אני צריך להשתכנע טוב טוב למה הוא לא מומלץ בשביל לקבל. קשה לי להאמין שדברים מהסוג של הדוגמא שנתתי מהספר של שבת ממלאים את כולו. אחרי הכל גם ברמב"ם כתוב שילדה בת 12 חייבת כיסוי ראש ואישה צריכה לצאת מהבית לא יותר מפעם בחודש

הוא מאוד מגוון ואני רוצה לדעת האם יש בו הרבה פרקים טובים שלא מלאים בדוגמא שנתת או בדוגמא שלי.

גם בספר על שבת כתוב שהאינטרנט טמא אך רובו המכריע לימד אותי מה אסור ומה מותר לעשות עם שעון שבת לדוגמא.

בנוגע לספר הנוכחי די ברור שלא כל הפרקים שלו הם הלכות

לוידע מה יש לו נגד מרפסות. אבל לחכות בלובי של ביהכ"נ זה בהחלט מנהג מגונה ביותר (בדרך כלל)

@טיפה של אור

@נסיכה יפה

מצד אחד זה נראה טעות, לשפוט ספר על פי הכריכה. אל תסתכל בקנקן. וגם נראה די שטחי לשפוט ספר רק על סמך השם.

מצד שני הסכנה היא במה שמציג את ההפך ממה שהוא באמת, ושזה החשש שלך מהספר.

ומהתיאורים של נסיכה יפה נראה שקלעת בול למטרה. שימי גרביים ותראי ישועות לא מסתדר עם להיות את...

לכן את צריכה להיות את ולא לקרוא את הספר

מתייחסת באופן ענייני לתוכן...

קראתי מה שאת מתארת וחייב לציין שזה פחות הטעם גם שלי. תודה

מכירה את הסגנון של החוברות האלו... לא יודעת, העיצוב והכריכה ממש מרשימים, אבל התוכן קצת מייאש.

מה שכן, יש ספרים הרבה יותר מתאימים, בגישה נכונה,  (ובלי יותר מדי חרדות וסיפורי חלומות על אחת שנשרפה וקמה לתחייה בגלל שהפאה שלה התעופפה באויר... לא יודעת זה מעורר זלזול ואני לא בעד הסגנון הזה)  אפשר למצוא עוד ספרים יפים, רציונאליים, ונעימים.

גם אם הכריכה לא מעוטרת בשלל פנינים וזרי פרחים, התוכן יכול להיות אהוב, מתקבל ויקר מפז.

ובכלל, כל הסדרה שלהם כתובה בצורה מאוד ברורה אם זה במדרשים באגדה ובהלכה למעשה.
 

אני לא חושבת שזה יתאים לכל אחת במיוחד במגזר הדתי לאומי (אולי בתורני כן)

תלוי אופי של הבחורה, יש כאלה שהנושא הזה זאת נקודה רגישה אצלהן ואולי זה פחות יתאים.

הספר נוגע בהלכות והליכות של צניעות לפי השקפת התורה.
נראה לי יותר יתאים לבנות שרוצות להתחזק לכיוון החרדי או בכלל שכן מוכנות לשמוע וללכת לפי ההלכה (מה גם שרוב הדעות שמוצגות שם זה לפי הפסיקה של הרב עובדיה זצ"ל ממה שזכור לי, בשונה מהפסיקה הדת"לית שמסתמכת ככל הנראה על הפסיקה של המשנה ברורה כמדומני  בהלכות מסוימות  שיש עליהן מחלוקת),
ממה שיצא להתקל היו בנות במגזר הדת"ל שיותר התנגדו לסגנון.

יש לנו אותו בבית, קיבלנו פעם באיזה כנס או משהו. 

וגם לי יש אותו ואת כל הסדרה הזאת. 

חוברות מדהימות לדעתי. 

בהחלט מבינה את מי שפחות מתחברת לסגנון, לא מתאים לכולן.

קראתי את החוברת 'להיות את' בפעם האחרונה די מזמן, אבל זוכרת שמאד שימח אותי שיש חוברת כזאת. כולה מתוך תורה. מרגישים בה את הרצון שיהיה לנו טוב כבנות. לבתים שנקים בע"ה בעמ"י.  

ברור לי שהספר הזה נתן לי. וחיזק אותי.

גם זוכרת שלא עם כל הדברים הסכמתי והיו דברים שהפריעו לי בגישה, אבל ב"ה שיש דרך כזאת בעמ"י. גם אם אני לא בה..

בקשר לשאלה האחרונה שלך,

השאלה היא-מה המטרה שלך בלהביא לה את הספר? לשמח כי אתה יודע שהיא תאהב? או בכלל לחזק? יש הבדל גדול.

לדעתי, אם אתה יודע שהיא תשמח מזה, אז בקשר מתקדם\לפני חתונה זה אחלה, אבל..

אם אתה מתלבט או שזה בא ממקום של לחזק אז לא נראה לי בכלל.. אלא אם כן היא סבבה עם זה.. 

בהצלחה רבה!

תחשוב שמשהו ייתן לך ספר על איך למנוע סירחון אצל גברים או נקודה רגישה שכזו למשל,

ובספר כתוב שהכל באשמתך, ואתה צריך לשים לפחות 3 סוגי דאודורנטים, להתקלח כל שעתיים, להחליף חולצה כל פעם שאתה רק מתחיל להזיע קצת, ועוד כל מיני דברים משונים ולא פרקטיים.

גם אתה שומר על הגיינה טוב ובריאה ואתה ממש לא תומך בהסרחה בציבור, גם אם אתה מקפיד מאוד בעניין הזה, הספר הזה ממש יקומם אותך, ועוד יותר מעליב שמשנתן לך את הספר נותן לך רמז ברור מאוד שאתה מסריח בעיניו.

נכון שצניעות זה לא כמו סירחון, אבל לעניין מה מעצבן בספרים והחוברות האלו זה כן מתאים.

אל תיתן אותו לאף אחת ואף אחד, רק תזרוק לגניזה אם יש פסוקים. (מסוג הספרים שיהיו בהם פסוקים)

אף אחד לא בא לסגור עלינו ולכפות עלינו כלום

להפך

פעם התפללתי מסידור של חברה, מה"סידור לבת ישראל" האלה ועד שהחזרתי לה אותו בסוף היום הצצתי ב"קיצור הלכות לנשים" שהיה בהתחלה.

כלל אחד שממש זכור לי שאמרו שאסור ללבוש חצאית עם שסע שתפרו וסתמו אותו עם בד אחר, כי יש הבדל בצבע ובסוג הבד וזה "מושך תשומת לב".

בטח תפירה שכזו תנסה להדמות לבד המקורי, אז הבדל כזה בצבע אסור? באמת שזה חסר כל הגיון אולי גם אסור לשים חולצה וחצאית בצבעים שונים? אולי נלך רק עם שחור? ונקפיד שיהיה אותו גוון בדיוק? 

מעולם לא תכננתי ללכת עם חצאית שכזו, אני תמיד שמה חצאיות שלושת רבעי רחבות, אבל זה סוג הדברים שמעלים ת'עצבים גם אם זה לא נוגע בך אישית.

גם בלי הנושא של צניעות, חוברת שכזאת בהלכות שבת או כשרות גם ממש לא בוער לי לקרוא ולא לקבל כמתנה, אני לא רואה מה "מחזק" בהטפות שכאלה, אם אני מרגישה צורך לחזור על הלכות בנושא מסוים אני אעשה את זה בלי הרגשת אפיפת שכינה עליאית, אבל זה כנראה רק קטע שלי.

לאישה. נטו לטובת הבנות.

תשמעי, אני חושבת שזה קשור לחוויות שכל אחת מאיתנו עברה. וכל אחת מאיתנו עברה בנושא..

אם זה משיחה קיצונית שהיא שמעה או מהטפות מציקות. לא חסר לצערנו.

צריך המון תפילה ורגישות להעביר את זה נכון..

רק נתקלתי פעם או שלוש בחיי בחוברות מהסוג הזה.

כשבנות התלוננו שמורה העירה להן על שרוול קצר (כי חצאית ארוכה רחבה זה באופנה עכשיו) כל מה שאני חשבתי הוא שהן יכולות לגרום שלא יהיה שום פתח לשום הערה בקלות ממש, ואין להן סיבה להתלונן.

מעולם לא היה לי שום קושי בצניעות, חצאית שלושת רבעי רחבה וכיסוי מרפק ופתח צוואר סגור מעולם לא היו התלבטות בשבילי. ועדיין הטפות הצניעות שמדברות על שכר בכל סנטימטר וסנטימטר ממש צורמות לי, ושום דבר מזה לא "מחבר אותי למצווה".

הערה על לבוש במוסד שלו הכללים שלו היא לגמרי מוצדקת לטעמי.

רציתי להסביר שאני לא מהבנות שיתלוננו על הערה במצב הזה, ככה שזאת לא נקודה רגישה אצלי ועדיין ההטפות האלה צורמות ומעצבנות גם בלי נגיעה אישית בנושא.

כל אחת קוראת את החוברת מנקודת המבט שלה. 

החוברת פה אצלי וברפרוף אני אומרת לך שזה ממש לא העניין והמטרה שהחוברת יצאה לאור. 

קודם כל, אתן לא הרבה,

וגם, לא בטוח שאנחנו מאותה השקפה ודרך..

באמת שכל אחת תלמד מה שמחזק אותה זה מה שחשוב

גם אם את לא רואה בו שום הטפה בכלל והכל מוצדק ומטעמי חיזוק.

אולי את יכולה לצלם ולהראות את הסגנון של הספר עצמו במקום שנדבר עליו באוויר ואולי ההנחות שמניחים עליו באמת שגויות. (ואולי הן צודקות ועם דוגמה ממשית יהיה אפשר להוכיח אותן)?

ב"ה כבר העלו:

https://1de65ddc-eca9-44e9-b099-f0ed3ff70fe2.filesusr.com/ugd/3bee16_5d71550ea2bc4ff6bfdeb428bacf570e.pdf

מוזמנת לחפש..

מביאים את הסיפור 93 נערות הסמינר שהתאבדו ברעל כדי לא להלקח לנאצים בשואה כאמיתי, (חיפוש מהיר בגוגל כי זה נשמע לי מוכר) הסיפור הזה הוכח להיות לא אמיתי התשעים ושלוש – ויקיפדיה

מספרים על מישהי יפה שהתפללה בדמעות לא להיות יפה "כדי שלא יכשלו בה" והיא חלתה ואיבדה את היופי שלה ונולד לה בן צדיק.

ציטוט "אינך יכולה להתחבר אל עצמך, באופן טוב יותר, חזק יותר ואמיתי יותר, כמו כאשר את מתחברת אל רצון בוראך. ואין בריחה עצמית גדולה יותר, מן ההתנכרות לרצון הבורא. (קראי זאת 3 פעמים ותתבונני כמה זה נכון)."

"האשה בצניעותה מעשירה ומשביחה את העולם הפנימי שלה ואת הקשר שלה עם הקב"ה, ובודאי שהתפילות שלה אף הן משתבחות מכך ונעשות הרבה יותר אמיתיות וקרובות אל ה'"

סיפור על אישה שעברה לחו"ל- "ושם החליטה שהיא יכולה להתלבש כרצונה, והרצון שלה היה גדול מאד, שכן היתה לה חמדה מיוחדת להיראות הכי טוב שאפשר. היא למדה קורס איפור מקצועי והתאפרה בהתאם, תכשיטים ככל העולה על רוחה, בגדים יוקרתיים ומלתחה יקרה במיוחד, מטפחות רועשות וגבוהות, "כמה קומות" כלשונה 

יום אחד בעלה קם בבוקר והוא לא רואה בעין אחת, התרוצצויות בין רופאים לא הועילו במאום.
לאחר כשנה, הוא קם בבוקר והנה הוא לא רואה בעין השנייה!

{....} 

וה' הזמין לידיה קלטת, המדברת על לבושה של בת ישראל ואלו מכשולים היא גורמת בלבוש שלא על פי ההלכה. ואז היא אומרת: "אני יודעת כבר! ה' אני מודה לך שהערת אותי עכשיו ולא יותר מאוחר, מי יודע מה עוד היה מחכה לי אם לא הייתי מתעוררת". שירה ניגשה לארון הבגדים, בגדים יוקרתיים: חצאיות ששווין 330 $וחולצות יוקרתיות כמיטב המסורת האמריקאית... גזרה את כל הבגדים (כדי לא להכשיל אחרות) ו...השליכה לפח!!! לא נשאר לה בגד ללבוש, היא פנתה לחברה שהיתה לה חנות בגדים וקנתה מלתחה חדשה, חצאיות קפלים, חולצות מכופתרות עם צווארונים, זרקה את כל האיפור היקר שהיה לה, כי ידעה שלא תשתלט על תאוותה לכך.

{....}

לאחר יומיים בעלה נכנס הביתה בהתלהבות וצועק שהוא רואה אותה, לאחר חמש שנים (!) של עיוורון. הוא ניגש לשתי הקטנות שנולדו לאחר התעוורותו ושאל לשמותיהן, שכן כלל לא הכיר אותן... בקיצור: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו"! מסיימת שירה ואומרת: "הקב"ה מדד לי מידה כנגד מידה. כשאני התחלתי להיזהר שלא יסתכלו עלי אנשים זרים, זכיתי שבעלי יוכל להסתכל".

"הצלחת הבנים בתורה - תלויה רבות בצניעות האם. אמא שמשרה בבית אווירה של הערכה ואהבה לקדושת ישראל, ילדיה מטבעם חפצים לחסות תחת כנפי הקדושה והטהרה. הם מאמצים אל ליבם את קדושת התורה ודבקים בה בכל נימי נפשם. בהתמדה ובהתלהבות הם לומדים וסופגים לתוכם את דבר ה'. ומעבר לכך, כידוע, התורה איננה כמו מקצועות חול. כדי להבין באמת את חכמת התורה, צריך לב זך וישר. טהרת לב. רק כך אפשר להגיע אל האמת של התורה ]לא חלילה כמו שלומדים באוניברסיטאות למיניהם "לימודי תורה", בלי קדושה ויראת שמים, ואין לזה שום דמיון ללימוד תורה אמיתי...."

".....מידי פעם עוברת בו תהלוכה צבאית של חיילי רוסיה, ואז כל הבנות והנשים יוצאות יחד עם הנוכריות לחזות בתהלוכה. רק הבדל זה, זה הכל. הזדעזע החפץ חיים ואמר: זה הכל? הרי בודאי שזה הכל! זו הסיבה. כאשר "כל כבודה בת מלך פנימה", אזי "משבצות זהב לבושה", זוכה לבנים תלמידי חכמים, כי יש לה הערכה לפנימיות ולא לדברים חיצוניים. בעקבות מקרה זה, כתב החפץ חיים את ספרו "גדר עולם", לחיזוק הצניעות והקדושה של בנות ישראל."

"בנה היקר נפלט מן הישיבה שבה למד. מאז חלפו כבר שנתיים ימים ועדיין הוא אינו במסגרת ישיבתית. ליבה של אימו נקרע מצער למראה בנה הפורח שהולך וקמל, היא עשתה כל שלאל ידה ]כך חשבה...[ כדי שיחזור לישיבה: דיברה, התחננה, הסבירה וביקשה - אך דבר לא עזר. נראה היה שקיר בטון יצוק ואטום חוצץ בין דבריה, היוצאים משברי לבבה, לבין ליבו של בנה מחמדה. לאחר ששמעה את דבריו הבוערים של הרב שטיין על צניעותה של האם ועל השפעתה רחוקת הטווח על עתיד ילדיה, החליטה היא לפתוח חזית השתדלות נוספת - צניעות. היא קיבלה על עצמה לזרוק לאלתר את כל חולצות הטריקו וכן את החולצות שהיו עם שרוול 0\0 ,שאינו מכסה כראוי את הזרוע. היא ישבה מול ארון הבגדים ומיינה את כל המלתחה, בגד אחר בגד.

{...}והבן המשיך את המשפט, כשכל הפעמונים שבעולם מתנגנים לקצב מנגינתו המתוק והערב בעולם: "החלטתי שאני - - - חוזר לישיבה!!!"

"אישה מדרום הארץ, זכתה בחסדי ה' להקים משפחה לתפארת, וכל בניה ובנותיה הלכו בדרך ה'. ואולם אחת הבנות - לדאבון לב הוריה, התחילה לרדת ברוחניות ולסטות מהדרך. בצר לה, פנתה האם אל החזון איש זצ"ל, בבקשת עצה וברכה. החזון איש שאל אותה שאלות שונות בענייני הנהגת הבית, ולבסוף העלתה האם את העובדה, שפעמים רבות כאשר היא שוטפת כלים, היא מפשילה את השרוולים מעל המרפק, למרות נוכחותם של בני הבית. נענה החזון איש ואמר, כי אכן יתכן מאוד שזוהי הסיבה לירידתה הרוחנית של הבת, והוסיף: "סנטימטר בשרוולים - קילומטר בחינוך הילדים"."

כבר מאוחר, אין לי זמן להתחיל לפרט את ההזיה במסר של הסיפורים האלו, עצרתי בעמוד 160 בחוברת הזאת, מחר אמשיך ואולי אוסיף הסברים (למרות שאני חושבת שזה די ברור בקריאה ראשונה)

באמת ניסיתי לדון את החוברת לכף זכות כשבקשתי שתביאי אותה, אבל זה בדיוק הדברים המקוממים האלה כמו שהניחו.

@בייניש פתוח, אל תביא את החוברת המזעזעת הזאת לאף אחד, זה גרוע כמו שחשבתי.

מזמן הבנתי לא לתת את הספר לאף אחת, בטח לא למישהי שאני אוהב ובטח ובטח שלא כמתנה.

אבל עם הדוגמאות שנתת, והמשכתי אחרי עמוד 160 וראיתי שהכל מפוצץ סיפורים על נשים שהתחזקו בצניעות ומיד לאחר מכן מישהו ניצל מפיגוע או תאונה או התרפא מסרטן סופני, שלא צריך להיות חכם במיוחד להבין שזה אמין כמו עיתון הארץ...

ולקינוח: עוד מילה קטנה: יאללה, נראה אתכם, מחזיקי המכשירים המסוננים, שתעיפו את הוואטסאפ ותחזירו לעצמכם את צלם האנוש! כולי תפילה.

כלומר מי שיש לו סמרטפון אפילו מסונן הוא לא בן אדם.

המסקנה שלי היא לזרוק לא את הסמרטפון משום מה אלא את הספר

אני אומר שהספר אמין כמו עיתון הארץ ושאני אזרוק אותו ואת מסיקה שהוא מחזק אותי?

איזה אסון קרה ואז התברר שזה בגלל שרוולים מקופלים או כיסוי ראש לא לטעם הכותבים ותוך ימים בודדים אחרי תיקון הזוועה הזאת הכל נרפא, הילדים הסוררים מחליטים לחזור ומצבים רפואיים מורכבים נפתרים מיד.

בעצם אומרים שהאסונות האלו היו באשמת "חוסר הצניעות"

הם מחשבים חשבונות שמים, שוללים לגמרי בחירה חופשית של הילדים ושל הבעל המסכן שלא חטא בכלום.

(וסתם מוזר לי בסיפור הזה ש"הוא ניגש לשתי הקטנות שנולדו לאחר התעוורותו ושאל לשמותיהן, שכן כלל לא הכיר אותן"- אדם עיוור לא יכול להכיר את הילדים שלו בקול, בהתנהגות? הם חיו באותו הבית או מה?)

קראתי את הציטוטים שהבאת, חלק מהם נכונים וחלק מהם באמת מיותרים גם לדעתי.

הסיפור עם 93 הנערות-

נעזוב את האמינות שלו, הם באו להדגיש פה נקודה מסוימת ולחזק. נכון, לא כולן מתחברות לזה, אבל יש בסיפור הזה חיזוק לבנות אחרות. 

הסיפור על המישהי היפה-

אני חושבת שהסיפור הוא לא כפשוטו ואנחנו לא מספיק מבינות אותו על כל הצדדים שלו.

הציטוט "אינך יכולה להתחבר אל עצמך, באופן טוב יותר, חזק יותר ואמיתי יותר, כמו כאשר את מתחברת אל רצון בוראך. ואין בריחה עצמית גדולה יותר, מן ההתנכרות לרצון הבורא. (קראי זאת 3 פעמים ותתבונני כמה זה נכון)."-

נכון בהחלט. איפה ראית בעיה פה? זה גם לא מתקשר רק לצניעות, זה בכללי. 

"האשה בצניעותה מעשירה ומשביחה את העולם הפנימי שלה ואת הקשר שלה עם הקב"ה, ובודאי שהתפילות שלה אף הן משתבחות מכך ונעשות הרבה יותר אמיתיות וקרובות אל ה'"

בהחלט. וראית פה ירידה על מי שלא? לא רואה.. 

סיפור על אישה שעברה לחו"ל-

גם אני לא ממש התחברתי לסיפור הזה. ולגבי האמינות שלו אנחנו לא יכולות לדעת, לכאן או לכאן. 

"הצלחת הבנים בתורה - תלויה רבות בצניעות האם. אמא שמשרה בבית אווירה של הערכה ואהבה לקדושת ישראל, ילדיה מטבעם חפצים לחסות תחת כנפי הקדושה והטהרה. הם מאמצים אל ליבם את קדושת התורה ודבקים בה בכל נימי נפשם. בהתמדה ובהתלהבות הם לומדים וסופגים לתוכם את דבר ה'. ומעבר לכך, כידוע, התורה איננה כמו מקצועות חול. כדי להבין באמת את חכמת התורה, צריך לב זך וישר. טהרת לב. רק כך אפשר להגיע אל האמת של התורה ]לא חלילה כמו שלומדים באוניברסיטאות למיניהם "לימודי תורה", בלי קדושה ויראת שמים, ואין לזה שום דמיון ללימוד תורה אמיתי...."-

זה ידוע... וכדי שלא אדבר רק בשמי דיברתי על זה עם אבא שלי ואחד האחים שלי והם אישרו את זה ללא ספק. 

".....מידי פעם עוברת בו תהלוכה צבאית של חיילי רוסיה, ואז כל הבנות והנשים יוצאות יחד עם הנוכריות לחזות בתהלוכה. רק הבדל זה, זה הכל. הזדעזע החפץ חיים ואמר: זה הכל? הרי בודאי שזה הכל! זו הסיבה. כאשר "כל כבודה בת מלך פנימה", אזי "משבצות זהב לבושה", זוכה לבנים תלמידי חכמים, כי יש לה הערכה לפנימיות ולא לדברים חיצוניים. בעקבות מקרה זה, כתב החפץ חיים את ספרו "גדר עולם", לחיזוק הצניעות והקדושה של בנות ישראל."

לא הבנתי מה הבעיה במשפט הזה. הערכה לפנימיות זה סופר חשוב. ולא זילזלו פה באף אחת שעוד לא שם. 

בקשר לבן שנפלט מהישיבה שבה למד-

כיום קשה לנו לשמוע את זה, אפשר להבין.. אני מרגישה שזה עניין של הסתכלות ואיפה גדלנו. גם לי מרגיש לא נוח שמשייכים את זה בצורה אוטומטית לזה שהבן חזר לישיבה. הם רצו להראות פה נק' מסוימת, מסכימה איתך שזה צורם קצת. 

בקשר לסיפור ולאמירה של החזון איש זצ"ל, "סנטימטר בשרוולים - קילומטר בחינוך הילדים"-

אני מבינה ויכולה להזדהות עם ההסתכלות שלך. אבל גם מרגיש לי שאני בכל אופן לא במקום של להבין את זה כפשוטו. ידוע לנו שהחזון איש זצ"ל היה ת"ח עצום. ואם הוא אמר את זה אז או שזו אמירה פרטנית למקרה ההוא או שיש פה אמירה כללית שגם אם לא נקבל אותה יש מה לחשוב ולהתחזק ממנה. 

לדעתי,

בכללי בחיים, אפשר ללכת בצורה של "שחור לבן" של כן לקרוא או לא לקרוא חוברת (ועוד ועוד)

ואפשר (וזו הדרך שאני משתדלת ללכת בה אחרי בירור וחשיבה) לקחת את הדברים הטובים והיפים ולדעת להשאיר מה שלא נראה לי מחוץ אליי. 

1. הסיפור על 93 הנערות מובא כסיפור אמיתי למרות שהוא די מפורסם וכל הגורמים המיקצועים מסכימים שהוא לא יכול היה לקרות.

(מה הסיכויים שכל הסמינר על מורותיו ותלמידותיו יהיה מקובץ יחד ולא הופרד? איך היה להן רעל בכמות מספיקה? למה שהנאצים ירצו להיות עם יהודיות הרי הם מאמינים בתורת הגזע? איך המכתב שהוא המקור לסיפור שלכאורה נכתב ע"י אחת הבנות לפני התאבדותה עזב את הגטו והתפרסם? הרבה מזה כתוב בקישור ששלחתי)

אבל בלי קשר לשקר, ברור שהכוונה היא להראות את את מה שהן עשו בתור דבר נערץ וראוי לחיקוי למרות שזה מעל לרמה של רוב בני האדם וגם מי אמר שהלכתית הן עשו את הדבר הנכון.

נראה שעיקר מה שהכותבים רוצים להדגיש זה שצניעות כ"כ חשובה עד שצריך למות בשבילה.

2. אם הסיפור הוא לא כפשוטו אז מה ההסבר? זאת לא התורה, זה סיפור חינוכי שהמטרה שלו היא להחדיר מסר בקריאה ראשונה וזה לא עובד לו.

איך אישה שמקפידה על ההלכה ולא מנסה לפתות אף אחד אבל ה' חנן אותה בפרצוף יפה אחראית למחשבות של גברים זרים ש"נכשלים בה"? הם טוענים שזה רע להיות יפה? שאם גבר יראה מישהי ויחשוב מה שיחשוב זאת אשמתה?

אם הסיפור לא מעביר נכון את המסר שלו זאת בעיה עם הסיפור.

3. מה שמפריע לי בעיקר אלו הסוגריים, כל הגישה למי שמתקשה עם צניעות של "את לא יודעת מה טוב בשבילך, הרצון שלך לא אמיתי,  אם יש לך בעיה עם מה שאנחנו אומרים הבעיה היא בך את לא הבנת אותנו נכון" זאת גישה מאוד תוקפנית ומנכרת, גם למי שלא חווה התמודדות בתחום הזה.

4. וכי הם יכולים לדעת את איכות התפילה של מישהי לפי אורך החצאית שלה? מי שמתלבשת צנוע תמיד מצליחה להתפלל בכוונה?  ברור שיש הגיון שמי שמקפידה על מצוות תצליח להתפלל בכוונה רבה יותר, אבל כל המשפט הזה מקשר שני דברים ספציפיים מידי. זה כמו להגיד שטיפול במנוע תגרום למערכת הרדיו לפעול יותר טוב ברכב, יש קשר קשר בין הקבוצות שהמושגים האלה שייכים אליהם, אבל לא בהכרח בין המושגים עצמם.

זה חלק מעניין של הצבת הצניעות במקום גבוה מידי של תכלית כל המצוות, הבעיות, והישועות זאת הבעיה העיקרית עם רוב הסיפורים האלו.

5.האמינות בטוח ברצפה כי אין מי שהולכת עם כיסוי ראש גבוה ומגדירה אותו "כמה קומות", או שעיוורון מכל סוג שהוא עובד בצורה של הלכה עין אחת ואז השניה ואחרי כמה שנים שיפור מידי בבת אחת.

ומבחינה ערכית- למה שבעלה יסבול מעיוורון על פגם לכאורה (עוד לא פרטו מה בדיוק היה לא צנוע בבגדים או איפורים שעולים הרבה כסף, עוד יותר בכיסוי ראש גבוהה- לא אומרת שלא יכולה להיות בעיה של צניעות עם דברים כאלה, אבל זה כל המידע שניתן על הלבוש שלה ולא מצאתי מה הבעיה בו) הפגם נמצא אצלה!

6.שוב מוטיב חוזר בסיפורים של שלילת הבחירה חופשית. קרובי משפחה שנענשים על מעשה של האימהות הסוררות הלו וברגע שחוזרות למוטב גם הילדים והבעלים וכל מי שבסביבה משתפר, למרות שהוא לא עשה שום דבר רע.

הצלחה של לומד תורה תלויה באיך אמא שלו מתלבשת? מה עם הבחירה החופשית שלו ושלה? 

ההצלחה בחינוך הילדים היא הקניית ערכים, לא הסתרת מרפקים תיצור את גדול הדור הבא.

7. דילגת על הדרך שבה הגיעו למסקנה הזו, הבעיה היא שנשים יוצאות לרחוב ומסתכלות על תהלוכה ומזה נגזרים כל מיני פגמים בנפש שלהן.

אז כנראה שאסור לצאת לרחוב. מי שיוצאת לרחוב יש לה בעיות בנפש.

ושוב, הבחירה החופשית של הילדים! זה אמא שלו הסתכלה על תהלוכה לא אמור להשפיע על לימוד התורה שלו.

8.כיום קשה לנו להבין שאמא יכולה לשלוט בהתנהגות של ילד סורר אם היא תתלבש בצורה מסוימת? תפיצו את הפנט הזה לאימהות של ילדים קטנים שמשתוללים, הן ישמחו מאוד לקבל את כוח העל הזה.

9. אני בכלל מפקפקת שהוא באמת אמר את זה. החוברת הזאת לא הייתה מקור לדיוק היסטורי גדול, ונשמע מאוד יתאים להן לשים את המילים שלהם בפה של תלמיד חכם שייתן חותמת כשרות מהקבר למה שהם אומרים.

(יכול להיות שהוא כן אמר את זה, בכל מקרה צריך מקור יותר טוב מחוברת כזאת)

לדעתי חוברות וספרים שכאלה עושים הרבה יותר נזק מתועלת וגם אם פה ושם מפוזרות כמה אמרות נכונות זה לא מצדיק את העיוותים שהספר הזה מנסה להכניס, ואין מה לחפש אותם בין כל ה"פנינים" שבו.

גם את מציגה את זה בצורה לא הכי מדוייקת. זה לא "הוסכם על ידי כל אנשי המקצוע שזה לא יכול להיות". יש פקפוקים, וזה לא הכי אמין. אבל ממש לא קביעה מוחלטת שזה אל יכול להיות.

דווקא בערך שקישרת - שי גם תשובות לשאולות. לא חכמה לצטט רק את השאלות.

"וכיום משוכנעים מרבית החוקרים, ובראשם מוסד "יד ושם", שהאירוע לא התרחש."

ובסוף אחרי הקישורים לאירועים דומים, מה שאתה קורה "תשובות לשאלות"-

"נראה, אפוא, כי המסמך חובר למטרה ספרותית-חינוכית, ובוודאי נכון הדבר לגבי מכתבה של חנה וייס, שסגנונו דומה ליצירה ספרותית ולא לתעודה היסטורית. סביר להניח שמטרת הכתיבה הייתה לצרף את קידוש השם בימי השואה לקידוש השם בכל הדורות, ולהדגיש את גבורת הרוח."

מובאות גם עמדות פחות נחרצות.

אגב, דווקא יד ושם אינם ראיה לכלום. יש להם אג'נדה ברורה לבטל ולהעלים כל דבר שקשור לגבורה רוחנית.

כמה צפוי...

"נרות שבת"🤣 זה דווקא חמוד

1. אני מכירה את הסיפור היטב כבר כתבתי שהאמינות שלו לא ברורה. 

אבל הם באו להדגיש פה רעיון מסוים, גם אם יש כאלו שלא מתחברות, יש כאלו שכן.  

לא חושבת שהרב דוד נקי ואישתו התכוונו למה שכתבת שזה, למות על הצניעות. אלא להעביר את הרעיון והדרך. 

2. כמו שכתבתי, יש בסיפור הזה מעבר להבנה הפשוטה. 

שימי לב שאת לוקחת את הסיפור ומסיקה ממנו שורה שלמה של מסקנות לפי איך ש*את* רואה את זה.

ויכול להיות שהם באו להעביר פה את המסר שיש ערכים שהם מעל ליופי, ושכל אחת תיקח את זה למקום האישי שלה. וזהו. 

3. אני ממש לא רואה את זה ככה..

4. וואי אחותי.. שורה של מסקנות על אמירה שמשבחת את הצניעות של האישה. לא מבינה איך הגעת לזה..

5. טוב אנחנו מסכימות על זה כמו שאמרנו. 

6. לצניעות יש השפעה. נרצה או לא נרצה. ככה זה.

לאדם יש בחירה חופשית ואף אחד לא אמר שלא.

אבל יש לנו גם הרבה השפעה במעשים שלנו על עצמנו ועל הסובבים אותנו..

"כל מה שהאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עימו" (הרב צבי יהודה זצ"ל) ולא חסר..

היום שטפתי כלים ונזכרתי במשפט של החזון איש וחשבתי על זה עוד.. (חח ) 

וכמו שכתבתי, אי אפשר לדעת אם הוא דיבר בצורה ספציפית למקרה הזה או באופן כללי.

בכל אופן מה שאנחנו לומדות מזה זה את ההשפעה והכיוון.

את לא מתחברת? בחירה שלך.

7. כבר בתהילים כתוב "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך" (קכ"ח ג)

שזו מעלה לאישה שהיא בבית ולא בחוץ. ויש עוד הרבה אמירות על זה בתורה, עם דינה ועוד.

אז להגיד שהם הגיעו למסקנה הזאת זה מצחיק.

אף אחד לא אמר לך לא לצאת החוצה כשצריך ובכלל, יש פה עניין מסוים שהם רצו להגיד בזה.

לצערי את ישר מנתחת מסקנות. 

8. מה?! הם מדברים פה מבחינת הצניעות של האמא. שזה משפיע על הבית. זה פשט. 

9. חבל מאד שאת רואה את זה ככה. מקווה שלפחות את מכירה את הרב לפני שאת מסיקה מסקנות וגם אז.. יש דרך. 

הבעיה נעוצה בזה שאת באה בגישה שבאים להטיף לך, אם תצאי שנייה מהראש הזה ותקראי את החוברת ממקום פתוח בראש ובלב תראי שהחוויה תהיה אחרת. 

"לחזק" זה לא לספר כמה צרות קורות למי שמעיזה לא להחמיר כמוהם, עם הבטחות מרחיקות לכת כאילו הם יודעים את כל חשבונות שמיים.

(אין עניין לחזור על אותה נקודה שוב ושוב אז אני דוחסת את כל הסעיפים לכמה פסקאות רציפות)

צניעות זה דבר חשוב, אמא שמתלבשת צנוע בודאי משפיעה על הילדים שלה, אבל זאת לא משוואה חד כיוונית של "שרוול מכוסה- בן תלמיד חכם". הילד הוא ישות עצמאית בפני עצמו וחינוך הוא רק הבסיס למה שהוא עושה בעצמו.

חסרות אימהות צדיקות יסוד עולם שילדים שלהן בחרו בדרך אחרת? או סתם לא ניחנו בכישורים להיות גדול הדור למרות שמעולם לא ראו את המרפק של אמא שלהם?

או הפוך, אנשים שגדלו בבתים עם בעיות הרבה יותר חמורות משרוולים או כיסוי ראש גבוה מידי וגדלו להיות לתמידי חכמים גדולים וגם לא נשכח הצלחה בשאר תחומי החיים?

אבל מגיעה התיחסות מיוחדת ל-7.

יש עניין שרוחני שהאישה היא המרכז של הבית, נכון. אבל למה זה אומר שמי שיוצאת לרחוב לא מגיע לה ילדים צדיקים? (יותר נכון לא מגיע לילדים שלה כישות בפני עצמם להיות צדיקים?)

את לוקחת את כל מה שהם אומרים בצורה הרבה יותר מידי מקילה ורק רעיונית, אבל הם מדברים על כך שפרקטית יש בעיה שאישה תצא לרחוב- זה כתוב שחור על גבי לבן!

זה לא רק עניין של "להתחבר", המסרים האלה מזיקים ומציגים צניעות במקום הרבה יותר מידי גבוהה כאילו זו תכלית כל החיים של אישה, שזה המקור של כל ההצלחות ושל כל הצרות, שוללים לחלוטין בחירה חופשית של אנשים סביבה, או את ההבדל בין עיקר הדין לתילי תילים של חומרות.

אני לא רק "לא מתחברת" לתפיסה הזו, אני חושבת שהיא גורמת לנזק משמעותי וזו לא דרך שראוי לפרסם בעולם.

(חתיכת חילול השם אם חילוני יקרא את זה ויחשוב שזו צניעות)

במחילה ממך, להגיד שספר שלם נכתב במטרה להטיף בניגוד גמור למה שכתוב בו זה עוול, לא?!

(ולכן, למרות שאני פחות בקטע לפתוח דיונים מייגעים בכתיבה אני עושה את זה כי חשוב לי.) 

אז דבר ראשון, אני מבינה, כ"כ מבינה. פחות התחברת לסגנון הזה וזה הגיוני ולגיטימי,  אבל זה לא אומר שאם לא מתחברים אז כל הספר פסול, והמחברים שלו ח"ו כל מטרתם היא להשניא את היהדות או משהו דומה. לא. כ"כ לא.

הספר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: 

א. עוצמת נשים.

ב. צניעות.

ג. במעגלי החיים.

חלק א. וחלק ג. עברתי עליהם והם מקסימים בסך הכל. בלי שום הטפות. הרבה חיזוקים מהממים לבנות! שהלוואי הלוואי שהיו מצלמים מהספר הזה באולפנות וסמינרים. מוזמנת לפתוח ולבדוק אותי, חבל לי על ההכללה שלך. 

דבר שני בעניין ההטפות, מעתיקה את ההקדמה מהחלק האחורי של הספר, לי זה לא נראה בכלל כמו כיוון של הטפה ולא מתקרב לשם. 

" אליך!

אומרים, ש"תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים"

למול עיני מצטיירת תמונה-יפה, אצילית, קורנת ועוצמתית.

ואת התמונה הזאת-חפצתי מאד לצייר ולשרטט בחוברת הזו.

התמונה הזו-היא התמונה שלך.

את-במיטבך, בתפארתך, ביופייך, בעוצמתך. 

זוהי דמות נשית נהדרת-בעלת עוצמה, בעלת מעמד. 

דמות מלאת שמחה, סיפוק ושלימות פנימית. אצילית ומכובדת, אהובה ומוערכת.

שאינה מאפשרת לגורמים אינטרסנטיים לנצל את תכונותיה לצוריכהם.

שאינה נותנת לדחפים רגעיים לחבל בהישגים חשובים ובעלי קיום.

שאינה מניחה למסוכמות חברתיות להגביל את מימוש יכולתיה.

שמשתמשת נכון בכוחות הנשיים הנפלאים המפכים בה-כוחות הגוף וכוחות הנפש,

ובונה בהם עולמות. מעניקה חיים, אהבה וחסד. ממלאת כל פינה בבית ובלב. 

מאד חפצתי לצייר את התמונה הזאת!

בשלמות, בדייקנות, במלוא היופי וההדר.

שתוכלי גם את להבחין-

בעוצמתה הרכה והנעימה, ביופייה הטהור והמיוחד.

כי התמונה הזו-היא בעצם התמונה שלך!

את-במיטבך!

כך, שהתמונה הזאת תעמוד-יפה ומושלמת-תמיד לנגד עינייך,

ותתן לך את העוצמה והכח, את הנחישות וההתמדה, לחתור ולשאוף-

להיות את....! "

אז יכול להיות שאלייך אישית זה לא מדבר, הכל בסדר, לאחרות זה כן, וחשוב לראות תמונה כללית ומאוזנת

דבר שלישי, כתבת:

"לחזק" זה לא לספר כמה צרות קורות למי שמעיזה לא להחמיר כמוהם, עם הבטחות מרחיקות לכת כאילו הם יודעים את כל חשבונות שמיים.

עונה: נכון זה בהחלט לא נקרא לחזק. אבל לא ראיתי לכל אורך הספר אמירה של 'אנחנו' מול 'אתם'. (צורת הסתכלות כבר אמרנו? 'המשקפיים' שאנחנו בוחרות לשים, המטען הרגשי שאנחנו באות איתו)

החלק של הצניעות נפתח מיצירת חוה ע"י הקב"ה שעשה אותה צנועה, וממשיך בפסוקים וציטוטים על ערך ושבח הצניעות לאישה, אז מה שאת מכנה 'חשבונות שמיים' זה לא המצאות שלהם, את רוב רובם של הציטוטים הם לוקחים מהתנ"ך, מסכימה איתך שאף אחד הוא לא 'סגן של אלוקים' ובאסה שזה הרושם שאת מרגישה. 

דבר רביעי, כתבת:

צניעות זה דבר חשוב, אמא שמתלבשת צנוע בודאי משפיעה על הילדים שלה, אבל זאת לא משוואה חד כיוונית של "שרוול מכוסה- בן תלמיד חכם". הילד הוא ישות עצמאית בפני עצמו וחינוך הוא רק הבסיס למה שהוא עושה בעצמו.

עונה: נכון, ואני רואה שאת נבונה ומבינה בלי צורך שיכתבו לך את זה שחור על גבי לבן, כי אני בטוחה שזה גם לא הכוונה שלהם והם כתבו את הספר לבנות חכמות.. 

אם תקראי לעומק בספר תראי שהם מדברים על עוד דברים שמשפיעים על הבית היהודי ובאופן כללי, הספר הזה ספציפית מדברת על כמה ערכים חשובים ולכן פחות שם דגש על ערכים אחרים, והסברים ש"יחלישו" אולי את המטרה שהם מדברים עליה.

מסכימה איתך שצריך להציג את הדברים בצורה מאוזנת ובריאה ולא רק בצורה חדה. 

דבר חמישי, כתבת:

חסרות אימהות צדיקות יסוד עולם שילדים שלהן בחרו בדרך אחרת? או סתם לא ניחנו בכישורים להיות גדול הדור למרות שמעולם לא ראו את המרפק של אמא שלהם?

או הפוך, אנשים שגדלו בבתים עם בעיות הרבה יותר חמורות משרוולים או כיסוי ראש גבוה מידי וגדלו להיות לתמידי חכמים גדולים וגם לא נשכח הצלחה בשאר תחומי החיים?

עונה: נכון. וכמו שכתבתי לפני רגע, בגלל שהם באו להציג ולהדגיש את ערך הצניעות הם לא התרכזו בזה, אבל תאמיני לי שהם אנשים מספיק אינטליגנטים שלא חושבים שכל אחד בנוי להיות גדול הדור ולא כל אישה שהולכת בצניעות בהכרח יש לה הבטחה שכל הילדים שלה יהיו צדיקים...

מה שכן-על המאמץ וההשתדלות שלה (הדרך שלה!!) זה מה שחשוב וזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו. 

דבר שישי, כתבת:

יש עניין שרוחני שהאישה היא המרכז של הבית, נכון. אבל למה זה אומר שמי שיוצאת לרחוב לא מגיע לה ילדים צדיקים? (יותר נכון לא מגיע לילדים שלה כישות בפני עצמם להיות צדיקים?)

את לוקחת את כל מה שהם אומרים בצורה הרבה יותר מידי מקילה ורק רעיונית, אבל הם מדברים על כך שפרקטית יש בעיה שאישה תצא לרחוב- זה כתוב שחור על גבי לבן!

עונה: אני מרגישה שאת לוקחת את הדברים שלהם בצורה מקובעת וקצת "ראש בקיר", אנחנו בשנת 2021 תסתכלי מסביב, כל החרדיות יוצאות החוצה, הספר הזה נכתב ע"י רב ורבנית שמוסרים שיחות בארץ, את באמת חושבת שהציטוט הזה שהם הביאו בא לומר לאישה להסתגר בבית?! בחייאת הם באו להראות פה מה עיקר ומה טפל, מה הכיוון והדרך שאנחנו צריכות לשאוף אליו, ע"י הצגת סיפור שנחשב לדעתנו מעט קיצוני בדור הזה, אנחנו לא בדור של החפץ חיים זצ"ל. 

דבר שביעי, כתבת:

זה לא רק עניין של "להתחבר", המסרים האלה מזיקים ומציגים צניעות במקום הרבה יותר מידי גבוהה כאילו זו תכלית כל החיים של אישה, שזה המקור של כל ההצלחות ושל כל הצרות, שוללים לחלוטין בחירה חופשית של אנשים סביבה, או את ההבדל בין עיקר הדין לתילי תילים של חומרות.

אני לא רק "לא מתחברת" לתפיסה הזו, אני חושבת שהיא גורמת לנזק משמעותי וזו לא דרך שראוי לפרסם בעולם.

(חתיכת חילול השם אם חילוני יקרא את זה ויחשוב שזו צניעות)

עונה: זה ספר שאחת מהמטרות שלו זה לדבר על צניעות, את רוצה שידברו על נושאים אחרים? תקחי ספר אחר. 

בקשר להלכה הפשוטה מול חומרות-הם עשו הפרדה מאד ברורה, שימי לב שיש את ההלכה ואז יש נספחים ל-"מתקדמות".  

הספר הזה הוסיף ומוסיף הרבה טוב בעולם, לדעתי. ולהגיד עליו שהוא חתיכת חילול ה' זה פשוט לא במקום. 

עברתי על כל הספר בסוף שבועות ופשט שמחתי על הספר הזה, (עם כל המורכבות, ולמרות שחלק מהדברים מרגישים לי קיצוניים מדי..) כי יש בו המון המון שאיפה לרצון ה', דבקות בדרך התורה, רצינות ואחריות לבנות ישראל עם המון אמת ישרה ונקיה. 

אבל אני באמת לא מבינה מה מצאת בחלקים האחרים. 

כנראה בכללי את בגישה שנהדר ומחזק ומשמעותי לשמוע על האור שירד לעולם עם בריאת האישה או כל מיני דברים כאלו, ככה שאת מוכנה לסלוח לדברים הבעייתיים. אז אני לא.

אני לא מרגישה יותר טוב לשמוע על מעלת האישה.

פעם פתחתי ששור מבקש מקורות על מעלת האישה כדי לקבץ מקורות בשביל לסתור טענות על דיכוי נשים. בלי ההסיבה הזאת, אם מישהו אחר היה פותח שרשור כזה רק בשביל סיבת הרוממות הייתי לגמרי אדישה, עוד לפני כל הדיבורים על החמרות.

(כל הסיפורים שהבאתי עוסקים בהחמרות- 

הבעל העיוור- בגדים יקרים, כיסוי ראש גבוה ואיפור- לא עברה בכלל. עניין של טעם.

אין ילדים צדיקים- אשכרה יציאה לרחוב!- אם הם לא מתכוונים לזה למה הם כותבים את שחור על גבי לבן?

בן נושר- "חולצות הטריקו החולצות שהיו עם שרוול 0\0 ,שאינו מכסה כראוי את הזרוע" אין לי מושג מה זה "שרוול 0\0" אבל חולצות טריקו אם השרוול שלהן ארוך מספיק אין בהן שום בעיה. אולי זה מראה זרוק מידי אבל לחלוטין עניין של טעם .

בת נושרת- שרוולים  קצת מעל למפרק לפני בני הבית- הרבה נשים גם לא שמות בכלל כיסוי ראש לפני בני הבית שלהן, זאת ממש לא חובה.)

אם אפילו יחלקו את הקטעים מחלקים א' וג' באולפנא שלי אני אגלגל עיניים אם לא מיד אמצע את הבעייתיות גם בהם, הבעייתיות שבהם זועקת בשבילי הרבה יותר מכוונת הכותב, כי אני פשוט לא מתחברת לחיזוקים.

וזה כל ההבדל, שההשלמות והדיוקים שבולטים מאוד בחסרונם בסיפורים האלו, את חושבת שהקוראת אמורה לעשות אותם בעצמה, כי תחושת החיזוק מפצה על הבעיות, אבל לי אין את ההתלהבות הזאת שגורמת לך לסלחנות כלפי הקטעים הבעייתיים.

הסיבה שאמרתי שזה חילול ה' היא העובדה שבמיוחד מישהו חילוני לא יראה את זה כ"מרומם, מחזק, משמעותי, וכו'" רק את מה שבתכל'ס נמצא שם, שאלו דברים בעייתיים. את ההשלמות והדיוקים את עושה בראש, לחילוני אין את ההקשר הרחב ויחשוב שצניעות אומרת שיש בעיה עם אישה שיוצאת לרחוב.

אז לסיכום, באמת הכל עניין של רושם, את מוכנה לסלוח לבעייתיות בשם הרגשת רוממות הקדושה, ואני לא.

היו סיפורים שלא לדעתי, אבל בשאר הדברים שם, זה מקורות, הלכות ודיבורים, ועם זה אין לי בעיה ולדעתי זה מעולה שזה מקובץ לספר. ואהבתי שהם הוסיפו גם דוגמאות של ציורים שממחישים.. 

נשמה, החלק של הסיפורים הוא מזערי לעומת כל השאר. 

נראה לי שלא הבנת, זה שאני כן בעד הספר וקוראת בו לא אומר שאני מסכימה עם כל מילה שלו.

ובקשר ל-"מוכנה לסלוח לדברים הבעייתיים" כלשונך, זאת לא המשוואה שלי..

אני חושבת שבגלל שאנחנו לא באותו גיל, אנחנו רואות את העולם קצת אחרת. ואני פחות בגישה של למהר "לשרוף" מה שלא נראה לי. לא מאמינה בזה. 

כל העניין עם ההחמרות- את זה את מביאה מהחלק של הסיפורים שבאו להביא שאיפה וכיוון. כבר דיברנו על זה שהיום נשים כן יוצאות החוצה, וזה לא מטרת הכותבים.

אוקי, את לא מתחברת לחיזוקים, ומנסה למצוא בעייתיות, אז מה מפריע לך שאחרים כן מתחזקים?!

זה לא עניין של התלהבות או לא התלהבות לקטעים האלה בחוברת, פשוט בשבילך אפילו דבר הכי קטן יכול לגרום לפסילה של חוברת ולדעתי זה לא ככה. "הקטעים הבעייתיים" מקובצים בחלק של הצניעות והם לא רבים, ולפסול את הספר בגלל זה, זאת בחירה שלך. 

קודם כל, חילוני שיבוא לקרוא את זה, רואה עולם, ולא תמים, הוא לא ייתפס על סיפור אחת ויסיק ממנו, אלא הוא ייקרא את החוברת מא' ועד ת'.

את הופכת את החילוני לטיפש אני קצת נעלבת בשבילו..

כבר כתבתי שגם אני מסכימה שיש בעייתיות בחלק של הצניעות בסיפורים שם, וזה לא אומר שאם אני בעד הספר אני סלחנית על זה, אלא מסתכלת במבט רחב על המכלול ורואה שהספר ברובו טוב,  ובוחרת מה נכנס אליי ומה נשאר בחוץ. 

למרות שזה לא נאמר על הנושא הזה.

ויש הבדל בין התגדלות ללבוש צנוע.

התגדלות היא התפתחות שזה בוודאי דבר חיובי שמשפיע על העולם, אבל צניעות זה דבר בינארי.

או שאת לבושה כמו שצריך או לא, ברור שזה משפיע על אחרים, אבל זה לא שולט להם בהתנהגות.

כשאצל גברים מדברים על שכר בכל התגברות עצמית, זה אמור להרגיז אותם ככה?

כי המציאות בפועל, אני מעדכן, היא לא כזו. 

מעניין לחשוב מהיכן נולדו ההבדלים.

זה אמור לעורר את השומע להרגיש את מעלת רגע הקדושה העלאי של החמרת חומרה על חומרה.

קח את הדוגמה של הסרחון- נתקלתי בדברים בסגנון הזה, זה מאוד מקומם ועוד יותר בתור מתנה - לקראת נישואין וזוגיות זאת ההרגשה שלי כשאני קוראת דברים בסגנון הזה.

(ושום מדגישה שהשוואה לעניין ההרגשה ולא לקשר בין המושגים עצמם)

לא אם מתכוונים להרגיז, אלא אם (-לפי מהלך מחשבתך-) השומעים אמורים להתרגז ככה.

ראיתי את הדוגמה, וזה בדיוק מה שאני לא מבין: למה כשגברים נתקלים בנאומי שכר על ההתמודדויות שלהם הם לא לוקחים את זה קשה כמו כשבנות נתקלות בנאומי שכר על ההתמודדיות שלהן.

כל האמירות האטומות בשם רבנים שלא מבינים מהו באמת הניסיון שבצניעות,
כמו הסיפור על השרוולים שהורמו בעת שטיפת הכלים, כאילו- למה גבר מטיף לאישה על צניעות? 
אנחנו נקבל עשרות סיפורים ואזהרות ואמירות מפי ובשם רבנים ואילו הגברים לעולם לא יקבלו הטפה שכזו מנשים.
כלומר, תקבלו חיזוקים ממי שבאמת מבין את הקושי ולא ממשהי שרק מתיימרת להבין.

מה הקשר אם יש לרב את הניסיון או לא תאמיני לי שיש לו שכל מהתורה ואין שום קשר אם זאת אישה או לא! ממש זיעזעת אותי עכשיו!!

ככה לא נראלי שייך שרב יטיף לאשה על צניעות.

ולמה אשה לא מדברת על נסיונות של גברים? אולי בגלל הס'פאסט נישט, לוידעת למה...

ולא על שום מצווה, גם כזו שמתאימה לגברים ונשים כאחד.

גברים יכולים לדבר על צניעות בדיוק כמו שהם יכולים לדבר על נידה. תורה זו תורה זו תורה.

וכן, אישה שמרימה את השרוול בכדי לשטוף כלים שהבעל שלה שלומד הלכות נידה אכל בהם מקבלת נזיפה מהרב שבגללה הבת שלה התקלקלה- זה לא נראלך אטום?

את מתארת תיאור מכמיר לב, אבל גם אם גבר היה מקבל נזיפה בנסיבות אומללות כל כך זה היה אטום, לא?

חלאס עם למדוד כל דבר ב"גברים שפוסקים לנשים". זה נידון אובייקטיבי. דוגמאות בעייתיות תהיינה בעייתיות גם בין גברים לעצמם.

זה לא נחמד לך - כי הוסללת לכך שלא יהיה נחמד לך, כי העולם של היום מחנך לסלוד מזה. עייני ערך כל נאומי הפמינסטיות הרדיקליות (כן, גם דתיות לפעמים) על זה שצריך לבטל הלכות כאלו ואחרות כי הן נקבעו על ידי גברים.

הגדילה לעשות מי שטענה (ברצינות!) שבכלל צריך לבטל את ההלכות ה"מפלות" שנקבעו בידי אלוהים - שהוא גבר, וממילא שובניסט... (וכתבתי אלוהים, לא אלוקים, אלוקים אינו גבר ואינו שובניסט)

אין שום בעיה אמיתית בזה שגבר פוסק בהלכות נידה או קובע קריטריונים של צניעות. כל עוד שהוא עושה זאת בצורה נורמלית.

ואם הוא עושה את זה בצורה מגעילה - אז הוא בעייתי בלי קשר לעובדה שבצד השני עומדות נשים.

ואני אחזור שוב, אגב, על העיוות שיוצא מדברייך: את תקפת אדם שמחזק ומדבר על גודל השכר, וכששואלים אותך מה הבעיה - את מתחילה לנאום על אלו שמטיפים ומאיימים בעונשים. רק לי זה נראה לא עקבי?

אבל לשמוע מה צריך את יכולה ורצוי שתשמעי מפי רב

הוא לא ממציא את זה מהראש שלו

מחר תאמרי שכל הלכות צניעות נקבעו בידי גברים שובניסטים...

מילא אם היה מדובר כשגוערים בך וצועקים עלייך, אני יכול להבין את הקושי

אבל לדבר על שכר??

זהו, חלאס, אסור לגבר לדבר על שכר של אשה? זה אטום? זה הטפה? 

ההטפה היחידה בסיפור הזו זו ההטפה המערבית שבנתה לכם תודעה כזו...

א. השאלה שלי עדיין תקפה, למה גברים לא מתרגזים מדברים לגבי ניסיונותיהם. ולא זועקים חמס על ה"היטפלות"

ב. דברייך על "כל הרע, ו"חשבונות שמים", רלוונטיים אולי להטפה באיומי עונש, אבל לא לחיזוקים והלל ושבח למי שעומדת בניסיון, שגם על זה התרגזו פה.

ג. גם ענייני עונש וכו' - תלויים כמובן בסגנון. ברור שאדם נורמלי לא תומך באיומי "תישרף בגהינם כמו עוף בגריל" של אמנון יצחק, אבל אכן יש שכר ועונש, וזה לא קשור ל"חשבונות שמים", ואנו מאמינים שבעקבות עבירות בא עונש ובקבות התחזקות בא שכר. זהו. השאלה היא רק פרופורציה. כשאת אומרת "הבעיה היא הטפות, כי הן הטפות", את צריכה לזכור שלהטפות יש צורה וסגנון מסויים, שהוא אכן מגעיל. אבל לא כל דברי חיזוק על נושא רגיש צריכים אוטומטית להיתקל בחומה בצורה של זעקות "הטפה, הטפה" (2 זוגות גרביים?! בואו נתחיל מההלכה הבסיסית ולא מהמצאות - לקראת נישואין וזוגיות מ.ש.ל. זו הטפה מגעילה)

ד. הגיוני לגמרי שיעסקו במצווה שיש בה ניסיון, מה את רוצה, שיטפלו למצוות שעטנז? בכל דור מדברים על ההתמודדיות המרכזיות שלו, מה אפשר לעשות? וזה גם המשך לשאלה ג' - לצערנו - ככל דבר יותר פרוץ - מן הסתם יותר עונשים באים בגללו. שוב: אמונה בסיסית בשכר ועונש.

לא כאמירה ראשית שאם בנות ילכו צנוע אז הן יינצלו ואם לא אז מי יודע. 

עלינו לחדד את המודעות לתוצאות ההרסניות של לבוש לא צנוע. אשה, ובפרט בנות צעירות, אינן תמיד מודעות וערניות לסכנת הגירוי שההופעה שלהן עלולה לגרום אצל הגבר.

יצר העריות הטבוע באיש הוא יצר חזק מאוד, העלול להתלקח בקלות, בפתאומיות ובמהירות. חז"ל המשילוהו ואמרו: "אש בנעורת - ולא תהבהב?!", כלומר קח ערימה של שביבי עץ, זרוק בהם אש, האם יתכן שלא תהיה התלקחות? הלוא גם אם תזרוק ניצוץ קטן ביותר - האש תתלקח, כי שביבי העץ מתלקחים בקלות רבה. כך יצר העריות יכול להתלקח מכל גירוי קל. (ציטוט מהספר הנ"ל)

למה ללמד על דרך השלילה? למה להפחיד בנות ולאיים עליהן כאשר אפשר לגרום להן לאהוב את המצווה?
יותר משזה ספר צניעות זה ספר השקפה שמלמד הקפת עולם צרה ומפחידה ומציגה את אלוקים בתור דמות שטנית שתכסח את כל מי שיחטא, לא ספר שהייתי נותנת לבת שלי לקרוא.
@חושבת בקופסא

 

מכירה כמה חוברות כאלו, אף אחת לא קראתי בשלמות, כי חבל לבזבז זמן על משהו שאת לא מתחברת אליו.

הכריכה והעיצוב, נחמדים ומתוקים, אבל התוכן קצת מוגזם.

על אף ה"השקעה" שבגרפיקה, זה קצת מעליב להרגיש שנותנים לבנות כזה דבר קיצ'י כדי שאולי הן תימשכנה לזה...

נו באמת..

הגישה והמסרים שמועברים מבעד למילים, לא נעימים בכלל, לפעמים זה מפחיד וסתם מכניס לחרדות ויאוש. אי אפשר לדרוש מנשים בדור שלנו דרישות שרלוונטיות לנשים מלפני 100 שנה, זה לא שייך ולא מתאים.

מה שכן, בעניינים כאלו אני מתייעצת וקוראת חוברות שיותר מתאימות לסגנון בו אני מנהלת את אורח חיי, הרבה יותר מקל, ומעודד.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.