החלק הקודם של הסיכום - 
הפינה על מרן ר' אברום, סיכום פרקי תולדות חייו- ד' #67 - נוער וגיל ההתבגרות (פרקים כ' - כ"ו)
יצא קצת ארוך, ניסתי לדחוס את כל מה שנשאר לתוך חלק אחד. אפשר לקרוא בשני שלבים..
בפינה 69 אביא סרגל מתומצת המציג בבת אחת את כל שלבי חייו. ובפינה 70 אכתוב דברי פרידה ולימוד ממנו ומדרכו, ובזאת ניפרד מפינתנו על ר' אברום שנמשכה מאז חודש תשרי.... לאחר שזכינו להכירו יותר וללמוד מדמותו.
חלק חמישי ואחרון לסיכום: פרקים כ"ז - ל"ג
תוך כדי המאבק בהסכם אוסלו, פרסם הרב גורן פסק האומר שחייל מחוייב לסרב פקודה ולא לפנות או למסור שטח, והארץ רעשה וגעשה. רבינו נחלץ להדוף את הטענות נגדו ולהלחם על חרותה של ההלכה וזכותו של רב בישראל לממש את חובתו לפסוק כפי דבר התורה ללא מורא. כשבהמשך איחוד הרבנים בנהגתו פרסם אף הוא פסק דומה.
עם זאת, נזהר רבינו ממחלוקת, וכאשר היה בישיבה מי שסינדלו את תכניותיו של הרב יהודה חזני זצ"ל להפגין על כבודה של א"י, שכנע רבינו את הרב חזני שלא לעורר על כך מהומה כפי שיכל... (פרק כ"ז)
לאחר מספר שנים, הקבוצה שבמשך כל השנים סירבה לקבל את הכרעת רבינו הרצי"ה על הנהגת הישיבה, ולחמה ברבינו וברב ישראלי, החליטה למרוד ולקרוע את הישיבה באופן סופי. תוך הפצת שקרים גסים על רבינו ושפיכת דמו בחוצות והקמת מוסד חדש בניגוד להלכה. זקני תלמידי הרצי"ה התכנסו למחאה בספריית הישיבה, ויחד עם הגר"מ אליהו חתמו על מכתב חריף הקורא למורדים לחזור בתשובה שלימה על העבירה שביצעו, לבקש את מחילת רבינו ולשוב לישיבה. אך התביעה כמובן לא נענתה.
ורבינו, פשוט תלה שלט בישיבה: "להתחזק בשמירת הלשון".. (פרק כ"ח)
כעשור לאחר המערכה באוסלו, התרגשה צרה חדשה על ישראל: גזירת הגירוש מגוש קטיף וחורבנו. גם כאן אזר רבינו חלציו, ממרומי גילו מעל תשעים שנה, ויצא ללחום מלחמת ה'. יחד עם הגר"מ אליהו נדדו מעצרת לעצרת ומנאום לנאום, וכמצביאים הובילו את קהל עדת מרעיתם. ללא לחוס על מעמדם, גילם, בריאותם וכבודם. "להם קשה יותר", השיב רבינו לרבנית ששאלה מדוע ירד לכפר דרום על אף שקשה לו... (פרק כ"ט)
רבינו, שאליו הצטרפו זקני תלמידיו-תלמידי הרצי"ה, דפק בכל כוחו על השולחן ודרש לסרב פקודה ולא לעבור על איסור תורה חמור שכזה. בהזהירו ללא היסוס, כי כל המשתתף במעשה הנבלה - לא ינקה מעונש שמים! (פרק ל') וכאשר שועלים קטנים מחבלים כרמים, "רבנים" קטנים וצעירים, חכמים בעיניהם, התיימרו "לפסוק" אחרת בניגוד להלכה. זעק רבינו בקול מר כנגד היומרה שנוטלים להם אנשים כאלו להנהיג את כלל ישראל, כשאינם ראויים לעטרה זו. ובמכתב חריף פסק כי דינם הוא כדין מי שלא הגיע להוראה ומורה, שקרא לו הרמב"ם "שוטה רשע וגס רוח" אשר "המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות", וכי הסומך עליהם אינו שוגג אלא מזיד גמור ולא ינקה מעונש. גם לרב מסויים שטען שהוא תלמידו של רבינו אך בפועל השתתף בגירוש כתב רבינו מכתב חד, הדורש ממנו לקיים את פסק ההלכה ולא להשתמש בשמו לשוא, וקורא לו לשוב בתשובה ולקנות את עולמו. (פרק ל"א.)
משנכשל המאבק ונחרב הגוש, כאב זאת רבינו באופן נוראי ובריאותו הידרדרה מאז קשות (בפעם השניה, לאחר הדרדור שהיה בעת קריעת הישיבה) אך עם זאת שב והדגיש - כי אמונתו בנצח ישראל וגאולתן לא נפגמת, וגם כשיש הסתר פנים בתוך תהליך הגאולה איננו שוכחים את החסד שעשה עימנו הקב"ה בהשיבו אותנו לארץ אבותינו, כשעל כך עלינו להודות ולשבח לקב"ה בלי קץ, ולא לכפור בגדלות התקופה שאליה הובילנו ה'.
ראוי לזכור זאת, כשיש אנשים שמתוך מבט צר, מבט שאינו של תורה, רואים הכל ב"שחור או לבן" ולא מבינים את המורכבות שבערכי התורה. לזכור שרבינו - כאב יותר מכולם את בגידת המדינה בארץ ובציבור, אך עדיין שמח ללא קץ על אתחלתא דגאולה הקיימת לנגד עינינו. מתוך מבט רחב, בוגר ועמוק. המונחה אך ורק מתוך התורה. (פרק ל"ב)
ומתוך נקודה זו, מתוך מאבקו של רבינו על א"י, ומתוך הסתכלותו הבהירה הנובעת מעומק התורה, אנו מגיעים לחיתום חייו. להתבקשותו אל צל כנפי השכינה, כאתרוג שנטל לו הקב"ה בחג הסוכות. ונעזבנו אנו לאנחות - אך להמשיך את דרכו בעוז.
אינני מסוגל ואין איך לתמצת את הפרק שכתבתי על פטירתו. במקום זאת אקשר כאן אליו, ואני ממליץ להכנס ולקרוא אותו, כדי להתרגש ולחוות את התעצומות הנובעות מתוך תיאור זה: הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו לג. #63 - נוער וגיל ההתבגרות
תיוגים:
מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות