כי אם כן את מסנדלת את עצמך בכל כך הרבה רמות... וגם גורמת סתם לכאב לב אצל הבחורים שאת נפגשת איתם...

גם אם היא ספציפית לא דיברה על זה יש הרבה שאני מעריך שחושבות גם על זה.

בנות לא תמיד מבינות שהן לא מבינות בנושא הזה. כמה שהן מתמודדות עם הנושא... ממש לא כמו שגבר ממוצע מתמודד. פשוט לא מבינות, כמו שמצפים מגברים להבין שהם לא מבינים בהתמודדות של בת עם נושא הלבוש בצניעות. אותו הדבר.

זה בערך כמו לפסול על כל בחורה שהלכה פעם עם חולצה אדומה/בלי שרוול שלושתרבעי/עם נזם/עגיל שני/סנדלים בלי גרביים/חצאית אלאדין/לא התפללה תפילה אחת ביום לפחות וכן הלאה וכן הלאה. זכותך לפסול על מה שאת רוצה אבל זה שבן אדם יכול ליפול ולקום ולהמשיך בחיים, זאת עובדה וזה בסדר. אף אחד לא מושלם. לא מדבר איתך על בחור שאומר לך שכרגע הוא צופה בדבר כזה (טוב, למען האמת, אל תצפי שבחור כלשהוא ישתף אותך בנושא הזה אם הוא עושה את זה כרגע. בדיוק כמו ששום בחור לא יכול לצפות שבחורה תשתף אותו אם היא נופלת באוננות בתקופה האחרונה - תצפי/ה עד מחר, הסיכוי שיהיה שיתוף במצב כזה הוא קלוש במקרה הטוב וכלום במקרה ההגיוני יותר) אלא על בחור שמסכים לשתף שהייתה לו התמודדות עם זה. 

אגב, קחי בחשבון שלפי הנתונים ככל הנראה יש גם לא מעט בעלי משפחות ממש, דתיים, שנופלים בדברים כאלו - כשהם כבר נשואים. 

לא נראה לי הוגן להסתיר התמודדות כזאת ממי שעומדת להיות אשתי.
חוץ מזה, שבעקבות שנים של התמודדויות בדרכים שונות, קבוצות תמיכה, מטפלים למיניהם ועוד, אני מרגיש שחלק גדול מבניין האישיות שלי וצמיחת הקומה הוא כתוצאה מההתמודדות. אפילו שאני עדיין מתמודד (ועדיין נופל).

הפסיכולוג שלי ממליץ לספר רק בפגישה מתקדמת, שהבחורה כבר ראתה את כל הטוב והאור שבי, וגם נקשרנו קצת.

והיו פרידות כואבות לשני הצדדים כתוצאה מזה, ועדיין אני שלם עם ההחלטה לספר.

יום יבוא וה' יהיה בעזרי וההתמודדות תהיה מאחורי (או לפחות הנפילות).
אם עדיין אהיה רווק, ברור לי שאספר על זה בשלב המתאים.

ראיתי גם דברים הפוכים.
בכל מקרה, תודה על האמירה.
בנושאים כאלה אני הולך ע"פ המטפל הנוכחי שלי.

אמורה להיות בעיה, כי הרבה מאוד בחורות יחתכו על זה גם אם הוא כבר כמה שנים לא נמצא בזבל הזה.

למשל אם אגיד לך שנתיים,

יש אדם שבקלות יכול לחזור לזה לעומת אחר שהוא שנה לא בענין אבל במקום נפשי ומנטלי אחר לגמרי ויש אצלו הרבה יותר וודאות שלא יחזור.

זאת הסיבה שאני לא זורק מספרים.

חזרה בתשובה זה מושג רחב מדי.

אין למה לפתוח סתם.

זאת בדיוק הטענה של הרבנים שאומרים לא לפתוח.

נכשלתי בעבר בלשון הרע. אני חייב לפתוח את זה עם אשתי? אני אגנוב את דעתה אם לא אשתף?

בחורה צריכה לקחת בחשבון מראש שיש אחוזים גבוהים שהבחור שהיא נפגשת איתו היום ורואה את טוב מידותיו ויקרת ערכו נכשל בעבר בנושא הזה. ככה לא תהיה גניבת דעת וזה לגמרי המציאות לצערנו.

אתה מדבר על בחור שנפל בעבר וכיום הוא לא נופל. והיא מדברת על בחור שעדיין נופל גם בהווה. 

אני כן חושב שבחור שעדיין נופל צריך לספר על ההתמודדות שלו. אך בחור שנפל בעבר וכיום לא נופל, אין סיבה לספר. וההגדרה של כל אחד כתבתי כאן - כאשר הוא עדיין נופל בזה מידי פעם - לקראת נישואין וזוגיות

שגבר בחיים לא יכול להבין מה זה אומר?

זה לא רק עניין של התמכרות

בין גברים לנשים

זה בשלבים שיש אמון חזק

לא הייתי מחלק את החלוקה לבנים-בנות בהקשר הזה

זה ממש תלוי הקשר וזה באמת רגיש

לפעמים לספר זה חלק מבניית האמון לפעמים באמת צריך לבנות קרקע חזקה כדי לספר אז כדאי לחכות. 

זה עניין של רגישות ביחס לכל מקרה.

כל עוד זה משהו שלא משפיע על היום יום ואין לו השפעה לעתיד - לא חושב שזה בעיה לגלות מתי שאמון חזק, כי במילא זה צריך פחות להעסיק.

ואתה ממש ממש צודק -

איפה שהסיכוי נמצא שם גם סיכון, תמיד.

ועוד משהו שעולה לי - הסתכלות חיובית היא בסיס כדי ליצור קשר

וזה באמת תלוי מנטליות

אני לא חושב שיש בעיה למשהו,

אתה מצידך הגיוני מאוד שתאמר עד איפה אתה לוקח אחריות

גם אם משהו נפגע מזה או שזה לא מסתדר לו - אלו אמות המידה שלך ואתה יכול להתסס רק עליהם על אף שזה גובה מחיר אתה לוקח על זה אחריות

לפעמים לא להתקדם בקשר ולא להפתח זה סיכון לא פחות גדול לקשר מאשר לפתוח

תמיד יש חשש טבעי אם זה הזמן...

והידיעה הזאת יכולה לעזור כן לשתף על אף החשש הזה

באתי להוסיף ולא לגרוע

עדיף להתעסק במה שרלוונטי לחיים.

אם מתמקדים במה לחתוך במה לא (גם בהתחשב לצד השני) זה נראה לי מפספס את העניין.

מה יכול להוביל לזוגיות טובה ומה לא.

כל הקרטריונים הם מעניינים אותנו בשלב החיפוש וקצת מהתהליך --- בחיים עצמם זה לא מעניין כמעט אף אחד.

לא הבנתי מה זה משנה אם בחור נחשף אי פעם בחיים שלו לדברים האלה. אם למשל הוא נחשף פעם אחת בחיים לפני עשר שנים, למה זה רלוונטי לעכשיו? 

הסטטיסטיקה אומרת שבציונות הדתית לפחות תשעים אחוז מהבחורים נחשפו אי פעם לדבר הזה, ובין שלושים לארבעים אחוזים מהבנות. אבל ברור שרובם כבר לא צופים. 

אם את שואלת אם יש בחורים שכעת לא צופים, למרות שאולי נחשפו לזה בעבר, אז כן, יש מלא בחורים כאלה. בטח שכיום יש סינונים מה שבעבר לא היה.

אני לא חושב שיש גבר אחד שלא נחשף מימיו למראה לא צנוע, לפורנו אולי לא, אבל למראה לא צנוע קשה לי מאוד להאמין..

אלא אם כן הוא חיי מנותק לחלוטין מהציווליזציה באיזו גבעה איי שם בשומרון שעדיין לא פינו אותה (מאד לא סביר לדעתי)

מה גם שהנפש של האדם (של הגברים בעיקר) מחמדת דברים כאלו, תוסיפי על זה את העובדה שאין צדיק שלא נופל.. 

ושאלה לי- מה זה משנה אם הוא נחשף או לא? 

השאלה העיקרית שאת צריכה לשאול, שרק זה אולי עלול להדאיג אותך זה אם הוא מכור ברמה כזאת או אחרת למראות לא צנועים.

כי אם הוא רק נחשף באופן חד פעמי והמשיך הלאה ועשה תשובה אז אני לא חושב שזה אמור לשנות לך בכלל.

גילוי נאות: אני לצערי נחשפתי לזה בגיל ממש צעיר הייתי בן 8 בערך, והייתי אז חילוני ,אעפ"כ אני זוכר שהבנתי שאני רואה משהו ממש לא תקין, ראיתי את זה פעמיים-שלוש ואז הפסקתי. זה סוג של השאיר לי טראומה , אבל מצד שני זה גם לימד אותי שיש עולם רע כזה שאסור להיכנס אליו יותר *לעולם*

לא חושב שזה ליגיטימי מלכתחילה לנסות להבין איפה המדוייט עומד בנסיון הזה, אלא אם כן את ממש חושדת מסיבה כלשהי שהוא מכור וזה מפריע לך אז ורק אז עם הרבה מאוד טאקט וכמובן בשלבים מאוד מאוחרים תנסי אולי כן לדבר איתו.

למרות שאני חושב שגם זה רעיון לא טוב..

ולגבי ההשוואה שעשית בסוף בין הנסיון של הבנים לנסיון של הבנות, לדעתי זה השוואה ממש לא לעניין, כי בואי.. זה מנטליות שונה לגמרי, ניסיון שונה לגמרי, מצב נפשי שונה הכל פשוט שונה אז אין מה לעשות את ההשוואות המטופשות האלו..

מה שכן, כנראה שפה ושם לכל גבר יש נפילות

לווא דווקא מה שציינת ולא בתדירות, אבל אני מניח שסביר שתהיה נפילה פעם בכמה חודשים.

זה נושא שלרוב מטאטאים אותו מתחת לספה, אבל זה קיים.

 אם עבור גבר X ההתמודדות קלה, זה לא אומר שגם לגבר Y ההתמודדות תהיה קלה, מה שבטוח *כל הגברים* מתמודדים עם זה בצורה כזאת או אחרת.

וניק שיבוא עכשיו להצטדק ולנסות לטעון אחרת, הוא או שקרן או בעל נטיות שונות. 

קשה לי שלא לשפוט אבל יש דברים שפשוט לא לא גם אם העולם עומד להחרב... 

כל דבר שכותבים כאן. כאילו הוא מכיר את כל הבנים. וכאילו כולם משתפים אותו בניסיון שלהם.

אמנם לכל הבחורים יש התמודדות עם היצר, אבל זה לא אומר שאם יש נפילה זה קורה דרך צפייה בפורנו. אני בוודאות יודע על בחורים שלא נכנסים לפורנו. הם לא נזירים, יש להם התמודדות, אבל זה לא קשור בכלל לצפייה בפורנו. 

החבל בין ה'קופץ לך משהו', לבין ה'מכוון'- הוא נורא דק, ולצערי גם הרוב נופלים ממנו.

לא סתם ארגון "לוקחים אחריות" פועלים גם באולפנות. ממה ששמעתי גם שם המצב לא משהו. זה לא באותו היקף כמו אצל בנים, אבל זה קיים.

כמו צפייה כזאת יש גם הסתכלות במראות אסורים ביומיום, יש פגימה בברית, יש הרהורים אסורים בלי צפייה וכו' וכו' - וכן, זה ניסיון גדול אצל בנים. אז להצמד דווקא לאספקט אחד הוא חסר משמעות, לנסות להפוך אותו לחזות הכל, כאילו זה ה-דבר המזעזע ולא יכול להיות שדווקא את זה יעשו... 

יהיה אחד שלא יראה דברים כאלו אבל נופל בשמירת הברית די הרבה, נו, ואז? אז הוא "יותר טוב" מזה שצופה? וכן הלאה...

להבין את המורכבות ואת הניסיון הגדול של הדור הזה, זה הכל. 

 לא נראהלי שיש כל כך פסיקת הלכה בנושא ובכל אופן, מי שרק פור' מציק לה וכל יתר הדברים לא, זה טיפהלה תמוה...

אבל צריך לזכור שיש יצר מאוד חזק שגורם לעשות את זה. לכן זה לא לגמרי "להביא את עצמך לידי עבירה מרצון". לפעמים אדם באמת לא רוצה, אבל קשה לו להתנגד לטבע שלו. צריך לזכור שהיצר הזה טבוע באדם, ולא קל להילחם בטבע. זה יצר טוב ש-ה' ברא באדם כדי להביא חיים, הבעיה שהוא מושך את האדם גם להשתמש בו בצורה לא נכונה. 

לדעתי ההשוואה שעשית בין שוגג למזיד בין נפילה בראיה של משהו לא צנוע עבור גבר ברחוב שמובילה אותו לחטא, לבין גבר שנכנס לאתרים כאלה.

היא לא כ"כ נכונה

ההיגיון עצמו נכון, אותו גבר שהלך ברחוב והזדמן לו מראה לא צנוע שהוביל אח"כ ל X Y Z באמת משתמע שהוא פה סוג של אנוס והוא לא ממש עשה מעשה אקטיבי בנפילה הזאת, מאידך גבר שנכנס לאתרים כאלה, אומר מתוך נסיון(לא שנכנסתי לאתרי פורנו ח"ו, אבל כן היו לי נסיונות באינטרנט על צניעות) כשגבר עושה את זה, הוא לא ממש שולט בעצמו.. ז"א כן יש לו כביכול בחירה והוא נכנס במזיד לכל מיני מקומות, אבל זה סוג של מצב של אנוס (ואני מקווה שזה לא יתן ליגיטמציה לגברים שקוראים את זה אני רק מביע את דעתי) כשהיצר כביכול "משתלט" על הבן אדם מאוד מאוווד קשה לו לעצור.. אם אני לא טועה חז"ל מאוד מפארים אדם שמונע את עצמו בשעת עבירה כי גם הם מודעים לעניין שזה על גבול הבלתי אפשרי

אני מודע לזה שהדברים שאמרתי עלולים להישמע מאוד בעיתיים כי כביכול אני אומר "נו נו מסכנים הם לא יכולים לשלוט על עצמם.. הם אנוסים, זה לא הנקודה שלי, אני בטוח שכל גבר שנפל בזה ולא עשה תשובה ייענש. הנקודה שלי היא שיש פה גם לדעתי מימד מסוים של חוסר שליטה..

אגב, הזכרתי לפני כן לצערי ולשמחתי ההיחשפות הראשונה והאחרונה שלי עם פורנו הייתה בגיל 8, מה לעשות בבצפר חילוני ילדים כל הזמן מזכירים כל מיני מילים אז קשה לילד להשתלט על סקרנות, אני נכוותי שם אני מודע לזה, מצד שני זה גם גרם לי "להתקין" רימון במוח שלי חח, יש קו אדום שאותו אתה לא חוצה לא משנה מה.

היה לי חשוב להוסיף שחוץ מהעניין שהזכרת עם הרגש של האישה והחוסר צניעות שיש והדת וכו, לדעתי האתרים האלה גם משפיעים על הנפש של האדם מבחינה של אכזריות. 

לראות משהו לא טוב משפיע על הנפש, אם אני לא טועה שמעתי גם בשם הרב לונדין באחת ההרצאות שמביא חובות הלבבות שמזכיר שאפילו אלימות רגילה נגיד כמו מלחמות או מכות גם זה משפיע לרעה על הנפש אז אם בזה צריך להיזהר שנפש לא תיטמא אז ק"ו בין בנו של ק"ו שבדברים החמורים האלה צריכים להישמר.

הרבה פעמים יוצא לי לדבר עם השם שישאיר לי הנפש נקייה מכל הדברים המכוערים האלה, עוד לפני הקטע של יראת העונש חשוב לי מאוד שהנפש שלי לא תתלכלך, כמובן הרב מרחיב על זה לא מעט באורות התשובה.. לא ארחיב יותר *שוב מדגיש כל מה שכתבתי זו רק דעתי שזה לא ייתן לכם ליגיטמציה*

נזיר זה מי שלא צפה שלוש שנים??? מוגזם.

אולי בקרב מי שיש לו נייד לא מסונן ביד.

כתבת די נכון לדעתי

את צריכה להבין מאין נובע הצורך של בנים לראות

היצר של גבר לראות מישהי בנוי על התחושה שיש שם משהו שהוא צריך, משהו שישלים אותו.

ולכן אם אדם מרגיש שמה שמשלים אותו נמצא בכלל במקום אחר, הוא ימצא פחות (פחות! לא אפס) טעם בהסתכלות. זה יהיה הרבה פחות מלחמה בשבילו. כי הוא כבר לא צריך את הדבר הזה כדי להשלים אותו.

כמה שהקשר עם בת הזוג שלו יהיה בריא יותר וימלא אותו יותר מהצד הנפשי, כל מה שלא מחובר לזה יהיה פשוט לא משמעותי. ולכן כן, אם הוא יהיה בקשר שמשלים את החלק החסר בנפש שלו, והצניעות תהיה מאפיין נוכח באשה הזאת ובקשר הזה, הוא ירגיש שהסתכלות בחוץ היא הרבה פחות משמעותית.

זה לא אומר שאם הוא הסתכל יש חסרון באשה. יכולות להית הרבה סיבות למה הוא נכשל. אבל זה אלמנט שמקטין את הסיכון משמעותית.

אני אמנם כותב כאן בהכללה אבל כמובן יהיו גברים שחווים את זה אחרת. אני התרשמתי שמה שכתבתי מתאר יחסית הרבה אנשים, לא יודע אפילו אם הם הרוב

כמה הן משמעותיות כחלק מזוג, חלק של אדם שלם

גבר צריך במובן הנמוך "פיתו בסלו"

וכשאין, המסך יכול להפוך לפיתו או סלו

אבל אף אחד לא יודע מה הסטטיסטיקה המדויקת

נתונים שידועים לי בוודאות:

1 יצא לי לקלוט מדיבורים עם יותר מאדם אחד - ומדובר בבחורים שהכרתי כאנשים יראי שמיים ממש - שהם ממש עברו מלחמה בנושא, בלי קשר לזוגיות.

אני מניח שעם זוגיות המלחמה היתה נחסכת או לפחות מצטמצמת, כך שבפועל יכול להיות שאת לא היית חווה שום דבר מזה.

2 את בטח יודעת לבד שכל הסתכלות על חוסר צניעות - ברמות שונות - זמין מאד, חלק אפילו סתם בהליכה ברחוב, לצערנו. וגם התסכלות מכוונת אפילו על דברים ממש חמורים, זה מאד זמין. ולכן קשה להשוות לבגד לא צנוע, שזה משהו שאת קונה ונשאר אצלך להרבה זמן. זה יותר כמו לעבור ברמזור אדום או לעבור על המהירות המותרת - יש יצר חזק, יש אפשרות לעבור, ויש איסור.

3 אני מבין את הרצון שלך בקשר עם מישהו שהוא "נקי", אבל לדעתי כדאי שתעבדי בשני כיוונים - האחד בכיוון של למצוא מישהו שהוא כמה שיותר "נקי", והשני לקבל ולהבין שגם אם מישהו נכשל זה לא אומר עליו שהוא לא נלחם, זה לא אומר שהוא לא עומד בנסיונות, זה לא אומר שהוא לא רוצה (ומאד יכול להיות שהוא גם יכול!) לבנות בית קדוש.

4 אני כבר כמה וכמה שנים לא מסתובב בחברת בחורים כאלה, אבל יש הרבה בחורים שאפילו מורידים משקפיים ברחוב כדי שלא יתקלו במה שאסור לראות (אולי הם יתקלו בעמודים וקירות, סיפור אחר). והם באמת צדיקים, ואני יכול להאמין שאם הרגש שלהם לחוסר צניעות לא היה חזק, הם לא היו מקפידים על זה - ומכאן אני יכול לנחש שהם זהירים גם בתחום הזה. כמובן שום דבר לא מובטח - עייני שוב בסעיף 1.

אבל שוב, הנקודה החשובה היא 3:

תתמקדי בשילוב של חיפוש של בחור "נקי" יחד עם עבודה עם עצמך להבין שזה לא שולל את הדבקות בה' של אותו בחור.

אין טעם להתמקד בשאלה מי יותר מתאמץ או עלבון על השוואה או משהו. זה לא רלוונטי. השאלה היא מה זה משקף בפועל על הבחור, והתשובה היא שיכול להיות בחור עם רצונות טובים אבל שילוב של סיטואציות הוביל אותו לכשלונות שלא בהכרח ימשיכו. יכול להיות שאת באמת לא תוכלי להבין איך זה יכול להיות אבל זה כך.

כלומר, לזה שהמלחמה כנראה תהיה פחותה כאשר יש זוגיות שתאזן את הסיטואציה?

ואת טוענת שהסיבה היא שמדובר בהתמכרות, נכון?

אז קצת מידע רלוונטי, לא בהכרח תשובה למה שאת כותבת, בחלק אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת

חלק מאותם מקרים שפירטתי היו כשגיליתי כמה חברים (או קבוצות... ידעתי כי הם דיברו ביניהם על זה שהם יודעים שהם לא היחידים) שמשתמשים בשיטת 12 צעדים. כלומר הם התייחסו לזה כהתמכרות. חבר שאני יודע בוודאות שהוא אחד כזה, פגשתי אותו עם משפחתו (+ילדים) תקופה ארוכה אחר כך. כלומר, הוא כנראה הצליח לבנות זוגיות יציבה.

מצד שני, קשה לי להאמין שאצל *כל* מי שרואה תכנים כאלה מדובר ב*התמכרות*. אפילו לא 90%. יש הגדרות קליניות להתמכרות, וזה בדרך כלל לא הסיפור (כמו שכותב גם @מישהו איתי). בדיוק כמו שאנשים לא מכורים לאוכל, אפילו שהם לא יכולים לחיות בלעדיו. זה לא התמכרות, זה צורך גופני. אז גם כאן יש צורך נפשי/גופני מאד ברור, שבאופן טבעי מסופק במידה ובצורה טובה על ידי קשר זוגי. בהעדר קשר זוגי (אם בגלל גיל, כמו למשל בגיל 15, או בגלל שפשוט אין, בגיל מאוחר יותר), הצורך הנפשי/גופני הזה לא מסופק. אמנם נכון, יש מערכות שמנצלות את הרעב הזה כדי למשוך אנשים, ויש השקעה של מערכת משומנת בכמויות של כסף כדי שאנשים יימשכו לזה, אבל זה עדיין לא אומר שכל שימוש הוא התמכרות.

ברמה כזו או אחרת. אולי לא ברמה של סקסוהוליסטים. אבל ברמה שזה משבש אותם. משבש להם את הלימוד, משבש להם את השגרה ושעות הקימה והשינה וכו' וכו'. אפשר לראות שאצל הרבה בני נוער הנושא הזה עולה בשחנשים. זו ה- בעיה שלהם. הם לא מדברים על יחסים עם ההורים או עם הרבנים, על הבגרויות או על הדרכה בסניף. זה הנושא שיושב עליהם ותופס להם חלק נכבד מהחיים. והם חסרי אונים.

בדרך כלל חיי השגרה של נוער מתבגר הם משובשים בגלל דברים שממלאים את הזמן שלהם. זה לא משהו שהטכנולוגיה הזאת חידשה. זה משהו שמאפיין את הנוער מאז שאני מכיר את עצמי (ואני מכיר את עצמי כשעוד לא היה לכל אחד גישה לאינטרנט). עכשיו פשוט זה החליף את החברים/מוזיקה/משחקי מחשב*/וכו', כי זה מספק דברים שחברים לא.

אני יכול לקבל את ההגדרה "מכורים" בתוך המובן המאד רחב של המילה "מכורים", ובמובן צר מאד.

באותה מידה אנחנו יכולים להיות מכורים ל-רכב כי אנחנו מוציאים עליו יותר מדי כסף, תשומת לב כי אנחנו עושים שטויות בשבילה, דירה כי אנחנו נכנסים לחובות בשבילה, זוגיות כי אנחנו מוכנים להשקיע בשבילה, סוכר כי אנחנו צורכים יותר מדי...

אבל זה לא בהכרח מצריך טיפול קליני. פשוט צריך להבין איזה צורך מניע את זה, לספק את הצורך ברמה טובה ולהקטין את הזמינות לפתרון השני.

העובדה שהם סובלים מהסיטואציה בה הם נמצאים (זמינות, דרך כמעט יחידה לספק צורך נוכח מאד) לא אומרת שהם מכורים אלא פשוט שהמציאות היא כזאת שיש מסלול חיים מאד מאד מושך ומסלול חיים נכון יותר וממש לא אטרקטיבי. הם פשוט בוחרים במה שהטבע מושך אותם. התגברות על זה זה התגברות על הטבע.

---

*משחקי מחשב הם אולי דוגמה טובה - הם באמת מספקים חווית משתמש טובה, ולאנשים שבוחרים להתעסק בזה - "גיימרים" - זה כמעט מקצוע. בדיוק כמו אנשים שמשתתפים בספורט תחרותי.

הנקודה שאת אומרת היא שחייבים טיפול קליני. ל90% מבני הנוער של ימינו.

את זה אני לא יכול לקבל.

טיפול קליני יכול לטפל בהתמכרות, אבל אם לא מדובר בהתמכרות אלא במשיכה לפתרון גרוע וזמין - מדובר בעבודה נפשית של בניית אישיות חזקה מאד, לא בטיפול קליני. טיפול קליני לא אמור לדכא את היצר, ולכן כל עוד הדברים האלה מספקים את היצר הזה עצמו, טיפול קליני לא ימנע את זה.

לגבי הצפי שלך שבעוד עשר שנים זה יעלה את אחוזי האלימות והגירושין - אני מניח שאפשר לעשות סטטיסטיקה כבר היום. אני קצת יותר אופטימי, ולא בטוח בכלל שזה אמור לגרום לעליה של אחוזי אלימות. גירושין - אולי כן, כי אם לגבר יש פתרון כזה והוא אפילו התרגל אליו, ואשה לא תהיה מסוגלת להכיל את זה שהוא נכשל, ואז הם יתגרשו. אז אני יכול להבין את הרציונל.

שווה באמת לבדוק את הסטטיסטיקה בצורה נכונה ומבוקרת כדי שבאמת נדע את המציאות, לטובת כולנו. הפחדת יתר היא לא טובה, שאננות יתר היא גם לא טובה.

1 מה ההשפעה של זה על ההתנהגות ועל התודעה

2 כיון שסביר מאד להניח שזה משפיע אחרת על אנשים שונים, האם יש דרך להבין איך נכון לבן אדם להתמודד עם התוצאות

לצערי אני מרגיש שכיון שאנשים מתעסקים בשאלות של כן ולא - האם זה מזיק או רע או ניטרלי (לא מאמין שיש מישהו שחושב שזה טוב ומועיל), האם לעשות סינון, האם להתחתן עם מישהו ש.., האם להגביל, האם יש התמכרות - שוכחים להתעסק בשאלה הספציפית של - במה זה משפיע על התודעה ועל ההתנהגות, האם אפשר (ואיך) לזהות דפוסי תודעה והתנהגות שהתקלקלו והאם אפשר לתקן אותם ואיך אדם ספציפי יכול לתקן אצל עצמו. ושאלות ההתמודדות חשובות בעיני לא פחות

לא יודע מה מגובה עובדתית (יכול להיות שהכל מחקרים, יכול להיות שהכל השערות שלך), אבל אלו דברי טעם

זה כבר קיים לפחות עשר שנים אם לא יותר. 

זה שנערים צופים בדברים כאלה, לא אומר שהם יצפו בזה גם כשיבגרו. אי אפשר להשוות בין נער שעובר את גיל ההתבגרות לבין אדם בוגר. לא סתם רוב המכורים בעולם בכללי הם נערים, בין דתיים בין חילונים בין יהודים ובין גויים. 

אצל אנשים בוגרים זה עולם אחר לגמרי. ההורמונים של אדם בוגר לא דומים להורמונים של נער. מלא בחורים שבתור נערים היו לכאורה מכורים, כבר לא צופים בזה. והם לא עברו שום טיפול. פשוט ההורמונים שלהם התאזנו. 

אני מכיר בחורים לא הכי חזקים מבחינה דתית שלא צופים. כי זה לא רק נושא דתי. 

יכול להיות שיש להם בעיות בצניעות בעניינים אחרים. אבל הם לא צופים בתכנים כאלה ברשת.

בתור מכור אני יכול לומר שאחד הדברים הקריטיים הוא תחושת הבדידות והסלידה העצמית. כשהגעתי לקבוצות וראיתי שאני לא לבד זה נתן לי קרן אור ותקווה

א. וודאי שיש המון בגילי חתונה שלא נחשפים לתועבות האלה בהווה. 

זה משתנה הרבה לפי אורח חיים ותרבות. ככל שהגישה הטכנית לדברים האלה (חלק מההשתדלות) מצויה, כך גם החשיפה לחוסר צניעות מצויה יותר, וחריפה יותר. בין אם במכוון, ובין אם בשוגג.

בן אדם שחזר בתשובה, אבל לא השמיד את האפשרות לחטוא, תמיד הולך על חבל דק.

ב. בין כל ה99 אחוז שנחשפו (ולא בהכרח במכוון) זה בהכרח למי שיש גישה לזה.

תחשבי על כל מאות אלפי החסידים, ליטאים, חרד"לים, שטכנית אין להם פרצה זמינה כזאת, ועל כל השאר שלא.

ברור שהסטטיסטיקה דגמה את יושבי האינטרנט ולא את מי במחוץ למשחק מראש..

אני לא אומר שזה לא מצוי, לצערנו זה נוגס בכל מקום, אבל יש מקומות שהסטטיסטיקה אצלם פחות סוערת.

ג. ברגע שתראי את מי שאת נפגשת איתו, ותראי בו רצון גדול לקדושה וטהרה, ותביני שהרצונות שלו כ"כ טובים, ושואפים למעלה תמיד, ושעולם המושגים שלו בריא, אני מעריך שכבר לא תחשבי שהשאלה הזאת רלוונטית... 

ד. נ.ב הרבה פעמים התשובה של בעלי תשובה הרבה יותר מתוקה מצדיקות של הרבה צדיקים.

וזה משפיע עליהם הרבה יותר חיות וחילא יתיר בעבודת ה'.

לאור הקושי שאת רואה, ועם הסטטיסטיקות שיש כאן,

אולי יש יתרון דווקא לבעל תשובה בנושא?

כלומר, לא מישהו שלא נחשף אי פעם בחייו, אלא למישהו שנחשף ומתגבר ומתמודד עם זה?

מישהו אחר ציטט פה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים, ובעיניי יש לזה יתרון גם בטווח הארוך -

אם יגיע היום ותגלי שהבן שלך נופל בזה, יהיה לו מישהו שהוא אוהב, מכיר וסומך עליו שיכול לעזור לו בהתמודדות הזאת. שיגיד הייתי שם, ומצאתי דרך. זה לא סוף העולם, זה לא כרטיס לכיוון אחד, אלא אפשר להתמודד ולגדול מתוך הניסיונות. 

את תמיד תהיי במקום שאת לא מסוגלת להבין, אז אולי טוב שבן הזוג כן ידע...

ממש לא הכרחי שזה יקרה

מי שזה לא זמין לו או שהוא לא חושב על זה - כלומר, זה לא אופציה קיימת מבחינתו, מכל סיבה שהיא - זה לא מלמד עליו כלום.

אנשים לא מגיעים לזה באופן טבעי. אפשר להגיע בטעות או מבחירה, אבל זה לא כל הזמן נוכח. בטח אם בדרך כלל יש אינטרנט לא זמין או חסום.

אותה הבעיה עולה בצורה אחרת, אם כי קלה יותר.

האחוזים שנכתבו כאן הם ממחקרים לגבי פורנוגרפיה, אצל נערים חרדים שאין להם גישה לאינטרנט המחקר צריך להיות על הוצאת ז"ל ואוננות.

ההתמכרות היא עדין אותה התמכרות.

ואנשים שהיו רואים אותך לא היו חושבים שאתה מסתגר, ושאי אפשר לחיות ככה?

אז יש אנשים שהמנגנון אצלם פחות שחוק, והם מגיעים ממקום שאפשר להסתובב ברחוב בצורה נוחה, כשהם מגיעים לתחנה מרכזית והם נחשפים ללבוש אסור שהעין שלהם לא רגילה אליו. הם שומרים על הנפש שלהם ובצדק.

בגלל ההסתרה הגדולה והמיותרת של כל נושא המיניות (גם הצורה הקדושה שלה), מתעוררות שאלות שאין לחלק מהילדים מי שיענה עליהם.
פעם כשישבנו קבוצה של כמה בנות מהכיתה (מהיותר פתוחות), אחת שאלה 'מי סיפר לכם איך מבאים ילד לעולם?' כמה בנות אמרו שהן שאלו את ההורים והם ענו להם, כמה ידעו מחברות, ושתי בנות אמרו שגוגל סיפר להן כי ההורים לא ענו להן, יותר מאוחר אחת מהן אמרה לי בצורה קצת יותר ברורה שמחיפוש לחיפוש זה כבר זלג לפורנו. על פניו היא נראית צנועה והכל.
הייתי בשוק, איך זה בא להורים שלה ולכל הגישה החרדית בהפוכה...
 

ואני מניחה שאצל גברים זה הרבה יותר נפוץ.
 

 בגישה של החרדים, אבל אני לא חושב שהבעיה היא מה שתיארת..

שבחורה חרדית תגיע לפורנו כי רצתה להבין איך ילדים באים לעולם? איך נגיד- זה לא קורה הרבה (גם לא אצל בחורים).... כך שזה סיפור שלא מלמד על בעיתיות עקרונית.

אני כן מסכים שיש בעיה בהסתרה והדחקה של כל נושא המיניות. 

נתתי דוגמא, הדבר הכי קיצוני שיצא לי להיתקל בו עקב ההסתרה.

אחלה חתימה יש לך 

שיש גם בנות שמתמודדות עם הניסיון הזה. נכון שזה באחוזים יותר נמוכים מבנים, אך הן לא מעט. ולפעמים אין להן למי לפנות, כי כל הזמן מתייחסים רק לבנים, וחושבים שאצל הבנות אף אחת לא צריכה עזרה. 

אני לא יודע אם השאלה נכונה ביסודה

אבל כדאי שתראי מה שכתבתי פה:

כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו - לקראת נישואין וזוגיות

יעד נכון לחפש לפיו..

וכמו שכתבו פה חכמים

אך לטעמי את ממש ממש ממש לא צריכה לחפש דווקא את זה...

אבל עדיין, אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים ויש אנשים שהם באמת אנשים טובים ומדהימים ועדיין נופלים בזה, אני תמיד משתדל פשוט לא לשפוט, אי אפשר לדעת. ודאי שזה דבר גרוע מאוד, אבל אי אפשר לדעת. לא סתם הגמרא מלאה באמרות על חתונה מוקדמת והצלה מן העבירה, יכול להיות שאחרי החתונה זה יפסיק. בכל מקרה, זה רצון יותר לגיטימי מי ש*עכשיו* לא נחשף, אני עדיין לא יודע כמה זה מוצדק כי יש אנשים שהם בסדר לגמרי ושלא היית מאמינה שהם נופלים בזה לולי היית יודעת בוודאות. ואיך את מתכוונת לבדוק את זה בכלל??

מישהו שהניסיון הזה מטריד אותו בתדירות גבוהה, שהוא נמצא במאבק ובמלחמה לא להיכנס. 

אבל בחור שזה לא במחשבות שלו, זה לא מטריד אותו, הוא לא מרגיש שהוא במאבק לא ליפול. ואם תשאלי אותו מתי הפעם האחרונה שנפלת הוא בכלל לא יזכור (לא בגלל שעבר המון זמן אלא בגלל שזה לא בראש שלו הוא כבר לא זוכר את זה). 

זה לא רק עניין של זמן, זה עניין של המקום הנפשי שהוא נמצא בו. קשה לתת זמן מדויק, כי אין באמת זמן מדויק. אבל בחור יודע איפה הוא נמצא ביחס לניסיון הזה. 

לדעתי ככל שתמצאי אדם שפחות מחובר לטכנולוגיה (עדיף לא מבין באינטרנט בכלל) יש יותר סיכוי שהוא כזה,
ואני אסביר למה.

המנגנון של הנפילות

את מדמיינת שנפילה או צפייה בתכנים לא צנועים הוא "אירוע", אבל, לצערי, "נפילה" כיום היא משהו שיכול להיות מאוד אגבי.

חז"ל אומרים "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות".

כיום, הנגישות לא ייאומנת, והנפילה יכולה להיות מרגע, ממראה אחד של פרסומת שקפצה,
ולוקחת אדם ל5 דקות שבהם הוא "בוגד בעצמו" ובערכים שהוא מאמין בהם - ועושה דברים שהוא יתחרט עליהם אחר כך.
זהו, 5 דקות שבהם הוא ראה מה שראה. והמשיך בחייו.

לרוב זה לא "אירוע", לא צריך ללכת לשוםמקום כדי ליפול, או להיות מכור או אדם שלא שולט בעצמו מספיק, או עצוב במיוחד...
מספיקה הזמינות והשנייה של הלחיצה, של הטעות..

אלה כמה רגעים של חוסר-ריכוז (במובן העמוק של המילה, של לחשוב מה יקרה אם לא יעצור מיד)

כמובן, שככל שאדם חי בסביבה יותר מוגנת ושמורה, עד כמה שזה אפשרי - הוא יצליח ליפול פחות.
ואולי אף להימנע מזה בכלל. 

זהו, זו דעתי, ודומני שרבים (בעיקר בלשון זכר, אבל אולי גם רבות) יסכימו עם המתואר כאן.

זה לא אומר שזה "בסדר" לצפות בדברים כאלה, זה לא אומר שזה לא נרשם בנפש ומרחיק את האדם מעצמו ומאלהיו (במישור הרוחני), זה רק אומר שזה לא מעיד על רוע או אישיות בעיתיית..
שנזכה כולנו לעולם טהור ומתוקן יותר בעז"ה.

בהצלחה!

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש