עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ז בתמוז תשפ"א 16:38
@מיואשת****** יקרה - תודה רבה על התיוג 🙏
מתחילה לקרוא את השירשור וכל הודעה והודעה פשוט פותחת אפיקים נוספים,
רבדים עמוקים,
צדדים חדשים -
והנשים היקרות כאן עצמן - פשוט פלא! אין מילים, באמת...
מרגישה שרוצה לכתוב כ"כ הרבה ועל הכל וקצת מתפזרת לי בראש, אז מנסה לעשות את זה טיפה יותר מסודר:
-
@בארץ אהבתי
@תוהה לי
(כל אחת בפני עצמה כמובן!):
אהבתי מאוד מה שכל אחת מכן כתבה, ממש פנינים! כל מילה זהב
וגם התגובות שלכן לכל אורך השרשור גם כמענה לפותחת היקרה וגם כמענה לנשים אחרות - גם הוא מעורר הערצה והשתאות על מידות כ"כ טובות, פתיחות ורצון לשמוע ולקבל, ענווה, מאוד פנים, קבלה ועוד הרבה הרבה טוב.
זה פשוט מרגש אותי לקרוא אתכן, וואו!
-
@אמאשוני
וואו!
פשוט וואו!
אני תמיד אוהבת לקרוא אותך,
ועכשיו פשוט פתחת והארת עולם ומלואו! עולם שלם!
קראתי כל מילה ומילה בשקיקה והדבר הראשון שבא לי לעשות זה לבוא אלייך לסדנא ללימוד שפה לא מילולית (בכנות לגמרי!)
כמה אור וטוב ניבטים ממך ומדברייך,
כמה הרחבת אופקים,
כמה עומק
כמה חידוד
כמה לימוד חדש
פשוט אוצר גלום ואינסופי יש בתוכך! זה פשוט לא להאמין!
בעצם כן להאמין! אבל להשתאות ולהודות לך! תודה רבה רבה! 
-
@אנונימית בהו"ל
פותחת השרשור היקרה -
וואו!
מאיפה להתחיל?
קודם כל את נשמעת אישה פשוט * מ ד ה י מ ה *
אבל במלוא מובן המילה!
אישה כ"כ טובה
עם עין טובה
עם רצון טהור
עם לב ענק וגדול ופועם
עם ענווה
עם סבלנות
עם מוכנות ללמוד ולהתקדם ולעבוד ולשפר
עם לקיחת אחריות
עם מוכנות ויכולת לעבודה קשה ומתמשכת
עם ראייה טובה
עם עבודת המידות
עם השקעה ענקית
עם נתינה ענקית
עם רגישות גדולה
עם אהבה גדולה
עם עומק ודיוק
פשוט אשה מופלאה!
אני בטוחה בטוחה שהזוגיות שלכם כולה נרמת מאוד ממי שאת וממה שאת לכל אורך השנים - וגם בעתיד ב"ה!
ובטוחה שגם לבעלך יש המון המון טוב, כי ככלות הכל הוא בעלך 
לגבי הנקודות בהם יש פערים,
ובעיקר הנקודה של הרצון לתקשורת פתוחה ועמוקה, בעיקר ע"י דיבור, וליבון של הדברים, בעיקר המהותיים (מצידך)
אל מול הרצון לא לדבר (מצידו) -
כאן קודם כל מצרפת לכל החכמות והיקרות כאן שכתבו שכנראה הכתובת האידיאלית תהיה ייעוץ זוגי לשניכם אם אפשר / או רק לך אם בעלך לא יהיה מעוניין -
והסיבה העיקרית לכך -
היא לא חלילה כי משהו בך "פחות" או "דפוק",
גם לא בבעלך חלילה
גם לא בזוגיות אפילו!
ממש ממש לא!
אלא דווקא מתוך המקום הטוב,
כמה שאת טובה בדיוק כמו שאת
ובעלך כנ"ל
והזוגיות כנ"ל -
דווקא מהמקום הזה לבוא ולהעצים את מה שאפשר,
שאם עכשיו טוב לנו 9 - שיהיו טוב לנו 10
ואם טוב לנו 10 - שנעצים ונעמיק ונגיע ל11
ולקבל מקום בו את ממש אומרת את הכל*
את כל התיאור וההבנה של מי את, מאז שנודלת ועד עכשיו
ואיזו "את" את מביאה לזוגיות
ומיהו בעלך, מאז שנולד ועד עכשיו
ואיזה "הוא" הוא מביא איתו לזוגיות
ואיך ומהי הזוגיות עצמה, ממש מההתחלה עד עכשיו
ולפרטי פרטים
ומה קורה בחיים שלכם עכשיו, מכל הבחינות - זוגית, הורית, כלכלית, מינית, רגשית, מילולית, נפשית, רוחנית, מקצועית, משפחתית, אישית וכן הלאה -
ממש לבחון דבר דבר
וכמובן גם להבין הרבה יותר את הצרכים שלך
ואת הצרכים של בעלך
ואת הקשיים שלך
ואת הקשיים של בעלך
להמשיך להתעמק בעיקר ב*למה*
ורק אח"כ ב"איך"
ולהמשיך ולראות ***את התמונה כולה***
ואת *כל הנפשות הפועלות בה במלואן* *ולעומק*
רק רק בצורה כזו -
שגם תאפשר לך *מקום*-
מקום בטוח וטוב ומקצועי לדבר, לפרוק, להתייעץ, לבחון, לחשוב, לשאול, לברר, להעמיק, לשלול וכו' -
וגם תראה את כל התמונה כולה -
או אז יוכלו להגיע גם פתרונות אפשריים ונכונים *ספציפית עבורכם* בהמשך ב"ה!
-
ועכשיו מנסה קצת להתייחס לכמה מהדברים שכתבת:
א.
"מבחינתו לא צריך לעשות דרמה מכל דבר, לא להתלונן, פשוט לחיות את החיים איך שהם."
זו למשל יכולה להיות התחלה של *הבנה של בעלך* -
להבין *למה* הוא לא אוהב "לדבר"
כמובן שזה באופן שטחי וחייבים להעמיק בכך הרבה יותר,
אבל בינתיים, כאשר מתחילים טיפה להבין את הראש שלו -
ולהבין שהוא אדם שאוהב לחיות את החיים כמו שהם
שלא אוהב דרמה
שלא אוהב תלונות -
אםשר לראות שיש לו צורך מאוד מרכזי ברוגע,
צורך מאוד מרכזי בשלווה
ואולי עבורו כרגע ה"דיבור", מתפרש כ- חוסר רוגע, חוסר שלווה,
ולכן הוא לא רוצה לנהל אותו,
כי מבחינתו זה להיות במקום של "איום" - איום במשמעות של צורך לא ממומש -
אז הוא בורח מזה
(בריחה היא באמת אחת ממנגנוני ההגנה שלנו כאשר אנחנו במצב של איום - או התקפה או בריחה או קיפאון...)
*** אצרף לך בסוף ההודעה ב"ה משהו שכתבתי על כך בהרחבה.
לכן מה שיהיה צריך להתחיל ולעשות כאן -
הוא שלושה כיוונים:
1. להמשיך את ההבנה *שלך* אותו עוד ועוד
2. לגרום לו לראות שאת מבינה אותו, ולגרום לו מתוך כך להמשיך ולהרחיב על עוד סיבות למה הוא בעצם לא אוהב לדבר
3. לראות איך אפשר לנטרל את האיומים הללו עבורו, ואיך אפשר שגם תדברו (צורך שלך) וגם זה יהיה ברוגע ושלווה (צורך שלו), בלי שהוא ירגיש שהצורך שלו לא ממומש ובלי שגם את תרגישי כנ"ל.
זה כמובן על קצה המזלג וצרחיב להרחיב ולראות בדיוק אתכם ולהמשיך ולהעמיק כפי שכתבתי.
אבל אלו יהיו הכיוונים הכללים לענ"ד.
ב.
"...הוא תמיד אומר שאני מאשימה אותו."
כאן יש כנראה עוד צורך לא ממומש שלו,
וזה יכול להיות אפילו משהו עוד יותר עמוק,
וזה יכול להיות גם משהו שמזכיר לו דברים מהילדות שלו אפילו (או שלא. כך או כך זה מפריע לו לכשעצמו).
כאשר הוא מרגיש ואומר שאת תמיד מאשימה אותו -
משמע הוא מרגיש כאן "אני לא בסדר.
אני תמיד לא בסדר.
ודי!
נמאס לי!
אני רוצה להיות בסדר!
יש לי צורך להיות בסדר!
להיות טוב!
להיות שווה!
להיות מוערך!
גם בלב של אשתי, ולדעת זאת בוודאות - שאני טוב לה, טוב עבורה, שווה ומוערך ומספיק ובסדר!!!
וגם עבור עצמי"
ואם בעבר הוא הרגיש את הדבר הזה של "לא בסדר"
או הרגיש שמאשימים אותו, או גורמים לו להרגיש שהוא "לא מספיק" -
זה יכול אפילו להעמיק עוד יותר את תחושת הפגיעה כאשר זה קורה לו למולך.
גם כאן - חייבים לברר ולהמשיך להעמיק כדי לדעת את התמונה הנכונה והשלמה,
אבל זה עוד כיוון שכדאי לבדוק.
וכמובן שאם זה נכון -
אז כיוון הפעולה יתחיל בכך שלגרום לבעלך להרגיש שהוא כן בסדר
שהוא לא אשם
שהוא כן טוב
כן מספיק
כן שווה ומוערך ובסדר -
גם בעינייך
וגם בעיני עצמו
(ואם יש לו קושי אישי גם אל מול עצמו,
כמו ביטחון עצמי ירוד או דימוי עצמי שלילי - זו גם נקודה שיכולה להעמיק את הפצע אצלו וזה אפילו לא קשור אלייך, אל זה שלו מה שנקרא, אבל יכול להתפרץ בעוצמה עוד יותר גם בזוגיות בגלל זה...
וכאן הכיוון יהיה יותר טיפול אישי עבורו שירגיש רווחה נפשית בשלמות גם בפן האישי...)
ג.
"אני מבקשת ממנו שיסביר לי איך נעים לו שאני אדבר, והוא לא יודע."
כאן דווקא כן נשמע שהוא ***רוצה***
אבל ***הוא לא יכול = הוא לא יודע!***
לכן כאן צריך לקבל כלים
לדייק
לשניכם
וגם כל אחד לחוד
ולחשוב איך אפשר לעשות את זה?
אולי דרך לימוד משותף,
או זוגי
או בנפרד
לימוד של תקשורות מקדמות,
אולי דרך הכנת "רשימה" מפורטת מאוד מאוד של"איך בעלי יכול לפעול כדי לשמח אותי"
ו"איך אשתי יכולה לפעול כדי לשמח אותי" -
ממש שכל אחד מכם יכין רשימה כנ"ל וימלא אותה בכל מה שעולה לו על הראש.
ואם נזכרים כעבור כמה ימים - מוסיפים לרשימה.
ככה בן/בת הזוג יכולים לדעת בפועל ולפרטי פרטים (וחשוב באמת להעביר את זה לרמה של תכל'ס וממש לרדת לרזולוציות ודקויות של פרטי פרטי פרטים ולא רק עקרונות כלליים,
למשל:
במקום לכתוב: להרגיש אהובה,
לכתוב: להרגיש אהובה ע"י חיבוק.
או במקום לכתוב:
שאשתי תעריך אותי יותר
לכתוב|: שאשתי תעריך אותי יותר ע"י עידוד ומילים טובות,
ע"י כך שתכיר במאמץ שאני כן עושה ותגיד לי תודה על זה - זה יגרום לי להרגיש את ההערכה הזו")
ואפשר למצוא דרכים נוספים
ולקבל כלים נוספים
שבעלך ירגיש שהוא כן יודע.
(והכלים הם כאמור רק השכבה הנוספת על גבי השכבה הראשונה והבסיסית של ההבנה.
אולי בלעך בכלל לא מבין את *עצמו*
אולי הוא לא מבין למה הוא לא "אוהב לדבר"
וע"י צלילה פנימה הוא יותר יבין גם את עצמו וזה יהיה יותר קל...
ואז ע"ג ההבנה הזו מציאת הכלים איך תהיה יותר סלולה...
ד.
"ומה הוא אמר בסוף?
"סבבה"."
כאן נשמע שהוא *כן* קשוב אלייך
ואפילו כן מבטא זאת
מבטא הסכמה
רק שאוצר המילים שלו, או יכולת ודרך ההתבטאות שלו - שונות משלך -
ובמילה "סבבה" הוא בעצם אומר בשפה שלו:
אשתי הקשבתי לך
שמעתי
הבנתי
באמת ובנכות
ואת חשובה לי
ואני רואה אותך
ואני מסכים
ואני אשתדל."
את כל זה במילה "סבבה"...
ה.
"אבל הוא פשוט לא יודע להגיד לי."
"...כשניסיתי לדבר על זה בשיא העדינות, הוא פשוט לא ידע להסביר."
"אמר שאני צודקת אבל לא ידע להגיד מעבר לזה."
כאן חוזרת לגמרי למה שכתבתי בסעיף ג' -
זה ממש חוזר על עצמו שוב ושוב, וכנראה יש כאן נקודה שורשית שחשוב לפצח כדי להצליח להמשיך הלאה בצורה הרבה יותר טובה ושלמה...
ו.
"אז כמה חודשים לא חיבקתי אותו, לא התקרבתי כדי לא להפריע.
שיחררתי לגמרי ולא העלתי את הנושא שוב כי הבנתי שזה לא יעזור."
זו נקודה שקצת שופכת אור על ההתנהלות *שלך* מולו
ועל הדנמיקה הזוגית שלך מולו -
ואולי גם שינוי בדרכים הללו יכול להביא לשינוי כולל יותר בכל המעגל הזוגי שלכם
כי אם למשל בזה שאת משחררת לגמרי
ולא מתקרבת אליו
ומרגישה שאת רק מפריעה אם כן -
אולי בכלל בעלך מפרש את כל זה בצורה הפוכה?
שאת לא רוצה להתקרב?
שזה לא כזה מפריע לך?
משהו אחר?
אולי דווקא אם כן תחבקי זה יכול לעזור?
אם כן תתקרבי ותגידי במילים או במגע עד כמה הוא חשוב לך?
אולי יש כאן בכלל משהו אחר שדרוש ליבון כמו תחושה שלו אל מול עצמו בעקבות ההריון?
אולי משבר אישי שלו?
אולי מחשבות על ההריון ועל כך שאם יהיה מגע או קיום יחסים זה עלול לפגוע בך או בעובר?
אולי משהו שלא קשור בכלל להירון אבל הוא עובר עם עצמו?
וואו זה יכול להיות ממש כל דבר...
חשוב להבין אותו
להבין למה
ואז האיך יהיה כמאור הרבה יותר קל...
ויודעת שכל מה שכתבתי בסעיף הזה לא עוזר,
פשוט כי צריך להכיר ולהבין באמת את כ-ל הדינמיקה הזוגית ביניכם + הפן האישי של כל אחד מכם כדי להצליח כן לכוון... זה מאוד חשוב ההבנה של המכלול הזה והעמקה בדברים דבר דבר.
ז.
"תמיד גם בסוף יוצא שהוא כועס עליי ואמר שאני לא יודעת לדבר ותמיד כועסת ומתלוננת ומאשימה."
כאן חוזרת לכל מה שכתבתי בסעיף ב' - זה גם חוזר על עצמו וכנראה גם זו נקודה משמעותית.
ח.
לגבי מה שכתבת כאן:
קבענו ביחד @אנונימית בהו"ל
"לפני כמה זמן היה לנו ריב מאוד גדול.
ואחרי זה דיברנו ביחד, והגענו ביחד למסקנה ששנינו צריכים פחות לשמור דברים בבטן כדי לא להגיע למצבים של פיצוץ וחוסר הבנה.
אלא לנסות לפתור את הדברים כשאנחנו עדיין רגועים. איך שאני רואה את זה זו הייתה שיחה ממש משותפת ושנינו חשבנו ביחד שזה מה שצריך לעשות."
יקרה ואהובה!
כאן יש נקודת אור מאוד מאוד גדולה דווקא בנושא הזה של הדיבור -
כי כתבת שבעבר היה לכם גם ריב! ואפילו גדול!
ואחרי זה דיברתם יחד!
והגעתם *ביחד* למסקנה הנפלאה שכתבת
וראית שזו הייתה שיחה ממש משותפת!!!
ושניכם חשבתם *יחד* מה צריך חעשות -
אז וואו!
קודם כל זה אומר שיש לכם את זה! כן כן אפילו את זה,
אפילו בפער עצמו יש הצלחות!
ותראי עוד איזה הצלחות!
תראי יקרה את המילים שלך עצמך!
אולי כאן חשוב להבין ***באיזה זמן ובאיזו מסגרת***
הייתה השיחה בריב הקודם
ובאיזה זמן בריב הנוכחי
אולי הכל כאן הוא בכלל עניין של זמן?
זמן נכול שבו שניכם בפניות שלמה לדבר?
אולי רק כאן צריך את ההכוונה?
הרי בעלך כן שיתף ודיבר והגיע למסקנות והיה כל כולו יחד איתך
נסי לחשוב מה היה שם בדיוק?
באילו תנאים התקיימה השיחה ההיא?
באיזה זמן?
מה נאמר בה?
איך נאמר בה?
מה עשית?
מה הוא עשה?
מה עשיחתם יחד?
מה היו התנאים לשיחה?
ואת כל הנ"ל חשבי גם על השיחה הנוכחית.
אולי במציאת ההבדלים
בחידוד של הכל
יהיו לך עוד תשובות!
ט.
אולי בהמשך לכל הסעיפים הללו,
אפשר לנסות להתרכז בעוד נקודה:
שכאשר את מנסה לדבר איתו: נסי לעשות זאת גם בזמן תחום
גם בזמן ידוע מראש
גם בצורה יותר ישירה וממוקדת
וכך הוא לא "ילך לאיבוד"
ואת תוכלי לומר את אשר על ליבך.
למשל, כפי שאמרת בדוגמא שהוא חוזר הביתה והולך לקרוא ספר ואת עם הילדים:
תוכלי להגיד לו בלילה, אחרי שהילדים נרדמים:
יחזקאל, יש לך כמה דקות לדבר עכשיו?
או: יחזקאל, אפשר מחר אחרי ההשכבה לדבר רבע שעה על כמה דברים?
ואז הוא יודע שזה מחר
שזה אחרי ההשכבה
שיש לו שקט
פניות
אין מטלות על הראש
אחרי שאכלתם
ונחתם
והטלפון מכובה
וזה רבע שעה מ21:00-21:15 - תחום, מוגזר
יש תיאום ציפיות
ואז,
בשיחה עצמה לומר לו:
יחזקאל אהוב, כאשר אתה חוזר אם תוכל להיות קצת עם הילדים זה יעזור לי מאוד, כי אני מרגישה עומס רב וקושי בשעות הללו".
זהו, אמרת משפט.
אמרת בו הכל.
לא הפנת עליו שום האשמה.
קצר ולעניין.
מיקדת.
אולי בדרך הזו של הטרמה של השיחה עצמה + קביעת זמן שנוח לשניכם + תיחום של זמן השיחה עצמו + מיקוד וישירות באופן הבעת הדברים ופחות ללכת "סחור סחור" - אולי כל אלו יוכלו גם הם לעזור.
-------------------------------
זה מה שעלה לי בינתיים.
אם תרצי לדייק או אם יעלה לי משהו בהמשך - בשמחה.
בהצלחה רבה רבה ובשורות טובות ב"ה
אתם באמת נשמעים זוג מקסים!
ואתם תצליחו ב"ה!
ואם לא מצליחים לבד - לא קרה כלום והולכים לעזרה חיצונית וזו גבורה ולקיחת אחריות ואין בכך שום שום בושה ושום טעם לפגם.
*כל* זוג בעולם באשר הוא יכול רק להיתרם מזה, רק להעצים עוד יותר
לא ממקום של "משהו בנו מקולקל ובוא נתקן",
אלא ממקום של "אנחנו מדהימים וטטוב לנו יחד אז בוא נעצים את הטוב הזה אפילו עוד יותר!"
*** ומצרפת לך את מה שכתבתי בהרחבה לעניין המנגנוני הגנה + סיכום של כמה סוגי תקשורות מקרבות:
א. הבנת השוני בינך לבין בעלך
ידוע ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות..."
כל אדם הוא עולם ומלואו,
וכל אדם פועל על פי סך החוויות / מחשבות / צפיסות / רגשות / דפוסים שהכיר / הסביבה בה גדל / התורשה וכן הלאה...
ובגלל שיש שוני בין כולנו, במקרה הזה כמובן בינך לבין בעלך,
גם הדרכים שלנו להתמודד עם כל מיני סיטואציות בחיים היא שונה.
ובמצב של הרגשת "איום" כלשהו,
של מציאות בה יש אולי צורך לא ממומש שלנו,
או מצב שאנחנו מרגישים בו "בהתקפה או בסכנה",
אנחנו מגיבים באופן שונה, כל אחד באופן שמנגנון ההגנה שלו בנפש פועל.
יש בעיקר 3 סוגים של מנגנוני הגנה:
התקפה
בריחה
קיפאון
התקפה - במשמעות של להתקיף את ה"איום", את הסיטואציה, עד שתעלם,
כדוגמת בכי, צעקות, דיבור ללא הרף על כך, האשמה של השני, האשמה של עצמנו וכן הלאה...
בריחה - בשמשמעות של או בריחה ממש, או ניתוק של עצמי מהסיטואציה / ללכת לחדר לצאת לסיבוב בחוץ / להיות בפלאפון או במסחים או במשהו אחר שיסיח את הדעת, וכל דבר שיגרום לי להתנתק מהאיום כרגע...
קיפאון - לא לעשות כלום אלא להיות במצב של קיפאון...
וכל אחד מאיתנו מגיב באחד או יותר ממנגנוני ההגנה הללו כאשר הוא מרגיש בסכנה (וכאמור, סכנה לא צריכה להיות סכנה פיזית של סכנת חיים, אלא כל סכנה שהיא במשמעות של צורך שלנו שלא ממומש כרגע...)
יש תקופות בהם אדם יכול להגיב בצורה שונה, יש תקופות שמנגנון ההגנה משתנה, יש תקופות בהם זה כמה מנגנוני הגנה,
אבל בכללי זה נסוב סביב שלושת אלה...
ובמקרה שאת ציינת,
נשמע שכאשר *את* מרגישה באיום משלך - המנגנון העיקרי שלך הוא ההתקפה,
בעוד שאצל בעלך המנגנון העיקרי הוא בריחה.
מה שיוצר עוד פער ביניכם, בעיצומו של האתגר והאיום עצמו...
ז"א, אם לא זו בלבד שאתם כרגע במצב של "משברון" או "אתגר", אלא שגם אופי ההתמודדות שלכם לכאורה סותר אחד את השני...
כי את רוצה לדבר על זה, לפתור את זה, וכאן ועכשיו
ובעלך רק רוצה להתנתק מזה, לברוח מזה...
ואז *עצם השוני הנ"ל במנגנוני ההגנה* יכול לכשעצמו ליצור עוד יותר תסכול *אצל שניכם!!!*
אצלך - מה? לא מספיק אני מתוסכלת ומבואסת ממנו, הוא גם בורח לי באמצע השיחה?! כאילו, מה נסגר איתך בן אדם?!
ואצל בעלך - מה? כאילו לא מספיק אני מרגיש מאוים כרגע גם דוחקים בי ומכריחים אותי להתמודד עם הסיטואציה ולדבר ואני רק רוצה להירגע עם עצמי ואת השקט שלי כרגע?! אי אפשר לכבד את זה ולהבין את זה ולתת לי את זמן הרגיעה שלי?!
ואז כל אחד עוד יותר משתבלל בתוך עצמו
ואז בכעס כלפי השני גדל וגדל
ויכולים לעלות לנו כל מיני מחשבות מרחיקות לכת ורחוקות מבן/בת הזוג...
אז הדבר הראשון שנעשה
ננשום!
ונזכור ונבין - רגע,
אנחנו אנשים שונים.
*מותר* לבעלי להרגיש מה שהוא מרגיש.
*מותר* לי להרגיש מה שנאי מרגישה.
בעלי, על סך איך שהוא בנוי - הדרך שלו כרגע להירגע היא *באמת* ע"י ניתוק מהסיטואציה.
*ןרק כאשר יחרגע*, ורק כאשר ה"איום" מבחינתו יוסר - או אז ניתן יהיה לשוחח
ואני, על סך איך שאני בנויה - הדרך שלי כרגע היא *באמת* ע"י פתירה של הדבר כאן ועכשיו...
אבל אם כל אחד חושב כאן רגע *על השני* זה מאוד יכול לעזור.
כי במקום הכעס תגיע *ההבנה*
ההבנה שהוא שונה
ההבנה שזו באמת הדרך שלו להירגע
ההבנה שהוא לא עושה זאת בכוונה או נגדי או כדי להרגיז אותי - אלא כאמור זו באמת דרכו להתמודד עם זה...
אחרי ההבנה הכה משמעותית הזו, מגיע השלב הבא,
השלב של מה כן עושים כאשר שנינו קצת נרגעים ויוצאים מה"איום" שלנו
ואנסה לפרט אותו בסעיף הבא:
ב. יצירת דרכים יעילות לתקשורת.
ישנם כמה סוגים של תקשורת שהיא *מקרבת* ולא מרחיקה,
מנסה לסכם לך כמה סוגים עיקריים שבהם,
כמובן שכדאי להעמיק בכל אחד מהם ולעשות תרגילים עם בן הזוג ולאט לאט להעמיק את היכולת לתקשר בכל אחד מהסוגים הללו,
כמה שחלקם נראים פשוטים לכאורה, יש בהם הרבה מאוד עומק ודיוקים, ועם התאמנות בכך, צבירת ניסיון בכך, ידע ומודעות וכו' - השמים הם הגבול מבחינת היכולת שלנו להעמיק את התקשורת המקרבת שלנו עם בן/בת הזוג שלנו
6 סוגים של תקשורות מקדמות:
1. מעבר מתלונות לצרכים - טכניקת "האוזן השלישית":
כדי לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו אנחנו צריכים להשתמש ב"טכניקת האוזן השלישית" – להבין מתוך התלונות שנאמרות מהו הצורך הלא ממומש שמתחבא בתוך התלונה? לדמיין שכאילו יש לנו "עוד אוזן, אוזן שלישית" שלא רק שומעת את הנאמר, אלא מצליחה לפרש את התלונה=לצורך.
(כי רוב האנשים לא יכולים או לא יודעים לומר מה הם באמת צריכים, לכן לרוב זה יוצא להם בצורה של תלונה, ולמדנו איך לומר זאת בצורה של בקשה, של צורך, ואיך לשמוע את הצרכים של השני מתוך התלונות שלו).
לכן לדבר בשפת הצרכים: "אני צריכה ש_____, אני צריך ש_______"
למשל: במקום תלונה "למה אתה מעשן" -
לומר "אני צריכה ביטחון של בריאות, של חיים"
"אני צריכה להרגיש שבעלי יהיה בריא ואבא של הבנות שלי יהיה בריא".
במקום תלונה של "למה את מבזבזת הרבה ולא חושבת"
לומר את הצורך:
"אני צריך יציבות כלכלית."
"אני צריך לדעת שהבית שלנו הוא במקום מחושב ועם יציבות וביטחון כלכלי."
2. שפת ה"אנחנו",
+ 3. שפת ה"אני" ולא "האתה"-
בשפת ה"אנחנו" – האיש והאישה הם חלק שלם של הבית והמשפחה הכוללת שלהם, לכן כל בעיה שיש למישהו – היא בעיה משותפת "שלנו", בצורך שלנו לבנות בית אוהב ושמח, משפחה שלנו, אהבה שלנו.
(כמו שמסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאמר בביקור שלהם אצל הרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*")
ובכל בעיה או התמודדות - שני בני הזוג שואלים את עצמם "כיצד *אנחנו* יכולים להתמודד *מול הבעיה*,
ו*לא* כיצד אני נגד אשתי/בעלי - אלא *שנינו יחד* מול הבעיה כאמור...
גם שפת ה"אני" היא שפה מקדמת ולא מרחיקה,
שכל אחד פונה לבן הזוג בצורה ישירה בתור "אני" ("לי קשה ש....", "אני אוהב ש.....", "מפריע לי ש....")
ולא בשפת ה"אתה" – שבה רק מטיחים ומאשימים את בן הזוג, ולא מתקדמים לשום מקום, רק נוצר כעס וריחוק. (לדוג': "אתה תמיד....", "את אף פעם לא...." וכו').
4. תקשורת בונה ומקרבת לפי שיטת אימאגו –
בתקשורת הזו חשובה מאוד העמקת השיח ביננו בצורה טובה ומטיבה,
ליצור זמן *ללא הסחות*, עם פניות מלאה, כאשר רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי מטלות/עומס/ילדים על הראש,
לשבת *אחד מול השני*, עם מבט בעיניים, באותו הגובה, עם קשר עין ואפשרי גם החזקת ידיים אם מתאים.
ובאותה תקשורת ישנם בעיקר 3 שלבים מרכזיים:
כל אחד מבני הזוג *בתורו* אומר את כל מה שיושב לו על הלב על אותו נושא שמדובר בשיחה,
והתפקיד של השני כרגע הוא להיות *אך ורק בהקשבה שלמה*, בלי פרשנויות, בלי להיכנס לדברים, רק הקשבה מלאה.
ואותו אחד שמדבר - משתדל להתרכז *בצד שלו, באיך שהוא רואה את הדברים, באיך שהוא מרגיש ופחות להטיח או להאשים את השני*
ואז בן הזוג שהקשיב עושה את שלושת השלבים הללו, לפי הסדר:
א. שיקוף- לחזור במדויק על הדברים שאמר בן הזוג ("אמרת ש....")
ב. מתן תוקף- לתת תוקף ומשקל לדברים שנאמרו (לדוג': "אני מבין/ה ש___", "זה באמת קשה שקורה....")
ג. הזדהות עמוקה- להזדהות עם תוכן הדברים של בן הזוג (לא חייבים להסכים עם הדברים, אבל כן להראות נכונות להבין ולהזדהות אם אני הייתי במצב כמו שלך... אני יכול להבין אותך... וכו')
ואז מתחלפים,
ובן הזוג השני אומר את כל הצד שלו לפי אותה תבנית בדיוק,
ובן הזוג שקודם דיבר עכשיו בהקשבה מלאה, שלאחריה פועל לפי כל השלבים הנ"ל בדיוק...
בצורת תקשורת זו כאשר היא נעשית נכון ישנו "ביקור הדדי" – כל אחד "מבקר" בתוך ליבו של בן/בת זוגו, ויכול להבין אותו יותר לעומק.
5. החלפת תפקידים:
כל אחד מבני הזוג מנסה לרגע להיות השני/ה, להיכנס לראשו, למחשבתו, להרגשתו, להלך רוחו.
כל בן זוג "מוחלף" בתורו נשאל:
"מה קשה לך בעצם הכי הרבה?"
"מה הכי היית רוצה?"
בצורה הזו ואם עושים אותה באמת נכון ומכל הלב - מצליחים להבין הרבה יותר אחד את השני, וממילא להרגיש קירבה גדולה בהמשך...
6. תקשורת מקדמת
לעבור מתקשורת פוגענית וכועסת לתקשורת מקדמת – שלא מבטלים את בן/בת הזוג – אלא אומרים לו "אני מבין/ה שכך אתה רואה את הדברים. האם תהיה מוכן לשמוע איך אני רואה את הדברים?" ובצורה זו הלב נפתח לשמוע ולא נסגר ומשתבלל לתוך עצמו ועובר להתקפה...
אם נכניס זאת למעין טבלה שבה כל שורה יש שיפור בתקשורת, מהתקשורת הכי פחות טובה ויעילה, לתקשורת הכי טובה ויעילה, זה יראה בערך כך:
עידוד סגנון תקשורת מקדמת
סגנון התקשורת
|
צורת הביטוי
|
המסר הסמוי
|
תקשורת תוקפנית
|
אתה שקרן
|
האדם פגום באישיותו,
הוא שקרן בבסיסו
|
תקשורת כועסת
|
אתה אומר דברים שקריים
|
אתה בסדר אך הדברים שקריים
|
תקשורת עדינה
|
אני לא בטוח שהדברים שאתה אומר מדוייקים, בוא נבדוק אותם
|
יכול להיות שאתה צודק, אך יכול להיות שאתה טועה
|
תקשורת נפגעת
|
לא נעים לי שהדברים מוצגים בצורה לא נכונה
|
אני לא מרוצה מזה שאתה משקר,
אני נפגע מזה, והאמת היא אחרת
|
תקשורת מקדמת
|
אני מבין שכך אתה רואה את הדברים, האם תסכים להקשיב כיצד אני רואה אותם?
|
אני מקבל את הדברים שלך,
ומבקש שתקשיב לצד שלי.
|
אפשר לראות שתקשורת תוקפנית הינה הבעייתית ביותר ופוגעת באדם בצורה ישירה.
תקשורת כועסת, תקשורת עדינה ותקשורת נפגעת הינן פחות מזיקות, אך עדיין יכולות ליצור הסלמה בשיח.
תקשורת מקדמת הינה הטובה, היעילה והמקדמת ביותר, ומאפשרת הבנה וכבוד אחד של השני.
ואם למישהו בבית יש תחושה שלשני לא אכפת אז זה הוא שמרגיש ככה 🤭🤭)
