעולם לא באתי להתרפק על אמא כדי להתנחם. 

מהצד השני ..

פה יש הכחשה לרגש 

זה לא דבר גברי בכלל

סטואיות וחוסן ואחריות וכו' זה אחלה אבל איני חושב שיש בהם ערך מהותי. זאת אומרת לא נראה לי שמי שעצמאי וחזק מגיע לו בסוף פרס.

אלה בהחלט תכונות שיכולות לעזור להתמודד עם המציאות, אבל באותה מידה, גם אישה מחבקת ותומכת יכולה לעזור להתמודד עם המציאות...

השאלה היחידה היא כיצד לסדר את הדברים כך שיתאימו לכל הצדדים. לא לכולם מתאים, לא בכל רמה / תדירות / מינון / קונטקסט.

ומתנהלים לפי אופי הפרטני של הנפשות הפועלות 
 

הדיון כאן היה תיאורטי בלבד 

זה חלק אינטגרלי מהקשר. בזוגיות עיקר הקשר הוא חברי, אבל יש גם קצת ילדי וקצת אבהי/אימהי.

אתה גם תהיה קצת אבהי לאשתך, קצת. אני אישית מחכה גם לאימהות הזאת כי זה כל כך כייפי שמשהו שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו ובא לי בטבעי זה משהו שבן הזוג כל כך שמח לקבל.

אין לי תוכנה יותר חזקה מאשר אמהיות לכן אני ממש מבינה אותך

אבל

גבר לא צריך אמא הוא צריך אישה

מאז ששינתי ושמתי לב לזה..

אני נפתחתי כאישה עבדתי על זה .. והרבה יותר הולך לי.

את לא אמורה להיות אמהית.. אלא נשית זה לא אותו דבר. 

בוודאי שגברים צריכים את זה לפעמים, ונכון שבאופן כללי זה תכונות נשיות.

כל דבר במידה כמובן.

ליחס אמהי

תסתכלי על זוגות סביבך.  על ההורים שלך.  

אמא ובת זוג אלו דברים שונים מבחינת הענקת היחס, האהבה, החום וההכלה.  

לא רואה הבדל מהותי מאוד

זה אוסף של תכונות/ רגשות/ אופני תקשורת שיכולים להתבטא במינונים ובכלים שונים.

יש הבדל בין דאגה לאדם זר ברחוב שבאופן כללי אני רוצה שיהיה לו טוב, אנסה לעזור לו אם הוא נפל וכדומה,

לעומת דאגה לחברה קרובה שהיא ברמה שכואב לי כשכואב לה ואני מוכנה להקריב הרבה בשבילה.

אולי יש משהו מוזיל בהשוואה של דאגה סתמית וזמנית לעומת דאגה שבאה עם קרבה וקשר חזק, אבל ברמת העקרון מדובר על אותו רגש.

אני מבינה למה אנשים רואים את זה אחרת, אבל זאת דעתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד שלפעמים יש לי רגשות "אימהיים" כלפי אנשים בלי קשר להורות וזוגיות. חברה שהייתי בעמדה מאוד תומכת ורגישה כלפיה בשלב מסויים, מישהי צעירה ממני שעזרתי לה מהניסיון שלי.

זה לא שאני אמא שלהן או משהו כזה, אבל זה רגשות שעלו לי באופן זמני שהם קצת אימהיים באופי שלהם.

אבל דאגה זה חתיכת מילה שצריך להיזהר איתה

תראה את זה כבר מההתחלה. ולפעמים זה קיים אבל חסום קצת.

לעטוף רגשית ולנחם זה צורך אנושי, בין אם אתה גבר או אישה. כולם זקוקים לזה.

אולי גדלת בחברה שהגדירה את זה כלא גברי, שהתפקיד של הגבר רק להכיל ולא להיות מוכל.
 

מצד שני יש מושג כזה של מאמי אישיוז, חוסר בדמות אם וציפיה שבת הזוג תמלא את הצרכים הרגשיים שחסרים. ושם יכולה להיות בעיה.

תלוי באיזון של זה, בתלות בזה, כמה זה קיצוני, בתדירות.

תבחן עם עצמך את הקשר שלך עם אמא שלך, והאם קיים שם חוסר שאתה מנסה למלא.

הרבה נשים רוצות גבר יציב עם ביטחון שאפשר להשען עליו.

זה לא נראה לכם כמו תכונות יחסית אבהיות?

כי כתוב ככה בקבלה

או משהו כזה

וכולנו מקובלים גדולים שמבינים ברזי הקבלה ומחילים אותם על מערכות היחסים שלנו

מהצד השני..

תכירו רגע בהבדל בין גבר לאישה.

אישה יכולה להיות ילדית במובן מסוים גבר לא

מדברים פה על מכלול תכונות תחת כותרת אחת.

אישה יכולה להיות במקום יותר מובל, שזה בדרך כלל משוייך גם לילדותיות.

תכונות ילדותיות אחרות ממש לא באות בחשבון, כמו טפשות ואגוצנטריות.

באותה מידה יש תכונות מסויימות תחת הכותרת אימהיות, שמתאימות לדינמיקה זוגית באופנים מסויימים ששונים מאמא וילד.

אני חושבת שגבר שמחפש באישה  במודע או לא מקום אימהי” צריך לשים לב למה הוא מבקש.

בעיניי אישה בתוך זוגיות לא אמורה להיכנס לתפקיד של אמא, או מי שמחזיקה רגשית את הגבר באופן קבוע.

כי זה יהיה כבד עליה לסחוב את הרגשות של הגבר היא לא תצליח.

יש משהו בזוגיות בריאה שבו האישה יכולה להישאר דווקא היא הילדה במובן הטוב , משתפת ,שמחה, מתמסרת, נשית, ולא עסוקה בלסחוב את כל הכובד הרגשי של הגבר על הכתפיים שלה..
 

ברגע שהגבר נכנס למקום ילדי מדי, והאישה נגררת למקום אימהי ומטפל, זה עלול להפוך את הקשר לפחות זוגי ויותר הורי.

ואז גם היא נשחקת, גם הקשר לא גדל, וגם משהו במשיכה ובמהות של הקשר נפגע.

כי היא לא תהיה במקום הנשי שלה והגבר לא במקום הזכרי 

אפשר שתהיה הכלה, אפשר שיהיה חום, אפשר לנחם אחד את השנייה בודאי ברור!!!!!!!

אבל לא להפוך את האישה לדמות שמטפלת בגבר כמו אמא.

בעיניי, זה תפקיד שיכול לגמור לאישה את האנרגיה הנשית שלה בתוך הקשר..

יש לי הרבה מה להגיד על זה

אני לא חושבת שזה המקום..

בכל מקרה את המקום האמהי הדואג אובר.. היא צריכה לתת לילדים שלכם.

ברגע שהיא מטפלת בך היא משדרת לחץ, שהיא לא סומכת עליך ..

לא יודעת אם גבר באמת רוצה את זה .

אני לפחות מרגישה שגבר מעדיף גם שהוא משתף שיכירו בכוחות שלו כגבר, שיזכירו לו כמה טוב יש לו וכמה הוא דבש .

ולאו דווקא כמו ילד שרוצה להתפרק .. אני מלא עם ילדים .. וחלק מדרישת התפקיד זה להיות מאוד אמהית

והם מגיבים בדומה לילדות מתי שהם צריכים עזרה ושהם באתגר מסויים בסוף שהם מתפרקים

. בואי תתקני לי.. הם בוכים אותו דבר .. הם גם בקריז דומה .

בסוף אני המקום האימהי שלהם שמחייך מעודד מרגיש מלטף.. מצחיק

אני ממש לא אתייחס ככה לגבר

ביום שאני אתייחס ככה לגבר נגמרה המערכת יחסים שלנו . 

הגברים שאני יוצאת איתם הם גברים 

( יודעים לשתף רגש להכיר בו , יודעים להכיר ביכולות שלהם , גם שהם משתפים לא מרגישים לא נוח .. לוקחים אחריות על הרגש/ מעשים .

מתייעצים , יודעים בנוסף להרגיע את עצמם חוזרים אלי בכוחות חדשים..

מצופה מאישה גם לתת להם את השקט שלהם ולא להיפגע להרגיש שזה בגללה.

ילדים לעומת זאת יצפו ממך לפתור את הכל. מ0 למאה . גם אם לא יגידו את זה.

אני גם חושבת שאישה צריכה לא להיות ילדה 24/7.

אישה צריכה להבדיל בין הילדה הפנימית שלה לבין התנהגות ילדית.

וכשגבר באמת מחובר לאישה, הרצון שלו לתת לה זה משהו שונה מסתם רצון כללי לתת.

וממילא, גם אם היא לא אחת שאוהבת לקבל, היא תרצה לקבל ממנו (אם היא גם מרגישה חיבור).

אולי טעות שכתבתי את המילה הזו

אימהי זה לא אומר שהגבר נכנס לדמות של להיות ילד ולא אומר שהוא מחפש משענת או צריך טיפול.

הכוונה יותר מה שאנימה כתבה

אני רואה בדייטים כשאני מעלה קושי חוויות חיים כאלה וכו' יש כאלה שלא יודעות לקבל להכיל להבין את זה, או שהן פחות מכילות צדדים חלשים של הגבר ולא יודעות לאכול את זה או שבעצמם הם פחות רגישות או יודעות להביע את זה נכון ולא מתורגלות בסיטואציות כאלה.

יש כאלה שכן יתנו תגובה רגשית (אפילו רק לעשות את הפרצוף הנכון ולהגיד 'וואו') וידעו לקבל את זה כחלק מהקשר ויהיו סבבה עם זה שגם כשגבר פורק הם יכולות לתפוס את הצד המכיל המקשיב וכו

בערך

מניח שיש גברים ונשים שיראו בצורך לתגובה רגשית נכונה משהו לא גברי או לא נכון מבחחנה זוגית עניין אותי מה המחשבות בנושא

להגדרתי יש בדינמיקה הזו משהו אימהי ביכולת להקשיב למישהו לתת לו פידבק רגשי וכו

אתה יכול לתת דוגמא לא שלך ..

אבל מה היה ומה מצפה לתגובה

תגובה קשובה רגשית ומכילה מצד האישה לשיתוף בחולשות של הגבר.

באופן כללי זה נשמע נורמלי ומצוי.

יש גברים ונשים שזה דינמיקה שמתאימה להם ויש כאלה שלא.

זה נשי

נראלי יש כאן ערבוב בין מושגים

זה מעולה לרצות שבת הזוג שלך תדע להכיל את הרגשות שלך

ויותר מזה גם לנחם ולעטוף

אבל בתור אישה

ולא כמו אמא

אמא היא נותנת ללא חשבון וללא תמורה

אמהות היא לא הדדית

זוגיות כן

השאלה אם יש מקום לרגשות אימהיים בתוך הזוגיות בה הגבר מוביל וכו

כמו שכתבת לנחם לעטוף 

יכולה להגיד לך שיש גברים שמאוד נשענו עלי רגשית .

זה לא התאים לי בכלל

זה שם אותי ישר המשבצת אמהית שאומנם מאוד טבעית לי אבל מאוד לא נכונה לי ולזוגיות

לא סתם שתיהן שייכות למין הנקבי.

לכן מה שהוא מחפש זה לא אימהי, זה נשי

ולא רואה בזה שום בעיה

התכונות הנשיות המכילות והעוטפות הן אלה שאנחנו משתמשות בהן גם בתור אימהות

פשוט מכיוון אחר

גם גבר שחושף רגשות זה דבר נדיר

ולפעמים יש כאלה זה מרתיע אותן

בעיניי זה יפה וטוב כל עוד המינון נכון

יכולות לנהל איתם שיח רגשי טוב. כלומר אולי הם פחות יחשפו רגשות אבל הם יבינו את הרגשות של הצד השני. 
 

יש הרבה גברים שמצליחים להכיל רגשות, 

אין הרבה גברים שנפתחים עם הרגשות שלהם

זה נראה לי דבר כל כך לגיטימי ונכון כל עוד זה מגיע מהמקום הטבעי של האישה והגבר לא הופך את עורו ומחפש לקבל כל היום ושיקשיבו לו וישמעו אותו ויראו אותו-כי זאת רעה חולה מאוד, וגורמת לאישה למאוס בגבר-ובצדק.

אני לא מחפש את זה בבחורה ברמת הלפסול, האמת אני לא מחפש את זה בכלל כי אני בטוח שזה קיים בכל אישה ובקשר בריא ונכון זה פשוט יבוא לידי ביטוי לבד, וכשזה בא ממנה בצורה טבעית, זה מבורך, כשזה בא ממקום שהגבר מבקש ודורש-זה רעה חולה מאוד.

או:

מה מייחד קשר זוגי לעומת קשר של אם-ילד?

האם בשני הקשרים האלה יש מאפיינים דומים?

לדעתי, כן.

אבל בהחלט ישנם דברים שישנם בקשר של אם-ילד, שאני לא רוצה בקשר הזוגי שלי.

יצא לי לצאת עם אנשים שהרגשתי יותר במקום של אמא מאשר מקום זוגי, וזה לא מקום שהייתי רוצה להיות בו.

לכן לדעתי חשוב להגדיר מה זה אומר.

נניח "דאגה". דאגת אם לילדיה (במיוחד כשהם צעירים) שונה בעיני מהותית מדאגת אישה לבעלה. גם התוכן של הדאגה, וגם הצורה שבה היא מתבטאת.

אני לא באה להחליף את האמא של בעלי, לא בשלב הזה של החיים ולא אחרי 120.

ואולי עוד הערה בנושא:

לא בטוח שמה שאתה מחפש יתבטא בהכרח בדייט ראשון, בטח אם זה דייט ספסל. לדברים פנימיים יותר צריך לבנות קשר כלשהו, ולתת מרחב שבו אפשר לבטא אותו.

זו תכונה נשית - רגש, אמפתיה, הזדהות.

הגיוני וברור שגבר מחפש תכונות נשיות כאלו בקשר עם אשתו.

אימהות, זו נשיות מסויימת שיש בה עוד מרכיבים - דאגה, הגנה, גוננות וכו...

את זה גברים פחות רוצים שיהיה באישה שלהם...

ואנחנו הנשים, צריכות לחלק את עצמינו, לדמות האישה ולדמות האמא.

ולהתנהג לכל אחד בהתאם.

קח שיתוף כנה:

בפגישות, זה היה בעיקר מה שהנחה אותי.

כיום, אני מתמודד עם הבחירה הזו, בעיקר משום שבאימהות יש גם את החלק שלוקח פיקוד [ממש כמו אימא] לפעמים יותר מידי.

אני באמת מנסה לחקור את הנושא הזה תוך כדי החיים..

כן, כל אדם צריך חום ואהבה מי שאומר שלא הוא שקרן.

בעיניי זאת דינמיקה שנוצרת בין בעל לאישה כשהם מגיעים לשלב מאוד גבוה בנישואין ואם זכו וזה שם מההתחלה אז זה ברכה שצריך להודות עליה יום יום, בסוף זאת מטרה זה מעיד על מקום מאוד בטוח עבור שניהם ומקום בטוח=מקום שכיף ונעים ו*רוצים* להישאר בו ולא צריכים ללכת לחפש ריגושים במקומות אחרים כי כל הצרכים מקבלים מענה.

יחד עם כל הנאמר לעיל אני רק רוצה להדגיש שאסור להפוך את היוצרות-אישה היא זו שנשענת על הגבר, הגבר לא יכול להפוך להיות תלותי ולחפש לקבל ושהיא תכיל אותו ותדאג לו כל היום כי זה יגרום לה לסלוד ממנו ולמאוס בו, כי במקום שהוא ידאג ויטפל וירגיע וידע לעמוד היא צריכה ללמוד לעמוד ולהיות ה"גבר" בבית וראיתי זוגות כאלו שהגבר היה כל הזמן מתלונן ומחפש שהיא תכיל אותו וזאת ממש קללה בשבילה וזה מוציא אותה מהמקום שלה בתור אישה שהיא זו שמקבלת והגבר הוא זה שמשפיע ונותן.

אז כיצד זה מסתדר אחד עם השני? כשזה במינון נכון, בזמנים מסוימים ולא כמשהו קבוע.

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.