ממש כואב על  ההורים, לו לפחות טוב למעלה...

הוא היה הבן היחיד של האבא שלו...

אשכרה כזו הפקרות וזלזול בחיי חיילים! לא יאומן!

 חיי חיילנו קודמים לחיי אזרחי האויב, כולל התינוקות שלהם!

נראה את מקבלי ההחלטות יפי הנפש מתמודדים מול מחבלים כשהוראות ה(אי) פתיחה באש הם כאלה דפוקות

"אני מעדיפה אותך בכלא ולא בארון." כל כך עצוב שהגענו למצב כזה.

אני פשוט מרגישה שאני לא מצליחה להמשיך כרגיל (כמובן הכל בפרופורציות)

וחלק מהאנשים מסביבי פשוט נאנחים קלות ששומעים שהוא נפטר מפצעיו וזהו. מגלגלים הלאה.

כאילו לא אכפת להם, כאילו כלום לא קרה...

או שזה כואב מדי מכדי לעסוק בזה אבל בפנים אכפת להם או שאני זו שמגזימה ולוקחת יותר מדי קשה... 

ברור שצריך להמשיך הלאה. אבל לא להמשיך כאילו כלום לא קרה, להמשיך מתוך מה שקרה.

ולבחון טוב מאוד מה צריך לשנות כדי שזה גם לא יקרה בעתיד

אבל זה שיגע אותי שהם פשוט כאילו...לא יודעת, לא מראים תגובה או אכפתיות כלשהיא?

אולי בפנים היה אכפת להם וכאב מאוד, לא יודעת

ת'כלס באמת שלפעמים שתיקה היא הבעת הכאב הכי גדולה

יש כאב שמולו... פשוט אין מה לומר. 

(ואחרי הכל ראיתי שבאופן כללי לעם שלנו אכפת בצורה מדהימה. איזה תפילות, הזדהות, והמון סטטוסים עליו)

כל דבר שקורה הוא רצון ה' במציאות הנוכחית

ולכן במובן מסוים אין בזה שום דבר מנחם.

כי גם אסון ברור ומוחלט הוא רצון ה' במציאות הנוכחית, ומה זה משנה אם אנחנו בצער על האירוע או על המציאות הנוכחית

כי שאתה מאמין שהכל מאיתו יתברך שדינו אמת והוא לא רוצה "להתעלל בנו סתם" אתה מאמין שזה מה שהיה צריך לקרות ולהכל יש תכלית.

וגם אם אתה לא יודע למה ולא מבין את דרכי ה' הנסתרות, וזועק לה' בכאב "עד מתי?" ו"למה?"  וראינו המון במקורות ששאלו על כך וזו חובתנו לשאול, מתוך זעקה ואמונה וענווה כלפי ה' ולא מתוך כפירה והתרסה חלילה. האמונה ש"אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך"- מחזקת מאוד ונותנת משמעות לכאב.

אם לא היינו מאמינים בכך, לכאב לא היה משמעות ותכלית וממילא הוא היה שובר אותנו ולא גורם לכך שנתחזק ונתגבר מתוך המשבר

המשפט "רצון ה' שהאסון יקרה" הוא משפט בעייתי מאד. גם עם הסתייגויות, אילו שיהיו.

כי ה' לא עושה דברים רעים.

הנחמה שאני מבין שהתכוונת אליה, היא שבתוך המכלול של האירועים והנסיבות מדובר בדבר שטוב לכלל ישראל. וזה יכול להיות נכון במובנים מסוימים.

ועדיין, עבור מי שמשלם את המחיר הזה, וממילא עבור כל מי שאכפת לו מזה, זה מחיר יקר שחבל שאנחנו צריכים לשלם. וכמו שלשלם על אשפוז זה דבר רע גם אם במסגרת האירועים הוא נכון ונצרך, אז גם אסון שהיה חיב לקרות במסגרת הקיימת הוא עדיין אסון שלא היה צריך לקרות אם היינו מתעוררים בזמן.

למה ייסורים שבאו מהתנהלות לא טובה לא? כי אנחנו מבינים שיש ייסורים שהאדם מביא על עצמו.

אז אפשר פשוט להרחיב את זה. המון.

לעצם הנקודה - אנחנו לא מייחסים את הדברים הרעים לה'. ויקרא א-להים לאור יום, ולחושך קרא לילה.

ובכל מקרה, גם אם זה היה רע מוחלט, לאף אחד לא יועיל לקחת את זה למקום משתק. אז סתם לגייס את האמונה שלך בשביל סיוע פסיכולוגי? לך ליועץ או מאמן, הוא יגיד לך לא לקחת את זה למקום משתק אלא לנסות להתחזק ולהתגבר ולהתבגר. צריך להזהר לא לערבב בין האמונה לבין השימוש שלנו בה לצרכינו היום-יומיים

הרבה מאד מחלות היו יכולות להמנע באופן תיאורטי אילו היינו בוחרים מסלול חיים אחר.

בוודאי הרבה מאד אסונות.

מי שנוסע בכביש לוקח סיכון שמשאית שנהוגה בידי שיכור תתנגש בו. אז זה כן תלוי בבחירה שלו.

ברגע שקיבלת את זה שיש דברים שאנחנו לא מייחסים לה', אז אפשר לומר את זה על הרבה מאד דברים.

ושוב, יש הבדל בין להאמין שה' הביא את זה לבין האמירה "רצון ה' זה שהאסון יקרה".

כמו שחז"ל דרשו על "ולחושך קרא לילה", כי לא כותבים את שם ה' על חושך, גם אם ברור שהוא ברא אותו.

ולכן גם אם יש אסון שקרה בנס גלוי, לא נאמר "ה' עשה אסון" אלא נבחר בניסוח אחר כי ה' לא רוצה שנראה קשר בינו לבין אסונות

לגבי הסוף - אתה כותב שחשוב להסתכל על זה במבט אמוני כזה, כי אחרת הצער יקח אותנו למקום משתק. זה שימוש בהסבר אמוני לצרכים שלנו. אם היית כותב שהמבט האמוני הזה הוא חשוב ונכון גם אילו הוא היה גורם לאסון, זה אחרת. אבל אתה כתבת שחשוב להאמין כך בגלל התוצאות. אם כך, זאת לא אמונה בכלל.

1 - בנושאים כאלה צריך להתנסח בזהירות, זה כבוד ה'.

2 - ברור. ניסיתי להראות דמיון בין מקרים קיצוניים, אבל זאת גם צורת הסתכלו על המציאות

לגבי הסוף - אתה הסברת את הסבריך האמוניים באמירה "כוונתי הייתה לומר שלא צריך לקחת את הצער למקום משתק ולהתמקד בו אלא למקום של לפעול מתוכו", כלומר, לקחת את האמונה ככלי למוטיבציה לפעולה. ולזה התנגדתי.

ובקשר לזה - אני לא אומר את זה בהחלטיות ולא אומר שזה הדבר הבלעדי - צעירים מעל עשרים

אני רוצה להעיר שגם כאן הניסוח חשוב. אין לך מושג מה הקב"ה התכוון. אתה כן יודע מה התועלת שאתה יכול להפיק מהזעזוע מהאירוע וכו', אז במקום לומר "הקב"ה רצה ש.. כדי ש..." פשוט תאמר "נקודת אור בתוך החושך היא ... ועל זה אנחנו צריכים להודות לקב"ה

הרמב"ם מחלק את הרעות בעולם לשלושה סוגי רעות:

-רעות שנגרמות מחמת החיסרון שבחומר, כמו פגמים גנטיים ואסונות טבע.

זה קיים, אבל נדיר. בדרך כלל הרעות האלה לא כל כך מצויות

-רעות שבין האדם עושים אחד לשני, כמו לרצוח ולגנוב, וזה פגיעות ברמת החברה

רעות אלה קיימות יותר מסוג הרעה הקודם אך בדרך כלל החברה דואגת למשטר וסדר וכללים מוסריים בחברה וענישה למי שיפר אותם

- רעות שבני האדם עושים לעצמם, לדוגמא חטאים, אורח חיים לא בריא, ייחוס משמעות לדברים לא חשובים ואז הם עצובים שהם לא משיגים את זה או מסכנים את עצמם לשווא

ומכך הוא מגיע למסקנה שאת רוב הרעות בעולם האדם גורם לעצמו ואז מתלונן על ה'...

עצם המציאות של הרע והאפשרות לבחור בו ניתנה מה' ולכן גם במקרים כאלה אפשר לומר שזה "ממנו" למרות שאי אפשר "להתלונן" כי זו בחירה של האדם, וזה לא כזה פשוט לבחור בטוב תמיד, אבל להבנתי הרמב"ם קורא לאדם לקחת אחריות על המעשים שלו והבחירות שלו  וגם לקחת אחריות כחברה ותמיד אפשר לבחור לתקן גם אם בחרת לא נכון...

וואי נראה שיש לי יותר מדי זמן היום, אה?

מה עם רמח"ל? הוא הולך עוד כמה צעדים קדימה

(לי אין יותר מדי זמן מיותר, וגם לא רוצה לכתוב לא מדויק)

מה מהרמח"ל?... ומאיזה בחינה הוא לוקח עוד כמה צעדים קדימה? אני לא עד כדי כך בקיאה, אני לא ביינישית או מדרשיסטית...

מקווה שאני לא כתבתי בטעות לא הכי מדויק, זה קטע שלם של הרמב"ם שבא במטרה להפריך את טענת אלו שאומרים שבעולם יש יותר רע מטוב. 

רוב האנשים לא בקיאים ברמב"ם ברמה שאת מפרטת כאן...

בגדול רמח"ל טוען שיש שתי הנהגות מקבילות, ורק הקב"ה בכוחו יכול לעשות ששתיהן ישתלבו.

כלומר - מצד אחד, אם חטאתי אני מקבל עונש, ואז זה דבר רע שקורה כדי לשפר את מצבי הכללי

מצד שני, התוכנית משמים היא שהדבר הזה יקרה כי זה חלק מהתוכנית הגדולה

איך שני הדברים קורים בו זמנית? רק הקב"ה יודע

איזה בקיאה ברמב"ם?... פשוט למדנו את הנושא בשיעורי מחשבת אי אז ומאוד אהבתי את המקצוע...

אה, אוקי, תודה 

אם הבנתי נכון, זה בעצם הסתירה שיש בנוגע לכך ש"הכל צפוי והרשות נתונה?"

לא בדיוק הסתירה, אבל בהחלט חלק משמעותי

הסתירה הזאת נמצאת בהרבה רמות, לא בהכרח בו זמנית (כלומר, אפשר לפתור את הסתירה ברמה אחת או ברמה אחרת, אבל לא בכולן יחד)

טוב, שמבינים שה' הוא מעל הזמן והמושגים של "לפני ו" אחרי" ומעל המרחב ומעל כל מימד והגדרה ומעל האינסוף ומעל כל הבנה "ולית מחשבה תפיסה ביה כלל" (סליחה אם אני לא מדייקת בציטוט) אז כל הסתירות האלה נעלמות והכל הגיוני

אכן.  את רוב הצרות והתסבוכות אנחנו גורמים לעצמינו, ואני חשבתי לעצמי שאולי לפעמים אנחנו "גורמים לעצמינו רע" בכך שדברים שאפשר להסתכל עליהם כטוב אנחנו בוחרים לראות כרע.

ואחרי הכל, "אתה הוא יוצרם ואתה הוא יודע יצרם כי הם בשר ודם"... ה' יודע יצרינו ושלל תסבוכותינו וההסתרה שיש שמונעת ממנו לפעמים לדעת מה טוב, והלוואי ויעזור לנו לבחור בטוב תמיד ולראות שטוב

במחשבת ישראל... אבל אם כבר פתחנו את הנושא:

ה' נותן גם לרוע קיום בעולם כדי לאזן את הבחירה החופשית, וזה רצונו 

להבדיל אלפי הבדלות גם בני האדם עושים דברים שהם בניגוד לרצונם הפנימי ולא "כייפים" כי יש להם אילוצים אחרים, לדוגמא, ובגלל שהם בחרו את זה זה נחשב רצונם למרות שזה לא באמת שהם "רוצים" את זה ושמחים בזה

אבל מובא בקבלה שלרוע ה' נותן קיום בבחינת "אחוריים", בדיעבד, לא מתוך הרצון הפנימי

 יש כמה דרגות "ברצון"- רצונות לכתחילה ובדיעבד וכולי....

בכל מקרה, גם הטוב וגם הרע מגיעים מה', כמו שאומר המלבי"ם בפירושו לשמע ישראל על כך שרבי עקיבא האריך במילה "אחד" - ההדגשה על כך ש"ה' אחד" היא שבניגוד לאמונות העבודה זרה הקדומות שמאמינות שיש א-ל טוב וא-ל רע כי לא יכולים להאמין שהכל בא מאותו מקור, אנחנו מאמינים שהכל מאיתו יתברך ומבינים שהכל לטובה ולמרות שיש דברים שנראים לנו רעים, התכלית הפנימית גם שלהם היא להביא לטוב והמלכת השם בעולם ע"י הבחירה בטוב אל מול הרע, בסופו של דבר, ומבינים שהדברים מורכבים וגבוהים יותר ממה שאנחנו חושבים.

וידועים דברי הרמב"ם על כך שניתנה לאדם בחירה חופשית ואת רוב הרעות בעולם בני האדם מביאים על עצמם ואז מלינים על ה', כמו שנאמר: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו".

יש לה' מהלכים שאי אפשר להבין, "כי לא כמחשבותי מחשבותיכם"..."נסתרות דרכי ה'"

אפשר לנסות לראות את הטוב שיוצא מכל דבר וצריך להוציא את הטוב מכל דבר, אבל קשה לומר שבגלל הטוב שיצא זה זה מה שהיה צריך לקרות.

 כמו שהרבי מקוצק אמר, אני לא מאמין באלוקים שאפשר להבין אותו, כי אי אפשר להבין את אלוקים.

ועדיין זה חובתנו לצעוק למה ועד מתי, לא כהתרסה, מתוך זעקת כאב.

"ריבונו של עולם, שכולך מלא רחמים, זה מה שרצית?"... משפט מהסרט אגדת חורבן שממש תפס אותי

והלוואי ונתאחד כדי לשנות!

בעם או סיבות אחרות, אנחנו לא יודעים ולא יכולים לראות את התמונה הכוללת ואי אפשר לפסוק בהחלטיות שזו הסיבה, אבל אנחנו כן יכולים לבחור להוציא טוב ולראות את הטוב שיוצא מכל דבר.

שוב, האמונה מכוונת אותנו לנווט את השבר והזיכרון והכאב העצום שיש לו המון מקום לעשייה ולא לחידלון וייאוש ודיכאון ללא עשייה.

במקום לשקוע, צריך להשקיע בעשייה של טוב

אין ספק שמה שקרה בהחלט אמור גרום לנו לחשוב ולתקן דברים שחייבים תיקון במיידי, כמו מוסר מעוות וחוסר אחדות.

זו אחת המטרות של ניסיונות ומשברים, לגרום לנו להוציא לפועל כל מיני תכונות ודברים שיש בנו, כידוע ממשל הפשתני בגמרא- אם הפשתן איכותי, אז שמכים עליו- הוא משתבח ונעשה טוב יותר.

בכל מקרה, אנחנו מעדיפים להשתבח ללא ניסיונות אם אפשר, "ואל תביאנו ליד ניסיון..."

צריך ואפילו חובה לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו שנתקן ולמה ה' נתן לנו את הניסיון הזה, כמובן

אפשר לנסות להבין בערך...

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.