לעשות אתזה בתוך התפילה

בהתחלה גם פחדתי קצת מיזה עד שנזכרתי בדוד המלך

השאלה היא בתוך התפילה.

תראה לי מקום שפוי היום שיעז לעשות דבר כזה.

כמו שאמרו גם דוד המלך ובבית המקדש.

ולא יודעת עד כמה זה מקור, אבל במלא קבלות שבת ואמירת סליחות שראיתי היו מנגנות. אבל זה לבנות, אז אני לא יודעת עד כמה זה נחשב.

ממה שאני יודעת בבית כנסת עצמו אסור, אבל לא בכל מקום אחר? (תקנו אותי אם אני טועה)

לכי תראי אצל הספרדים שירת הבקשות, בבית כנסת. כלי נגינה

ועוד ועוד ועוד

שירים לקב"ה. וזה מצויין.

אבל רק בביהמק עשו את זה

היום מי עושה?

אף אחד.

לשיר עם כלי נגינה לקב"ה זה מצויין. אבל בתוך התפילה? אף אחד לא עושה את זה. רק רפורמים.

ומנגד, כל כך הרבה מקומות הכניסו את הקב"ה לחייהם מספיק בשביל לשמוח בו, לשיר לו ולנגן לכבודו.

כל כך הרבה יהודים צדיקים "לא שפויים" כלשונך וכל כך הרבה תלמידי חכמים מצטרפים למקהלת ה"מעיזים" לשיטתך.

אינך צריך להסכים עם הדרך, רק אל תעוות עובדות.

מוזמן בשמחה להצטרף לתפילות חסידי ר' שלמה האהובים שעובדים אותו יתברך בכל מקום ובכל דרך רצויה.

כמעט ואין

ב"ה יש המון כאלה וזה מצויין.

בנוסף,

היום כמעט ואין מקומות ששרים לקב"ה עם כלי נגינה בתוך התפילה

ככ הרבה תלמידי חכמים מצטרפים למהקלת ה"מעיזים"?

סלח לי, איזה ת"ח מגדולי הדורות, מנהיגי ציבורים, פוסקים מקובלים, אנשי רוח וראשי ישיבות אתה מכיר שהלכו להתפלל עם כינור, גיטרה, עוד או לאיודע מה?

אין כאלה. מתנצל.

אצל כולם יש חילוק אחד ברור - מחוץ לתפילה כן. בוודאי. בתוך התפילה לא.

וזה חידוש גדול מידי

ואני יודע על המון תלמידי חכמים שעיקמו פרצוף על העבודה של שירים בתפילה.

וכשאמרתי תלמידי חכמים התכוונתי על סדר גודל של מנהיגי ציבורים גדולים, פוסקים מובהקים ועוד. יש תלמידי חכמים שרואים תפילה בהכוונה הרב שמואל ומגיעים כי אם הרב שמואל עושה אז אין לנו בעיה להיות אחריו.

וגם אני הלכתי לשם והכל בסדר.

אבל האם שמעת על עוד גדולי דור שהגיעו לשם? עוד פוסקים? בסדר גודל רציני יותר?

זה בדיוק מה ששאלתי.

אגב, שמת לב לצורת כתיבה שלך?

הנה אני אצטט לך:

"סליחה אתה מדבר שטויות"

"במילים שלך אתה סתם מוכיח בורות."

"למרות שזה לא דיון ואינני מרגיש צורך להביא ראיה כלל"

"משום שעינייך סגורות למציאות או לכל דבר אחר. אתה רואה את מה שנוח לך וטוען שהעולם כולו כך."

"קבל את הערתי או אל,
אין צורך להתווכח."

מה קרה? מלחמה?

כן. אני באתי לפה לפתח דיון. הייתי בתפילה הזאת ונהינתי מאוד. באתי לשאול בדיוק מה שכתוב בשורות האחרונות מהם החלטת להתעלם.

למה גדולי הדור המובהקים והפוסקים וראשי הישיבות הגדולות המכובדות ומורי הדרך בציבורים לא עשו ככה? אף אחד?

באתי לפתוח פה דיון מכבד שיענה על מה שאני רוצה, ולא הודעות עוקצניות שאומרות שאני בור עם עינים סגורות שמדבר שטויות, ואתה גאון עילאי שאפילו לא רואה צורך להוכיח את דבריו.

אם זה היה באמצע עמידה או חזרת הש"ץ, ניחא.

אבל מדובר בסה"כ להוסיף לשמחת ההלל. לא קשור ח"ו לרפורמים..

לענ"ד זה יהיה מותר [ולשאלתך למה לא רואים את זה בהרבה מקומות- זה תלוי באנשים ובאווירה..]

אני עדיין שואל אותך,

אתה מכיר מקום ששרים את ההלל עם כלי נגינה??

בכותל במניין המרכזי בברכת כהנים זה בלי כלי נגינה.

תלוי באוירה?

אתה יודע כמה מקומות היו מתים להכניס עוד וכינור לתפילה ורק לפייט את כל ההלל כמו שהם יודעים לעשות טוב מאוד בשירת הבקשות. אבל לתפילה זה לא נכנס.

אתה יודע כמה חסידים (שיודעים טוב מאוד לשיר ולנגן) היו שמחים לשיר ככה את כל ההלל, אבל לתוך התפילה כלי נגינה לא נכנסים?

אנחנו לא ממציאים שום גלגל, כלי נגינה היו קיימים המון שנים ותמיד הם עזרו לעבודת ה'. איפה שמענו מקום שזה נכנס לשם? מה אנחנו כאלה מיוחדים שאנחנו יותר טובים מהם? כולם אהבו מוזיקה תמיד. בצורות שונות וכו' אבל היא עשתה טוב תמיד. מה ההבדל? מה אנחנו יותר טובים?

כתבת שלדעתך מותר. אתה יודע שזה נושא שפוסקים התייחסו אליו ואסרו.. כן?

http://www.tzurba.com/showpage.aspx?pageid=797

מנהגים חדשים – הנהגת מרן זצ"ל : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

חבל.

ר' אברום שפירא אמר שרק מי שיכול לפסוק בענייני עגונות יכול לפסוק בענייני כלל ישראל.

אני באמת שואל, אתה מכיר עוד רבנים שמסוגלים לפסוק בענייני עגונות שתומכים בזה?

שאלתי את זה כמה פעמים, ולא קיבלתי תשובה אלא רק "מחמאות". אתה מכיר כאלה? אתה מכיר מנהיגים כאלה? מי? באמת מי?

אני חוזר, הייתי שם. השאלה היא למען הדיון. בשביל הללמוד כמו כל השאלות בפורום הזה. הרב שמואל אליהו ת"ח ענק שאני בעצמי קיבלתי ממנו המון המון תורה. אבל השאלה עדיין צריכה להישאל כי כך היא דרכה של תורה.

אתה יודע כמה מקומות היו מתים להכניס עוד וכינור לתפילה ורק לפייט את כל ההלל כמו שהם יודעים לעשות טוב מאוד בשירת הבקשות. אבל לתפילה זה לא נכנס.

אתה יודע כמה חסידים (שיודעים טוב מאוד לשיר ולנגן) היו שמחים לשיר ככה את כל ההלל, אבל לתוך התפילה כלי נגינה לא נכנסים?

ובכ"ז, לא הכניסו ולא מכניסים.

אנחנו לא ממציאים שום גלגל, כלי נגינה היו קיימים המון שנים ותמיד הם עזרו לעבודת ה'. איפה שמענו מקום שזה נכנס לשם? מה אנחנו כאלה מיוחדים שאנחנו יותר טובים מהם? כולם אהבו מוזיקה תמיד. בצורות שונות וכו' אבל היא עשתה טוב תמיד. מה ההבדל? מה אנחנו יותר טובים?

ממליץ לך לעיין:

http://www.tzurba.com/showpage.aspx?pageid=797

מנהגים חדשים – הנהגת מרן זצ"ל : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

@דעתן מתחיל, זה ממש בולט וצורם כאן איך שהוא מציע בפניך דברים נכוחים בשיקול דעת, ואתה מתקיף אותו לשווא..

אני לא עיוור. אתה זה שעיוור לדברי @עברי אנכי

כאילו הוא לא הדגיש מליארד פעם, שזו בדיוק השאלה שלו: שחוץ מהתפילות האלו המדוברות, אנו לא מכירים עוד שום דבר כזה.

הגע עצמך: אם לא היתה בכלל תפילה כזו, על מה הוא היה תמה?

אלא היא היא: שיש כאלו, והוא תמה: שהרי לא מצאנו עוד כהאי גוונא.

זה כל כך קשה להבין, או שכדי להתחמק מדיון ענייני נח לך להכנס לנישה שמעמידה את עברי כפאנט מבזה רבנים?

ובכן ידידי, אין גם טעם שתחזור בפעם השישית, או השביעית, או השמינית. יען וביען שלא כתבת כלום ממילא.

אולי אם תהיה לך תשובה עניינית, תשקול לכתוב אותה, ובפעם הראשונה.

חג שמח.

אה, ולא יזיק לך לחשוב שוב על זה: למקרה שהתפספס בין הדברים, להלן רשימה מהאוסרים המוזכרים: - בית המדרש

אבל הוא הביא מקורות וסימוכין לדבריו, הוא לא מדבר באוויר..

למרות שאני לא מסכים איתו [עד שמישהו ישאל באופן רציני את הרב אליהו], אי אפשר לקרוא לו "מבזה רבנים"..

וגם הרב דוד חי הכהן - https://www.yeshiva.org.il/ask/93054

אפשר ללמד זכות שאין זה בבית כנסת (אלא ברחבת הכותל הדרומי, אך הכותל קדוש לכל אורכו...).

מאמר מקיף בנושא: 20210924153228.pdf

כאן יש תגובה של הנוהגים כך בשולי הדברים:

פסק הלכה חדש שבישיבות ההסדר לא כל כך יאהבו - סרוגים

חתם סופר

מהר"י מליסא (בעל ה"נתיבות")

רבי חיים פלאג'י

שדי חמד

משנה ברורה
מרן הרב

הרב עוזיאל

הגרי"ד סולובייצ'יק

הציץ אליעזר

הגר"ע יוסף

מה יש לומר, קונצנזוס. גדולי אחרוני אשכנז וגדולי גאוני ספרד, מרן הרב מחד והרב סולובייצ'יק מאידך, ואף פסק המשנ"ב...

ועל אלו נוספים מגאוני דורינו אנו: הגרז"נ, הרב אריאל, הרב ליאור, ר' אשר וייס, הגרא"ד אויירבך והרב דוד חי הכהן. 

מאמר התגובה, באופן מעורר רחמים, מסתמך על זה ש"רד"צ הופמן שהתיר לנגן בערב שבת"....

@דעתן מתחיל, אתה עדיין מסתפק בלהשיב "געוואלד, אסור להשוות בין רבנים"?

אבל השאלה היא האם באמת יבררו איתו את הסוגיא או שזאת תהיה שאלה שישאלו אותו תוך כדי הליכה או משהו כזה..

לא שאלו אותו את מה ששאל @עברי אנכי

שאלו אם לעשות ואמר שכן, ממש שכוייח... הרי הוא עושה בעצמו, מה נוסף ב"מצוה רבה" הזה?

מה שצריך לשאול זה את השאלה עצמה, מתוך עיון בסוגיה, כמ"ש עברי.

עם עם נשמ"כ

צריכים להראות לו תשובה הלכתית ושהוא יכתוב תשובה הלכתית

הרב שמואל אליהו הוא תח גדול, הוא לא עוד איזה אחד..

וצריכים לברר איתו את הנושא.

ראש הישיבה שלו זה הרב צבי יהודה

הרב אייל הוא חבר שלו.. הם חברים ממש טובים

הוא לא הרב שלו.

אבל כן, אני אשמח.

היה אפילו אורגן ותזמורת (:

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.