כןן, אני דוסית אבל מטעם עצמי ותמיד יש רגעי משבר 

לא לא גרה קרוב, לא הולכת איתו לבני עקיבא..., סתם לפעמים אני עם חברות והן מדברות עם בנים וכזה (לי לא יצא, אבל הוא מהגרעין אז... כן).

היא בכיתה ז'!

99% בטוח שהילד הזה לא יהיה בעלה, אז למה לשרוף אנרגיה נפשית ואת השניים הכי טובות על קשר שרק יעשה לה נזק?

לפותחת:

גם לי קרה בכיתה ו' שבנות שאלו אותי מי הבן הכי חתיך לדעתי מכיתת הבנים המקבילה.

זה קרה כשהסתכלנו על תמונת המחזור החדשה בדיוק תלו ועל התמונות שלנו.

חוץ מלראות אותם עוברים במסדרון (שהיה באזור אחר, ולא היה סיבה ללכת לחלק בבית ספר שהיה בעיקר כיתות בנים אלא אם כן רצית לפגוש אותם במיוחד)

לא הכרתי בכלל את הבנים האלו והתבססתי בתשובה שלי לגמרי רק על תמונת המחזור הזאת והצבעתי על זה שנראה לי הכי פחות מכוער.

ברור שהן צחקו עליי שאני מאוהבת בו, ואולי הצצתי לכיוונו פעם או פעמיים בהמשך החודש שנשאר עד סוף שנה, אבל זה זה נגמר.

כמובן שהייתה לי מחשבה שהוא "מוצא חן בעיני" אבל ברור במבט של אפילו חודש אחרי, שזה סתם לחץ חברתי, או ההשוואה לשאר הילדים בתמונה שהיו ממש מכוערים והוא נראה בסדר.

הנקודה שלי שהדלקות כזאת במיוחד שאת לא באמת מכירה או כל מה שאת יודעת עליו זה איך הוא נראה, זה כנראה דבר שיעבור לך מהר מאוד.

בנתיים תנסי לעשות דברים אחרים, לצאת עם חברות, למלא את החופש שלך בפעילות. ותראי שתוך חודש רק תתפדחי שהמחשבה הזאת עלתה בדעתך ברצינות.

יש לך עוד סביבות עשר שנים עד שתתחתני, אין לך מה לחפש את זה עכשיו.

אוקי אני מסבירה כמה דברים..

א. הוא בחיים לא ישים עליי
ב. אני לא ממש רוצה חברים בגיל הזה, וזה מאד מפתה נכון.. אבל השאלה היא האם זה כזה בעייתי לדבר עם בנים במידה ושומרים נגיעה וכו'?
אני גם חושבת שאני יכולה רק לחזק במקרים כאלה.

ג. ל @חושבת בקופסא, תקראי את א.. 

חוץ מזה, אני מאד מתפדחת להגיד לחברות שלי את זה, ואמרתי רק ל4 חברות טובות.

האידיאל והחלום שלי הוא להתחתן עם מישהו צדיק צדיק צדיק אבל קצת שרוט, להיות לאישה לו, להביא ילדים לעולם ולגור בהתנחלות או בפריפריה עם קצת אנשים - בקיצור, לחיות את א"י
אני ממש רוצה קשר עם בנים כי אני חושבת שזה יבנה אותי... למשל שאני עם בני דודים אנחנו לא נוגעים ולא נשארים לבד,

אבל בכל מקרה 

השאלה שלי היא כזאת, האם זה בסדר לדבר עם בנים??
זה אוכל אותייי,

אני מרגישה שאני חייבת את זה!! אולי עוד מעט זה יעבור לי אבל למשל אבא שלי, הוא דוס מאד והוא היה בכיתה מעורבת, 

בואו נאמר שאם היה לילדים היום את התמימות של פעם זה היה מרגיש הרבה יותר בסדר.
ואני אוהבת אותו לא רק כי הוא חתיך.. ואף פעם לא 'שידכו' לי אותו, ושאני מדברת עם חברות על הנושא הכל בהומור...
וכמו ש @מתנחלת בלב אמרה אני מרגישה שזה ממש מקודש לאהוב מישהו  ולא רוצה לדחות את המחשבות...

אז, אני גם לא חושבת שיצא לי להיפגש איתו בחופש, וגם אם כן אני לא הטיפוס שתתחיל עם בנים כי אני יודעת שאחר כך זה לגמרי מבלבל ודופק ת'קשר עם הבעל.

אז כמו שהבנתם, אני בסבטוחה רצינית..

את מבינה שחבר בגיל הזה מביא סכנה ממש גדולה ליפול בשמירת נגיעה, את לא רוצה חבר, ובעצם מה שאת רוצה זה "לדבר עם בנים".

אני מבינה את הגיון שאת רוצה "ללמוד לדבר עם בנים", הם מרגישים כמן זן אחר של בני אדם (ובמובן מסוים הם כן) וכשאת מפנטזת על החיים שלך בעתיד הם כוללים מפגש תמידי עם הזן הזה, אז את רוצה "לתרגל" לפני הדבר האמיתי.

אבל הקטע שאת לא צריכה את התרגול הזה, מה שמיוחד בנישואים שאחרי שמירת נגיעה הוא הראשוניות, לומדים להכיר את הזן הזה של בני האדם כשיש באמת סיכוי שיצא מזה משהו.

אין שום עניין לקשקש עם עט על נייר לפני הכתיבה עד שרוב הדיו יוצא רק כדי "לבדוק" אותו, בדיקה כזאת לא מוסיפה כלום ובמקרה הכי גרוע רק הורסת את העט שיכול לבוא כמו חדש.

את לא צריכה להתחיל עם בנים, את עוד לא בשלב הזה ואין מה למהר.

את מוזמנת לקשור מטפחות מול המראה ולדבר עם חברות עם האם עדיף לגור בעיר או ביישוב, אבל את ממש לא צריכה "ניסיון מעשי" בתחום עד שאין לך איך לממש את הניסיון הזה.

תנסי להתעסק בדברים אחרים בחיים שלך ותראי שאחרי כמה זמן לא תביני למה בכלל השקעת כל כך הרבה אנרגיה במה שלא יכול להועיל לך.

בתור אחת עם המון בנים בבית, אני יודעת איך זה,

אני מכירה את הסוג... פחות או יותר. בתור אחים...

אוףף אני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך להסביר את זה.

אני מניחה שאת צודקת, אקח אתזה לתשומת ליבי

"בני עקיבא

בני עקיבא

עבודה זרה

כל חניך כל מדריך

יש לו חברה"

אין שום תועלת בקשרים האלו, מלבד הניסיון הגדול הגדול של שמירת נגיעה (שבבני עקיבא שאני הכרתי לא רואים אפילו לא יודעים ששמירת נגיעה היא חובה הלכתית ולא מעלת צדיקים)

זה פוגע בנפש לסחוב התאהבות, קשר רגשי מלא ריגוש, ופרידה כואבת, בלי סיבה בכלל.

אין צורך לתת לילדים בני 13 לשחק באבא אמא. הם לא מבינים את עצמם, ועכשיו הם צריכים למלא רגשית אדם אחר, מבולבל בדיוק כמוהם? ומתי הם יבנו את עצמם?

היי הרב 2 שמדבר בדיוק על הנושא הזה:

@נשמה כללית

אשמח את אחרי ההסבר ההלכתי שבאמת צריך להדגיש, תוכל גם להסביר את הצד הרגשי, לפחות בתור בן אדם שנמצא בשלב שפגישות באמת רלוונטיות ועל ההבדל בין זה ל"לדבר עם בנים\ בנות" בגיל ההתבגרות.

האמת שעשית כאן עבודה מעולה, חסכת הרבה...

אני חושב שהתגובה הזו: אהלן, - נוער וגיל ההתבגרות שכתבתי תענה על הצורך ותמלא את בקשתך, בזמנו היא קיבלה הרבה פידבקים 😅. @דשדשית מומלץ לך לקרוא, אשמח לשמוע את תגובתך...

ולגבי ההסבר ההלכתי - הענין די ברור, אין שום התר ל"קשר" שאינו למטרת חתונה. גם כשיש, במציאויות מסויימות, אינטרקציה ברמות שונות, -בוודאי שאסור קשר רגשי שבמוצהר מבוסס על אהבה וכו'.

מה גם שכמובן יש ניסיון גדול של שמירת נגיעה, ונדירים האנשים שמצליחים לשמור נגיעה בחברות שנמשכת מגיל כ"כ צעיר.

כמדומני שעניתי על הצורך, ההלכתי והרגשי (בתגובה שקישרתי) נכון?

תודה רבה!!
קראתי את ההתכתבות הראשונה והיא קלעה לי בולל!!!
אקרא הכל עכשיו..!!

יש בבני עקיבא תופעה של חברויות בין בנים לבנות, ויש כאלה מאריאל שצוחקים על זה.

יש גם על אריאל:

"אריאל אריאל עבודה זרה

אין בנים אין בנות

יש רק מחיצה"

ברור שזה לא כולם, אבל העובדה היא שיש כאלה, ועל זה השיר.

עובדה שמי נתנה את הדוגמה של בני עקיבא בכלל לא חשבה שזה בעייתי.

מתי בדיון רציני  ראית אריאלניק שמשתמש במושג עבודה זרה לתאר את בני עקיבא

במורלים משתמשים במונחים מאוד לא נחמדים לקבוצות אחרות, זה לא אומר שזה מה שאנשים באמת רוצים לומר על אחרים.

ולא שאמרתי שאני שרה את המורל הזה, רק שמעתי אותו פעם והבאתי רק בגלל הנושא של החברויות בבני עקיבא, בכלל לא חשבתי על העבודה זרה.

נראלי הדבר הכי ליגיטימי בגיל הזה זה המחשבות האלו.

אבל צריך לדעת לקחת את זה למקום של קדושה  ולדרך כמו שהק"בה מבקש מימנו.

כשלי יש מחשבות כאלה אני אומרת לעצמי, המחשבות האלה בסדר, והם כ"כ קדושות הרי הם יובילו בעז"ה לחיי נישואין ומשפחה. ואני חלילה לא רוצה להחטיא את הבנים(לבנים יש תאוות ותר גדולות משל נשים) וחלילה לא רוצה להחטיא אותם. 

 אבל עם זאת ההלכה פוסקת לנו משו ואנחנו מקשיבים(בעז"ה). הרב יוני לביא אומר על זה שבגיל הנעורים הנערה צריכה להיות מרוכזת בעצמה, זה לא אומר חלילה להיות אגואיסטית, זה כן אומר להקדיש את כל הכוחות למשימה העיקרית בחיים שלנו לבנות את האשיות שלנו" וקשר כזה יכול להפריע לגדילה ולהתפתחות שלך. את חזקה ואת יכולה!! והלוואי שה' יהיה בעזרך. רק אל תדחיקי את המחשבות האלה, תדברי עליהם ותשתפי במי שיכול לעזור...

שורש המחשבות האלו הוא אכן קדוש ונשגב וכמו שתיארת. אבל התעסקות יתירה איתם בגילאים שזה לא רלוונטי - לא ממש.

כשבחורה תעבור את שנות נעוריה במחשבות על בחור, זה מאוד רחוק מקדוש... (וכמובן גם הפוך, קל וחומר)

כדאי להתבונן בכך שדווקא עוצמת הקדושה כשזה מתקיים כראוי, היא היא מלמדת אותנו על עוצמת הנזק והיפך-הקדושה כשזה מגיע שלא כראוי. ואדרבה: ענין כל כך קדוש וטהור, שממש חבל לפגום בו ולהזיק. דווקא הנשגבות של התחום הזו היא זו שגורמת לנו להבין שלא כדאי לרדד אותו ולשטח אותו על ידי התבחבשות מיותרת בשנים המוקדמות והלא-רלוונטיות. 

ולכן, דשדשית, לגבי מה שכתבת בסוף התגובה הזו: אממ - נוער וגיל ההתבגרות את צריכה לזכור ש"זה מקודש לאהוב מישהו" כשמדובר במישהוש את מקימה איתו בית. סתם "לאהוב מישהו" בגיל 13 זה לא ממש מקודש.. הפוך.

כמובן, כמו שמתנחלת בלב כתבה, לא להדחיק את הרגשות, לשתף ולהתייעץ. אבל הכיוון צריך להיות במטרה לגרום להיעלמות שלהן, לא להעצים אותן.

בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....