אכן לא הייתי כאן הרבה זמן, וקפצתי לביקור קצר.
אינני יודע בתור מה, אבל נתבקשתי על ידי המנהלת הנכבדה @ברוקולי לכתוב את דעתי,

אז אני אנסה, אם כבר הגעתי לכאן, להשקיע קצת ואנסה לכתוב מילים מדויקות ככל שאני הדל מסוגל, נכון לרגע זה (כי ייתכן שברגע אחר הייתי כותב זווית אחרת לגמרי או ניסוח שונה... נושא לדיון בפני עצמו ).

לפני שאני כותב אבקש רק לומר שאני לגמרי רואה את עצמי כחלק מכלל האנשים שנמצאים כאן, 

ומה שאני כותב כעת אמור גם כלפי עצמי. כתיבה בעיני זה סוג של תראפיה, אבל לא רק. בעיקר אני נעזר בה כדי לפתח את הרעיונות שלי, לחדד אותם ולהפנים אותם בתוך עצמי. מעין שיחה שאני משוחח ביני לבין עצמי, בתיווך של הדף או המחשב וכו'.
אבל ייתכן שגם אתם תקבלו מכך תובנות ולכן אני כותב.

נתחיל בהסבר קצר על שיחה בין אנשים, ובהמשך נעבור לנושא השיחה שבין איש ואשה.

טוב אז נתחיל.. אם בא לכם תפנו קצת זמן, זה נושא רציני וכתבתי מלא חח 
רק הערה: אני אתייחס כאן פחות להיבט ההלכתי (או לא בכלל), ואתמקד יותר בהיבט הרעיוני.


קצת על קשר בין חברים
 

אנחנו, בני האדם, חיים בתוך גבולות.
מה שמעצב את היחסים הבין אישיים שלנו זה איזון (דק או עבה- כל אחד על פי עניינו והגדרותיו) בין המקום הפרטי שלי (כלומר תוכן פנימי אינסופי שמתוחם בגבולות) לבין המקום של האחר.

אפשר לומר את זה כך: בשיח עם חברים למשל- האינטראקציה התקינה היא אינטראקציה בין גבולות, ובאמצעות המפגש עם הגבולות של האחר אני יכול להיפגש גם עם התוכן הפנימי שלו.
אני מודע לכך שאני כותב באופן מסורבל קצת ואולי פילוסופי, אני מקווה שעוד מעט זה יהיה יותר ברור.

אינטראקציה בין אנשים, או כפי שקראתי לזה כאן- אינטראקציה בין גבולות, משמעותה ש: לי יש את המקום שלי בקשר עם החבר, ולחבר שלי יש את המקום שלו בקשר. מצב של ביטול מקומו הפרטי של אחד הצדדים לא רק שאינו אידיאלי, הוא גם מאוד לא בריא ולא טבעי. זה נשמע פשוט, אבל נדרשת עדינות מאוד מאוד גדולה כדי לקיים אינטראקציה טובה. אתן דוגמא קטנה:

המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב השלום, ב') מביא את מאמר חז"ל "והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים ידבק בשלשה דברים ובחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים ויתרחק משלשה דברים זמן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות" (יבמות ק"ט.).

הוא מסביר שם כל היבט בפני עצמו, אך אנחנו נתמקד בשני ההיבטים שהדגשתי- פקדונות וערבונות.

ככה מסביר המהר"ל:

"וקאמר ומן הפקדונות אף על גב שדבר זה חבור של אהבה גם כן מה שהוא שומר את הממון של חבירו והוא דומה אל הבאת שלום מכל מקום אל יעשה, ומפרש התם טעמא משום דבית הנפקד נעשה כמו בית המפקיד והחבור כמו זה שהוא חבור יותר מדאי אין ראוי שיהיה, אע"ג דהבאת שלום טוב מ"מ דבר כמו זה אינו ראוי. ואמר ומן הערבות שלא יתערב בעד חבירו ... אבל דבר זה הוא עירוב יותר מדאי ולפיכך נקרא ערב שהוא עירוב עמו אבל הוא יותר מדאי ולפיכך מזה יתרחק. כלל הדבר במה שבארו בזה שיהיה האדם עם הבריות כפי מה שראוי, כי לפעמים ראוי הקירוב ולפעמים הריחוק ולפעמים לא הריחוק ולא הקירוב והוא מבואר".

בקשר בין איש לרעהו מוכרח שיהיו גבולות, כי אם בית הנפקד נעשה כמו בית המפקיד- יש טשטוש של בית הנפקד. וכן אם יש עירוב יותר מדאי- שאני כערב בעצם נכנס בתוך נעליו של השני- יווצר טשטוש. זה לא דבר חיובי, וחז"ל מדריכים אותנו שיש להתרחק מזה.
כל אחד מבני האדם עומד בהגדרתו העצמית, בעולמו שלו. החיבור בין איש לרעהו חייב לבוא מתוך מקום של הכרה בגבולות, משום שכל עולם פרטי שהוא עולם ומלואו - חייב לבוא לידי ביטוי בצורה השלמה ביותר. "עירוב יותר מדאי" פירושו: מחיקת הופעת עולמו של היחיד בשלימות.

 
קשר בין איש לאשה

לעומת קשר בין איש לרעהו, קשר בין איש ואשה זה דבר אחר לגמרי. קשר בין איש ואשה זהו המקום היחיד בו הגבולות נעלמים, ובמקומם מופיעה אחדות מחודשת. תיכף אביא מעט מקורות (בחרתי בדוגמאות מעטות, משום שיש כל כך הרבה ואנחנו לא נגמור.. ), אך תחילה כדאי שנעמוד על ההבדל הזה שבעיני הוא חשוב. אם עד עכשיו ראינו שבקשר בין חברים אסור שהגבולות ייעלמו, ובקשר בין איש ואשה אנחנו רואים משהו הפוך- צריך להיות הבדל מהותי בין האינטראקציות. 

אני לא רוצה כל כך להיכנס לנושא, אבל אם נסכם ככה: איש ואשה זו שלימות אחת. אני מקווה שזה ברור לכולנו, ומי שרוצה יכול לעיין בספר בראשית ובפירושים הרבים בנושא (ממליץ בין היתר לראות את המלבי"ם).

בגבורות ה' (פרק מ"ג) המהר"ל מבאר על פי המדרש, שהקשר בין איש ואשה זה התחברות והתאחדות הגבולים-
"כי בין המשפתים הוא בין שתי הגבולים מיוחד לעצמו, וכך היה להם חבור מיוחד שאינו חבור של גוף רק חבור מיוחד אלקי נבדל מן הגוף... כי בין המשפתים הוא גבול נבדל לעצמו בין שתי השדות".

במילים אחרות, סתם ככה חיבור בין שתי עולמות הוא בלתי אפשרי. יש גבולות מאוד ברורים שחוצצים בין שתי העולמות, 'שתי השדות'. אלא אם ה' מחבר את הגבולים. כמו בקשר בין איש ואשה.

המקור השני שאביא, זה דברי המהר"ל בנתיב הענוה (פרק ו') שמדבר על המקרים בהם נמחלים עוונותיו של אדם:

"... ולפיכך הגדולה שהיא ג"כ דבר עצמי לאדם שהרי אצל שאול נאמר ונהפכת לאיש אחר, ואינו דומה אל הנביא דלא נקרא הנבואה דבר עצמי כלל מה שהנבואה באה אל הנביא, אבל השררה אל אחד דבר עצמי ולפיכך פוסקין לו ולזרעו לדורותיו. וכן החכמה אע"ג שהאב ת"ח, אין צריך שיהיה הבן ת"ח מפני כי אין החכמה באדם דבר עצמי רק הנשיאות הוא דבר עצמי. וכבר בארנו דבר זה על פי המדרש שאמרו שלשה מחולין להן עונותיהן הנושא אשה ונשיא וגר שנתגייר וכל אלו מפני שנהפכו לאיש אחר ואינם הראשונים, כי הגר שנתגייר הוא כמו קטן שנולד לגמרי, והנושא אשה מתחלה לא היה אדם כלל כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג, א') כל אדם שאין לו אשה אינו אדם והרי נהפך להיות אדם, ומאחר שנהפך לאדם מה שלא היה נחשב קודם לכך הש"י מוחל לו עונותיו הראשונים, ונשיא שעלה לגדולה מפני כי הנשיא נעשה לאיש אחר לגמרי כאשר נעשה נשיא"
 

המהר"ל מסביר לנו כאן באיזה מצב נמחלים לאדם עוונותיו, והוא מסביר דבר מדהים! התשובה היא- כאשר האדם נולד מחדש, כשיש כאן מציאות אחרת לגמריי שלא היתה קודם כלל במציאות בפועל. אחד המקרים האלה- הם נשיאת אשה. חז"ל אומרים שכל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שהרי כתוב בתורה "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא את שמם אדם". לפני שהאיש נשוי- אינו נחשב אדם. כמובן שיש להסביר שיש בו מימד של אדם, אלא שאינו אדם שלם, ועל כן חז"ל אומרים "כל אדם שאין לו אשה- אינו אדם"- אינו אדם במובן השלם של המילה.
 

אם ככה, קשר בין איש לאשה הוא שונה לגמריי מכל מה שאנחנו מכירים ביחס שבין אדם לחברו. נולדה כאן מציאות חדשה שלא היתה לפני כן באיש לבדו, ולא היתה לפני כן באישה לבדה. מציאות של אחד.

וזה גם מובן מדבריו בהמשך על הנשיא- "ומזה הטעם הגדולה והשררה לאדם דבר עצמי לאדם כאשר נחשב ככל העם ומתחלה נחשב אדם פרטי בלבד". כלומר מאדם פרטי- מה שהשתנה זו לא מציאות חייו, השתנתה המהות שלו! הוא נהיה אדם אחר, אדם כללי. "ונהפכת לאיש אחר"!
זה שינוי איכותי, לא כמותי. אחד ועוד אחד ששווים הגדרה אחרת לגמרי של המושג אחד.

השוני שקיים בחיבור הזה שבין איש ואשה נובע משני דברים:
א'. ההשלמה שכל עולם כזה משלים את העולם האחר (מאמר חז"ל ש"אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש").
ב'. התערבות אלוקית. כמו שההפרדה שבין אדם לחווה היתה הפרדה אלוקית- ככה גם החיבור המחודש ביניהם הוא חיבור אלוקי.


אני יודע שפתחתי כאן נושא רחב למדי ובקושי הרחבתי עליו, אבל היה לי חשוב קודם כל להניח על השולחן את הנחת היסוד הזאת, 
שקשר בין איש ואשה זה לא קשר שבין שני חברים. זאת מציאות של טשטוש גבולות מלכתחילה, ולכן צריך מראש ללמוד ולבדוק מה האיזון הנכון של קשר כזה. 
בעוד בקשר בין חברים הגבול הזה נשמר, כיון שכל אחד חי בתוך גבולותיו וגם אם יש אמפתיה, ותקשורת טובה, שיח ועזרה הדדית- זו לא מציאות של אחד, זו השלמה אינטרסנטית במידת מה, בה יש אני ויש אתה, בכל שלב של הקשר; יש 'אני' גם כשאני נותן וגם כשאני מקבל, כמו שיש 'אתה' גם כשאתה נותן וגם כשאתה מקבל.

איש ואשה משלימים זה את זו וזו את זה משני צדדים: מצד בריאתם, ומצד ההתערבות האלוקית.
את ההתערבות האלוקית נניח כרגע בצד, כי היא מופיעה רק כאשר איש ואשה מתחתנים, ואז שם ה' שורה ביניהם ומחבר ביניהם על אף השוני ביניהם (וזה לא משנה כמה דמיון יש בין בני הזוג..). זה לא רלוונטי אלינו לנושא הנוכחי.

אנחנו נתייחס לצד הראשון- הצד הטבעי של בריאת האיש והאשה כמציאות אחת- "ויקרא את שמם אדם".
ועל ההשלמה הזאת אני רוצה לדבר.


השלמה הדדית או טשטוש גבולות?

שיחה בין איש ואשה זו שיחה שונה לחלוטין משיחה בין אנשים שונים, כיון שבשיח כזה- הגבולות הפרטיים של כל אחד לא יכולים להישמר כמו שצריך. זה לא בגלל שאנחנו מוחקים את עצמנו,- אנחנו לא, אלא בגלל המשיכה ההדדית להשלמה שקיימת בצד השני. כשהמשיכה הזאת קיימת במקום הלא נכון- קרי, קשר לא למטרת נישואין-

- זה משאיר את ההיבט של טשטוש הגבולות ומחיקת הפרטיות של האיש והפרטיות של האשה, ולא לוקח את זה לצעד הבא שתופר את הקרע הזה מחדש בצורה של אחד. 
באופן טבעי זה מוחק את המקום הפרטי במידה מסוימת, רק בשביל המשיכה והריגוש שיש בקשר כזה או בשיחה כזאת.

לא צריך לכתוב שהרגש פועל ונוכח הרבה יותר בקשר הזה, זה ברור. ולענין הזה- זה ממש לא משנה אם מדובר בשיחה רגילה, או בשיחה אישית באתר אינטרנט.

נרחיב קצת:

מה אשה בד"כ מחפשת בקשר עם גבר (כל קשר.. לאו דווקא בחלק של השיחה)?
תראו, אני לא רוצה להיכנס להכללות והגדרות, וכמובן שכל אחת מחפשת דבר אחר, אבל אני אתמקד במשהו שלדעתי הוא משותף מאוד להרבה נשים, וייתכן שהרבה פה יזדהו איתו:
ביטחון.
הביטחון יכול להתבטא בהרבה מאוד דברים, אבל לצורך ענייננו- ביטחון זה משהו שקשור לאופי השכלי שיותר מאפיין גברים (וגם כאן.. אין בכוונתי להכליל ולכן אני מתנסח בזהירות).
הביטחון בשיחה מתבטא בזה שהבחור למשל נותן לבחורה תחושה שהוא מכיל אותה, שהיא בסדר, שמותר לה להיות מי שהיא. שהוא עושה סדר בבלאגן. בקיצור, מרגיע.

ומה עם הגברים?
גם כאן כמובן אין בכוונתי להכליל. אבל אני חושב שזה די ברור שבחור שבעיניו קשר בין איש ואשה הוא שונה מקשר בינו לבין חבר-
יסכים שהוא מחפש במידה כזאת או אחרת השלמה נשית. והשלמה נשית יכולה להתבטא בהרבה מאוד דרכים, אבל בסופו של דבר- תזכרו- זה לא השלמה חברית. אני מדבר על שיחה בין המינים לכשעצמה, לא על חתונה..

אז אני אתן דוגמא אחת להשלמה נשית: חיבור לחיים, להווה.
אנחנו הגברים מאוד אוהבים לרדוף אחרי מטרות. זה אופייני מאוד לשכל, שכל הזמן עומד לנגד עיניו מה נכון לעשות. המילה המרכזית שמניעה את השכל זה: עשיה, זו הנחת היסוד. מה אני צריך לעשות? וכתוצאה מכך- איך לעשות את זה בצורה הנכונה ביותר.
הרגשות פחות מעניינים את השכל בדרך כלל, כי הרגשות זה המצב הנוכחי של האדם. אם השכל מוצא ענין ברגשות- זה כמעט רק מהצד המעשי שלהם, איך אני יכול לכוון אותם וכדו'. פחות, הרבה פחות, מהצד של החוויה.

את הצד של החיבור להווה האשה נותנת לגבר. 
נסו לענות על השאלה: באיזה שיחה יותר קל לכם להיפתח? בשיחה עם חבר או בשיחה עם אשה? מי יותר נותן לגיטימציה ומקום לרגשות ולחוויה שלי, מי יותר מקבל את המקום הזה- חבר או אשה?
אני חושב שהתשובה היא קרוב לוודאי שהאשה. ולא בכדי.

מה ששומר על מי שאנחנו אלה הגבולות שלנו. עצם זה שיש לנו עולם פנימי שאנחנו לא חולקים עם כל אחד, אלא מצניעים אותו ונותנים לו להתפתח שם.
ואם השיחה אינה מיועדת לקשר של נישואין שנעשה בזהירות ואמור בהחלט לבדוק האם אנחנו רוצים לאט לאט להפוך לאחד-
יש פה בראש ובראשונה קשר שהוא לא בריא. קשר שבו אני מאבד את הגבולות של עצמי, וגורם לבחורה לאבד את הגבולות שלה.

ברגע שהעולם הפנימי שלנו פרוץ לכל עבר- אנחנו מאבדים את עצמנו. חייבים לדעתי להפנים את זה.


אפשר להרחיב בזה הרבה מאוד- בהבדל שבין שכל לרגש שקיים בין איש לאשה ואיך הוא מתבטא בצורה קונקרטית בקשר. בעבר כתבתי שרשור ארוך מאוד בנושא.. אולי אמצא אח"כ ואקשר לכאן.

סיכום

לענייננו. העליתי פה כמה נקודות. בקצרה:

הקשר בין איש ואשה בנוי משני מרכיבים של השלמה: המרכיב הטבעי, והמרכיב האלוקי.
כיוון שהמהות של קשר בין איש ואשה זה התאחדות הגבולות, מה שאין כן בקשר שבין חברים,
לכן בדיוק הוא צריך להיות מכוון בדווקא לקשר של נישואין, או לכל הפחות- לבדיקת היתכנות של קשר כזה שנעשה מתוך זהירות הדדית ומתינות, מה שעוזר לא להוריד יותר מדי את הגבולות הפרטיים בזמן שאינו מתאים.

אם זה לא מכוון לקשר כזה-
זה לא טבעי, זה לא בריא. זה עלול להוביל בהחלט לשיתוף שעובר את הגבולות הפרטיים של כל אחד,
שמוחק במידה מסויימת את עצמנו,
ואח"כ מאוד קשה, ובמיוחד לאשה שאצלה התכונה הרגשית בולטת יותר, (ולכן יש בזה מידה מסוימת של קבלה, התפעלות ונוכחות מוגברת בשיח)-
להתנתק מזה ולחזור לבנות את הגבולות הפרטיים מחדש.


כל מה שכתבתי כאן הוא מההיבט הרעיוני, ולא ההלכתי.
אינני חושב ששיחה אישית (ובמיוחד שיחת נפש) בין המינים היא נכונה הלכתית, אני בטוח שמי שישאל רב לא יקבל היתר לכך.
אבל לא באתי לחנך. באתי רק לכתוב ממש קצת (יחסית למה שהיה לי לכתוב זה מדגמי בהחלט) מה עמדתי לגבי הנושא.
אני בטוח שיש עוד המון מה להרחיב, הרבה מעבר למה שהעליתי כאן על הכתב.
ומקווה שיש תועלת מעטה במה שכתבתי

שיהיה לכולנו בהצלחה רבה בכל.
תודה שהקשבתם

שמח שחזרת אלינו. ברוכים השבים.

רפרפתי במהירות על התגובה, אשתדל לקרוא יותר בעיון אח"כ.

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

אני לא מבינה

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע