המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
כבר לא יודעת מה לעשותאנונימית בהו"ל
רוב הזמן אני ובעלי בקשר ממש טוב.
יש שזה מגיע לדברים שצריך לדבר עליהם.

אנחנו לא מצליחים לדבר.
בעלי לא אוהב לדבר.
מבחינתו לא צריך לעשות דרמה מכל דבר, לא להתלונן, פשוט לחיות את החיים איך שהם.
אני אוהבת לדבר, לשתף, וכשקשה לי אני גם מתלוננת.

כבר כמה פעמים היו לנו מריבות גדולות, כי אנחנו פשוט לא מצליחים לדבר.

אני ממש מנסה אם משהו מפריע לי להגיד את זה בתור נעימה, להפנות את הקושי כלפיי ולא כלפיו, אלא איך ההתנהלות מפריעה **לי**. אבל לא משנה כמה אני מנסה לנסח בעדינות ולדבר בלי כעס, הוא תמיד אומר שאני מאשימה אותו. אני מבקשת ממנו שיסביר לי איך נעים לו שאני אדבר, והוא לא יודע.

ואני כבר פשוט מתוסכלת.
אחרי הרחב הגדול האחרון, קבענו שלא שומרים דברים בבטן, ושצריך לדבר ולדבר.
אז אתמול משהו הפריע לי, ולא יצא לדבר אתמול.
ביקשתי ממנו שנדבר היום.
ניסיתי

הסברתי בדיוק מה אני מרגישה, מה קשה לי.
ומה הוא אמר בסוף?
"סבבה".

עכשיו, הנושא שהעלתי הוא ממש נושא שיש מה להגיד עליו, אבל הוא פשוט לא מוכן.
וזה מתסכל.
אני מנסה להבין איך אני אמורה לדבר, איך מתאים לו שאגיד, מתי מתאים, אבל הוא פשוט לא יודע להגיד לי.

לצורך הדוגמה, במהלך ההריון לא קיימנו יחסים כמה חודשים. למה? אני לא יודעת.
הוא לא רצה, התחמק ממגע.
כשניסיתי לדבר על זה בשיא העדינות, הוא פשוט לא ידע להסביר. אמר שאני צודקת אבל לא ידע להגיד מעבר לזה.
אז כמה חודשים לא חיבקתי אותו, לא התקרבתי כדי לא להפריע.
שיחררתי לגמרי ולא העלתי את הנושא שוב כי הבנתי שזה לא יעזור.

אבל אני באמת מתוסכלת, אני לא מבינה איך אמורים לפתור בעיות אם לא מתקשרים.
תמיד גם בסוף יוצא שהוא כועס עליי ואמר שאני לא יודעת לדבר ותמיד כועסת ומתלוננת ומאשימה.
אני ממש משתדלת ללמוד, אבל זה קצת קשה לי לעשות את זה באופן חד צדדי.

מה אני רוצה מכם?
עצות.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?
לא, זה לא עובד להתעצבן. זה רק הופך את זה ליותר גרוע והוא מתעצבן יותר. זה לא עוזר לשבור את הכלים, כבר עשיתי את זה פעם וזה פשוט לא עוזר. זה רק הופך את היחסים בינינו ליותר גרועים ומדרדר אותנו.

אז אני מחפשת דרך, ללמוד לדבר, בתור התחלה לבד (כי הוא לא מוכן), זה כל פעם מפיל אותנו מחדש, אבל לא מרגישה שכרגע הוא שותף להרגשה שלי.

מוזמנות לכתוב גם ביקורת עליי (אבל בעדינות, כי בכל אופן אני בן אדם שרוצה טוב, גם אם יוצא לי פחות), אני ממש מנסה להבין איך להשתפר ואיך להתנהל.
מקפיצה לעצמיאנונימית בהו"ל
האמת את נשמעת מהממתרקלרגעכאן
כל כך מוגעת
מכילה ומאפשרת גם לו מחא מקום
נשמע שאת מתקשרת ממש כנה ונכון וחושבת לפני איך להתנסח
(לפחות מה שהתרשמתי בגדול)

נשמע שלבעלך יש קושי בתחום ההבעה המילולת,התקשורתית - אולי זה יושב על חוויית חיים שצבר או על מיומניות שלא פיתח בעצמו ..

לדעתי יעוץ זוגי או אפילו טיפול פרטני לו אם יסכים יעזרו מאוד..
תודה רבהאנונימית בהו"ל
יש לי במה להשתפר, אני בטוחה.

פעם הייתי מאשימה רק את עצמי, היום אני מבינה שכנראה זה שקשה לו לדבר גם גורם לקושי סביב זה ואני לא צריכה לקחת את רק על עצמי.

אבל הוא לא חושב ככה.
אין מצב שהוא ילך לטיפול כלשהו, לא ביחד איתי ולא בנפרד.

השאלה אם יש משהו שאני יכולה לעשות?
כי זה ממש מתסכל
לכי את ליעוץ לקבל כלים איך לעבוד -זה גם ממש עוזר!רקלרגעכאן
לא יודעת לעזור לך רק לתייגמיואשת******
את מתוקה ממשאין לי הסבר
וכיף שיש לך את היכולת הזאת לדבר ולשתף!!

אבל לבעלך אין אותה.
זה לא חלק ממנו.
לא חלק מהאופי שלו,
מהדברים שהוא אוהב,
זה נראה לו אפילו טיפונת טרחני...

אז מה אפשר לעשות?
הכי חשוב- להבין שזה בעלך
זה האדם שאת אוהבת, זה מי שבחרת לחיות איתו את חייך, ואת שמחה בו מאוד בסך הכולל.
אז נכון, אתם חושבים שונה, את חושבת שזה חשוב לדבר והוא לא חושב כך.
אין כאן מישהו שצודק ומישהו שטועה.
שניכם הגיוניים

אוקיי, הגעת להבנה הזאת, מה הלאה?
להבין שאת *לא* יכולה לשנות אותו! ככה הוא! זו עסקת החבילה....
הוא מדהים, שמח, חיובי, לא אוהב שחנ''שים.
זה בא ביחד.
זה הבנאדם וזה המכלול שלו.

אחרי שהבנת את כל זה, מה הן האפשרויות שלך?
1. להמשיך כמו שהיה עד עכשיו. את מדברת ומשתפת, הוא לא זורם, את מתוסכלת.
2. להחליט שאת משתפת אותו, ומודעת לכך שהוא לא ישתף פעולה. להבין שזו המציאות ולשמוח בה.
3. למצוא מישהו אחר לשתף אמא/אחות/חברה/מישהי מהפורום... כך תשיגי את הצורך שלך בשיתוף.



המון בהצלחה!!
אבל לא מדובר פה בסתם שיתוףמחי
מסכימה איתך אם היה מדובר בסתם נושאים שהיא רוצה לשתף וזה לא מעניין אותו.
אבל זה דברים שקשורים לזוגיות שלהם, היא צודקת שהם צריכים ללמוד לדבר ולתקשר אחד עם השני
אבל הוא הקשיב להאין לי הסבר
הוא מבחינתו אמר 'סבבה', מבחינתו הוא הבין, הפנים, המשיך הלאה.
הוא לא התעלם ואמר 'את לא מעניינת אותי', מהצד שלו נשמע שהוא באמת הקשיב, אבל מבחינתו אחרי הדיבור שלה זהו, נגמר, הרי מה הוא כבר יוסיף?

מצטטת-
''הסברתי בדיוק מה אני מרגישה, מה קשה לי.
ומה הוא אמר בסוף?
"סבבה"''
מבחינתו אין כאן בעיה! הוא הרגיש שהוא עשה מעל ומעבר, הקשיב לאשתו, אבל עדיין הוא לא עשה מספיק!

כי הבעיה כאן היא הפערים.
פערים הגיוניים סהכ
אז יש אנשים שאוהבים לשתף
יש אנשים שלא

הפותחת בעצם ציפתה שבעלה יגיב לה באריכות וישפוך את ליבו על כל מה שהיא אמרה.
אבל זה לא הוא.
זה לא האופי שלו.
והיא גם לא יכולה לשנות אותו...
תודה רבה!אנונימית בהו"ל
משתלת מאוד להבין כמו שכתבת.
הקושי הוא בדברים שבהם כדי להחליט איך להתנהל, צריך את שנינו.

בשיחה היום, זה לא היה סבבה הבנתי אותך.
זה היה סבבה שנאמר בכעס ובציניות. וזה מה שמפריע לי.
יש לי שאלה אלייךאין לי הסבר
כשאת כתבת ''קבענו שלא שומרים דברים בבטן, ושצריך לדבר ולדבר.''
מי קבע?
שניכם, או שאת קבעת והוא נאלץ להסכים?

כשאתם יושבים ומדברים את אומרת לו - ''זה ממש פוגע בי היחס שלך, שאתה לא משתף. אתה פשוט לא סופר אותי ולא אכפת לך ממני'' או שאת אומרת לו - ''יש לי קושי, אתה מוכן לעזור לי?''
אם בדרך הראשונה-
אז את באה אליו בטענות ובהאשמות.
היחס *שלך* פוגע בי
*אתה* לא סופר אותי
לא אכפת *לך* ממני
במילים אחרות ''אתה הבעיה כאן''!!!!
את בעצם באה אליו ואומרת לו כמה הוא דפוק, לא מתחשב, לא אכפת לו מהצרכים של אשתו.
מי אוהב לשמוע דבר כזה?

אם בדרך השנייה-
אז את ביקשת ממנו משהו, באת ואמרת לו *לי* יש קושי, *לי* זה מפריע, לא כי אתה לא טוב, לא כי אתה דפוק, פשוט כי *לי* זה חשוב.
ואם את מבקשת, את יודעת שהוא יכול להגיד כן ויכול להגיד לא...


בנוסף למה שכתבתי- מציעה לך לחשוב על פתרונות *שלא* קשורים אליו.
תסכמי איתו, שכל פעם שיש איזה משהו שצריך להחליט עליו, את תקבעי מה עושים, אם הוא מוכן כמובן, וכך בעצם תקלי עליו שהוא לא יצטרך לדבר...
קבענו ביחדאנונימית בהו"ל
לפני כמה זמן היה לנו ריב מאוד גדול.
ואחרי זה דיברנו ביחד, והגענו ביחד למסקנה ששנינו צריכים פחות לשמור דברים בבטן כדי לא להגיע למצבים של פיצוץ וחוסר הבנה.
אלא לנסות לפתור את הדברים כשאנחנו עדיין רגועים. איך שאני רואה את זה זו הייתה שיחה ממש משותפת ושנינו חשבנו ביחד שזה מה שצריך לעשות.

זה מה שניסיתי לעשות אתמול, אבל זה לא היה טוב. ניסיתי מאוד שמה שאני מסבירה יהיה בקשר לתחושה שלי. אבל כנראה זה לא היה מספיק טוב.

לגבי הגישה השנייה, מקבלת שאולי אני צריכה להציג את זה בתור בקשה לעזרה. אולי זה לא היה מספיק ברור אתמול והוא ראה את זה פשוט כעוש צורה שלי להתלונן. אני צריכה לחשוב על זה.
תודה שאת מאירה לי נקודות❤️

לגבי פתרונות שלא קשורים אליו, בגדול אני ממש מסכימה. אבל כמו שכתבתי למטה, אני כבר שיחררתי כל מה שאני יכולה. באמת משתדלת קודם כל לשחרר ולבדוק עם עצמי האם באמת צריך לדבר או שאני יכולה לשחרר ולשמוח גם בלי.
אבל יש נקודות שאני באמת לא רואה דרך אחרת חוץ מלדבר עליהם.

נגיד חלוקת תפקידים בבית. אנחנו מתנהלים בצורה מסוימת, שלא לגמרי נוחה לי.
איך אפשר לפתור את זה בלי לדבר על זה?
או מה שכתבתי על קשר אינטימי. שיחררתי, באמת. אבל את מבינה איזה שריטות יכולות להיגרם לי מזה שהוא נרתע מכל מגע שלי ולא מוכן לדבר על זה? מה אני אמורה להרגיש? מה אני אמורה לחשוב? אני בהריון, הולכת ומשמחמה ומתכערת, ובמקביל הוא לא רוצה מגע ולא יודע להסביר. האם בשכל אני יכולה להסביר לעצמי שזה לא קשור אלי? אני יכולה. אבל אני לא מנותקת המרגש שלי, וזה למשל משהו שבסיסי לדבר עליו בעיניי
דווקא פה אני לא מסכימה איתךבארץ אהבתי
הגישה שלך מאוד נכונה בהרבה מקרים.
אבל פה אני לא חושבת שזה נכון להשלים עם המצב ולקבל אותו.
אני לא יודעת איך אפשר לבנות זוגיות אם לא יודעים לדבר על דברים שמפריעים.
זה לא עניין של לשתף. זה לדון על משהו שמפריע. להבין מה מפריע, איך אפשר לפתור את העניין. זה הכלי הכי חשוב בזוגיות בעיני.
וזה לא שזה פשוט לכולם. זה משהו שצריך ללמוד. גם לנו לקח שנים (ועדיין) ללמוד איך לדבר על כל מיני דברים, איך להגיד את הדברים בצורה שיהיה קל יותר לקבל, ואיך לקבל את הדברים בלי להיפגע. ולהבין בכלל כמה זה חשוב לדבר ולא רק להעביר הלאה ולהדחיק את הקשיים.
אבל אם הייתי מקבלת את זה שלבעלי השיחות האלו לא היו חשובות כמו לי, זה ממש לא היה טוב לזוגיות שלנו. אני חושבת שגם הוא מסכים איתי היום.

ולפותחת -
לא יודעת איך אפשר לשנות כשהבעל מתנגד. כשהוא לא רוצה להשתנות.
אבל אני חושבת שזה משהו שחייבים למצוא את הדרך לעשות את השינוי.
לא יודעת אם אפשר לעשות את זה לבד, או שבמצב כזה כדאי לפנות למישהו מקצועי.
אני חושבת שהייתי פותחת את הנושא בצורה גלויה. מסבירה כמה השיחות האלו חשובות לי ולזוגיות שלנו, ומסבירה שאם אנחנו לא מצליחים לעשות את זה לבד, אז זה הזמן לגשת לטיפול זוגי שיעזור לנו ללמוד איך לדבר על דברים שצריך.
אם הוא ממש מתנגד לטיפול, אפשר גם שאת תלכי לבד (לא כי את צריכה טיפול, אלא כי את זו שמוכנה ללכת לטיפול, והמטפלת אולי תוכל לתת לך כלים ללמוד איך להתנהל בצורה יותר חכמה שתצליח לעזור לך לדבר איתו באופן שהוא ילמד להקשיב ולדבר יותר).
ואם הוא ממש מתנגד גם לזה, אז הייתי שבשביל לוותר על פניה לטיפול, אנחנו צריכים ללמוד לעשות את השינוי לבד. וצריך להשקיע בזה זמן ומוכנות לשינוי. אולי הייתי אפילו קובעת תאריך (נגיד עוד חצי שנה) כדי לבדוק איפה אנחנו ואם והעבודה שעשינו לבד היתה מספיקה או שלא הצלחנו לבד, וצריך בכל זאת לפנות לטיפול שיעזור לנו עם כלים מקצועיים.
בשביל לנסות לעבוד לבד הייתי קונה ספרים על זוגיות ששנינו נקרא (ממליצה מאוד על 'שבעת העקרונות לנישואין מאושרים', וגם 'גברים ממאדים, נשים מנגה' - ללמוד על ההבדלים בין גברים לנשים), והייתי קובעת זמן קבוע בשבוע שמיועד לשיחות על דברים שמפריעים, כשבזמן הזה אולי גם מלבנים את הנושא של - איך מדברים על דברים שמפריעים לנו, במה זה מקדם אותנו כשכן מדברים, למה זה פוגע אם לא מדברים, מה עוזר כדי שהשיחה תהיה טובה יותר וכו'.
כל זה ידרוש מבעלך מאמץ מאוד גדול, יציאה מהקופסה שלו ומאזור הנוחות שלו. אז צריך למצוא את הדרך לגרום לו להבין למה זה חשוב לו. השכנוע הראשוני זה כי את מציבה את זה כאופציה היחידה שאת מוכנה מלבד טיפול. אבל יהיה טוב למצוא את הדרך לדבר באופן שהוא ירגיש שגם הוא מרוויח מהשיחות האלו. אולי לתת לו להעלות נושאים שמפריעים לו? ואז הוא ירגיש את הרווח כשמדברים על הדברים אז מצליחים להגיע לשינויים שעושים לו טוב יותר? אולי אפשר גם לקצוב בהתחלה את הזמן של השיחה, כדי שזה פחות יאיים עליו? (למשל לקבוע שמדברים רק חצי שעה, על טיימר, ורק אם הוא רוצה להמשיך אחרי שהטיימר מצפצף אז ממשיכים, ואם לא- אז ממשיכים בשבוע הבא).
לא יודעת מה מהרעיונות שכתבתי פה יכול להתאים לכם, ומה באמת יעזור. אין לי ידע מקצועי, רק מחשבות אישיות שלי. מקווה שזה יתן לכם כיוון נכון...

וכל הכבוד על העבודה שלך בנושא, על הבירור שאת עושה פה, ועל ההשקעה שלך בזוגיות שלכם...
המון בהצלחה!
כל מילהחדקרן
מוסיפה רעיונות שאולי יוכלו לעזור גם לו לפתח שיחה -
אולי תכתבי שאלות בסיסיות שיכולות לעזור לו להגיד מה הוא מרגיש וחושב?
למשל - אני מרגיש כעס / אכזבה / תסכול / עצב / לחץ וכ'ו...
יש גם כרטיסי משחק זוגיים שאולי יכולים להתאים ולעזור - שמעתי על כרטישיח (לא ניסיתי), וגם זמן זוגי נראלי? אפשר לחפש ואולי זה ייתן לו כלים לשיחה, ויעזרו לו לתמלל את מה שהוא מרגיש.
מעלה נקודה נוספת - יכול להיות שהעניין הוא לא רק חוסר בתקשורת מילולית מצדו, אולי לו בעצמו קשה להבין מה הוא מרגיש / חושב ומכאן גם הקושי לשתף אותך בזה.

שולחת חיזוק והרבה כוחות, נשמע אתגר לא פשוט... ואת נשמעת מהממת ומכילה! בהצלחה בע"ה
תודה רבה!אנונימית בהו"ל
זה רעיונות טובים ממש טובים, את רובם גם ניסיתי. אבל לרוב הוא לא זורם...
הוא פשוט לא אוהב לדבר על עצמו.

הוא מאוד טוב בלדבר עם חברים, לייעץ להם, להכווין אנשים.
אבל כשזה מגיע אליו, זה כבר נהיה יותר מאתגר.
האמת היא שקטנתי מלענותמצפה לעתיד טוב

אבל סתם איפשהוא זה מפגיש לי את בעלי

אולי יעזור לך מה שאני עושה

יכול להיות אבל שלא הבנתי אותך טוב

אמרת שהוא אוהב לכוון לייעץ בעיקר חברים שזה מגיע אליו אז לא הוא לא אוהב להיות בבעיה אלא מבחוץ 

אני חושבת שכדאי שתבואי לדבר מכיוון שאת רוצה את העצה שלו לא כי הוא קשור אלא לי קשה ככה וככה ,לא כי אתה עושה אלא כי לי עם האופי שלי קשה להתמודד אצלי זה גורם לו לדבר בעיקר עלי אבל ככה אנחנו פותרים דברים

לאט לאט אני מנסה לפתוח אותו שידבר על עצמו גם 

אבל זה רק אחרי שקיבלתי שזה הבן אדם הצלחתי קצת

תודה רבה!אנונימית בהו"ל
העניין הוא, שהוא באמת לא רואה צורך בשינוי.
להיפך, מבחינתו לא צריך לדבר ו"לחפור" על כל דבר.
הוא אוהב פשוט לחיות, הוא אחד שמאוד מקבל את החיים כמו שהם וזה מה שיש ועם זה נסתדר.
מצד אחד אני לומדת הרבה מהגישה הזו, קצת יותר לזרום, קצת יותר לנסות לשמוח במה שיש... אני באמת מצמצמת למינימום את השיחות בינינו על דברים כאלו. מנסה אם משהו מפריע קודם כל לנסות לשחרר ולראות האם אני יכולה להסתכל על זה מכיוון אחר, האם אני יכולה לעשות שינוי מחשבתי ואז זה כבר לא יפריע. לרוב זה עובד, אבל יש דברים מסוימים שבהם אני באמת לא רואה דרך אחרת חוץ מלדבר על דברים.
והוא באמת באמת לא רואה את זה ככה

יכול להיות שמה שמפריע לו זה עצם הדיבור עצמו, אפילו לפני שהתייחסנו לשאלה איך מדברים
אני הייתי כותבת לומיואשת******
ומשקפת לו את העבודה שעשית. עם דוגמאות קונקרטיות על נושאים שרצית לדבר וויתרת ולמדת מהגישה שלו, וזרמת. ותודה על מה שלמדת ממנו, ועם דוגמא או שתיים לדברים שאי אפשר בלי שיחה לדעתך, והסבר, ובקשה באהבה עם לבבות והרבה מילים טובות שאת מבקשת שהוא יבוא לקראתך פה אפילו שהוא לא אוהב כי ככה זה בזוגיות, עושים דברים אחד בשביל השני, ובכמה נושאים האלו זה ממש חשוב לך, והסבר כמה השתדלות להוריד למינימום את הנושאים האלו
❤️
הכל טוב ויפה, רק לא הבנתי משהו...אין לי הסבר
זה שבעינייך זה חשוב לזוגיות לדבר על דברים שמפריעים, לא אומר שכולם חושבים כמוך.
איך אני יודעת?
כי הבעל של הפותחת לא מדבר על דברים שמפריעים, והיא ציינה ש ''רוב הזמן אני ובעלי בקשר ממש טוב.''
בכללי, הקשר שלהם מעולה. גם בלי לדבר על מה שמפריע...
את יוצרת מנקודת הנחה שאם זה חשוב לך כנראה זה חשוב לכולם.
לא בהכרח...

את מצד אחד כותבת-
''לא יודעת איך אפשר לשנות כשהבעל מתנגד. כשהוא לא רוצה להשתנות.''
ומהצד האחר במהלך כל ההודעה רק מנסה להציע פתרונות שהוא ישתנה...
את בעצם לא רואה את הדעה שלו כלגיטימית, את חושבת שהוא טועה, ובגדול!
ואם באים למישהו בגישה של ''חביבי, אתה טועה!'' הסיכוי שהוא יסכים לשינוי יורד משמעותית.
חבל...


אולי לא הבנתי אותך נכון, ואשמח שתבהירי את כוונתך..
אולי אני טועהבארץ אהבתי
אבל בראייה שלי זה כן קריטי לזוגיות.
לא חושבת שאפשר להתנהל כזוג בלי שיש אפשרות לדבר על מה שמפריע. אם מדחיקים ולא מדברים בסוף הכל יתפוצץ.
אני לא למדתי את הנושא. אם מישהו מקצועי יגיד לי שאפשר אחרת, אני אקבל. אם מישהי תגיד לי שהיא ובעלה מצאו דרך אחרת לנהל קונפליקטים בלי לדבר, אני אקבל ואאמין לה.
ואולי לפותחת יהיה מה ללמוד ממי שיוכל להסביר על אפשרויות אחרות.
אבל רק להגיד - תקבלי את זה שהוא רואה את הדברים אחרת, תקבלי את זה שהוא לא מוכן לדבר, בלי להציע דרך חלופית לפתור בעיות וקונפליקטים, זה לא פתרון בעיני.
וזה שכתבתי שאני לא יודעת איך לשנותבארץ אהבתי
זה לא כי אני לא מאמינה שצריך להשתנות פה, אלא כי באמת אי אפשר לשנות מישהו בניגוד לרצונו.
אבל זה עניין שהוא קריטי בעיני בשביל זוגיות תקינה, ולכן ניסיתי לחשוב מה אפשר בכל זאת לעשות כדי לגייס אותו להיות מוכן להשתנות.

בלי להשוות בכלל, אבל עם בעל שפוגע באשתו אי אפשר להגיד לקבל אותו כמו שהוא. ברור שצריך שינוי, ואם לא - אז זו זוגיות שאי אפשר להמשיך בה.
אז זה מאוד מאוד שונה, וממש לא באותה רמה. אבל זה כן בעיני משהו שצריך להבהיר שחייבים להיות מוכנים לשינוי. כי זוגיות שאין בה שום דיבור על מה שלא עובד טוב, עלולה להידרדר למקום שכבר אי אפשר להמשיך בה. ולכן צריך לעצור לפני ולשנות את הדינמיקה הזוגית במצב כזה.
כמובן שלמצוא דרך אחרתאין לי הסבר
אבל זה לא חייב להיות בשחנ''שים כאלו עמוקים...
אפשר גם לומר בפשטות, ''שומע? אני חושבת שכדאי א' ב' ג', סבבה בעינייך?''

אבל אני כאן לא יכולה להציע דרך חלופית כי אני לא מכירה את הזוג.



לגבי מה שכתבת למטה על פגיעה של בעל באשתו- זה קו אדום!
רק תשימי לב, בעינייך קו אדום זה חוסר דיבור בין איש לאשתו.

לכל אדם יש את הקווים האדומים בזוגיות, זה ששיח פתוח ועמוק הוא קו אדום, לא מחייב שכולם כך
אם אצל הפותחת זה קו אדום- אנחנו לא חתונה קתולית...
כל מה שכתבתי נכון ויפה, רק אם זה לא כתב אדום, ויש רצון אמיתי וכנה להישאר עם בן הזוג שאוהבים....
אז את בעצם אומרתלפניו ברננה!
האפשרויות הן או להשלים עם החסרונות של בן הזוג שלי או להתגרש.
נשמע לי קצת קיצוני.




באופן כללי הגישה שלך יפה ממש ויש הרבה מה ללמוד ממנה ולקחת אלי. בנושא של תקשורת אני לא חושבת שזה נכון.
אני חושבת שבמהות הפנימית אישה צריכה שיקשיבו לה וישמעו אותה ולהרגיש שלבעלה אכפת ממנה והוא רוצה בטובתה ובהרגשתה הטובה, ואצל נשים זה צורך ההקשבה והזדהות.
אין מה לעשות, זוגיות מבוססת על תקשורת הדדית.
זה לא סתם שה' ברא לנו פה וזה מותר האדם מהבהמה. זה לא סתם שרוב ספרי הזוגיות וסדנאות הזוגיות מתעסקים בחלק נרחב בהם בדיבור.
אני יכולה להעיד על עצמי שבתקופות שהרגשתי שאין לי שותף לשיחות האלו והלכתי לשתף חברה טובה או את אמא שלי בכל מיני דברים שהטרידו אותי (בלי קשר לזוגיות.. כל מיני עניינים שישבו עלי) הייתי שמחה ומרוצה והרגשתי טוב עם עצמי ותחושה של כוח ומסוגלות כי קיבלתי את התמיכה ממי שדיברתי איתו. ועם זאת הרגשתי שבתקופה הזאת התרחקנו כזוג, כי הצורך שלי בו התייתר.
אישה צריכה שבעלה יקשיב לה. ואם היא מוצאת מישהו אחר שעושה את זה, זה טוב ויפה אבל הזוגיות מאוד לוקה בחסר.

זה לא יכול להיות שבזוגיות לא יהיה מקום לרגשות של האישה. גם אם היא בן אדם פרקטי ויעיל שרק המטרה חשובה לו בסוף. משגע אותי הגרביים על הרצפה - אז אני אגיד לו שירים אותם. (אגב אני מאוד כזאת ועדיין יכולה להעיד על עצמי שיש לי עדיין צורך בשיח של פריקה ולשתף אותו בבעיות שלי - בין אם מולו ובין אם מול מישהו אחר. ואני מאוד שוקלת האם לפתוח נושאים מסויימים מולו או מול מישהו אחר כי אני יודעת מה זה יכול לגרום בינינו. אבל אני חייבת שיהיה את המקום שאני פתוחה מולו.)
לרוב הגרביים על הרצפה זה לא באמת מה שמפריע ויש משהו מאחורי זה, לרוב בקשה פשוטה של "תקפיד לשים את הגרביים בסל" תחזיק מעמד לשבוע או שבועיים. וההרגשה של חוסר האכפתיות או חוסר השותפות רק תתגבר בגלל ש"כבר ביקשתי ממנו והוא לא מקפיד..".

אני מאוד מבינה את הפותחת ואני חושבת שחלק מהקושי נעוץ בהבדלים בין גברים לנשים. עזר לי מאוד בזה הספר"גברים ממאדים ונשים מנוגה" . להבין מתי השיחה לא מתאימה. להבין שזה לא אישי והוא לא עושה את זה כדי להעליב. (ובדרך כלל הוא מגיב ככה בגלל שהוא נעלב...) לחשוב על דרך מתאימה יותר להביע את מה שאני מרגישה..


את קצת הקצנת את מה שכתבתיאין לי הסבר
זה לא או או.
יש 3 אופציות-
1. להשלים עם החסרונות של הן הזוג ולהסתכל על חצי הכוס המלאה והדברים הטובים שיש בו
2. להסתכל על היתרונות אבל להמשיך להתעצבן על החסרונות(שכאמור, לא ניתנים לשינוי כל עוד בן הזוג לא ירצה להשתנות)
3. אם זה קו אדום, משהו שאת לא מוכנה לסבול (כמו אלימות, או דיבור לא מכבד), יש גם אופציה להיפרד, כי את לא מוכנה לחיות עם מציאות כזו.


לגבי ההקשבה-
אני אישית מרגישה שבעלי ''איתי'' לא רק כשמדברים. לי מספיק שנשב יחד על הספה עם קפה.
כמובן שאני לא אתנגד לשיחות, אבל בעיניי לא כל מהות הזוגיות יושבת על שיחות עומק.
מה שאני אומרת- זה שהקשבה לא תמיד מגיעה באמצעות דיבורים. מבחינתי זה שהוא מציע לי קפה, זו הקשבה!!
הוא קשוב לצורך שלי שיפנק אותי עכשיו בקפה ועוגיה
כשהוא מציע לקנות לי גומים לכבוד שבת- זו הקשבה!
הוא יודע שזה חשוב לי, הוא קשוב לכך שאני צריכה משהו שישמח אותי(בלי שאמרתי לו).

כתבת-
''ההרגשה של חוסר האכפתיות או חוסר השותפות רק תתגבר בגלל ש"כבר ביקשתי ממנו והוא לא מקפיד..".''
אם תביני שככה הוא. אין מה לעשות. הוא מתוק, מקסים, אוהב ואהוב, ומשאיר גרביים על הרצפה כחלק ממי שהוא, זה יעזור לך ךהבין שזה לא שבעלך ''חסר אכפתיות'' או ''חסר שותפות'', אלא ככה הוא!!
זה הוא!
אין לו באוטומט לשים גרביים!
זה לא כי הוא לא אוהב אותך או לא סופר אותך או שלא אכפת לו, פשוט זה לא מפריע לו!!
מבחינתו להשאיר את הגרביים לא סותר את האכפתיות שלו כלפייך.

בעצם- אם תקבלי את זה ש ''ככה הוא'', תביני שזה לא שהוא לא אכפתי או מגעיל, אלא זה פשוט הוא

שוב- את יכולה לבקש ממנו לעזור לך, לא לדרוש אלא לבקש שיקח את הגרביים שלו. אולי הוא יחליט שכן ואולי שלא...
זה לא קשור לאהבה שלו אלייך.
זה לא קשור לזה ש''לא אכפת לו''.
פשוט זה מה שהוא רגיל אליו.
קשה לשנות הרגלים...


צודקת, הקצנתי 🙃לפניו ברננה!
אבל באמת בקריאה ראשונה ככה היה נראה מההודעה ההיא...

מבינה קצת יותר את מה שאת אומרת, אני לא אחזור על מה שאמרתי כי זה חסר צורך וגם אני צריכה לצאת מהבית, אבל בעיני לומר למישהי תוותרי על השיחות זה לוותר על אוויר לנשימה.
מבינה גם קצת יותר את מה שכתבת על זה שהזוגיות שלהם טובה בדרך כלל, וזה באמת אומר שכנראה קיים בקשר תחושה של אכפתיות ורצון להיטיב, פשוט לא מבינה איך את מציעה להתמודד עם אתגרים טבעיות שדורשת ליבון.

(אגב הדוגמה של הגרביים היפותטית לגמרי ואם למישהו בבית יש תחושה שלשני לא אכפת אז זה הוא שמרגיש ככה 🤭🤭)
אבל בעלי לאאנונימית בהו"ל
אין בינינו מגע יומיומי, אין רגעים שאנחנו סתם יושבים יחד, אנחנו לא יוצאים ביחד...

אז אני ממש מבינה מה את מנסה להגיד וגם מה @אמאשוני מנסה להגיד.

אבל עדיין מרגישה שגם כשמשחררים צריך לוודא שאני לא מוחקת את עצמי לגמרי.

אז ברוב הדברים התרגלתי, אזל זו נקודה שכבר קשה לי מידי
כמובן שלא למחוק את עצמך!!אין לי הסבר
פשוט לראות איך התקשורת ביניכם יכולה להתחזק, אבל לא מחייב שמתוך שיחות נפש...
אני לא יודעת איזה פתרון תמצאו, אבל יכולה להיות תקשורת טובה ואיכותית לא רק בשחנ''שים

ואם חשוב לך שיחות עומק, אולי המקום שלהן זה מחוץ לזוגיות...

מקצרת כי צריכה ללכת, אבל המון בהצלחה נשמה!!
יקרה-בארץ אהבתי
את ממש לא צריכה למחוק את עצמך!
אם את מרגישה שזה קשה לך מידי, סימן שקשה לך מידי. ויסמן שצריך לעשות שינוי. כי מגיע לך שיהיה לך טוב בזוגיות.

ובזה אני חולקת על @אין לי הסבר
בעיני אין שלוש אפשרויות אלא 4:
1. להשלים עם החסרונות של הן הזוג ולהסתכל על חצי הכוס המלאה והדברים הטובים שיש בו
2. להסתכל על היתרונות אבל להמשיך להתעצבן על החסרונות(שכאמור, לא ניתנים לשינוי כל עוד בן הזוג לא ירצה להשתנות)
3. אם זה קו אדום, משהו שאת לא מוכנה לסבול (כמו אלימות, או דיבור לא מכבד), יש גם אופציה להיפרד, כי את לא מוכנה לחיות עם מציאות כזו.
4. להחליט שזה קו אדום בשבילך, שאת לא מוכנה להמשיך את הזוגיות באופן הזה. אבל הזוגיות חשובה לך כי אוהבת את בעלך. ולכן את משתפת אותו בקושי שלך, מבהירה לו שפה את לא יכולה ולא מוכנה לוותר, ונותנת לו את האופציה להשקיע ולהשתנות בשביל שהזוגיות שלכם תימשך ותתעצם יותר. וברגע שהוא מוכן לעשות צעד לקראתך, אז כמובן שגם את עושה מאמץ מצידך - להיות סבלנית להתחיל שהוא צריך לעבור, להיות פתוחה לדרך בה הוא בוחר ללכת בשביל לעשות את השינוי, ולהשקיע מצידך במה שאת יכולה כדי לעזור לו (שזה אומר גם לשנות את דפוסי השיחה שלך, להתאים את עצמך לצרכים שלו).
ועל האפשרות הזו אני דיברתי.
עונה בקצרה (בעצם יצא קצת ארוך...)בארץ אהבתי
לגבי מה שכתבת על קווים אדומים.
נכון, בעיני חוסר אפשרות לשיחה בין בני זוג זה סוג של קו אדום. לא כי זה חמור כל כך באותו רגע, אלא כי בעיני ומתוך מה שאני מכירה, זה פוטנציאל להידרדרות שכבר קשה לחזור ממנה.
אז נכון שאמאשוני כתבה פה מהמם גם על דרכי תקשורת אחרות, שבהחלט בריא וטוב לפתח. ואם השפה הזו יותר מתאימה לבעל, אז האישה גם צריכה לצאת מאזור הנוחות שלה וללמוד גם את התקשורת הזו.
אבל אני עדיין לא מצליחה להבין איך אפשר לנהל זוגיות בלי אפשרות לדבר על שום דבר שמפריע. (וגם אמאשוני בהחלט מתארת שיחות עם בעלה, זה לא שכל התקשורת היא בלתי מילולית).

זה נכון שאי אפשר לכפות שינוי על בן הזוג, או על אף אחד בעולם.
אבל זה משהו שבעיני כן צריך לדרוש.
בכל דבר אחר אני מאמינה שלא דורשים מבן הזוג להשתנות. אפשר בהחלט לבקש, ולדבר על מה שמפריע. אבל אי אפשר לדרוש שינוי. וצריך לקבל את השני עם החסרונות שבו.
אבל אם אי אפשר בכלל לדבר, זה חוסם כל כך הרבה יותר מזה, ולכן בעיני זה קריטי.

אני ממש לא אומרת שאם הבעל של הפותחת לא מוכן לשמוע על שינוי בנושא הזה, הצעד הבא הוא להתגרש.
יש עוד הרבה דרך לפני.
אבל בהחלט יש מקום להגיד לו - אנחנו חייבים ללמוד איך לדבר ביננו על דברים שצריכים ליבון. או על ידי טיפול (בעיני האפשרות האידיאלית), או בעבודה זוגית ביחד, כשעושים עצירה עוד תקופה של זמן ומבררים האם הצלחנו להגיע לשינוי או שצריך בכל זאת עזרה מבחוץ.
להגיד שצריך פשוט צריך לקבל אותו ככה, מבחינתי זה לוותר על הזוגיות.
אבל איך את יכולה לדרוש ממנו?אין לי הסבר
מה עם הצרכים שלו? מה עם הרצונות שלו?
בזוגיות צריך לראות את המכלול, אי אפשר להסתכל רק על מה הצורך שלי...

ושוב, היא יכולה לבקש ממנו, אבל לדרוש? איך? הרי סיכמנו שהוא לא רוצה להשתנות...

אני חושבת שייעוץ זוגי מאוד יעזור פה, אבל לא כדי להגיד לו ''אתה לא בסדר, אתה חייב ללמוד לדבר'', אלא כדי להגיד *להם* איך להסתדר על אף השוני...
אני מאמינה שאפשרבארץ אהבתי
כי אני עשיתי את זה בנושא אחר.
היה לי קשה עם הדרך חינוך של בעלי במצבים מסויימים. וזה היה לי קריטי.
אז בהתחלה רציתי שנפנה להדרכת הורים. והוא לא רצה, מסיבותיו שלו. אז אמרתי שאם לא זה - אז אנחנו צריכים לעבוד על זה בעצמנו. לקרוא ספרים על חינוך, ולדבר על מצבים שקורים בבית ואיך נכון להגיב, ולראות אם אנחנו מצליחים לשנות.
וב"ה הצלחנו לעשות שינוי אמיתי.
ובהתחלה הוא חשב שהוא בסדר. הוא חשב שהוא צודק. הוא לא חשב שהוא צריך להשתנות. אבל לי זה היה קריטי, אז דרשתי שינוי, והשינוי קרה.
אדם יכול לשנות את הבחירות שלו. אם הוא יבין שהזוגיות שלו תלויה בזה, הוא יכול לעשות חשיבה מחדש.

ואני לא בטוחה שאנחנו מדברות על אותו דבר. את כל הזמן כותבת על שחנ"שים. אני בכלל לא מדברת על זה. בזה אני מסכימה שזה לא חייב להיות קו אדום.
אבל אני מדברת על איך ללבן קונפליקטים זוגיים. כשהבעל לא נוגע באשתו כמה חודשים ולא רוצה לדבר על זה, יש פה בעיה, ששום כוס קפה לא תחפה עליה. כשהאישה לא מרוצה מחלוקת התפקידים בבית אבל לא יכולה לפתוח את הנושא כי הוא לא אוהב לדבר על דברים, אז יש פה בעיה. והיא יכולה להחליט שככה היא לא מוכנה להמשיך. וזה לא מחייב להתגרש. מותר לה להבהיר לו שהיא רוצה שינוי ולא מוכנה להמשיך באופן הזה, ולתת לו הזדמנות לשנות את הבחירות שלו.
(זה לא צריך להיות בצורה של איום. צריך לחשוב איך לנהל את השיחה הזו בחכמה, איך להבין גם את המקום שלו ולתת לו את ההרגשה שמבינים אותו, כמו שנגרמו לי השמות כתבה והוסיפה כל כך יפה בסוף השרשור. אבל זה ממש לא נכון שאם היא רוצה להמשיך להיות נשואה אליו, היא חייבת לקבל את זה שככה הוא, בלי שום צפייה לשינוי).
אני חייבת להגיב כי הגישה שלך קצת עלולה לפגוע בעינייתוהה לי
בתפיסה של הפותחת לגבי הזכויות שלה בנישואים. תקשורת היא הכרחית לקשר. אם בעלה לא מסוגל להביע צרכים וגם לא להקשיב להבעת צרכים שלה, זה בלתי נמנע שיהיו פיצוצים שילכו ויחריפו.
הבסיס שלך שלא אמורים לשנות את בני הזוג ושכל אחד יש לו תכונות אחרות בהן הוא חזק או חלש יותר, זה נכון. אבל יש אנשים שיש להם קשיים רגשיים שמקשים עליהם לנהל זוגיות תקינה וזה פוגע בשני בני הזוג. במקרה כזה צריך טיפול. טיפול זה טוב, זה מבורך, זה מאפשר רווחה אישית ואיכות חיים.
וכן, יש אנשים שנשואים לבני זוג עם קשיים רגשיים, אבל עם טיפול נכון אפשר ללמוד להתנהל עם זה בצורה הרבה יותר טובה ונכונה.
בעיניי בדיוק הפוךאין לי הסבר
אני חושבת שלהגיד ''יש כאן בעיה לבעלך, הוא חייב לטפל בה'', זה לפתח ציפייה אצל הפותחת שהיא יכולה לכפות על בעלה שינוי.
והיא לא .
והם ימשיכו עם הבעיה הזאת עד 120...
לא חבל?

מה שאני מציעה, זה-
א. לקבל אותו כמו שהוא. להבין שזה הוא.
ב. *לבקש* ממנו לדיבור פתוח יותר(לבקש, לא לדרוש!), אםשר גם לבקש ממנו ללכת לטיפול, לא אמרתי שלא, אבל זה רק אם הוא רוצה.
אם היא ''תכריח'' אותו או תחייב אותו, תצא מכאן בדיוק הפעולה ההפוכה...

השאלה היא אם בעלה רוצה להשתנות.
כרגע היה נשמע שלא, ולכן כתבתיאת מה שכתבתי
אני לא יודעת. רק רוצה לומר לךאורוש3
שאת מהממת. רואים שאת ממש בתהליכים עם עצמך ומנסה כל הזמן. מדהימה. מה פתאום ביקורת עליך.
מסכימה שאי אפשר באמת לנהל זוגיות טובה בלי תקשורת. השאלה איך לגרום לו להיות בעניין ממש מורכבת. אולי קצת יעוץ זוגי. כדי להבין למה זה חיוני ולהתרגל לעשות את זה.
נשמע קשה. אז חיבוק.
תודה רבה!!אנונימית בהו"ל
עודדת אותי
יואו, את פשוט מדהימה ומתוקה ומכילה ורגישהתוהה לי
וכל מה שאת מבקשת זה כזה מובן והגיוני,לשוחח,להבין, לחלוק,להיות מובנת ומוכלת.
חיבוק גדול על כל מה שתיארת, זה לא קל. ואל תתייאשי מלמלא את הצורך שלך הזה בלדבר על דברים שצריך לדבר עליהם, כי זה מהותי לנישואין. נכון שיש שפות אהבה שונות אבל זה לא פותר משיחה של הבעת צרכים, זה לא פותר את בני הזוג מהקשבה הדדית, מלכבד אחד את השני.
ברור שאם בעלך אף פעם לא מדבר וכל הדיבןרים נופלים עלייך, הוא ירגיש המואשם והקרבן. וגם ברור שאת צריכה שהוא ידבר איתך ויקשיב לך וישתף אןתך כדי לפתור קונפליקטים בנישואים. קונפליקטים הם חלק מהנישואים. ואם הוא לא יודע לרדת לעומק הדברים ולהסביר לך מה מפריע לו בנושאים כה מהותיים כמו מגע בסיסי למשך חודשים ארוכים או כל נושא אחר, הוא חייב טיפול אישי או זוגי. הוא יכול ללמוד איך לעשות הקשבה פעילה וגם להסביר איך הוא מעדיף שתדברי אליו, אבל הוא צריך עבור זה הכוונה מאיש מקצוע, את לא אמורה ויכולה לטפל בו.
הוא יסכים ללכת לטיפול?
עכשיו ראיתי שכתבת שהוא לא יסכים ללכת.לטיפולתוהה לי
אז באמת את זו שצריכה ללכת. קודם כל כדי לקבל את.מלוא ההבנה, ההכלה, השיח והתקשורת שאת זקוקה אליה. דבר שני כי ללמוד איך נכון להגיב וליצור שינוי מהמקום שלך
כאחת שהיתה בטיפול כמה שנים, זו יכולה להיות חוויה מאד מאד מיטיבה. המטפלת שמה אותך במרכז ונותנת לך את מלוא המקום, וזה בפני עצמו מרפא את הנפש באיזשהו מקום.
בהצלחה אהובה, אל תתייאשי
תודה תודה!אנונימית בהו"ל
וואי אתן מהממות כולכן.
יכול להיות שבאמת אנסה ללכת לייעוץ לבד.
לפחות כדי שאדע שאני עושה את המקסימום וכדי שיהיה לי עם מי לדבר.

פשוט רוצה לדעת שיש סיכוי שזה ישתנה.
אני ממש מוכנה לעבוד על זה ולהשתפר, פשוט קשה בלי פרטנר...

תודה אהובות!
יש סיכוי שזה ישתנה, אבל לא בדרך הזאתאמאשוני
ממש התלבטתי עד עכשיו מלהגיב כדי שלא לפגוע, אבל אולי כן תהיה תועלת בדברים.
מקווה שאכן כך יהיה.

@בארץ אהבתי
@תוהה לי
ממש אוהבת את התגובות שלכן אבל לדעתי אתן טועות כי אתן לא מכירות מציאות אחרת
(ואולי אני זאת שטועה, הכל יכול להיות)

אתן מבלבלות פה בין שני מושגים:
תקשורת
דיבור

אין זוגיות בלי תקשורת- מסכימה.
אין תקשורת בלי דיבור? יש.
לא שהייתי ממליצה ללכת על צעד קיצוני כזה, בטח כשבצד השני יש מי שתקשורת של דיבור זה כל עולמו,
אבל כן זה קיים וזה אפשרי וזאת תקשורת מהממת שיש לה הרבה יתרונות שאין בתקשורת של דיבור.
זה לא לטאטא את הדברים
זה לא לטייח
זה לתקשר בדרך אחרת.

האם כל האמת נמצאת בדרך הזאת?
לדעתי לא, ויש המון דברים טובים לקחת מדרך התקשורת של "לדבר" על הדברים (או במילים אחרות: לשפוך, לחפור..)

אבל הקביעה שאין דרך אחרת היא קביעה הרסנית בעיני, מי שלא נתקל בחייו בצורך לתקשר אחרת אז אין צורך הכל טוב. החיים שלו ימשיכו במסלולם.
אבל יש מצבים שיש צורך. ולפסול את הדרך האחרת זה לפסול את הזוגיות.

רק ברגע שיהיה שינוי תפיסה מהותי על מה אפשרי ומה לא, ומה בסיסי לזוגיות ומה לא,
יהיה אפשר לעבוד על הדברים וכל אחד יקח מעולמו של השני ויהיה יותר קל לפתור קונפליקטים בלי להתעלם מהם.

אני לא חושבת שאפשר לעשות את זה לבד.
לפותחת יש ימבה רצון אבל אין את הכלים הנכונים.
אולי שנתיים על אי בודד יחדדו חושים אחרים של הבנה ותקשורת, לא כשיש זוגיות פעילה חיה ותוססת ואתגרים בכאן ועכשיו.
וזה שהוא לא מוכן לטיפול אני ממש ממש מבינה אותו. כשהדעה הרווחת היא שאי אפשר לחיות בלי "דיבור" אז לבקש ממנו ללכת לטיפול זה לבקש ממנו ללמוד איך להיות לא "הוא"
ואם הוא לא רוצה לסבול מפיצול אישיות אז הוא לא ילך לטיפול.
אני לא יודעת באיזה גישות ואמירות הוא נתקל בחייו. אבל בחיי שזה נפוץ ש"אי אפשר אחרת" או "מה קשה לך לעדכן מה שלומך"
אמירות כאלו שפחות מכילות את הצד שלו ולכן הוא בסוג של טראומה ומגננה על האופי והצרכים שלו.
לדעתי ממה שאני מבינה את הסיטואציה (ואולי אני לא רואה אותה נכון) אם תימצא הדרך להבהיר לו שמטרת הטיפול היא לא לשנות אותו אלא למצוא את המגשר והמחבר בינו לבין אשתו שהוא אוהב, אולי יהיה לו יותר פשוט להסכים לטיפול.
אבל בשביל זה צריך קודם כל למצוא מטפל סופר תותח שידע להכיל ולהבין *באמת* את מי שהוא ומה שהוא ומתוך ההבנה העמוקה הזאת הוא ידע לרתום אותו לטיפול.
ללמד אותך כלים
ללמד אותו כלים
ללמד את שניכם איך לשמח/ להרגיע וכו' אחד את השני באופן ששינכם תהיו נינוחים בה.

כמו בדוגמה האחרונה שציינת.
סיכמתם שלא שומרים דברים בבטן.
הוא הקשיב לך!! לכל מילה שלך! למרות שכל מילה זה "סבל" בשבילו להקשיב. הוא עשה זאת למענך.
הוא החזיק את עצמו עד שסיימת (!!) ורק לאחר מכן הרשה לעצמו להשתחרר עם ה"סבבה" שלו.
את מצפה בעצם לתשובה מיידית על כל מה שאמרת, הוא רוצה דברים אחרים. אולי לחוש סיפוק שהצליח להחזיק את עצמו בלי לברוח מה"שיחה" אולי הוא רוצה שאחרי שהוא יצא מהמקום שלו ולהקשיב, הוא מצפה ממך שתצאי מהמקום שלך ותשחררי?
אני לא יודעת ואני גם לא יודעת אם הדבר הנכון היה "לדבר" על הנושא. מהדברים שלך אני מבינה שהדיבור הוא לא המטרה אלא האמצעי להשגת העניין אז "להגיש" לו את בקשת העזרה שלך בדרך שחוסמת אותו אולי מקשה עליו עכשיו לספק לך מה שאת בעצם זקוקה לו
(כמו שאם ילד לא מתאפק וקוטע אותי בשביל לבקש משהו אין שום סיכוי שעכשיו הוא יקבל את הדבר הזה..)
עכשיו המטרה היא לא להעביר עלייך ביקורת כי את עושה הכי טוב שאת יכולה כרגע וזה מדהים. באמת.
זה מי שאת וזה מה שאת וזה מה שאת יודעת לעשות. זה בסדר.
אבל תביני שיש עוד הרבה מה לעשות כדי ליצור שינוי אפקטיבי.

תדמייני לרגע תינוק שצורח את חייו בנסיעות. כל הדרך הוא צורח. זאת דרך התקשורת שלו. יש לו צורך שלא מסופק/ משהו שמפריע לו. הוא לא צורח סתם.
וזה מה שהוא יודע לעשות. מצד אחד לא שייך פה ביקורת כלפיו, מצד שני אי אפשר להתעלם ממה שזה עושה אצל השומע. זה סיוט אמיתי.
גם כשהשומע יודע ומבין שמתחת לצרחות יש צורך אמיתי הוא לא יצליח לספק ואפילו לא להבין מה הצורך כי הוא לא מסוגל להכיל את דרך התקשורת הזאת.
כמה אמהות פונות לתינוקות שלהם ברגעי משבר באמירות:
"תגיד לי מה אתה רוצה!! את הירח אני אוריד רק תגיד לי מה זה!!"
כולנו אומרות את זה. אבל מה זה "תגיד", הוא לא יכול להגיד. אבל זאת דרך התקשורת שאנחנו פועלות בה, אז מצפות שכשקשה לנו להבין צורת תקשורת אחרת, אז השני יעשה את העבודה ויגיש לנו את הצרכים שלו בתקשורת שאנו רגילות ומתקשרות איתה.
אני באמת לא באה ממקום שופט לא את האמא ולא את התינוק. מדגימה סיטואציה שקל לכולם להבין שיש קצר בתקשורת שלא מאפשר סיפוק הצרכים.
מכירה בקלטות וידאו שהיו פעם, כשהיינו מריצים קדימה אז כל הסרט היה רץ מהר, התנועות היו ממש מהירות והדיבור היה גורם לצרימה זוועתית באוזן?
אז ככה בעלך הרגיש (שוב, לפי הבנתי מהקצת שתיארת)
ואז פלט בסוף סבבה.
נכון שזה נשמע אולי מעט פחות פוגע? אולי אפשר ככה להבין קצת יותר את התהליך והשינוי שההקשבה דורשת ממנו?

אני לא אומרת לוותר. להתייאש. לא לדבר.
אני כן מנסה קצת להמחיש ולדייק איפה הבעיה (ספויילר: לא בו, אלא בפער ביניכם)
ולהדגיש למה לדעתי רק טיפול מקצועי יוכל לתת לכם את הקפיצה בטיפול.
כי שניכם נתונים פה עבודה. ועבודה על הזוגיות זה אחד הדברים הקשים.
אז לפחות שהעבודה תהיה הכי מדוייקת שאפשר.

מאמינה שכשתמצאי מטפל שמתאים לכם, הוא גם יוכל לתת לך כלים איך לשכנע את בעלך להירתם לטיפול.

לבינתיים אולי כדאי להכיר את העולם השני טוב יותר וכדי לאחוז בתקווה שהמצב בר שינוי,
אולי אפשר דרך סרטונים ביוטיוב לצפות בתקשורת של אנשים וטבע בתרבות המזרחית יותר, להתחבר לשקט. לשלווה. להרמוניה.
תראי איך פועלים תאילנדים/סינים/ וכו
יכולים לבנות בניינים שלמים עם מינימום מילים שדורשים מהם אנרגיה מיותרת.
זה נראה כאילו יש במאי והם התאמנו על זה המון, אבל האמת היא שזאת מציאות חייהם. הם נולדו לזה, הם פשוט מבינים מה השני זקוק מהם ללא צורך להכביר במילים. קשה לי להסביר איך זה עובד, אבל הם באמת מבינים. זה לא טאטוא. זה לא שהם מוותרים על הצרכים שלהם.
הם פשוט פועלים.. אחרת.
ואם יש בינהם מי מסוגל להיחשף לעולם המערבי הברברן, שבו כולם חייבים להביע את דעתם ולהדיין בכל נושא, אז השינוי אפשרי.
ואם תגידי לבנות בניין זה לא זוגיות,
אוקי, מאמינה שיש להם אשה בבית שגם איתה הם לא בדיוק שופכים את הלב ובכל זאת יש ביניהם הבנה וחיבור.
תסתכלי על זוגות מבוגרים
תסתכלי על הטבע, יש בו הרמוניה נפלאה בלי מילה אחת.

אז זה אפשרי. תאמיני בזה. בסוף תלמדו אחד את השניה, בסוף תמצאו איך נכון להביע צרכים בינכם.

מתפללת עליכם ממש שתמצאו את השליח המתאים בהקדם ותזכו להרבה סיעתא דשמיא בתהליך.

וסליחה מראש אם מישהי רואה עצמה נפגעת מהדברים, בשרשור הקודם הבנתי שהכתיבה הייתה לא לגמרי מתאימה, השתדלתי הפעם להיכנס יותר לראש של מי שלא רואה כך את הדברים ולהסביר יותר מבלי לפסול או לפגוע בצד השני.
אם בכל זאת באה תקלה תחת ידי ראו את התנצלותי. כל כוונתי לטובה.

בהצלחה רבה!
אמא שוני יקרה ומהממתתוהה לי
מעריצה אותך על היכולת לראות את המציאות במגוון גוונים ולומדת ממך הרבה!
אשמח לדעתך..
אני בתפסיה שלי חושבת שהקשבה ושיתוף מילולי הן מיומנויות נלמדות. יש הורים שמלמדים ומחנכים את ילדיהם להקשיב ונותנים להם מקום וכלים להביע את עצמם. משקפים להם את מה שהם אומרים ונותנים לגיטימציה לקשת הרגשות. יש הורים שכשהילד בוכה הם אומרים: מה אתה בוכה כמו תינוק. כשהוא חופר: למי יש זמן לשמוע את כל השטויות שלך. כשהוא מדבר לא מקשיבים לו ומעבירים ביקורת. וכו..
בעיני גבר כזה שמתואר לעיל הוא לא על הספקטרום האוטיסטי עם בעיית תקשורת נוירולוגית או קושי בויסות חושי אודיטורי שגורם לו לשמוע מילים כמנגינה צורמת. הוא גבר שבילדותו לא ניתנו לו הכלים ולא הוקנו לו מיומנויות תקשורתיות ורגשיות. מה שחסר כאן זו ממש לא רק תקשורת מילולית בעיניי, אלא הבנה רגשית לקיומם של צרכים, רצונות, רגשות ופגיעויות בקשר האינטימי.
לגבי האנאלוגיות שנתת, תמיד קשה לי עם אנאלוגיות כי הן אף פעם לא מדויקות. בעלי חיים לא מדברים כי הם פועלים על אינסטינקטים. פןעלי בניין תאילנדים ממש לא רלוונטים לחיי אהבה ומשמעות. ברור שלא כל זוג צריך לדבר הרבה כדי לאהוב. ברור שיש גברים רבים ששיבור הוא לא הצד החזק שלהם, ביניהם בעלי היקר. אבל להוציא שיח מילולי לגמרי מהמשוואה זה ממש הזוי בעיניי. לתקשר עם טלפתיה? פנטומימה? הבעות פנים? אומנות? הכל טוב ויפה אבל זה לא מספיק. צריך לדבר, צריך להשמע. כל במינונים שנכונים לו. ככה הנפש שלנו בנויה. ובטוחה שגם הנפש שלו רק שהוא לא למד איך.
לא חושבת שהבנת מה אמאשוני נסתה לומרקופצת רגע
הוא נסתה לומר שיש אנשים, עם סוג אופי מסוים, שמתקשרים בצורות אחרות. צורת התקשורת המועדפת עליהם היא לא דיבור.
היא לא הכניסה שום שיפוטיות, לא האשימה את ההורים בצורת הגידול שלו, לא רמזה שהוא אוטיסט, עובד זר או חיה. ואפילו לא כתבה שיש לו 'בעיית' תקשורת.

לא צריך להיות אף אחד מהנ"ל כדי להעדיף לתקשר בצורה לא מילולית. זה עניין של אופי ואין כאן נכון או לא נכון, אין צודק וטועה.
מסכימה עם חלק מהדבריםאמאשוני
ולא מסכימה עם חלק אחר.
מיומנות תקשורתית היא מיומנות נרכשת. נכון.
כל אחד והקצב וההשקעה שלו ברכישה. השאלה למה לרכוש אותה.
כי רק ככה אפשר להתנהל? ממש לא.
אם שניהם היו על אותה משבצת של אופי תקשורתי הם לא היו צריכים לרכוש שום דבר והיה חיים חיי שמחה ואינטימיות ואהבה וקרבה שייתכן ולא תמצאי בקשר מבוסס מילים.
(ייתכן כי בכל דבר יש קשת של מלא גוונים)
מכיוון שמבחינה עדתית אני משתייכת לעדה שהיא מנזר השתקנים, יכולה להעיד שיש שם המון המון מהרגשות וה"אינסטינקטים" כפי שקראתי לזה שנאבדו בתרבות המערבית.
לצורך הדוגמה כשאת רואה משהו הולך ליפול את מיד מושיטה יד
אותו דבר כשאת רואה אדם עם פנים נפולות את מצליחה להרים לו את הפנים מבלי להחליף מילה אחת.
כילדה יכולתי להתבונן בסבא שלי הולך צעד אחר צעד הלוך חזור במשך שעות ולהיות מרותקת ולהעשיר את העולם הרגשי שלי מבלי להפר את השקט אף לא פעם אחת.
כשסבא שלי היה מקפל את האצבעות שלי לתוך כף היד שלו זה היה מעשיר אותי רגשית פי 1000 יותר מאשר הדינמיקה בצד המשפחתי האחר שלי (צד שלא יודע מה זה לסתום)
אני מכירה גם בחסרונות של צורת החיים הזאת. אני לא אומרת שהיא מושלמת. אני אומרת שהיא קיימת, היא טובה, היא לגיטימית.
אבל קודם כל היא קיימת.
כשאומרים שהיא בלתי אפשרית- מוחקים אותה לחלוטין מבלי להכיר אותה באמת.
וזאת הנקודה ההרסנית.
כי כשמוחקים משהו ולא נותנים לו שום מקום זה יוצר ריחוק ומגננה.

ממש ממש ממש ממש לא מסכימה עם הפרשנות שלך שזה נובע מחסם/ חוסר רגשי.
שוב, לא מכירה לפרטים את המקרה הזה ספציפית, וייתכן ויש מקרים בהם חוסר דיבור יושב על חסם רגשי. (אם לא אדבר על זה, לא ארגיש את זה) אבל יש תרבויות שלמות שמתנהלות אחרת ויש בהם עולם רגשי עשיר מאוד.
אין בהם חסם רגשי. להיפך,
הרבה פעמים המילים הם אלו שכובלות אותנו לתחושה מסויימת. כשבאמת הרגש מורכב ממנעד רגשות שלא בהכרח לכל הרגשות יש שם בכל שפה.
כמו שאצלנו יש "שלג" ובמקומות מושלגים יש המון שמות שמתארים "שלג" שונה.
ככה גם בעולם הרגשות והצרכים.

והטעות הבסיסית הזאת, כאילו הבעיה היא בו או בחוסר המיומנויות שרכש בחיים, כאילו הוא דילג על שלב התפתחותי בחיים ועכשיו צריך לתקן את זה, היא הטעות שמקבעת את הבעיה.

הבעיה היא לא *בו* הבעיה היא ב*שוני*
ומכאן גם הדרך לפתרון.
הוא בחר להתחתן עם אשה דברנית (שעולמה הרגשי בנוי באופן כזה שכדי להעביר רגשות וצרכים צריך להשתמש במילים)
ומכאן, ורק מכאן, נובעת המחוייבות שלו להשתנות.
אני בהחלט רואה איך המיומנויות שהוא עשוי לרכוש בטיפול יעזרו לו גם במצבים אחרים בחיים. בדיוק כשם שרכישת שפות דיבור רבות מועילות בחיים.

את הילדים שלי אני מחנכת ומרגילה לגם וגם.
להם אין סבא שיכופף להם את האצבעות ויעביר בהם את הרטט הבלתי נשכח הזה.
בסופו של דבר הם חיים תחת תרבות מערבית. ודווקא בגלל זה שומרת איכשהו על "בועה" של תקשורת א-מילולית שעוזרת הרבה יותר לתקשורת מקרבת מאשר התקשורת המילולית.

וכן אני יכולה לתקשר בפנטומימה, הבעות פנים וטלפתיה. במיוחד עם הצד של המשפחה שלי ששם ספגתי את הכל. (בבית של ההורים שלי זה כמעט לא היה נוכח)
דווקא שם אני אני מקבלת עולם מלא מהתקשורת איתם. זה טיפלה היה פוגע הזלזול המשתמע,
אם כי מבינה מאיפה זה נובע. מחוסר היכרות. שזה בסדר. אנחנו חיים בעולם מערבי אין סיבה שכולם יכירו את "סודות המקצוע"
אבל מי שזה כן האופי שלו, גם אם הוא עצמו גדל בסביבה אחרת,
לא נכון למחוק את זה אצלו. גם כי באמת יש שם המון יתרונות לקחת וגם כי כשמוחקים את כל הרעיון מוחקים אותך ואז למה שתרצה לגשת לטיפול ולהסכים להשתנות.

ודרך אגב אני לא אוטיסטית וכשמפילים עלי השתפכות מילולית ללא תקשורת א-מילולית תומכת, זה צורם לי באוזן מאוד. עשר דקות כאלו וגמרת לי על החיים. לא הבנתי מי מחליט מה צורם ומה לא...
ופה הציעו גם חצי שעה.. באשר אבדתי, אבדתי...
וזה לא שאני לא יודעת להקשיב. כל חיי היו מלאי הקשבות. שעות על גבי שעות על ספסלים עם חברות. אבל יש דרך להגיש את המילים.
במיוחד כשהנושא הוא מה מפריע בי...
וואו, את באמת משהו מיוחד...בארץ אהבתי
את מתארת פה עולם מלא, שבהחלט יש לנו מה ללמוד ממנו (לא יודעת כמה אפשר ללמוד מהודעה בפורום, צריך נראה לי הרבה יותר מזה, אבל לפחות את פותחת אותנו לעולם הזה, וזה גם מדהים...).

אבל פה, השאלה היא באמת מאיפה הוא בא. האם באמת יש לו עולם מלא של תקשורת לא מילולית שהפותחת לא יודעת לקרוא וצריכה גם ללמוד אותו. או שהוא גדל כמונו בתרבות המערבית, שלא מספיק מכירה את העולם של התקשורת הלא מילולית, אבל גם לא פיתח את המיומנות של דיבור מילולי רגשי.

ולגבי החצי שעה שהזכרת בסוף - לא יודעת איך את דמיינת את זה. אבל זה ממש לא חצי שעה שבה צד אחד מדבר ושופך את נפשו. זה חצי שעה בשבוע שבה מדברים, שיחה דו צדדית, על דברים שרוצים לעבוד עליהם ביחד. וכשאפשר אז בוודאי כולל מגע, וכשאסורים, אז זה כולל גם מבטים. אולי לא ברמה של התקשורת שאת יודעת לעשות, אבל זה בהחלט לא רק מילים.
ואני גם כתבתי שעדיף להתחיל מדברים שמפריעים לו אצלה. שהוא ילמד שאפשר לפתוח דברים ולא לשמור בבטן, ולהביא מכאן לשינויים.
איך שאת מתארת את השיחה הזו, זה נשמע נורא. במציאות אני חושבת שזה יכול להיות אחרת לגמרי.
(יכול להיות שהבעל של הפותחת באמת לא מסוגל להגיע לזה בלי לעבור טיפול. אני כתבתי בהנחה שהוא לא מוכן לטיפול, מה אפשר לנסות לעשות בכל זאת לבד, אולי באמת זה מעבר למה שהוא מסוגל).
תודה יקרה על התגובה המושקעתתוהה לי
שמאפשרת לי לראות את הצד הזה שבאמת פחות מוכר לי.. את כותבת בצורה כזו נוגעת על הקשר עם סבא שלך, ממש מרגש. ויש לי דפוסי חשיבה שנוטים לעיתים לשחור לבן ולהכללות לכן אני תמיד שמחה לפתוח את הראש, אז תודה❤

מוסיפה שהפותחת נגעה מאד לליבי והדוגמה שנתנה על חוסר מגע מצידו של בעלה במשך חודשים של הריון ללא יכולת שלו להסביר למה, עוררה אצלי מלא נורות והתנגדות, זו לא סיטואציה שאני יכולה באיזושהי דרך להבין בלי להתנגד למצוקה שזה גורם..
תודה רבה על ההודעה הזו.מ.א.
לא כתבת אותה בשבילי, אבל נתת לי הרבה חומר למחשבה לגבי כל מיני מערכות יחסים.
תודה על התגובה הזובארץ אהבתי
אני חושבת שזה ממש נכון לשים את הדגש על הפער, ואיך למצוא את הדרך להתקרב אחד לשני.
אני מאוד מסכימה שהכי טוב לעשות את זה בטיפול עם מישהו ממש מקצועי (הלוואי שהוא יסכים לגשת לטיפול, אולי עם הסבר כמו שכתבת זה יכול לעזור...).
ותודה על ההרחבה על אפשרויות תקשורת נוספות אפשריות. זה ממש נכון לפתוח את הראש לכיוונים נוספים של תקשורת.

אבל עדיין קשה לי לדמיין איך אפשר לפתור קונפליקט שקיים בין בני זוג בלי לדבר על זה.
למשל בדוגמא שהפותחת הביאה - יש לה קושי עם חלוקת התפקידים אצלם בבית. או שהיא לא מבינה למה בעלה נמנע ממגע זוגי תקופה ארוכה.
האם יש דרך לפתור את הקונפליקטים האלו בלי לדבר? את יכולה לתת דוגמא ממשית, אם את חושבת שזה אפשרי?

ואני מאוד מסכימה עם מה ש@תוהה לי כתבה. שדיבור, הקשבה, ושיתוף מילולי הן מיומנויות תקשורת נלמדות. כאמהות אנחנו צריכים להשתדל לפתח את זה אצל הילדים שלנו, כי אלו מיומנויות מאוד חשובות בהתנהלות עם אנשים.
ואם הבעל מגיע עם קושי במיומנויות האלו, אז נכון שצריך להבין גם את הצד שלו, שזה באמת קשה לו כרגע, וזה רחוק ממה שהוא מורגל. אבל כן צריך למצוא את הדרך להתקרב אחד לשני. וזה צריך לכלול גם שינוי מצידו, מוכנות ללמוד את המיומנויות האלו. שבזוגיות הן קריטיות בעיני, יותר מאשר בכל מערכת יחסים אחרת.
עונה במגבלות אי הפניות של אחר"צאמאשוני
אני חושבת שהבסיס הוא להפריד בין הצרכים ה"ממשיים" לבין הצרכים של ההקשבה והשותפות.
החלק הראשון אפשר להשיג כמו בהשגת יעדים עסקיים, כמו בין דירת שותפים או וועד בניין.
את החלק השני בהחלט אפשר להשיג ע"י תקשורת א- מילולית או משולבת. אפשר להגיד תודה רבה על העזרה שלך אתמול זה השפיע על תחושת השותפות והאכפתיות, אבל בלי לצפות לתגובה שהיא שונה מ"סבבה"

לגבי עניין היחסים קשה לי להדיין על מקרה אמיתי ללא רשות הפותחת מרגיש לי כניסה לא במקום
אז אענה באופן כללי,
שאין לי מושג איך מילים וחדר המיטות קשורים זה בזה
ולגבי דברים שצריך לדבר מבחוץ שקשורים כמו מתי טבילה ואמצעי מניעה אז אני מכירה את זה בהכי ענייני שאפשר
וכשהייתי צריכה לבשר לבעלי שאנחנו אסורים רפואית לכמה חודשים בהריון אמרתי את זה בהכי יבש שאפשר. לא הייתי עומדת בלערבב את הרגש.
בדיוק כמו שהוא אומר לי שהרב אסר בדיקה.
וכשהוא חשב שזה לא נורא אם נסטה לפעמים הוא אמר זאת ללא מילים ואני עניתי לו ללא מילים
וכמה ימים אח"כ הבאתי לו לקרוא את סיכום הבדיקה ושאלתי אותו אם הוא רוצה לדבר עם הרופא להבין מה כן ומה לא ועד כמה לא,
הוא ענה "אין צורך".
אני דיברתי אולי דקה, הוא דיבר שניה.
כל השאר היה בתקשורת א- מילולית ולי היה הרבה יותר קל עם זה.
אני זוכרת גם שהצעתי לו לדבר עם רב או לקרוא בנושא (יש לנו ספר בבית)
והוא ענה לי: "טוב"
שמאוד מזכיר לי את ה"סבבה" של הפותחת.
אבל זהו. אומרים מה שיש לומר בתמציתיות ומבלי לחכות לתשובה מיידית. אם הוא רוצה אני אשים לב לזה ואם הוא לא רוצה אני גם אשים לב.

אגב, פעם שמעתי הרצאה בנושא מיניות, ההדרכה הייתה ליצור קרבה ללא מילים. דווקא בזה שפת המגע והמבט בעיני הרבה יותר מעשירה.
אבל מקבלת שיש כאלה שטוב להם אחרת.
השאלה מה עושים כשיש אחד כזה ושני שונה,
שזאת שאלה למומחים.
אני יכולה לחשוב על פתרונות לדוגמה, כגון לדבר בישיבה וכשעוברים למצב אחר אין שום מילה
או לדבר מחוץ לחדר ולשתוק מחוץ לחדר
או פעם ככה פעם ככה
או אחד מדבר השני עונה סבבה,
או כל מיני כאלה.
יכטך להיות שזה רעיונות מטופשים כי אני לא מומחית.
האמת אם מישהו היה מבקש ממני להסביר במילים מה טוב לי או לא טוב לי בחדר המיטות הייתי בטוחה שהוא חייזר.
אבל לפי התגובות שלכן אני מבינה שזאת ציפייה לגיטימית לבקש ממישהו משהו כזה.

ועוד אגב אחד, למדתי מבעלי טיפ כשאני מאבדת את השיחה אז לבקש תרמילון.
אז למשל כשהבת שלי שואלת אם לחפוף ואני לא מצליחה להרגיש עליה אם היא בשלה כרגע לתשובה של כן או עייפה מדי,
אני שואלת מה האפשרויות, לפעמים היא מייד אומרת "לא" ולפעמים היא אומרת או כן או לא.
ככה אני יודעת מה לענות.
עם בעלי זה אני שואלת אתה רוחץ היום בשרי, נכון? הוא שואל מה האפשרויות ולפי התשובה שלי מגיב.
אם לא היה מבקש אפשרויות כנראה שלא היה עונה בכלל
איזה תגובה מופלאה.לפניו ברננה!
איך הנחלת לבעלך, שנשמע שבא מתרבות אחרת (אני צודקת?)
את העניין של האפשרויות?
תודה! מרגישה שמצליחה להבין על קצה המזלגבארץ אהבתי
את באמת צריכה להעביר בזה סדנאות... ללמד על תקשורת א-מילולית בכתיבה זה לא באמת אפשרי, זו לא השפה בה את יכולה להסביר מה את עושה שם...

הרעיון של האפשרויות מהמם (דווקא הוא כן מילולי, אבל לגמרי יוצא מהקופסא של סוג השיחה שאנחנו רגילים אליו...)
את השאר אני מרגישה שאני מצליחה להבין רק ברמה של להאמין שזה אפשרי, אבל לא באמת ברמה שאני יכולה לדמיין איך זה עובד.
אבל באמת שמחה שאת חושפת לאפשרות הזו של תקשורת. זה באמת פותח את הראש.
תודה שהגבתאנונימית בהו"ל
מתחברת מאוד למה שאת כותבת.

העניין הוא שזה לא שהוא לא דברן.
במקומות אחרים הוא מדבר הרבה, לדוגמה אם הוא מורה, הוא יודע לדבר יופי עם התלמידים שלו על מה שצריך, עם שאר המשפחה הוא מדבר מצויין, עם חברים שלו הוא מתקשר מעולה. הוא מנהיג, באופי שלו. סוחף אחריו אנשים בעזרת הדיבור שלו. גם אותם הוא לא משתף בדברים אישיים, אבל הם כן משתפים אותו בדברים אישיים שלהם.
רק כשזה מגיע לדיבור בינינו, משהו לא עובד.
וזה לא שמשהו לא עובד אצלו, זה פשוט הפער בינינו.
אנחנו עם אופי מאוד מאוד שונה, כמעט הפכים לגמרי.
ובהרבה מקרים אנחנו משלימים אחד את השני, ולמדנו איך לחיות ביחד.
אבל הנקודה הזו, איכשהו כל פעם עולה.

אני יכולה להבין מה את אומרת לגבי זה שאני "שופכת" עליו מידע. אבל זו גם סוג של דרך שלי להתמודד עם זה שאני יודעת שאין לו מה להגיד.
אבל אנסה לשים לב לזה יותר.

מעולם לא אמרתי לו שהוא צריך ללכת לטיפול. אני כמעט ולא מעלה את זה, אני אישית הלכתי לבד לאימון אישי. גם אם אני מעלה ייעוץ זוגי, אני מעלה את זה כדי שנלמד לתקשר ביחד.
אני באמת באמת לא חושבת שהבעיה היא בו.
אבל יש כאן פער גדול, שאני לא מצליחה לגשר עליו לבד.
אני לא יודעת לגשר עליו לבד.

אני מוכנה ללמוד, אני מוכנה לעבוד על עצמי, מוכנה הכל.
אבל לא יודעת איך לעשות את זה. וכשאני מנסה להבין ממנו, זה לא עובד. כי זה בדיוק הפער בינינו.

אז לא כתבתי כאן כדי להתעצבן עליו. ממש לא.
כתבתי ממקום של תסכול, כשאני מנסה לחשוב עם עצמי באופן הגיוני מה אני אמורה לעשות עכשיו, פשוט אין לי מושג.

ברור לי שיש פער שצריך לגשר עליו, השאלה איך.

וגם מנסה להבין, נגיד אם אני עם הילדים, הוא חוזר מהעבודה והולך לקרוא ספר. איך אני יכולה להסביר שאני צריכה עזרה בלי מילים?
והשאלהאנונימית בהו"ל
שממשיכה את זה, האם את מכירה מטפל כזה?
פשוט ואווואבןישראל
תגובה מהממת
וואו איזה שירשור מחכים ומופלאנגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ז בתמוז תשפ"א 16:38
 

@מיואשת****** יקרה - תודה רבה על התיוג 🙏

 

 

מתחילה לקרוא את השירשור וכל הודעה והודעה פשוט פותחת אפיקים נוספים,

רבדים עמוקים,

צדדים חדשים -

והנשים היקרות כאן עצמן - פשוט פלא! אין מילים, באמת...

 

מרגישה שרוצה לכתוב כ"כ הרבה ועל הכל וקצת מתפזרת לי בראש, אז מנסה לעשות את זה טיפה יותר מסודר:

 

-

@בארץ אהבתי

@תוהה לי

 

(כל אחת בפני עצמה כמובן!):

 

אהבתי מאוד מה שכל אחת מכן כתבה, ממש פנינים! כל מילה זהב

וגם התגובות שלכן לכל אורך השרשור גם כמענה לפותחת היקרה וגם כמענה לנשים אחרות - גם הוא מעורר הערצה והשתאות על מידות כ"כ טובות, פתיחות ורצון לשמוע ולקבל, ענווה, מאוד פנים, קבלה ועוד הרבה הרבה טוב.

זה פשוט מרגש אותי לקרוא אתכן, וואו!

 

- 

@אמאשוני

 

וואו!

פשוט וואו!

אני תמיד אוהבת לקרוא אותך,

ועכשיו פשוט פתחת והארת עולם ומלואו! עולם שלם!

קראתי כל מילה ומילה בשקיקה והדבר הראשון שבא לי לעשות זה לבוא אלייך לסדנא ללימוד שפה לא מילולית (בכנות לגמרי!)

כמה אור וטוב ניבטים ממך ומדברייך,

כמה הרחבת אופקים, 

כמה עומק

כמה חידוד

כמה לימוד חדש

פשוט אוצר גלום ואינסופי יש בתוכך! זה פשוט לא להאמין!

בעצם כן להאמין! אבל להשתאות ולהודות לך! תודה רבה רבה!

 

 

-

@אנונימית בהו"ל

 

פותחת השרשור היקרה -

וואו!

מאיפה להתחיל?

 

קודם כל את נשמעת אישה פשוט * מ ד ה י מ ה *

אבל במלוא מובן המילה!

 

אישה כ"כ טובה

עם עין טובה

עם רצון טהור

עם לב ענק וגדול ופועם

עם ענווה

עם סבלנות

עם מוכנות ללמוד ולהתקדם ולעבוד ולשפר

עם לקיחת אחריות

עם מוכנות ויכולת לעבודה קשה ומתמשכת

עם ראייה טובה

עם עבודת המידות

עם השקעה ענקית

עם נתינה ענקית

עם רגישות גדולה

עם אהבה גדולה

עם עומק ודיוק

 

פשוט אשה מופלאה!

 

אני בטוחה בטוחה שהזוגיות שלכם כולה נרמת מאוד ממי שאת וממה שאת לכל אורך השנים - וגם בעתיד ב"ה!

 

ובטוחה שגם לבעלך יש המון המון טוב, כי ככלות הכל הוא בעלך

 

לגבי הנקודות בהם יש פערים,

ובעיקר הנקודה של הרצון לתקשורת פתוחה ועמוקה, בעיקר ע"י דיבור, וליבון של הדברים, בעיקר המהותיים (מצידך)

אל מול הרצון לא לדבר (מצידו) -

 

כאן קודם כל מצרפת לכל החכמות והיקרות כאן שכתבו שכנראה הכתובת האידיאלית תהיה ייעוץ זוגי לשניכם אם אפשר / או רק לך אם בעלך לא יהיה מעוניין -

והסיבה העיקרית לכך -

היא לא חלילה כי משהו בך "פחות" או "דפוק",

גם לא בבעלך חלילה

גם לא בזוגיות אפילו!

 

ממש ממש לא!

 

אלא דווקא מתוך המקום הטוב,

כמה שאת טובה בדיוק כמו שאת

ובעלך כנ"ל

והזוגיות כנ"ל -

 

דווקא מהמקום הזה לבוא ולהעצים את מה שאפשר,

שאם עכשיו טוב לנו 9 - שיהיו טוב לנו 10

ואם טוב לנו 10 - שנעצים ונעמיק ונגיע ל11

 

ולקבל מקום בו את ממש אומרת את הכל*

את כל התיאור וההבנה של מי את, מאז שנודלת ועד עכשיו

ואיזו "את" את מביאה לזוגיות

ומיהו בעלך, מאז שנולד ועד עכשיו

ואיזה "הוא" הוא מביא איתו לזוגיות

ואיך ומהי הזוגיות עצמה, ממש מההתחלה עד עכשיו

ולפרטי פרטים

ומה קורה בחיים שלכם עכשיו, מכל הבחינות - זוגית, הורית, כלכלית, מינית, רגשית, מילולית, נפשית, רוחנית, מקצועית, משפחתית, אישית וכן הלאה -

ממש לבחון דבר דבר

וכמובן גם להבין הרבה יותר את הצרכים שלך

ואת הצרכים של בעלך

ואת הקשיים שלך

ואת הקשיים של בעלך

 

להמשיך להתעמק בעיקר ב*למה*

ורק אח"כ ב"איך"

 

ולהמשיך ולראות ***את התמונה כולה***

ואת *כל הנפשות הפועלות בה במלואן* *ולעומק*

 

רק רק בצורה כזו -

שגם תאפשר לך *מקום*-

מקום בטוח וטוב ומקצועי לדבר, לפרוק, להתייעץ, לבחון, לחשוב, לשאול, לברר, להעמיק, לשלול וכו' -

וגם תראה את כל התמונה כולה -

או אז יוכלו להגיע גם פתרונות אפשריים ונכונים *ספציפית עבורכם* בהמשך ב"ה!

 

 

-

 

ועכשיו מנסה קצת להתייחס לכמה מהדברים שכתבת:

 

א. 

 

"מבחינתו לא צריך לעשות דרמה מכל דבר, לא להתלונן, פשוט לחיות את החיים איך שהם."

 

זו למשל יכולה להיות התחלה של *הבנה של בעלך* -

להבין *למה* הוא לא אוהב "לדבר"

 

כמובן שזה באופן שטחי וחייבים להעמיק בכך הרבה יותר,

אבל בינתיים, כאשר מתחילים טיפה להבין את הראש שלו -

ולהבין שהוא אדם שאוהב לחיות את החיים כמו שהם

שלא אוהב דרמה

שלא אוהב תלונות -

 

אםשר לראות שיש לו צורך מאוד מרכזי ברוגע,

צורך מאוד מרכזי בשלווה

 

ואולי עבורו כרגע ה"דיבור", מתפרש כ- חוסר רוגע, חוסר שלווה,

 

ולכן הוא לא רוצה לנהל אותו,

כי מבחינתו זה להיות במקום של "איום" - איום במשמעות של צורך לא ממומש -

אז הוא בורח מזה

(בריחה היא באמת אחת ממנגנוני ההגנה שלנו כאשר אנחנו במצב של איום - או התקפה או בריחה או קיפאון...)

 

*** אצרף לך בסוף ההודעה ב"ה משהו שכתבתי על כך בהרחבה.

 

לכן מה שיהיה צריך להתחיל ולעשות כאן -

הוא שלושה כיוונים:

1. להמשיך את ההבנה *שלך* אותו עוד ועוד

2. לגרום לו לראות שאת מבינה אותו, ולגרום לו מתוך כך להמשיך ולהרחיב על עוד סיבות למה הוא בעצם לא אוהב לדבר

3. לראות איך אפשר לנטרל את האיומים הללו עבורו, ואיך אפשר שגם תדברו (צורך שלך) וגם זה יהיה ברוגע ושלווה (צורך שלו), בלי שהוא ירגיש שהצורך שלו לא ממומש ובלי שגם את תרגישי כנ"ל.

 

זה כמובן על קצה המזלג וצרחיב להרחיב ולראות בדיוק אתכם ולהמשיך ולהעמיק כפי שכתבתי.

אבל אלו יהיו הכיוונים הכללים לענ"ד.

 

ב.

 

"...הוא תמיד אומר שאני מאשימה אותו."

 

כאן יש כנראה עוד צורך לא ממומש שלו,

וזה יכול להיות אפילו משהו עוד יותר עמוק,

וזה יכול להיות גם משהו שמזכיר לו דברים מהילדות שלו אפילו (או שלא. כך או כך זה מפריע לו לכשעצמו).

 

כאשר הוא מרגיש ואומר שאת תמיד מאשימה אותו -

 

משמע הוא מרגיש כאן "אני לא בסדר.

אני תמיד לא בסדר.

ודי!

נמאס לי!

אני רוצה להיות בסדר!

יש לי צורך להיות בסדר!

להיות טוב!

להיות שווה!

להיות מוערך!

גם בלב של אשתי, ולדעת זאת בוודאות - שאני טוב לה, טוב עבורה, שווה ומוערך ומספיק ובסדר!!!

וגם עבור עצמי"

 

ואם בעבר הוא הרגיש את הדבר הזה של "לא בסדר"

או הרגיש שמאשימים אותו, או גורמים לו להרגיש שהוא "לא מספיק" -

זה יכול אפילו להעמיק עוד יותר את תחושת הפגיעה כאשר זה קורה לו למולך.

 

גם כאן - חייבים לברר ולהמשיך להעמיק כדי לדעת את התמונה הנכונה והשלמה,

אבל זה עוד כיוון שכדאי לבדוק.

 

וכמובן שאם זה נכון -

אז כיוון הפעולה יתחיל בכך שלגרום לבעלך להרגיש שהוא כן בסדר

שהוא לא אשם

שהוא כן טוב

כן מספיק

כן שווה ומוערך ובסדר -

גם בעינייך

וגם בעיני עצמו

 

(ואם יש לו קושי אישי גם אל מול עצמו,

כמו ביטחון עצמי ירוד או דימוי עצמי שלילי - זו גם נקודה שיכולה להעמיק את הפצע אצלו וזה אפילו לא קשור אלייך, אל זה שלו מה שנקרא, אבל יכול להתפרץ בעוצמה עוד יותר גם בזוגיות בגלל זה...

וכאן הכיוון יהיה יותר טיפול אישי עבורו שירגיש רווחה נפשית בשלמות גם בפן האישי...)

 

ג.

 

"אני מבקשת ממנו שיסביר לי איך נעים לו שאני אדבר, והוא לא יודע."

 

 

כאן דווקא כן נשמע שהוא ***רוצה***

אבל ***הוא לא יכול = הוא לא יודע!***

 

לכן כאן צריך לקבל כלים 

לדייק

 

לשניכם

וגם כל אחד לחוד

 

ולחשוב איך אפשר לעשות את זה?

 

אולי דרך לימוד משותף, 

או זוגי

או בנפרד

לימוד של תקשורות מקדמות,

 

 

אולי דרך הכנת "רשימה" מפורטת מאוד מאוד של"איך בעלי יכול לפעול כדי לשמח אותי"

ו"איך אשתי יכולה לפעול כדי לשמח אותי" -

 

ממש שכל אחד מכם יכין רשימה כנ"ל וימלא אותה בכל מה שעולה לו על הראש.

 

ואם נזכרים כעבור כמה ימים - מוסיפים לרשימה.

 

ככה בן/בת הזוג יכולים לדעת בפועל ולפרטי פרטים (וחשוב באמת להעביר את זה לרמה של תכל'ס וממש לרדת לרזולוציות ודקויות של פרטי פרטי פרטים ולא רק עקרונות כלליים,

למשל:

במקום לכתוב: להרגיש אהובה,

לכתוב: להרגיש אהובה ע"י חיבוק.

 

או במקום לכתוב:

שאשתי תעריך אותי יותר

לכתוב|: שאשתי תעריך אותי יותר ע"י עידוד ומילים טובות,

ע"י כך שתכיר במאמץ שאני כן עושה ותגיד לי תודה על זה - זה יגרום לי להרגיש את ההערכה הזו")

 

ואפשר למצוא דרכים נוספים

ולקבל כלים נוספים

 

שבעלך ירגיש שהוא כן יודע.

(והכלים הם כאמור רק השכבה הנוספת על גבי השכבה הראשונה והבסיסית של ההבנה.

אולי בלעך בכלל לא מבין את *עצמו*

אולי הוא לא מבין למה הוא לא "אוהב לדבר"

וע"י צלילה פנימה הוא יותר יבין גם את עצמו וזה יהיה יותר קל...

 

ואז ע"ג ההבנה הזו מציאת הכלים איך תהיה יותר סלולה...

 

ד.


"ומה הוא אמר בסוף?
"סבבה"."

 

כאן נשמע שהוא *כן* קשוב אלייך

ואפילו כן מבטא זאת

מבטא הסכמה

 

רק שאוצר המילים שלו, או יכולת ודרך ההתבטאות שלו - שונות משלך -

ובמילה "סבבה" הוא בעצם אומר בשפה שלו:

אשתי הקשבתי לך

שמעתי

הבנתי

באמת ובנכות

ואת חשובה לי

ואני רואה אותך

ואני מסכים

ואני אשתדל."

 

את כל זה במילה "סבבה"...

 

ה.

 

"אבל הוא פשוט לא יודע להגיד לי."

 

"...כשניסיתי לדבר על זה בשיא העדינות, הוא פשוט לא ידע להסביר."

 

"אמר שאני צודקת אבל לא ידע להגיד מעבר לזה."

 

 

 

כאן חוזרת לגמרי למה שכתבתי בסעיף ג' -

זה ממש חוזר על עצמו שוב ושוב, וכנראה יש כאן נקודה שורשית שחשוב לפצח כדי להצליח להמשיך הלאה בצורה הרבה יותר טובה ושלמה...

 

ו.


"אז כמה חודשים לא חיבקתי אותו, לא התקרבתי כדי לא להפריע.
שיחררתי לגמרי ולא העלתי את הנושא שוב כי הבנתי שזה לא יעזור."

 

זו נקודה שקצת שופכת אור על ההתנהלות *שלך* מולו

ועל הדנמיקה הזוגית שלך מולו -

ואולי גם שינוי בדרכים הללו יכול להביא לשינוי כולל יותר בכל המעגל הזוגי שלכם

 

כי אם למשל בזה שאת משחררת לגמרי

ולא מתקרבת אליו

ומרגישה שאת רק מפריעה אם כן -

 

אולי בכלל בעלך מפרש את כל זה בצורה הפוכה?

שאת לא רוצה להתקרב?

שזה לא כזה מפריע לך?

משהו אחר?

 

אולי דווקא אם כן תחבקי זה יכול לעזור?

אם כן תתקרבי ותגידי במילים או במגע עד כמה הוא חשוב לך?

 

אולי יש כאן בכלל משהו אחר שדרוש ליבון כמו תחושה שלו אל מול עצמו בעקבות ההריון?

אולי משבר אישי שלו?

אולי מחשבות על ההריון ועל כך שאם יהיה מגע או קיום יחסים זה עלול לפגוע בך או בעובר?

אולי משהו שלא קשור בכלל להירון אבל הוא עובר עם עצמו?

 

וואו זה יכול להיות ממש כל דבר...

חשוב להבין אותו

להבין למה

ואז האיך יהיה כמאור הרבה יותר קל...

 

ויודעת שכל מה שכתבתי בסעיף הזה לא עוזר,

פשוט כי צריך להכיר ולהבין באמת את כ-ל הדינמיקה הזוגית ביניכם + הפן האישי של כל אחד מכם כדי להצליח כן לכוון... זה מאוד חשוב ההבנה של המכלול הזה והעמקה בדברים דבר דבר.

 

ז.


"תמיד גם בסוף יוצא שהוא כועס עליי ואמר שאני לא יודעת לדבר ותמיד כועסת ומתלוננת ומאשימה."

 

כאן חוזרת לכל מה שכתבתי בסעיף ב' - זה גם חוזר על עצמו וכנראה גם זו נקודה משמעותית.

 

ח.

 

לגבי מה שכתבת כאן:

 

קבענו ביחד @אנונימית בהו"ל

"לפני כמה זמן היה לנו ריב מאוד גדול.
ואחרי זה דיברנו ביחד, והגענו ביחד למסקנה ששנינו צריכים פחות לשמור דברים בבטן כדי לא להגיע למצבים של פיצוץ וחוסר הבנה.
אלא לנסות לפתור את הדברים כשאנחנו עדיין רגועים. איך שאני רואה את זה זו הייתה שיחה ממש משותפת ושנינו חשבנו ביחד שזה מה שצריך לעשות."
 

יקרה ואהובה!

כאן יש נקודת אור מאוד מאוד גדולה דווקא בנושא הזה של הדיבור -

כי כתבת שבעבר היה לכם גם ריב! ואפילו גדול!

ואחרי זה דיברתם יחד!

והגעתם *ביחד* למסקנה הנפלאה שכתבת

וראית שזו הייתה שיחה ממש משותפת!!!

ושניכם חשבתם *יחד* מה צריך חעשות -

 

אז וואו!

קודם כל זה אומר שיש לכם את זה! כן כן אפילו את זה,

אפילו בפער עצמו יש הצלחות!

ותראי עוד איזה הצלחות!

 

תראי יקרה את המילים שלך עצמך!

 

אולי כאן חשוב להבין ***באיזה זמן ובאיזו מסגרת***

הייתה השיחה בריב הקודם

ובאיזה זמן בריב הנוכחי

 

אולי הכל כאן הוא בכלל עניין של זמן?

זמן נכול שבו שניכם בפניות שלמה לדבר?

אולי רק כאן צריך את ההכוונה?

 

הרי בעלך כן שיתף ודיבר והגיע למסקנות והיה כל כולו יחד איתך

 

נסי לחשוב מה היה שם בדיוק?

באילו תנאים התקיימה השיחה ההיא?

באיזה זמן?

מה נאמר בה?

איך נאמר בה?

מה עשית?

מה הוא עשה?

מה עשיחתם יחד?

מה היו התנאים לשיחה?

 

ואת כל הנ"ל חשבי גם על השיחה הנוכחית.

 

אולי במציאת ההבדלים

בחידוד של הכל

יהיו לך עוד תשובות!

 

 

ט.

 

אולי בהמשך לכל הסעיפים הללו,

אפשר לנסות להתרכז בעוד נקודה:

שכאשר את מנסה לדבר איתו: נסי לעשות זאת גם בזמן תחום

גם בזמן ידוע מראש

גם בצורה יותר ישירה וממוקדת

 

וכך הוא לא "ילך לאיבוד"

ואת תוכלי לומר את אשר על ליבך.

 

למשל, כפי שאמרת בדוגמא שהוא חוזר הביתה והולך לקרוא ספר ואת עם הילדים:

 

תוכלי להגיד לו בלילה, אחרי שהילדים נרדמים:

יחזקאל, יש לך כמה דקות לדבר עכשיו?

או: יחזקאל, אפשר מחר אחרי ההשכבה לדבר רבע שעה על כמה דברים?

ואז הוא יודע שזה מחר

שזה אחרי ההשכבה

שיש לו שקט

פניות

אין מטלות על הראש

אחרי שאכלתם

ונחתם

והטלפון מכובה

וזה רבע שעה מ21:00-21:15 - תחום, מוגזר

יש תיאום ציפיות

 

ואז,

בשיחה עצמה לומר לו:

 

יחזקאל אהוב, כאשר אתה חוזר אם תוכל להיות קצת עם הילדים זה יעזור לי מאוד, כי אני מרגישה עומס רב וקושי בשעות הללו".

 

זהו, אמרת משפט.

אמרת בו הכל.

לא הפנת עליו שום האשמה.

קצר ולעניין.

מיקדת.

 

אולי בדרך הזו של הטרמה של השיחה עצמה + קביעת זמן שנוח לשניכם + תיחום של זמן השיחה עצמו + מיקוד וישירות באופן הבעת הדברים ופחות ללכת "סחור סחור" - אולי כל אלו יוכלו גם הם לעזור.

 

 

-------------------------------

 

 

זה מה שעלה לי בינתיים.

אם תרצי לדייק או אם יעלה לי משהו בהמשך - בשמחה.

 

בהצלחה רבה רבה ובשורות טובות ב"ה

 

אתם באמת נשמעים זוג מקסים!

ואתם תצליחו ב"ה!

ואם לא מצליחים לבד - לא קרה כלום והולכים לעזרה חיצונית וזו גבורה ולקיחת אחריות ואין בכך שום שום בושה ושום טעם לפגם.

*כל* זוג בעולם באשר הוא יכול רק להיתרם מזה, רק להעצים עוד יותר

לא ממקום של "משהו בנו מקולקל ובוא נתקן",

אלא ממקום של "אנחנו מדהימים וטטוב לנו יחד אז בוא נעצים את הטוב הזה אפילו עוד יותר!"

 

 

*** ומצרפת לך את מה שכתבתי בהרחבה לעניין המנגנוני הגנה + סיכום של כמה סוגי תקשורות מקרבות:

 

 

 

א. הבנת השוני בינך לבין בעלך 

 

ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."

כל אדם הוא עולם ומלואו,

וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / צפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...

 

ובגלל שיש שוני בין כולנו, במקרה הזה כמובן בינך לבין בעלך,

גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.

 

ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,

של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,

או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",

אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.

 

יש בעיקר 3 סוגים של מנגנוני הגנה:

 

התקפה

בריחה

קיפאון

 

התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם,

כדוגמת בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...

 

בריחה - בשמשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר  לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסחים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...

 

קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון...

 

וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)

יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,

אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה...

 

ובמקרה שאת ציינת,

נשמע שכאשר *את* מרגישה באיום משלך - המנגנון העיקרי שלך הוא ההתקפה,

בעוד שאצל בעלך המנגנון העיקרי הוא בריחה.

 

מה שיוצר עוד פער ביניכם, בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...

 

ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני...

 

כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו

ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה...

 

ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם!!!*

 

אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! כאילו, מה נסגר איתך בן אדם?!

 

ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע?! אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!

 

ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו

ואז בכעס כלפי השני גדל וגדל

ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...

 

אז הדבר הראשון שנעשה 

ננשום!

 

ונזכור ונבין - רגע,

אנחנו אנשים שונים.

 

*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.

*מותר* לי להרגיש מה שנאי מרגישה.

 

בעלי, על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.

*ןרק כאשר יחרגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח

 

ואני, על סך איך שאני בנויה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו...

 

אבל אם כל אחד חושב כאן רגע *על השני* זה מאוד יכול לעזור.

 

כי במקום הכעס תגיע *ההבנה*

 

ההבנה שהוא שונה

ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע

ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה...

 

אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,

השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו

ואנסה לפרט אותו בסעיף הבא:

 

ב. יצירת דרכים יעילות לתקשורת.

 

ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,

מנסה לסכם לך כמה סוגים עיקריים שבהם,

כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,

כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו

 

 

6  סוגים של תקשורות מקדמות:


1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

 

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

 

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 

 

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

 

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

 

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

 

 

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

 

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

 

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

 

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

 

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

 

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

 

5. החלפת תפקידים:

 

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

 

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

 

 

6. תקשורת מקדמת 

 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

 

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

 

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

 

סגנון התקשורת

צורת הביטוי

המסר הסמוי

תקשורת תוקפנית

אתה שקרן

האדם פגום באישיותו,

הוא שקרן בבסיסו

תקשורת כועסת

אתה אומר דברים שקריים

אתה בסדר אך הדברים שקריים

תקשורת עדינה

אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם

יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה

תקשורת נפגעת

לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה

אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,

אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת

תקשורת מקדמת

אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?

אני מקבל את הדברים שלך,

ומבקש שתקשיב לצד שלי.
 

 

 

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

 

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

את מדהימה בעצמך!בארץ אהבתי
את כל כך מוסיפה לפורום! תודה שאת פה!❤️
תודה רבה לך ❤נגמרו לי השמות


אני עורכת את התגובה כל פעם עוד קצת,נגמרו לי השמות

אז מניחה שרק באיזור 17:00 התגובה תהיה גמורה 😅

וואואנונימית בהו"ל
תודה שענית לי!
לא הספקתי לקרוא עדיין הכל, כי יש לי עוד דקה מבחן.
רק רוצה להגיד לגבי הנקודה של המגע.
זה נקודה שניסיתי להיות כל כולי בשבילו.

ניסיתי לגעת והוא לא רצה.
אני לא יכולה אפילו להסביר את רמת הפגיעה, שאני מתיישבת לידו על הספה והוא מתרחק. שאני מניחה עליו יד והוא הולך אחורה.
שאני שואלת אם אפשר משהו והוא אומר לי לא.
וזה חוזר על עצמו עוד הפעם ועוד הפעם.
אז דווקא בהקשר הזה, ניסיתי. בסוף הדרך שלי להראות אליו אהבה הייתה דווקא לשחרר
כי ממש ראו שהוא נרתע מכל ניסיון שלי למגע.
וזה פוגע ברמות
מערער אותי כאישה
בהצלחה רבה במבחן 🌷נגמרו לי השמות
אכן, זו נקודה חשובה שכדאי לראות ולהבין לעומק מה בדיוק קרה שם,
מדוע בעלך לא רצה ואפילו נרתע מהמגע.

(ובדגש על ההבנה לעומק ולפי התמונה כולה והנפשות הפועלות בה כולן, כפי שפירטתי בתגובה המקורית )
יקרה, הלב שליתוהה לי
בוכה איתך
זו פגיעה מאד מאד קשה.
את אשה מיוחדת מאד מאד, תמיד תזכרי שאת ראויה, שאת אהובה ללא תנאי כערך מוחלט, שאת ייחודית ובכל העולם אין עוד משהי בתרכובת המיוחדת שהיא את, שאת יפה כמו שאת וטובה כמו שאת, גם אם אין לכך אישור עקבי מהסביבה.
אם את מאיזור המרכז יש לי המלצה לפסיכולוגית קלינית שתיה מדהימה, תכתבי לי אם רלוונטי
תודה אהובה❤️אנונימית בהו"ל
רק עכשיו מצליחה להגיב, מקווה שתראי... (ערכתי אחרי שקפץ)קמה ש.
מעתיקה מפוסט של מישהי:
ומי שלא יודעת מיהו הרב ניסים החתום על המכתב המביש הזה:
פורסם בכיכר השבת:

שרת המשפטים ציפי לבני החליטה להעמיד לדין משמעתי את הגאון רבי ניסים בן שמעון, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, בגין התנהגות לא הולמת. במקרה והרב ימצא אשם, הרי שהעונש הגדול הוא הדחתו מתפקידו כראש אבות בתי הדין.

הסיפור החל כאשר אישה תבעה את הרב פיצויים, אז נחשף כי הרב בן שמעון סיכם עם אישה, בת הציבור החרדי, שהותקפה באכזריות על ידי בן דודה כי לא תתלונן במשטרה ובתמורה היא תקבל סך של 220 אלף שקל.

כעת לרב בן שמעון ישנם 30 יום להגיב להחלטת השרה לבני.

על פי הדיווח ב'הארץ' ההסכם נחתם בלשכתו של הרב בן שמעון לאחר שהוצג כ'בורר' בפרשיה הקשה והחמורה.

יצוין, כי למרות ההסכם, האישה התלוננה במשטרה, ולאחר הסדר טיעון התוקף נשלח לרצות מאסר של שבע וחצי שנות מאסר ובנוסף הושת עליו לפצות את האישה במאה אלף שקלים.

יצוין כי הרב בן שמעון, הינו גיסו של נשיא מועצת חכמי התורה הגאון רבי שלום כהן.
הרב נסים בן שמעון יועמד לדין - כיכר השבת

ומעתיקה עוד מהפייסבוק- בצילומי מסך פה ששיתפה מישהי בשם רויטל.

כתבת ממש בחכמה!בארץ אהבתי
תודה רבה! 🙏🏻🙏🏻קמה ש.
את מהממתאנונימית בהו"ל
ממש ממש.
תודה על מה שכתבת.

כן, זה בהחלט יכול להיות סוג של מנגנון הגנה וזה מתאים מאוד מה שאת מתארת.

אני **בטוחה** שיש בטענה שלו מימד של אמת.
אם הוא אומר לי שאני מדברת בצורה שמאשימה אותו, אני בטוחה שיש בזה משהו
פשוט מרגישה שהגעתי לנקודה שממנה אני כבר לא מצליחה להתקדם לבד. לכן שאלתי אותכם.
לא פתחתי את השרשור כדי להגיד שאני מושלמת ואיזה מעצבן שבעלי לא כמוני.
ממש לא. אנחנו שונים מאוד, אני מודעת לשוני הזה. ואני מנסה ללמוד איך אפשר לגשר על זה.
מנסה להבין איך אני יכולה להיות טובה יותר.

את האמת, שרוב הזמן התקשורת שלנו היא כמו ש@אמאשוני כותבת. קצרה. קולעת. משפט אחד ומסכמים על דברים משמעותיים.
אבל באמת יש דברים שאני לא מצליחה לסכם במשפט וכאן מגיעה נקודת השבר.

אני כל הזמן מנסה לדייק את עצמי, להבין איך יותר נכון להתנהג.
מזמן כבר הבנתי ששינוי לא יבוא ביום אחד.
אז משתדלת רוב הזמן לזרום, להינות ממה שיש, כשהוא מדבר להקשיב באמת, כדי לאפשר בפעם הבאה שיח יותר פתוח ויותר עמוק.

במה שאת כותבת את מזכירה לי מה שקצת שכחתי, שאמון לוקח זמן.
אנחנו נשואים ארבע שנים, במהלכם לימודים וילדים.
זה לגיטימי שייקח זמן להיפתח, להתחבר, זה לגיטימי שלא נהיה היום כמו זוג נשוי 20 שנה.
אני צריכה להזכיר את זה לעצמי
לאהוב את מה שיש עכשיו
ולאט לאט לעשות דרך ביחד

ושוב, את מהממת ממש.
תודה על כל מה שכתבת
תודה נשמה! 💗קמה ש.

בס''ד

 

 

למען הסר ספק, לרגע לא חשבתי שאת טוענת שאת מושלמת ושבעלך הוא המעצבן בסיפור וזהו ❤. שומעים לאורך כל השרשור כמה יכולת של התבוננות ועבודה עצמית יש לך. כמה את נכונה להשתפר כל הזמן כדי לקדם את הקשר שלכם. ממש לא מפילה עליו את כל האחריות.

 

ומה שאת כותבת לגמרי מובן - לפעמים אנחנו לבד כבר לא מצליחים. ניסינו את כל הכלים ואת כל הגישות שמוכרים לנו, ומשום מה זה לא מספיק. את מדהימה שלקחת אחריות וכתבת כאן בסוג של בקשה של סיור מוחות, כדי להיפתח לעוד ועוד כיוונים נוספים. וזה באמת היופי של מקום כמו הפורום הזה... קוראת שוב את המשפט שלך ''מנסה להבין איך אני יכולה להיות טובה יותר''. את פשוט מעוררת השראה.

 

לגבי הפסקה האחרונה שלך - וואו, כל-כך!!! באמת שאמון זה דבר שנרקם לאט-לאט-לאט-לאט... אני חושבת שזה מהמם שיש לך את הפרספקטיבה הזאת שאתם נשואים 'רק' 4 שנים, ושמן הסתם בעוד 16 שנים אתם תהיו בע''ה במקום אחר לחלוטין!!! זה בדיוק זה!

 

אמונה וסבלנות זה תמיד שם המשחק... ומאמינה ממש שתגיעו רחוק מאד בע''ה!

 

בהצלחה רבה!!!! ❤❤❤

 

מדהימה אחת! תגובה פשוט מאלפת נגמרו לי השמות
תודה נל''ה יקרה ואהובה ❤קמה ש.

בס''ד

 

וגם שלך! ממש... אין דברים כאלה, ממש כמו שהפותחת כתבה. איך שפתחת את הכל והגבת ככה לכל נושא ונושא ולכל סעיף וסעיף, והרגעת... ואיך גם ששמת את הזרקור על השיחה שכן התקיימה ביניהם. זאת הייתה נקודה כל-כך מאירה ומעודדת. אשרייך ❤

❤️❤️❤️נגמרו לי השמותאחרונה
וואואנונימית בהו"ל
אין לי מילים!
את מדהימה מדהימה מדהימה.

איך פירקת כל מה שאמרת לי, עשית לי סדר, הארת לי כיווני מחשבה.
ומעל לכל, את מרגיעה, את לא שופטת. את נותנת מקום לתחושות

לא אענה כאן על כל מה שכתבת, אני אעשה על זה חושבים עם עצמי.
אבל תודה תודה תודה!

וסליחה שעניתי לפני כן רק על דבר קטן, פשוט זה קפץ לי בזווית העין וזו נקודה רגישה...
בשמחה רבה רבה 🌷נגמרו לי השמות
ממש שימחת אותי בכל מה שכתבת 🙏🤗

אכן העיקר אולי הוא לזכור שיש כאן את הצרכים שלך ואת הצרכים של בעלך,
לזהות ולהכיר אותם,
להבין מהיכן הם מגיעים ומה הם אומרים
והכי חשוב - לנסות למצוא דרכים בהם הצרכים של *שניכם* יתממשו ולא שאחד מכם או שניכם תרגישו שזה בא אחד על חשבון השני או שמישהו צריך להימחק חלילה

ז"א, שהכיוון הכללי אומר: אתה לא אשם,
אני לא אשמה,
שנינו טובים
אף אחד לא צריך לוותר על עצמו או לאבד את עצמו או למחוק את עצמו ואת צרכיו -
אלא אנו מחפשים כאן דרך שתהיה טובה לשנינו יחד,
דרך שתצליח לשלב בין שנינו כך שלשנינו יהיה טוב בשלמות.

וב"ה אני מאמינה שזה בהחלט אפשרי!

המון המון הצלחה 🙏❤️
איזה טוב יש בך! כזה לב שופע חמלה ואהבהתוהה לי
וכמה תבונה,סבלנות, חכמת ניתוח ורצון לעזור
תודה על כל המילים החמות ועל התשובות המדהימות שלך שנותנות עוד כיוונים ומלמדות לסובלנות
וואו תודה לך יקרה, ריגשת אותי מאוד ❤️נגמרו לי השמות
יש פתרון נגד הורדת חיתול שבוא לא הדבקת סלוטייפ?מתואמת

השבת הקטנה כל הזמן הורידה לעצמה את הטיטול - לא רק בלילה, אלא גם במשך היום. והיו כמה שלוליות בעקבות זה...

בשבת כמובן אי אפשר להדביק סלוטייפ על הטיטול כדי שלא תצליח להוריד אותו, ונשארנו אובדי עצות...

יש לכן רעיון לפתרון אחר?

מכירות למשל אוברלים עם רוכסן מאחורה? (למרות שמבאס להלביש את זה בשבת, ואולי גם עדיין חם בשביל זה)

משהו אחר?

אוברול טיקטק ומכנס היא יודעת להוריד?המקורית

להלביש הפוך לא עוזר?מוריה

אני לא זוכרת בת כמה היא~מרמלדה

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

אם יש גופיה עם טיקטק על החיטולעדיין טרייה

היא עדיין מצליחה להוריד?

אולי לשים תחתונים מעל?באתי מפעם

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

תודה לכן! עונה:מתואמת

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

אולי אפשר לשים להעיונית

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

זה רעיון, ננסה את זה!מתואמת

להלביש את הטיטול הפוך..חזקה בעורף

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

היא כבר מזמן גוברת על זה🤦‍♀️מתואמת

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

לכולם אצלך יש קטע עם הטיטול שיהיו בריאים 🤣אורוש3

לא כולם ב"ה, רק ארבעת השובביםמתואמת

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

ברור!!! אנרגיה וחיים ב''האורוש3

אוי וי🤭 ניצחת🤪חזקה בעורף

🤣🤣 אמאל'ה!באתי מפעם

אוברול עם תקתקים שבסוף שלו לא כמו תחתוניםקנמון

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

רק אומרת שאפשר לגמול ככההרקולסית

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

נשמע מעניין, תודה! אולי באמת אפנה בפרטי...מתואמת

לגמול חד משמעיתאפונה

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

דווקא הגמילה הכי טובה שהייתה לנומתואמת

הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)

מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...

זה שילדה לא מדברתאפונה

לא אומר שהיא לא מבינה

(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)

בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.

כשגמלת ילדים בגיל צעיר - לא היו פספוסים בכלל?מתואמת

כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...

אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)

ודאי שהיואפונה

גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.

כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,

אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.

ולגבייך

אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...

שני הגדולים שלי נגמלו די בקלות בגיל שלושמתואמת

אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).

אצלנו בדיוק להיפךקנמון

ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.

מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..

גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.

כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,

אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.

אבל זה לא הנסיון של מתואמתאפונה

לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)

בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.

מסכימה שמוכנות שלך זה מה שחשוב הרקולסית

בת כמה היא?יערת דבש

בת שנתיים זה לגמרי בת הבנה

הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק

היא סוג של גמלה את עצמה

אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...

היא בת שנתיים בדיוקמתואמתאחרונה

ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...

ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...

תחתון טיטולמקקה

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

שני הרעיונות שלך שווים בדיקה! תודה!מתואמת

יש לקידישיק אוברול עם טיקטקים מאחורמולהבולה

תודה, אבדוק!מתואמת

לגמול!!רק טוב!

גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.

הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.

אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.

השאלה אם היא סובלת מהטיטולמתואמת

הוא עושה את זה בתור משחק...

זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת

(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)

מכירות את הכדורים 'פלא צום'? מותר בהריון?שאלה גנים

שבוע 5 או משהו ראשוני כזה

שעדיין לא ראו דופק...

והכדור הזה עזר לי מאוד בתשעה באה

מישהו מכירה? בדקה אם מותר להשתמש?

(על החבילה כתוב נשים בהריון להתייעץ עם רופא...)

יש כאלה שמיועדיםרקאני

להריון וכאלה להנקה

תודה! באסה שלא קניתישאלה גנים

הכדורים האלה יעילים מאודפשוט אני..

לחשבון הבנק של היצרן.

אין להם שום השפעה על היכולת לצום, על תחושת הרעב, הצמא, החולשה, פשוט שום כלום.

אישית ניסיתי אותם בתשעה באב ועזרו לי מאודשאלה גנים

אולי פסיכולוגית, אין לדעת חח

אבל נגיד בי-פולן ממש לא עזר לי...

לא אולי, בטוח... זה אפקט פלצבו קלאסיפשוט אני..

אפילו על האריזה עצמה, לא כתוב שהכדור עוזר לצום. כי אם הם יכתבו את זה, הם יצטרכו להוכיח שזה עובד בעזרת מחקרים מבוקרים, והם יודעים שאין סיכוי

לפני הצום יש הרבה דברים שיעילים לחשבונות בנק שלפרח חדש

אחרים

מגדלי הענבים

אבטיחים

ועוד שלל עצות על מאכלים

אני מאמינה שיש בכדורים האלו ריכוז גבוה של חומרים שיכולים להקל על ההרגשה למרות הצום

זה לא מעביר צמה או רעב

אבל יש מצב שפחות כואב הראש בגלל זה או פחות מרגישים חולשה

איזה חומר למשלפשוט אני..

יש בכדור הזה בריכוז גבוה, ברמה שיכולה להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

תמציות צמחים 😉שאלה גנים

זה שם כללי מדי, יש צמחים שלא עושים כלום ויש רעיליםפשוט אני..

אני שואל באופן ספציפי, איזה חומר בכדור הזה יכול להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

שאלה נוספתפשוט אני..

בחפיסה של כדורי אקמול, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול בחום ובכאבים.

בחפיסה של זילרג'י, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול באלרגיה.

בחפיסה של גלולות, כתוב במפורש שהכדורים מונעים הריון.

למה בכדורים האלה לא כתוב מה הם עושים?

למה היצרן מפחד?

כי זה תוסף תזןנהפרח חדש

האם ראית פעם כתוב על ויטמין b12 שהוא משפר את הזיכרון?

או על מגנזיום שהוא משחרר מרגיע ומונע התכווצויות שרירים?

על חומצה פולית שמונע מומים בעוברים

ועוד כהנה וכהנה..

פגעת בהבדל מהותיפשוט אני..

הדוגמה עם הוויטמינים דווקא מוכיחה את הנקודה:

אנחנו יודעים בדיוק מה B12 או מגנזיום עושים בגוף, ויודעים שאם לאדם יש מחסור מוכח בבדיקות דם, השלמת החסר תפתור את התסמינים. לכן מדובר בתוספים שפעמים רבות נרשמים על ידי רופאים.

ולמרות זאת, החוק אוסר על חברות התוספים לכתוב על האריזה "משפר זיכרון" או "מונע התכווצויות", בדיוק כדי שלא ימכרו אשליות למי שאין לו חסר כזה.

בדיוק כמו שברור לכולם כמה ויטמין C חיוני לתפקוד שלנו, אבל לקיחת ויטמין C כאשר אין ממנו מחסור - פשוט תגרום להוצאת החומר העודף בשתן, ולא תשפר את הבריאות.

בכדורי הצום המצב אפילו יותר קיצוני: שם אין אפילו "מנגנון מוכח" או בדיקת דם שמראה שחסר לך "תמצית צמחים בצום". החסר האמיתי בצום הוא מים וקלוריות, ואת זה אף כדור צמחים לא יכול למלא.

בקיצור: אם על ויטמין שהיעילות שלו מוכחת אסור לכתוב דברים כדי לא למכור אשליות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסור לכתוב במקרה של כדורי צום שבהם אין שום מנגנון ידוע שיכול לסייע לצום

בגלל שאין הוכחה אז אתה לא יכול להגיד שזה לאפרח חדש

עוזר ואין לך זכות להגיד שכזה נחרצות שזה כלום.

עובדה שיש אנשים שמספרים שזה כן

עוזר

ושיהיה לבריאות.. מה אכפת לך שאנשים לוקחים את זה ומוכרים להם אשליה

לא שמעתי שזה פוגע במישהו (חוץ מ20 שח שעולה חפיסה)

תגובה לשתי הטענותפשוט אני..

א. חובת ההוכחה היא על מי שמוכר כדור, הוא זה שצריך להוכיח שהכדור יעיל, לא אני (או כל אדם אחר) צריך להוכיח שהוא לא יעיל. ככה זה עובד בכל תחום.

אם תרצי לבנות בית חדש, והמהנדס יגיד לך שהוא רוצה לבנות אותו בעזרת חישובים וחומרים שהוא פיתח בעצמו ושמעולם לא נוסו ולא נחקרו, את תגידי לו שאת סומכת עליו כל עוד לא הוכח אחרת? או שתבקשי ממנו שיבנה לך את הבית בעזרת שיטות שכבר הוכחו כיעילות נגד נזקי מים, שמש, רעידות אדמה, רוחות וכו'?

ב. אני לא אוהב רמאים. וכואב לי כאשר אנשים נופלים בפח ומשלמים כסף לרמאים שמכרו להם אשליות.

אני בעצמי נפלתי קורבן לרמאים, ומאז השקעתי מעל עשור בלהבין איך הדברים עובדים, איך מחקרים עובדים, למה הם חשובים, למה לא ניתן לעגל בהם פינות, ולמה מי שמוותר על כל זה ופשוט מוכר מוצר בלי לכתוב על האריזה מה הוא בעצם מציע לי - הוא רמאי.

ראיתי שיש באריזה את פירוט כל המרכיבים של הכדורפרח חדש

אין פה רמאות

הוא לא מוכיח שזה עוזר, וגם לא מבטיח

ולא מסתיר את החומרים שיש בתוך הכדור

לא מצאתי פה רמאות..

זה שאנשים לוקחים את זה בכל זאת נובע מכל מיני סיבות

א. כי זה עזר לאנשים אחרים שדיווחו שהיה שינוי (גם אם בגלל אפקט הפלצבו מבלי שידעו)

ב. אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים.

אבל זה לא בגלל שהוא מבטיח שעוזר כך ששוב אני כותבת, אין פה רמאות.

רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

לא אמרתי שהרמאות היא הסתרת הרכיביםפשוט אני..אחרונה

הרמאות היא למכור כדור שלא עושה כלום,

לתת לו שם שאמור לרמוז לאנשים שהכדור ייקל על הצום,

אבל לא לכתוב זאת במפורש כדי לא להיות חשוף לתביעות - שהרי אין אף מחקר לפיו הכדור הזה עושה משהו.

נ.ב.

כתבת במפורש - רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

אבל זה בדיוק המצב, אין שם שום חומר פעיל בכמות שיכולה לעשות משהו. זה בדיוק, אבל בדיוק, רק פלצבו.

וכשאת כותבת מי קהל היעד - אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים - את גם כותבת כמה הרמאים האלה צינים.

פונים למי שסובל בצום, פונים למי שהילד שלו לא גובה, פונים למי שיש לו אבנים בכליות - תמיד פונים למי שיש לו בעיה שאין לה פתרון קל. תמיד מציעים עזרה תמורת תשלום. העזרה אף פעם לא עוזרת. אבל התשלום עובר כרגיל...

צמחים, מינרלים ועוד..פרח חדש

לי למשל מאוד עוזר לכאב ראש של צום להריח שמן לבנדר

אז אולי גם קצת לונדר בכדור יכול למנוע?

אני לא נכנסת למה יש בתוך הכדורים האלו כי אני לא מכירה אותם אבל לא מופרך שזה עוזר.

ושוב ההקלה היא לא בהרגשה של הצום הרעב והצמה מורגשים מאוד ההבדל זה איך הגוף מצליח לעמוד בזה

עם פיצוצי ראש, רעידות וחולשה

או יחסית בטוב?

בתור אישה, שצמה במגוון מצבים שונים

אז בהחלט אפשר להבין שלא כל צום דומה למישנהו

כי המצב של הגוף אחרת והתגובה שלו לחוסר אוכל ושתיה מגיב אחרת

כך שזה לא נכון להגיד שההרגשות של צום היא עובדה מוגמרת,

לפעמים כן

ובהחלט יש מצב שחומרים מסויימים יכולים להשפיע על ההרגשה בצום

אלה כותרות כלליות מדיפשוט אני..

מהם הצמחים והמינרליים, שלקיחת כמה מ''ג מהם יכולה לסייע לצום?

ואם זה נכון, למה החברה שמפיצה את הכדור לא כותבת זאת על האריזה? למה הם מפחדים?

עונה לךהמקורית

אני לוקחת כבר כמה שנים ומקל עליי

אחד החומרים הוא ג'ימנמה, תוסף תזונה שמיוחסת לו סגולה של דיכוי תאבון ואיזון סוכר בדם

יש עוד כמה רכיבים שלא חקרתי כי אמרתי פשוט שאנסה ואראה אם עוזר וזה אחלה (גם אם בתור פלצבו)

מאמינה שאם תסתכל על האריזה תוכל לראות שהחומרים כתובים

ומתחברת ומה שכתבה @בארץ אהבתי. לא כל דבר צריך הוכחות מוחצות

לפעמים מספיק שיש אפקט פלצבו וזהו

לדעתי יש כאן גול עצמי לטיעון שלך...פשוט אני..

ג'ימנמה לא נקשר ל''איזון סוכר'', אלא להורדת סוכר והגברת הפרשת אינסולין (שמפחית את הסוכר בדם), וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים בצום.

כלומר לא רק שיש לך מעט סוכר בדם בגלל הצום, אלא את לוקחת תוסף שמתיימר להוריד אותו עוד יותר.

כשאת לא אוכלת כמה שעות, הגוף שלך עושה ככל יכולתו להפחית את הפרשת האינסולין, לא להוסיף חלילה, כדי לשמור על רמות סוכר נורמליות גם בזמן שאת לא מכניסה סוכר חדש מבחוץ.

מה שכן,

הכמות שיש בכדור הזה (אם בכלל יש) היא כ''כ מזערית, שאין כאן באמת סכנה כי ההשפעה של החומר הזה רק מתחילה בכמויות הרבה הרבה יותר גדולות, וכאשר הוא נצרך במשך שבועות ואף חודשים ברציפות.

אז מה יש לנו כאן?

אם החומר באמת משפיע - הרי שזו השפעה בדיוק הפוכה ממה שנרצה לעשות לפני צום.

ואם הוא לא משפיע (והוא לא, כאמור הכמות קטנה מדי) אז ממילא מה זה משנה מה הוא עושה.

בקיצור,

זאת רק הוכחה כמה הכדור הזה הוא רמאות...

לוקחים אותו לפני הצום, לא תוך כדיהמקורית

אם היו לוקחים תוך כדי, יש בדבריך

אבל זה לא המקרה

לדעתי זה נועד להקל לפני ומעט אחרי כשרוב האנשים אוכלים יותר מיום רגיל

בסוף מחר כולנו נרגיש את הצום הרי

ברור שלוקחים אותו לפני הצוםפשוט אני..

אבל לא הבנתי איך זה עונה למה שכתבתי...

גם לפני הצום, את לא רוצה הפרשת אינסולין מוגברת לקראת צום. הפרשת אינסולין מוגברת ''תחסל'' את הסוכר שיש לך בדם, ותוביל לרעב מוגבר בשלב הרבה יותר מוקדם.

כאמור הכדור לא באמת גורם לזה, כי הוא לא גורם לכלום בכמויות שיש בו. אבל אם החומר כן היה משפיע, ההשפעה שלו הייתה הפוכה וממש לא עוזרת לצום...

האמת, למי שעוד רואה בה צורךפשוט אני..

היא שהסבל שלנו בצום נובע משני גורמים:

א. באופן אובייקטיבי, הגוף שלנו חייב נוזלים וחייב קלוריות בשביל לתפקד. אם אין נוזלים ואין קלוריות, הגוף משנה את דרכי עבודתו כדי לחסוך כמה שניתן (הגוף לא ''יודע'' שבעוד X שעות הצום יסתיים, ולכן מבחינתו יש כאן מצב חירום הדורש התייעלות מיידית).

הדם נהיה סמיך ולכן כואב הראש, אין אנרגיה זמינה בדם ולכן הגוף מאט תהליכים מה שגורם לחולשה ועייפות וכו'.

ב. באופן סובייקטיבי, עצם הידיעה שאני בצום ואסור לי לאכול ולשתות, עלולה לגרום לי להרגיש עייפות וצמא וכאב ראש עוד לפני שהמצב האובייקטיבי יגרום לזה.

כלומר עוד לפני שהגוף באמת ייכנס למצוקה אובייקטיבית (אצל אנשים בריאים שנמצאים במזגן, הגוף בדרך כלל לא נכנס למצוקה ב-25 שעות של צום), אני עלול להרגיש חולשה וכו' רק בגלל הידיעה שאני בצום.

הכדורים האלה בשום פנים ואופן לא יכולים להילחם בסיבות האובייקטיביות מסעיף א'. אין בהם נוזלים, קלוריות, אלקטרוליטים, אין בהם שום דבר שחסר לגוף בצום. וגם אם היה, זה בכמות זערורית וחסרת משמעות.

לכן הם יכולים לעזור רק לסעיף ב', הפסיכולוגי: מצד אחד אני יודע שאני צם, מצד שני אני יודע שלקחתי כדור שאמור לעזור, וזה יכול לעכב את התופעות הפסיכולוגיות שמגיעות עוד לפני המצוקה האובייקטיבית.

כתבה שהייתה על זהפשוט אני..
בלי להתווכח על העובדותבארץ אהבתי

אבל אם גם אתה מודה שעיקר הקושי בצום הוא פסיכולוגי, יותר מהמצוקה הפיזית בגלל הצום, אז בעצם המענה הכי טוב שאפשר לתת זה דווקא מענה של 'פלצבו'.

ומה שאתה עושה פה זה בעצם לקלקל לכל מי שיש דברים שעזרו לה (אם היא תבחר להאמין לך...).

היה עדיף אם היית מציע משהו אחר זול יותר שכל אחת יכולה להשיג בקלות, ומשכנע אותנו שזה עושה את אותו אפקט כמו כל קלי הצום היקרים...😏

(וברצינות - אולי דווקא פה זה הבעיה ברפואה. כי העיקר הקושי הוא פסיכולוגי, אז דווקא מענה של 'פלצבו' יכול לעזור לאחוז גבוה מהאנשים. אבל ברפואה לא יכולים 'לשקר' ולהגיד לנו שדברים יעזרו לנו, אם הם לא מוכחים במחקרים, ואז יש אחרים ש'מנצלים' את החסר מוכרים דברים שבאמת עוזרים להרבה אנשים, אולי לא מבחינה מדעית, אבל מציאותית זה כנראה באמת עוזר...).

[ואם רגע כן להתייחס לעובדות - אני כן שמעתי מכלי ראשון על נשים שראו הבדל מהותי בכמות החלב שהיתה להם בצום, בין פעמים שלא לקחו בי-פולן, לבין פעמים שכן לקחו. לא יודעת אם זה רק פסיכולוגי או משהו ששווה לחקור גם באופן מדעי. באופן אישי לי מספיק לשתות הרבה לפני הצום אז לא ניסיתי בעצמי בכל מקרה].

בכל מקרה, לא מתכוונת להמשיך את הדיון פה לפני הצום, בלנ"ד.

שיהיה גמר חתימה טובה לכל מי שפה, ולכל עמ"י!

תגובה יפה ☺️פשוט אני..

אבל יש דרך זולה ויעילה יותר להיאבק בסבל הפסיכולוגי של הצום:

לבטוח בידע ובביטחון בגוף שלנו!

כמו שכתבתי בתגובה שאליה הגבת, אדם בריא שנמצא במזגן יכול להתמודד בקלות עם 25 שעות ללא מזון. יש לנו מאגרי גליקוגן ושומן שמספקים אנרגיה רציפה, והגוף יודע להאט קצב ולהשתמש במאגרים האלה במקום בסוכר זמין שמגיע מהאוכל.

גם אם נמצאים בדיאטה או עושים ריצה ארוכה, הגוף משתמש במאגרים האלה אחרי שהוא ממצה את המאגרים שיש בזרם הדם.

בנוסף, צריך לדעת שרעב הוא גל, לא קו ישר.

לפעמים אנשים רעבים בשעה 9 בבוקר, ואז נכנסים לסטרס מעצם המחשבה שעכשיו יש להם עוד 17 שעות להעביר עם תחושת רעב.

אבל האמת היא שתחושת הרעב מגיעה בגלים (עקב שחרור הורמון הרעב בשעות שאנחנו רגילים לאכול) וחולפת מעצמה אחרי כמה דקות או שעה בערך, אפילו אם לא אוכלים פירור.

הסטרס מהרעב בבוקר יכול לגרום לזה שבכל היום נרגיש רעב (כמו ''אל תחשוב על פיל ורוד'').

ברגע שמבינים את זה, תחושת הרעב בבטן כבר לא נתפסת כ"מצב חירום מסוכן", הסטרס יורד, ותחושת הרעב נרגעת מעצמה.

בקיצור לא צריך לשלם כסף על כדורי דמה של רמאים בשביל רוגע פסיכולוגי. מספיק לדעת שהגוף שלנו חזק, מתוכנן לזה, ויעבור 25 שעות במזגן בצורה בטוחה ושלמה.

נ.ב.

אני לא סתם חוזר ומדגיש ''במזגן''. אם מישהו ינסה להיות 25 שעות ב-40 מעלות, או חלילה לעשות פעילות גופנית כשהוא לא מכניס נוזלים, זה כבר באמת מצב מסוכן. לכן אני מדגיש שהצום לא באמת מסוכן לנו ולא באמת מכניס את הגוף לסטרס, רק אם נשארים במקום קריר ולא מאמצים אותו.

אני לוקחת b12 לפני צום. מאמינה שעוזר ועוזר לימנגואית

פסיכולוגית מן הסתם

עדיין עובד כבר שנים

מתי נוסעות לביח בלידה שניה?כנה שנטעה

צירים כבר שעתיים, 5-10 דק' בין הצירים. וזה אחרי 24 שעות עם צירים לא ממש סדירים

כמה מהר התפתחה הלידה הראשונה?עדיין טרייה

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

מה איתך?השם שלי

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

תלוי איזה מרחק נסיעה את...שלומית.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

^^^יעל מהדרום

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

תלוי בעוצמה שלהם..רק טוב=)

תודה!כנה שנטעה

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

שיהיה בשעה טובה אהובה!!! לידה קלה ומהירהאמהלה

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

שיהיה בקלות ובריאות! ובידיים מלאות ובריאות!יעל מהדרוםאחרונה

התכווצויות שרירים ברגליים, לא קשור להריוןזוית חדשה

מישהי יודעת מה אפשר לעשות??

זה נוראי

העיר אותי משינה

אני כבר לוקחת מגנזיום, ושמתי את הרגל על רצפה קרה, לא עוזר.

(יכול להיות שזה מהאנדומטריוזיס שלי...)

בחלק האחורי של השוק?124816

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)

עושה את זה, לא עוזרזוית חדשה

עכשיו נהיה לי גם בידיים😢זוית חדשה

היה לי מדי פעם בעברoo

והיום לא

אולי עבר בגלל פעילות גופנית קבועה

או בגלל הרפיה נפשית

לא לקחתי מגנזיום אבל צורכת בננות באופן קבוע

אולי זה יותר איכותי

לא אוהבת בננה, ואני מתעמלת פעמיים בשבועזוית חדשה

פעמיים בשבועooאחרונה

זה יכול להיות מעט מדי

במיוחד כשיש בעיות גופניות

הכי קל זה להוסיף הליכות

כי זה פשוט לקום ולצאת מהבית

בלי הרבה טרחה

וגם לשים לב למצב הרגשי

זה בדרכ מגיע ביחד

גוף ונפש

מישהי כועסת עלי כבר כמה שניםאנונימית בהו"ל

מבחינתי היינו מכרות, מבחינתה ממש חברות.

התכתבנו המון והיה נחמד סה"כ

היא רצתה שניפגש אבל מבחינתי להיפגש ב1:1 זה מאתגר

בטח איתה שהקשר התחיל בצורה מוזרה

ולא הרגשתי קירבה ברמה של להיפגש

אמרתי לה את זה כמה פעמים בצורה נעימה

ואח"כ ניסיתי קצת להתחמק ממנה כשהיא הציעה שוב ושוב

באיזשהו שלב היא כתבה לי הודעה מאוד בוטה (עם קללות)

על זה שאני חברה נוראית וכו ומאז נותק הקשר.

לפני כמה ימים היא כתבה לי הודעה שאני אדע שהיא עדיין שונאת אותי.

אני מתלבטת אם ומה להגיב

אני לא מעוניינת לחדש את הקשר

ואין לי בעיה להתנצל אבל לא רוצה שזה יגרום לה לחשוב שאני בעניין להיפגש שוב

אני במקום אחר בחיים שלי והחברות הזאת לא תעשה לי טוב

מעבר לזה שהצורה שבה היא מדברת גם כן פחות מתאימה לי

אבל ערב יוכ וממש קשה לי עם המחשבה להיכנס ככה ליום הזה

(אני לא חושבת שהיא מודעת לזה שיום כיפור קשור לכפרה וסליחה, סתם במקרה היא כתבה לי את ההודעה. לא מפרטת יותר מחשש לאאוטינג)

אני בנאדם שמתחמק מקונפליקטים ככל הניתן

אנשים אוהבים אותי סה"כ

לא מבינה איך הגעתי לסיטואציה הזאת

וואי, איזו סיטואציהשלומית.

אבל נשמע באמת שהיא הבעייתית כאן...

הייתי מנסה לענות תגובה מתנצלת ואסרטיבית, בסגנון "אני מתנצלת שנפגעת, זו לא הייתה כוונתי, מאחלת לך המון הצלחה וברכה"

בלי להשאיר פתח להמשיך...

לא להגיבאור10

בן אדם בוגר תיקני לא שולח "אני עדין שונא אותך"

לא הייתי עונה בכללדיאט ספרייט

אני בכלל לא עונה לכל אדם שפונה אלי, גם ברחוב ולא רואה בזה שום בעיה.

היא נשמעת מוזרה מאוד או עם קשיים בהבנה חברתיתיעל מהדרום

לק"י

או שתלטנית.

ואם לא הכרתן במציאות בכלל, אז מוזר מצידה לנסות לכפות עלייך להפגש.

מסכימה עם מי שאומרת להתעלם.

ואני הייתי משתפת בסיפור מישהו קרוב שיתמוך בי ויחזק אותי.

בנוסף, הייתי חוסמת את המספר שלה בפלאפון שלי.

שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה!!

נשמעת לא מאה, סליחההמקורית

הייתי כותבת לה ככה - מתנצלת דנפגעת, לא התכוונתי

גמר חתימה טובה וצום קל

וחוסמת!!!

נשמעת סחטנית רגשית. שחררי אותה לדעתי

מצטרפת, את בסדר גמור, היא נשמע שיש לה בעיותקופצת רגע

אם את רוצה תשלחי הודעה תמציתית כמו שהציעו כאן, משהו בסגנון מתנצלת אם נפגעת, שתהיה שנה טובה, וחוסמת את המספר שלה. או שתתעלמי ותחסמי.

תודה לכל מי שהגיבה! נירמלתן לי את הסיטואציהאנונימית בהו"לאחרונה

אני ממש לא רגילה לדברים כאלה

אני כן אדגיש שהיינו נפגשות עם הילדים בגינה וכזה עד שראיתי שהיא מאוד רוצה שניפגש לבד ואז כבר התחלתי להתחמק לגמרי.

ושכחתי מזה לגמרי ופתאום ההודעה.

אני חושבת שאכתוב לה הודעה קצרה כמו שהצעתם ואם היא תענה אתעלם…

גמר חתימה וטובה לכולן❤️

צום שבוע 34מנסה לענות

שאלתי את הרב איך אני צמה והוא אמר לצום כרגיל ואם מרגישה לא טוב אז לשתות לשיעורין.

הרופא אומר שצריך לשתות לשיעורין כי לא רוצים ללדת בשבוע כזה, נוא אדם דתי אבל אומר את זה לפני כל צום ובכל מצב שהגעתי אליו ככה שאני לא יודעת כמה להקשיב לזה..

בקיצור אני קצת בלחץ..

בהיריון קודם הייתי בחודש שישי נראה לי וצמתי הכל והיה בסדר אבל עכשיו זה שבוע מתקדם יותר.

אני יודעת על עצמי שבמצב רגיל צמה די בקלות וגם אף פעם לא היו לי צירים לפני חודש תשיעי סתם ככה.

מלחיץ אותי מתי אדע שאני צריכה לשתות ואיך לתפוס את זה בזמן, כי אני מאלה שיסבלו ולא ישתו…

תבדקי עם הרב מה זה אומר בדיוק "לא מרגישה טוב"יעל מהדרום

לק"י

פירטת לרב את כל הפרטים שצריך- האם יש בחילות/ חולשה וכו' כאשר את לא אוכלת/ שותה, המוגלובין/ ברזל נמוכים וכו'?

אני שנה שעברה הייתי שלושה שבועות לפני התל"מ וצמתי ב"ה עם הנחיה מתי לשבור את הצום. וב"ה לא היה צריך.

תתכונני טוב, מיץ ענבים טוב לשתות לפני הצום, תנוחי במזגן, אל תתרוצצי, תכיני מראש דברים לילדים אם יש/ שבעלך יטפל בהם בצום.

קראתי עכשיו שמכון פועה כתבואיזמרגד1

שממחקר מקיף על לידות ביום כיפור, לא מצאו לידות מוקדמות בגלל הצום בהריונות תקינים. אז זה מעודד.

אפשר לשאול רב מתי בדיוק לשבור, או לשבור כשמסוחררים או מתחילים צירים

אז מוסיפה קצת ללחץ שלךאמאשוני

בצום אחד (בהנקה) שניסיתי למשוך- התעלפתי.

למזלי הצלחתי בכוחות אחרונים להכניס את השובבון למיטת תינוק ומאז אני לא זוכרת כלום עד שבעלי חזר ומצא אותו צורח ואדום מבכי ואותי "ישנה"

וכמה שנים אח"כ בהריון, ניסיתי גם למשוך ובסוף הרגשתי כ"כ כ"כ רע ששתיתי את השיעור הכי קצר שמותר (אם אני לא טועה כל 3 דקות)

לקח לי שעה וחצי של כל 3 דקות עד יכולתי לרווח ל5 ואז ל9 כפי שמומלץ.

וכל זאת למרות שהרב הזהיר ואמר שעדיף לשתות שיעורין כל 9 דקות ולנסות להימנע מהסיטואציה של 3 דקות.

אז אני יודעת שאני רק מוסיפה לחץ ואין לי מדד מדויק לתת כדי להרגיע,

ובכל זאת נראה לי חשוב להבין את המחיר כשלא תופסים בזמן וסובלים ולא שותים.

אם עד היום לא יצא לך לשתות לשיעורין, אז קחי בחשבון שכשהגוף בצום וחלש מאוד, לוקח המון המון שיעורימים ועם ההפסקות זה יוצא זמן ממושך כדי להתאושש.

כלומר זה כן סוג של המשך של הצום מבחינת ההזנה, חשוב להבין את זה, זה לא שאת שותה שתי כוסות מים כמו כשפותחים את הצום.

כלומר אם את מתלבטת עשר דקות לפני סוף צום זה סיטואציה שונה מאשר 5 שעות לפני סוף הצום כשאת צריכה לקחת בחשבון גם איך לנהל את ה5 שעות הבאות..

וואו מפחיד. תודה על זהמנסה לענותאחרונה

הבת הגדולה שלי תהיה אתי בעז"ה ותעזור לשמור על השובבון

ואת צודקת עם לא להחמיר

פעם החמרתי עם עצמי בהיריון והנקה ביחד ואחכ הרגשתי זוועה

אני צמתי בשלב כזהשלומית.

ועבר חלק.

כמובן עם הרבה מנוחה, אבל לא זכור לי כקשה במיוחד.

וממה שידוע לי רוב הנשים עם הריון תקין אין בעיה שיצומו.

לשבור אם את מרגישה צירים או עם את בחולשה קיצונית

לי היה צירים לפני יום כיפור בחודש שביעישמש בשמיים

וקיבלתי אותה הנחיה כמו שלך, בפועל צמתי רגיל ולא היו צירים בכלל כל הצום (כשלפני זה היו לי מלא צירים כבר חודש, וגם אחרי זה היו מלא צירים עד סוף תשיעי) בעצם אולי לקראת נעילה היה איזה ציר אחד.

בסוף ילדתי בחודש כסלו בשבוע 39.

רוצה לומר שבעזרת ה' אפשר לצום ושיהיה בסדר. אם את בדרך כלל צמה בקלות וגם בדרך כלל אין לך צירים מוקדמים אז הגיוני שהכל יהיה בסדר, תהיי בקשב לגוף ואם מתחילים צירים אז תשתי שיעורים.

לא חושבת שיש הבדלהשם שלי

בין חודש שישי לחודש שמיני.

אם בדרך כלל את צמה בסדר, ואין לך צירים מוקדמים, אז אין בעיה להתחיל לצום רגיל.

כמובן לשים לב ואם מגיעים לשלב שצריך להתחיל לשתות.

לא יודעת איך לזהות מתי צריך. כדאי לקבל הנחיות כמה שיותר מדוייקות.

וואי תודה הרגעתן שזה אפשרי!מנסה לענות

אשמח לעזרתכן, לנשים בלבדאנונימית בהו"ל

אני ממש סובלת מליכן סקלרוזיס

זה סוג של מחלה שממש מגרד ויש לי פצעים באיזור המפשעה.

הרופאה נתנה לי כל מיני משחות אבל זה לא כ"כ עוזר וממש שורף לי שם.

יש לכם אולי המלצה לרופאת נשים אפשר גם פרטית שמטפלת בדברים כאלו?

אני חושבת שאחינעם לב שגיא מבינה בזהנפש חיה.

תודה אבל היא ממש יקרהאנונימית בהו"ל

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

יכול להיות שיש החזריםנעומית

כדאי לבדוק מול הקופה במידה ויש ביטוח משלים

(לא מכירה את הרופא או את הנושא)

לפחות בעבר היו היחזרים בחלק מהקופותיעל מהדרום

באתר "שלמה" יש רשימה של רופאות שמומחות בזהזוית חדשה

היא מקבלת גם בכללית בירושלים אבל קשה להשיג תורמרגולאחרונה

צריך להתקשר 1 לחודש על פתיחת המוקד

ד''ר אושרית ברטרק לרגע9

אכילה בשיעוריןהבוקר יעלה

קיבלתי תשובה מהרב שעלי לאכול ולשתות בשיעורים.

מה אמורים לאכול בשיעורים וזה סבבה?

מישהי פעם עשתה זאת ויכולה לומר לי איך בדיוק ומה היא אכלה?

אניקל"ת

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

לי גם היהDoughnut

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

מבחינה הלכתית לגבי שעון חול-קנמון

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

נכון יש מצבDoughnut

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

בשנה שבעלי תרם כליהמתיכון ועד מעון

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

מציעה לשאול פוסק(: גמר חתימה טובהקנמון

תודה! מאיפה הכוס והקוםסא?הבוקר יעלה

בעלי השיג לי מגמח בעירDoughnut

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

אני פעם אחת סכיפור הייתי צריכה לשתותהמקורית

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

יש גמחיםרקאני

בהרבה מקומות

שווה לברר

הודעה של הרב טל מרוםעיונית

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

אני מכירה דעה אחרת גם לגבי מדידת השיעור וגםאורוש3

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

בשציה את יכולה למדוד לך בכוס 40 מל ולסמן בפסרק לרגע 1

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

רק לגבי שתיה לשיעוריםכחל

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

נכון בעזר מציון ניתן לקנותDoughnut

הבעיה היא שזה רק מיםתוהה לעצמי

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

הייתי פעםבאתי מפעם

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

ממה שאניתקומה

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

אה באמת?באתי מפעם

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

אבל ככה באמת צריך לעשות. אכילה ושתיה לענייןרק לרגע 1

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

נראה לי שחובה להתחיל מיד את השיעורים, לא?מתואמת

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

זה בסדר מה שעשיתפרח שמח

שתיה ואכילה זה בנפרד

אצליהתלבטות טובה

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

סליחה שמנצלת את הדיון לשאלהתותית11

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

אולי תשאלי במכון פועה? הם מבינים בהלכה וברפואהיעל מהדרום

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

לדעתי תשאלי. בכל אופן שתיה יכולה להיות גם שייקיםרק לרגע 1

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אני לא מאוד מבינה בזהמתואמת

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

כשלי היו צירים בצוםרקאני

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

מעניין... אז באמת צריך לשאול רופא!מתואמת

אני לא יודעת את מי שאלתרקאני

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

תתארגני על שתיה מזינה, פלוס להגיע לרב עם המלצתאורוש3
עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:27

עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:24

הרופא!! את ממש במצב חירום...

וגם לשאול מתי את רשאית להפסיק שיעורים ולשתות רגיל... נגיד לא הייתי מחכה ליותר מציר אחד במצב הזה. אם הרב לא קיבל תמונה ברורה מהרופא שווה לשאול שוב עם נתונים.

אני במצב קצת ביניים ושאלתי כמה רופאים כדי לקבל פסיקה שאני והרב נהיה שלמים איתה...

לגבי שתיה, תתארגני על כמה סוגים- נגיד מרק טחון, מיץ טבעי, משקה יוגורט, אפשר לטחון חלב שקדים ותמרים, כאלה. יש גם תמיסת מינרלים באבקה ששותים להתייבשות, את יכולה לקנות בבית מרקחת להכין ולשמור במקרר. לא הכי טעים אבל מועיל. וכמובן הרבה מים. יש דעות כמה צריך להמתין בין שיעור לשיעור. בין תשע דקות לדקה. אני לא סמכות (הכי טוב לשאול) אבל נראה לי שבמצב שלך אפשר ללכת על הכי מקל.... מצבי הרבה הרבה פחות דרמטי וזה התכנון... ושתי בעיקר מלא מים. זה הכי משפיע.

אני הייתי במצב דומה לפני כמה שניםדרקונית ירוקהאחרונה

הרב הנחה אותי לשתות שתיה מזינה ולא לאכול. שתיה מזינה זה יוגורט נוזלי (אפשר גם פרילי, אקטימל וכו), מרק קר, מיצי פירות ועוד.

מה שכן, לי אמרו לשתות כרגיל ולא לשיעורין.

אולי יעניין אותך