ממש כואב על  ההורים, לו לפחות טוב למעלה...

הוא היה הבן היחיד של האבא שלו...

אשכרה כזו הפקרות וזלזול בחיי חיילים! לא יאומן!

 חיי חיילנו קודמים לחיי אזרחי האויב, כולל התינוקות שלהם!

נראה את מקבלי ההחלטות יפי הנפש מתמודדים מול מחבלים כשהוראות ה(אי) פתיחה באש הם כאלה דפוקות

"אני מעדיפה אותך בכלא ולא בארון." כל כך עצוב שהגענו למצב כזה.

אני פשוט מרגישה שאני לא מצליחה להמשיך כרגיל (כמובן הכל בפרופורציות)

וחלק מהאנשים מסביבי פשוט נאנחים קלות ששומעים שהוא נפטר מפצעיו וזהו. מגלגלים הלאה.

כאילו לא אכפת להם, כאילו כלום לא קרה...

או שזה כואב מדי מכדי לעסוק בזה אבל בפנים אכפת להם או שאני זו שמגזימה ולוקחת יותר מדי קשה... 

ברור שצריך להמשיך הלאה. אבל לא להמשיך כאילו כלום לא קרה, להמשיך מתוך מה שקרה.

ולבחון טוב מאוד מה צריך לשנות כדי שזה גם לא יקרה בעתיד

אבל זה שיגע אותי שהם פשוט כאילו...לא יודעת, לא מראים תגובה או אכפתיות כלשהיא?

אולי בפנים היה אכפת להם וכאב מאוד, לא יודעת

ת'כלס באמת שלפעמים שתיקה היא הבעת הכאב הכי גדולה

יש כאב שמולו... פשוט אין מה לומר. 

(ואחרי הכל ראיתי שבאופן כללי לעם שלנו אכפת בצורה מדהימה. איזה תפילות, הזדהות, והמון סטטוסים עליו)

כל דבר שקורה הוא רצון ה' במציאות הנוכחית

ולכן במובן מסוים אין בזה שום דבר מנחם.

כי גם אסון ברור ומוחלט הוא רצון ה' במציאות הנוכחית, ומה זה משנה אם אנחנו בצער על האירוע או על המציאות הנוכחית

כי שאתה מאמין שהכל מאיתו יתברך שדינו אמת והוא לא רוצה "להתעלל בנו סתם" אתה מאמין שזה מה שהיה צריך לקרות ולהכל יש תכלית.

וגם אם אתה לא יודע למה ולא מבין את דרכי ה' הנסתרות, וזועק לה' בכאב "עד מתי?" ו"למה?"  וראינו המון במקורות ששאלו על כך וזו חובתנו לשאול, מתוך זעקה ואמונה וענווה כלפי ה' ולא מתוך כפירה והתרסה חלילה. האמונה ש"אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך"- מחזקת מאוד ונותנת משמעות לכאב.

אם לא היינו מאמינים בכך, לכאב לא היה משמעות ותכלית וממילא הוא היה שובר אותנו ולא גורם לכך שנתחזק ונתגבר מתוך המשבר

המשפט "רצון ה' שהאסון יקרה" הוא משפט בעייתי מאד. גם עם הסתייגויות, אילו שיהיו.

כי ה' לא עושה דברים רעים.

הנחמה שאני מבין שהתכוונת אליה, היא שבתוך המכלול של האירועים והנסיבות מדובר בדבר שטוב לכלל ישראל. וזה יכול להיות נכון במובנים מסוימים.

ועדיין, עבור מי שמשלם את המחיר הזה, וממילא עבור כל מי שאכפת לו מזה, זה מחיר יקר שחבל שאנחנו צריכים לשלם. וכמו שלשלם על אשפוז זה דבר רע גם אם במסגרת האירועים הוא נכון ונצרך, אז גם אסון שהיה חיב לקרות במסגרת הקיימת הוא עדיין אסון שלא היה צריך לקרות אם היינו מתעוררים בזמן.

למה ייסורים שבאו מהתנהלות לא טובה לא? כי אנחנו מבינים שיש ייסורים שהאדם מביא על עצמו.

אז אפשר פשוט להרחיב את זה. המון.

לעצם הנקודה - אנחנו לא מייחסים את הדברים הרעים לה'. ויקרא א-להים לאור יום, ולחושך קרא לילה.

ובכל מקרה, גם אם זה היה רע מוחלט, לאף אחד לא יועיל לקחת את זה למקום משתק. אז סתם לגייס את האמונה שלך בשביל סיוע פסיכולוגי? לך ליועץ או מאמן, הוא יגיד לך לא לקחת את זה למקום משתק אלא לנסות להתחזק ולהתגבר ולהתבגר. צריך להזהר לא לערבב בין האמונה לבין השימוש שלנו בה לצרכינו היום-יומיים

הרבה מאד מחלות היו יכולות להמנע באופן תיאורטי אילו היינו בוחרים מסלול חיים אחר.

בוודאי הרבה מאד אסונות.

מי שנוסע בכביש לוקח סיכון שמשאית שנהוגה בידי שיכור תתנגש בו. אז זה כן תלוי בבחירה שלו.

ברגע שקיבלת את זה שיש דברים שאנחנו לא מייחסים לה', אז אפשר לומר את זה על הרבה מאד דברים.

ושוב, יש הבדל בין להאמין שה' הביא את זה לבין האמירה "רצון ה' זה שהאסון יקרה".

כמו שחז"ל דרשו על "ולחושך קרא לילה", כי לא כותבים את שם ה' על חושך, גם אם ברור שהוא ברא אותו.

ולכן גם אם יש אסון שקרה בנס גלוי, לא נאמר "ה' עשה אסון" אלא נבחר בניסוח אחר כי ה' לא רוצה שנראה קשר בינו לבין אסונות

לגבי הסוף - אתה כותב שחשוב להסתכל על זה במבט אמוני כזה, כי אחרת הצער יקח אותנו למקום משתק. זה שימוש בהסבר אמוני לצרכים שלנו. אם היית כותב שהמבט האמוני הזה הוא חשוב ונכון גם אילו הוא היה גורם לאסון, זה אחרת. אבל אתה כתבת שחשוב להאמין כך בגלל התוצאות. אם כך, זאת לא אמונה בכלל.

1 - בנושאים כאלה צריך להתנסח בזהירות, זה כבוד ה'.

2 - ברור. ניסיתי להראות דמיון בין מקרים קיצוניים, אבל זאת גם צורת הסתכלו על המציאות

לגבי הסוף - אתה הסברת את הסבריך האמוניים באמירה "כוונתי הייתה לומר שלא צריך לקחת את הצער למקום משתק ולהתמקד בו אלא למקום של לפעול מתוכו", כלומר, לקחת את האמונה ככלי למוטיבציה לפעולה. ולזה התנגדתי.

ובקשר לזה - אני לא אומר את זה בהחלטיות ולא אומר שזה הדבר הבלעדי - צעירים מעל עשרים

אני רוצה להעיר שגם כאן הניסוח חשוב. אין לך מושג מה הקב"ה התכוון. אתה כן יודע מה התועלת שאתה יכול להפיק מהזעזוע מהאירוע וכו', אז במקום לומר "הקב"ה רצה ש.. כדי ש..." פשוט תאמר "נקודת אור בתוך החושך היא ... ועל זה אנחנו צריכים להודות לקב"ה

הרמב"ם מחלק את הרעות בעולם לשלושה סוגי רעות:

-רעות שנגרמות מחמת החיסרון שבחומר, כמו פגמים גנטיים ואסונות טבע.

זה קיים, אבל נדיר. בדרך כלל הרעות האלה לא כל כך מצויות

-רעות שבין האדם עושים אחד לשני, כמו לרצוח ולגנוב, וזה פגיעות ברמת החברה

רעות אלה קיימות יותר מסוג הרעה הקודם אך בדרך כלל החברה דואגת למשטר וסדר וכללים מוסריים בחברה וענישה למי שיפר אותם

- רעות שבני האדם עושים לעצמם, לדוגמא חטאים, אורח חיים לא בריא, ייחוס משמעות לדברים לא חשובים ואז הם עצובים שהם לא משיגים את זה או מסכנים את עצמם לשווא

ומכך הוא מגיע למסקנה שאת רוב הרעות בעולם האדם גורם לעצמו ואז מתלונן על ה'...

עצם המציאות של הרע והאפשרות לבחור בו ניתנה מה' ולכן גם במקרים כאלה אפשר לומר שזה "ממנו" למרות שאי אפשר "להתלונן" כי זו בחירה של האדם, וזה לא כזה פשוט לבחור בטוב תמיד, אבל להבנתי הרמב"ם קורא לאדם לקחת אחריות על המעשים שלו והבחירות שלו  וגם לקחת אחריות כחברה ותמיד אפשר לבחור לתקן גם אם בחרת לא נכון...

וואי נראה שיש לי יותר מדי זמן היום, אה?

מה עם רמח"ל? הוא הולך עוד כמה צעדים קדימה

(לי אין יותר מדי זמן מיותר, וגם לא רוצה לכתוב לא מדויק)

מה מהרמח"ל?... ומאיזה בחינה הוא לוקח עוד כמה צעדים קדימה? אני לא עד כדי כך בקיאה, אני לא ביינישית או מדרשיסטית...

מקווה שאני לא כתבתי בטעות לא הכי מדויק, זה קטע שלם של הרמב"ם שבא במטרה להפריך את טענת אלו שאומרים שבעולם יש יותר רע מטוב. 

רוב האנשים לא בקיאים ברמב"ם ברמה שאת מפרטת כאן...

בגדול רמח"ל טוען שיש שתי הנהגות מקבילות, ורק הקב"ה בכוחו יכול לעשות ששתיהן ישתלבו.

כלומר - מצד אחד, אם חטאתי אני מקבל עונש, ואז זה דבר רע שקורה כדי לשפר את מצבי הכללי

מצד שני, התוכנית משמים היא שהדבר הזה יקרה כי זה חלק מהתוכנית הגדולה

איך שני הדברים קורים בו זמנית? רק הקב"ה יודע

איזה בקיאה ברמב"ם?... פשוט למדנו את הנושא בשיעורי מחשבת אי אז ומאוד אהבתי את המקצוע...

אה, אוקי, תודה 

אם הבנתי נכון, זה בעצם הסתירה שיש בנוגע לכך ש"הכל צפוי והרשות נתונה?"

לא בדיוק הסתירה, אבל בהחלט חלק משמעותי

הסתירה הזאת נמצאת בהרבה רמות, לא בהכרח בו זמנית (כלומר, אפשר לפתור את הסתירה ברמה אחת או ברמה אחרת, אבל לא בכולן יחד)

טוב, שמבינים שה' הוא מעל הזמן והמושגים של "לפני ו" אחרי" ומעל המרחב ומעל כל מימד והגדרה ומעל האינסוף ומעל כל הבנה "ולית מחשבה תפיסה ביה כלל" (סליחה אם אני לא מדייקת בציטוט) אז כל הסתירות האלה נעלמות והכל הגיוני

אכן.  את רוב הצרות והתסבוכות אנחנו גורמים לעצמינו, ואני חשבתי לעצמי שאולי לפעמים אנחנו "גורמים לעצמינו רע" בכך שדברים שאפשר להסתכל עליהם כטוב אנחנו בוחרים לראות כרע.

ואחרי הכל, "אתה הוא יוצרם ואתה הוא יודע יצרם כי הם בשר ודם"... ה' יודע יצרינו ושלל תסבוכותינו וההסתרה שיש שמונעת ממנו לפעמים לדעת מה טוב, והלוואי ויעזור לנו לבחור בטוב תמיד ולראות שטוב

במחשבת ישראל... אבל אם כבר פתחנו את הנושא:

ה' נותן גם לרוע קיום בעולם כדי לאזן את הבחירה החופשית, וזה רצונו 

להבדיל אלפי הבדלות גם בני האדם עושים דברים שהם בניגוד לרצונם הפנימי ולא "כייפים" כי יש להם אילוצים אחרים, לדוגמא, ובגלל שהם בחרו את זה זה נחשב רצונם למרות שזה לא באמת שהם "רוצים" את זה ושמחים בזה

אבל מובא בקבלה שלרוע ה' נותן קיום בבחינת "אחוריים", בדיעבד, לא מתוך הרצון הפנימי

 יש כמה דרגות "ברצון"- רצונות לכתחילה ובדיעבד וכולי....

בכל מקרה, גם הטוב וגם הרע מגיעים מה', כמו שאומר המלבי"ם בפירושו לשמע ישראל על כך שרבי עקיבא האריך במילה "אחד" - ההדגשה על כך ש"ה' אחד" היא שבניגוד לאמונות העבודה זרה הקדומות שמאמינות שיש א-ל טוב וא-ל רע כי לא יכולים להאמין שהכל בא מאותו מקור, אנחנו מאמינים שהכל מאיתו יתברך ומבינים שהכל לטובה ולמרות שיש דברים שנראים לנו רעים, התכלית הפנימית גם שלהם היא להביא לטוב והמלכת השם בעולם ע"י הבחירה בטוב אל מול הרע, בסופו של דבר, ומבינים שהדברים מורכבים וגבוהים יותר ממה שאנחנו חושבים.

וידועים דברי הרמב"ם על כך שניתנה לאדם בחירה חופשית ואת רוב הרעות בעולם בני האדם מביאים על עצמם ואז מלינים על ה', כמו שנאמר: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו".

יש לה' מהלכים שאי אפשר להבין, "כי לא כמחשבותי מחשבותיכם"..."נסתרות דרכי ה'"

אפשר לנסות לראות את הטוב שיוצא מכל דבר וצריך להוציא את הטוב מכל דבר, אבל קשה לומר שבגלל הטוב שיצא זה זה מה שהיה צריך לקרות.

 כמו שהרבי מקוצק אמר, אני לא מאמין באלוקים שאפשר להבין אותו, כי אי אפשר להבין את אלוקים.

ועדיין זה חובתנו לצעוק למה ועד מתי, לא כהתרסה, מתוך זעקת כאב.

"ריבונו של עולם, שכולך מלא רחמים, זה מה שרצית?"... משפט מהסרט אגדת חורבן שממש תפס אותי

והלוואי ונתאחד כדי לשנות!

בעם או סיבות אחרות, אנחנו לא יודעים ולא יכולים לראות את התמונה הכוללת ואי אפשר לפסוק בהחלטיות שזו הסיבה, אבל אנחנו כן יכולים לבחור להוציא טוב ולראות את הטוב שיוצא מכל דבר.

שוב, האמונה מכוונת אותנו לנווט את השבר והזיכרון והכאב העצום שיש לו המון מקום לעשייה ולא לחידלון וייאוש ודיכאון ללא עשייה.

במקום לשקוע, צריך להשקיע בעשייה של טוב

אין ספק שמה שקרה בהחלט אמור גרום לנו לחשוב ולתקן דברים שחייבים תיקון במיידי, כמו מוסר מעוות וחוסר אחדות.

זו אחת המטרות של ניסיונות ומשברים, לגרום לנו להוציא לפועל כל מיני תכונות ודברים שיש בנו, כידוע ממשל הפשתני בגמרא- אם הפשתן איכותי, אז שמכים עליו- הוא משתבח ונעשה טוב יותר.

בכל מקרה, אנחנו מעדיפים להשתבח ללא ניסיונות אם אפשר, "ואל תביאנו ליד ניסיון..."

צריך ואפילו חובה לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו שנתקן ולמה ה' נתן לנו את הניסיון הזה, כמובן

אפשר לנסות להבין בערך...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר