כי אם כן את מסנדלת את עצמך בכל כך הרבה רמות... וגם גורמת סתם לכאב לב אצל הבחורים שאת נפגשת איתם...

גם אם היא ספציפית לא דיברה על זה יש הרבה שאני מעריך שחושבות גם על זה.

בנות לא תמיד מבינות שהן לא מבינות בנושא הזה. כמה שהן מתמודדות עם הנושא... ממש לא כמו שגבר ממוצע מתמודד. פשוט לא מבינות, כמו שמצפים מגברים להבין שהם לא מבינים בהתמודדות של בת עם נושא הלבוש בצניעות. אותו הדבר.

זה בערך כמו לפסול על כל בחורה שהלכה פעם עם חולצה אדומה/בלי שרוול שלושתרבעי/עם נזם/עגיל שני/סנדלים בלי גרביים/חצאית אלאדין/לא התפללה תפילה אחת ביום לפחות וכן הלאה וכן הלאה. זכותך לפסול על מה שאת רוצה אבל זה שבן אדם יכול ליפול ולקום ולהמשיך בחיים, זאת עובדה וזה בסדר. אף אחד לא מושלם. לא מדבר איתך על בחור שאומר לך שכרגע הוא צופה בדבר כזה (טוב, למען האמת, אל תצפי שבחור כלשהוא ישתף אותך בנושא הזה אם הוא עושה את זה כרגע. בדיוק כמו ששום בחור לא יכול לצפות שבחורה תשתף אותו אם היא נופלת באוננות בתקופה האחרונה - תצפי/ה עד מחר, הסיכוי שיהיה שיתוף במצב כזה הוא קלוש במקרה הטוב וכלום במקרה ההגיוני יותר) אלא על בחור שמסכים לשתף שהייתה לו התמודדות עם זה. 

אגב, קחי בחשבון שלפי הנתונים ככל הנראה יש גם לא מעט בעלי משפחות ממש, דתיים, שנופלים בדברים כאלו - כשהם כבר נשואים. 

לא נראה לי הוגן להסתיר התמודדות כזאת ממי שעומדת להיות אשתי.
חוץ מזה, שבעקבות שנים של התמודדויות בדרכים שונות, קבוצות תמיכה, מטפלים למיניהם ועוד, אני מרגיש שחלק גדול מבניין האישיות שלי וצמיחת הקומה הוא כתוצאה מההתמודדות. אפילו שאני עדיין מתמודד (ועדיין נופל).

הפסיכולוג שלי ממליץ לספר רק בפגישה מתקדמת, שהבחורה כבר ראתה את כל הטוב והאור שבי, וגם נקשרנו קצת.

והיו פרידות כואבות לשני הצדדים כתוצאה מזה, ועדיין אני שלם עם ההחלטה לספר.

יום יבוא וה' יהיה בעזרי וההתמודדות תהיה מאחורי (או לפחות הנפילות).
אם עדיין אהיה רווק, ברור לי שאספר על זה בשלב המתאים.

ראיתי גם דברים הפוכים.
בכל מקרה, תודה על האמירה.
בנושאים כאלה אני הולך ע"פ המטפל הנוכחי שלי.

אמורה להיות בעיה, כי הרבה מאוד בחורות יחתכו על זה גם אם הוא כבר כמה שנים לא נמצא בזבל הזה.

למשל אם אגיד לך שנתיים,

יש אדם שבקלות יכול לחזור לזה לעומת אחר שהוא שנה לא בענין אבל במקום נפשי ומנטלי אחר לגמרי ויש אצלו הרבה יותר וודאות שלא יחזור.

זאת הסיבה שאני לא זורק מספרים.

חזרה בתשובה זה מושג רחב מדי.

אין למה לפתוח סתם.

זאת בדיוק הטענה של הרבנים שאומרים לא לפתוח.

נכשלתי בעבר בלשון הרע. אני חייב לפתוח את זה עם אשתי? אני אגנוב את דעתה אם לא אשתף?

בחורה צריכה לקחת בחשבון מראש שיש אחוזים גבוהים שהבחור שהיא נפגשת איתו היום ורואה את טוב מידותיו ויקרת ערכו נכשל בעבר בנושא הזה. ככה לא תהיה גניבת דעת וזה לגמרי המציאות לצערנו.

אתה מדבר על בחור שנפל בעבר וכיום הוא לא נופל. והיא מדברת על בחור שעדיין נופל גם בהווה. 

אני כן חושב שבחור שעדיין נופל צריך לספר על ההתמודדות שלו. אך בחור שנפל בעבר וכיום לא נופל, אין סיבה לספר. וההגדרה של כל אחד כתבתי כאן - כאשר הוא עדיין נופל בזה מידי פעם - לקראת נישואין וזוגיות

שגבר בחיים לא יכול להבין מה זה אומר?

זה לא רק עניין של התמכרות

בין גברים לנשים

זה בשלבים שיש אמון חזק

לא הייתי מחלק את החלוקה לבנים-בנות בהקשר הזה

זה ממש תלוי הקשר וזה באמת רגיש

לפעמים לספר זה חלק מבניית האמון לפעמים באמת צריך לבנות קרקע חזקה כדי לספר אז כדאי לחכות. 

זה עניין של רגישות ביחס לכל מקרה.

כל עוד זה משהו שלא משפיע על היום יום ואין לו השפעה לעתיד - לא חושב שזה בעיה לגלות מתי שאמון חזק, כי במילא זה צריך פחות להעסיק.

ואתה ממש ממש צודק -

איפה שהסיכוי נמצא שם גם סיכון, תמיד.

ועוד משהו שעולה לי - הסתכלות חיובית היא בסיס כדי ליצור קשר

וזה באמת תלוי מנטליות

אני לא חושב שיש בעיה למשהו,

אתה מצידך הגיוני מאוד שתאמר עד איפה אתה לוקח אחריות

גם אם משהו נפגע מזה או שזה לא מסתדר לו - אלו אמות המידה שלך ואתה יכול להתסס רק עליהם על אף שזה גובה מחיר אתה לוקח על זה אחריות

לפעמים לא להתקדם בקשר ולא להפתח זה סיכון לא פחות גדול לקשר מאשר לפתוח

תמיד יש חשש טבעי אם זה הזמן...

והידיעה הזאת יכולה לעזור כן לשתף על אף החשש הזה

באתי להוסיף ולא לגרוע

עדיף להתעסק במה שרלוונטי לחיים.

אם מתמקדים במה לחתוך במה לא (גם בהתחשב לצד השני) זה נראה לי מפספס את העניין.

מה יכול להוביל לזוגיות טובה ומה לא.

כל הקרטריונים הם מעניינים אותנו בשלב החיפוש וקצת מהתהליך --- בחיים עצמם זה לא מעניין כמעט אף אחד.

לא הבנתי מה זה משנה אם בחור נחשף אי פעם בחיים שלו לדברים האלה. אם למשל הוא נחשף פעם אחת בחיים לפני עשר שנים, למה זה רלוונטי לעכשיו? 

הסטטיסטיקה אומרת שבציונות הדתית לפחות תשעים אחוז מהבחורים נחשפו אי פעם לדבר הזה, ובין שלושים לארבעים אחוזים מהבנות. אבל ברור שרובם כבר לא צופים. 

אם את שואלת אם יש בחורים שכעת לא צופים, למרות שאולי נחשפו לזה בעבר, אז כן, יש מלא בחורים כאלה. בטח שכיום יש סינונים מה שבעבר לא היה.

אני לא חושב שיש גבר אחד שלא נחשף מימיו למראה לא צנוע, לפורנו אולי לא, אבל למראה לא צנוע קשה לי מאוד להאמין..

אלא אם כן הוא חיי מנותק לחלוטין מהציווליזציה באיזו גבעה איי שם בשומרון שעדיין לא פינו אותה (מאד לא סביר לדעתי)

מה גם שהנפש של האדם (של הגברים בעיקר) מחמדת דברים כאלו, תוסיפי על זה את העובדה שאין צדיק שלא נופל.. 

ושאלה לי- מה זה משנה אם הוא נחשף או לא? 

השאלה העיקרית שאת צריכה לשאול, שרק זה אולי עלול להדאיג אותך זה אם הוא מכור ברמה כזאת או אחרת למראות לא צנועים.

כי אם הוא רק נחשף באופן חד פעמי והמשיך הלאה ועשה תשובה אז אני לא חושב שזה אמור לשנות לך בכלל.

גילוי נאות: אני לצערי נחשפתי לזה בגיל ממש צעיר הייתי בן 8 בערך, והייתי אז חילוני ,אעפ"כ אני זוכר שהבנתי שאני רואה משהו ממש לא תקין, ראיתי את זה פעמיים-שלוש ואז הפסקתי. זה סוג של השאיר לי טראומה , אבל מצד שני זה גם לימד אותי שיש עולם רע כזה שאסור להיכנס אליו יותר *לעולם*

לא חושב שזה ליגיטימי מלכתחילה לנסות להבין איפה המדוייט עומד בנסיון הזה, אלא אם כן את ממש חושדת מסיבה כלשהי שהוא מכור וזה מפריע לך אז ורק אז עם הרבה מאוד טאקט וכמובן בשלבים מאוד מאוחרים תנסי אולי כן לדבר איתו.

למרות שאני חושב שגם זה רעיון לא טוב..

ולגבי ההשוואה שעשית בסוף בין הנסיון של הבנים לנסיון של הבנות, לדעתי זה השוואה ממש לא לעניין, כי בואי.. זה מנטליות שונה לגמרי, ניסיון שונה לגמרי, מצב נפשי שונה הכל פשוט שונה אז אין מה לעשות את ההשוואות המטופשות האלו..

מה שכן, כנראה שפה ושם לכל גבר יש נפילות

לווא דווקא מה שציינת ולא בתדירות, אבל אני מניח שסביר שתהיה נפילה פעם בכמה חודשים.

זה נושא שלרוב מטאטאים אותו מתחת לספה, אבל זה קיים.

 אם עבור גבר X ההתמודדות קלה, זה לא אומר שגם לגבר Y ההתמודדות תהיה קלה, מה שבטוח *כל הגברים* מתמודדים עם זה בצורה כזאת או אחרת.

וניק שיבוא עכשיו להצטדק ולנסות לטעון אחרת, הוא או שקרן או בעל נטיות שונות. 

קשה לי שלא לשפוט אבל יש דברים שפשוט לא לא גם אם העולם עומד להחרב... 

כל דבר שכותבים כאן. כאילו הוא מכיר את כל הבנים. וכאילו כולם משתפים אותו בניסיון שלהם.

אמנם לכל הבחורים יש התמודדות עם היצר, אבל זה לא אומר שאם יש נפילה זה קורה דרך צפייה בפורנו. אני בוודאות יודע על בחורים שלא נכנסים לפורנו. הם לא נזירים, יש להם התמודדות, אבל זה לא קשור בכלל לצפייה בפורנו. 

החבל בין ה'קופץ לך משהו', לבין ה'מכוון'- הוא נורא דק, ולצערי גם הרוב נופלים ממנו.

לא סתם ארגון "לוקחים אחריות" פועלים גם באולפנות. ממה ששמעתי גם שם המצב לא משהו. זה לא באותו היקף כמו אצל בנים, אבל זה קיים.

כמו צפייה כזאת יש גם הסתכלות במראות אסורים ביומיום, יש פגימה בברית, יש הרהורים אסורים בלי צפייה וכו' וכו' - וכן, זה ניסיון גדול אצל בנים. אז להצמד דווקא לאספקט אחד הוא חסר משמעות, לנסות להפוך אותו לחזות הכל, כאילו זה ה-דבר המזעזע ולא יכול להיות שדווקא את זה יעשו... 

יהיה אחד שלא יראה דברים כאלו אבל נופל בשמירת הברית די הרבה, נו, ואז? אז הוא "יותר טוב" מזה שצופה? וכן הלאה...

להבין את המורכבות ואת הניסיון הגדול של הדור הזה, זה הכל. 

 לא נראהלי שיש כל כך פסיקת הלכה בנושא ובכל אופן, מי שרק פור' מציק לה וכל יתר הדברים לא, זה טיפהלה תמוה...

אבל צריך לזכור שיש יצר מאוד חזק שגורם לעשות את זה. לכן זה לא לגמרי "להביא את עצמך לידי עבירה מרצון". לפעמים אדם באמת לא רוצה, אבל קשה לו להתנגד לטבע שלו. צריך לזכור שהיצר הזה טבוע באדם, ולא קל להילחם בטבע. זה יצר טוב ש-ה' ברא באדם כדי להביא חיים, הבעיה שהוא מושך את האדם גם להשתמש בו בצורה לא נכונה. 

לדעתי ההשוואה שעשית בין שוגג למזיד בין נפילה בראיה של משהו לא צנוע עבור גבר ברחוב שמובילה אותו לחטא, לבין גבר שנכנס לאתרים כאלה.

היא לא כ"כ נכונה

ההיגיון עצמו נכון, אותו גבר שהלך ברחוב והזדמן לו מראה לא צנוע שהוביל אח"כ ל X Y Z באמת משתמע שהוא פה סוג של אנוס והוא לא ממש עשה מעשה אקטיבי בנפילה הזאת, מאידך גבר שנכנס לאתרים כאלה, אומר מתוך נסיון(לא שנכנסתי לאתרי פורנו ח"ו, אבל כן היו לי נסיונות באינטרנט על צניעות) כשגבר עושה את זה, הוא לא ממש שולט בעצמו.. ז"א כן יש לו כביכול בחירה והוא נכנס במזיד לכל מיני מקומות, אבל זה סוג של מצב של אנוס (ואני מקווה שזה לא יתן ליגיטמציה לגברים שקוראים את זה אני רק מביע את דעתי) כשהיצר כביכול "משתלט" על הבן אדם מאוד מאוווד קשה לו לעצור.. אם אני לא טועה חז"ל מאוד מפארים אדם שמונע את עצמו בשעת עבירה כי גם הם מודעים לעניין שזה על גבול הבלתי אפשרי

אני מודע לזה שהדברים שאמרתי עלולים להישמע מאוד בעיתיים כי כביכול אני אומר "נו נו מסכנים הם לא יכולים לשלוט על עצמם.. הם אנוסים, זה לא הנקודה שלי, אני בטוח שכל גבר שנפל בזה ולא עשה תשובה ייענש. הנקודה שלי היא שיש פה גם לדעתי מימד מסוים של חוסר שליטה..

אגב, הזכרתי לפני כן לצערי ולשמחתי ההיחשפות הראשונה והאחרונה שלי עם פורנו הייתה בגיל 8, מה לעשות בבצפר חילוני ילדים כל הזמן מזכירים כל מיני מילים אז קשה לילד להשתלט על סקרנות, אני נכוותי שם אני מודע לזה, מצד שני זה גם גרם לי "להתקין" רימון במוח שלי חח, יש קו אדום שאותו אתה לא חוצה לא משנה מה.

היה לי חשוב להוסיף שחוץ מהעניין שהזכרת עם הרגש של האישה והחוסר צניעות שיש והדת וכו, לדעתי האתרים האלה גם משפיעים על הנפש של האדם מבחינה של אכזריות. 

לראות משהו לא טוב משפיע על הנפש, אם אני לא טועה שמעתי גם בשם הרב לונדין באחת ההרצאות שמביא חובות הלבבות שמזכיר שאפילו אלימות רגילה נגיד כמו מלחמות או מכות גם זה משפיע לרעה על הנפש אז אם בזה צריך להיזהר שנפש לא תיטמא אז ק"ו בין בנו של ק"ו שבדברים החמורים האלה צריכים להישמר.

הרבה פעמים יוצא לי לדבר עם השם שישאיר לי הנפש נקייה מכל הדברים המכוערים האלה, עוד לפני הקטע של יראת העונש חשוב לי מאוד שהנפש שלי לא תתלכלך, כמובן הרב מרחיב על זה לא מעט באורות התשובה.. לא ארחיב יותר *שוב מדגיש כל מה שכתבתי זו רק דעתי שזה לא ייתן לכם ליגיטמציה*

נזיר זה מי שלא צפה שלוש שנים??? מוגזם.

אולי בקרב מי שיש לו נייד לא מסונן ביד.

כתבת די נכון לדעתי

את צריכה להבין מאין נובע הצורך של בנים לראות

היצר של גבר לראות מישהי בנוי על התחושה שיש שם משהו שהוא צריך, משהו שישלים אותו.

ולכן אם אדם מרגיש שמה שמשלים אותו נמצא בכלל במקום אחר, הוא ימצא פחות (פחות! לא אפס) טעם בהסתכלות. זה יהיה הרבה פחות מלחמה בשבילו. כי הוא כבר לא צריך את הדבר הזה כדי להשלים אותו.

כמה שהקשר עם בת הזוג שלו יהיה בריא יותר וימלא אותו יותר מהצד הנפשי, כל מה שלא מחובר לזה יהיה פשוט לא משמעותי. ולכן כן, אם הוא יהיה בקשר שמשלים את החלק החסר בנפש שלו, והצניעות תהיה מאפיין נוכח באשה הזאת ובקשר הזה, הוא ירגיש שהסתכלות בחוץ היא הרבה פחות משמעותית.

זה לא אומר שאם הוא הסתכל יש חסרון באשה. יכולות להית הרבה סיבות למה הוא נכשל. אבל זה אלמנט שמקטין את הסיכון משמעותית.

אני אמנם כותב כאן בהכללה אבל כמובן יהיו גברים שחווים את זה אחרת. אני התרשמתי שמה שכתבתי מתאר יחסית הרבה אנשים, לא יודע אפילו אם הם הרוב

כמה הן משמעותיות כחלק מזוג, חלק של אדם שלם

גבר צריך במובן הנמוך "פיתו בסלו"

וכשאין, המסך יכול להפוך לפיתו או סלו

אבל אף אחד לא יודע מה הסטטיסטיקה המדויקת

נתונים שידועים לי בוודאות:

1 יצא לי לקלוט מדיבורים עם יותר מאדם אחד - ומדובר בבחורים שהכרתי כאנשים יראי שמיים ממש - שהם ממש עברו מלחמה בנושא, בלי קשר לזוגיות.

אני מניח שעם זוגיות המלחמה היתה נחסכת או לפחות מצטמצמת, כך שבפועל יכול להיות שאת לא היית חווה שום דבר מזה.

2 את בטח יודעת לבד שכל הסתכלות על חוסר צניעות - ברמות שונות - זמין מאד, חלק אפילו סתם בהליכה ברחוב, לצערנו. וגם התסכלות מכוונת אפילו על דברים ממש חמורים, זה מאד זמין. ולכן קשה להשוות לבגד לא צנוע, שזה משהו שאת קונה ונשאר אצלך להרבה זמן. זה יותר כמו לעבור ברמזור אדום או לעבור על המהירות המותרת - יש יצר חזק, יש אפשרות לעבור, ויש איסור.

3 אני מבין את הרצון שלך בקשר עם מישהו שהוא "נקי", אבל לדעתי כדאי שתעבדי בשני כיוונים - האחד בכיוון של למצוא מישהו שהוא כמה שיותר "נקי", והשני לקבל ולהבין שגם אם מישהו נכשל זה לא אומר עליו שהוא לא נלחם, זה לא אומר שהוא לא עומד בנסיונות, זה לא אומר שהוא לא רוצה (ומאד יכול להיות שהוא גם יכול!) לבנות בית קדוש.

4 אני כבר כמה וכמה שנים לא מסתובב בחברת בחורים כאלה, אבל יש הרבה בחורים שאפילו מורידים משקפיים ברחוב כדי שלא יתקלו במה שאסור לראות (אולי הם יתקלו בעמודים וקירות, סיפור אחר). והם באמת צדיקים, ואני יכול להאמין שאם הרגש שלהם לחוסר צניעות לא היה חזק, הם לא היו מקפידים על זה - ומכאן אני יכול לנחש שהם זהירים גם בתחום הזה. כמובן שום דבר לא מובטח - עייני שוב בסעיף 1.

אבל שוב, הנקודה החשובה היא 3:

תתמקדי בשילוב של חיפוש של בחור "נקי" יחד עם עבודה עם עצמך להבין שזה לא שולל את הדבקות בה' של אותו בחור.

אין טעם להתמקד בשאלה מי יותר מתאמץ או עלבון על השוואה או משהו. זה לא רלוונטי. השאלה היא מה זה משקף בפועל על הבחור, והתשובה היא שיכול להיות בחור עם רצונות טובים אבל שילוב של סיטואציות הוביל אותו לכשלונות שלא בהכרח ימשיכו. יכול להיות שאת באמת לא תוכלי להבין איך זה יכול להיות אבל זה כך.

כלומר, לזה שהמלחמה כנראה תהיה פחותה כאשר יש זוגיות שתאזן את הסיטואציה?

ואת טוענת שהסיבה היא שמדובר בהתמכרות, נכון?

אז קצת מידע רלוונטי, לא בהכרח תשובה למה שאת כותבת, בחלק אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת

חלק מאותם מקרים שפירטתי היו כשגיליתי כמה חברים (או קבוצות... ידעתי כי הם דיברו ביניהם על זה שהם יודעים שהם לא היחידים) שמשתמשים בשיטת 12 צעדים. כלומר הם התייחסו לזה כהתמכרות. חבר שאני יודע בוודאות שהוא אחד כזה, פגשתי אותו עם משפחתו (+ילדים) תקופה ארוכה אחר כך. כלומר, הוא כנראה הצליח לבנות זוגיות יציבה.

מצד שני, קשה לי להאמין שאצל *כל* מי שרואה תכנים כאלה מדובר ב*התמכרות*. אפילו לא 90%. יש הגדרות קליניות להתמכרות, וזה בדרך כלל לא הסיפור (כמו שכותב גם @מישהו איתי). בדיוק כמו שאנשים לא מכורים לאוכל, אפילו שהם לא יכולים לחיות בלעדיו. זה לא התמכרות, זה צורך גופני. אז גם כאן יש צורך נפשי/גופני מאד ברור, שבאופן טבעי מסופק במידה ובצורה טובה על ידי קשר זוגי. בהעדר קשר זוגי (אם בגלל גיל, כמו למשל בגיל 15, או בגלל שפשוט אין, בגיל מאוחר יותר), הצורך הנפשי/גופני הזה לא מסופק. אמנם נכון, יש מערכות שמנצלות את הרעב הזה כדי למשוך אנשים, ויש השקעה של מערכת משומנת בכמויות של כסף כדי שאנשים יימשכו לזה, אבל זה עדיין לא אומר שכל שימוש הוא התמכרות.

ברמה כזו או אחרת. אולי לא ברמה של סקסוהוליסטים. אבל ברמה שזה משבש אותם. משבש להם את הלימוד, משבש להם את השגרה ושעות הקימה והשינה וכו' וכו'. אפשר לראות שאצל הרבה בני נוער הנושא הזה עולה בשחנשים. זו ה- בעיה שלהם. הם לא מדברים על יחסים עם ההורים או עם הרבנים, על הבגרויות או על הדרכה בסניף. זה הנושא שיושב עליהם ותופס להם חלק נכבד מהחיים. והם חסרי אונים.

בדרך כלל חיי השגרה של נוער מתבגר הם משובשים בגלל דברים שממלאים את הזמן שלהם. זה לא משהו שהטכנולוגיה הזאת חידשה. זה משהו שמאפיין את הנוער מאז שאני מכיר את עצמי (ואני מכיר את עצמי כשעוד לא היה לכל אחד גישה לאינטרנט). עכשיו פשוט זה החליף את החברים/מוזיקה/משחקי מחשב*/וכו', כי זה מספק דברים שחברים לא.

אני יכול לקבל את ההגדרה "מכורים" בתוך המובן המאד רחב של המילה "מכורים", ובמובן צר מאד.

באותה מידה אנחנו יכולים להיות מכורים ל-רכב כי אנחנו מוציאים עליו יותר מדי כסף, תשומת לב כי אנחנו עושים שטויות בשבילה, דירה כי אנחנו נכנסים לחובות בשבילה, זוגיות כי אנחנו מוכנים להשקיע בשבילה, סוכר כי אנחנו צורכים יותר מדי...

אבל זה לא בהכרח מצריך טיפול קליני. פשוט צריך להבין איזה צורך מניע את זה, לספק את הצורך ברמה טובה ולהקטין את הזמינות לפתרון השני.

העובדה שהם סובלים מהסיטואציה בה הם נמצאים (זמינות, דרך כמעט יחידה לספק צורך נוכח מאד) לא אומרת שהם מכורים אלא פשוט שהמציאות היא כזאת שיש מסלול חיים מאד מאד מושך ומסלול חיים נכון יותר וממש לא אטרקטיבי. הם פשוט בוחרים במה שהטבע מושך אותם. התגברות על זה זה התגברות על הטבע.

---

*משחקי מחשב הם אולי דוגמה טובה - הם באמת מספקים חווית משתמש טובה, ולאנשים שבוחרים להתעסק בזה - "גיימרים" - זה כמעט מקצוע. בדיוק כמו אנשים שמשתתפים בספורט תחרותי.

הנקודה שאת אומרת היא שחייבים טיפול קליני. ל90% מבני הנוער של ימינו.

את זה אני לא יכול לקבל.

טיפול קליני יכול לטפל בהתמכרות, אבל אם לא מדובר בהתמכרות אלא במשיכה לפתרון גרוע וזמין - מדובר בעבודה נפשית של בניית אישיות חזקה מאד, לא בטיפול קליני. טיפול קליני לא אמור לדכא את היצר, ולכן כל עוד הדברים האלה מספקים את היצר הזה עצמו, טיפול קליני לא ימנע את זה.

לגבי הצפי שלך שבעוד עשר שנים זה יעלה את אחוזי האלימות והגירושין - אני מניח שאפשר לעשות סטטיסטיקה כבר היום. אני קצת יותר אופטימי, ולא בטוח בכלל שזה אמור לגרום לעליה של אחוזי אלימות. גירושין - אולי כן, כי אם לגבר יש פתרון כזה והוא אפילו התרגל אליו, ואשה לא תהיה מסוגלת להכיל את זה שהוא נכשל, ואז הם יתגרשו. אז אני יכול להבין את הרציונל.

שווה באמת לבדוק את הסטטיסטיקה בצורה נכונה ומבוקרת כדי שבאמת נדע את המציאות, לטובת כולנו. הפחדת יתר היא לא טובה, שאננות יתר היא גם לא טובה.

1 מה ההשפעה של זה על ההתנהגות ועל התודעה

2 כיון שסביר מאד להניח שזה משפיע אחרת על אנשים שונים, האם יש דרך להבין איך נכון לבן אדם להתמודד עם התוצאות

לצערי אני מרגיש שכיון שאנשים מתעסקים בשאלות של כן ולא - האם זה מזיק או רע או ניטרלי (לא מאמין שיש מישהו שחושב שזה טוב ומועיל), האם לעשות סינון, האם להתחתן עם מישהו ש.., האם להגביל, האם יש התמכרות - שוכחים להתעסק בשאלה הספציפית של - במה זה משפיע על התודעה ועל ההתנהגות, האם אפשר (ואיך) לזהות דפוסי תודעה והתנהגות שהתקלקלו והאם אפשר לתקן אותם ואיך אדם ספציפי יכול לתקן אצל עצמו. ושאלות ההתמודדות חשובות בעיני לא פחות

לא יודע מה מגובה עובדתית (יכול להיות שהכל מחקרים, יכול להיות שהכל השערות שלך), אבל אלו דברי טעם

זה כבר קיים לפחות עשר שנים אם לא יותר. 

זה שנערים צופים בדברים כאלה, לא אומר שהם יצפו בזה גם כשיבגרו. אי אפשר להשוות בין נער שעובר את גיל ההתבגרות לבין אדם בוגר. לא סתם רוב המכורים בעולם בכללי הם נערים, בין דתיים בין חילונים בין יהודים ובין גויים. 

אצל אנשים בוגרים זה עולם אחר לגמרי. ההורמונים של אדם בוגר לא דומים להורמונים של נער. מלא בחורים שבתור נערים היו לכאורה מכורים, כבר לא צופים בזה. והם לא עברו שום טיפול. פשוט ההורמונים שלהם התאזנו. 

אני מכיר בחורים לא הכי חזקים מבחינה דתית שלא צופים. כי זה לא רק נושא דתי. 

יכול להיות שיש להם בעיות בצניעות בעניינים אחרים. אבל הם לא צופים בתכנים כאלה ברשת.

בתור מכור אני יכול לומר שאחד הדברים הקריטיים הוא תחושת הבדידות והסלידה העצמית. כשהגעתי לקבוצות וראיתי שאני לא לבד זה נתן לי קרן אור ותקווה

א. וודאי שיש המון בגילי חתונה שלא נחשפים לתועבות האלה בהווה. 

זה משתנה הרבה לפי אורח חיים ותרבות. ככל שהגישה הטכנית לדברים האלה (חלק מההשתדלות) מצויה, כך גם החשיפה לחוסר צניעות מצויה יותר, וחריפה יותר. בין אם במכוון, ובין אם בשוגג.

בן אדם שחזר בתשובה, אבל לא השמיד את האפשרות לחטוא, תמיד הולך על חבל דק.

ב. בין כל ה99 אחוז שנחשפו (ולא בהכרח במכוון) זה בהכרח למי שיש גישה לזה.

תחשבי על כל מאות אלפי החסידים, ליטאים, חרד"לים, שטכנית אין להם פרצה זמינה כזאת, ועל כל השאר שלא.

ברור שהסטטיסטיקה דגמה את יושבי האינטרנט ולא את מי במחוץ למשחק מראש..

אני לא אומר שזה לא מצוי, לצערנו זה נוגס בכל מקום, אבל יש מקומות שהסטטיסטיקה אצלם פחות סוערת.

ג. ברגע שתראי את מי שאת נפגשת איתו, ותראי בו רצון גדול לקדושה וטהרה, ותביני שהרצונות שלו כ"כ טובים, ושואפים למעלה תמיד, ושעולם המושגים שלו בריא, אני מעריך שכבר לא תחשבי שהשאלה הזאת רלוונטית... 

ד. נ.ב הרבה פעמים התשובה של בעלי תשובה הרבה יותר מתוקה מצדיקות של הרבה צדיקים.

וזה משפיע עליהם הרבה יותר חיות וחילא יתיר בעבודת ה'.

לאור הקושי שאת רואה, ועם הסטטיסטיקות שיש כאן,

אולי יש יתרון דווקא לבעל תשובה בנושא?

כלומר, לא מישהו שלא נחשף אי פעם בחייו, אלא למישהו שנחשף ומתגבר ומתמודד עם זה?

מישהו אחר ציטט פה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים, ובעיניי יש לזה יתרון גם בטווח הארוך -

אם יגיע היום ותגלי שהבן שלך נופל בזה, יהיה לו מישהו שהוא אוהב, מכיר וסומך עליו שיכול לעזור לו בהתמודדות הזאת. שיגיד הייתי שם, ומצאתי דרך. זה לא סוף העולם, זה לא כרטיס לכיוון אחד, אלא אפשר להתמודד ולגדול מתוך הניסיונות. 

את תמיד תהיי במקום שאת לא מסוגלת להבין, אז אולי טוב שבן הזוג כן ידע...

ממש לא הכרחי שזה יקרה

מי שזה לא זמין לו או שהוא לא חושב על זה - כלומר, זה לא אופציה קיימת מבחינתו, מכל סיבה שהיא - זה לא מלמד עליו כלום.

אנשים לא מגיעים לזה באופן טבעי. אפשר להגיע בטעות או מבחירה, אבל זה לא כל הזמן נוכח. בטח אם בדרך כלל יש אינטרנט לא זמין או חסום.

אותה הבעיה עולה בצורה אחרת, אם כי קלה יותר.

האחוזים שנכתבו כאן הם ממחקרים לגבי פורנוגרפיה, אצל נערים חרדים שאין להם גישה לאינטרנט המחקר צריך להיות על הוצאת ז"ל ואוננות.

ההתמכרות היא עדין אותה התמכרות.

ואנשים שהיו רואים אותך לא היו חושבים שאתה מסתגר, ושאי אפשר לחיות ככה?

אז יש אנשים שהמנגנון אצלם פחות שחוק, והם מגיעים ממקום שאפשר להסתובב ברחוב בצורה נוחה, כשהם מגיעים לתחנה מרכזית והם נחשפים ללבוש אסור שהעין שלהם לא רגילה אליו. הם שומרים על הנפש שלהם ובצדק.

בגלל ההסתרה הגדולה והמיותרת של כל נושא המיניות (גם הצורה הקדושה שלה), מתעוררות שאלות שאין לחלק מהילדים מי שיענה עליהם.
פעם כשישבנו קבוצה של כמה בנות מהכיתה (מהיותר פתוחות), אחת שאלה 'מי סיפר לכם איך מבאים ילד לעולם?' כמה בנות אמרו שהן שאלו את ההורים והם ענו להם, כמה ידעו מחברות, ושתי בנות אמרו שגוגל סיפר להן כי ההורים לא ענו להן, יותר מאוחר אחת מהן אמרה לי בצורה קצת יותר ברורה שמחיפוש לחיפוש זה כבר זלג לפורנו. על פניו היא נראית צנועה והכל.
הייתי בשוק, איך זה בא להורים שלה ולכל הגישה החרדית בהפוכה...
 

ואני מניחה שאצל גברים זה הרבה יותר נפוץ.
 

 בגישה של החרדים, אבל אני לא חושב שהבעיה היא מה שתיארת..

שבחורה חרדית תגיע לפורנו כי רצתה להבין איך ילדים באים לעולם? איך נגיד- זה לא קורה הרבה (גם לא אצל בחורים).... כך שזה סיפור שלא מלמד על בעיתיות עקרונית.

אני כן מסכים שיש בעיה בהסתרה והדחקה של כל נושא המיניות. 

נתתי דוגמא, הדבר הכי קיצוני שיצא לי להיתקל בו עקב ההסתרה.

אחלה חתימה יש לך 

שיש גם בנות שמתמודדות עם הניסיון הזה. נכון שזה באחוזים יותר נמוכים מבנים, אך הן לא מעט. ולפעמים אין להן למי לפנות, כי כל הזמן מתייחסים רק לבנים, וחושבים שאצל הבנות אף אחת לא צריכה עזרה. 

אני לא יודע אם השאלה נכונה ביסודה

אבל כדאי שתראי מה שכתבתי פה:

כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו - לקראת נישואין וזוגיות

יעד נכון לחפש לפיו..

וכמו שכתבו פה חכמים

אך לטעמי את ממש ממש ממש לא צריכה לחפש דווקא את זה...

אבל עדיין, אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים ויש אנשים שהם באמת אנשים טובים ומדהימים ועדיין נופלים בזה, אני תמיד משתדל פשוט לא לשפוט, אי אפשר לדעת. ודאי שזה דבר גרוע מאוד, אבל אי אפשר לדעת. לא סתם הגמרא מלאה באמרות על חתונה מוקדמת והצלה מן העבירה, יכול להיות שאחרי החתונה זה יפסיק. בכל מקרה, זה רצון יותר לגיטימי מי ש*עכשיו* לא נחשף, אני עדיין לא יודע כמה זה מוצדק כי יש אנשים שהם בסדר לגמרי ושלא היית מאמינה שהם נופלים בזה לולי היית יודעת בוודאות. ואיך את מתכוונת לבדוק את זה בכלל??

מישהו שהניסיון הזה מטריד אותו בתדירות גבוהה, שהוא נמצא במאבק ובמלחמה לא להיכנס. 

אבל בחור שזה לא במחשבות שלו, זה לא מטריד אותו, הוא לא מרגיש שהוא במאבק לא ליפול. ואם תשאלי אותו מתי הפעם האחרונה שנפלת הוא בכלל לא יזכור (לא בגלל שעבר המון זמן אלא בגלל שזה לא בראש שלו הוא כבר לא זוכר את זה). 

זה לא רק עניין של זמן, זה עניין של המקום הנפשי שהוא נמצא בו. קשה לתת זמן מדויק, כי אין באמת זמן מדויק. אבל בחור יודע איפה הוא נמצא ביחס לניסיון הזה. 

לדעתי ככל שתמצאי אדם שפחות מחובר לטכנולוגיה (עדיף לא מבין באינטרנט בכלל) יש יותר סיכוי שהוא כזה,
ואני אסביר למה.

המנגנון של הנפילות

את מדמיינת שנפילה או צפייה בתכנים לא צנועים הוא "אירוע", אבל, לצערי, "נפילה" כיום היא משהו שיכול להיות מאוד אגבי.

חז"ל אומרים "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות".

כיום, הנגישות לא ייאומנת, והנפילה יכולה להיות מרגע, ממראה אחד של פרסומת שקפצה,
ולוקחת אדם ל5 דקות שבהם הוא "בוגד בעצמו" ובערכים שהוא מאמין בהם - ועושה דברים שהוא יתחרט עליהם אחר כך.
זהו, 5 דקות שבהם הוא ראה מה שראה. והמשיך בחייו.

לרוב זה לא "אירוע", לא צריך ללכת לשוםמקום כדי ליפול, או להיות מכור או אדם שלא שולט בעצמו מספיק, או עצוב במיוחד...
מספיקה הזמינות והשנייה של הלחיצה, של הטעות..

אלה כמה רגעים של חוסר-ריכוז (במובן העמוק של המילה, של לחשוב מה יקרה אם לא יעצור מיד)

כמובן, שככל שאדם חי בסביבה יותר מוגנת ושמורה, עד כמה שזה אפשרי - הוא יצליח ליפול פחות.
ואולי אף להימנע מזה בכלל. 

זהו, זו דעתי, ודומני שרבים (בעיקר בלשון זכר, אבל אולי גם רבות) יסכימו עם המתואר כאן.

זה לא אומר שזה "בסדר" לצפות בדברים כאלה, זה לא אומר שזה לא נרשם בנפש ומרחיק את האדם מעצמו ומאלהיו (במישור הרוחני), זה רק אומר שזה לא מעיד על רוע או אישיות בעיתיית..
שנזכה כולנו לעולם טהור ומתוקן יותר בעז"ה.

בהצלחה!

נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅 

אבל ממש מזמן... כילד

אבל צריך לדעת לא לשבור

כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש

אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת

ה

אני באמת חושבת שאם הוא יהיה נכון לי יהיה לי כיף איתו החל בסופר ועד בדואר ובטח גם במסעדה או סדנה.

(ואני ממש אוהבת סדנאות שקטות)

מה שכן אני חושבת

שאישה וגבר שיוצאים לדייט צריך לכבד את מי שעומד מולם כמו את עצמם .. לא להקל בכבודו.

לחייך להיות אדיבים נעימים וגברים לדעת להוביל בעדינות

כי כל תגובה אחרת של התעלמות ( כנל נשים) פשוט לא לעניין.

זה בסיסי לשאול אם הגעת הביתה / בוקר טוב יום למחרת

ואיך היה לך הדייט, ולא זה לא סבבה למשוך את זה אחרי 11 בבוקר אם יצאתם בערב.

לדעת לתווך כמה שיותר ולתקשר זה בסיסי לדייטים

ומנסיון חסר את זה למלא אנשים

ועל זה נופלים הרבה דייטים טובים של אנשים חמודים פשוט שלא חושבים לעומק

עוד דבר תבואו בלי אגו .. להביע רגש כנות שקיפות

ולבנות מגדלים באוויר

זה המציאות שה’ שם אותך בה אז ברור שזה מה שטוב ונכון לך אז למה שלא תהיה שמח עם זה?

וזה לא סותר את הציפייה להתחתן בעתיד.

אותי איך את עדיין רווקה?

וממש חפר על זה

אמרתי לו משמיים תשאל את ה'

באמת אני מאמינה שזה משמיים

אני מבין ללבך,

עדיין הכרחי להרהר וגם לעיין בזה מדי פעם, לכולנו. כמוני כמוך.

בכל אופן תודה על האומץ לענות בכנות.

"לא יודע אם זה אומר שאני כבר לא רוצה, העניין הוא שזה פשוט כבר לא כל כך משנה"

אם אתה עדיין רוצה, זה כבר לא כל כך משנה?

אם זה כבר לא כל כך משנה, אתה עדיין רוצה?

לא להודעה שלי ולא להודעה של ניק אחר

ב"ה הכל בפורום הוא בגדר רשות

גם אם זה עמוק לך מדי 

זכותך המליאה לא לזרום איתי ולא לענות בכלל

מפריע לך עוד משהו? רוצה להוסיף?

זכותך המלאה להיות קרבי כמובן, רק כשזה יחזור חזרה אל תתלונן.

אמרתי שזה עמוק לי מדי, לא הבנתי למה נפגעת כל כך ומה טירגר אותך, האמת? גם לא כל כך אכפת לי.

ולמה שזה יחזור אלי?

אם אתה אומר לי שזה עמוק לך מדי, אני מבין את זה ויש לי את כל האמפתיה שבעולם ביחס לזה.

ועם זאת, אני אכתוב מה שבא לי ואשאל גם דברים שעמוקים לך מדי.

אתה אם תרצה תגיב ואם לא תרצה לא תגיב

אתה רואה בזה משהו קרבי?

הכי חופשי ופיס אנד לאב שיש

כאילו מישהו גנב לך משהו, או כאילו עבדך חייב לך משהו. "זכותי לשאול ולהגיב" מי אמר לך לא לכתוב מה שבא לך? לא הבנתי מה אתה רועש וגועש כאילו רמסו לך את זכות הדיבור.

אתה מוזמן לשאול ולהעמיק כרצונך, תיזהר לא לטבוע.🌊🌊🌊

בצורה עצמאית, זה עניין שלך עם עצמך.

אני סבבה עם השיח סרק הזה שלנו לבנתיים, למרות שכנראה יש דברים יותר חשובים לעשות בחיים.

את המציאות, זה דבר מעולה

ואם זה בא ממקום של "זה מה שבורא עולם רוצה בשבילי כרגע"

אשריך ומה טוב חלקך.

זה לא אומר כמובן שמפסיקים לרצות/להתפלל...

הנשית שלך בדרך דוד!

יש אנשים שמאוד מתחברים, ויש אנשים שמאוד לא.

לי באופן אישי יש חבר שהתחתן בשידוך של חיים קורץ, וב"ה הם חיים באושר ועושר עם 3 ילדים.

יש לו מאגר גדול של כרטיסים מכל גווני הציונות הדתית

והוא גם אחד מהשדכנים של "הבאר"

יש שיגידו שלפעמים השידוכים שלו אינטואטיבים. כל פעם שיצרתי איתו קשר היה לו שידוך בשבילי על המקום..

מצד שני יש לו המוון הצלחות, ואני מכיר כמה זוגות שהוא שידך.

כי אכן יש בנושא הזה הבדלים מאוד גדולים בין נשים לגברים.

לדעתי לא שייך לדבר אתה על מה שמטריד אותך. זה גם עלול להלחיץ, וגם עלול להוביל לקרבה שלא מתאימה בשלב הזה.

(זו רק דעתי אך אני תומכת בה)

מעולה כל מה שאתה מרגיש כלפיה,

אבל אתה גם מבטא את זה?

אני חושבת שדבר שיכול לעזור לה 'להידלק' זה אם תנסה ליצר עוד קרבה רגשית ואינטימיות (שהיא לא דווקא מינית).

אם בררתם את הנושאים החשובים לכם, ונראה בגדול שיש התאמה, כשהקרבה הרגשית תהיה מספיק חזקה תתעורר בה גם תשוקה למגע פיזי..

כמובן שהכל בגבולות ההלכה.. 

יש לי חבר שאמר שבשלב מתקדם (מבחינתו לפחות) הם היו בצומת דרכים, והחליטו להשתמש בכרטיסי שיח - והוא אמר שזה מה שהכריע אצל שניהם שהם רוצים להתחתן. ב"ה היום הם כבר חובקים ילדה.

אני יודע דלא בדיוק עניתי לך, אבל אולי זו דרך שתעזור לה להבין יותר טוב את הקשר.

אתה פשוט גבר והיא אישה

אישה כמהה לקשר רגשי עמוק ויציב לפני שהיא כמהה למגע פיזי (וברור שבהמשך אם מתפתח למשהו טוב היא גם אמורה לחוש רצון לקירבה)

לעומת גבר שכמיהה למשהו פיזי יותר תופס מקום פיזיולוגית גם..

נשמע שאתם קצת לא על אותו תדר היא עוד מתלבטת ואתה שם ב100 אחוז וזה יוצר דיסוננס גם בתחושות שלכם לקירבה .

 שזה נוסף על זה שיש הבדל בין גברים לנשים..

ראיתי כאן המלצה לכרטיסים זה אחלה רעיון אתה יכול להכין גם בעצמך כרטיסים ואולי תנסו לעשות גם דייט שטיפה שובר שיגרה לא סתם בית קפה או משו אולי בים..איזור יפה..חדר בריחה?

מוסיפה לא הייתי משתפת אותה בתחושות של הרצון למגע זה עלול ליצור לחץ יותר גדול אצלה

קודם כל כן נסמכים על ההורים, לפחות בהתחלה.

דבר שני זה דורש להצטמצם, כשהתקציב נמוך גם האפשריות פחות נוצצות אז צריך להיות מוכנים לזה.

זהו, זה אפשרי.

בהצלחה.

דעתי- אני מכיר הרבה זוגות שחיו וחיים ככה בשנים הראשונות. (ככה גם אני תכננתי, אולי זה כבר לא יקרה לצערי😐)

תזכרי שחיים של אברכות באים בדרך כלל עם חיים פשוטים וצנועים, שיש מלגה קטנה מהישיבה, שהוא התחייב בכתובה לזון ולפרנס וכו' ולכן בכל רגע שיהיה דחק ח"ו הוא יוכל לצאת לעבוד במשרה מלאה, שהוא מחויב לכולל לפי שעות ובשאר הזמן הוא יכול לעבוד וזה נותן עוד תמיכה משמעותית (אני מכיר כמה אברכים שעושים ככה). וגם כמובן שמאחורי כל ההרפתקה הזאת יש את הגב של ההורים. אבל אני מעריך שגם זה בונוס וכן אפשר לבנות חיים של אברכות שלא נתמכים כלכלית בהורים יותר מזוג צעיר ממוצע..

חוץ מזה אני חושב שזאת זכות נדירה להקים את הבית מתוך אברכות וקהילה של ישיבה, ואני בטוח שזה משפיע הרבה על כל החיים הזוגיים שבהמשך, ולפעמים גם על מקום המגורים וחינוך הילדים. 

גם הבעל האברך יכול לעבוד כמתדלק בערבים זו עבודה מועדפת, לומדים לחיות על מלגות, עוד לימוד פרטני בגמרא עם תיכוניסט ועוד ניקוי חדרי מדרגות בחמישי-שישי, כסף קל.

גם במכללה ובאוניברסיטה לומדים להכיר את המלגות, פרח, סחלב, אימפקט וכו, בשלב הראשוני יחסית קל לאזן, גם אם יוצאים משליטה עדיין יש כרית ביטחון של הכסף של החתונה ויודעים שכל זה זמני מאוד.

אנחנו לא נסמכנו על ההורים בכלל בשלב הראשון זה היה נראה לא בריא, אחר כך כשקנינו דירה נסמכנו עליהם יותר (ובעיקר כי אחי ממש ממש ממש נסמך על ההורים שלי בקטע הזה אז אבא שלי החליט שמגיע לנו לקבל אותו הסכום).

אבל כן צריך כמה אלפים בכל חודש קבוע.

שכ"ד

ארנונה

חשמל

שאר חשבונות

סופר

וכו'

לדעתי לזוג צעיר צריך הכנסה קבועה של לפחות 5-6 אלף. בשביל לחיות ברמה הבסיסית ביותר.

ואם הם סטודנטים אז צריך לשלם סביב 1500+-  הוצאות לימודים חודשי.

אז 7 אלף חודשי זה לא משהו שבא ברגל.

במיוחד אם האישה סטודנטית והבעל אברך.

זה קצת לא מתכנס עם המציאות

ובדרך כלל בממוצע אחרי שנה כבר מגיע התינוק. ואז ההוצאות גדלות ולפעמים מכפילות את עצמן.

לא כלכלה דרכנו

שתי תגובות:

בכללי -

בואו נדבר על כסף

על האירוע, אבל אפשר ללמוד מזה לדרך חיים -

להתחתן עם מה שיש

לדעתי, התשובה הבסיסית היא שצריך לעשות מחקר שהזוג מסוגל לכך, על האחריות הזו הבעל חותם בכתובה.

עד שבונים את עצמכם.

יש לי בזה הרבה מאד מה לומר והרבה מאד נסיון.

נשקול בכובד ראש

את צודקת, צריך לשקול את הצדדים לפה ולשם ולמצוא איזון.

תלוי מאוד בנתונים שלך. התואר דורש או לא? אפשר לעבוד במקביל לתואר? ההורים יכולים לעזור אחרי החתונה?...

אגב בקשר להורים -

הורים רוצים לעזור לילדים שלהם ולראות אותם מסתדרים בחיים. אז ברור שמאתגר להרבה הורים להוציא הרבה כסף על עזרה לילדים אבל אם ההורים כבר הציעו את זה, או שזה מה שמקובל, אז כן תהיי רגועה שהם התכוננו לזה שזה חלק מההוצאות לחתונה.

בקשר לתואר - יכולה להעיד מעצמי ומחברות שהתחתנו בשנה האחרונה של התואר וזה היה בסדר גמור. יש תארים יותר קלים, יש יותר קשים, יש כאלו שאפשר לשלב עבודה בהם תוך כדי ויש גם כאלו שאולי כסטודנטים לא עובדים בכלל, אבל אם מתייחסים לזה בתור השקעה- מיד אחרי התואר 'קוטפים' את הרווחים - ואז קל יותר נפשית לבקש עזרה מההורים או אפילו הלוואה מגורם כלשהו.

בקשר לאברכות - יש גם עבודות מהצד/בערבים שאפשר לשלב... גם זה לא קל, אבל באמת זו נקודה לבדוק אותה כשנפגשים. האם האיש מוכן לעבוד במידה ויהיה צורך...

ודבר אחרון זה ההוצאות אחרי החתונה. אישית, לא היו לנו כמעט בכלל... (שכירות ההורים שילמו אצלינו בשנה הראשונה), אז היה לנו רק אוכל ונסיעות. זה באמת לא הרבה...

אבל להתחתן בהחלט פירושו להיות גם באחריות כלכלית

מקשרת פה לשרשורי עבר:

אני חושבת שהשאלות שלך במקומן. - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/forum/t1396970#15177410

להתחתן צעיר זה רווח

הרבה יותר קל להתגמש עם השני וליצור זוגיות זורמת ונעימה לאורך שנים בע"ה.

ב. הקב"ה זן ומפרנס, ואפשר להתפרנס אולי לא ברווחה גדולה בהתחלה, אבל בחישוב נכון של ההוצאות  זה בהחלט ייתכן. אבל זה לא סיבה לדאגה!

כן צריך לדעת שהתקופה הראשונית טיפה לחוצה, זה כן דורש לפחות כמה שנים ראשונות של עבודה (יש עבודות שאפשר לשלב עם התואר, צריך לברר. אני מכירה בנות שעבדו בתור עבודת סטודנט בקופה/פקידות/ מי שתחום כלכלי זה התואר שלו-עזרה להנה"ח במשרד.)

אחר כך כשמתבססים- יותר קל.

וודאי שהאחריות היא על הזוג ולא רק עזרה מההורים/מישהו אחר.

רואים בחוש שהקב"ה עוזר.

זה ככה מנסיוני וגם מנסיון חברות סביבי...

זה טוב שיש לך אחריות לברר איך מתנהלים כזוג.

בהצלחה,!

לא נחוץ לחפור אבל כן לברר את הדברים החשובים ולא לסמוך על מה שאמר השדכן\נית.

אם יש דברים לא ברורים בכרטיס או מעלים תהייה על המשמעות, מברר כדי להבין מה הכוונה ולפי זה מחליט.

ואז נפלתי חבל על הזמן. מאז ביררתי על כל אחד

אני רוצה לשמוע שאני יוצאת עם בנאדם נורמלי. לשמוע את המעלות שלו.

בכרטיס מופיעים מילים, הגדרות, מונחים - וייתכן מאוד שהם מתפרשים אחרת לחלוטין אצלי לעומת אצל הכותב שלהם.

אני מעדיפה לברר מי עומד מולי - ולנסות גם להציג את עצמי, לראות אם זה באמת רלוונטי, אם הם הבינו מהכרטיס שלי מה הכיוון שלי.

קרה לי ששדכנית הציעה לי מישהו, אמרתי לה שמהכרטיס נשמע שפחות מתאים, היא חשבה שבכל זאת כדאי לפחות לדבר עם החבר, הוא חשב שפחות מתאים, אבל שכדאי לפחות לדבר עם הבחור, אז דיברתי איתו, וגם הוא חשב שלא מתאים.

זה נכון שעם הזמן שיניתי את החברות שאליהן הפניתי. גם העדפתי לנסות לברר על אנשים לא דרך המספרים שהם נתנו לי, אלא לראות אם לי יש קשר כלשהו (חוק דתיים שלובים וזה) שעליו אני יכולה להסתמך.

אני מעדיפה לברר כדי לא להתאכזב - לא לצייר לי תמונה בראש של מישהו, ובפועל לגלות שהוא משהו אחר לחלוטין ("תורני" = הולך לשיעור בין מנחה לערבית פעם בשבוע).

וגם כדי לא לאכזב - להתאים את הציפיות שלהם למי שאני.

האמת הראש ישיבה שלי בעבר (ואולי כל הראשי ישיבות?) מחזיק מאוד מאוד מהבירורים. ככה יצא שמהתחלה נתתי להם משקל כבד ולא הייתי מוותר עליהם.

מנחם במשהו לשמוע שלא כולם ככה (לא שזה דבר רע, כדלעיל)

לכאורה רוב מי שכתב שהוא נפגע\יכול להיפגע כשלא מבררים, זה נשמע בעיקר במקרים שהשדכן לא הכיר ממש את שני הצדדים. עדיין אם חבר מציע לי את בת דודה שלו או בסגנון אפשר לומר שהבירורים יכולים להתייתר..

במקרים השדכן מכיר את שני הצדדים אם יש נקודה שמתלבטים עליה אפשר לשאול אותו פשוט, וגם לשאול למה הוא חשב שזה יתאים, מה הנקודה המשותפת שהוא מצא.

לפיכך במצב כזה - זה בדיוק הפונקציה של מספר לבירורים.

במקרים שהשדכן לא מכיר את שני הצדדים - המספר לבירורים יכול להיות קריטי. כי בינינו כל הכרטיסים מלאים סיסמאות ולא תמיד תפגוש את הכרטיס שהכל כתוב בדיוק כפי שאתה מחפש. וכאן המספר של החבר/ה נכנס לתמונה - חבר טוב שמספר מתוך חוויה אישית יכול להשלים ה-מ-ו-ן מידע על הבנאדם!! לכן כרטיסים שהם גבוליים חבל לשלול או לחלופין לענות עליהם חיובי, בלי לברר עם מספר של חבר/ה.

בעיני, זה גורם סתם לצאת למיליון דייטים מיותר או לחלופין לשלול הרבה הצעות שהיו יכולות להתאים.

בנוגע להשקעה מצד החברים - 

חבר שלא רוצה שיבררו אצלו - זכותו. אם יש שיח פתוח בין החברים, אז סמוך על חבר שלך שיגיד לך שלא מתאים לו. 

בדרך כלל בירורים יתאימו למישהו שהוא גם וורבלי שאוהב לדבר. מי שלא וורבלי או שכל הרעיון של בירורים זר לו אז זה יכול לגרום לו לאי נעימות.

אבל חוץ מזה, למה לא? זה כל כך יפה שחברים מפרגנים אחד לשני.. אתה היית עושה זאת בשמחה? אם כן - למה שמישהו אחר לא יעשה זאת בשמחה בשבילך.

יש לי חבר טוב שכבר שנים אני נותן את המספר שלו. ב"ה אין שום בעיה בזה, להיפך.

שלא התיישב אצלי משהו בי לא היה רגוע

וזה היה הדבר הכי חשוב שעשיתי

בדיעבד ניצלתי

כשהמשדך לא מכיר אישית את שני הצדדים ברור לי שזה נחוץ לברר עם מי שכן מכיר