מדריכה בקורס הכנה ללידה שמתנגדת לאפידורלשוחרת ידע

אני ברוך ה' בהריון ראשון, ואבמצעו של קורס הכנה ללידה אצל תומכת לידה בעיר שלי.

הקורס מעניין והמורה/מדריכה נחמדה ונותנת המון אינפורמציה חשובה בדרך יעילה ומצויינת.

אבל בינתיים הגענו בקורס ממש עד השלב של הלידה עצמה, עד שלב הלחיצות, וכל מה ששמעתי ממנה עד עכשיו זה תרגילים שכדאי לעשות בזמן הצירים, ונשימות שעוזרות להתמודד עם הכאבים, והרפיות וכו', והיא מדברת כאילו זאת הברירת מחדל והאופציה היחידה, כשרק מדי פעם היא מציינת "את התרגיל הזה אי אפשר לעשות עם אפידורל", "מי שלוקחת אפידורל לא יכולה לרדת מהמיטה אז היא לא תוכל לעשות את זה וזה", היא אפילו לא הזכירה את המושג לידה טבעית, ונראה שמבחינתה זוהי פשוט הדרך היחידה ללדת, כך שהיא לא מציעה את החלופה...

היא אמרה לנו בסוף השיעור הקודם שבשיעור הבא, שהנושא שלו הוא התערבות רפואית במהלך הלידה, היא תרחיב על אפידורל.

לפי הגישה שלה עד עכשיו, אני משערת שהיא אמנם תדבר על אפידורל, אבל מאוד בגישה שלילית.

אני ממש מרגישה שהיא עושה לי דה-לגיטימציה לאפידורל.

אני לקראת לידה ראשונה, עוד לא חוויתי את הדבר הזה שנקרא לידה, ובאמת שאין לי מושג מהם כאבים של צירים ולידה, ואני בכלל לא בטוחה שיש לי את הכוחות להתמודד איתם בלידה טבעית.

אני מפחדת שבגלל הגישה של המורה/מדריכה, בשעת מעשה אני אולי ארצה או אפילו ארגיש שאני ממש חייבת אפידורל, אבל לא אקח כי זה ירגיש לי כמו כישלון או בריחה מהתמודדות או משהו.

אז אני ממש אשמח לשמוע מכן - מה הדעה שלכן לגבי אפידורל בכלל, והאם המורה הזו צודקת כשהיא באה בגישה כזו שאפידורל הוא ברירה אחרונה.

תודה!

קיצוניות היא לא נכונהמשמעת עצמית
לא בלי אפידורל בכלל
ולא רק אפידורל.
אם את מרגישה שהיא מנסה להטות לכיוון מסויים והיט לא אובייטיבית
הייתי שואלת אותה ישירות ולפי התשובה מחליטה אם להחליף מדריכה
מסכימה ממש עם כותרת ההודעה שלך..,שגרה ברוכה
לא מתחברת לשום קיצוניות... בטח ובטח לפני לידה ראשונה שקיצוניות לא במקום בכלל.
אפחד לא יודע מה יהיה מהלך הלידה ואיך הגופ יתפקד בטח ובטח לא המדריכה בקורס. צריך להראות את כל האופציות להתמודדות עם הצירים כולל התרופתיות
אפידורל זה לא כישלון ולא בריחה.מוריה
תזכרי את זה כל הזמן.
יש נשים שזה טוב להם ויש נשים שלא.

בלידה ראשונה הכל הפתעה.

ויש גם מקרים רפואיים שלא נותנים איתם אפידורל.
אפידורל היא באמת הברירה האחרונהסוסה אדומה
כלומר, היא ברירה, וחשוב שאם את בוחרת בה, שתעשי את זה בהשלמה ושתשמחי בזה.
אבל כל מה שהיא אמרה שם, היא צודקת.
לאפידורל יש הרבה מאוד חסרונות שכדאי לך לדעת עליהם לפני שאת בוחרת לקחת.
הבחירה צריכה להיות מושכלת.

ברור שעדיף גם בשבילך וגם בשביל העובר ובע"ה הילד שלך, שתלדי ללא אפידורל. אם תקראי על ההשלכות שיכולות להיות, על כל מיני השפעות של זה וכו', תוכלי להבין את זה.
א ב ל, אפידורל זו אופציה. וחשוב שבכל מצב לא תרגישי נכשלת במקרה שתבחרי בה.
ואני אומרת את זה כמישהי שלקחה אפידורל, לא הרגשתי כישלון עם כל הרצון שלי והאמונה שלי ללדת בלי זה.

למה חשוב לדעת שאפידורל זו האופציה האחרונה?
כי באמת כדאי לעשות הכל כדי ללדת בלי זה.
אבל, לזכור לזכור לזכור שזו אופציה. ושה' נתן לנו את היכולת ללדת עם פחות כאב ולבחור בחסרונות של הדרך הזאת על פני החסרונות האחרים.
אבל תזכרי, יש חסרונות וכדאי לך מאוד להכיר בהם כדי באמת לבחור.

ובשעת מעשה, אל תדאגי, אם לא תצליחי לעמוד בכאב, שום דבר לא יעניין אותך, את תקחי.
הבעיה היא לא בשעת מעשה, אלא אח"כ.
ולכן, תתאמני מעכשיו, לקבל את עצמך ואת הלידה שלך, לא משנה איך היא תהיה.
תהיה שלמה עם ההוויה. עם התוכנית האלוהית, שהיא לרוב מאוד שונה מתוכנית הלידה שלך.
תקבלי. את עצמך. את ההחלטות שלך. ותהי שלמה עם הצרכים שלך באותה העת.

שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב ❤
אפידורל לגמרי גם יכול להיות בחירה מראשפשיטא
לא כל אחת רוצה ויש לה כח להיות במצב של התמודדות עד שכבר אי אפשר..
לאפידורל יכולות להיות השלכות, וגם לסבל גדול בשביל אישה מכאבים יכולות להיות השלכות...
נכון שלידה טבעית היא מבורכת מאוד כי באמת אין שום התערבות, אבל ב"ה שאפידורל הוא אופציה טובה ומספיק בטוחה בשביל שישתמשו בה בהמון לידות.

לפותחת- אם לא רלוונטי להחליף קורס (נשמע מהמם בלי קשר הקורס ושאת מקבלת ממנו המון מידע) ממליצה לך להשיג מיילדת שהמון שנים במקצוע כבר וראתה הרבה סוגים של לידות וסיבוכים אפשריים, ולקבוע איתה פגישה או שיחת טלפון שבה היא תדבר איתך על האפידורל וההשלכות שלו לטוב ולרע... בעיניי מידע ממיילדת בנושא אפידורל יותר מהימן ממידע מדולה, וכמובן בלי להוריד מערכן של הדולות שעושות עבודה מדהימה ויש להן ידע עצום.
פשוט מיילדות רואות יותר ומבינות יותר מבחינה רפואית והשלכות על הגוף.
ברור שהיא יכולה להיות בחירה מראשסוסה אדומה
אבל כדי שהיא תהיה בחירה, צריך שזו תהיה בחירה מושכלת.

אני בכל אופן חושבת שלהגיד מראש אני לא רוצה התמודדות כשההשלכות של האפידורל יכולות להיות לפעמים אפילו מסוכנות, זה לא נכון.

לכן חושבת, שגם אם מישהי בוחרת בלא לסבול, שתעשה את זה אחרי שהיא יודעת באמת איך האפידורל משפיע על הלידה ולפעמים גם על התקופה שאחריה.

בכל אופן, כל בחירה צריכה להיות שלמה. וכדי להיות שלמה, בעיניי, צריך לתת את הלב ואת הדעת לכל הפנים שלה.
וכל אחת תבחר מתי *היא* רוצה לבקש את האפידורל במקרה שתרצה...

אבל בגדול מסכימה איתך...
גם השלכות של לידה ארוכהמקקה

וסבל אינסופי, ותשישות ואפיסת כוחות, יכולות להיות מסוכנות.

באופן אישי האפידורל השפיע לי על הלידה רק לטובה, ואחרי כמה שעות לא נשארה שום השפעה לתקופה שאחרי הלידה.

בלידה ראשונה אי אפשר לדעת איך הגוף שלך יגיב, זה נכון

נכון מאודסוסה אדומה
ולכן הבחירה צריכה להיות מושכלת.
אני בכלל לא מתנגדת למה שכתבתן,
רק הדגשתי שגם אם היא בוחרת להקל על עצמה בעניין האפידורל, שתדע לפני כן את ההשלכות שעשויות לנבוע מזה.
לא לכולם יש מזל. עלי למשל בחירה כזאת עלתה קצת ביוקר, ואני עדיין לא מתחרטת שלקחתי. כי שוב, הבחירה היתה מושכלת.

ולגבי לידה ארוכה, לרוב דווקא האפידורל מאריך את הלידה, אבל לא משנה...

בכל אופן הגישה שלי היא לדעת כמה שיותר, ולהחליט בכל רגע נתון מה למה את מסוגלת.
גם ברגע האחרון אפשר להחליט לקחת.
והכי חשוב, לזכור שלא הכל בשליטתנו.
ולפעמים לבחור ללדת עם אפידורל, זו הבחירה הנכונה על כל ההשלכות שלה.
מה הבעיה להגיד ככה?פשיטא
אין נשים שבוחרות ללדת קיסרי מראש למרות שלקיסרי יכולות להיות השלכות יותר מסוכנות?
אני לגמרי בחרתי מראש באפידורל, למרות שידעתי ולמדתי היטב על הסכנות שעלולות להיות (שאגב, מזעריות כל כך באחוזים....)
בחירה מושכלת היא בחירה כשאשה יודעת מה יעשה לה טוב.
לי יעשה הכי טוב לסבול מכמה שפחות כאבים...
בחירה מושכלתסוסה אדומה
היא לדעת מה היתרונות והחסרונות בכל בחירה.
כשלחלק מזה זה מה יעשה לה טוב.

הרבה מאוד נשים בכלל לא יודעות על החסרונות שבאפידורל והן מוותרות מראש. ואני לא מאמינה בגישה הזאת.
אני מאמינה בלנסות ללהתחבר לטבע.

לצורך העניין, ממליצה אם כבר ללמוד אצל דולות ודומיהן שדוגלות בלידה ללא כאב או שיטה של לידה מתוך עונג ע"י תפיסות או תרגילים טבעיים, כי אני נגד לסבול.
אני פשוט לא בעד אפידורל כמוצא ראשון כשיש דרכים אחרות. ויש...
אבל הפותחת דיברה על גישה שהיא בעיקר נגד אפידורלפשיטא
וכדי לבחור בחירה מושכלת, היא חייבת לקבל גם מידע על היתרונות שבו...
הפותחת אמרה שהיא חוששת שזו השיטה..לפניו ברננה!
היא עוד לא שמעה את הדעה של הדולה.
לזה התייחסתי למטה
לפי מה שהיא הרחיבה, אני לא חושבת שזאת הגישהסוסה אדומה
זאת פשוט האמת.
עדיף ללדת בלי אפידורל ככלל, וגם מי שבוחרת בזה, זה כי זה מה שנכון עבורה ולא כי זאת ברירת המחדל.
כלומר, ברור שמי שהיתה יודעת ללדת ללא כאב, היתה מעדיפה ללדת ללא אפידורל, וזה מספיק.
ואם מישהי בוחרת לכאוב ואת ההשלכות של זה על פני לא לכאוב עם התערבות רפואית וההשלכות של זה, זו בחירה.

כמדריכה, היא נותנת את כל הכלים שברשותה כדי שאישה שרוצה ללדת ללא התערבות רפואית, יתאפשר לה.
וכן, היא צודקת שיש הרבה תרגילים שאי אפשר לעשות עם אפידורל.
וכן, היא צודקת שאפידורל זו בחירה אחרונה גם אם זאת בחירה לכתחילית של מישהי.

מה שכן, היא חייבת בין היתר להגיד שזה בסדר גמור לבחור אחרת גם אם עדיף שכך. ושזה לא כישלון ללדת עם אפידורל.

כישלון זה לא לשמוח בבחירות שלך, ולא לזכור שלידה לא הולכת לפי התוכניות שלנו. שיש פה אותך, את הילד שלך, ואת ה'. ולא הכל תלוי רק בך ובתוכניות שלך. וצריך לדעת לצאת שלמה עם מה שיקרה. זה העיקר מבחינתי.
ממש לא מעניין אותי אפידורל או לא.
הכי חשוב, שתהיה שלמה וזהו.

פשוט, אי אפשר להיות שלמה כשהבחירה לא מושכלת. לכן חשוב מאוד לדעת מה היתרונות והחסרונות שבכל בחירה.
מסכימה איתך, פשוט כתבתי לה שתשים לב שהיא תקבל את המידע כולו.פשיטא
אה, אז אנחנו לגמרי מסכימות עם הרעיון הכללי...סוסה אדומה
לחלוטין, פשוט אני ב"ה יצאתי ממש בלי שום השלכות מהאפידורלפשיטא
אז לכן אני יותר מאמינה ביתרונות שלו, יש מצב שאם הייתי נכווית הייתי חושבת אחרת...
אני חושבת שיש השלכות לא מודעותסוסה אדומה
גם על הילד לפעמים...

בכל אופן, לכל דבר יש חסרונות, ואף אחת לא אשמה כשהיא בוחרת לסבול פחות, וזה מה שחשוב ללמד.

כי המקום שבגללו נשים מרגישות נכשלות לפעמים, זה או כי הן מצפות להישאר חזקות, או כי הן יודעות שזו בחירה כל כך גרועה מבחינתן, ויש להן תחושות אשמה על זה שהן פשוט בחרו לסבול פחות ולשאת בהשלכות של זה על עצמן או על הילד.

אז מה שחשוב, זה לזכור שאף אחת לא יוצאת לא בסדר אם היא בחרה לא לסבול.
וזה שלא עמדת בכאב של הצירים, זה לא אומר שאת לא חזקה. יש הרבה גורמים שמשפיעים על עוצמת הכאב (למשל, מחסור בויטמינים מסויימים)...

מה שחשוב, זה שאישה תהיה קשובה לעצמה וליכולות שלה מתוך בחירה מושכלת.

ואם יש מדריכה שגורמת לתחושות אשמה, זה לא טוב.
פשוט לא ראיתי את זה בהכרח ממה שהיא כתבה.
מה הכוונה השלכות לא מודעות?חצילוש
או גם על הילד? תוכלי להרחיב?

כי אני הייתי בחדר לידה עם צירים של זירוז 3 ימים ולקחתי אפידורל שניה לפני שפרחה נשמתי ואני לא מגזימה. למשל היא חייבת לדעת שאם היא תצטרך זירוז כל השיטות הטבעיות האלה של ההקלה והנשימות לא יעזרו לה כי זה צירים לא טבעיים וכאבי תופת שרק ע"י אמצעים לא טבעיים אפשר להתמודד איתם. כאב ללא הפסקה וללא מקום לנשימה ולחידוש כוחות.. בעיני במצב כזה מי שיכולה ולא לוקחת זו סכנה גם..
לגמרי מסכימהסוסה אדומה
אני חושבת שאפידורל זו מתנה, וטוב שיש את האופציה הזאת.

לגבי זרוז, גם לגבי זה יש הרבה מה לאמר, אבל ברור שבמקרים של חוסר ברירה, גם זו מתנה.

הכלל הוא שכל התערבות גוררת התערבות נוספת... או עלולה לגרור כך ברוב המקרים.

אני בעד לנסות ללדת טבעי, מתוך עונג,
אבל הכי בעד להישאר עם ראש פתוח. וגם במקרה שמישהי תחליט לקחת אפידורל, שתקבל את זה בהשלמה.

אבל מפה ועד לשקר שזו הבחירה ראשונה שצריכה להיות?...

לגבי ההשלכות, אשלח לך בפרטי צילום שמסכם את הנושא, פשוט יש לזה זכויות אם אני לא טועה... תזכירי לי...
תודה. אשמח!חצילוש
תזכירי לי כי אני צריכה לצלם את זהסוסה אדומה
וזה לא איתי כאן
סבבנחצילוש
עונג וצירים נשמע לי פחות אמיתי (לפחות אצלי)יעל מהדרום
בלידה יש הפרשה אוקסיטוצינית של פי 40 ממה שיש בזמן אורגזמה סוסה אדומה
ויש שיטה כזאת שמלמדת אותך ממש איך במקום להתנגד לציר, לקבל אותו ולהנות ממנו.


אבל כן, צריך לעבוד קשה כדי לחוות מזה עונג...
לא שווה לי להתאמץ בשביל להנות מהצירים...אבל מעניין לדעתיעל מהדרום
למה הקיצוניות אבל? לשקר? מישהי פה שיקרה?,שגרה ברוכה
כל אחת אמרה דעתה ולפי מה שהיא יודעת/חושבת וכו'. אפחת לא שיקרה .. הלשון הזו קצת פוגענית..

וגם לגבי הבחירה הראשונה.. המילים "צריכה להיות" לא במקומן כי לא חושבת שמישהי טוענת כך .
יש כאלה שבשבילן זו הבחירה הראושנה. לא "צריכה להיות" ,אלא,יש כאלה שהן בוחרות כך. ולכן, זו אופציה.
כמו שמבחינתי להגיד לי שצריכה להיות האופיצה הראשונה ללדת טבעי- זה גם לא באלי. כי אין צריך להיות. מה שטוב לי אעשה כל עוד הרופא מאשר..

אני חושבת שמי שקיצונית זאת אתסוסה אדומה
אני לא נגד אפידורל, אני נגד להציג את זה כאופציה לכתחילית. זהו.

ואני לא מדברת על נשים שבוחרות בזה כאופציה ראשונה מבחינתן, וגם אין לי שום דבר נגד זה, זו זכותן וחובתן אם זה מה שעושה להן טוב. אלא על התרבות, על הגישה הרפואית וכו'.

בקיצור, אם הייתי נגד אפידורל בכל מחיר, אם הייתי אומרת שזה לא לגיטימי לבחור בזה, אם אני לא הייתי משתמשת בעצמי, הייתי מקבלת את החזרות הבלתי פוסקות שלך ביחס לקיצוניות.
קיצוני מצידך לקחת את זה כ"קיצוניות".

בקיצור, רוצה לקחת אפידורל? תהני.
מפה ועד לחנך לאפידורל, יש פער עצום, ועל זה אני יוצאת. על תרבות האפידורל.
יש לנו גוף מדהים, ויכולות ועוצמות הרבה יותר גבוהות מפתרונות קסם שיש בהם הרבה מאוד חסרונות.

נראה לי שמיציתי את הדיון.
תוכלי לשלוח גם לי?כמהה ליותר

אשמח לדעת את ההשלכות של לידה עם אפידורל.

כי עד עכשיו לא שמעתי על שום השלכות רעות חוץ מ - כאבים באיזור הדקירה בגב וסיכוי ממש ממש קטן לשיתוק.

 

לא שמעתי על השלכות על העובר.

תשלחי לי בפקטי כדי שאזכור לצלם ובשמחהסוסה אדומה
לגבי זירוז- זה תלוי בסוג בזירוז, במינון ובשלב שבו נמצאת האשהיעל מהדרום
לק"י

וגם באשה עצמה מן הסתם

ואני לא נגד אפידוראל. הפוך.... מברכת את מי שהמציא אותו.
לא חבל לכתוב דבר כזה ולהלחיץ סתם?סופי123
מה זה למען ה' השלכות לא מודעות? מניסיון של 2 עם ו2 בלי, לא היו שום השלכות על: התקשרות, הנקה, מזג, התפתחות שפתית, קוגניטיבית ומוטורית, קצב צמיחת השיער או נדיבות הלב. או שום דבר אחר. אלא אם את מתכוונת להשלכות רוחניות כאלה או אחרות שזה כבר באמת לא נושא לוויכוח, עולם הרפואה לא מכיר השלכות כאלה.
לך לא היו השלכותלפניו ברננה!
זה לא אומר שאין בכלל.
בעיקר על ההחלמה של היולדת אחרי הלידה
לי היו השלכות מלידה בלי אפידורלהנורמלית האחרונה
והחלמה קלה ומהירה הרבה יותר, ב"ה, אחרי לידה חלומית איתו.
מזל טוב?מוריה
היא טענה שיש השלכות על הילדסופי123
כתבה על החלמה של היולדת.הנורמלית האחרונה
כתבה - "השלכות לא מודעות על הילד"סופי123
ולדעתי זה אחד המשפטים המלחיצים לכתוב לאמהות לעתיד, בטח כשהוא לא מוצדק ןמבוסס על תחושת בטן.
בקשר להשלכות על היולדת - יכולות להיות. וגם ללידה בלי יכולות להיות. חשוב להכיר את הסיכונים, לא אומרת שלא. אבל למה להיות כה נחרצת בואכה נבחרת זעם בואכה יוצרת רגשות אשמה מיותרים. מיותר לגמרי.
גם..לפניו ברננה!
אם זה גורם להאטה ולצורך בוואקום שגורם לבעיות
אםהנורמלית האחרונה
ואם ניקח את הלידה הראשונה שלי כדוגמא, אז היה נחמד שאפידורל יאיט אותה קצת - כי הקצב המהיר שלה הוא זה שגרם להאטות, חתך וכמעט וואקום (לחצתי אחרי הציר שהרופא נתן כצ'אנס אחרון +לחיצה שלו על הבטן)

לא אומרת שאין השלכות לאפידורל ולא שחייבים לקחת, אבל הוא בכלל לא בהכרח יגרום בעיות.
למה סתם? כי לא שמעת על זה?סוסה אדומה
באמת למה נראה למישהי שלמישהו יש אינטרס להלחיץ סתם?
שמישהו רוצה להרע למישהו? לא נראה לך שזה מוגזם?

אוקיי, אז אכתוב פה, ומי שרוצה הוכחות אני שולחת אותה לעשות שיעורי בית בנושא.
פשוט כי אין לי אינטרס לשכנע, אני בסה"כ כתבתי לטובת השואלת, ומי שלא רוצה לקבל או להשתכנע, פחות קריטי לי. אבל לא במחיר שזה ימנע ממני לכתוב את האמת.
אדרבה, בגלל שאכפת לי אני כותבת. אבל אני כמובן לא אכריח אף אחת להשתמש באכפתיות שלי.

אני אחזור ואומר, אני לקחתי אפידורל, אצלי היו השלכות שחלק מהם היו מידיות, וחלק מהם התגלו בהמשך.

אל תבואו בטענה של "הרפואה לא אומרת את זה" כי הרפואה לא אומרת עוד הרבה דברים. וזה החיסרון שיש ברפואה הקובנציונלית, גם אם (אני חוזרת שוב!) אני משתמשת בה.

כותבת כרגע רק לגבי התינוק:
10-15% מהתינוקות חווים אנורמאליות בקצב הלב העוברי. ואחד מתוך 28 מפתח ברדיקרדיה משמעותית כשרמות התרופה מגיעות לשיאן אצל האם. בחלק מהמקרים המצב מצריך טיפול תרופתי או ניתוח חירום קיסרי..

לתינוקות שנולדו לאם שהיה לה חום כתוצאה מאפידורל יש סיכוי גבוה יותר להיוולד עם רמת אפגר נמוכה, צבע לא טוב וצורך בהחייאה (11.5%), אם עם חום מסכנת יותר את התינוק משום שאפילו מעלה או שתיים יותר מגבירות את רמת הפגיעה המוחית כתוצאה מחוסר בזרימת דם. חוקר אחד ציין כי הסיכון לנזק מוחי לתינוקות שרק נולדו לאמהות שקדחו מחום הוא פי 10. מחקר שוודי גדול מצא כי בשימוש באפידורל נקשר משמעותית לתוצאת אפגר נמוכה בעת הלידה. מחקר שנערך לאחקונה מצא גם כן רמות גבוהות של צהבת תינוקות בקרב תינוקות שנחשפו לאפידורל, אך יתכן וזה קשוק לעליה בשימוש בלידות מכשירים או בשימוש בפיטוצין.

שלושה מחקרים המשווים בין תינוקות שנחשפו לאפידורל לבין תינוקות שלא נחשפו לתרופות, והמשתמשים ב[4]NBAS של ברזלטון מדויק יותר, מצאו הבדלים בנוירו-התנהגות בין שתי הקבוצות.

ויש עוד הרבה, אני פשוט מעתיקה ואין לי זמן כרגע.

אכתוב בקצרה, עלול להשפיע כל ההנקה, בלבול במהלך המגע המוקדם, הפרעה בהיקשרות והתפתחות מערכת היחסים בין האם לתינוק...(מתוך אורית לייזרסון הכנה ללידה)

האם זה מחייב? כנראה שלא.
אצלי היו השלכות. ואצל עוד מספר נשים שאני מכירה.

האם אני מתנגדת בגלל זה לאפידורל ברמה האישית? לא בכל מחיר.
ועדיין, כאמא שרוצה לתת את ההכי טוב לילדים שלי, ברור שזו לא ההעדפה הראשונה שלי.
ועדיין מקבלת בחירה שונה של אישה אחרת.

מעבר לזה, זה משפיע פיזית גם על האישה עצמה.
ואני אומרת מנסיון אישי.

אז מי שרוצה לקחת, שתיקח.
אבל האמת חייבת להאמר, ולצערי היא לא נאמרת מספיק.
נכון, אבל גם אז צריך לדעת להתמודד עם הצירים עד ש...לפניו ברננה!
נכון, התייחסתי לעניין הטאבו של אפידורל בכלליפשיטא
בקורס שאני עשיתי למשל, גם למדתי תרגילים ושיטות להקל על הצירים ולקדם את הלידה וגם הרבה ידע מקיף על הנושא של אפידורל...
ברור שצריך לקבל כלים להתמודד עד האפידורל, אבל צריך איזון בין 2 סוגי המידע
אבל אני לא מכירה את הדולה הספציפית, יש מצב שהיא בגישה מאוד מאוד מסויימת, שזה בסדר גמור אבל אני בכל זאת ממליצה לפותחת ללכת לקבל מידע מהגישה האחרת כדי שיהיה איזון ויהיה לה קל ושלם יותר בלב לבחור מה שמתאים לה
רק אומרתמקקה

שיש מקרים שאפידורל הוא ממש לא אופציה אחרונה

והוא גם יכול לעזור ולקדם

אין מצווה לסבול, וזה לא בהכרח אפידורל=הסתבכות

אפידורל בשבילי הוא ברירה ראשונה . וילדתי בלי ועם,שגרה ברוכה
הלידה עם החוויה הכי טובה שלי זה זו שקיבלתי בשלב מוקדם יותר אפידורל והשפיע כיו שצריך וכו'. החלמה מעולה ב"ה.
כתבת מידי בנחרצות על כך שעדיף ללדת ללא אפידורל. אני חושבת שזה אינדוידואלי.. ולכל אחת "עדיף" משו אחר ...
ולפני לידה ראשונה לא יכולה להגיד חפותחת מה עדיף בשבילה
חד משמעית עדיף ללא אפידורל מבחינה רפואיתסוסה אדומה
זה שיש העדפה של מישהי, גם אם מלכתחילה לגמרי, זה לא אומר שזה מה שאמור להיות כברירת מחדל.

זה לא בריא לחנך דור שלם לוותר לעצמו, ולא להציג אלטרנטיבות אחרות, כשהאובייס הוא "קסם" שיש בו המון המון חסרונות.

בשביל שאישה תבחר בזה בין אם מלכתחילה ואם אם בדיעבד, היא צריכה לדעת מה כוללת הבחירה שלה. מה עלולות להיות ההשלכות של זה, איך זה משפיע על מהלך הלידה, איך זה עלול לסכן את הלידה, איך זה עלול להשפיע על ההנקה.

אינדבידואלי זה כן,
אבל בשביל שזה יהיה אינדבדואלי, צריך לבחור, וכדי לבחור, צריך לדעת. הכל.
כולל מה השיקולים האישיים של כל אחת..

אז בשבילך זו בחירה ראשונה, זה לא מה שאמור להיות בשביל הכלל.

מהודעותייך משתמע שרבים החסרונות בעניין האםידורל,שגרה ברוכה
והם מכסים על הכל.
ומזה חוששת הפותחת (כך זה נראה) שבקורס גם הלל הרוח הוא כזה

ולפני לידה ראשונה להגיע עם גישה של אפידורל סו הברירה האחרונה של האחרונה ונסי קודם להתמודד עם הכאב היא לא נכונה בעיניי.
שום רופא או מיילדת לא שכנעו אותי בכל אחת מהלידות לנסות בלי.
אני בהכרתי עם גופי לקחתי או לא לקחתי לםי הסיטואציה.

שום רופא ילדים לא טען שיש השפעות על הילד.

וכבר כתבתי בעבר אני נגד קיצוניות🙈
כל המוחלטות הזו..

לא אוכל להגיד למישהי חפני לידה ראשוננ תעשי כך וכך בעניין אפדירול. זה אישי לגמרי ויכוליות שהתעקשות ללא אפדירול היא סו שתעכב לה את הלידה למשל.. והאפידורל ירפה ויקדם וכן להפך.. לא אוכל להמליץ לה משו ספציפי אלא רק להכיר את כל האופציות. ולהכיר לא באופן מוטה לצד אחד אלא פשוט להכיר את כל הצדדים של כל אופציה.

האופן שמציגים כשבברור מוטה לצד אחד חורה לי.. זה הכל.
וזה מה שיוצר אחכ את הנשים מלאות המצפון וכאב הלב של: איך לא הצלחתי להתמודד. או למה נשברתי איזו עלובה אני. ואיזה גיבורה זאתי שהצליחה ללדת בלי.

לדעתי כולנו גיבורות בכל דרך שילדנו.

ושתהיה לפותחת לידה קלה ♥️
הרפואה הקונבנציונלית תמיד בוחרת בפתרונות הקליםסוסה אדומה
ואני לא נגדה, אני כן נגד השיטתיות, אני כן נגד להתייחס ליולדת כאל חולה כשהיא עושה את הדבר הכי טבעי בעולם עבורה.

כן צריך להציג את האלטרנטיבות. גם אנשי הרפואה, והם חוטאים בזה.

הרפואה דוחפת ללקיחת אפידורל,
ברור, מה האינטרס שלהם לעודד אותך ללדת בצורה טבעית?
להפך. הכי קל להם.
ולכן זאת לא הוכחה.

אני לא אשקר למישהי כי היא חוששת מהאמת.
זאת האמת, לאפידורל יש חסרונות, היא תלמד עליהם והיא תבחר אם היא בוחרת בהם או שהיא תעדיף אחרת. והיא גם זאת שתבחר מתי לבחור, לפני הלידה או במהלכה.

אבל לגבי הכלל, שאף אחד לא ישקר לכם, לא סתם נשים מעדיפות לסבול צירי לידה וללדת טבעי. יש סיבות טובות לכך.

ושוב, אני בחרתי ללדת עם אפידורל והייתי שלמה ושמחה עם זה, עם כל האמת שאני יודעת על האפידורל.
משמע, שזה אפשרי.
לדעת את האמת ולבחור בכל בחירה מתוך השלמה ושמחה.
לגבי הרפואה. כשכתבתי שלא אמרו לי לא לקחת , גם לא אמרו לי כן,שגרה ברוכה
איפה שאני ילדתי, הצוות שהיה איתי, לא המליצו לי על משו ספציפי מבחינת אפידורל. אז חבל להוצא לעז סתם. מה שעבד לך מעולה! אני דיברתי נטו נגד ההחלטתיות שזו ברירה אחרונה שמבחינתי מה שאני למדתי וחוויתי זו לא ברירה אחרונה ואולי יש עוד נשים כמוני
אני מניחה שאת פשוט לא מכירה את החסרונותסוסה אדומה
המהותיים שיש באפידורל, אבל אולי אני טועה.

אני חושבת שמי שיודעת, מעדיפה להימנע.

גם אם מכל סיבה שהיא זאת הברירה הראשונה שלה.
אני גם יודעת את החסרונות שבאקמול,שגרה ברוכה
ועדיין לוקחת. אני מאלה שלוקחת מה שהרפואה הקונבציונלית נותנת להקלה על כאבים.. אבל זו אני. ורק רציתי להשמיע גם את הקול של אלה שבשבילן זו אופציה ראשונה על אף הכל.

אז אסכם שלא נסכים🙃
שבת שלום
כשאני יולדת עם אפידורל, אני מרגישה שאני עושה את הדבר הטבעיפשיטא
בשבילי.

למה? כי יש צירים, יש לידה, תינוק יוצא בסופה בעז"ה, ובשביל הנפש שלי יותר טבעי לעשות את זה בלי כאבים שהופכים את כל התהליך להלם אחד גדול וחוסר כוח להתמודד...

זה שבעבר אפידורל לא היה קיים, זה לא אומר שיש טאבו שלידה ללא אפידורל היא הכי נכונה וטובה מלכתחילה, ב"ה עם השנים פיתחו את היכולת המיוחדת להקל על נשים במהלך הרגעים הגדולים האלו, שלפעמים עם כאבים יכולים להיית בלתי נסבלים עד טראומתיים.

אני מרגישה על עצמי שיותר טבעי לי למשל, להגיע לאחרי הלידה עם כוח ויכולת פיזית לטפל בתינוק שלי ולא להיות מותשת מרוב כאבים והתמודדות. אני פשוט מכירה את עצמי ואת הכוחות סבל שלי עם כל צד ויודעת להגיד שמבחינתי אפידורל הוא הבחירה הטבעית יותר. בשבילי.
ולכל אחת הבחירה הטבעית מן הסתם תהיה מתאימה לטבע שלה, שהיא מכירה את עצמה ואת הצדדים שבה

ובאמת חשוב לדעת את כל ההשלכות לכאן ולכאן ולבחור, אבל הבחירה הטבעית היא לאו דווקא הלידה הטבעית אצל כל אחת
במקרים רבים אפידורל מקדם את הלידה.סופי123
אישית, ילדתי 2 בלי ו2 עם. אין להשוות את החוויה שלי ואת החוויה שנשארה איתי. אפידורל מעולה עבורי, ומאמינה שעבור נשים נוספות גם.
יש מקרים שזה מקדם אבל זה לא לרוב. תלוי מאוד בסיטואציה, ככללסוסה אדומה
זה מאריך את תהליך הלידה.
זה גם הרפואה תגיד לך.
איך יודעים? זה לא שאפשר לעבור את אותה לידה בדיוק פעמייםיעל מהדרום
לק"י

פעם עם אפידוראל ופעם בלי.
מנסה לענותקטני ומתוק
בקורס שאני עשיתי גם היה הרבה דיבור על התמודדות בזמן צירים וכו'..
ולדעתי זה בכלל לא סותר לקחת אפידורל!
יש דברים שעוזרים להתמודד עם הצירים (ואפילו כדאי לעשות בשביל שהעובר יתברג טוב ויעזור ללידה)
וזה שלוקחים אפידורל זה בכלל לא כישלון.
לדעתי אפילו גבורה מסויימת שכן אני מודעת לכוחות שלי ועד איפה עובר גבול היכולת שלי.

(בסוגריים אוסיף, שאני הבנתי שכדאי לי לקחת אפידורל כי באמת לא ידעתי איך אתמודד עם הכאב, ומצד שני ממש ממש פחדתי מההכנסה של האפידורל (ממש מפחדת ממחטים).
לקחתי אפידורל וזה היה מצויין ב"ה, הקפיץ לי את הלידה ממש מהר!)
את האמת גם אנישוחרת ידע

ממש מפחדת ממחטים...

למעשה, עד ממש לאחרונה הפחד העיקרי שלי מלידה היה - הדקירות והצורך בפתיחה וריד...

אני ממש סובלת מחרדה סביב כל העניין ובבדיקות דם למשל צריכה שמישהו יחזיק לי את היד ולפעמים מגיעה כמעט להתקף חרדה - עם צמרמורות ורעד וצניחת סוכר וכו'

לא חשבתי על זה שאפידורל בעצם גם בסיפור הזה.

בטח שכן, רק שזה הרבה פחות כואב מהכאב של הצירים, ככה שהדקירהסוסה אדומה
הזאת לגמרי נסבלת.

אבל, מעבר לדקירה, שזה באמת בדיחה ביחס להכל, לפעמים נשארים עם כאבי גב למשך תקופה, שגם את זה חשוב לדעת...
פעמיים קיבלתי אפידורלמקקה

היה לי מצויין

קידם את הלידה

לא היו תופעות לואי

אני חושבת שבהכנה ללידה מתרכזים הרבה בתרגיליםלפניו ברננה!
בגלל שיש הרבה זמן של צירים עד שאפשר בכלל לקבל אפידורל.. (לצורך העניין הלידה הראשונה שלי התחילה ב4 לפנות בוקר ורק בשלוש אחר הצהריים הכניסו אותי לחדר לידה)
מי שלא עושה הכנה טובה, תכיר תרגילים, שיטות להרפיה והתמודדות עם הצירים פשוט תסבול (והסבל הזה גם יכול לעכב ולעצור את הלידה)
יכול להיות שבכלל הגישה של המדריכה שאת עושה אצלה את הקורס מתייחסת לאפידורל כאופציה, אבל כרגע היא עוד לא דיברה על זה, אלא על דרכי התמודדות עם הצירים, שצריך אותם לפני האפידורל. עכשיו הגעתם לשלב של האפידורל, והיא תסביר לגביו. יכול להיות גם שהגישה שלה היא נגד. ואז את צריכה לברר לעצמך מה דעתך. יכול להיות שהטיעונים שלה ישכנעו אותך.
אפידורל זה לא קסם. (כאילו כן. אבל לא כמו שאנחנו רגילים להתייחס לקסם...) יש לזה השלכות תוך כדי הלידה ואחריה וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם מראש.
בתור מישהי שפעמיים לא לקחה אפידורל (פעם ראשונה מבחירה, פעם שניה לא היה זמן... שזה גם דבר שצריך לקחת בחשבון, אבל מן הסתם לא לפני לידה ראשונה) אני יכולה לומר לך שמבחינתי זה לא כישלון, ולא חוסר יכולת להתמודדות לקחת, כמו שכתבת בהודעה שלך. זו בחירה שאני לא מעוניינת במחירים שלה... ולכן אני לא בוחרת בה. ולא שוללת שבמצב אחר אחליט שהמחיר הזה שווה לי.
צריך להתאים את עצמך למצב של הלידהפירות קיץ
אני חושבת שאפידורל עוזר ברור שזה כיף לידה טבעית אבל לידה לא הולכת כפי שתכננו אם ממש סובלים לוקחים זה בסדר גמור להגיד ולהציב גבול לכאב מה אני יכולה ומה לא, אני לקחתי אפידורל בפתיחה תשע שניה לפני לידה וזה עזר.. לא מתבאסת
הגישה שליאבי גיל
תעשי מה שמרגיש לך.
בלידה הראשונה סבלתי 18 שעות מצירי לחץ כל 5 דק ללא פתיחה אחרי ירידת מים. עד שאמרו לי אין לך ברירה קחי אפידורל.
עשיתי מה שהרגיש לי. כשיגיע בעזרת ה' זמנך ללדת תשתדלי להיות רגןעה אסופה ממוקדת כמה שאפשר ואם צריך אז תבקשי אפידורל. באמת הכי חשוב להיות קשובה לעצמך ולמהלך הלידה
לא קראתי את כל התגובותברכת ה
אבל רוצה להגיד- את משערת מה היא הולכת להגיד ובאיזה גישה. אבל לא בטוח בכלל שזה מה שיהיה.
אני מציעה לך לשמטע אותה עד הסוף, או לפחות את השיעור הבא שבו אמרה שתדבר על הנושא, ואז תראי.
כל מה שאמרת עד כה זה בכלל לא הוכחה שהיא נגד אפידורל. היא מתקדמת שלב שלב. דיברה עד עכשיו על תנועתיות ותרגילים רלוונטיים, ציינה מה לא רלוונטי עם אפידוראל, ואמרה שתתייחס בהרחבה לאפידורל בהמשך. ממש סדר הגיוני לדברים ולא מעיד על גישה.
בהצלחה!
היא לא יולדת במקומך...במבי2
כל אחת עוברת את זה אחרת.
לרוב לא באים בידיעה שרוצים אפידורל בטוח לכן זה מאוד חשוב לדעת את כל המשמעות של לקיחת אפידורל לפני לידה ראשונה וככה בזמן אמת אם תרגישי שאת חייבת את תביני מה זה אומר ותחליטי מה את עושה. לא בטוחה שהיא לגמרי נגד אבל בדרכ בקורס הכנה ללידה מנסים להכין כמה שאפשר עם כל הידע שאפשר להעביר לך.
תנסי לקבל ממנה את הידע בסוף תקבלי את ההחלטה שלך. בהצלחה מותק
היא צודקת שצריך לשים דגש על התמודדות עם ציריםאמאשוני
צירים מלווים את תהליך הלידה מתחילתו, אפידורל לא,
ולכן בקורס מאוד חשוב להבין איך להתמודד
במיוחד בלידות ראשונות שהשלב הלטנטי יכול להיות ארוך ומתיש ובכלל לא מכניסים עדיין לחדר לידה אז אין מה לדבר על אפידורל.
וגם איתו חשוב להיות בתנועה של האגן לפי מה שאפשר.
בסוף מה שמבריג את התינוק זה התנועתיות ואם לא זזים גם עם אפידורל זה יכול להזמין התערבויות מיותרות.
אז בעיני חשוב מה שהיא אומרת ועושה רק חבל שהיא משדרת מסר נכון.
לא בטוח שהיא תבוא בגישה שלילית לאפידורל במפגש הבא. היא בטוח תעלה חסרונות, כי יש חסרונות, אבל זה לא אמור לגרום לך להרגשה לא טובה.
חבל. את מתכוונת לקחת אותה כליווי בלידה או עושה אצלה רק את הקורס?
את בטוחה שהיא מתנגדת לאפידורל?אביהדולה
זה נשמע מאד מתסכל לקבל הכנה ללידה ממישהי שמנסה להלביש עלייך את האג'נדה שלה.
אני מקווה שבשיעור הבא, כשהיא תדבר על אפידורל, תקבלי פרופורציות ויתברר שהדעה שלה לא עד כדי כך חד משמעית, ויותר מכילה ופתוחה.
באופן אישי,
אני חושבת שברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. תודה לה' שיש את האפשרות הזאת!
בודאי שיש לו יתרונות וחסרונות, אבל זה פשוט לא עניין של הצלחה או חוסר הצלחה חס ושלום.

אשתף באופן אישי שעד כה ילדתי בלי אפידורל, אבל זה לא מתוך איזו גבורה, ב"ה לא הרגשתי צורך לקחת.
ואני גם יודעת שבפעמים הבאות, שה' יזכה אותי, אני לא באה סגורה על שום דבר.
הלידה היא אירוע שטומן בחובו כל כך הרבה לא-נודע,
איך אני יכולה לנבא מה הלידה תביא איתה? אילו התמודדויות?
אני לא מאמינה שכדאי לצאת בהצהרות לגבי לידה.
לא "בטוח אקח אפידורל" - כי מה אם לא יתאפשר? מה אם לא תספיקי?
ולא "אין סיכוי שאני לוקחת" - כי מה אם, כמו שכתבת, תרגישי שאת ממש חייבת?

כן לחשוב בכל רגע נתון, מה יעשה לי טוב? מה יכול לעזור לי עכשיו? ולהתקדם מרגע לרגע.
אני חושבת שכל אשה שנגשת ללדת יודעת בדיוק מה טוב לה.
לבוא בראש פתוח, ולב פתוח, לקבל את הלידה שלך כמו שהיא... לקבל את ההתמודדות שלך כמו שרק את יודעת להתמודד עם הלידה שלך ושל התינוק/ת שלך.
כי את תדעי, את תראי.
לא קראתי תגובות אחרותלהשתמח
אבל בכל מקרה אולי כדאי לברר מולה ישירות את העניין. תמיד מועיל להכיר לחיצות ונשימות כי צריך כלים להתמודד עם הצירים עד האפידורל ולפעמים בסוף אין אפשרות לאפידורל.
לא שמעתי אותה מדברת, אבל ממה שכתבת לא בטוח שהיא דווקא חושבת שזה דבר שלילי.
תודה רבה רבה לכל העונות!שוחרת ידע

אני די חדשה כאן בפורום (הייתי בעבר הרחוק בפורומים אחרים) וכשהעלתי את השאלה באמת לא ציפיתי לכל כך הרבה תשובות.

תודה רבה לכולכן על האכפתיות והתשובות המפורטות.

ולכל מי שלימדה זכות על המורה - יכול מאוד להיות שאתן צודקות. לא התכוונתי לשפוט אותה ולהניח הנחות מוקדם מדי,

אבל בכל זאת היה משהו בצורה שהיא דיברה על האפידורל בהערות ביניים האלה, בפרצופים ובכל השפה הלא מילולית, שגרם לי להרגיש ביקורתיות מצידה על המשתמשות באפידורל.

אז שוב, תודה לכולכן, ואני באמת אשתדל לקרוא וללמוד על כל ההשלכות של אפידורל לכאן ולכאן, ולהגיע ללידה כמה שיותר מוכנה לכל תרחיש!

ובאמת, איזה כיף שיש עם מי להתייעץ!

אפידוראל עדיף לקחת מפתיחה 5ים...
ובאמת עד אז זה טוב לעשיתאת התרגילי ולנסות למשוך זמן.
אחרי האפידורל את פשוט שוכבת ומחכה. אין כזה צורך בהכנה לזה.
הצירים והתנועה-התרגילים עוזרים לתינוק להתברג נכון כדי לצאת שזה מאוד חשוב.
את לא חייבת גם לקחתאת כל מה שאומרים לך כתורה מסיני. וזה נכון בכלל לכל דבר. כל דבר שהיא אומרת אן אחרים או אפילו אני, תפעילי את שיקוח הדעת שלך. תקראי עוד בנושא ותבחרי את מה שיעשה לך טוב.
כן זה כואב. ואחרי הלידה שלי שראיתי איזה הבדל זה בלי אפידורל ועם , אני באמת לא מבינה למה לסבול סתם.
ועדין יש חשיבות לחכות לפתיחה 5 לפחות כי יש שאומרים שזה מאריך את הלידה
יש מקרים שבהם אי אפשר לקחת אפידוראלשמעונה
ואז טוב שיש לך עוד פתרון
גם אם תקחי אפידורל ההכנה שלה לא תהיה לך מיותרתחילזון 123
אם לא תרצי/תוכלי/תספיקי לקחת אפידורל אז מה שתלמדי בקורס בטח יהיה לעזר רב.

ואם כן תקחי אפידורל מה שלמדת גם לא יזיק במיוחד. יש זמן של צירים בבית, יש תרגילים שאפשר גם עם אפידורל, לפעמים זה לא לגמרי משפיע וכו'
מה החלופה? לא ללמוד כלום על תהליך הלידה? ידע זה לא מזיק אף פעם גם אם לא השתמשת בכולו...
ונניח שהיא נגד אפידורל, אז?מקרמה
את תגלי שלכל טחת יש משנה סדורה על לידה, הנקה,אמהות,גמילה וכו וכו.

תסגלי לעצמך סינון.
קחי את הטוב שיש לה לתת לך.
כלים להתמודדות עם צירים זה ממש מידע טוב.
ואם בא לך ומתאים לך בחדר לידה אפידורל, קחי!
אם המצב היה הפוך (מדריכה שדוחפת לאפידורל ולכן לא נותנת כלים להתמודדות עם צירים) אז הייתי יותר דואגת

מידע איך להתמודד בלידה ללא אפידורל זה נכס
ואני אומרת לך את זה בתור מישהי שלקחה אפידורל ב2 הלידות... בלידה הראשונה העברתי צירים 24 שעות ללא יכולת לקחת אפידורל והלוואי והיה לי את הידע שהיה לי בלידה השניה

ותוציאי לך מהלקסיקון את המילה כשלון בהקשר של הורות.
אמחנו עושות את המקסימום שאנחנו יכולות, ואנחנו גם לפעמים טועות ומקבלות החלטות לא נכונות
אבל אנחנו לא כישלון!
בלת"ק. רק על עצמי לספר ידעתירק טוב!אחרונה
לידה ראשונה עם אפידורל. בתכל'ס בפתיחה מלאה כבר נגמר ולא הוסיפו. היה קשה הסוף. ההרגשה אחרי היתה מתסכלת. רגלים רדומות. לא יכולתי להתהפך במיטה. שלא לדבר על מקלחת.
לידה שניה לא הספקתי אפידורל. הרגשתי מצוין מהרגע שנגמרה הלידה.
לידה שלישית, כבר לא רציתי אפידורל. ושוב אחריה הרגשתי מעולה. בסה"כ לא אגיד שלא כאב אבל התמודדתי. אחרי הלידה עוד התקלחתי בחדר לידה, הרגשתי שאני יכולה להסתובב חופשי, בטח שלא צריך להסיע אותי למחלקה במיטת בי"ח.

לידה רביעית ארוכה. מעייפת. אחרי 3 לילות בלי שינה נורמלית. לא היה כ"כ קל.

לידה חמישית. הראש ממש ממש נמוך(הרגשתי אותו). אומרים לי עוד מעט את יולדת. בקשתי אפידורל כדי להרגיע את הכאב שהיה חזק ממני. למרות שידעתי שהלידה ממש קרובה. ותוך כמה דקות אחרי האפידורל ילדתי.

מה שאני באה להגיד, אין שחור ולבן. אפשר ככה וגם ככה. וכל אישה בכל לידה חווה דברים אחרת. ומה שנכון בלידה אחת לא נכון בלידה אחרת. והכל בסדר ומקובל.
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

👍👍השקט הזהאחרונה
קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומהאחרונה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעםאחרונה
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234אחרונה

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מישהי פה עשתה לתינוק פצפון ניתוח בקע מפשעתי?שיישאר חסוי

יש המלצות איפה כדאי לעשות

באיזה ביח..

עשיתי לבן שלי בגיל 4 חודשיםהשם שלי

עשינו בשערי צדק, אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.

בעיקרון היה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה רק אחרי הצהריים, הוא נשאר ללילה להשתחרר על הבוקר.

ההתאוששות היתה ממש קלה.


מוזמנת לשאול עוד דברים.

תודה! מה העלות של הדבר הזה עם ובלי ביטוחים משלימיםשיישאר חסוי

אני כל כך בורה בכל המערכת....

וגם- מנהל המחלקה- דר ארמון? הוא עשה לכם דרך שרפשיישאר חסוי

או סתם יצא?  

דרך הביטוח של מאוחדת שיאהשם שלי

היתה לנו אפשרות לבחור רופא ללא עלות.

הבחירה ללא עלות, והניתוח עצמו הוא בתשלום?שיישאר חסויאחרונה
מכוסה על ידי קופח בכל מקרה? רק עם ביטוח משלים? או עם השתתפות עצמית- וכמה?
כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

תודה! לא עזר לך להוריד דברים?תודה לה''
לא. לא עזר.מוריהאחרונה
אבל אולי אצלי פחות סבלו 🤷‍♀️
ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

תודה! אני אשתדל להוריד..תודה לה''
נכון מנשא זה ממש טוב
אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקית

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

תודה רבה! טיפים טובים!!!תודה לה''
מחפשת המלצה למכשיר מסאז' מניסיוןוואלה באלה

מפנק, טוב, עדיף לאיזור הגב

מתנה

כרגע פחות משנה התקציב, כשאבין מה הטווח מחירים ניסגר על מחיר.


תודה מראש!

עוקבתשמ"פ
יש לי אקדח עיסוישושנושי

ואנחנו לא משתמשים בו בכלל

קניתי גם מסאז' לעיניים מאין משקפת עם מוזיקה רטט חום ועוד - גם לא משתמשים.

השתמשתי בזה פעמיים שלוש וזהו. 

אוי, נשמע כמו משהו פחות מוצלחוואלה באלה
אמשיך לחשוב על משהו אחר... תודה!
יש ליהמקורית

אבל זה לא בשימוש יומיומי

ואני עוד לט מוצאת לך קישור, אבל הוא מעולה

קטע אני כבר לא מוצאת אותוהמקורית
ראיתי שמכרו בסופרפארם ועוד מקומות. אני לקחתי כמתנה מהעבודה לאחד החגים.


משו דומה - ידית עיסוי. ראיתי שמוכרים בדר גב

הסתכלתי בדר גב באמתוואלה באלהאחרונה

אחרי מה ששושנושי כתבה חשבתי אולי על משהו כזה

חגורת עיסוי רטט לגב BACK VIBRATION | ד"ר גב


אבל בהתחלה ראיתי את זה

מכשיר עיסוי ומסאז אישי PRO | ד"ר גב


זה דומה למה שיש לך?


אני לא מחפשת שיהיה לה לשימוש יומיומי, אבל כן רוצה שיהיה לה שימושי.

חבל לי להשקיע במתנה שתשב במגירה.

זאת מישהי בת 50+ עם כאבי גב שהולכת למסאז'ים מידי פעם (ככה שאני יודעת שהיא בסדר עם מגע)

לכן חשבתי שזה משהו שיכול להתאים לה ולשמח אותה.

אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שולחת חיבוקעדינה אבל בשטחאחרונה
ןמאחלת לך את כל הטוב, בשורות טובות ❤️
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה

אולי יעניין אותך