את בטח מאוד פגועה (ובצדק)
אין לי דברים חכמים להגיד
רק שולחת חיבוקים
ומרשה לעצמי לתייג
@נגמרו לי השמות
@קמה ש.

הוא אמר את זה בלי לחשוב, בטוח...
כשתרגעי תדברי איתו על זה בנחת, אני בטוחה שהוא יבין ויתנצל

גברים הם כמו ילדים לפעמים, שהם לא מקבלים מה שהם רוצים הם מתנהגים בילדותיות ופולטים שטויות.
ברור שהוא לא רוצה רק יחסים, וברור שהוא אוהב אותך ולא התכוון לרגע לפגוע בך תהיי בטוחה.
זה סתם רגע של תסכול ומרמור שיצא עלייך.
זה לא בסדר וזה באמת פוגע.. אבל חבל עלייך דברי איתו שהוא יהיה רגוע ושימי את זה מאחוריך.
חיבוק גדול !!
💗

לא מצדיקה בכלל לא את תוכן הדברים ולא את הצורה שנאמרו!!
אבל...
תדעי לך שלגברים זה נסיון שהם כמעט לא יכולים לעמוד בו. לרובם לפחות- אחרי שהייתם אסורים גל כל הרבה זמן, להתחיל ולהפסיר- הכוונה לא להגיע ליחסים זו ממש התעללות.
שה משהו שרוב הנשים לא , אבל זה סוג של יצר קיומי והם מעדיפים לא להיכנס לזה בכלל.
ומהצד שלו הוא חושב- מה, היא לא רואה כמה אני מחכה, מצפה ולא יכול להתאפק, למה היא לא עשתה עם זה משהו?
שוב- לא, , בכלל!!!!
רק שתבינו שזה לא *את* ספציפית אשמה, זו התמודדות שלו ותסכול שלו והוא בחר להוציא את זה עלייך (במקום לחשוב איך להתמודד יחד...)
חיבוק ענק יקרה...
נ ב., בדיוק בגלל זה צריך את הסכמתם המלאה של שני הצדדים בהחלטה לא להיות יחד בליל טבילה..
זו שאלה הלכתית, אולי כדאי לדחות טבילה אפילו- לא יודעת. יש הרבה שיקולים ואני בטוחה שאת לא מביאה את כל התמונה, בטוח שגם לך קשה ומתסכל ולחכות לטבילה לפחות אצלי זה סבללללללל.
חיבוק ענק אהובה, ❤, תהיי בטוחה שאת בסדר גמור ולא עשית שום דבר רע

לקיים יחסים בליל טבילה, לכן זו גם לא שאלה הלכתית
מספיק שאחד מבני הזוג לא מעוניין, ולשני 'אין ברירה' אלא להסכים, כי הוא/היא לא יכפו על השני..

ולא כדאי לדחות טבילה קודם כל בשביל המגע, להעביר אחד לשני וכו'.. וגם כי היא רוצה להתחיל מניעה ויותר קל הלכתית להתיר כתמים או דימומים ממניעה אחרי טבילה כשכבר מותרים.
אם לדחות טבילה זה בגלל הפגיעה. אבל לא בגלל היחסים..

בכלל כל מה שכתבת לא נכון.
גברים יכולים וצריכים לשלוט בעצמם.

את יכולה שרת לא מסכימה.
אני עומדת מאחורי כל מילה.
נכון, הם יכולים וצריכים לשלוט בעצמם,
אבל הם באים ממקום שונה לגמרי ממה שאנחנו מגיעות.
סליחה על ההשוואה הממש לא מדוייקת, רק כדי להמחיש את המשמעות של הדברים- אני לא בודה מליגת, תאמינו לי.
זה כמו להגיד לאדם הומלס, רעב שלא אכל שבוע, שהוא צריך להתאפק ולהתמודד לא לגנוב מסוכן שווארמה בדיוק כמו כל אדם אחר
שורה תחתונה- לשניהם אסור לגנוב. אבל כולנו מבינות את ההבדל
אתן יכולות לא להסכים איתי אבל תלכו לגבר שלכן. ותבקשו ממנו שיתאר לכן מה הוא מרגיש כשרתם אסורים נגיד, והוא רואה אשה לא צנועה ממש יפה ברחוב.
ככה פשוט, בלי להתבייש.
אולי הבעיה שלי היא שאני ובעלי פתוחים מדיי 🤷🏼‍♀

יש כל מיני גברים בעולם. ואי אפשר להשליך מאחד לאחר ולהגיד שככה זה גברים

רוב הגברים.
אחרי כמה שרשורים פה בנושא, חשבתי 2 דברים
או שאני הוזה, ובאמת מדמיינת
או שנשים, באמת מחוסר ידע מגיבות בנושא בלי לדעת הרבה- וזה בסדר.
שאלתי את בעלי - יכול להיות שזה סתם? יכול להיות שחלק מהגברים לא חושבים ככה על מין, 24/7?
בעלי למד בישיבה תיכונית מאוד נחשבת ו'יוקרתית' אפשר לומר. וסיים י"ב לפני 7-8 שנים בערך.
טובי בנינו, שמפיצים בכל התחומים.
90 אחוז מהם, בכיתה ז' כבר באופן יזום יושבים וזורקים את יצרם מול סרטים פורנוגרפיים. משפחות דתיות!!!!!!!!!
תלכו לראות סטטיסטיקות של 'נטספארק'. יש להם מחקר שלם על זה.
תראו מה קורה בעולם, באמת, אתן באמת לא קורות שרוב הגברים כל היום רק חושבים על נשים?
אבל זה גם מהתורה אנחנו לא מחדשים פה כלום. תמיד יצר העריות היה גדול מאוד, הוא זה ששלט בקרב עובדי העבודה הזרה.
וזו המצווה הכי גדולה של הגברים- לימוד תורה! שהוא עוזר להתמודד עם היצר!
מי ששומר תורה ומצוות ממתן את זה, צריך ללמוד לשלוט במחשבות והראייה שלו לקדש את עצמו.


אני לא הופכת שום דבר ללגיטימי.
לכו תבדקו אותי- אבל באמת
זה העולם שלנו וזה תקין.
רוב. הגברים. רוצים. המון. מין. נקודה.
לא אומרת שמי שלא, משהו דפוק בו
לא אומרת שאשה מינית זה משהו רע.
אבל זו עובדה.

העולם משתמש בנשים לפרסם כל דבר בושם, שעון, מכוניות, ספה.
למה?
למה אם זה לא כל כך מושך, לא מפרסמים באמצעות ילד או תינוק חמוד?

למה כל סרט וסדרה אם אין שם סצנה מינית הוא לא נחשב?

זה העולם שלנו. צריך לעבוד, צריך להתאפק, צריך להיות טובים. אבל זו המציאות.

אין לי אינטרס לחשוב ככה סתם.
תחשבו על זה...

נראה לי הבעיה העיקרית זה נשים שלא מבינות את זה.
בנות,
מכירות את המשפט הדרך לליבו של הבעל עוברת דרך קיבתו?
אז לא, זה פשוט פספוס של כמה סנטימטר.... ( מצוטט מספר כלשהו לא זוכרת עכשיו איזה...)
אישה שיודעת מה המשמעות של מין אצל בעלה היא המרוויחה העיקרית!

רציתי לכתוב פחדתי שזה יישמע מתנשא.
נשים שיבינו את הנק' הזו זו רק מעלה.
ולדעתי זה עוול שלא מלמדים את זה לפני חתונה, הרבה יותר קל להבין את הצד השני ככה...

מה שרלוונטי לכל אחת, זה אך ורק מה שהגבר שלה מרגיש. ולא שום דבר אחר
האם הדברים האלו לא נכונים? יכול להיות שזה נכון לרוב הגברים. אבל אף אחת לא צריכה לדעת מה נכון לרוב הגברים, היא צריכה לדעת מה נכון לגבר שלה.

והבעיה שלי עם אמירות כאלו, שכשהם באות מבחוץ ולא מתוך שיח של הגבר עם אשתו (שכשיש כזה הוא מבורך @חגהבגה וזה מדהים שאתם ככה פתוחים אחד עם השני), זה גורם לנשים לחשוב שככה זה גברים נקודה.
ואם ככה זה גברים נקודה. אז גם הגבר שלי הוא ככה.
ואז מגיע השלב שנשים מרגישות מאולצות. הם מרגישות שהן חייבות לקיים יחסים בליל טבילה, לא יכולות להפסיק אם מכאיב להן. כי קשה לו! אז מה אני אפסיק?? ועוד כל מיני עיוותים שנוצרים כתוצאה מכך שאמירות כאלו נפוצות לכל עבר, בלי שמתקיים שיח אמיתי בין אישה לבעלה.

ולכן זה חשוב להגיד יש הרבה גברים כאלו.
לחלק מהדברים הדרך לליבך עוברת בצורה הזאת
תדעו שיש גברים שמתמודדים עם זה וזו התמודדות יומיומית. אבל זה לא הופך אותם למשהו נמוך. ככה ה' ברא אותם
ותדעו שזה שהם ככה לא מחייב אתכם, לא מחפיץ אתכם ולא הופך אתכם לכלי של סיפוק צרכים של הגבר.
כל דבר בין בעל לאישה צריך להיעשות ברצון הדדי ומתוך אהבה.
תדברו תדברו תדברו

אם האמירות האלו של "זה מה שיש ברא של גברים", היו מגיעות עם כל התוספות האלו, היה לי הרבה יותר קל לקבל את זה.

הארה חשובה.
ההתמודדות שלהם לא צריכה לבוא על חשבוננו ב-כ-ל-ל!!!!!!!
רק רציתי להאיר את הצד השני.
וכשציינתי שכך רוב הגברים זה רק כדי להבין שזה נורמלי לחלוטין, זה לא חריג.

מסכימה איתך שחשוב גם להראות גן את הצד הזה❤️

חשבון בריאות, נפש, החפצה, כל האונס. זה מה שמגיע לנו?

ולכן יש חובה על הגבר לעבוד על עצמו כל החיים.
ולנו הנשים יש חכמה מיוחדת כדי לדעת לנתב בתוך כל זה.וזה ברמת מבחן לזוגיות שלנו.
מדברת על עצמי, לא מטיפה כאן לאף אחת.
מודה ומתוודה שבתחילת הנישואין היה לי הרבה יותר קל, כי הכל היה חדש ומרגש.
ואז עבודה, הריונות ילדים, ברוך ה'!
אני צריכה לעשות עבודה ענקית על עצמי כדי להגיע לחיבור מתוך רצון וחיבה!
וזה בכלל לא פשוט.
אותו דבר הבעל, צריך להבין שהכל טוב ויפה עם כל הקושי שלו- יש פה אשה, ויש לה רצונות ורגשות.
ולכן זה מבחן כל כך גדול לזוגיות. זה מנוף לצמיחה- או לצניחה...
וזה ממש ממש ממש ממש קשה!

ברור שבכיתה ז' יש מלא שרואים פורנו. זה הגיל שבו מגלים את המיניות. גם נשים.

משיחות על זה עם בן הזוג שלי: זה ממש לא רוב הגבריל ככה. אולי הרבה מהגברים שמשתיכיים לזרמים דתיים מסויימים. אולי.

במיוחד חיי הרווקות בלחשוב כל נשים ומיניות?
יקירתי, במשפט האחרון שלך רק מדגיש, ש'גברים בזרמים דתיים' הכוונה מי ששומר על עצמו.
משמע מי שלא, זה כל כך חלק ממנו שהוא לא שם לב כמה זה משמעותי אצלו.
ו החושים מתכהים.
וזה מפחיד וחבל. אין לי משהו אחר לומר

שתכלס, הן רדודות, שוב אם לא לוקחים את זה למקום של חיבור ואהבה בין בכל לאשתו.
לכן אני ממליצה בחום לכל אשה לנסות לקיים שיח פתוח ועמוק כזה כדי להבין קצת את ההתמודדות שלהם.
שוב, אצל רוב הגברים.
יש גברים שזה לא תופס אצלם מקום כל כל מרכזי בחיים, וזה לגמרי בסדר!! אבל הרוב לא כך..

לבעל יש מצווה "ועונתה לא יגרע..." אני לא יודעת אם זאת חובה גם כשהוא לא מעוניין ואין לו חשק כי זה מאוד בעייתי להיות יחד כשאחד הצדדים לא מעוניין, אבל יכול להיות שכן.
מצד האישה אין חובה בשום מקרה. אם האשה רוצה להיות יחד זה מצווה ואם היא לא רוצה אז זה אסור. נקודה.

ואם יש חובה על הבעל, ולאשתו יש אפשרות לעזור לו לקיים את החובה- מה היחס לזה?
שוב.
אני לא מצדיקה במקרה הספציפי הזה את מה שנאמר וקרה.
אבל, תמיד יש אחריות לשני הצדדים. מי יותר ומי פחות, ולא תמיד הם יוצרים מאותה נק' מוצא.

והם יכולים להתאפק כי לאשה שלהם לא טוב כרגע, כי אי אפשר, כי למנוע זאת החלטה *זוגית* שבמקרה בגלל ההלכה היא על האשה (ואם קשה לה לקחת גלולות כי וואלה זה מפחיד זה הורמונים שיכולים לגרום להרבה תופעות לוואי וצריך הרבה כוח ואומץ לקפוץ למים האלה ולפעמים צריך זמן - הם יחד בזה. זה של שניהם.) ובכלל, זה לא משנה מה הסיבה.

 

ומותר לא להיות ביחד בליל טבילה. אולי זאת מצווה אם עושים באותו זמן, אבל לא חובה.

והכי חשוב שזה יבוא בשמחה, באהבה, בחיבור.

 

מצטערת, בעלה פגע בה במקום מאד קשה וצריך הרבה בשביל להתפייס... אבל זה אפשרי (ואפילו אגיד שאפשר להתעלות מזה יותר, אבל צריך להבין את הטעות העמוקה שהיתה כאן מעבר למילים שנאמרו, ושלפי הבנתי ממה שהיא כתבה זה תפיסה בכלל של כל הזוגיות והאינטימיות, ולתקן)

בעיני, לא טובלים בשביל לקיים יחסים. טובלים כדי להיות מותרים, ביחד, לגעת, להתחבר, כי זה חלק מהזוגיות והשמחה אחד בשני. ומתוך זה באים הדברים הבאים...

צריך לזכור מה המטרה. 

 

מה שכן, לדעתי, חשוב לדבר אחד עם השני, להראות שמבואסים שאי אפשר, להגיד הרבה מילים חמות וכו', לעשות דברים ביחד אינטימיים "במקום" (ואני לא רוצה לפרט מה אפשר אבל יש הרבה דברים) וכו'. כל זוג ומה שמתאים לו.

 

איפה קראת שכתבתי שגברים הם בהמות ו איך לספק אותם בכל תנאי?
פשוט כתבתי את נק' המבט שלהם, הם מגיעים ממקום אחר
אנחנו מסתכלות על זה כ- יואו איזה חומרי, הוא לא יכול להתאפק והתבטא ככה.
שואלת הפוך. כל הנשים היקרות שמזדעזעות מזה שאני מתארת את המציאות ברוב המקרים-
מה הייתם אומרות אם הייתם מגלות שהגברים שלכם לא מבינים מה אתן רוצות שאתן מתלוננות על בדיקות, טבילה, ספירה ובודקת טהרה?
היינו מזעזעות, ובצדק.
מהסיבה הפשוטה- שאין להם מושג מה ההתמודדות הזו אומרת. אבל בסוף אנחנו נטבול. וזה משליך על שנינו.
אותו הדבר בהתמודדות שלהם עם היצר.
בסופו של דבר הם יתאפקו. וצריך לדעת שזה של שנינו.
שגם להם יש חלק בעניין.

בס''ד

 

נשמע כל-כך כואב לקבל הערות כאלה...!

ועוד יותר ביום שאת גם ככה 'מגוייסת' ממש ומתאמצת...

 

תרצי לתת לנו יותר רקע? 

כמה זמן אתם נשואים?

נשמע שאתם אחרי לידה, זה נכון?

איך הקשר שלכם בדרך כלל?

איך התקשורת ביניכם בדרך כלל?

האם אמירות כאלה הן יחסית אופייניות שלו כלפייך או שזה היה חריג ויוצא דופן?

 

ניסיתי לחפש את השרשור שציינת אבל לא מצאתי 😔...

ראיתי שמשהי כתבה מהניק האנונימי על נקודה בבדיקה האחרונה...

ועוד שרשור גם מהניק האנונימי על חוויות ממש לא טובות במקווה מול הבלניות...

את פתחת את אחד השרשורים האלה...?

 

ומה שלומך הערב ומה קורה איתך בסוף?

הלכת לטבול?

 

חיבוק ענק נשמה ❤❤❤❤❤❤❤❤

 

 

 

נב: @מק''ר יקרה, תודה על התיוג... 

הוא אמר שהוא עייף ופשוט נרדם. ככה. בלי חיבוק בלי נגיעת זרת. עכשיו אני יכולה לקבל מחזור בכל רגע, אני כעיקרון 32 יום אחרי המחזור הקודם...
יש פוגע מזה?

אבל למה לא תקיימו יחסים אם את ממילא אמורה לקבל?

שאני לא הייתי מוכנה לקיים יחסים אחרי התנהלות כזאת😬
לקיים יחסים בגלל מניפולציות רגשיות? לקחת סיכון להכנס להריון כי הוא מתנהג כמו נער מתבגר?
ואלה, לא יודעת מה לומר.
השרשור הזה ממש ממש עצוב לי.
אני לא יודעת מה הרקע, אבל אם זו התנהלות אופיינית הייתי לגמרי עוצרת הכל ופונה ליעוץ

אם את בוודאות אחרי הביוץ, אז אין שום חשש להיכנס להריון.
כדי לדעת בוודאות, אפשר לבקש בדיקת דם מרופאת משפחה (רמה גבוהה של פרוגסטרון מעידה שאת בטוח אחרי הביוץ).

רק שתביני, הוא שיאאאאא המתוסכל!!! והוא רוצה אותך נורא ולא יכול לקבל!!! זה ממש כאב של לנשוך את השפתיים!!! ולכן הוא העדיף לישון- כי יש מצב שהוא לא היה יכול להתמודד כרגע איתך- טהורה- אבל בלי יכולת לקיים יחסים- טו מאצ'!!!! והוא בן אדם..והוא התגעגע אלייך- גוף, נפש,רוח,נשמה- והוא לא יכול לקבל... זה קשה!!

פחות רגיש ואכפתי, אומר שאני סתם מתלוננת או בוכה שכואב לי.
בטח סתם, כי הריון, לידה, ספירה מחדש חמש פעמים זה מאוד כיף.
ייעוץ היינו, לא עזר בכלום. והיועצים אמרו בול מה שאני אמרתי לו בבית.
אולי הוא לא בשבילי?

ממש קשה שהוא לא תומך בך. עצוב לי איתך.
ואם את לא מרגישה רצון ליחסים, לא משנה מאיזה סיבה, אין שום סיבה שתקיימו יחסים! ולא משנה ליל טבילה כמובן, וגם אם היתה מניעה טובה.

ואל תיקחי ללב שום דבר מהביקורת שלו. לגיטימי שתגיעי לליל טבילה בלי לדאוג למניעה. זה לא אידיאלי כמובן אבל זה נורמלי לאישה אחרי לידה עם תינוק קטן, החלמה ומאמץ להיטהר. את מדהימה ואלופה שהגעת עד כאן עם או בלי מניעה! (ובאמת, מאוד ממליצה לחשוב על זה ולהתכונן לפני הלידה בגלל זה.. לפעם הבאה

אבל - אני בטוחה ששום דבר זה לא כי הוא אדם רע. אחרת לא היית מתחתנת איתו ובטח לא נשארת איתו ומביאה ילד. הוא אוהב אותך ואת אותו. אבל יש לכם הרבה משקעים וחסמים

אני מציעה לכם מכל הלב לחפש טיפול אחר, טוב יותר, שמצמיח את שניכם אחד בנוכחות השני ולא מחפש לייעץ מה לעשות (אמר לו מה שאת אמרת? פה חשדתי. זה לא נשמע כמו משהו שיקדם אתכם. הרי שניכם יודעים שמה שיש עכשיו הוא לא משהו..)

אין כזה דבר "הוא לא בשבילי"
בוחרים להיות יחד.
לא נועדים זה לזה.. זה סתם אגדה של דיסני....

בהצלחה!

(לא אומר שקל יותר.. מנסיון...)

אבל האמת אהבתי.. בוחרים להיות יחד.

גם אם אני מאמינה. אני לא מבינה ולא אדע מתי אני טועה. אז מה יעזור לי להתעסק בזה?
גם בעניינים הלכתיים דרך אגב.
זה הדרך שמתאימה לי...

לפני שבחרת בן זוג הלכת עם גלאי לגילוי שורשי נשמה? ;)
אני בדקתי התאמה בכלים אנושיים

ומאמינה שבסוף הקב"ה כיוון לי את הבנזוג הכי נכון לי. אבל זה לא מה שמנהל אותי וגם היום אני לא סומכת על זה אלא עובדת על זה

Like!

אחרי לידה ראשונה יש שוק לכולם.... כמו סערה גדולה, שנרגעת כשהתינוק בן 3 חודש...

על כל מילה ש@מיקי מאוס אמרה.

ובאמת מאמינה בזה שזוגיות זו עבודה.
רוב הגברים יכולים להסתדר עם רוב הנשים בעולם (ולהיפך). מה שמיוחד בבעל ואישה שהם בחרו להיקשר אחד לשני, מרגע שהם בחרו, כל שאר האנשים האחרים כבר לא רלוונטיים. מה שמשנה עכשיו זה הקשר שלהם והעבודה שלהם.

יכולה להגיד לך שלי ולבעלי היו תקופות ממש מאתגרות, במיוחד אחרי הלידה של הראשון. עד כדי מחשבות על גירושין
ובאיזשהו שלב פשוט הורדנו את זה מהפרק!
זה לא רלוונטי, אין דבר כזה הוא לא בשבילי. לא מאמינה שאם בני זוג רוצים להיות קרובים אחד לשני, הקב"ה לא יאפשר את זה.
צריך לעבוד על זה, לעבוד קשה. זה דורש עבודת המידות, הבנה שאף אחד מאיתנו לא מושלם, קצת נחיתה למציאות ויציאה מהחלום על הבעל המושלם שיהיה. אבל אחרי זה, זה כיף, זה מקדם, זה מהמם.

שולחת כח...

רוצה לכתוב לך כ"כ הרבה אבל לא יכולה כרגע, (בהמשך אצרף לך שתי תשובות שכתבתי בהרחבה)

 

בינתיים רוצה לכתוב לך ש:

המשפט שבעלך אמר "מה זה משנה

גם ככה לא עושים יחסים

מצידי אל תטבלי" -

 

זה באמת נשמע מאוד מכאיב ופוגע מבחינתך. הכי הכי מובן שבעולם יקרה 

אבל מצד *בעלך* עצמו זה יכול להתפרש עם כוונה אחרת לגמרי,

אם את לשנייה בעלך,

בעלך *שאוהב* אותך!

בעלך שגם עבר שינוי עצום בלהיות אבא או אבא לעוד תינוק

בעלך שעבר יחד איתך את כל הטלטלות והחוויות

בעלך שכ"כ אוהב ומתגעגע לאשתו,

בעלך שמדבר בשפה מאוד חזקה בשפת המגע - ובכך הוא *באמת* מביע את אהבתו הכנה והעמוקה ו*השלמה* אלייך - לכל כולך. כל מי שאת. גוף נפש רגש שכל הכל!

שהוא נותן לך חיבוק, שהוא מקיים איתך חיי אישות, הוא בעצם אומר לך עד כמה הוא אוהב אותך,

עד כמה את חשובה ויקרה לו

את כמה את ייחודית עבורו

את *כל זה* הוא מביע ***דרך קיום המגע ויחסי האישות עצמם***

ממש ממש.

 

וממש *לא* מתכוון לומר לך "אני רוצה רק את הגוף שלך ורק את הסיפוק שלי" - ממש ממש לא יקרה!

 

זו דרך עבורו להביע כאמור את *כל* האהבה השלמה אלייך ואלך כל כולך!!!

 

לכן,

אחרי שמבינים את הצד שלו,

את הרגשות שלו,

את התפיסות והמחשבות שלו,

את איך *שהוא* בנוי ומחווט לאהוב -

מבינים קצת יותר שהמשפט שאמר לך "גם ככה לא עושים יחסים = גם ככה אני לא יכול להביע אלייך את האהבה שלי כמו שצריך או בכלל

אז מצידי אל תטבלי = אז בבקשה הנפש שלי צועקת שהיא לא רוצה ככה! אני רוצה לאהוב את אשתי! אני רוצה להיות מסוגל ויכול להביע את האהבה הזו אליה!

אני לא יכול שקוצצים לי את הכנפיים,

שלוקחים לי דרך ביטוי לאהבה,

שלוקחים לי את המילים לומר אני אוהב אותך

שלוקחים לי את הידיים והרגליים ללכת לאהובתי ולפגוש אותה

שלוקחים לי את העיניים לראות אותה

שלוקחים לי את השמיעה לשמוע אותה

שלוקחים ממני משהו עמוק ויסודי ושורשי שהוא הדבק העצום והמדהים של שנינו

 

ובגלל זה יקרה שלי, אשתי האהובה,

בגלל זה אני לא מסוגל כך

בגלל זה,

ברגע של תסכול עמוק מכל זה,

אני פשוט אומר עדיף שלא תטבלי בכלל - עדיף שלא אצרך להיקרע מבפנים, להתמודד עם החוסר השורף הזה, להתמודד עם אי היכולת הזו

כי אם תטבלי אבל הכנפיים הקצוצות שקצצו לי לא יאפשרו לי להביע את איך שאני אוהב אותך במלוא מובן המילה - אז מה זה שווה?

ואיך זה יקרה בכלל?

איך אני אצליח אשתי האהובה?

הרי אני אוהב אותך!

אוהב אוהב אוהב

ואני רוצה להיות איתך! עם כל כולך!

ואם אסור לי

ואת טבלת

אז זה עוד יותר קשה!

יקרה שלי, זה כבר בלתי אפשרי עבורי, בכנות!

בלתי אפשרי לראות את האהובה שלי אחרי טבילה ולדעת שנאני לא יכול, פשוט לא יכול לומר ולהראות ולהביע כמה אני אוהב אותה במלוא מובן המילה ובכל התחומים.

וגם פיזית אני לא מסוגל, הגוף לא יעמוד בזה, בכנות

איך?

איך אפשר לעשות דבר כזה?

אז אולי לא אתמודד עם הקושי הבלתי אפשרי הזה וזהו.

 

ז"א יקרה,

שהוא בעצם מכוון *אליו* את התסכול, הקושי, תחושת חוסר האונים

ומראה לך, בדרך של הבעת מצוקה, עד כמה זה באמת באמת קשה לו

ועד כמה את באמת באמת חסרה לו.

 

יש כאן עוד הרבה מאוד להעמיק בהבנה של בעלך

וגם בהבנה שלך יקרה,

 

ומעבר להבנה הזו שצריכה להיעשות כאן

אני חושבת שקודם כל חשוב מאוד למצוא אמצעי מניעה + להיות בליווי של רב צמוד עם כתפיים רחבות שינחה איך להתנהל בינתיים.

 

כן, כולל כל הפתרונות ההלכתיים.

כולל מצבים בהם כן תהיו יחד, בשלמות, ובלי שום סיכוי שיהיה הריון.

ואם מביעים את כל הצורך ואת כל הרקע ואת המצב שלכם לרבנים גדולים - יש גם פתרונות הלכתיים!

ואפשר גם וגם ולא או או.

 

זה לא או הריון או לא לקיים יחסים! זה לא!

יש עוד המון אפשרויות שב"ה תצליחו גם וגם, כמובן בשאיפה למצוא בהקדם אמצעי מניעה שטוב לשניכם ואז כלל לא תהיה שאלה.

אבל גם על הבינתיים הזה, ממליצה בחום בחום להתייעץ, ובהקדם.

יש את הרב זכריה בן שלמה, יש את רבני מכון פועה, ובטוחה שתקבלי כאן עוד המון המלצות לכתובת המתאימה ב"ה.

 

 

בנוסף,

 

מצרפת לך שתי תשובות לסיטואציה קצת דומה, של אחרי לידה, שכתבתי כאן בהרחבה, 

בתקווה שיהיו לך גם לעזר

 

1.

 

אישה יקרה!

קודם כל ולפני הכל - את יולדת!

מזל טוב!

 

חז"ל אומרים שאישה נקראית יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

אז ק"ו כאשר את כותבת שילדת לא מזמן

וק"ו בנו של ק"ו שאת כותבת שה"גדולה" שלכם בת שנתיים!

 

ז"א שרק לפני שנתיים עוד היית "חופשייה" וללא כל אחריות הורית,

ובתוך שנתיים את מוצאת את עצמך, בשבח והודיה עצומה לקב"ה, אמא ל2!!! ואו!

והשני/ה ממש ממש טריים!

 

אז שנייה יקרה

קודם כל לנשום

להבין

את שנייה וחצי אחרי לידה

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא - לאישה שהיא גם אמא ל2 הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

שנייה!

 

בואי נבין רגע מה קורה כאן בעצם:

 

לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.

 

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

 

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

 

נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

 

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

 

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

 

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

 

אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):

איך היה לך המעבר להיות אבא?

ואבא ל2?

ואיך אתה מסתדר בכולל ועם 2 עבודות?

ומה קשה לך?

ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?

ואיך בזוגיות?

 

ואז שואלת אותך:

איך היה לך המעבר להיות אמא?

ואמא ל2?

ואיך הייתה לך הלידה?

והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?

לאכול כמו שצריך?

להתאושש?

להתאוורר?

לקבל עזרה ותמיכה?

ואיך המצב הכלכלי?

ומה עוד קשה לך?

 

ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,

להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -

בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מניקה בטח, מבשלת מנקה מסדרת, מחפשת עוד עבודה וכו' - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!

הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,

תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,

מה קשה לך,

בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!

לי קשה

אני צריכה ש___

הייתי שמחה אם ___

נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,

לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,

כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!

ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.

ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.

ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)

ואז תגיע *ההבנה*

ההבנה אחד של השני.

ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:

מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?

הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,

אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?

ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?

ומה אני  יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?

ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?

ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?

ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!

לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!

 

למשל,

אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.

למשל למצוא מסגרת לגדולה, אפילו חלקית.

למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר

להוריד סטנדרטים

להביא מנקה

אוכל מוכן

מדיח, מייבש, כלים חד"פ,

אולי לחשוב על לעצור במירוץ הזה ולקבל כלים גם של הדרכת הורים וגם לזוגיות כדי לא להגיע למצבי קצה שיוצאים במשפטים כמו שתיארת,

אולי להבין מדוע קשה לו לשים גרביים במקום וכו' -

ולא לשפוט

ולא לכעוס

אלא להבין

ואז מתוך ההבנה לחשוב על פתרונות

מה יכול לעזור לך לזכור?

אולי שעון מעורר?

אולי פתק?

לשים שיר ברקע ולסדר לפני השינה את הדברים שאתה כן יכול?

משהו אחר?

איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?

שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?

ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?

וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?

איך אפשר לגרום לזה לקרות?

 

2. עוד תגובה כאן:

 

יקרה, - הריון ולידה

 

 

המון המון הצלחה יקרה,

שיהיה לכם רק טוב בעזרת ה' 🙏❤

ותודה לכל אחת כאן שהגיבה, כיף שיש מקום שיש בו הכלה.

היום בבוקר הוא קם כאילו כלום, לא ביקש סליחה. הסברתי לו שנפגעתי וממה בדיוק, ואז הוא ביקש סליחה (לא הרגשתי שזה בא ממקום אמיתי)
ואז לפני שהוא יצא לעבודה, הוא הרים את הקול והתעצבן שבגללי לא מקיימים יחסים ושזו בעיה שלי שאני לא לקחתי כלום ואין פיתרון אחר.
הסברתי לו שאני כבר מאמצע ההריון מנסה לחפש מה יכול להתאים, וכל הזמן מעדכנת אותו... אבל הוא הגיב באדישות. ויום לפני הטבילה נזכר להתקשר לרב, שרק אמר לו מה האופציות ולא נתן שום פיתרון ממשי. (אני לא יכולה להכניס לי שום אמצעי כמו טבעת או שקף כי זה יכול לגרום לי אישית לזיהומים)
וזהו, לא הוגן שאנחנו ב2021 ולא מצאו שום אמצעי שגם גבר יכול לקחת וזה כשר.

זה מה שבוער. וזה בוער בצדק.
אבל זה ממש לא הנושא....

הנושא הוא איך אתם מתקשרים ומתנהלים כזוג בצורה שנעימה ומכבדת.
ואמצעי המניעה הוא הטריגר הנוכחי

זה משהו ספציפית בשליטה שלך ולכן גם באחריותך. בזה הוא צודק

אבל וודאי שהוא יכול וראוי להיות שותף, לעודד אותך, להזכיר לך, ולעזור לך. וכמובן- לקבל את זה שאולי לא תיפקדת בדעוק כמו שהיה רוצה

ויש המון דרכים טובות ונעימות לעשות את זה וכנראה קצת קשה לו להבין איך לפנות אליך, או מה נכון שהוא יעשה, או להצליח לגייס כוחות לפנות באופן נכון

מציעה לכם לשבת בנחת.
להחליט בתחילת השיחה שלא מדברים שום דבר טכני על מניעה וזו שיחה נפרדת לגמרי (תקבעו זמן קונקרטי וקרוב מאוד, שיקל על שניכם להזיז את זה מהראש)

ותנסו להבין אחד את השניה. מה הרגש שהסיטואציה העלתה בכם והציף אתכם וכל מה זה יושב. לא בטוח שיהיו תשובות אבל תנסו להקשיב ולהבין טיפה יותר

רק אולי כיוון קטן- אצל גברים (לא רק אבל יותר חזק ונפוץ מאשר אצל נשים) כל דחיה בהיבט המיני נוגעת מאוד חזק בדימוי העצמי וברגש. זה טבעי, זה ביולוגי, וזה כנראה שונה מאוד אצלך ולכן יהיה לך קשה להבין את החוויה הזו.
ואולי אפילו הוא לא מספיק מודע כמה זה מניע אותו..
אני רק מציעה אבל מאוד יכול להיות שזה שלא דאגת למניעה מתפרש אצלו שלא בוער לך לקיים יחסים (וזה הגיוני ולגיטימי ובסדר. את אחרי לידה!) ואצלו מיד המח מפרש את זה לדחיה, שהוא לא אהוב, לא נחשק

תנסו לדבר בפתיחות, תאפשרו אחד לשני להעלות גם דברים שלא נעים לשמוע, ואולי שניכם תקבלו מבט אחר לגמרי

ובהיבט הטכני-
אז אם קוטלי זרע לא בא בחשבון. מה את כן מתכננת? גלולות? התקן? התקן זה התקנה מיידית את רק צריכה למצוא תור לרופא (זה פחות או יותר אותו מחיר בפרטי כי אין מימון אז יחסית קל למצוא)
וגלולות- גם רופאת משפחה יכולה לתת.
באמת מהצד שלך כדאי להתאמץ לפתור את העניין הטכני.
לא כי את חייבת לו משהו

אלא כי הזוגיות הזו חשובה לך ואת רוצה להסיר טריגרים שיעזרו לכם להתמקד בעיקר ולא בטפל

אהבתי את ההפרדה בין הקושי הזוגי לטריגר שהציף אותו.
אוהבת לקרוא אותך! מנסחת דברים בצורה נכונה וחכמה❤

זה לא שהיא מפונקת. זה עושה לה זיהומים. זה לא בשליטה שלה ולא בידיים שלה.
אמצעי מניעה אמור להיות התמודדות משותפת של שני בני הזוג, גם אם זה בדרכ מסתכם באחריות שנופלת על האישה.

אבל לא הבנתי, אז לא מצאת גם שום פתרון אחר?
בעצם נשארת באוויר עד ש..?
או שאת מתכננת לעשות משהו עוד מעט?

ולא קראתי כל תשובה בעיון אז אולי חוזרת.
יש פה עניין זוגי. וכדאי מאוד לנסות ללבן אותו. מה עושים כשקשה, איך אנחנו שותפים באתגרים. עוזרים זה לזה ולא נעמדים משני צדדים. קשה מאוד. עבודת חיים. אבל לפחות במקרה הזה שורש העניין הוא האהבה והרצון לביחד (אחרת לא היה איכפת לו, ואת לא היית מתאמצת כל כך לטבול). אז הבסיס טוב. וצריך את העבודה מסביב.

עניין נוסף פה זה האמצעי מניעה. יש מה שיש. לא יתחדש לך כלום בעוד שבועיים. ברור שזה קשוח ביותר ואין מושלם. אבל את חייבת להחליט על איזה את הולכת עם היתרונות והחסרונות. מה את מצפה שיתחדש לך שאת לא יודעת עד עכשיו? יש כמה סוגי גלולות הנקה (אם את לא מניקה אז יש הרבה סוגים של משולבות). אם היה לך ניסיון לא טוב עם חלקן תנסי אחרת (וכמובן יכולים להיות דימומים הסתגלות. הרבה פעמים זה בהחלט מסתדר) ואם כמו שהבנתי את לא יכולה משהו מקומי אז האופציה השניה היא התקן.

בהצלחה רבה

אם ניסית את כל השאר- נובה רינג,התקנים, דאפגרמה..

יש לי 20דפים של היתר הלכתי אם מעניין אותך. של הרב דוד בוצ'קו.
למצב שכלו כל הקיצים.

זוג חייב להיות ביחד!
זה בסיס של הנישואין.

ובעלי לא ילך לפי פסיקה יחידנית ורב שלא בדעה שלנו
אני בכלל מזועזעת שכל צעד אינטימי וכל הפרשה שלי מגיעה לגברים, לא מפליא שלא מעט רבנים מואשמים אח"כ בעבירות מין.

הרב דוד בוצ'קו זה לא סתם רב!
תגידי, מי שקבע לכם שאי אפשר מודע לזה שאתם אשכרה לא מקיימים יחסים????

וואי זה מרתיח אותי.
יוצאת מהשיחה הזאת כי אני פשוט רותחת מהגישה המעצבנת הזאת

מדובר פה על זה שהוא ישים קונדום. שזה באמת מורכב הלכתית. ברור שזה רק אם זה על דעתו והוא מרגיש שלם עם זה.

מה שכן- ברור שהוא צריך להבין שבבחירה הלגיטימית שלו הוא השאיר את הכדור אצלה ולכן כמובן צריך לקבל את הבחירות שלה כמו שהיא מקבלת את שלו . שלא ישתמע שאני מצדיקה את הלחץ שלו עליה

אבל טוב לפותחת, לדעתי לפחות. לשמוע גישות נוספות לנושא.

עם רצון וחכמה נשית - אפשר לשנות הכל.

אבל נשמה את גם מגזימה כאן
וזאת הוצאת שם רע מטורפת
מי שמואשם בעברות מין זה בגלל שהוא סוטה סוטה סוטה!!! וזה בכלל לא קשור לשמירת תורה ומצוות.
זה אלף בית של מידות בסיסיות
זה לא קשור בשום צורה לשמירה על הלכות טהרת המשפחה ואני חייבת למחות על כך.

התורה שלנו היא תורת חיים, ואין סיבה בטח שלא בדור שלנו לסבול בגלל קיום מצוות. אבל בשביל למצוא את הדרך הנכונה והפתרונות צריך לבוא עם גישה שרוצה בזה ולמצוא רב נורמלי.

יש המון פסיקות ומידע הלכתי בספרים/אינטרנט.
אפשר פשוט לקרוא וללמוד לבד.

אני ממש לא רצה עם כל דבר לרב.
אולי יחלקו עלי פה בנות, אבל אם יש אמצעי מניעה כלשהוא שהותר. יש לי מספיק שכל ללמוד את הענין ולהבין אם זה נוגע אלי או לא.

תחזירי לעצמך את השליטה על הגוף שלך.
אני נשואה 18 שנה, למעט השנה הראשונה, לא מתייעצת עם רב על שום דבר, לא על מניעה, לא על בדיקות, מחליטה הכל בעצמי. גם לי נראה ממש מוגזם כל ההתעסקות הרבנית בגוף האישה. תדעי לך שהרבה נשים מרגישות כך.

ומי אלה הנשים שנותנות לבעליהן לפסוק בטומאה וטהרה?????
תמהני
כשיוצא לי לשאול רב - רק על זה אני חושבת😅

כאילו, ברצינות. זה כל היום לעסוק במיניות של אחרים. הן חייבות להיות מיוחדות ממש!

לא יודעת מי הרבנים שלכן ואת מי אתן פוגשות

לנו יש רבנים מדהימים!!!! צדיקים אמיתיים
רוצים להקל בכל מקום שרק אפשר
מנסים בכל מאודם שלא נגיע ושכל הידע יהיה אצלנו
וכשאנחנו באים נותנים את ההלכה בצורה הכי ברורה נעימה ופשוטה
זה התפקיד שלהם!!!!
הם עושים את זה בישרות ובמקצועיות. ביראת שמים. מתוך רצון לעזור ולהקל על בנות ובני ישראל.
הלו!! דוד המלך זה מה שהיה עושה בזמנו הפנוי. מטהר אישה לבעלה!!! דוד המלך!! צדיק שבצדיקים.

אפשר להשליך את זה על עצמו ולשאול איך לעזאזל את אחות או רופאה. מכניסה קטטרים לגברים, רואה חופשי נוגעת עוד יותר חופשי בגוף של גברים.
היי!! לא בגלל זה באנו למקצוע. זה בכלל לא הקטע.
באנו לעזור ולהיות טובות ולהוסיף טוב ורפואה בעולם.
ככה גם הרבנים (והם בכלל לא רואים גוף, רק מראות)
ואם הרבנים שלכם לא כאלה- עזבו אותם וחפשו לכם רב צדיק שקשור באמת לאבא שבשמיים ומחובר כולו גם לארץ.
יש רבנים כאלה. אל תתפשרו על פחות.
ואל תוציאו שם רע ומעוות ככ לפי המועטים שפגשתן.

למה שפותחת האשכול כתבה לגבי בעלה
אני בוחרת שלא להגיב על זה

בהצלחה רבה!

ולמעלה כתבתי את שלי, ולא אני ממש לא מגזימה, ולא משנה לי איזה רב, הרעיון שרב מתעסק בדברים אישיים שלי, כמו בדיקות, תחתונים או אמצעי מניעה, מטריד אותי מאד. ואולי מטריד עוד כמה נשים אחרות.

ויותר מכך זה עניין של תפיסה שמולידה מציאות (איזה רב אני אחפש ואבחר לי)

אגב אף אחד לא "מתעסק לך", אלא את יכולה לבחור עם מי להתייעץ.
תאמיני לי שלאף רב נורמלי לא אכפת בכלל מה את עושה בתוך ביתך, בין אם התייעצת איתו ובין אם לא.
המקסימום שהוא רוצה- לתת לך מידע ולהקל עליך בכל מה שהוא יכול.

רב שאני רואה לנכון!
בדיוק ככה!

אולי לא הבנתי אותך?

יואו כמה אמוציות הנושא הזה😅

להתייעץ על הנושאים האישיים שלי עם רב, ושוב לא משנה לי איזה רב. אם הייתי רוצה להתייעץ עם משהו, זה היה עם חברה, לא עם גבר זר.

אם היתה אשה בסדר גודל של רב מבחינת ידע תורני היה על מה לדבר

מה נעשה שכשנשים רוצות ללמוד ולהגיע לסדר גודל כזה, רק מנמיכים אותם ולא מוכנים שהם ילמדו ולסמוך על דעתם?

ראה נתתי לפניך.. את החיים ואת הטוב.. ובחרת בחיים.
זה מוטו שלי בחיים, לבחור בחיים, ולאו דוקא בטוב.
אם התייעצות עם רב בנושאים אינטימים שלי, מפריעים לי ל׳חיים׳ אני מעדיפה לבחור בחיים.

זה בריאות הנפש שלי. כשבחורה דתיה מתחתנת, הגוף שלה הופך מפרטי לציבורי, ובבת אחת היא צריכה לחלוק פרטים עם: רב, בודקת, רופא, מילדת.
מה שאותי דיכא, שרב שמעולם לא חווה על גופו הריון, פוסק בנושא. גם אישה שחוותה הריונות לא תמיד מבינה מה עובר על נשים אחרות בהריון.
כשהבנתי את ההשפעה על הנפש שלי, החזרתי את הפרטיות לגוף שלי, גם מבחינה רפואית.
אני שומעת מהרבה נשים, שהן חוות אתאותה חוויה שאני חויתי, ויש לזה השפעה ניכרת על סוגי דכאונות שיש לנשים.

הבחירה היא בין הטוב, שהוא החיים לבין הרע, שהוא המוות
לא בין הטוב ובין החיים
הבחירות שלך הן כמובן שלך, אבל זה מטעה להציג את הפסוקים כך

לא כתוב שהחיים הם הטוב, להפך הפסוק מפריד ביניהם עם המילה ׳ואת׳

וודאי לפי הפרשנים

בהר סיני ויעויין בעיקר השמיני להרמב״ם ובהקדמת הרמבם למשנה תורה)

שרוב נשים לא נכון להם ללמוד תורה.

הבעיה היא האג׳נדה הכללית שמאחורי הדחף ללימוד תורה לנשים הגורמת לכך שלא מאפשרים גם לאשה פרטית שכן ראויה לזה בפועל להגיע לזה.

אפשר להתווכח על שיקול הדעת אבל אי אפשר להתעלם מהבעיה הזאת

פעם במקום שמאפשר לנשים ללמוד תורה ברצינות?
נפגשת עם אותן נשים שרוצות להעמיק ואת יודעת מה המניע שלהן?

לי יצא ללמוד
ולפגוש באמת תלמידות חכמים גדולות שמלאות ביראת שמיים ואין במעשיהם אף בדל של התרסה או מניע של אני לא יודעת מה...
לא רוצה להיכנס לדיון הזה.
אבל באמת קשה לי שמפקפקים בנשים שרוצות ללמוד

ואם את מסתדרת בלי לשאול בכלל הרווחת...

סתם מסקרנות... כמובן ממש לא חייבת לענות..
גם מול רופא נשים את מקפידה שזאת תהיה אישה?

שאני מקפידה על אישה, אלא שמעדיפה להתייעץ עם חברות, וכך גם בנושאים רפואיים. וכן כל מפגש עם רופא/ ת נשים שכולל בדיקה גופנית, מבאס אותי. וזה קורה רק בהריונות ולידות שאין ממש ברירה אחרת.

הם צדיקים והנשים שלהן - יותר.

אותי זה מפליא. בקטע טוב - זה נראה לי מסירות נפש להסכים שבעלך יעסוק על הזמן עם נשים אחרות באינטימיות שלהן. כנ"ל רופא נשים - רק ששם אין מסירות נפש...

ולי מרגיש מטריד ולא שייך לשאול רב איזה סוג מניעה להשתמש, איפה בדיוק ממוקם הפצע בפות שלי, האם גילחתי או עשיתי שעווה (להבין דימומים...), מבחינתי זו ממש פולשני ומטריד.

ויש כ"כ הרבה פסיקות קיימות. אפשר לשבת עם הבעל וללמוד. וכן, מבחינתי חשוב מאוד להביא גם את הקול הזה בפורום!!!

אצלנו במכלול ההתייעצות היה הרופא- מה יש לו להציע (דתי, אז מבין גם מה אפשר להציע ומה לא)
הפורום- שממנו למדתי עוד על הפורום
ובסוף הרב- כן, הרב, שהלכנו להתייעץ איתו בתור אחד שמקבל את כל הבעיות הנוצרות מכל אמצעי מניעה לא משנה מה, איך הוא רואה את התמונה. מה עדיף? מה יותר, מה פחות?
פשוט להתייעץ, כמו שהתייעצתי עם הרופא
וזהו

ומאוד בז

"יעסוק כל הזמן עם נשים אחרות באינטימיות שלהן"???

נכון שאת אחות? אני זוכרת נכון?
האם יצא לך אי פעם לטפל גם בגברים? לשאול אותם שאלות גופניות? לגעת בהם?
האם את גם מגדירה כך את המקצוע שלך?
עוסקת כל הזמן עם גברים אחרים בגוף שלהם?
אני בטוחה שהתשובה לא, כי גם אם את עושה את זה רוב הזמן, זה לא מה שמעניין אותך אלא את רוצה לעזור לו. וגם מהסיבה הפשוטה שיש לך עוד המון עניינים להתעסק איתם בתור אחות שהם לא רק גברים.

אותו דבר רב.
יש לו עוד המון עניינים ודברים אחרים לדון בהם שהם לא רק ענייני נשים.
אז זה ממש לא נכון להגיד משפט כזה.

לגבי הפירוט שכתבת על השאלות- אפשר לקרוא לבד, ואני הכי בעד שבעולם.
אבל כשלא יודעים מותר לשאול!!
ואם נחזור לדוגמא של הרפואה.
כמו שבתורה אחות תשמחי שישאלו אותך שאלות גם אם הן נשמעות קצת לא רגילות לאוזן מהרחוב- כי בשבילך זה כלום ושום דבר... שומעת וממשיכה הלאה. ככה זה צריך להיות מול הרבנים.
ואפשר גם לשלוח את הבעל לשאול אם מישהי מרגישה לא בנוח.
ככה היחס לזה צריך להיות, בדיוק כמו טיפול אצל רופא ואחות- ענייני ומקצועית.

יש כל מיני סוגי הסמכה של רבנים. יש רבנים שפוסקים בכשרות/שבת/בשר וחלב וכו'
ויש שפוסקים גם בטומאה וטהרה.

אני באופן אישי לא אלך כאחות לעבוד במחלקה אורולוגית גברים. פשוט לא.

באותה מידה. אני לא הייתי רוצה שבעלי יפסוק בטומאה וטהרה.

ושוב. נשים שעושות את זה - 👑

אבל בדכ מי שהוסמך גם לטומאה וטהרה משמע הוא רב גדול יותר
ולכן הידע שלו וכמות השאלות *הכלליות* שמופנות אליו יהיה גדול יותר.

לגבי ההשוואה עם הרפואה, זה עדיין לא מדוייק כי בכל מחלקה (חוץ מנשים) ואפילו בקופה יהיו לך מקרים של גברים קטטרים וכו'.

והנקודה היתה שכמו שאת לא יכולה לומר דבר כזה על אחיות, ככה אי אפשר לומר דבר כזה על רבנים.
פשוט אי אפשר.

אני רוצה להגיד שבכללי בזמן האחרון (אולי זה רק אני מרגישה?) יש כאן איזושהי אווירה של- מה הרב לא התיר לכם? תחליפו רב, מה זה הרבנים האלה, הם בכלל לא מבינים, צריך לעורר אותם, קודם שהם יעשו בדיקות בשבעה נקיים ומה בכלל הם פולשים לגוף שלי
וזה קצת כואב לקרוא את זה. בתור אישה מאמינה, שיודעת שהרב למד קצת יותר ממני ומבין בפסיקת הלכה יותר ממני אז כן, באופן כללי הוא מורה ההוראה שלי במה שאני יודעת יותר טוב
ואם הוא אומר משהו שלא מוצא חן בעיניי אני לא ישר אחליף רב, כי אני מבינה שמה שהרב אומר לי זה התורה ( לא מדברת על מקרים קיצוניים שרב אוסר כל הזמן סבבה?) למצוא רב שהוא לפי הגישה שלכם ובאופן כללי אתם באותו ראש
וזה אמנם לא נעים שרב יראה את כל הדברים האלה (גם לי זה ממש לא נעים, וגם לבעלי) ולכן זה מעולה שמה שאפשר לפסוק לבד וללמוד לעשות את זה, אבל לא תמיד זה אפשרי, וצריך לעשות את זה כמו עוד הרבה מצוות שלא נעים לעשות אותם ועושים..
לדעתי, צריך לעשות איזשהו סוויץ' בעניין הזה..
מקווה שלא נצלשתי מידי
ופותחת יקרה בהצלחה רבה!

אבל באותה מידה. דווקא בזמן האחרון פה בפורום, אני נחשפתי לסיפורים מזעזעים בעיני של זוגות שלא קיימו יחסי מין 3 חודשים, של בעל שחייב לקיים יחסים בחדירה אף על פי שזה כואב לאשה מחשש שז"ל, של נשים מתוסכלות שלא מוצאות אמצעי מניעה ואסרו להן קונדום/דיאפרגמה.

מבטיחה לך שבשבת אמרתי לבעלי מה נסגר עם הפורום לאחרונה. כ"כ מצער אותי שיש זוגות כ"כ סובלים בשם ההלכה.
באמת. זה נוגד את התפיסה שלי את היהדות.
זו לא תורת *חיים*!

ואני רואה את הפורום כבמה מצויינת להציף את הנושא:
כן, יש הרבה דיעות להלכה. הרב לא הבין אותך מספיק? לא נתן פתרון? (עד כדי אי קיום יחסים 3 חודשים! אבל אפילו לפני...) - בפירוש אני אחזור ואגיד: לכי תחפשי לך רב אחר.אולי צריך רב בגישה שונה/נסיון רב יותר/מגזר אחר...לא יודעת מה. אבל את ואני וכל הזוגות הדתיים שומרי הטהרה - לא אמורים לסבול בשם הדת! יש פתרונות הלכתיים להכל! צאו לחפש אותם!
ממש ככה!

מבינה שזוהי גישה שלא מתאימה לכל אחת. אבל אפילו אישה אחת שכן יתאים לה - ויעזור לה - דייני.

נראה לי שחלק מהבעיה זה שלא מביאים את כל הנתונים לרב

אני יודעת שזה לא בר השוואה. סבבה. אבל בכל זאת- לא כל דבר אפשר להתיר
אז נגיד אישה שהרב יודע שהיא לא טבלה כבר חודשיים- יעשה יותר מאמץ להתיר אותה. אבל לפעמים אי אפשר
אז הוא יגיד שהיא יכולה לטבול למרות שהיא לא?
זה לא אשמתו שהיא לא יכולה לטבול!
כשבני זוג לא יכולים לקיים יחסים בגלל שמירת הריון כמה חודשים- גם אז מזדעקים על הרופאים שהם לא מבינים כלום וצריך להחליף רופא?
לא, וזה ממש קשה אבל סובלים את זה בשביל מטרה משותפת וגדולה
בעיניי זה צריך להיות אותו דבר.. עם כל הקושי!
כן, שמירת מצוות היא דבר מורכב, כדאי ורצוי למצוא פתרונות- אבל כשלא מוצאים אין מה להאשים את הרבנים שהם לא מספיק ערים לצרכים
וכן, לפעמים צריך לשלם "מחיר" תמורת שמירת הלכה
אם זה בתקופה שאסורים יותר זמן בגלל התקן
או בדימומים בגלל גלולות
או לא להניק בשביל לשים נובהרינג
אבל אנחנו מודעים למחיר שמשלמים, ומשתדלים לשלם אותו בשמחה כי זו מטרה גדולה..
(לא שקיום יחסים זה לא מטרה גדולה! אבל זה חלק מתוך המטרה הגדולה יותר..)

דווקא הרגשתי שכתבתי מבולגן, והתלבטתי אם זה מובן🙂

קשה לי לחשוב שנשים מסתכלות על רבנים שעונים בטומאה וטהרה ככאלה שמעניין אותם מין.

זה צורם ולא נכון כלפי רוב רובם של הרבנים שהם יראי שמיים ורוצים לעשות רק טוב.

יכול להיות שיש ביניהם וכאלו שטועים אבל לכתוב כך זה עוול כלפי כל התלמידי חכמים האמיתיים שרוצים לעשות רצון הקדוש ברוך הוא

לא אמרתי שמעניין אותם מין. חלילה!
אמרתי שהם נחשפים למין ואינטמיות של זוגות אחרים.

סליחה שהגבתי לך

מעולם לא ראיתי בזה מיניות!
כל כך רחוק ממניות שפעם הבאתי לו שאלה לפיה הוא היה אמור להבין שאני אסורה.
ושאל אותי דרך אגב אם יצאנו לנופש כבר ( זה היה אוגוסט)
רבנים צדיקים הם פשוט עסוקים בהלכה מסתכלים על זה בדיוק כמו הל דם בעוף...

אני מבינה שאת נמצאת במקום לא טוב אבל לכתוב כאלה דברים???

על תלמידי חכמים דרך הניק האנונימי. את מתוסכלת, אבל לא מצדיק בכלל. השימוש מהניק האנונימי לא מתיר לומר מה שרוצים, ואם ינצלו אותו לרעה שוב ושוב נאלץ להסתדר בלעדיו, וזה חבל, כי הוא לטובתכן והמון נשים נעזרות בו

אבל יש מצב שהוא מרגיש עזוב מצידך?
כדאי מאוד שתשבו לדבר

קודם כל חיבוקים על הפגיעה והתחושות שאת חווה כעת.
זה מרגיש ממש משפיל וקטן. תבכי את זה... תרגישי את זה...
חיבוק גדול❤️


בתחילת שנות הנישואין הייתי נפגעת מאוד מדברים כאלה. חיכינו שבועיים של נידה, נטרפנו מגעגועים. והנה הגיע יום הטבילה - ומה יש לך בראש? קיום יחסים. אללי כמה הייתי נפגעת!!

אנחנו, הנשים, מפרשות רומנטיקה כאהבה. מה זה אומר?
מבט עיניים, חיבוק ממשוךךך וחזק, שיחות נפש, הליכה יד ביד במשעולי הטבע. לזו תקרא אהבה. נכון?
זה המנגנון שלנו.
המנגנון של הגבר רואה אהבה בעיקר בקיום יחסים.

והייתי יושבת, כלה צעירה ופגועה, ומסבירה לו שגברים לא יודעים מה זה לאהוב, שהאהבה שלהם מטרתית, שרק מין בראש שלהם וכו' וכו'... ופעם ישבנו לשיחה מעמיקה והתובנה הזו היכתה בי ממש ועשתה לי סדר:

מי קבע שהרומנטיקה שאנחנו קוראות לה אהבה - היא זו "האמיתית" והטהורה יותר? מי קבע שזה שאני רוצה חיבוק ומבט עיניים נרגש - זה אומר שאני אוהבת *אותך*. לעומת קיום יחסים שזה נתפס בעינינו כמילוי צרכים ולא אהבה.

בעלי היה מסביר לי הרבה שאהבה שלנו, הנשים היא לא אמיתית יותר או טובה יותר - היא פשוט מנגנון אחר וצרכים אחרים. זה שהוא רוצה מין, שווה בדיוק לזה שאני רוצה חיבוק.
(בצחוק: "אם כבר אני אפגע, זה מה שאת רוצה אחרי שבועיים? חיבוק וללכת יד ביד?! אני רוצה אותך עד הסוף...")

וואלה, כשנפל לי האסימון הזה - השתנתה לי כל ההסתכלות.
זה פשוט שני מנגנונים ושני צרכים. אין פה טוב יותר או פחות. אמיתי יותר או פחות.

תני לגיטימציה למנגנון שלו - הוא יכבד את שלך.

שנינו מתגעגעים, שנינו אוהבים, שנינו רוצים להתקרב. וכל אחד מגיע עם המנגנון שלו והצורך שלו. והחידוש - המנגנונים והצרכים שווים בחשיבותם, ובליגיטימציה שלהם!

אחרי הרבה שיחות ועניינים😅

תשמעי יקירתי, אני גם קראתי פה ובעוד מקומות על כל התופעות של ההתקן ומתי מומלץ להתקין וכו.. וחיבת להגיד לך על זה כמה דברים..

דבר ראשון, אני חושבת שהעמדה של בעלך מוכיחה אותך על כך שעד עכשיו לא באמת מצאת את אמצעי המניעה שיתאים לך (לפחות באופן תאורטי) ולא פעלת לשם כך בזמן המתאים - קרי, לפני הטבילה, ולכן הוא מתוסכל. כי האחריות פה למציאת אמצעי מניעה ויישומו לצערנו היא שלנו.

 

לא משנה כמה נכעס נתעצבן נתמרמר ועוד ועוד על כך שההלכה כביכול לא מתגמשת עם הנשים לגבי אמצעי מניעה, נכון לעכשיו למי שמעונינת למנוע לפי ההלכה האמצעים שאת יודעת עליהם הם אלו שיש. ומפה צריך להתקדם. רק שנראה לי שמשום מה, מהפחד כנראה, הדחקת את הנושא הצידה ובדיוק 'בשעת השין' נקרא לזה הנושא עולה וצף וזה מלחיץ אותך והכעס של בעלך והתסכול שלו יוצא עלייך.. בקיצור, ממש לא נעים ולא נחמד.

אל תקחי אותו קשה מדי אפילו שזה ממש פוגע אלא תנסי להסתכל מהצד שלו ולהבין שהוא מסתכל על זה שלא מצאת אמצעי מניעה = הנושא לא מספיק חשוב לך. הוא לא חשוב לך. הקרבה אליו לא חשובה לך. אפילו שזה ממש לא נכון, ככה הוא מפרש את זה. בדיוק כמו שאת מפרשת את ההתנהגות שלו בצורה שלילית, ככה אותו דבר הוא איתך. תנסי לדון לכף זכות ולזכור שאתם סה"כ אוהבים ורוצים להתקרב, ואל תשכחי שאם את מניקה אז את גם הורמונלית עוד מההריון וזה בכלל משפיע על הרגשות שלנו ול איך שאנחנו רואות ומקבלות דברים, או מגיבות אליהם.. 

 

מה שאני רוצה בעצם להגיד לך הוא שזה נושא שהוא מאוד אינדיבידואלי ושזה משתנה מאישה לאישה ועד שלא תנסי לא תוכלי לדעת מה טוב לך. ונכון זה מתסכל ובא לך לצרוח לשמיים ובא לך לברוח מזה מהפחד שזה לא יעבוד, ובא לך שיהיה לך איזה כפתור שמונע הריון בקסם בלי כל הבלאגן הזה אבל באמת שרק אם תנסי תוכלי לדעת מה טוב לך ומה לא. וזו ההתמודדות כרגע. כי הרי מה עדיף, להמשיך להתלבט או לצאת לדרך ? אני בטוחה שאם היית מנסה משהו בינתיים גם אם היית חלילה נאסרת בגלל מניעה שלא מתאימה התגובה הייתה אחרת מבחינתו.

 

הסיפור שלי לגבי ההתקן הוא כזה: 

הייתי במצב שלקחתי גלולות שלא עשו לי טוב באופן וודאי וידעתי שאני חייבת להפסיק אבל משום מה חששתי מאוד מאוד מההתקן. גם כי חברה שלי נקלטה איתו להריון צפוף וגם בגלל שזה מאריך דימום וכו וכו... וההתקנה כואבת, ומה לא.

חייבת להגיד לך שכל התחזיות השחורות שלי התבדו!

קודם כל, לא שאני לא ממליצה לך לנסות גלולות.. אלא שלי הייתה חוויה פחות טובה, לא מבחינת דימום וכו אלא ממש דכאון והשפעה תודעתית חזקה מאוד, לא היה שלום בית ולא הייתי רגועה עם עצמי בכלל.. אבל בהחלט אופציה. אני כותבת לך ספציפית לגבי ההתקן ומקווה שהסיפור האופטימי שלי ייתן לך קצת תקווה 

 

מעולם לא עברתי בדיקת ספקולום ואני אחרי 2 לידות -רק מהפחד שיכאב לי. וחייבת לומר שלא כאב בכלל!!! בדיוק 2 דקות לא מורגשות ולאחר מכן אולי שבוע קצת כאבי מחזור וזהו. 

לגבי מתי לשים את ההתקן - נאמר לי ע"י רב שעדיף בזמן מחזור או ב7 נקיים. וממילא את כל הכתמים שהיו לי התירו לי. ואף יותר מזה - לכתחילה התירו לי תחתון שחור בכל עת וגם ב7 נקיים ובדיקה אחת בראשון ואחת בשביעי. וזהו! לא מוך דחוק ולא כלום. הכל כדי שאהיה מותרת כמה שיותר .

זו ההלכה שלנו שרוצה להיטיב איתנו ולאפשר לנו לקיים את הבית שלנו בטהרה.

אני כדי לעזור לעצמי באמת לא מסתכלת על הנייר ניגוב ולא לובשת תחתון בשום צבע - רק שחור! לא האריך את המחזור באופן מיוחד ולא כבד הרבה יותר. ויש לי מחזור ארוך וכבד מאוד. יכולה אפילו לומר לך שסבלתי מPMS נוראי שעכשיו משום מה אני לא חווה כלל. אמנם יותר טבילות, אבל כלכך כלכך שווהה לי.. וגם המחיר. כי אני לא מתכננת מניעה ארוכת טווח אבל הזוגיות שלי שווה כל מחיר. 

 

מבחינתי כלכך לא רציתי התקן אבל לא הייתה לי ברירה ככ ואני לא מצטערת לרגע. להיפך, אני בטוחה שדווקא בגלל שהלכתי נגד השכל והרגש שלי על דבר שחששתי ממנו - דווקא בגלל זה ברוך השם הכל איכשהו הסתדר. כי זה לא בשבילי, זה בשביל לקיים את רצון השם. ואם אני רוצה לקיים את רצון השם אני מונעת לפי ההלכה בצורה שהכי תתאים לי מהאופציות הקיימות 

 

ולגבי מניעה - חשוב מאוד שאם את מדברת עם רב, שיהיה אחד עם כתפיים רחבות וגם אחד שמקשיב לך ושומע את כל התמונה שאת תספרי לו מנק המבט שלך. אני חייבת לומר שאני לפחות לא נתקלתי באישה שביקשה למנוע בשביל לשקם שלום בית ולהתאושש מלידה ולא אישרו לה. לא להתבייש לספר שיש בעיות בשלום בית או שאת לא מוכנה לעוד הריון. זה בדיוק המקום לדבר על הדברים. ובשביל זה הרב נמצא שם. כדי להקשיב ולתת מענה למצבים מגוונים ולא הכל שחור ולבן

 

אני מקווה שתצליחו להתעלות מעל המשבר הזה ולהבין שזה זמני, עברתם טלטלה עם הריון ולידה ובאמת אני אומרת לך - אצלי לפחות, ההורמונים שיבשו לגמרי את יכולת קבלת ההחלטות והחשיבה ההגיונית אז אני מבינה את סערת הרגשות שלך מאוד, ועם זאת אומרת לך - אפשר אחרת. ויהיה יותר טוב, רק אל תוותרי לעצמך על זוגיות טובה ויציבה שמגיעה לך. 

בהצלחה רבה יקירה, מקווה שהצלחתי לעזור לך.