באמת זה מאיר, וזו האמת ככה הכי טוב לנשמה..

האמת היא שאני לא מרגישה שאני מסוגלת לעשות זאת בהדרגה ולקחת עכשיו צעדים "אחורה" כמו בעבר שלי..

זה ירגיש לי כמו להגיד לה' "עכשיו לא מתאים לי צניעות כמו שציווית אבא..", ואני אוהבת את הקב"ה אני רוצה לעשות רצונו וללכת כהלכה.

עולם שאין בו אף אחד, יש אנשים ויש המון, ויש גם מקום לבחורה לנשוא חן ולהיראות טוב

כמו שלא נכון לשפוט ולבקר ולטעון בפניך- "מה הבעיה? אל תסתכל ! ואל תחשוב מחשבות! תשלוט בעצמך!"

כמו כך, כדאי לקבל את הרצון של אישה להיראות הכי הכי יפה ! זו המציאות שה' נתן ואיתה אנחנו מתמודדים כבני אדם בתוך עולם עם חומר.

שנזכה בע"ה להתקדש ולקדש גם את החומר כמו שה' רוצה

ההתמודדות של גבר יותר קשה, ידוע,

זה לא אומר שלנשים לא קשה, לכל אחד האתגרים שה' נתן לו

בהצלחה לכולם

כי כמו שיש נשים שיותר קל להן בצניעות וכאלו שמאאאאד קשה להן כך גם גברים.
זה מאד אינדיוודואלי, לא חושבת שיש מקום להשוות אפילו. זה קשיים שונים שמתבטאים באופן שונה.

חווית היופי של בחורה היא גם מול עצמה בלי קשר לרצון למשוך בחורים ברחוב...

גם מהסיבה הזאת (ומהסיבה ההלכתית) היא אומרת שהיא שינתה

**בטוחה שלא התכוונת אבל באופן כללי כדאי להזהר מלהגיב בנושא הזה, בעיקר כגבר. הנושא הזה לא פשוט בכלל אצל בנות שרוצות להיות הכי קדושות וטהורות ומונעות ממקומות מאוד ראויים...  

נקודת המבט שבה את/אתה חושבים היא קצת ילדותית בעיניי, כי אנחנו אנשים גדולים ובוגרים, וברור שעצם עניין ההתחזקות שלי במקום הזה היא כי רציתי שתשומת הלב לא תהיה מוגזמת ולא צנועה, וכדי ללכת על פי ההלכה.

"אני רוצה להראות כמו שאני רוצה להראות"- אני רוצה להראות טוב, וזה רצון בסיסי של כל בחורה, בלי כוונות זדוניות להכשיל אף אחד, אלא כדי להנות מהיופי שה' נתן לי.

כן דייקת אותי במקום מסויים, כדי להבין עוד יותר לעומק את הרצון להיראות יפה ובאמת עוד אחשוב על כך אז תודה על הדברים, אבל חד משמעית שיש בתגובה שלך שפיטה מסויימת שלא מכילה בתוכה מורכבות, והמון הערכה להמוני הבנות שכמוני מצניעות את היופי שלהן. אין מקום לשפיטה מול הרצון הטבעי של בחורה לשמוח במתנה שקיבלה מה', יופיה.

בת מבטאה את הרגשות הנשיים הבסיסים שלה, את הרצון להיות יפה, ואתה כותב בבוטות מגעילה!
אתה לעולם לא תדע כמה יופי משמעותי לאישה, הרבה מעבר ל'גבר להתפרע איתו' או לא...

אתה מוזמן לחזק אותה. לא לבקר אותה בצורה חסרת רגישות כזו!
 

ואין צורך שתגיב- כי אתה לא מגלה הבנה (לא שאני מצפה) או אמפתיה (זה לפחות כן) לקושי וניסיון של בת.
זה כמו שהייתי אומרת משהו ביקורתי על ניסיון שמירת העיניים שלך. זה היה לגיטימי בעינייך? 
אני לא מבינה בזה, אז חוץ מלהגיד שאני מאד מעריכה שומרי עיניים- אין לי שום זכות ויכולת לנתח מאיפה נובע הניסיון והקושי.
 

לא רק אני, שמעתי גם אנשים חילונים שהרבה יותר מושך אותם אלה שצנועות

מאשר אלה שמבליטות את המראה החוצה.

חבל שאין לי יכולת הניסוח להסביר את זה...

יש משיכה ויש משיכה...

ברור שמישהי עם בגד צמוד ושאר דברים שמחצינים את היופי תמשוך כל בנאדם שאמור להימשך לנשים

אבל זאת משיכה רק לגוף שלה.

בחורה שלבושה בצניעות זה משיכה מסוג אחר... משהו מוסתר מעריכים יותר

אפילו מישהי לא הכי יפה תמשוך אותי במקרה והיא לבושה בצניעות - כל שכן כששמים לב שהיא יפה

(אני מקווה שהובנתי כי אין לי את המילים להרחיב ושיהיה מובן..)

זה מה שרציתי להגיד בגדול.

ומבינה מאוד את החוויה שלך.. החוויה הזאת של הכיווץ גם לפעמים גורמת לאיזו אשמה על מה שאת מרגישה, אז תדעי לפני הכל שההרגשה הזאת לא סותרת את המעשה הגדול שלך והרצונות הטובים שלך..

ואם אפשר להציע- כדאי לך ממש להשקיע שניה בלחשוב איך להפוך את השינוי שלך ליפה הכי שאפשר בעינייך, וגם להוציא על זה כסף וזמן ומחשבה.. זה מאוד יוסיף להרגשה הטובה שלך בענין ותהיי ממילא יותר שלמה ויציבה עם ההחלטות שלך.

תהיי בטוחה שיש פתרונות מגניבים להראות הכי טוב שאפשר דווקא עם לבוש צנוע כשחושבים על זה...ב"הצלחה!

(ואשתדל לשלוח לך בפרטי בהמשך)

1. קודם כל - כל הכבוד. זה באמת הקרבה לאבד אפילו מעט מהיכולת לבטא יופי, ואת עושה את זה לשם שמיים וזה מיוחד מאד.

2. חשוב שגם עם ההקרבה הזאת עדיין תרגישי יפה בעיני עצמך. שלא תרגישי שזה לגמרי מפריע לך.

הכי טוב יהיה אם תצליחי לתת לזה לבטא את היופי שלך בצורה אחרת, כך שתרגישי שזה לא *פחות* אלא רק *שונה*

ויש כל מיני דרכים - הדרגתיות, או להפנים לעצמך ולהסביר לחברות/אמא כמה את מאמינה שככה זה טוב וטוב *לך* ויפה לך.

3. תזכרי שבזכות זה יש הרבה שיעריכו אותך יותר, יכבדו אותך יותר, ויראו בך מישהי טובה יותר. נכון גם כלפי זוגיות.

צניעות של הרב רונן חזיזה 

האם זו צניעות? - נוער וגיל ההתבגרות

אבל אני לא נכנסת להתדיין על זה

שלא ידונו אותך על זה בשמיים 

אני מסכים שיש הרבה "רבנים" שלא בטוח שיש להם תואר רב, או שסיימו יותר מ2-3 מסכתות

אבל עם כל זה הם מחזקים הרבה מאוד אנשים, אנשים עם סגנון שונה משלנו (לא בקטע מתנשא).

אבל ככה זה, בתורה כל אחד מתחבר למה שהנפש שלו מרגישה חיבור.

רוב הבעלי תשובה מתחברים לרבנים בסגנון של הרב רונן שאולוב והרב יגאל כהן.

לא חושב שזה בסדר לזלזל ברבנים האלה 

אלא אם כן מדובר ברבנים שעושים יותר רע מאשר טוב כמו הרב אמנון יצחק

ממעט השיעורים שיצא לשמוע אותו 

הוא לא אומר דברים כל כך חמורים

כאילו כמובן שזה השקפה שמים וארץ משלנו 

אבל עדיין

.... @באולפנה...

הגזמתם, תפסיקו לדבר לשו"ע על רבנים, ולזלזל.. בושה.!! 

הם בגישה שונה משלכם, נכון.. 

וגם שפרינצא נשמה, לפני שאת שומעת שיעור של רב, תבדקי טוב מה הסגנון שלו, ואם הוא מתאים  לציבור שלך. 

ואני מכירה דוקא אנשים שממש בגישה שלו, ויש לי חברות חסידות שלו. 

אבל בבקשה, תפסיקו לצאת על רבנים, גם אם הם לא בגישה שלכם.

והרב חזיזה רב צדיק גדול..!!!


ומוסיפה - 
אם זה לא מתאים לך - אל תקראי - פשוט אל תלכלכי. 

אכן, לא נעים בכלל, אבל... @פיקאר

דבר ראשון, עם כל הכאב והכעס שאת כועסת עליו, זה ככל הנראה לא יגרום לו (מבחינה הלכתית) להפסיק להיות רב, גם אם דבריו נראים לך תמוהים מאד...

והישר לנושא. חשוב מאד להבין, כל בחור או בחורה שפותח ספר/שומע שיעור/שואל שאלה וכו' של רבנים חרדים, צריך להכיר אותם קדם, אני לא יודע עד כמה את מכירה את הציבור החרדי, ובעיקר את הדרך שהם מתווים בכלל ובענייני צניעות בפרט, אבל חשוב מאד לדעת שהיא שונה בתכלית מהדרך המוכרת לנו, בני הציונות הדתית, וק"ו לחילונים  שהם חסידי תרבות המערב... אני אנסה בקצרה לתת את הרקע לדבריו, חוץ מזה שבאופן כללי אני חושב שלפני שתוקפים רב בישראל (אחרי הכל הוא למד המון תורה, יש לו יר"ש והוא באמת מחזק המון אנשים בתורה ומצוות. גם אם זה לא בדרך שלנו, זה כבר נושא אחר לדיון...) יש ללמוד את כל דבריו, וגם אם לא ברור אפשר פשוט להתקשר לשאול... ובכל זאת. גם אם זה ממש כמו הפשט שתיארת (וצילמת...) לנו כאן, עדיין אני אסביר. 

הציבור החרדי, לפחות בחלקו, (הוא נתון בתנועות תמידיות בעניין הזה. אני לא מספיק מכיר את המיינסטרים החרדי כדי לקבוע מהי הדעה הרווחת) עדיין אוחז שאנחנו בגלות, ויש אפילו סוברים שאנחנו בגלות הרבה יותר חמורה משהיתה לפני. וא"כ, עצם ההגעה לא"י לא שינתה, או לפחות לא היתה אמורה לשנות, שום דבר מההנהגות הגלותיות של חו"ל, דהיינו הנהגה של קהילה סגורה בתוך עצמה עם הפרדה מוחלטת וברורה בין גברים לנשים ובין הקהילה לעולם שבחוץ. זאת היתה הדרך היחידה לשמור על הגחלת של עמ"י למשך אלפיים שנה. וזה עבד. אלא שגם כאשר הגיעו לארץ הם לא חשבו (וחושבים...) שזה צריך להשתנות. וא"כ, הם פוגשים מציאות של תרבות המערב (החולנית והאיומה, יש לציין...) שפוגעת וחודרת למחנה שלהם. אז במקום לנהוג כמו בציבור הדת"ל (שהנהגתו בעניין גם לא מאה אחוז ברורה, ויש לבאר אותה יותר, ואכמ"ל... דא"ג רק מציין שאחוז הדתלשי"ם אצלנו גבוהה יותר.. סתם חומר למחשבה..) אז הם נהגו כמו שתמיד עשו בגלות, הגביהו את החומות. וכמו כן בענייננו אנו. מה שקראת זוהי פשוט תורה גלותית מאד, של סור מרע. אכן, אני די בטוח שהרוב המוחלט של החרדים לא מסכימים עם הדברים שלו... גם הלשון לענ"ד בוטה מדי... אבל למי שמכיר את הציבור החרדי יודע שזה קיים.. אנחנו פשוט גדלנו בחממה של הציונות הדתית אז אנחנו בשוק... 

עוד נקודה חשובה מאד! אל תשכחי, הוא לא דיבר אל בנות כמוך, אלא בנות שבאו מרקע אחר שהשקפת העולם שלהם שונה... (לא שזה בסדר להפוך אותם כמו שתיארת לכלי שצריך להישמר מפניו...) אבל וודאי שזה שונה.

דא"ג, בעניין הבגדים השקופים וכו' לקחת את דבריו שתי צעדים רחוק מדי.. תחשבי עוד הפעם על דבריו באמת, לא מתוך זלזול והתרסה ואפילו תגלי שיש בהם היגיון מסוים (בפסקה הזאת ספציפית) ו... כן. בענין הזה הוא צודק.

כמו"כ יש להכיר את הלשון שלו בכל ספריו, ולא רק כאן כדי להבין שכך הוא תמיד נוהג לכתוב, ולא בגלל שהוא מתיחס לנשים כמו ילדות בת שמונה.

רק אעיר דבר אחרון, אני אישית מאד התחזקתי מהספרים שהוא הוציא על התנ"ך, סדרה מעולה. 

והרבה יותר ממה שכתבתי כאן יש לדון בו... יישר כח על העלאת הנושא החשוב! יה"ר שנזכה לצניעות אמיתית כלפי אדם, אבל בעיקר כלפי שמיא!

או לחלופין לחשוב על רעיונות מקוריים משלך למה כן כדאי לקרוא את הספר הזה...

רק שלא ראיתי אף תגובה שמתייחסת אליו כרב חרדי

לא משווה ח"ו!

אבל יש צורה להגיד דברים. לא להפוך מקרי קיצון ללגיטימיים או הגיוניים.
לא הייתי רוצה שהבת שלי תחשוב שגבר שמתנהג כמו חיה הוא נורמאלי או לגיטימי.
לא הייתי רוצה שהבת שלי תרצה להיעלם מעל פני הקרקע.
לא הייתי רוצה שתחשוב על גברים ככה. לא הייתי רוצה שתרגיש מאויימת.
הייתי רוצה שתקבל פרופורציות. שתבין שיש סוטים וחולים ומשוגעים מפחידים- אבל רובם בסה"כ אנשים נחמדים.
שתבין שצריך להיזהר. אבל זה לא סותר את זה שיש גברים שהיא יכולה וצריכה להרגיש לידם הכי בטוחה בעולם.

וכן, צניעות היא חלק מהדדיות של העולם. היא עוזרת גם לה וגם לגבר. אבל היא לא נועדה *רק* בשביל הגבר.
וגם לגבר יש עבודה שהוא צריך לעשות, ולכן חז"ל קבעו גדרות שיעזרו להם לא ליפול, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכות לנטרל את היופי שלנו בשבילם. אחרי הכל ה' הועיד גם להם עבודה. העבודה שלהם זה לא להיכשל כשאנחנו צנועות.


מה שחסר בספר הזה הוא בעיקר פרופורציות.
ויתכן שאם הייתי משכתבת אותו מחדש- הוא היה נפלא ביותר.
אבל עכשיו הוא פשוט מגעיל. מ'לעשות? 

באמת הדברים הכי מעוותים על צניעות משום מה נמצאים בתחום של "החוזרים שמחזירים בתשובה".

קליפים של דרשנים שמדברים בצורת איומי גיהנום ואיך נרפא לבעלה הסרטן ברגע שהיא שרפה את הבגדים הלא צנועים, קפצו לי כפרסומות מחשבון של כאותם מחזירים וגם מאיזה ארגון מיסיונרי נוצרי על "ההלכה הרבנית שמדכאת נשים"

תחשבו שנייה למה המיסיונרים בחרו בקליפים האלו כדי להציג מצג שווא של היהדות?

בעקבות השרשור ההוא ש @שפרינצא בוזגלו פתחה וקישרה קניתי וקראתי את הספר שהמליצו שם "מה את מבקשת\ אוריה מבורך"

הכותבת מסבירה שם על המשותף בין (אחת מ)התפיסות החילונית לתפיסה הספגנית:

שתיהן באות מנקודת המוצא שאישה היא אך ורק אובייקט מיני וגברים הם אך ורק זאבים טורפים וכל תקשורת בניהם יכול להוביל רק לתוצאה אחת.

ההבדל הוא שהגישה הפרוצה חושבת שזה מותר לתת לזאבים לטרוף והגישה הספגנית חושבת שזה אסור.

היא מסבירה שקל מאוד לעבור בין הגישות האלו, היא דיברה על בחור דתי שנכווה מהגישה הסגפנית ועובר לגישה הפרוצה, אבל לפי אותו היגיון באמת קל לעבור גם הפוך.

"אישה היא רק מין, איזה כיף" מאוד קרוב ל"אישה היא רק מין, איזה נורא"

זה ממש לא אומר שהגישות האלו נכונות או בריאות או שצריך להפיץ אותן.

קודם כל, אם בן אדם כבר שבוי בתפיסה הזאת, אז קודם נעביר אותו מ"מותר הכל" ל"אסור", ואחר כך נטפל בו פרטנית וניישר אותו. ולכן כטיפול ראשוני יש לזה ערך.

וברמה המהותית - הגישה שאומרת שהכל מותר בעצם מעודדת את האנשים להיות כאלה. הגישה שאומרת שאסור מאפשרת לאדם לחפש חלופה מבחינת הגישה שלו לנשים, וכך בסופו של דבר להגיע לאיזון

זה כמו לומר שעדיף להיות אנורקסי מאשר להיות בעודף משקל קיצוני, נכון שהגבלות על אכילה זה יותר נכון, אבל שני הקצוות מעוותים מאוד בדרך החשיבה על אוכל ואסור לעודד אף אחד מהם כי הם ממש לא מובילים לאורח חיים בריא.

צריך ללמד את הגישה הנכונה ולא עיוותים כאלו.

מי שמכוון עליו את האקדח נחשב שהשיג "הישגים נאים במיוחד"?

ברור שיש המון כוונות טובות אבל הכוונה לבד לא מספיקה.

ועוד שהכוונה הטובה כאן היא לטהר את העולם מבובות המין המהלכות, שגם אם זה רצון שבא באמת מחמלה על הזאבים המסכנים שצריכים להיתקל בהן, זאת ממש לא גישה שצריך לתת לה מקום.

ואני בהחלט מודעת לכך שרובם המוחלט אנשים נורמטיביים לגמרי. 

אני מדברת רק על "המתחזקים באורות" שעוברים בשנייה מקיצון אחד לשני בתחום המיניות. (וזה בא ביחד עם הרבה תחומים אחרים)

ההפחדות האלו לא מציאות אנשים נורמטיביים, שוב, לא משנה את את היחס למין השני וזה הרבה יותר דופק אותם פסיכולוגית.

פעם היה דיון בנושא הנחת תפילין של חב"ד - האם יש לזה ערך ומהו.

התגובה של מוסדות חב"ד היתה שהערך המרכזי הוא לא בקירוב ליהדות אלא עצם הנחת התפילין. כל מעשה מצוה הוא חשוב.

במקרה הזה אני מאד מזדהה עם העמדה של מוסדות חב"ד בויכוח הזה. המעשה לא פחות חשוב מהכוונה. שוב, כמו לגבי חוקי התנועה.

וזה לא מתוך זלזול בכוונה. אבל חשוב לא לבטל את הערך של מעשה בלי כוונה.

מי שמכוון אקדח על אנשים עושה מעשה רע, כך שיכול להיות שמקרה כזה אני לא אתמוך. ונכון שכשיש רב שמפיץ דעות לא טובות או לא נכונות, גם אם מכוונה טובה, יש כאן צד שלילי. אבל זה מאד מורכב.

השאלה מה האופציות שלנו, מה החלופה. כל מה שאני טוען כאן הוא שיש לזה ערך מסויים, מאד מוגבל אבל קיים, וזה יותר טוב ממצבים קיימים מסוימים

נראה שההבדל ביננו הוא שאתה חושב שיש ערך בגישה המעווות מצד לגרום לאנשים לקיים את המצווה עצמה גם אם זה בא בעיוותים כשלב ראשון

ואני חושבת שהנזק של העיוותים לא שווה את התועלת של הפעולה עצמה ולכתחילה צריך ללמד כמו שצריך.

תקן אותי אם אני טועה.

אולי ההבדל הוא בעיקר באיך אנחנו אומדים את הנזק. אני יותר אופטימי (לא מאמין שזה יכול לגרום נזק כל כך גדול, מאמין באנשים שבסוף יתאזנו ויגיעו למצב טוב יחסית ליכולת שלהם) ואת כנראה יותר פסימית. ואז השאלה מי צודק עובדתית, כלומר כמה נזק באמת נגרם ומה הסיכוי לצאת ממנו

למה גם אתה וגם @ultracrepidam לא חושבים שאפשר להחזיר בתשובה בגישה הבריאה והנכונה בלי להשתמש בכל מיני טריקים?

המטרה היא לא שאנשים יעשו פעולות טכניות לא משנה מאיזו סיבה, המטרה היא שיבינו את הערך והמשמעות של שמירת תורה והמצוות וזה כולל יחס נכון לצניעות ובינו לבינה.

יש רבנים שקבעו מהי צניעות. הם הבהירו את היחס.
לא יתכן שיבוא מוקיון חוזרבתשובניק ויחליט שהוא יודע יותר טוב ממה שהנחילו הרבנים הגדולים לכלל הציבורים (כל אחד ושיטתו)

יש הגיון מסוים בטיפול ראשוני בלי לשנות גישה ואז טיפול עמוק יותר (יכול להיות שחלק מהמחזירים בתשובה לא יודעים את הטיפול העמוק יותר או בעצמם לא עברו אותו... אבל אני מתייחס לשייטה ולא לגופו של אדם)

כן, חשוב לי שאנשים ינהגו נכון, וגם חשוב לי שתהיה להם גישה נכונה. בלי תלות זה בזה.

כמו חוקי תנועה - חשוב שתהיה אכיפה כדי להפחיד את העבריינים, וחשוב שתהיה הסברה כדי שאנשים יפעלו נכון

מי שלא רואה במוכרת במכולת, באחותו, באשתו, בן אדם עם עולם פנימי (או בחורה שלא רואה את עצמה ככה וחושבת שכל גברי העולם הם סוטים באשמתה) נמצא בבעיה הרבה יותר קשה מאשר ההתנהגות שלו בפועל.

למי שלא רואה במוכר במכולת או במנקה הזקן ברחוב או בבוס שלו בן אדם עם עולם פנימי.

למה לבטל את הערך של ההתנהגות רק בגלל שיש עוד דברים לתקן?

אנשים הם לא מושלמים והם ימשיכו להיות כאלה. אז לפחות נמזער נזקים

וברור שגם צריך לקיים מצוות.

אבל הגישה הזאת אומרת שצריך לשמור עיניים כדי לא לראות את גושי הבשר הנוראיים האלו שיגרמו לך להישרף בגיהינום.

באופן שיטתי יש כאן דה-הומניזציה של נשים. זה ההפך ממזעור נזקים.

זה לא שסתם יש אנשים רעים שלא מתייחסים בכבוד לאחרים, אנחנו מדברים על הפצה של גישה שמלמדת אותם לא לכבד אחרים.

וזה עוד יותר גרוע שמלמדים נשים לא לכבד ככה את עצמן.

במיוחד מסכים ממש עם השורה האחרונה שלך.

הוויכוח שלי היה בעיקר עם הטיעונים המהותיים כאן מה שווה ההתחזקות הזאת אם היא כל כך מעוותת? - צעירים מעל עשרים, לגבי הפרקטיקה אני חושב שאני מסכים יותר

את יודעת מה קורה לאלה שחזרו בתשובה לקיצוניות לא נכונה?

אני רק אגיד לך שמישהו שחזר בתשובה (שאני מכירה) אמר לנו שהחליט לחתן את הבת שלו בגיל 13.
הילדה בקושי (אם כלל) נידה!
וכל זה בשם התורה! 
ואם זה מה שקורה לחוזרים בתשובה קיצוניים- עדיף שישארו חילוניים.
וכן, לא אכפת לי מה הם עושים בתור חילונים, העיקר שיעשו מין בהסכמה. 

את קולטת שילדה בת 13 הולכת להתחתן בגלל תפיסות שגויות כמו הנ"ל?

ואם היא *באמת* נורמלית היא גם לא מתיימרת להבין.
אף אחת לא צריכה לדעת מה הניסיון שלהם בדיוק. אין צורך בתיאורים לא מחמיאים ומעצבי תודעה.
במחילה, אבל למה לי להתחשב בחזירים? שיסתדו עם הבעיות שהם נולדו איתם.
אם הוא היה מוציא אותם אנשים שמתאמצים ולפעמים נופלים- הייתי מתנהגת ג"כ באנושיות כלפיהם.
אבל כל עוד הם סתם חזירים חסרי תקנה, שיתחזרו בלעדי, ככה שמה שהוא אומר באמת לא מועיל...

כל ההתייחסויות לנשים הם מחמיאות.
השאלה איך את חושבת עליהם.
לדו': ייחוד- אפשר להתייחס אל זה בתור 'גברים צריכים להתרחק מאישה כי הם יכולים להיכשל בה, והיא טמאה' 
ואפשר להתיחס באופן שונה 'גברים צריכים להתרחק מאישה כי הם יכולים לפגוע בה'
זה לא חד משמעי בכלל, זה לא או ככה או ככה. זה בא לשרת שתי מטרות בו זמנית במקביל.
אז כמו שהצגתי למעלה, זה לא חד משמעי שאישה היא פיכסה שגבר צריך להתרחק ממנה, אולי זה הגבר הפיכסה?
האמת היא השילוב בין שניהם, שאישה לא תיפגע וגבר לא יכשל. תראי איזו תורה הרמונית מדהימה יש לנו! היא משרתת שתי מטרות בו זמנית בכדי לשמור על העולם טוב יותר!
(כנ"ל כל מצווה שקשורה בגברים לנשים)

אז במחילה פמניסטיות יקרות, אתן מצומצות מחשבה...
מישהו מנסה (גם) להגן עליכן ואתן בועטות לו בפרצוף? אחלה התנהלות...

כיף לשמוע את זה ממך...

את מה שאת אומרת...
בכל המבחנים בהבנת הנקרא קיבלתי מאה, בפסיכו זה היה אחד החלקים האהובים עלי.
אז נראלי שהבנתי הכל. 
אלא אם כן את פשוט לא יודעת לבטא בכתב את מה שאת חושבת ואז ממילא ברור שלא הבנתי את כוונתך...



אין לי צורך לשאול את נשמה כללית, יש הרבה דברים שאני יודעת לבד, למשל לחשוב...
ואם באמת באלך להקשיב- את מוזמנת למצוא לי תפיסה מקטינה של התורה כלפי נשים ואני אראה לך שהיא לא באמת מקטינה, אלא זה מה שלימדו אותך לראות. תאתגרי אותי...

צודקת, הוויכוח אכן היה מיותר אם אפילו טיעונים את לא יכולה להציג.

כלשהו...
תוכלי להאיר את עיניי?

כמו כן יש לך בעיה בהבנת הנקרא, לא חיפשתי איפה התרסתי.
את זה אני יודעת לבד. חיפשתי איפה כיניתי *אותה* בכינוי גנאי.

ומה היא הוסיפה מיד לאחר מכן?
פתח ציטוט "את חייבת להצמיד תארים הזויים מנותקים מהמציאות בלי להכיר את מי שמתדיין איתך" סגור ציטוט.

אתה מתעלם בכוונה מההמשך או שזה עוד חלק מהבעיה שלך?

ביקשתי הוכחות לכינויי גנאי (הסבר לטיפשים- הסקתי שהתארים ההזויים ש"הצמדתי" לה הם כינויי גנאי משום שהיא כתבה בעלבון שהיא לא מוכנה להמשיך להדיין, וממה נעלבים אנשים חכמים אם לא מכינויי גנאי?), לא הוכחה לזה שאני מתריסה- כי כמו שהבהרתי, אני יודעת מתי אני מתריסה.
עוד פעם חוסר הבנה שלך...

זה שהמקום מפוצץ זה ממש עצוב! עוד יותר שהוא מפוצץ באנשים טובים...

אחרי שראיתי שאת חוזרת על המילה 'מחזק' בהטיותיה השונות לאורך השירשור בטרימינולוגיה שגויה, חשוב לי לברר האם את באמת מודעת למשמעות המילה.
אם את יודעת פשוט תדלגי על הסוגריים:
(מחזק= גורם לי לשמוח במצווה ולשמוח בקיומה)
רק תסבירי לי מה מחזק בהפחדות באיומים ובהוכחה שגברים הם סוטים?

האם הוא מחבר אותם אל ה'? תגידי, שמעת על מה שה' אמר בדברים י"ג א'? הוא אמר 'בל תוסיף'
למה הוא אמר את זה? כי כנראה שהוא ידע למה תגרום לנו הקיצוניות וכמה קל להגיע אליה.

אגב ראית מה כתבתי כאן?: גישה נכונה היא הבסיס לכל!!! - צעירים מעל עשרים
(זה אמור להוכיח לך למה הגישה הזו לא טובה גם ובעיקר לחוזרים בתשובה)

(מה הקשר ש"ס עכשיו?)

מקווה שלא ניזוקים, אבל המציאות הוכיחה שתפיסות כמו שלו גורמות לנשים להיפגע מכל הכיוונים.

לעמוד בהם, פשוט תמצאי פתרון, לדוגמא לשער, פתוח אבל עם קליפס או סיכה.

גרביים פחות דנייר.

ושתרגישי שהסביבה התרגלה ואת התרגלת תצליחי.

קשה מאד שהסביבה לא תומכת.

מכירה מקרוב לעניין של הכיסוי ראש.

הרבה כוח.

והצניעות שומרת עליך.

מחיר האמת צנח, הביקוש ירד וההיצע עלה (בכולופן משיח בקרוב וכו')

כי כבר לא נשארו לי מילים להוסיף ~

כל הכבוד!

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!