אבל סתם איפשהוא זה מפגיש לי את בעלי

אולי יעזור לך מה שאני עושה

יכול להיות אבל שלא הבנתי אותך טוב

אמרת שהוא אוהב לכוון לייעץ בעיקר חברים שזה מגיע אליו אז לא הוא לא אוהב להיות בבעיה אלא מבחוץ 

אני חושבת שכדאי שתבואי לדבר מכיוון שאת רוצה את העצה שלו לא כי הוא קשור אלא לי קשה ככה וככה ,לא כי אתה עושה אלא כי לי עם האופי שלי קשה להתמודד אצלי זה גורם לו לדבר בעיקר עלי אבל ככה אנחנו פותרים דברים

לאט לאט אני מנסה לפתוח אותו שידבר על עצמו גם 

אבל זה רק אחרי שקיבלתי שזה הבן אדם הצלחתי קצת

@מיואשת****** יקרה - תודה רבה על התיוג 🙏

מתחילה לקרוא את השירשור וכל הודעה והודעה פשוט פותחת אפיקים נוספים,

רבדים עמוקים,

צדדים חדשים -

והנשים היקרות כאן עצמן - פשוט פלא! אין מילים, באמת...

מרגישה שרוצה לכתוב כ"כ הרבה ועל הכל וקצת מתפזרת לי בראש, אז מנסה לעשות את זה טיפה יותר מסודר:

-

@בארץ אהבתי

@תוהה לי

(כל אחת בפני עצמה כמובן!):

אהבתי מאוד מה שכל אחת מכן כתבה, ממש פנינים! כל מילה זהב

וגם התגובות שלכן לכל אורך השרשור גם כמענה לפותחת היקרה וגם כמענה לנשים אחרות - גם הוא מעורר הערצה והשתאות על מידות כ"כ טובות, פתיחות ורצון לשמוע ולקבל, ענווה, מאוד פנים, קבלה ועוד הרבה הרבה טוב.

זה פשוט מרגש אותי לקרוא אתכן, וואו!

- 

@אמאשוני

וואו!

פשוט וואו!

אני תמיד אוהבת לקרוא אותך,

ועכשיו פשוט פתחת והארת עולם ומלואו! עולם שלם!

קראתי כל מילה ומילה בשקיקה והדבר הראשון שבא לי לעשות זה לבוא אלייך לסדנא ללימוד שפה לא מילולית (בכנות לגמרי!)

כמה אור וטוב ניבטים ממך ומדברייך,

כמה הרחבת אופקים, 

כמה עומק

כמה חידוד

כמה לימוד חדש

פשוט אוצר גלום ואינסופי יש בתוכך! זה פשוט לא להאמין!

בעצם כן להאמין! אבל להשתאות ולהודות לך! תודה רבה רבה!

-

@אנונימית בהו"ל

פותחת השרשור היקרה -

וואו!

מאיפה להתחיל?

קודם כל את נשמעת אישה פשוט * מ ד ה י מ ה *

אבל במלוא מובן המילה!

אישה כ"כ טובה

עם עין טובה

עם רצון טהור

עם לב ענק וגדול ופועם

עם ענווה

עם סבלנות

עם מוכנות ללמוד ולהתקדם ולעבוד ולשפר

עם לקיחת אחריות

עם מוכנות ויכולת לעבודה קשה ומתמשכת

עם ראייה טובה

עם עבודת המידות

עם השקעה ענקית

עם נתינה ענקית

עם רגישות גדולה

עם אהבה גדולה

עם עומק ודיוק

פשוט אשה מופלאה!

אני בטוחה בטוחה שהזוגיות שלכם כולה נרמת מאוד ממי שאת וממה שאת לכל אורך השנים - וגם בעתיד ב"ה!

ובטוחה שגם לבעלך יש המון המון טוב, כי ככלות הכל הוא בעלך

לגבי הנקודות בהם יש פערים,

ובעיקר הנקודה של הרצון לתקשורת פתוחה ועמוקה, בעיקר ע"י דיבור, וליבון של הדברים, בעיקר המהותיים (מצידך)

אל מול הרצון לא לדבר (מצידו) -

כאן קודם כל מצרפת לכל החכמות והיקרות כאן שכתבו שכנראה הכתובת האידיאלית תהיה ייעוץ זוגי לשניכם אם אפשר / או רק לך אם בעלך לא יהיה מעוניין -

והסיבה העיקרית לכך -

היא לא חלילה כי משהו בך "פחות" או "דפוק",

גם לא בבעלך חלילה

גם לא בזוגיות אפילו!

ממש ממש לא!

אלא דווקא מתוך המקום הטוב,

כמה שאת טובה בדיוק כמו שאת

ובעלך כנ"ל

והזוגיות כנ"ל -

דווקא מהמקום הזה לבוא ולהעצים את מה שאפשר,

שאם עכשיו טוב לנו 9 - שיהיו טוב לנו 10

ואם טוב לנו 10 - שנעצים ונעמיק ונגיע ל11

ולקבל מקום בו את ממש אומרת את הכל*

את כל התיאור וההבנה של מי את, מאז שנודלת ועד עכשיו

ואיזו "את" את מביאה לזוגיות

ומיהו בעלך, מאז שנולד ועד עכשיו

ואיזה "הוא" הוא מביא איתו לזוגיות

ואיך ומהי הזוגיות עצמה, ממש מההתחלה עד עכשיו

ולפרטי פרטים

ומה קורה בחיים שלכם עכשיו, מכל הבחינות - זוגית, הורית, כלכלית, מינית, רגשית, מילולית, נפשית, רוחנית, מקצועית, משפחתית, אישית וכן הלאה -

ממש לבחון דבר דבר

וכמובן גם להבין הרבה יותר את הצרכים שלך

ואת הצרכים של בעלך

ואת הקשיים שלך

ואת הקשיים של בעלך

להמשיך להתעמק בעיקר ב*למה*

ורק אח"כ ב"איך"

ולהמשיך ולראות ***את התמונה כולה***

ואת *כל הנפשות הפועלות בה במלואן* *ולעומק*

רק רק בצורה כזו -

שגם תאפשר לך *מקום*-

מקום בטוח וטוב ומקצועי לדבר, לפרוק, להתייעץ, לבחון, לחשוב, לשאול, לברר, להעמיק, לשלול וכו' -

וגם תראה את כל התמונה כולה -

או אז יוכלו להגיע גם פתרונות אפשריים ונכונים *ספציפית עבורכם* בהמשך ב"ה!

-

ועכשיו מנסה קצת להתייחס לכמה מהדברים שכתבת:

א. 

"מבחינתו לא צריך לעשות דרמה מכל דבר, לא להתלונן, פשוט לחיות את החיים איך שהם."

זו למשל יכולה להיות התחלה של *הבנה של בעלך* -

להבין *למה* הוא לא אוהב "לדבר"

כמובן שזה באופן שטחי וחייבים להעמיק בכך הרבה יותר,

אבל בינתיים, כאשר מתחילים טיפה להבין את הראש שלו -

ולהבין שהוא אדם שאוהב לחיות את החיים כמו שהם

שלא אוהב דרמה

שלא אוהב תלונות -

אםשר לראות שיש לו צורך מאוד מרכזי ברוגע,

צורך מאוד מרכזי בשלווה

ואולי עבורו כרגע ה"דיבור", מתפרש כ- חוסר רוגע, חוסר שלווה,

ולכן הוא לא רוצה לנהל אותו,

כי מבחינתו זה להיות במקום של "איום" - איום במשמעות של צורך לא ממומש -

אז הוא בורח מזה

(בריחה היא באמת אחת ממנגנוני ההגנה שלנו כאשר אנחנו במצב של איום - או התקפה או בריחה או קיפאון...)

*** אצרף לך בסוף ההודעה ב"ה משהו שכתבתי על כך בהרחבה.

לכן מה שיהיה צריך להתחיל ולעשות כאן -

הוא שלושה כיוונים:

1. להמשיך את ההבנה *שלך* אותו עוד ועוד

2. לגרום לו לראות שאת מבינה אותו, ולגרום לו מתוך כך להמשיך ולהרחיב על עוד סיבות למה הוא בעצם לא אוהב לדבר

3. לראות איך אפשר לנטרל את האיומים הללו עבורו, ואיך אפשר שגם תדברו (צורך שלך) וגם זה יהיה ברוגע ושלווה (צורך שלו), בלי שהוא ירגיש שהצורך שלו לא ממומש ובלי שגם את תרגישי כנ"ל.

זה כמובן על קצה המזלג וצרחיב להרחיב ולראות בדיוק אתכם ולהמשיך ולהעמיק כפי שכתבתי.

אבל אלו יהיו הכיוונים הכללים לענ"ד.

ב.

"...הוא תמיד אומר שאני מאשימה אותו."

כאן יש כנראה עוד צורך לא ממומש שלו,

וזה יכול להיות אפילו משהו עוד יותר עמוק,

וזה יכול להיות גם משהו שמזכיר לו דברים מהילדות שלו אפילו (או שלא. כך או כך זה מפריע לו לכשעצמו).

כאשר הוא מרגיש ואומר שאת תמיד מאשימה אותו -

משמע הוא מרגיש כאן "אני לא בסדר.

אני תמיד לא בסדר.

ודי!

נמאס לי!

אני רוצה להיות בסדר!

יש לי צורך להיות בסדר!

להיות טוב!

להיות שווה!

להיות מוערך!

גם בלב של אשתי, ולדעת זאת בוודאות - שאני טוב לה, טוב עבורה, שווה ומוערך ומספיק ובסדר!!!

וגם עבור עצמי"

ואם בעבר הוא הרגיש את הדבר הזה של "לא בסדר"

או הרגיש שמאשימים אותו, או גורמים לו להרגיש שהוא "לא מספיק" -

זה יכול אפילו להעמיק עוד יותר את תחושת הפגיעה כאשר זה קורה לו למולך.

גם כאן - חייבים לברר ולהמשיך להעמיק כדי לדעת את התמונה הנכונה והשלמה,

אבל זה עוד כיוון שכדאי לבדוק.

וכמובן שאם זה נכון -

אז כיוון הפעולה יתחיל בכך שלגרום לבעלך להרגיש שהוא כן בסדר

שהוא לא אשם

שהוא כן טוב

כן מספיק

כן שווה ומוערך ובסדר -

גם בעינייך

וגם בעיני עצמו

(ואם יש לו קושי אישי גם אל מול עצמו,

כמו ביטחון עצמי ירוד או דימוי עצמי שלילי - זו גם נקודה שיכולה להעמיק את הפצע אצלו וזה אפילו לא קשור אלייך, אל זה שלו מה שנקרא, אבל יכול להתפרץ בעוצמה עוד יותר גם בזוגיות בגלל זה...

וכאן הכיוון יהיה יותר טיפול אישי עבורו שירגיש רווחה נפשית בשלמות גם בפן האישי...)

ג.

"אני מבקשת ממנו שיסביר לי איך נעים לו שאני אדבר, והוא לא יודע."

כאן דווקא כן נשמע שהוא ***רוצה***

אבל ***הוא לא יכול = הוא לא יודע!***

לכן כאן צריך לקבל כלים 

לדייק

לשניכם

וגם כל אחד לחוד

ולחשוב איך אפשר לעשות את זה?

אולי דרך לימוד משותף, 

או זוגי

או בנפרד

לימוד של תקשורות מקדמות,

אולי דרך הכנת "רשימה" מפורטת מאוד מאוד של"איך בעלי יכול לפעול כדי לשמח אותי"

ו"איך אשתי יכולה לפעול כדי לשמח אותי" -

ממש שכל אחד מכם יכין רשימה כנ"ל וימלא אותה בכל מה שעולה לו על הראש.

ואם נזכרים כעבור כמה ימים - מוסיפים לרשימה.

ככה בן/בת הזוג יכולים לדעת בפועל ולפרטי פרטים (וחשוב באמת להעביר את זה לרמה של תכל'ס וממש לרדת לרזולוציות ודקויות של פרטי פרטי פרטים ולא רק עקרונות כלליים,

למשל:

במקום לכתוב: להרגיש אהובה,

לכתוב: להרגיש אהובה ע"י חיבוק.

או במקום לכתוב:

שאשתי תעריך אותי יותר

לכתוב|: שאשתי תעריך אותי יותר ע"י עידוד ומילים טובות,

ע"י כך שתכיר במאמץ שאני כן עושה ותגיד לי תודה על זה - זה יגרום לי להרגיש את ההערכה הזו")

ואפשר למצוא דרכים נוספים

ולקבל כלים נוספים

שבעלך ירגיש שהוא כן יודע.

(והכלים הם כאמור רק השכבה הנוספת על גבי השכבה הראשונה והבסיסית של ההבנה.

אולי בלעך בכלל לא מבין את *עצמו*

אולי הוא לא מבין למה הוא לא "אוהב לדבר"

וע"י צלילה פנימה הוא יותר יבין גם את עצמו וזה יהיה יותר קל...

ואז ע"ג ההבנה הזו מציאת הכלים איך תהיה יותר סלולה...

ד.

"ומה הוא אמר בסוף?
"סבבה"."

כאן נשמע שהוא *כן* קשוב אלייך

ואפילו כן מבטא זאת

מבטא הסכמה

רק שאוצר המילים שלו, או יכולת ודרך ההתבטאות שלו - שונות משלך -

ובמילה "סבבה" הוא בעצם אומר בשפה שלו:

אשתי הקשבתי לך

שמעתי

הבנתי

באמת ובנכות

ואת חשובה לי

ואני רואה אותך

ואני מסכים

ואני אשתדל."

את כל זה במילה "סבבה"...

ה.

"אבל הוא פשוט לא יודע להגיד לי."

"...כשניסיתי לדבר על זה בשיא העדינות, הוא פשוט לא ידע להסביר."

"אמר שאני צודקת אבל לא ידע להגיד מעבר לזה."

כאן חוזרת לגמרי למה שכתבתי בסעיף ג' -

זה ממש חוזר על עצמו שוב ושוב, וכנראה יש כאן נקודה שורשית שחשוב לפצח כדי להצליח להמשיך הלאה בצורה הרבה יותר טובה ושלמה...

ו.

"אז כמה חודשים לא חיבקתי אותו, לא התקרבתי כדי לא להפריע.
שיחררתי לגמרי ולא העלתי את הנושא שוב כי הבנתי שזה לא יעזור."

זו נקודה שקצת שופכת אור על ההתנהלות *שלך* מולו

ועל הדנמיקה הזוגית שלך מולו -

ואולי גם שינוי בדרכים הללו יכול להביא לשינוי כולל יותר בכל המעגל הזוגי שלכם

כי אם למשל בזה שאת משחררת לגמרי

ולא מתקרבת אליו

ומרגישה שאת רק מפריעה אם כן -

אולי בכלל בעלך מפרש את כל זה בצורה הפוכה?

שאת לא רוצה להתקרב?

שזה לא כזה מפריע לך?

משהו אחר?

אולי דווקא אם כן תחבקי זה יכול לעזור?

אם כן תתקרבי ותגידי במילים או במגע עד כמה הוא חשוב לך?

אולי יש כאן בכלל משהו אחר שדרוש ליבון כמו תחושה שלו אל מול עצמו בעקבות ההריון?

אולי משבר אישי שלו?

אולי מחשבות על ההריון ועל כך שאם יהיה מגע או קיום יחסים זה עלול לפגוע בך או בעובר?

אולי משהו שלא קשור בכלל להירון אבל הוא עובר עם עצמו?

וואו זה יכול להיות ממש כל דבר...

חשוב להבין אותו

להבין למה

ואז האיך יהיה כמאור הרבה יותר קל...

ויודעת שכל מה שכתבתי בסעיף הזה לא עוזר,

פשוט כי צריך להכיר ולהבין באמת את כ-ל הדינמיקה הזוגית ביניכם + הפן האישי של כל אחד מכם כדי להצליח כן לכוון... זה מאוד חשוב ההבנה של המכלול הזה והעמקה בדברים דבר דבר.

ז.

"תמיד גם בסוף יוצא שהוא כועס עליי ואמר שאני לא יודעת לדבר ותמיד כועסת ומתלוננת ומאשימה."

 

כאן חוזרת לכל מה שכתבתי בסעיף ב' - זה גם חוזר על עצמו וכנראה גם זו נקודה משמעותית.

ח.

לגבי מה שכתבת כאן:

קבענו ביחד @אנונימית בהו"ל

"לפני כמה זמן היה לנו ריב מאוד גדול.
ואחרי זה דיברנו ביחד, והגענו ביחד למסקנה ששנינו צריכים פחות לשמור דברים בבטן כדי לא להגיע למצבים של פיצוץ וחוסר הבנה.
אלא לנסות לפתור את הדברים כשאנחנו עדיין רגועים. איך שאני רואה את זה זו הייתה שיחה ממש משותפת ושנינו חשבנו ביחד שזה מה שצריך לעשות."
 

יקרה ואהובה!

כאן יש נקודת אור מאוד מאוד גדולה דווקא בנושא הזה של הדיבור -

כי כתבת שבעבר היה לכם גם ריב! ואפילו גדול!

ואחרי זה דיברתם יחד!

והגעתם *ביחד* למסקנה הנפלאה שכתבת

וראית שזו הייתה שיחה ממש משותפת!!!

ושניכם חשבתם *יחד* מה צריך חעשות -

אז וואו!

קודם כל זה אומר שיש לכם את זה! כן כן אפילו את זה,

אפילו בפער עצמו יש הצלחות!

ותראי עוד איזה הצלחות!

תראי יקרה את המילים שלך עצמך!

אולי כאן חשוב להבין ***באיזה זמן ובאיזו מסגרת***

הייתה השיחה בריב הקודם

ובאיזה זמן בריב הנוכחי

אולי הכל כאן הוא בכלל עניין של זמן?

זמן נכול שבו שניכם בפניות שלמה לדבר?

אולי רק כאן צריך את ההכוונה?

הרי בעלך כן שיתף ודיבר והגיע למסקנות והיה כל כולו יחד איתך

נסי לחשוב מה היה שם בדיוק?

באילו תנאים התקיימה השיחה ההיא?

באיזה זמן?

מה נאמר בה?

איך נאמר בה?

מה עשית?

מה הוא עשה?

מה עשיחתם יחד?

מה היו התנאים לשיחה?

ואת כל הנ"ל חשבי גם על השיחה הנוכחית.

אולי במציאת ההבדלים

בחידוד של הכל

יהיו לך עוד תשובות!

ט.

אולי בהמשך לכל הסעיפים הללו,

אפשר לנסות להתרכז בעוד נקודה:

שכאשר את מנסה לדבר איתו: נסי לעשות זאת גם בזמן תחום

גם בזמן ידוע מראש

גם בצורה יותר ישירה וממוקדת

וכך הוא לא "ילך לאיבוד"

ואת תוכלי לומר את אשר על ליבך.

למשל, כפי שאמרת בדוגמא שהוא חוזר הביתה והולך לקרוא ספר ואת עם הילדים:

תוכלי להגיד לו בלילה, אחרי שהילדים נרדמים:

יחזקאל, יש לך כמה דקות לדבר עכשיו?

או: יחזקאל, אפשר מחר אחרי ההשכבה לדבר רבע שעה על כמה דברים?

ואז הוא יודע שזה מחר

שזה אחרי ההשכבה

שיש לו שקט

פניות

אין מטלות על הראש

אחרי שאכלתם

ונחתם

והטלפון מכובה

וזה רבע שעה מ21:00-21:15 - תחום, מוגזר

יש תיאום ציפיות

ואז,

בשיחה עצמה לומר לו:

יחזקאל אהוב, כאשר אתה חוזר אם תוכל להיות קצת עם הילדים זה יעזור לי מאוד, כי אני מרגישה עומס רב וקושי בשעות הללו".

זהו, אמרת משפט.

אמרת בו הכל.

לא הפנת עליו שום האשמה.

קצר ולעניין.

מיקדת.

אולי בדרך הזו של הטרמה של השיחה עצמה + קביעת זמן שנוח לשניכם + תיחום של זמן השיחה עצמו + מיקוד וישירות באופן הבעת הדברים ופחות ללכת "סחור סחור" - אולי כל אלו יוכלו גם הם לעזור.

-------------------------------

זה מה שעלה לי בינתיים.

אם תרצי לדייק או אם יעלה לי משהו בהמשך - בשמחה.

בהצלחה רבה רבה ובשורות טובות ב"ה

אתם באמת נשמעים זוג מקסים!

ואתם תצליחו ב"ה!

ואם לא מצליחים לבד - לא קרה כלום והולכים לעזרה חיצונית וזו גבורה ולקיחת אחריות ואין בכך שום שום בושה ושום טעם לפגם.

*כל* זוג בעולם באשר הוא יכול רק להיתרם מזה, רק להעצים עוד יותר

לא ממקום של "משהו בנו מקולקל ובוא נתקן",

אלא ממקום של "אנחנו מדהימים וטטוב לנו יחד אז בוא נעצים את הטוב הזה אפילו עוד יותר!"

*** ומצרפת לך את מה שכתבתי בהרחבה לעניין המנגנוני הגנה + סיכום של כמה סוגי תקשורות מקרבות:

א. הבנת השוני בינך לבין בעלך 

ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."

כל אדם הוא עולם ומלואו,

וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / צפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...

ובגלל שיש שוני בין כולנו, במקרה הזה כמובן בינך לבין בעלך,

גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.

ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,

של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,

או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",

אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.

יש בעיקר 3 סוגים של מנגנוני הגנה:

התקפה

בריחה

קיפאון

התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם,

כדוגמת בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...

בריחה - בשמשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר  לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסחים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...

קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון...

וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)

יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,

אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה...

ובמקרה שאת ציינת,

נשמע שכאשר *את* מרגישה באיום משלך - המנגנון העיקרי שלך הוא ההתקפה,

בעוד שאצל בעלך המנגנון העיקרי הוא בריחה.

מה שיוצר עוד פער ביניכם, בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...

ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני...

כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו

ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה...

ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם!!!*

אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! כאילו, מה נסגר איתך בן אדם?!

ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע?! אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!

ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו

ואז בכעס כלפי השני גדל וגדל

ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...

אז הדבר הראשון שנעשה 

ננשום!

ונזכור ונבין - רגע,

אנחנו אנשים שונים.

*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.

*מותר* לי להרגיש מה שנאי מרגישה.

בעלי, על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.

*ןרק כאשר יחרגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח

ואני, על סך איך שאני בנויה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו...

אבל אם כל אחד חושב כאן רגע *על השני* זה מאוד יכול לעזור.

כי במקום הכעס תגיע *ההבנה*

ההבנה שהוא שונה

ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע

ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה...

אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,

השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו

ואנסה לפרט אותו בסעיף הבא:

ב. יצירת דרכים יעילות לתקשורת.

ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,

מנסה לסכם לך כמה סוגים עיקריים שבהם,

כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,

כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו

6  סוגים של תקשורות מקדמות:

1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":

כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.

(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).

לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"

 למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -

לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"

"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".

במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"

לומר את הצורך:

"אני צריך יציבות כלכלית."

"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."

 2. שפת ה"אנחנו", 

+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-

בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.

(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")

ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,

ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...

גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,

שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")

ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן  הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').

4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –

בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,

ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,

לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.

ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:

כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,

והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.

ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*

ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:

א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")

ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")

ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')

ואז מתחלפים,

ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,

ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...

בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.

5. החלפת תפקידים:

כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.

כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:

"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"

"מה הכי היית רוצה?"

בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...

6. תקשורת מקדמת 

לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו  ועובר להתקפה...

אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:

עידוד סגנון תקשורת מקדמת

אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.

תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.

תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.

אז מניחה שרק באיזור 17:00 התגובה תהיה גמורה 😅

בס''ד

(תודה על התיוג, @מיואשת******)

אנונימית יקרה,

כבר ענו לך כל-כך הרבה דברים. אני ממש מקווה שאת מוצאת הקלה מכל השיח הזה שהיה בפורום, מן ההזדהות והאמפתיה של הנשים היקרות כאן, מן ההשערות והרעיונות שעלו ומתפיסות החיים השונות והמגוונות שהוצגו. הלוואי וכל זה עשה ועושה לך טוב, מרגיע את ליבך הפגוע והמיואש ונותן לך אופק ותקווה!! ❤

*

קראתי אותך, ועלתה לי השערה, עוד זווית אולי...

את מתארת מצב שבו לבעלך אין בעייה לדבר עם הסביבה. אבל כשזה מגיע לשיחות איתך, הוא סוג של 'נחסם'. ואת גם הזכרת מצבים שבהם היה פוטנציאל למגע, וגם שם הוא 'נחסם'. מהקריאה של הדברים שכתבת, נראה לי ששני הדברים האלה יכולים להיות קשורים אחד לשני. יש הרי מכנה משותף לשני סוגי הסיטואציות האלה. והמכנה המשותף הזה הוא: אינטימיות.

אינטימיות הוא מקום שבו שני אנשים מצליחים לחשוף אחד בפני השני את מה שיש בתוך תוכם. בבסיס, אינטימיות היא חוויה רגשית. היא מתרחשת כששני אנשים מרגישים מספיק קרובים ובטוחים ביחד כדי לאפשר את החשיפה הזאת. אינטימיות יכולה להיות ללא כל מגע (לדוגמה: שיחת נפש מלאת כנות). וכמובן שיכולה להיות לה גם ביטוי גדול ברמה הפיזית (מגע, אישות וכו').

הקטע הוא שבגלל שאינטימיות כרוכה בחשיפה של העולם הפנימי שלנו, היא תמיד כרוכה בממד של פגיעות. האם מה שאני אחשוף לשני יתקבל עד הסוף? האם אני בעצמי אתקבל עד הסוף? והרי, אני לא מושלם/מת, יש לי חסרונות, נקודות פחות מוצלחות... ברגע שאני אפתח באמת (רגשית ו/או פיזית), אני אתן לה/ו לראות את המקומות האלה... ומה אם אני אחווה דחייה? מה אם אני לא אהיה מספיק טוב/ה?

לרוב, כל הדיאלוג הזה הוא דיאלוג שמתנהל איפשהו בתת המודע. החלק המודע רוצה זוגיות קרובה, אוהבת, זורמת, מוצלחת. אבל החלק הלא מודע מפחד להתקרב... והוא לא נותן למצבים אינטימיים לקרות. הוא לא מאפשר שיחות טובות והוא לא מאפשר להתקרב ברמה הגופנית.

הפחד הזה מלהתקרב משתנה מאדם לאדם. ואצל אותו אדם, הוא גם יכול להשתנות מעת לעת. בין הדברים שיכולים להשפיע על מידת הקושי להיכנס לסיטואציה אינטימית:

* אם מישהו גדל בסביבה שגרמה לו להרגיש שהוא לא מפסיק טוב או מוצלח, כמו ש@נגמרו לי השמות כתבה.

* אם במסגרת הנישואין הוא חווה דימוי עצמי שהוא לא מספיק טוב או מוצלח.

* אם הוא מתקשה מבחינת דימוי עצמי, גם בלי קשר לנקודות הקודמות.

* אם הוא חווה פגיעה בעבר.

* אם יש לו פרופיל של ''אדם רגיש מאד'' (אפשר לגגל באינטרנט. מדובר באנשים רגישים במיוחד (זה יכול להיות תחושתית או רגשית, או גם וגם) שחווים את הכל יותר חזק מהממוצע. בגלל שהם חווים את הדברים באופן כל-כך חזק, הם גם מוצפים הרבה יותר מהר מכל מיני חוויות. תחושת ההצפה הזאת עלולה לגרום לדפוסים של הימנעות.).

אני לא יודעת אם הדברים שכתבתי מתחברים לך איכשהו עם מה שאת מכירה מבעלך. אבל אם זה המקרה, מה שצריך להבין זה שזה לא שהוא לא מעוניין להיות בקרבתך (רגשית או פיזית). זה פשוט עניין של חסימה. של הגנה. ואם כל זה נכון, למה זה קורה איתך ספציפית? בגלל שרק איתך, אשתו היקרה, הוא יכול להגיע לרמות כאלה של אינטימיות. כשהוא משוחח עם חבר, עד כמה אפשר כבר להגיע למצב מאד אינטימי? אבל בזוגיות הפוטנציאל הוא אינסופי ועצום בו זמנית, וזה מפחיד... (לפחות זה מפחיד את תת המודע...). גם ברמה הרוחנית כשחושבים על זה, מדובר ממש באיחוד נשמות... אמא'לה, כמה שזה נשגב וענק... 

*

אם זה באמת ככה, ושזה יושב על איזשהו חשש פנימי להיות בקשר קרוב - האם זה אומר שזה יהיה ככה לנצח? אני ממש לא חושבת. בסך הכל כמו שכתבת, אתם בקשר ממש טוב. יש לכם בסיס מעולה. אתם אוהבים ואתם מסתדרים טוב ברוך ה'. זה גם נשמע שהוא מעוניין לבוא לקראת, אם הוא הסכים שמעכשיו אתם תדברו על הדברים בלי לשמור בבטן. החלק המודע שלו מוכן לשתף פעולה, מוכן לנסות, מוכן לזרום איתך. רק ש... בשעת מעשה, לא הולך לו בקלות. ממש כמו ש@נגמרו לי השמות כתבה. הוא לא ממש מצליח. השיחה הזאת, ניסיון ההתקרות הזאת קשים לו. משהו בו לא מצליח להיפתח באמת, להיות משוחרר, להיות נינוח...

אבל שוב, רצון - יש. הסכמה עקרונית - יש. מה שנשאר, זה תרגול... עד שהשרירים האלה של הנפש ילדמו להרפות ולהסכים למפגשים האלה באמת. זה תהליך שלם וכמו כל תהליך, זה יכול לקחת זמן. זה יכול להיות עם התקדמויות ועם נסיגות לאחור. אבל מכיוון שרצון, יש לו, אני מניחה שבעזרת ה' אתם תגיעו לזה בסופו של דבר!

*

סיפרת שבעלך אומר שאת כל הזמן מאשימה אותו. ברור לי שחלק מזה קשור לחוויה הסובייקטיבית שלו. את נשמעת כל-כך מכילה וסבלנית ומכבדת מולו!! ועדיין, האם את מצליחה, אולי, לראות האם שיש בטענה שלו איזשהו ממד של אמת? אולי אין - וזה פשוט שלו וקשור לעבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו. אבל אולי כן יש משהו שאפשר לעשות כדי לחזק אצלו את התחושה שאת מרוצה ממנו ושמחה בו. אולי לפרגן ולהחמיא לו באופן יזום על כל מיני דברים שהוא עושה? אולי לבדוק אם יש עוד מקומות בהם אפשר להוסיף אמירות 'תודה'? לא כמקום מרצה חלילה. כמקום שבו את באמת ובתמיד מחזקת אצלך עוד ועוד את השריר הזה ש*כולנו* צריכים לחזק כל הזמן - של לראות כמה השני טוב ומטיב לנו. מעבר לזה שזה עשוי להפיג אצלו את התחושה הזאת שאת מאשימה אותו, לשים את הפוקוס בטוב שבשני זה דבר שתמיד עושה הרבה טוב. לנו קודם כל, כי במקום לראות את כל מה שעדיין לא עובד בינינו, אנחנו נזכרות בכל מה שיש ובכל מה שכן טוב. וכמובן שהשדר עובר בסופו של דבר לשני, ומשפיע לטובה עליו ועל כל הדינמיקה בינינו.

*

ועוד משהו שעולה לי בקשר לכל זה... את מתארת איך ניסית לבקש שינוי. איך אפילו ניסית דרך עצבים. ואיך מתישהו, פשוט הנחת לו (לפחות לגבי הנושא של המגע), שחררת. מצד אחד, זה מעשה חכם. בחרת להעניק לו את המרחב ואת הספייס להם הוא כנראה זקוק מאד. כיבדת את הצורך הזה שלו, או את אי היכולת הזאת שלו. וגם - כמה אפשר לנסות ולחוות סירוב?!! זה כואב ממש, כמו שכתבת באחת ההודעות. אז שיא ההגיוני שמתישהו פשוט הנחת לניסיונות האלה. זאת הייתה דרך חכמה להגן על עצמך.

אבל מצד שני, מה שקרה זה שזה העלים גם את הקול שלך...

וכדי שיווצר קשר שיש בו אינטימיות, צריך ששני בני הזוג יביאו ויביעו את הקול שלהם. ברגע שאת מפסיקה לבקש / להביע את הצורך שלך - גם מהצד שלך לא יכולה להתקיים אינטימיות.

איך כן להצליח להביע את עצמך? על פניו זה עניין של עוד ניסוי וטעייה, ועוד ניסוי וטעייה ועוד... להתבונן מה עובר ומה לא עובר. מה מצליח לקרב ומה לא. מה מתקבל אצלו בצורה טובה ומה גורם לו להתכווץ. ללמוד אותו, לגלות מה ''הוראות ההפעלה'' שלו. האם הומור עוזר? האם סגנון קצר וקולע כמו ש@אמאשוני כתבה? האם כתיבת מכתב, כמו ש@מיואשת****** הציעה? האם דברים אחרים? בטוחה שבתבונתך הרבה, ברגישותך וברצונך הגדול את תצליחי לפענח איפה המפתחות שלו, לאט לאט... זה נשמע כמו עבודה גדולה, ויש בזה משהו האמת, אבל זה גם כיף... זה ללמוד להכיר את השני יותר ויותר, בסופו של דבר. 🙂

אני בטוחה שלהמשיך להביע את הרצונות ואת הצרכים שלך במצבך, אחרי הדברים שסיפרת, זה דבר ממש לא קל. שדורש טונות של אומץ. בגלל החשש שוב לחוות דחייה. אבל אני באמת חושבת שזה חשוב ממש. לך, כי להשתיק את מה שיש לנו בפנים, זה לא דבר מאד בריא. לקשר שלכם, כי הקשר הזה זקוק לשניכם כמה שיותר במלואכם. וגם לו, בסופו של דבר...

שולחת לך חיבוק גדול והמון תקווה!!!

זוגיות זה מקום שהוא לא תמיד קל...

אבל שווה להמשיך לחפש, להמשיך לעבוד,

להמשיך לחקור, להמשיך להתאמץ...

זה משתלם בסופו של דבר...

בהצלחה מכל הלב נשמה ❤❤❤

בס''ד

למען הסר ספק, לרגע לא חשבתי שאת טוענת שאת מושלמת ושבעלך הוא המעצבן בסיפור וזהו ❤. שומעים לאורך כל השרשור כמה יכולת של התבוננות ועבודה עצמית יש לך. כמה את נכונה להשתפר כל הזמן כדי לקדם את הקשר שלכם. ממש לא מפילה עליו את כל האחריות.

ומה שאת כותבת לגמרי מובן - לפעמים אנחנו לבד כבר לא מצליחים. ניסינו את כל הכלים ואת כל הגישות שמוכרים לנו, ומשום מה זה לא מספיק. את מדהימה שלקחת אחריות וכתבת כאן בסוג של בקשה של סיור מוחות, כדי להיפתח לעוד ועוד כיוונים נוספים. וזה באמת היופי של מקום כמו הפורום הזה... קוראת שוב את המשפט שלך ''מנסה להבין איך אני יכולה להיות טובה יותר''. את פשוט מעוררת השראה.

לגבי הפסקה האחרונה שלך - וואו, כל-כך!!! באמת שאמון זה דבר שנרקם לאט-לאט-לאט-לאט... אני חושבת שזה מהמם שיש לך את הפרספקטיבה הזאת שאתם נשואים 'רק' 4 שנים, ושמן הסתם בעוד 16 שנים אתם תהיו בע''ה במקום אחר לחלוטין!!! זה בדיוק זה!

אמונה וסבלנות זה תמיד שם המשחק... ומאמינה ממש שתגיעו רחוק מאד בע''ה!

בהצלחה רבה!!!! ❤❤❤

בס''ד

וגם שלך! ממש... אין דברים כאלה, ממש כמו שהפותחת כתבה. איך שפתחת את הכל והגבת ככה לכל נושא ונושא ולכל סעיף וסעיף, והרגעת... ואיך גם ששמת את הזרקור על השיחה שכן התקיימה ביניהם. זאת הייתה נקודה כל-כך מאירה ומעודדת. אשרייך ❤

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

קודם כל מדובר בשאיבת ביציות, כרגע מפרים אותם במעבדה ככה שבעז''ה יהיה עוברים יפים ויחזירו לך..

עברתי מספר פעמים שאיבת ביציות ולא נתקלתי בתופעה כזאת

לפחות שאבו מספיק ביציות? הצליחו להפרות?

ככה אולי לא תצטרכי לעבור את זה שוב..

מקווה איתך לבשורות טובות 

לא הכי מבינה במונחים

הרופאה הסבירה לי טלפונית שחילקו את הביציות ל9 ו9 , 9 שמו עם הזרע ו9 הזריקו להם את הזרע .

האלה שלא הזריקו בכלל לא היה הפריה ביניהם ... והאלה שהזריקו 7 הופרו אבל רק 3 עוברים התפתחו בני 3 ימים והם גם ברמה די נמוכה (3) הבנתי שיש גם רמה 4 .. אני כ"כ מבואסת

אם חס וחלילה אני אצטרך לעבור את זה שוב אני לא יודעת איך באמת

אני אשמח ממש לשמוע איך זה היה אצלך

שעם הבן שלי נכנסתי טבעי וגם יחסית זריז..

וגם היה לי עוד כימי שהתפתח לבטא 1400 והתחיל לרדת .. אז איך פתאום הזרע בכלל לא מפרה את הביצית רק אם מזריקים , וגם שהזריקו יצא לא משהו

מה מצב הזרע? האיכות?

באופן כללי לגברים יש ירידה באיכות הזרע עם השנים.

לפי בדיקת זרע תוכלו לדעת אם יש ירידה וכמה יש..

איזה סיוט אוף כואב ברמות

לא יודעת מה להגיד לך אני אמנם עברתי את זה אבל לא מבינה בזה יותר מידי

ונראה שהבדיקה של לפני שנה וקצת באמת יותר טוב מהאחרונה אבל לא משמעותי ..נראה שהתנועתיות טיפה ירדה וגם המורפולוגיה (2) בעיקרון האחיות אמרו שזה תקין אז לא יודעת..

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).