אוקי אני מסבירה כמה דברים..
א. הוא בחיים לא ישים עליי 
ב. אני לא ממש רוצה חברים בגיל הזה, וזה מאד מפתה נכון.. אבל השאלה היא האם זה כזה בעייתי לדבר עם בנים במידה ושומרים נגיעה וכו'?
אני גם חושבת שאני יכולה רק לחזק במקרים כאלה.
ג. ל @חושבת בקופסא, תקראי את א..
חוץ מזה, אני מאד מתפדחת להגיד לחברות שלי את זה, ואמרתי רק ל4 חברות טובות.
האידיאל והחלום שלי הוא להתחתן עם מישהו צדיק צדיק צדיק אבל קצת שרוט, להיות לאישה לו, להביא ילדים לעולם ולגור בהתנחלות או בפריפריה עם קצת אנשים - בקיצור, לחיות את א"י 
אני ממש רוצה קשר עם בנים כי אני חושבת שזה יבנה אותי... למשל שאני עם בני דודים אנחנו לא נוגעים ולא נשארים לבד,
אבל בכל מקרה
השאלה שלי היא כזאת, האם זה בסדר לדבר עם בנים??
זה אוכל אותייי,
אני מרגישה שאני חייבת את זה!! אולי עוד מעט זה יעבור לי אבל למשל אבא שלי, הוא דוס מאד והוא היה בכיתה מעורבת,
בואו נאמר שאם היה לילדים היום את התמימות של פעם זה היה מרגיש הרבה יותר בסדר.
ואני אוהבת אותו לא רק כי הוא חתיך.. ואף פעם לא 'שידכו' לי אותו, ושאני מדברת עם חברות על הנושא הכל בהומור...
וכמו ש @מתנחלת בלב
אמרה אני מרגישה שזה ממש מקודש לאהוב מישהו ולא רוצה לדחות את המחשבות...
אז, אני גם לא חושבת שיצא לי להיפגש איתו בחופש, וגם אם כן אני לא הטיפוס שתתחיל עם בנים כי אני יודעת שאחר כך זה לגמרי מבלבל ודופק ת'קשר עם הבעל.
אז כמו שהבנתם, אני בסבטוחה רצינית..