מדריכה בקורס הכנה ללידה שמתנגדת לאפידורלשוחרת ידע

אני ברוך ה' בהריון ראשון, ואבמצעו של קורס הכנה ללידה אצל תומכת לידה בעיר שלי.

הקורס מעניין והמורה/מדריכה נחמדה ונותנת המון אינפורמציה חשובה בדרך יעילה ומצויינת.

אבל בינתיים הגענו בקורס ממש עד השלב של הלידה עצמה, עד שלב הלחיצות, וכל מה ששמעתי ממנה עד עכשיו זה תרגילים שכדאי לעשות בזמן הצירים, ונשימות שעוזרות להתמודד עם הכאבים, והרפיות וכו', והיא מדברת כאילו זאת הברירת מחדל והאופציה היחידה, כשרק מדי פעם היא מציינת "את התרגיל הזה אי אפשר לעשות עם אפידורל", "מי שלוקחת אפידורל לא יכולה לרדת מהמיטה אז היא לא תוכל לעשות את זה וזה", היא אפילו לא הזכירה את המושג לידה טבעית, ונראה שמבחינתה זוהי פשוט הדרך היחידה ללדת, כך שהיא לא מציעה את החלופה...

היא אמרה לנו בסוף השיעור הקודם שבשיעור הבא, שהנושא שלו הוא התערבות רפואית במהלך הלידה, היא תרחיב על אפידורל.

לפי הגישה שלה עד עכשיו, אני משערת שהיא אמנם תדבר על אפידורל, אבל מאוד בגישה שלילית.

אני ממש מרגישה שהיא עושה לי דה-לגיטימציה לאפידורל.

אני לקראת לידה ראשונה, עוד לא חוויתי את הדבר הזה שנקרא לידה, ובאמת שאין לי מושג מהם כאבים של צירים ולידה, ואני בכלל לא בטוחה שיש לי את הכוחות להתמודד איתם בלידה טבעית.

אני מפחדת שבגלל הגישה של המורה/מדריכה, בשעת מעשה אני אולי ארצה או אפילו ארגיש שאני ממש חייבת אפידורל, אבל לא אקח כי זה ירגיש לי כמו כישלון או בריחה מהתמודדות או משהו.

אז אני ממש אשמח לשמוע מכן - מה הדעה שלכן לגבי אפידורל בכלל, והאם המורה הזו צודקת כשהיא באה בגישה כזו שאפידורל הוא ברירה אחרונה.

תודה!

קיצוניות היא לא נכונהמשמעת עצמית
לא בלי אפידורל בכלל
ולא רק אפידורל.
אם את מרגישה שהיא מנסה להטות לכיוון מסויים והיט לא אובייטיבית
הייתי שואלת אותה ישירות ולפי התשובה מחליטה אם להחליף מדריכה
מסכימה ממש עם כותרת ההודעה שלך..,שגרה ברוכה
לא מתחברת לשום קיצוניות... בטח ובטח לפני לידה ראשונה שקיצוניות לא במקום בכלל.
אפחד לא יודע מה יהיה מהלך הלידה ואיך הגופ יתפקד בטח ובטח לא המדריכה בקורס. צריך להראות את כל האופציות להתמודדות עם הצירים כולל התרופתיות
אפידורל זה לא כישלון ולא בריחה.מוריה
תזכרי את זה כל הזמן.
יש נשים שזה טוב להם ויש נשים שלא.

בלידה ראשונה הכל הפתעה.

ויש גם מקרים רפואיים שלא נותנים איתם אפידורל.
אפידורל היא באמת הברירה האחרונהסוסה אדומה
כלומר, היא ברירה, וחשוב שאם את בוחרת בה, שתעשי את זה בהשלמה ושתשמחי בזה.
אבל כל מה שהיא אמרה שם, היא צודקת.
לאפידורל יש הרבה מאוד חסרונות שכדאי לך לדעת עליהם לפני שאת בוחרת לקחת.
הבחירה צריכה להיות מושכלת.

ברור שעדיף גם בשבילך וגם בשביל העובר ובע"ה הילד שלך, שתלדי ללא אפידורל. אם תקראי על ההשלכות שיכולות להיות, על כל מיני השפעות של זה וכו', תוכלי להבין את זה.
א ב ל, אפידורל זו אופציה. וחשוב שבכל מצב לא תרגישי נכשלת במקרה שתבחרי בה.
ואני אומרת את זה כמישהי שלקחה אפידורל, לא הרגשתי כישלון עם כל הרצון שלי והאמונה שלי ללדת בלי זה.

למה חשוב לדעת שאפידורל זו האופציה האחרונה?
כי באמת כדאי לעשות הכל כדי ללדת בלי זה.
אבל, לזכור לזכור לזכור שזו אופציה. ושה' נתן לנו את היכולת ללדת עם פחות כאב ולבחור בחסרונות של הדרך הזאת על פני החסרונות האחרים.
אבל תזכרי, יש חסרונות וכדאי לך מאוד להכיר בהם כדי באמת לבחור.

ובשעת מעשה, אל תדאגי, אם לא תצליחי לעמוד בכאב, שום דבר לא יעניין אותך, את תקחי.
הבעיה היא לא בשעת מעשה, אלא אח"כ.
ולכן, תתאמני מעכשיו, לקבל את עצמך ואת הלידה שלך, לא משנה איך היא תהיה.
תהיה שלמה עם ההוויה. עם התוכנית האלוהית, שהיא לרוב מאוד שונה מתוכנית הלידה שלך.
תקבלי. את עצמך. את ההחלטות שלך. ותהי שלמה עם הצרכים שלך באותה העת.

שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב ❤
אפידורל לגמרי גם יכול להיות בחירה מראשפשיטא
לא כל אחת רוצה ויש לה כח להיות במצב של התמודדות עד שכבר אי אפשר..
לאפידורל יכולות להיות השלכות, וגם לסבל גדול בשביל אישה מכאבים יכולות להיות השלכות...
נכון שלידה טבעית היא מבורכת מאוד כי באמת אין שום התערבות, אבל ב"ה שאפידורל הוא אופציה טובה ומספיק בטוחה בשביל שישתמשו בה בהמון לידות.

לפותחת- אם לא רלוונטי להחליף קורס (נשמע מהמם בלי קשר הקורס ושאת מקבלת ממנו המון מידע) ממליצה לך להשיג מיילדת שהמון שנים במקצוע כבר וראתה הרבה סוגים של לידות וסיבוכים אפשריים, ולקבוע איתה פגישה או שיחת טלפון שבה היא תדבר איתך על האפידורל וההשלכות שלו לטוב ולרע... בעיניי מידע ממיילדת בנושא אפידורל יותר מהימן ממידע מדולה, וכמובן בלי להוריד מערכן של הדולות שעושות עבודה מדהימה ויש להן ידע עצום.
פשוט מיילדות רואות יותר ומבינות יותר מבחינה רפואית והשלכות על הגוף.
ברור שהיא יכולה להיות בחירה מראשסוסה אדומה
אבל כדי שהיא תהיה בחירה, צריך שזו תהיה בחירה מושכלת.

אני בכל אופן חושבת שלהגיד מראש אני לא רוצה התמודדות כשההשלכות של האפידורל יכולות להיות לפעמים אפילו מסוכנות, זה לא נכון.

לכן חושבת, שגם אם מישהי בוחרת בלא לסבול, שתעשה את זה אחרי שהיא יודעת באמת איך האפידורל משפיע על הלידה ולפעמים גם על התקופה שאחריה.

בכל אופן, כל בחירה צריכה להיות שלמה. וכדי להיות שלמה, בעיניי, צריך לתת את הלב ואת הדעת לכל הפנים שלה.
וכל אחת תבחר מתי *היא* רוצה לבקש את האפידורל במקרה שתרצה...

אבל בגדול מסכימה איתך...
גם השלכות של לידה ארוכהמקקה

וסבל אינסופי, ותשישות ואפיסת כוחות, יכולות להיות מסוכנות.

באופן אישי האפידורל השפיע לי על הלידה רק לטובה, ואחרי כמה שעות לא נשארה שום השפעה לתקופה שאחרי הלידה.

בלידה ראשונה אי אפשר לדעת איך הגוף שלך יגיב, זה נכון

נכון מאודסוסה אדומה
ולכן הבחירה צריכה להיות מושכלת.
אני בכלל לא מתנגדת למה שכתבתן,
רק הדגשתי שגם אם היא בוחרת להקל על עצמה בעניין האפידורל, שתדע לפני כן את ההשלכות שעשויות לנבוע מזה.
לא לכולם יש מזל. עלי למשל בחירה כזאת עלתה קצת ביוקר, ואני עדיין לא מתחרטת שלקחתי. כי שוב, הבחירה היתה מושכלת.

ולגבי לידה ארוכה, לרוב דווקא האפידורל מאריך את הלידה, אבל לא משנה...

בכל אופן הגישה שלי היא לדעת כמה שיותר, ולהחליט בכל רגע נתון מה למה את מסוגלת.
גם ברגע האחרון אפשר להחליט לקחת.
והכי חשוב, לזכור שלא הכל בשליטתנו.
ולפעמים לבחור ללדת עם אפידורל, זו הבחירה הנכונה על כל ההשלכות שלה.
מה הבעיה להגיד ככה?פשיטא
אין נשים שבוחרות ללדת קיסרי מראש למרות שלקיסרי יכולות להיות השלכות יותר מסוכנות?
אני לגמרי בחרתי מראש באפידורל, למרות שידעתי ולמדתי היטב על הסכנות שעלולות להיות (שאגב, מזעריות כל כך באחוזים....)
בחירה מושכלת היא בחירה כשאשה יודעת מה יעשה לה טוב.
לי יעשה הכי טוב לסבול מכמה שפחות כאבים...
בחירה מושכלתסוסה אדומה
היא לדעת מה היתרונות והחסרונות בכל בחירה.
כשלחלק מזה זה מה יעשה לה טוב.

הרבה מאוד נשים בכלל לא יודעות על החסרונות שבאפידורל והן מוותרות מראש. ואני לא מאמינה בגישה הזאת.
אני מאמינה בלנסות ללהתחבר לטבע.

לצורך העניין, ממליצה אם כבר ללמוד אצל דולות ודומיהן שדוגלות בלידה ללא כאב או שיטה של לידה מתוך עונג ע"י תפיסות או תרגילים טבעיים, כי אני נגד לסבול.
אני פשוט לא בעד אפידורל כמוצא ראשון כשיש דרכים אחרות. ויש...
אבל הפותחת דיברה על גישה שהיא בעיקר נגד אפידורלפשיטא
וכדי לבחור בחירה מושכלת, היא חייבת לקבל גם מידע על היתרונות שבו...
הפותחת אמרה שהיא חוששת שזו השיטה..לפניו ברננה!
היא עוד לא שמעה את הדעה של הדולה.
לזה התייחסתי למטה
לפי מה שהיא הרחיבה, אני לא חושבת שזאת הגישהסוסה אדומה
זאת פשוט האמת.
עדיף ללדת בלי אפידורל ככלל, וגם מי שבוחרת בזה, זה כי זה מה שנכון עבורה ולא כי זאת ברירת המחדל.
כלומר, ברור שמי שהיתה יודעת ללדת ללא כאב, היתה מעדיפה ללדת ללא אפידורל, וזה מספיק.
ואם מישהי בוחרת לכאוב ואת ההשלכות של זה על פני לא לכאוב עם התערבות רפואית וההשלכות של זה, זו בחירה.

כמדריכה, היא נותנת את כל הכלים שברשותה כדי שאישה שרוצה ללדת ללא התערבות רפואית, יתאפשר לה.
וכן, היא צודקת שיש הרבה תרגילים שאי אפשר לעשות עם אפידורל.
וכן, היא צודקת שאפידורל זו בחירה אחרונה גם אם זאת בחירה לכתחילית של מישהי.

מה שכן, היא חייבת בין היתר להגיד שזה בסדר גמור לבחור אחרת גם אם עדיף שכך. ושזה לא כישלון ללדת עם אפידורל.

כישלון זה לא לשמוח בבחירות שלך, ולא לזכור שלידה לא הולכת לפי התוכניות שלנו. שיש פה אותך, את הילד שלך, ואת ה'. ולא הכל תלוי רק בך ובתוכניות שלך. וצריך לדעת לצאת שלמה עם מה שיקרה. זה העיקר מבחינתי.
ממש לא מעניין אותי אפידורל או לא.
הכי חשוב, שתהיה שלמה וזהו.

פשוט, אי אפשר להיות שלמה כשהבחירה לא מושכלת. לכן חשוב מאוד לדעת מה היתרונות והחסרונות שבכל בחירה.
מסכימה איתך, פשוט כתבתי לה שתשים לב שהיא תקבל את המידע כולו.פשיטא
אה, אז אנחנו לגמרי מסכימות עם הרעיון הכללי...סוסה אדומה
לחלוטין, פשוט אני ב"ה יצאתי ממש בלי שום השלכות מהאפידורלפשיטא
אז לכן אני יותר מאמינה ביתרונות שלו, יש מצב שאם הייתי נכווית הייתי חושבת אחרת...
אני חושבת שיש השלכות לא מודעותסוסה אדומה
גם על הילד לפעמים...

בכל אופן, לכל דבר יש חסרונות, ואף אחת לא אשמה כשהיא בוחרת לסבול פחות, וזה מה שחשוב ללמד.

כי המקום שבגללו נשים מרגישות נכשלות לפעמים, זה או כי הן מצפות להישאר חזקות, או כי הן יודעות שזו בחירה כל כך גרועה מבחינתן, ויש להן תחושות אשמה על זה שהן פשוט בחרו לסבול פחות ולשאת בהשלכות של זה על עצמן או על הילד.

אז מה שחשוב, זה לזכור שאף אחת לא יוצאת לא בסדר אם היא בחרה לא לסבול.
וזה שלא עמדת בכאב של הצירים, זה לא אומר שאת לא חזקה. יש הרבה גורמים שמשפיעים על עוצמת הכאב (למשל, מחסור בויטמינים מסויימים)...

מה שחשוב, זה שאישה תהיה קשובה לעצמה וליכולות שלה מתוך בחירה מושכלת.

ואם יש מדריכה שגורמת לתחושות אשמה, זה לא טוב.
פשוט לא ראיתי את זה בהכרח ממה שהיא כתבה.
מה הכוונה השלכות לא מודעות?חצילוש
או גם על הילד? תוכלי להרחיב?

כי אני הייתי בחדר לידה עם צירים של זירוז 3 ימים ולקחתי אפידורל שניה לפני שפרחה נשמתי ואני לא מגזימה. למשל היא חייבת לדעת שאם היא תצטרך זירוז כל השיטות הטבעיות האלה של ההקלה והנשימות לא יעזרו לה כי זה צירים לא טבעיים וכאבי תופת שרק ע"י אמצעים לא טבעיים אפשר להתמודד איתם. כאב ללא הפסקה וללא מקום לנשימה ולחידוש כוחות.. בעיני במצב כזה מי שיכולה ולא לוקחת זו סכנה גם..
לגמרי מסכימהסוסה אדומה
אני חושבת שאפידורל זו מתנה, וטוב שיש את האופציה הזאת.

לגבי זרוז, גם לגבי זה יש הרבה מה לאמר, אבל ברור שבמקרים של חוסר ברירה, גם זו מתנה.

הכלל הוא שכל התערבות גוררת התערבות נוספת... או עלולה לגרור כך ברוב המקרים.

אני בעד לנסות ללדת טבעי, מתוך עונג,
אבל הכי בעד להישאר עם ראש פתוח. וגם במקרה שמישהי תחליט לקחת אפידורל, שתקבל את זה בהשלמה.

אבל מפה ועד לשקר שזו הבחירה ראשונה שצריכה להיות?...

לגבי ההשלכות, אשלח לך בפרטי צילום שמסכם את הנושא, פשוט יש לזה זכויות אם אני לא טועה... תזכירי לי...
תודה. אשמח!חצילוש
תזכירי לי כי אני צריכה לצלם את זהסוסה אדומה
וזה לא איתי כאן
סבבנחצילוש
עונג וצירים נשמע לי פחות אמיתי (לפחות אצלי)יעל מהדרום
בלידה יש הפרשה אוקסיטוצינית של פי 40 ממה שיש בזמן אורגזמה סוסה אדומה
ויש שיטה כזאת שמלמדת אותך ממש איך במקום להתנגד לציר, לקבל אותו ולהנות ממנו.


אבל כן, צריך לעבוד קשה כדי לחוות מזה עונג...
לא שווה לי להתאמץ בשביל להנות מהצירים...אבל מעניין לדעתיעל מהדרום
למה הקיצוניות אבל? לשקר? מישהי פה שיקרה?,שגרה ברוכה
כל אחת אמרה דעתה ולפי מה שהיא יודעת/חושבת וכו'. אפחת לא שיקרה .. הלשון הזו קצת פוגענית..

וגם לגבי הבחירה הראשונה.. המילים "צריכה להיות" לא במקומן כי לא חושבת שמישהי טוענת כך .
יש כאלה שבשבילן זו הבחירה הראושנה. לא "צריכה להיות" ,אלא,יש כאלה שהן בוחרות כך. ולכן, זו אופציה.
כמו שמבחינתי להגיד לי שצריכה להיות האופיצה הראשונה ללדת טבעי- זה גם לא באלי. כי אין צריך להיות. מה שטוב לי אעשה כל עוד הרופא מאשר..

אני חושבת שמי שקיצונית זאת אתסוסה אדומה
אני לא נגד אפידורל, אני נגד להציג את זה כאופציה לכתחילית. זהו.

ואני לא מדברת על נשים שבוחרות בזה כאופציה ראשונה מבחינתן, וגם אין לי שום דבר נגד זה, זו זכותן וחובתן אם זה מה שעושה להן טוב. אלא על התרבות, על הגישה הרפואית וכו'.

בקיצור, אם הייתי נגד אפידורל בכל מחיר, אם הייתי אומרת שזה לא לגיטימי לבחור בזה, אם אני לא הייתי משתמשת בעצמי, הייתי מקבלת את החזרות הבלתי פוסקות שלך ביחס לקיצוניות.
קיצוני מצידך לקחת את זה כ"קיצוניות".

בקיצור, רוצה לקחת אפידורל? תהני.
מפה ועד לחנך לאפידורל, יש פער עצום, ועל זה אני יוצאת. על תרבות האפידורל.
יש לנו גוף מדהים, ויכולות ועוצמות הרבה יותר גבוהות מפתרונות קסם שיש בהם הרבה מאוד חסרונות.

נראה לי שמיציתי את הדיון.
תוכלי לשלוח גם לי?כמהה ליותר

אשמח לדעת את ההשלכות של לידה עם אפידורל.

כי עד עכשיו לא שמעתי על שום השלכות רעות חוץ מ - כאבים באיזור הדקירה בגב וסיכוי ממש ממש קטן לשיתוק.

 

לא שמעתי על השלכות על העובר.

תשלחי לי בפקטי כדי שאזכור לצלם ובשמחהסוסה אדומה
לגבי זירוז- זה תלוי בסוג בזירוז, במינון ובשלב שבו נמצאת האשהיעל מהדרום
לק"י

וגם באשה עצמה מן הסתם

ואני לא נגד אפידוראל. הפוך.... מברכת את מי שהמציא אותו.
לא חבל לכתוב דבר כזה ולהלחיץ סתם?סופי123
מה זה למען ה' השלכות לא מודעות? מניסיון של 2 עם ו2 בלי, לא היו שום השלכות על: התקשרות, הנקה, מזג, התפתחות שפתית, קוגניטיבית ומוטורית, קצב צמיחת השיער או נדיבות הלב. או שום דבר אחר. אלא אם את מתכוונת להשלכות רוחניות כאלה או אחרות שזה כבר באמת לא נושא לוויכוח, עולם הרפואה לא מכיר השלכות כאלה.
לך לא היו השלכותלפניו ברננה!
זה לא אומר שאין בכלל.
בעיקר על ההחלמה של היולדת אחרי הלידה
לי היו השלכות מלידה בלי אפידורלהנורמלית האחרונה
והחלמה קלה ומהירה הרבה יותר, ב"ה, אחרי לידה חלומית איתו.
מזל טוב?מוריה
היא טענה שיש השלכות על הילדסופי123
כתבה על החלמה של היולדת.הנורמלית האחרונה
כתבה - "השלכות לא מודעות על הילד"סופי123
ולדעתי זה אחד המשפטים המלחיצים לכתוב לאמהות לעתיד, בטח כשהוא לא מוצדק ןמבוסס על תחושת בטן.
בקשר להשלכות על היולדת - יכולות להיות. וגם ללידה בלי יכולות להיות. חשוב להכיר את הסיכונים, לא אומרת שלא. אבל למה להיות כה נחרצת בואכה נבחרת זעם בואכה יוצרת רגשות אשמה מיותרים. מיותר לגמרי.
גם..לפניו ברננה!
אם זה גורם להאטה ולצורך בוואקום שגורם לבעיות
אםהנורמלית האחרונה
ואם ניקח את הלידה הראשונה שלי כדוגמא, אז היה נחמד שאפידורל יאיט אותה קצת - כי הקצב המהיר שלה הוא זה שגרם להאטות, חתך וכמעט וואקום (לחצתי אחרי הציר שהרופא נתן כצ'אנס אחרון +לחיצה שלו על הבטן)

לא אומרת שאין השלכות לאפידורל ולא שחייבים לקחת, אבל הוא בכלל לא בהכרח יגרום בעיות.
למה סתם? כי לא שמעת על זה?סוסה אדומה
באמת למה נראה למישהי שלמישהו יש אינטרס להלחיץ סתם?
שמישהו רוצה להרע למישהו? לא נראה לך שזה מוגזם?

אוקיי, אז אכתוב פה, ומי שרוצה הוכחות אני שולחת אותה לעשות שיעורי בית בנושא.
פשוט כי אין לי אינטרס לשכנע, אני בסה"כ כתבתי לטובת השואלת, ומי שלא רוצה לקבל או להשתכנע, פחות קריטי לי. אבל לא במחיר שזה ימנע ממני לכתוב את האמת.
אדרבה, בגלל שאכפת לי אני כותבת. אבל אני כמובן לא אכריח אף אחת להשתמש באכפתיות שלי.

אני אחזור ואומר, אני לקחתי אפידורל, אצלי היו השלכות שחלק מהם היו מידיות, וחלק מהם התגלו בהמשך.

אל תבואו בטענה של "הרפואה לא אומרת את זה" כי הרפואה לא אומרת עוד הרבה דברים. וזה החיסרון שיש ברפואה הקובנציונלית, גם אם (אני חוזרת שוב!) אני משתמשת בה.

כותבת כרגע רק לגבי התינוק:
10-15% מהתינוקות חווים אנורמאליות בקצב הלב העוברי. ואחד מתוך 28 מפתח ברדיקרדיה משמעותית כשרמות התרופה מגיעות לשיאן אצל האם. בחלק מהמקרים המצב מצריך טיפול תרופתי או ניתוח חירום קיסרי..

לתינוקות שנולדו לאם שהיה לה חום כתוצאה מאפידורל יש סיכוי גבוה יותר להיוולד עם רמת אפגר נמוכה, צבע לא טוב וצורך בהחייאה (11.5%), אם עם חום מסכנת יותר את התינוק משום שאפילו מעלה או שתיים יותר מגבירות את רמת הפגיעה המוחית כתוצאה מחוסר בזרימת דם. חוקר אחד ציין כי הסיכון לנזק מוחי לתינוקות שרק נולדו לאמהות שקדחו מחום הוא פי 10. מחקר שוודי גדול מצא כי בשימוש באפידורל נקשר משמעותית לתוצאת אפגר נמוכה בעת הלידה. מחקר שנערך לאחקונה מצא גם כן רמות גבוהות של צהבת תינוקות בקרב תינוקות שנחשפו לאפידורל, אך יתכן וזה קשוק לעליה בשימוש בלידות מכשירים או בשימוש בפיטוצין.

שלושה מחקרים המשווים בין תינוקות שנחשפו לאפידורל לבין תינוקות שלא נחשפו לתרופות, והמשתמשים ב[4]NBAS של ברזלטון מדויק יותר, מצאו הבדלים בנוירו-התנהגות בין שתי הקבוצות.

ויש עוד הרבה, אני פשוט מעתיקה ואין לי זמן כרגע.

אכתוב בקצרה, עלול להשפיע כל ההנקה, בלבול במהלך המגע המוקדם, הפרעה בהיקשרות והתפתחות מערכת היחסים בין האם לתינוק...(מתוך אורית לייזרסון הכנה ללידה)

האם זה מחייב? כנראה שלא.
אצלי היו השלכות. ואצל עוד מספר נשים שאני מכירה.

האם אני מתנגדת בגלל זה לאפידורל ברמה האישית? לא בכל מחיר.
ועדיין, כאמא שרוצה לתת את ההכי טוב לילדים שלי, ברור שזו לא ההעדפה הראשונה שלי.
ועדיין מקבלת בחירה שונה של אישה אחרת.

מעבר לזה, זה משפיע פיזית גם על האישה עצמה.
ואני אומרת מנסיון אישי.

אז מי שרוצה לקחת, שתיקח.
אבל האמת חייבת להאמר, ולצערי היא לא נאמרת מספיק.
נכון, אבל גם אז צריך לדעת להתמודד עם הצירים עד ש...לפניו ברננה!
נכון, התייחסתי לעניין הטאבו של אפידורל בכלליפשיטא
בקורס שאני עשיתי למשל, גם למדתי תרגילים ושיטות להקל על הצירים ולקדם את הלידה וגם הרבה ידע מקיף על הנושא של אפידורל...
ברור שצריך לקבל כלים להתמודד עד האפידורל, אבל צריך איזון בין 2 סוגי המידע
אבל אני לא מכירה את הדולה הספציפית, יש מצב שהיא בגישה מאוד מאוד מסויימת, שזה בסדר גמור אבל אני בכל זאת ממליצה לפותחת ללכת לקבל מידע מהגישה האחרת כדי שיהיה איזון ויהיה לה קל ושלם יותר בלב לבחור מה שמתאים לה
רק אומרתמקקה

שיש מקרים שאפידורל הוא ממש לא אופציה אחרונה

והוא גם יכול לעזור ולקדם

אין מצווה לסבול, וזה לא בהכרח אפידורל=הסתבכות

אפידורל בשבילי הוא ברירה ראשונה . וילדתי בלי ועם,שגרה ברוכה
הלידה עם החוויה הכי טובה שלי זה זו שקיבלתי בשלב מוקדם יותר אפידורל והשפיע כיו שצריך וכו'. החלמה מעולה ב"ה.
כתבת מידי בנחרצות על כך שעדיף ללדת ללא אפידורל. אני חושבת שזה אינדוידואלי.. ולכל אחת "עדיף" משו אחר ...
ולפני לידה ראשונה לא יכולה להגיד חפותחת מה עדיף בשבילה
חד משמעית עדיף ללא אפידורל מבחינה רפואיתסוסה אדומה
זה שיש העדפה של מישהי, גם אם מלכתחילה לגמרי, זה לא אומר שזה מה שאמור להיות כברירת מחדל.

זה לא בריא לחנך דור שלם לוותר לעצמו, ולא להציג אלטרנטיבות אחרות, כשהאובייס הוא "קסם" שיש בו המון המון חסרונות.

בשביל שאישה תבחר בזה בין אם מלכתחילה ואם אם בדיעבד, היא צריכה לדעת מה כוללת הבחירה שלה. מה עלולות להיות ההשלכות של זה, איך זה משפיע על מהלך הלידה, איך זה עלול לסכן את הלידה, איך זה עלול להשפיע על ההנקה.

אינדבידואלי זה כן,
אבל בשביל שזה יהיה אינדבדואלי, צריך לבחור, וכדי לבחור, צריך לדעת. הכל.
כולל מה השיקולים האישיים של כל אחת..

אז בשבילך זו בחירה ראשונה, זה לא מה שאמור להיות בשביל הכלל.

מהודעותייך משתמע שרבים החסרונות בעניין האםידורל,שגרה ברוכה
והם מכסים על הכל.
ומזה חוששת הפותחת (כך זה נראה) שבקורס גם הלל הרוח הוא כזה

ולפני לידה ראשונה להגיע עם גישה של אפידורל סו הברירה האחרונה של האחרונה ונסי קודם להתמודד עם הכאב היא לא נכונה בעיניי.
שום רופא או מיילדת לא שכנעו אותי בכל אחת מהלידות לנסות בלי.
אני בהכרתי עם גופי לקחתי או לא לקחתי לםי הסיטואציה.

שום רופא ילדים לא טען שיש השפעות על הילד.

וכבר כתבתי בעבר אני נגד קיצוניות🙈
כל המוחלטות הזו..

לא אוכל להגיד למישהי חפני לידה ראשוננ תעשי כך וכך בעניין אפדירול. זה אישי לגמרי ויכוליות שהתעקשות ללא אפדירול היא סו שתעכב לה את הלידה למשל.. והאפידורל ירפה ויקדם וכן להפך.. לא אוכל להמליץ לה משו ספציפי אלא רק להכיר את כל האופציות. ולהכיר לא באופן מוטה לצד אחד אלא פשוט להכיר את כל הצדדים של כל אופציה.

האופן שמציגים כשבברור מוטה לצד אחד חורה לי.. זה הכל.
וזה מה שיוצר אחכ את הנשים מלאות המצפון וכאב הלב של: איך לא הצלחתי להתמודד. או למה נשברתי איזו עלובה אני. ואיזה גיבורה זאתי שהצליחה ללדת בלי.

לדעתי כולנו גיבורות בכל דרך שילדנו.

ושתהיה לפותחת לידה קלה ♥️
הרפואה הקונבנציונלית תמיד בוחרת בפתרונות הקליםסוסה אדומה
ואני לא נגדה, אני כן נגד השיטתיות, אני כן נגד להתייחס ליולדת כאל חולה כשהיא עושה את הדבר הכי טבעי בעולם עבורה.

כן צריך להציג את האלטרנטיבות. גם אנשי הרפואה, והם חוטאים בזה.

הרפואה דוחפת ללקיחת אפידורל,
ברור, מה האינטרס שלהם לעודד אותך ללדת בצורה טבעית?
להפך. הכי קל להם.
ולכן זאת לא הוכחה.

אני לא אשקר למישהי כי היא חוששת מהאמת.
זאת האמת, לאפידורל יש חסרונות, היא תלמד עליהם והיא תבחר אם היא בוחרת בהם או שהיא תעדיף אחרת. והיא גם זאת שתבחר מתי לבחור, לפני הלידה או במהלכה.

אבל לגבי הכלל, שאף אחד לא ישקר לכם, לא סתם נשים מעדיפות לסבול צירי לידה וללדת טבעי. יש סיבות טובות לכך.

ושוב, אני בחרתי ללדת עם אפידורל והייתי שלמה ושמחה עם זה, עם כל האמת שאני יודעת על האפידורל.
משמע, שזה אפשרי.
לדעת את האמת ולבחור בכל בחירה מתוך השלמה ושמחה.
לגבי הרפואה. כשכתבתי שלא אמרו לי לא לקחת , גם לא אמרו לי כן,שגרה ברוכה
איפה שאני ילדתי, הצוות שהיה איתי, לא המליצו לי על משו ספציפי מבחינת אפידורל. אז חבל להוצא לעז סתם. מה שעבד לך מעולה! אני דיברתי נטו נגד ההחלטתיות שזו ברירה אחרונה שמבחינתי מה שאני למדתי וחוויתי זו לא ברירה אחרונה ואולי יש עוד נשים כמוני
אני מניחה שאת פשוט לא מכירה את החסרונותסוסה אדומה
המהותיים שיש באפידורל, אבל אולי אני טועה.

אני חושבת שמי שיודעת, מעדיפה להימנע.

גם אם מכל סיבה שהיא זאת הברירה הראשונה שלה.
אני גם יודעת את החסרונות שבאקמול,שגרה ברוכה
ועדיין לוקחת. אני מאלה שלוקחת מה שהרפואה הקונבציונלית נותנת להקלה על כאבים.. אבל זו אני. ורק רציתי להשמיע גם את הקול של אלה שבשבילן זו אופציה ראשונה על אף הכל.

אז אסכם שלא נסכים🙃
שבת שלום
כשאני יולדת עם אפידורל, אני מרגישה שאני עושה את הדבר הטבעיפשיטא
בשבילי.

למה? כי יש צירים, יש לידה, תינוק יוצא בסופה בעז"ה, ובשביל הנפש שלי יותר טבעי לעשות את זה בלי כאבים שהופכים את כל התהליך להלם אחד גדול וחוסר כוח להתמודד...

זה שבעבר אפידורל לא היה קיים, זה לא אומר שיש טאבו שלידה ללא אפידורל היא הכי נכונה וטובה מלכתחילה, ב"ה עם השנים פיתחו את היכולת המיוחדת להקל על נשים במהלך הרגעים הגדולים האלו, שלפעמים עם כאבים יכולים להיית בלתי נסבלים עד טראומתיים.

אני מרגישה על עצמי שיותר טבעי לי למשל, להגיע לאחרי הלידה עם כוח ויכולת פיזית לטפל בתינוק שלי ולא להיות מותשת מרוב כאבים והתמודדות. אני פשוט מכירה את עצמי ואת הכוחות סבל שלי עם כל צד ויודעת להגיד שמבחינתי אפידורל הוא הבחירה הטבעית יותר. בשבילי.
ולכל אחת הבחירה הטבעית מן הסתם תהיה מתאימה לטבע שלה, שהיא מכירה את עצמה ואת הצדדים שבה

ובאמת חשוב לדעת את כל ההשלכות לכאן ולכאן ולבחור, אבל הבחירה הטבעית היא לאו דווקא הלידה הטבעית אצל כל אחת
במקרים רבים אפידורל מקדם את הלידה.סופי123
אישית, ילדתי 2 בלי ו2 עם. אין להשוות את החוויה שלי ואת החוויה שנשארה איתי. אפידורל מעולה עבורי, ומאמינה שעבור נשים נוספות גם.
יש מקרים שזה מקדם אבל זה לא לרוב. תלוי מאוד בסיטואציה, ככללסוסה אדומה
זה מאריך את תהליך הלידה.
זה גם הרפואה תגיד לך.
איך יודעים? זה לא שאפשר לעבור את אותה לידה בדיוק פעמייםיעל מהדרום
לק"י

פעם עם אפידוראל ופעם בלי.
מנסה לענותקטני ומתוק
בקורס שאני עשיתי גם היה הרבה דיבור על התמודדות בזמן צירים וכו'..
ולדעתי זה בכלל לא סותר לקחת אפידורל!
יש דברים שעוזרים להתמודד עם הצירים (ואפילו כדאי לעשות בשביל שהעובר יתברג טוב ויעזור ללידה)
וזה שלוקחים אפידורל זה בכלל לא כישלון.
לדעתי אפילו גבורה מסויימת שכן אני מודעת לכוחות שלי ועד איפה עובר גבול היכולת שלי.

(בסוגריים אוסיף, שאני הבנתי שכדאי לי לקחת אפידורל כי באמת לא ידעתי איך אתמודד עם הכאב, ומצד שני ממש ממש פחדתי מההכנסה של האפידורל (ממש מפחדת ממחטים).
לקחתי אפידורל וזה היה מצויין ב"ה, הקפיץ לי את הלידה ממש מהר!)
את האמת גם אנישוחרת ידע

ממש מפחדת ממחטים...

למעשה, עד ממש לאחרונה הפחד העיקרי שלי מלידה היה - הדקירות והצורך בפתיחה וריד...

אני ממש סובלת מחרדה סביב כל העניין ובבדיקות דם למשל צריכה שמישהו יחזיק לי את היד ולפעמים מגיעה כמעט להתקף חרדה - עם צמרמורות ורעד וצניחת סוכר וכו'

לא חשבתי על זה שאפידורל בעצם גם בסיפור הזה.

בטח שכן, רק שזה הרבה פחות כואב מהכאב של הצירים, ככה שהדקירהסוסה אדומה
הזאת לגמרי נסבלת.

אבל, מעבר לדקירה, שזה באמת בדיחה ביחס להכל, לפעמים נשארים עם כאבי גב למשך תקופה, שגם את זה חשוב לדעת...
פעמיים קיבלתי אפידורלמקקה

היה לי מצויין

קידם את הלידה

לא היו תופעות לואי

אני חושבת שבהכנה ללידה מתרכזים הרבה בתרגיליםלפניו ברננה!
בגלל שיש הרבה זמן של צירים עד שאפשר בכלל לקבל אפידורל.. (לצורך העניין הלידה הראשונה שלי התחילה ב4 לפנות בוקר ורק בשלוש אחר הצהריים הכניסו אותי לחדר לידה)
מי שלא עושה הכנה טובה, תכיר תרגילים, שיטות להרפיה והתמודדות עם הצירים פשוט תסבול (והסבל הזה גם יכול לעכב ולעצור את הלידה)
יכול להיות שבכלל הגישה של המדריכה שאת עושה אצלה את הקורס מתייחסת לאפידורל כאופציה, אבל כרגע היא עוד לא דיברה על זה, אלא על דרכי התמודדות עם הצירים, שצריך אותם לפני האפידורל. עכשיו הגעתם לשלב של האפידורל, והיא תסביר לגביו. יכול להיות גם שהגישה שלה היא נגד. ואז את צריכה לברר לעצמך מה דעתך. יכול להיות שהטיעונים שלה ישכנעו אותך.
אפידורל זה לא קסם. (כאילו כן. אבל לא כמו שאנחנו רגילים להתייחס לקסם...) יש לזה השלכות תוך כדי הלידה ואחריה וחשוב מאוד להיות מודעים אליהם מראש.
בתור מישהי שפעמיים לא לקחה אפידורל (פעם ראשונה מבחירה, פעם שניה לא היה זמן... שזה גם דבר שצריך לקחת בחשבון, אבל מן הסתם לא לפני לידה ראשונה) אני יכולה לומר לך שמבחינתי זה לא כישלון, ולא חוסר יכולת להתמודדות לקחת, כמו שכתבת בהודעה שלך. זו בחירה שאני לא מעוניינת במחירים שלה... ולכן אני לא בוחרת בה. ולא שוללת שבמצב אחר אחליט שהמחיר הזה שווה לי.
צריך להתאים את עצמך למצב של הלידהפירות קיץ
אני חושבת שאפידורל עוזר ברור שזה כיף לידה טבעית אבל לידה לא הולכת כפי שתכננו אם ממש סובלים לוקחים זה בסדר גמור להגיד ולהציב גבול לכאב מה אני יכולה ומה לא, אני לקחתי אפידורל בפתיחה תשע שניה לפני לידה וזה עזר.. לא מתבאסת
הגישה שליאבי גיל
תעשי מה שמרגיש לך.
בלידה הראשונה סבלתי 18 שעות מצירי לחץ כל 5 דק ללא פתיחה אחרי ירידת מים. עד שאמרו לי אין לך ברירה קחי אפידורל.
עשיתי מה שהרגיש לי. כשיגיע בעזרת ה' זמנך ללדת תשתדלי להיות רגןעה אסופה ממוקדת כמה שאפשר ואם צריך אז תבקשי אפידורל. באמת הכי חשוב להיות קשובה לעצמך ולמהלך הלידה
לא קראתי את כל התגובותברכת ה
אבל רוצה להגיד- את משערת מה היא הולכת להגיד ובאיזה גישה. אבל לא בטוח בכלל שזה מה שיהיה.
אני מציעה לך לשמטע אותה עד הסוף, או לפחות את השיעור הבא שבו אמרה שתדבר על הנושא, ואז תראי.
כל מה שאמרת עד כה זה בכלל לא הוכחה שהיא נגד אפידורל. היא מתקדמת שלב שלב. דיברה עד עכשיו על תנועתיות ותרגילים רלוונטיים, ציינה מה לא רלוונטי עם אפידוראל, ואמרה שתתייחס בהרחבה לאפידורל בהמשך. ממש סדר הגיוני לדברים ולא מעיד על גישה.
בהצלחה!
היא לא יולדת במקומך...במבי2
כל אחת עוברת את זה אחרת.
לרוב לא באים בידיעה שרוצים אפידורל בטוח לכן זה מאוד חשוב לדעת את כל המשמעות של לקיחת אפידורל לפני לידה ראשונה וככה בזמן אמת אם תרגישי שאת חייבת את תביני מה זה אומר ותחליטי מה את עושה. לא בטוחה שהיא לגמרי נגד אבל בדרכ בקורס הכנה ללידה מנסים להכין כמה שאפשר עם כל הידע שאפשר להעביר לך.
תנסי לקבל ממנה את הידע בסוף תקבלי את ההחלטה שלך. בהצלחה מותק
היא צודקת שצריך לשים דגש על התמודדות עם ציריםאמאשוני
צירים מלווים את תהליך הלידה מתחילתו, אפידורל לא,
ולכן בקורס מאוד חשוב להבין איך להתמודד
במיוחד בלידות ראשונות שהשלב הלטנטי יכול להיות ארוך ומתיש ובכלל לא מכניסים עדיין לחדר לידה אז אין מה לדבר על אפידורל.
וגם איתו חשוב להיות בתנועה של האגן לפי מה שאפשר.
בסוף מה שמבריג את התינוק זה התנועתיות ואם לא זזים גם עם אפידורל זה יכול להזמין התערבויות מיותרות.
אז בעיני חשוב מה שהיא אומרת ועושה רק חבל שהיא משדרת מסר נכון.
לא בטוח שהיא תבוא בגישה שלילית לאפידורל במפגש הבא. היא בטוח תעלה חסרונות, כי יש חסרונות, אבל זה לא אמור לגרום לך להרגשה לא טובה.
חבל. את מתכוונת לקחת אותה כליווי בלידה או עושה אצלה רק את הקורס?
את בטוחה שהיא מתנגדת לאפידורל?אביהדולה
זה נשמע מאד מתסכל לקבל הכנה ללידה ממישהי שמנסה להלביש עלייך את האג'נדה שלה.
אני מקווה שבשיעור הבא, כשהיא תדבר על אפידורל, תקבלי פרופורציות ויתברר שהדעה שלה לא עד כדי כך חד משמעית, ויותר מכילה ופתוחה.
באופן אישי,
אני חושבת שברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. תודה לה' שיש את האפשרות הזאת!
בודאי שיש לו יתרונות וחסרונות, אבל זה פשוט לא עניין של הצלחה או חוסר הצלחה חס ושלום.

אשתף באופן אישי שעד כה ילדתי בלי אפידורל, אבל זה לא מתוך איזו גבורה, ב"ה לא הרגשתי צורך לקחת.
ואני גם יודעת שבפעמים הבאות, שה' יזכה אותי, אני לא באה סגורה על שום דבר.
הלידה היא אירוע שטומן בחובו כל כך הרבה לא-נודע,
איך אני יכולה לנבא מה הלידה תביא איתה? אילו התמודדויות?
אני לא מאמינה שכדאי לצאת בהצהרות לגבי לידה.
לא "בטוח אקח אפידורל" - כי מה אם לא יתאפשר? מה אם לא תספיקי?
ולא "אין סיכוי שאני לוקחת" - כי מה אם, כמו שכתבת, תרגישי שאת ממש חייבת?

כן לחשוב בכל רגע נתון, מה יעשה לי טוב? מה יכול לעזור לי עכשיו? ולהתקדם מרגע לרגע.
אני חושבת שכל אשה שנגשת ללדת יודעת בדיוק מה טוב לה.
לבוא בראש פתוח, ולב פתוח, לקבל את הלידה שלך כמו שהיא... לקבל את ההתמודדות שלך כמו שרק את יודעת להתמודד עם הלידה שלך ושל התינוק/ת שלך.
כי את תדעי, את תראי.
לא קראתי תגובות אחרותלהשתמח
אבל בכל מקרה אולי כדאי לברר מולה ישירות את העניין. תמיד מועיל להכיר לחיצות ונשימות כי צריך כלים להתמודד עם הצירים עד האפידורל ולפעמים בסוף אין אפשרות לאפידורל.
לא שמעתי אותה מדברת, אבל ממה שכתבת לא בטוח שהיא דווקא חושבת שזה דבר שלילי.
תודה רבה רבה לכל העונות!שוחרת ידע

אני די חדשה כאן בפורום (הייתי בעבר הרחוק בפורומים אחרים) וכשהעלתי את השאלה באמת לא ציפיתי לכל כך הרבה תשובות.

תודה רבה לכולכן על האכפתיות והתשובות המפורטות.

ולכל מי שלימדה זכות על המורה - יכול מאוד להיות שאתן צודקות. לא התכוונתי לשפוט אותה ולהניח הנחות מוקדם מדי,

אבל בכל זאת היה משהו בצורה שהיא דיברה על האפידורל בהערות ביניים האלה, בפרצופים ובכל השפה הלא מילולית, שגרם לי להרגיש ביקורתיות מצידה על המשתמשות באפידורל.

אז שוב, תודה לכולכן, ואני באמת אשתדל לקרוא וללמוד על כל ההשלכות של אפידורל לכאן ולכאן, ולהגיע ללידה כמה שיותר מוכנה לכל תרחיש!

ובאמת, איזה כיף שיש עם מי להתייעץ!

אפידוראל עדיף לקחת מפתיחה 5ים...
ובאמת עד אז זה טוב לעשיתאת התרגילי ולנסות למשוך זמן.
אחרי האפידורל את פשוט שוכבת ומחכה. אין כזה צורך בהכנה לזה.
הצירים והתנועה-התרגילים עוזרים לתינוק להתברג נכון כדי לצאת שזה מאוד חשוב.
את לא חייבת גם לקחתאת כל מה שאומרים לך כתורה מסיני. וזה נכון בכלל לכל דבר. כל דבר שהיא אומרת אן אחרים או אפילו אני, תפעילי את שיקוח הדעת שלך. תקראי עוד בנושא ותבחרי את מה שיעשה לך טוב.
כן זה כואב. ואחרי הלידה שלי שראיתי איזה הבדל זה בלי אפידורל ועם , אני באמת לא מבינה למה לסבול סתם.
ועדין יש חשיבות לחכות לפתיחה 5 לפחות כי יש שאומרים שזה מאריך את הלידה
יש מקרים שבהם אי אפשר לקחת אפידוראלשמעונה
ואז טוב שיש לך עוד פתרון
גם אם תקחי אפידורל ההכנה שלה לא תהיה לך מיותרתחילזון 123
אם לא תרצי/תוכלי/תספיקי לקחת אפידורל אז מה שתלמדי בקורס בטח יהיה לעזר רב.

ואם כן תקחי אפידורל מה שלמדת גם לא יזיק במיוחד. יש זמן של צירים בבית, יש תרגילים שאפשר גם עם אפידורל, לפעמים זה לא לגמרי משפיע וכו'
מה החלופה? לא ללמוד כלום על תהליך הלידה? ידע זה לא מזיק אף פעם גם אם לא השתמשת בכולו...
ונניח שהיא נגד אפידורל, אז?מקרמה
את תגלי שלכל טחת יש משנה סדורה על לידה, הנקה,אמהות,גמילה וכו וכו.

תסגלי לעצמך סינון.
קחי את הטוב שיש לה לתת לך.
כלים להתמודדות עם צירים זה ממש מידע טוב.
ואם בא לך ומתאים לך בחדר לידה אפידורל, קחי!
אם המצב היה הפוך (מדריכה שדוחפת לאפידורל ולכן לא נותנת כלים להתמודדות עם צירים) אז הייתי יותר דואגת

מידע איך להתמודד בלידה ללא אפידורל זה נכס
ואני אומרת לך את זה בתור מישהי שלקחה אפידורל ב2 הלידות... בלידה הראשונה העברתי צירים 24 שעות ללא יכולת לקחת אפידורל והלוואי והיה לי את הידע שהיה לי בלידה השניה

ותוציאי לך מהלקסיקון את המילה כשלון בהקשר של הורות.
אמחנו עושות את המקסימום שאנחנו יכולות, ואנחנו גם לפעמים טועות ומקבלות החלטות לא נכונות
אבל אנחנו לא כישלון!
בלת"ק. רק על עצמי לספר ידעתירק טוב!אחרונה
לידה ראשונה עם אפידורל. בתכל'ס בפתיחה מלאה כבר נגמר ולא הוסיפו. היה קשה הסוף. ההרגשה אחרי היתה מתסכלת. רגלים רדומות. לא יכולתי להתהפך במיטה. שלא לדבר על מקלחת.
לידה שניה לא הספקתי אפידורל. הרגשתי מצוין מהרגע שנגמרה הלידה.
לידה שלישית, כבר לא רציתי אפידורל. ושוב אחריה הרגשתי מעולה. בסה"כ לא אגיד שלא כאב אבל התמודדתי. אחרי הלידה עוד התקלחתי בחדר לידה, הרגשתי שאני יכולה להסתובב חופשי, בטח שלא צריך להסיע אותי למחלקה במיטת בי"ח.

לידה רביעית ארוכה. מעייפת. אחרי 3 לילות בלי שינה נורמלית. לא היה כ"כ קל.

לידה חמישית. הראש ממש ממש נמוך(הרגשתי אותו). אומרים לי עוד מעט את יולדת. בקשתי אפידורל כדי להרגיע את הכאב שהיה חזק ממני. למרות שידעתי שהלידה ממש קרובה. ותוך כמה דקות אחרי האפידורל ילדתי.

מה שאני באה להגיד, אין שחור ולבן. אפשר ככה וגם ככה. וכל אישה בכל לידה חווה דברים אחרת. ומה שנכון בלידה אחת לא נכון בלידה אחרת. והכל בסדר ומקובל.
חומרי ניקיון מומלצים - שוטווואלה באלה

אני מרגישה שאני לא מנקה טוב מספיק בגלל שהחומרים שאני משתמשת בהם הם לא משהו

אין לי הרבה מבחר..


אשמח להחכים


מתייגת את האלופות

@Seven

@המקורית

ועוד כל מי שתוכל להחכים אותי

לא ראיתי שהורס בגדיםשופטים
בשבילי כפפות מספיק אבל אני לא סמכות 🫣
קשרי משפחהאמאשוני

מעניין אותי מה דעתכם על הסיטואציה הבאה:

אתמול התקשרתי לאבא שלי לשאול אם הוא יכול לקחת את הבת שלי לטיול. (הם גרים בישוב ויש ישר מהישוב מלא מקומות מקומות של טבע)

הוא אמר שכן.

הילדה קמה מוקדם, התארגנה לטיול עם מים וכובע.

לקחתי אותה אליהם בדרך לעבודה.

כשאני מגיעה, אמא שלי נוזפת בי למה לא תיאמתי איתה את התוכניות.

מתסבר שהיא תכננה לשמור על אחיינים אחרים וביטלה אותם בגללי.

עכשיו מבחינתי למה אני אמורה לתאם עם אמא שלי מתי אבא שלי לוקח את הבת שלי לטיול?

אם הם רוצים שיתאמו תוכניות אחד עם השני.


 

בקיצור הם לא לוקחים את הילדה לטיול והיא נשארה לעזור להם לפסח.

מבחינתי היה להחזיר אותה הביתה עם אין טיול (בעלי בבית עם שאר הילדים) אבל לא רציתי לפגוע בהם יותר מדי אז השארתי אותה.

אבל היא הייתה ממש זקוקה לאוורור והסברתי לה כמה חשוב לצאת קצת לשמש.


 

בקיצור לא יודעת למה דברים עם המשפחה שלי נוטים כ"כ להסתבך.


 

מה יצא?

ילדה תקועה בבית של סבא וסבתא

אחיינים שבועלה להם התוכנית

אחותי שנתקעה

בעלי שצריך לצאת במיוחד לאסוף את הילדה (רק הנסיעה הלוך חזור יכל בזמן הזה להוציא אותה לטיול)

אמא שלי שלא מבינה למה לא תיאמתי איתה

ואני שלא מבינה למה הכל תמיד מסתבך.


 

זה רק המשפחה שלי ככה או שזה קורה במשפחות הכי טובות?

🫣

קראתי הכל, וחושבת שיש מקום במקרים כאלהכתבתנו

לתכנן מאחורי הגב של אמא בלי שקיפות מלאה. 🙈🙈

אם היא תקועה, אם היא כמעט בכל מצב לא מרוצה ותמיד מחושבת על הדקות ולא משחררת את עצמה להנות, לעומת אבא שיכול להרשות לעצמו לצאת ולטייל, אז אפשר לקבוע איתו שיעדכן את אמא שהוא יוצא (או, אם זה לא נשמע מוזר, אפילו בעצמך להגיד לאמא 'שמעתי שאבא מתכנן לטייל מחר' כדי לודא שהיא יודעת שהוא לא נמצא), ולהפגיש אותו עם הנכדים בלי שהיא בהכרח יודעת שזה מה שהוא עושה.

נשמע לי לא הוגן לאבא, לך, לילדים- להפסיד את כל הקשר בגלל שלאמא זה לא בא בטוב.

עוד משהו, אם זה המצב, להרגיל את הילדים שכל תוכנית עם סבא היא בסיס לשינויים אם זה לא מסתדר לסבתא. שלא יקרה שמתאכזבים ויום טיול הופך ליום נקיונות אצל סבא וסבתא, ומצד שני לא הייתי דואגת שלילדה זו אכזבה גדולה מידי. אני מאמינה (אולי מחוויות הילדות שלי ולא בהכרח יכולה להכליל) שזמן עם סבא וסבתא הוא קסום גם אם זה לעזור לנקות. ואגב, גם פה אפשר לעודד את אבא להפוך את זה לכיף, לצ'פר בממתקים או הפתעות, לשחק תוך כדי או לספר סיפורי חיים או דמיון- לנצל את הזמן המשותף ליצירת חוויות וזכרונות עם הנכדים.

וכן... לפעמים קשרים במשפחה הכי נורמלית הכי מיינסטרים הופכים להיות מסובכים, גם כן מניסיון. 🤍

שבת מחוץ לבית?מולהבולה

אני רועדת מפחד לצאת

בעלי מנסה לשכנע אותי לנסוע להורים שלו במרחק של שעה נסיעה

עם כל הילדים

אתן נוסעות מחוץ לעיר ?

ועם זה שחמותי לא מפסיקה להזמין אותנו פתאום זה הזוי

אחרי שביקשנו לבוא לפני שבועיים והיא אמרה שלא רלוונטי עד פסח כי היא כבר ניקתה את כל המשחקים.

אנחנו גרים באזור מלא באזעקות ברמה קיצונית ולהם אין בכלל אזעקות

אני חוששת מהדרכים עם כל הילדיםץ מה עושים כשיש אזעקה

נסענו לפורים לחמי וחמותי - שעה נסיעהנטועה

ושבת קודמת נסענו לאמא שלי - שעה וארבעים דקות נסיעה

בהחלט מלחיץ. מאוד. הייתי ביחד עם בעלי, ושני ילדים קטנים (ניובורן ובן 3) ואמרנו שאם נקבל התראה מקדימה נחפש לאיפה אפשר להכנס עד שהאזעקה תגיע ואם לא יתאפשר, נעצור בצד הדרך כל אחד לוקח ילד אחד ומתכופפים בצד הדרך. ב"ה כל הנסיעות עברו לנו בלי אזעקות, דווקא בעיר תפסה אותי התראה מקדימה תןך כדי נהיגה ובדיוק כשהייתי במעלית כבר התחילה האזעקה. גם הייתי בחתונה השבוע. קיצר, אם המשק עובד והכל פתוח כרגיל חוץ ממוסדות חינוך, אישית לא רואה טעם לכלוא את עצמי בבית. צריך את האיוורור הזה. מודה שמאוד פחדתי מהנסיעה עם הילדים ומה יהיה אם תתפוס אותנו אזעקה, אבל הרווח הנפשי של ההתאווררות גבר על הפחד.

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
כל הכבוד!!מכחול
מצב מטריד אצל חמותיהריון ולידה

אז יש לי גיס שגר בבית של ההורים

והבעיה איתו שהוא שם מכנס בגזרה נמוכה

מה זה אומר?

שאם הוא מתכופף מרים ידיים יושב על כסא

פשוט רואים לו את כל החריץ סליחה על הבוטות

וזה פשוט לא נעים בקטע אחרררר

כאילו אני לא מצליחה להבין את זה

הוא לא מרגיש?

איך אשתו לא מעירה לו?

אני מתחרפנת מזה

כאילו אנחנו שם

ואני מפחדת מכל תנועה שהוא עושה

לא מעוניינת

לצפות בזה

ואני גם לא מבינה איך אף אחד לא אומר גלום5

יכולה להיות סיטואציה שכולם יושבים בסלון

והוא מתכופף לאיזה ילד

ופשוט כולם רואים לו

ומתעלמיפ זה מזעזע בענייני

והעיקר להניק אצלם בסךון5

אסור בתכלית האיסור למרות שאני מניקה הכי צנוע שיש

ולא רואים לי כלום...

שבעלך ידבר איתו. באמת לא נעיםהמקורית
בעלי לא מסכיםהריון ולידה
הוא טוען שזה לא נעים בעליל
גם גוף חשוף של גבר בבית לא נעים..המקורית
עדיף אי נעימות אחת על פני אט נעימות מתמשכת, לא?
שיגיד לו בשקט בצד, בחיוך, בקטע של גבריםשם פשוט

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

 

פשוט תסתכלו לצד השנירוני 1234
האמת שאני מסכימה עם בעלך… 
אבל זה באמת מביך. מבינה את הסיטואציה.....נפש חיה.
לא יודעת, נשמע לי קצת ילדותי…רוני 1234
זה משהו שקורה ופשוט צריך להתעלם
התכוונתי שאני מבינה את הסיטואציה, לא שזה מהנפש חיה.אחרונה

שאני חושבת שצריך לעשות.


 

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

אני חושבת שכדאי להתעלםאורי8
נראה לי עדיף לא להתערב לאנשים אחרים באיך שהם מתלבשים. פשןט ללמד את עצמך להתעלם מהסיטואציה . זו בעיה שלו ולא שלך.  
לא נעים להעיר.. זה לא שהוא הולך ערוםPandi99
לא להסתכל פשוט
פריקה מלאת נקיפות מצפוןאנונימית בהו"ל

אני מותשת

אני לא האמא שרציתי להיות

יש לי נקיפות מצפון בכמויות

אני מוצאת את עצמי מגיבה בצורות קשוחות

לילד בן 4.5 ולילדון בן שנתיים.

כאילו מצפה מהם להבין שגם לי יש צרכים, לדחות סיפוקים, למצוא לעצמם תעסוקה..

אני שונאת את עצמי על זה

רוב הזמן אין לי מספיק אנרגיות להמציא את עצמי ולהמציא שגרה בתוך הכאוס הזה.

גם אני משועממת, ורעבה, ועייפה וגם מוטרדת.

רוב הזמן עמוסה ועסוקה בלהצליח להיות גם בעבודה עם נסיעות בינעירוניות שמלחיצות אותי, גם עם הילדים, גם בתפעול הבית- בישולים, כביסות, ניקיון בסיסי ועוד.

בהחלפת משמרות עם בן הזוג, כך שגם הזוגיות נדחקת לפינה ומרגישה שאין לי מספיק מקום לאיוורור של תחושות, רגשות ועומס..

בן ה 4.5 מתנהג כמו תינוק (עוד לפני המלחמה הנוכחית), כזה needy.. צריך שאעסיק אותו, שאלביש אותו, שאאכיל אותו, שאלך איתו לשירותים. מבקש ודורש כל דבר ביללות.

כל כניסה למיטה בערב, כשהוא כבר שפוך מעייפות הוא מתחיל להשתולל. כל ערב מסתיים בהשכבה מבאסת עם משפטים קשים ואיומים.

אוף


ונכון, אני בסוף הריון, מותשת פיזית עוד לפני המלחמה הזו. אבל מרגישה אמא נוראית.


תודה למי שקראה עד פה

חוץ מלפרוק שזה חשוב בפני עצמו,

אשמח לנקודות מבט ולעצות בשבילי איך לא רק לשרוד את התקופה, אלא גם להצליח לא לסבול בה ולא לגרום לילדים שלי סבל


חוסרת לעקוב מהניק שלי

קשוח עם סוף הריוןשירה_11

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר


וחיבוק גדול

תודה שהגבתאנונימית בהו"ל

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

האם ההרגשה שאת אמא נוראית היא מעכשיומתיכון ועד מעון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

התחילה קצת לפניאנונימית בהו"ל
ונפגשתי עם מדריכת הורים שמאד עזרה לי. אבל עכשיו זה כבר מרגיש ענק עליי
את בסיטואציה ממש לא שיגרתיתמתיכון ועד מעון

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

 

אני רק חיבוקהמקורית
וגם - לא בטוח שאת מחויבת להגיע לעבודה כי את בהריון, אולי כדאי לבדוק את זה..?
אם לא אלך לעבודה, אשתגע יותראנונימית בהו"ל

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

היי!תקומה

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.


ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"


לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.


לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

תודה גדולה על התגובה הזואנונימית בהו"ל

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

שמחה שנגע בך❤️תקומה
עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך כ"ב באדר תשפ"ו 23:04

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.


 

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

 

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

 

ילדoo

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות


אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

מזדהה ממשאיזמרגד1

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

תודה על ההזדהות. זה גם עוזר🙏אנונימית בהו"ל

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

וואו קשוח!איזמרגד1אחרונה

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

לנסוע לשבתניגון של הלב

הרבה זמן לא היינו אצל חמי וחמותי, ובעלי רוצה שניסע אליהם. רק מה- אנחנו גרים באיזור בלי הרבה אזעקות והם גרים במרכז....
 

כבר כמה שבתות רצינו ללכת אליהם, עוד לפני המלחמה ולא יצא, ושבת שעברה ממש הטלתי וטו על זה שניסע כי היה נראלי משוגע, והשבת אני ממש מתלבטת. אני יודעת שאת בעלי ממש ישמח שניסע אליהם, ויש להם ממ"ד בבית, אבל מהצד השני אם נגיע אליהם או שנישן בממ"ד (שנראלי פחות נחמד שכולם יגיעו אלינו באמצע הלילה וזה גם להזיז את מי שישן שם ברגיל) או שנישן במין יחידה קצת נפרדת שיש להם קומה למעלה שבדר"כ זה הכי נוח לנו, רק שקצת קשה לי לעלות במדרגות לאחרונה ובטח אם זה יהיה כמה פעמים בלילה למהר לממ"ד.

 

לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אבל להורים שלי שגרים קרוב יש ממ"ד, ואני אצלם מתחילת המלחמה. לכל זה מצטרף גם הרקע שבעלי מאוד אוהב לנסוע להורים שלו (הגיוני סה"כ) ומבחינתו לנסוע אליהם כל שבת שניה, ובפועל מאז שהתחתנו אנחנו משתדלים לנסוע אליהם כל שלושה ארבעה שבועות אבל יותר לכיוון הארבעה פלוס בדר"כ, מכל מיני סיבות. ואם נוסיף לזה את פסח שמתקרב ואמא שלו לא אוהבת לארח קרוב לפסח, ואת זה שלא היינו מלא זמן וגם בפסח למרות שהיינו אמורים להיות אצלם לא בטוח שזה יצא לפועל זה יוצא די הרבה זמן שלא ניסע אליהם ואני יודעת שזה קשה לו, במיוחד שלהורים שלי אנחנו באים הרבה, כי הם קרובים וגם זורמים יותר.

 אני ממש רוצה לעשות לו טוב ושניסע לשבת, אבל זה באמת מרגיש לי משוגע לנסוע מהבית שאין אזעקות למרכז. זה הגיוני? או שאני סתם מפחדת? בעלי בצבא עכשיו וקצת מנותק, אז הוא לא כ"כ יודע מה המצב בארץ, אז הוא בעצמו אומר שהוא לא יכול להחליט לפי מה שהוא מרגיש כי הוא לא חווה אזעקות כמעט בכלל

 חשוב לי לציין שבעלי יסכים ממש אם אני אגיד לו שאני לא רוצה, ולא יתווכח אפילו או ינסה לשכנע אותי, אבל אני יודעת שהוא יתבאס ממש וגם יודעת שאני לא יכולה להבטיח לו שניסע בשבת הבאה

 

מה אתן אומרות? זה הגיוני לנסוע אליהם לשבת ואני סתם מפחדת?

יש אופציה להזמין אותם אליכם?השם שלי
ככה יהיה את המפגש, בלי להגיע למקום עם יותר אזעקות.
לאניגון של הלב

אין לנו מקום לארח אפילו אותם, ויש עוד אחים רווקים בבית ואחות שאצלם בגלל שאין לה ממ"ד.

 

ובכללי לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אז הם לא ירצו להגיע

 

אני מתלבטת אם להציע שניסע לאחותו, אבל זה גם נסיעה מסובכת יותר, גם יש להם יותר אזעקות מאצלנו (פחות מאשר במרכז אבל עדיין) וגם אני לא בטוחה שזה יחליף בשבילו את הצורך בנסיעה להורים

לא נוסעת. מבינה שמבעס, אבל לא....יעל מהדרום

לק"י


גם הדרך, וגם זה שיש שם מלא אזעקות.

אני לא מבואסת, כן? ;)ניגון של הלב

זה בעיקר הוא

אני חושבת שמה שמפריע זה קודם כל שאני רואה כמה זה חשוב לו, וגם שאני יוצאת הרעה שלא רוצה לנסוע להורים שלו... הוא מבחינתו לנסוע בכיף, והוא די משאיר לי את ההחלטה ולא מוכן להחליט. ואני לא יודעת אם הוא מוכן לנסוע למרות האזעקות או שהוא פשוט לא מודע למצב ולמה שהולך במרכז אז זה נראה לו סבבה לנסוע לשם (למרות שאמא שלו אמרה לו שהיו אצלם מלא אזעקות ולא מומלץ לבוא, אבל גם אמרה שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים)

 

פשוט לא נעים לי להיות זאת שמחליטה לא לנסוע להורים שלו למרות שאני יודעת שהוא מאוד רוצה, במיוחד שזה יוצא כבר כמה פעמים ולא משהו חד פעמי

כן..הבעסה שלו בעיקריעל מהדרום

לק"י


מבינה אותך.

אבל לא הייתי נוסעת....

בעז"ה זה ייגמר ותסעו.

השאלה מתיניגון של הלב

זאת אחת הבעיות, שאני לא יכולה לדעת שניסע בקרוב. עד פסח הגיוני שאו שתהיה המלחמה או שאמא שלו תהיה בלחץ מהנקיונות ולא יהיה לך כוח לארח אותנו, ובפסח אני אמורה ללדת אז לא יודעת מתי יהיה לי כוח לנסוע אליהם לשבת

אולי שייסע לבד לאיזה יום?יעל מהדרום
הוא בצבאניגון של הלב

אולי אם הוא יחזור אני אציע לו, אבל האמת שאם הוא יחזור באמצע שבוע אנחנו כנראה נרצה לנצל את הזמן להיות ביחד

בגלל שיש להם ממד, הייתי נוסעת אם חשוב לבעלישיפור
אולי ליסוע לבקר באמצע השבוע?בידיים פתוחות
וממש מזדהה איתך ועם הדילמה, גם ההורים של בעלי במרכז וכרגע אנחנו לא נוסעים אליהם לשבתות..
כמו שכתבתי למעלה, הוא בצבאניגון של הלב

ואיך אתם מסתדרים עם זה? או שלבעלך זה לא מפריע

כן, עכשיו רואהבידיים פתוחות

באמת הזמנים של הביחד שלכם הם יקרים


בעלי היה מאוד שמח ליסוע מצד שני הוא מבין את הסיטואציה..

בעיני זה הגיוני ממש לא ליסוע בסיטואציה כזאת.

כן מנסה לחשוב על פתרונות אחרים, אולי להזמין אליכם רק לאמצע שבוע או מוצ"ש, ואז מקסימום יורדים למקלט וזה לא אמצע הלילה..

אנחנו בכללי נוסעים בערך פעם בחודששיפור
אז זה לא חריג כמה שבועות שלא נוסעים
זה תלוי נורמות נראליניגון של הלב

בעלי רגיל מאחים שלו שמגיעים פעם בשבועיים אז לקח לו זמן להתרגל שאנחנו מגיעים פעם בכמה שבועות

מצד שני להורים שלי אנחנו מגיעים הרבה יותר כי הם קרובים אלינו והם גם סוג של ברירת מחדל כזאת. וזה כבר יוצא רצף די ארוך, לדעתי הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה לפני יותר מחודש

אנחנו נוסעים פעם בחודש, לכל צד פעם בחודשייםשיפוראחרונה
אחרי החתונה נסענו יותר ובהדרגה ריווחנו. אם התחתנתם לא מזמן זה הגיוני, אבל רוב המשפחות שאני מכירה אחרי כמה שנים כבר לא נוסעים לכל צד פעם בשבועיים.
אני גם הייתי חוששת לנסועפה לקצת

ולא הייתי נוסעת אם אצלי אין אזעקות ואצלם כן

הייתי מבינה מאוד את הרצון של בעלי אבל מסבירה לו מה הסיבה שמבחינתך לא כדאי.

בעיניי לא מתאים לנסוע במצב הזהריבוזום
תיסעו בנחת אחרי שהמלחמה תיגמר, נשמע לי באופן אישי מוזר למהר לנסוע דווקא עכשיו (אנחנו גרים במרכז וחווים המון אזעקות, ואנחנו בסדר, אבל למה להיכנס לזה וגם לצאת לנסיעה ארוכה שאינה הכרחית?)
תודה לכל מי שהגיבהניגון של הלב

בסוף החלטנו להישאר, בתקווה שנוכל לנסוע בקרוב, נקווה שלבעלי לא יהיה קשה מדי

חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

היא לא מבוגרתניק חדש2

עוד לא בת 60.

אני יכולה להבין אותה בגלל פסח וכו.

סתם נפגעתי קלות

אולי יעניין אותך