לעשות אתזה בתוך התפילה

בהתחלה גם פחדתי קצת מיזה עד שנזכרתי בדוד המלך

השאלה היא בתוך התפילה.

תראה לי מקום שפוי היום שיעז לעשות דבר כזה.

כמו שאמרו גם דוד המלך ובבית המקדש.

ולא יודעת עד כמה זה מקור, אבל במלא קבלות שבת ואמירת סליחות שראיתי היו מנגנות. אבל זה לבנות, אז אני לא יודעת עד כמה זה נחשב.

ממה שאני יודעת בבית כנסת עצמו אסור, אבל לא בכל מקום אחר? (תקנו אותי אם אני טועה)

לכי תראי אצל הספרדים שירת הבקשות, בבית כנסת. כלי נגינה

ועוד ועוד ועוד

שירים לקב"ה. וזה מצויין.

אבל רק בביהמק עשו את זה

היום מי עושה?

אף אחד.

לשיר עם כלי נגינה לקב"ה זה מצויין. אבל בתוך התפילה? אף אחד לא עושה את זה. רק רפורמים.

ומנגד, כל כך הרבה מקומות הכניסו את הקב"ה לחייהם מספיק בשביל לשמוח בו, לשיר לו ולנגן לכבודו.

כל כך הרבה יהודים צדיקים "לא שפויים" כלשונך וכל כך הרבה תלמידי חכמים מצטרפים למקהלת ה"מעיזים" לשיטתך.

אינך צריך להסכים עם הדרך, רק אל תעוות עובדות.

מוזמן בשמחה להצטרף לתפילות חסידי ר' שלמה האהובים שעובדים אותו יתברך בכל מקום ובכל דרך רצויה.

כמעט ואין

ב"ה יש המון כאלה וזה מצויין.

בנוסף,

היום כמעט ואין מקומות ששרים לקב"ה עם כלי נגינה בתוך התפילה

ככ הרבה תלמידי חכמים מצטרפים למהקלת ה"מעיזים"?

סלח לי, איזה ת"ח מגדולי הדורות, מנהיגי ציבורים, פוסקים מקובלים, אנשי רוח וראשי ישיבות אתה מכיר שהלכו להתפלל עם כינור, גיטרה, עוד או לאיודע מה?

אין כאלה. מתנצל.

אצל כולם יש חילוק אחד ברור - מחוץ לתפילה כן. בוודאי. בתוך התפילה לא.

וזה חידוש גדול מידי

ואני יודע על המון תלמידי חכמים שעיקמו פרצוף על העבודה של שירים בתפילה.

וכשאמרתי תלמידי חכמים התכוונתי על סדר גודל של מנהיגי ציבורים גדולים, פוסקים מובהקים ועוד. יש תלמידי חכמים שרואים תפילה בהכוונה הרב שמואל ומגיעים כי אם הרב שמואל עושה אז אין לנו בעיה להיות אחריו.

וגם אני הלכתי לשם והכל בסדר.

אבל האם שמעת על עוד גדולי דור שהגיעו לשם? עוד פוסקים? בסדר גודל רציני יותר?

זה בדיוק מה ששאלתי.

אגב, שמת לב לצורת כתיבה שלך?

הנה אני אצטט לך:

"סליחה אתה מדבר שטויות"

"במילים שלך אתה סתם מוכיח בורות."

"למרות שזה לא דיון ואינני מרגיש צורך להביא ראיה כלל"

"משום שעינייך סגורות למציאות או לכל דבר אחר. אתה רואה את מה שנוח לך וטוען שהעולם כולו כך."

"קבל את הערתי או אל,
אין צורך להתווכח."

מה קרה? מלחמה?

כן. אני באתי לפה לפתח דיון. הייתי בתפילה הזאת ונהינתי מאוד. באתי לשאול בדיוק מה שכתוב בשורות האחרונות מהם החלטת להתעלם.

למה גדולי הדור המובהקים והפוסקים וראשי הישיבות הגדולות המכובדות ומורי הדרך בציבורים לא עשו ככה? אף אחד?

באתי לפתוח פה דיון מכבד שיענה על מה שאני רוצה, ולא הודעות עוקצניות שאומרות שאני בור עם עינים סגורות שמדבר שטויות, ואתה גאון עילאי שאפילו לא רואה צורך להוכיח את דבריו.

אם זה היה באמצע עמידה או חזרת הש"ץ, ניחא.

אבל מדובר בסה"כ להוסיף לשמחת ההלל. לא קשור ח"ו לרפורמים..

לענ"ד זה יהיה מותר [ולשאלתך למה לא רואים את זה בהרבה מקומות- זה תלוי באנשים ובאווירה..]

אני עדיין שואל אותך,

אתה מכיר מקום ששרים את ההלל עם כלי נגינה??

בכותל במניין המרכזי בברכת כהנים זה בלי כלי נגינה.

תלוי באוירה?

אתה יודע כמה מקומות היו מתים להכניס עוד וכינור לתפילה ורק לפייט את כל ההלל כמו שהם יודעים לעשות טוב מאוד בשירת הבקשות. אבל לתפילה זה לא נכנס.

אתה יודע כמה חסידים (שיודעים טוב מאוד לשיר ולנגן) היו שמחים לשיר ככה את כל ההלל, אבל לתוך התפילה כלי נגינה לא נכנסים?

אנחנו לא ממציאים שום גלגל, כלי נגינה היו קיימים המון שנים ותמיד הם עזרו לעבודת ה'. איפה שמענו מקום שזה נכנס לשם? מה אנחנו כאלה מיוחדים שאנחנו יותר טובים מהם? כולם אהבו מוזיקה תמיד. בצורות שונות וכו' אבל היא עשתה טוב תמיד. מה ההבדל? מה אנחנו יותר טובים?

כתבת שלדעתך מותר. אתה יודע שזה נושא שפוסקים התייחסו אליו ואסרו.. כן?

http://www.tzurba.com/showpage.aspx?pageid=797

מנהגים חדשים – הנהגת מרן זצ"ל : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

חבל.

ר' אברום שפירא אמר שרק מי שיכול לפסוק בענייני עגונות יכול לפסוק בענייני כלל ישראל.

אני באמת שואל, אתה מכיר עוד רבנים שמסוגלים לפסוק בענייני עגונות שתומכים בזה?

שאלתי את זה כמה פעמים, ולא קיבלתי תשובה אלא רק "מחמאות". אתה מכיר כאלה? אתה מכיר מנהיגים כאלה? מי? באמת מי?

אני חוזר, הייתי שם. השאלה היא למען הדיון. בשביל הללמוד כמו כל השאלות בפורום הזה. הרב שמואל אליהו ת"ח ענק שאני בעצמי קיבלתי ממנו המון המון תורה. אבל השאלה עדיין צריכה להישאל כי כך היא דרכה של תורה.

אתה יודע כמה מקומות היו מתים להכניס עוד וכינור לתפילה ורק לפייט את כל ההלל כמו שהם יודעים לעשות טוב מאוד בשירת הבקשות. אבל לתפילה זה לא נכנס.

אתה יודע כמה חסידים (שיודעים טוב מאוד לשיר ולנגן) היו שמחים לשיר ככה את כל ההלל, אבל לתוך התפילה כלי נגינה לא נכנסים?

ובכ"ז, לא הכניסו ולא מכניסים.

אנחנו לא ממציאים שום גלגל, כלי נגינה היו קיימים המון שנים ותמיד הם עזרו לעבודת ה'. איפה שמענו מקום שזה נכנס לשם? מה אנחנו כאלה מיוחדים שאנחנו יותר טובים מהם? כולם אהבו מוזיקה תמיד. בצורות שונות וכו' אבל היא עשתה טוב תמיד. מה ההבדל? מה אנחנו יותר טובים?

ממליץ לך לעיין:

http://www.tzurba.com/showpage.aspx?pageid=797

מנהגים חדשים – הנהגת מרן זצ"ל : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

@דעתן מתחיל, זה ממש בולט וצורם כאן איך שהוא מציע בפניך דברים נכוחים בשיקול דעת, ואתה מתקיף אותו לשווא..

אני לא עיוור. אתה זה שעיוור לדברי @עברי אנכי

כאילו הוא לא הדגיש מליארד פעם, שזו בדיוק השאלה שלו: שחוץ מהתפילות האלו המדוברות, אנו לא מכירים עוד שום דבר כזה.

הגע עצמך: אם לא היתה בכלל תפילה כזו, על מה הוא היה תמה?

אלא היא היא: שיש כאלו, והוא תמה: שהרי לא מצאנו עוד כהאי גוונא.

זה כל כך קשה להבין, או שכדי להתחמק מדיון ענייני נח לך להכנס לנישה שמעמידה את עברי כפאנט מבזה רבנים?

ובכן ידידי, אין גם טעם שתחזור בפעם השישית, או השביעית, או השמינית. יען וביען שלא כתבת כלום ממילא.

אולי אם תהיה לך תשובה עניינית, תשקול לכתוב אותה, ובפעם הראשונה.

חג שמח.

אה, ולא יזיק לך לחשוב שוב על זה: למקרה שהתפספס בין הדברים, להלן רשימה מהאוסרים המוזכרים: - בית המדרש

אבל הוא הביא מקורות וסימוכין לדבריו, הוא לא מדבר באוויר..

למרות שאני לא מסכים איתו [עד שמישהו ישאל באופן רציני את הרב אליהו], אי אפשר לקרוא לו "מבזה רבנים"..

וגם הרב דוד חי הכהן - https://www.yeshiva.org.il/ask/93054

אפשר ללמד זכות שאין זה בבית כנסת (אלא ברחבת הכותל הדרומי, אך הכותל קדוש לכל אורכו...).

מאמר מקיף בנושא: 20210924153228.pdf

כאן יש תגובה של הנוהגים כך בשולי הדברים:

פסק הלכה חדש שבישיבות ההסדר לא כל כך יאהבו - סרוגים

חתם סופר

מהר"י מליסא (בעל ה"נתיבות")

רבי חיים פלאג'י

שדי חמד

משנה ברורה
מרן הרב

הרב עוזיאל

הגרי"ד סולובייצ'יק

הציץ אליעזר

הגר"ע יוסף

מה יש לומר, קונצנזוס. גדולי אחרוני אשכנז וגדולי גאוני ספרד, מרן הרב מחד והרב סולובייצ'יק מאידך, ואף פסק המשנ"ב...

ועל אלו נוספים מגאוני דורינו אנו: הגרז"נ, הרב אריאל, הרב ליאור, ר' אשר וייס, הגרא"ד אויירבך והרב דוד חי הכהן. 

מאמר התגובה, באופן מעורר רחמים, מסתמך על זה ש"רד"צ הופמן שהתיר לנגן בערב שבת"....

@דעתן מתחיל, אתה עדיין מסתפק בלהשיב "געוואלד, אסור להשוות בין רבנים"?

אבל השאלה היא האם באמת יבררו איתו את הסוגיא או שזאת תהיה שאלה שישאלו אותו תוך כדי הליכה או משהו כזה..

לא שאלו אותו את מה ששאל @עברי אנכי

שאלו אם לעשות ואמר שכן, ממש שכוייח... הרי הוא עושה בעצמו, מה נוסף ב"מצוה רבה" הזה?

מה שצריך לשאול זה את השאלה עצמה, מתוך עיון בסוגיה, כמ"ש עברי.

עם עם נשמ"כ

צריכים להראות לו תשובה הלכתית ושהוא יכתוב תשובה הלכתית

הרב שמואל אליהו הוא תח גדול, הוא לא עוד איזה אחד..

וצריכים לברר איתו את הנושא.

ראש הישיבה שלו זה הרב צבי יהודה

הרב אייל הוא חבר שלו.. הם חברים ממש טובים

הוא לא הרב שלו.

אבל כן, אני אשמח.

היה אפילו אורגן ותזמורת (:

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!