כי אם כן את מסנדלת את עצמך בכל כך הרבה רמות... וגם גורמת סתם לכאב לב אצל הבחורים שאת נפגשת איתם...

גם אם היא ספציפית לא דיברה על זה יש הרבה שאני מעריך שחושבות גם על זה.

בנות לא תמיד מבינות שהן לא מבינות בנושא הזה. כמה שהן מתמודדות עם הנושא... ממש לא כמו שגבר ממוצע מתמודד. פשוט לא מבינות, כמו שמצפים מגברים להבין שהם לא מבינים בהתמודדות של בת עם נושא הלבוש בצניעות. אותו הדבר.

זה בערך כמו לפסול על כל בחורה שהלכה פעם עם חולצה אדומה/בלי שרוול שלושתרבעי/עם נזם/עגיל שני/סנדלים בלי גרביים/חצאית אלאדין/לא התפללה תפילה אחת ביום לפחות וכן הלאה וכן הלאה. זכותך לפסול על מה שאת רוצה אבל זה שבן אדם יכול ליפול ולקום ולהמשיך בחיים, זאת עובדה וזה בסדר. אף אחד לא מושלם. לא מדבר איתך על בחור שאומר לך שכרגע הוא צופה בדבר כזה (טוב, למען האמת, אל תצפי שבחור כלשהוא ישתף אותך בנושא הזה אם הוא עושה את זה כרגע. בדיוק כמו ששום בחור לא יכול לצפות שבחורה תשתף אותו אם היא נופלת באוננות בתקופה האחרונה - תצפי/ה עד מחר, הסיכוי שיהיה שיתוף במצב כזה הוא קלוש במקרה הטוב וכלום במקרה ההגיוני יותר) אלא על בחור שמסכים לשתף שהייתה לו התמודדות עם זה. 

אגב, קחי בחשבון שלפי הנתונים ככל הנראה יש גם לא מעט בעלי משפחות ממש, דתיים, שנופלים בדברים כאלו - כשהם כבר נשואים. 

לא נראה לי הוגן להסתיר התמודדות כזאת ממי שעומדת להיות אשתי.
חוץ מזה, שבעקבות שנים של התמודדויות בדרכים שונות, קבוצות תמיכה, מטפלים למיניהם ועוד, אני מרגיש שחלק גדול מבניין האישיות שלי וצמיחת הקומה הוא כתוצאה מההתמודדות. אפילו שאני עדיין מתמודד (ועדיין נופל).

הפסיכולוג שלי ממליץ לספר רק בפגישה מתקדמת, שהבחורה כבר ראתה את כל הטוב והאור שבי, וגם נקשרנו קצת.

והיו פרידות כואבות לשני הצדדים כתוצאה מזה, ועדיין אני שלם עם ההחלטה לספר.

יום יבוא וה' יהיה בעזרי וההתמודדות תהיה מאחורי (או לפחות הנפילות).
אם עדיין אהיה רווק, ברור לי שאספר על זה בשלב המתאים.

ראיתי גם דברים הפוכים.
בכל מקרה, תודה על האמירה.
בנושאים כאלה אני הולך ע"פ המטפל הנוכחי שלי.

אמורה להיות בעיה, כי הרבה מאוד בחורות יחתכו על זה גם אם הוא כבר כמה שנים לא נמצא בזבל הזה.

למשל אם אגיד לך שנתיים,

יש אדם שבקלות יכול לחזור לזה לעומת אחר שהוא שנה לא בענין אבל במקום נפשי ומנטלי אחר לגמרי ויש אצלו הרבה יותר וודאות שלא יחזור.

זאת הסיבה שאני לא זורק מספרים.

חזרה בתשובה זה מושג רחב מדי.

אין למה לפתוח סתם.

זאת בדיוק הטענה של הרבנים שאומרים לא לפתוח.

נכשלתי בעבר בלשון הרע. אני חייב לפתוח את זה עם אשתי? אני אגנוב את דעתה אם לא אשתף?

בחורה צריכה לקחת בחשבון מראש שיש אחוזים גבוהים שהבחור שהיא נפגשת איתו היום ורואה את טוב מידותיו ויקרת ערכו נכשל בעבר בנושא הזה. ככה לא תהיה גניבת דעת וזה לגמרי המציאות לצערנו.

אתה מדבר על בחור שנפל בעבר וכיום הוא לא נופל. והיא מדברת על בחור שעדיין נופל גם בהווה. 

אני כן חושב שבחור שעדיין נופל צריך לספר על ההתמודדות שלו. אך בחור שנפל בעבר וכיום לא נופל, אין סיבה לספר. וההגדרה של כל אחד כתבתי כאן - כאשר הוא עדיין נופל בזה מידי פעם - לקראת נישואין וזוגיות

שגבר בחיים לא יכול להבין מה זה אומר?

זה לא רק עניין של התמכרות

בין גברים לנשים

זה בשלבים שיש אמון חזק

לא הייתי מחלק את החלוקה לבנים-בנות בהקשר הזה

זה ממש תלוי הקשר וזה באמת רגיש

לפעמים לספר זה חלק מבניית האמון לפעמים באמת צריך לבנות קרקע חזקה כדי לספר אז כדאי לחכות. 

זה עניין של רגישות ביחס לכל מקרה.

כל עוד זה משהו שלא משפיע על היום יום ואין לו השפעה לעתיד - לא חושב שזה בעיה לגלות מתי שאמון חזק, כי במילא זה צריך פחות להעסיק.

ואתה ממש ממש צודק -

איפה שהסיכוי נמצא שם גם סיכון, תמיד.

ועוד משהו שעולה לי - הסתכלות חיובית היא בסיס כדי ליצור קשר

וזה באמת תלוי מנטליות

אני לא חושב שיש בעיה למשהו,

אתה מצידך הגיוני מאוד שתאמר עד איפה אתה לוקח אחריות

גם אם משהו נפגע מזה או שזה לא מסתדר לו - אלו אמות המידה שלך ואתה יכול להתסס רק עליהם על אף שזה גובה מחיר אתה לוקח על זה אחריות

לפעמים לא להתקדם בקשר ולא להפתח זה סיכון לא פחות גדול לקשר מאשר לפתוח

תמיד יש חשש טבעי אם זה הזמן...

והידיעה הזאת יכולה לעזור כן לשתף על אף החשש הזה

באתי להוסיף ולא לגרוע

עדיף להתעסק במה שרלוונטי לחיים.

אם מתמקדים במה לחתוך במה לא (גם בהתחשב לצד השני) זה נראה לי מפספס את העניין.

מה יכול להוביל לזוגיות טובה ומה לא.

כל הקרטריונים הם מעניינים אותנו בשלב החיפוש וקצת מהתהליך --- בחיים עצמם זה לא מעניין כמעט אף אחד.

לא הבנתי מה זה משנה אם בחור נחשף אי פעם בחיים שלו לדברים האלה. אם למשל הוא נחשף פעם אחת בחיים לפני עשר שנים, למה זה רלוונטי לעכשיו? 

הסטטיסטיקה אומרת שבציונות הדתית לפחות תשעים אחוז מהבחורים נחשפו אי פעם לדבר הזה, ובין שלושים לארבעים אחוזים מהבנות. אבל ברור שרובם כבר לא צופים. 

אם את שואלת אם יש בחורים שכעת לא צופים, למרות שאולי נחשפו לזה בעבר, אז כן, יש מלא בחורים כאלה. בטח שכיום יש סינונים מה שבעבר לא היה.

אני לא חושב שיש גבר אחד שלא נחשף מימיו למראה לא צנוע, לפורנו אולי לא, אבל למראה לא צנוע קשה לי מאוד להאמין..

אלא אם כן הוא חיי מנותק לחלוטין מהציווליזציה באיזו גבעה איי שם בשומרון שעדיין לא פינו אותה (מאד לא סביר לדעתי)

מה גם שהנפש של האדם (של הגברים בעיקר) מחמדת דברים כאלו, תוסיפי על זה את העובדה שאין צדיק שלא נופל.. 

ושאלה לי- מה זה משנה אם הוא נחשף או לא? 

השאלה העיקרית שאת צריכה לשאול, שרק זה אולי עלול להדאיג אותך זה אם הוא מכור ברמה כזאת או אחרת למראות לא צנועים.

כי אם הוא רק נחשף באופן חד פעמי והמשיך הלאה ועשה תשובה אז אני לא חושב שזה אמור לשנות לך בכלל.

גילוי נאות: אני לצערי נחשפתי לזה בגיל ממש צעיר הייתי בן 8 בערך, והייתי אז חילוני ,אעפ"כ אני זוכר שהבנתי שאני רואה משהו ממש לא תקין, ראיתי את זה פעמיים-שלוש ואז הפסקתי. זה סוג של השאיר לי טראומה , אבל מצד שני זה גם לימד אותי שיש עולם רע כזה שאסור להיכנס אליו יותר *לעולם*

לא חושב שזה ליגיטימי מלכתחילה לנסות להבין איפה המדוייט עומד בנסיון הזה, אלא אם כן את ממש חושדת מסיבה כלשהי שהוא מכור וזה מפריע לך אז ורק אז עם הרבה מאוד טאקט וכמובן בשלבים מאוד מאוחרים תנסי אולי כן לדבר איתו.

למרות שאני חושב שגם זה רעיון לא טוב..

ולגבי ההשוואה שעשית בסוף בין הנסיון של הבנים לנסיון של הבנות, לדעתי זה השוואה ממש לא לעניין, כי בואי.. זה מנטליות שונה לגמרי, ניסיון שונה לגמרי, מצב נפשי שונה הכל פשוט שונה אז אין מה לעשות את ההשוואות המטופשות האלו..

מה שכן, כנראה שפה ושם לכל גבר יש נפילות

לווא דווקא מה שציינת ולא בתדירות, אבל אני מניח שסביר שתהיה נפילה פעם בכמה חודשים.

זה נושא שלרוב מטאטאים אותו מתחת לספה, אבל זה קיים.

 אם עבור גבר X ההתמודדות קלה, זה לא אומר שגם לגבר Y ההתמודדות תהיה קלה, מה שבטוח *כל הגברים* מתמודדים עם זה בצורה כזאת או אחרת.

וניק שיבוא עכשיו להצטדק ולנסות לטעון אחרת, הוא או שקרן או בעל נטיות שונות. 

קשה לי שלא לשפוט אבל יש דברים שפשוט לא לא גם אם העולם עומד להחרב... 

כל דבר שכותבים כאן. כאילו הוא מכיר את כל הבנים. וכאילו כולם משתפים אותו בניסיון שלהם.

אמנם לכל הבחורים יש התמודדות עם היצר, אבל זה לא אומר שאם יש נפילה זה קורה דרך צפייה בפורנו. אני בוודאות יודע על בחורים שלא נכנסים לפורנו. הם לא נזירים, יש להם התמודדות, אבל זה לא קשור בכלל לצפייה בפורנו. 

החבל בין ה'קופץ לך משהו', לבין ה'מכוון'- הוא נורא דק, ולצערי גם הרוב נופלים ממנו.

לא סתם ארגון "לוקחים אחריות" פועלים גם באולפנות. ממה ששמעתי גם שם המצב לא משהו. זה לא באותו היקף כמו אצל בנים, אבל זה קיים.

כמו צפייה כזאת יש גם הסתכלות במראות אסורים ביומיום, יש פגימה בברית, יש הרהורים אסורים בלי צפייה וכו' וכו' - וכן, זה ניסיון גדול אצל בנים. אז להצמד דווקא לאספקט אחד הוא חסר משמעות, לנסות להפוך אותו לחזות הכל, כאילו זה ה-דבר המזעזע ולא יכול להיות שדווקא את זה יעשו... 

יהיה אחד שלא יראה דברים כאלו אבל נופל בשמירת הברית די הרבה, נו, ואז? אז הוא "יותר טוב" מזה שצופה? וכן הלאה...

להבין את המורכבות ואת הניסיון הגדול של הדור הזה, זה הכל. 

 לא נראהלי שיש כל כך פסיקת הלכה בנושא ובכל אופן, מי שרק פור' מציק לה וכל יתר הדברים לא, זה טיפהלה תמוה...

אבל צריך לזכור שיש יצר מאוד חזק שגורם לעשות את זה. לכן זה לא לגמרי "להביא את עצמך לידי עבירה מרצון". לפעמים אדם באמת לא רוצה, אבל קשה לו להתנגד לטבע שלו. צריך לזכור שהיצר הזה טבוע באדם, ולא קל להילחם בטבע. זה יצר טוב ש-ה' ברא באדם כדי להביא חיים, הבעיה שהוא מושך את האדם גם להשתמש בו בצורה לא נכונה. 

לדעתי ההשוואה שעשית בין שוגג למזיד בין נפילה בראיה של משהו לא צנוע עבור גבר ברחוב שמובילה אותו לחטא, לבין גבר שנכנס לאתרים כאלה.

היא לא כ"כ נכונה

ההיגיון עצמו נכון, אותו גבר שהלך ברחוב והזדמן לו מראה לא צנוע שהוביל אח"כ ל X Y Z באמת משתמע שהוא פה סוג של אנוס והוא לא ממש עשה מעשה אקטיבי בנפילה הזאת, מאידך גבר שנכנס לאתרים כאלה, אומר מתוך נסיון(לא שנכנסתי לאתרי פורנו ח"ו, אבל כן היו לי נסיונות באינטרנט על צניעות) כשגבר עושה את זה, הוא לא ממש שולט בעצמו.. ז"א כן יש לו כביכול בחירה והוא נכנס במזיד לכל מיני מקומות, אבל זה סוג של מצב של אנוס (ואני מקווה שזה לא יתן ליגיטמציה לגברים שקוראים את זה אני רק מביע את דעתי) כשהיצר כביכול "משתלט" על הבן אדם מאוד מאוווד קשה לו לעצור.. אם אני לא טועה חז"ל מאוד מפארים אדם שמונע את עצמו בשעת עבירה כי גם הם מודעים לעניין שזה על גבול הבלתי אפשרי

אני מודע לזה שהדברים שאמרתי עלולים להישמע מאוד בעיתיים כי כביכול אני אומר "נו נו מסכנים הם לא יכולים לשלוט על עצמם.. הם אנוסים, זה לא הנקודה שלי, אני בטוח שכל גבר שנפל בזה ולא עשה תשובה ייענש. הנקודה שלי היא שיש פה גם לדעתי מימד מסוים של חוסר שליטה..

אגב, הזכרתי לפני כן לצערי ולשמחתי ההיחשפות הראשונה והאחרונה שלי עם פורנו הייתה בגיל 8, מה לעשות בבצפר חילוני ילדים כל הזמן מזכירים כל מיני מילים אז קשה לילד להשתלט על סקרנות, אני נכוותי שם אני מודע לזה, מצד שני זה גם גרם לי "להתקין" רימון במוח שלי חח, יש קו אדום שאותו אתה לא חוצה לא משנה מה.

היה לי חשוב להוסיף שחוץ מהעניין שהזכרת עם הרגש של האישה והחוסר צניעות שיש והדת וכו, לדעתי האתרים האלה גם משפיעים על הנפש של האדם מבחינה של אכזריות. 

לראות משהו לא טוב משפיע על הנפש, אם אני לא טועה שמעתי גם בשם הרב לונדין באחת ההרצאות שמביא חובות הלבבות שמזכיר שאפילו אלימות רגילה נגיד כמו מלחמות או מכות גם זה משפיע לרעה על הנפש אז אם בזה צריך להיזהר שנפש לא תיטמא אז ק"ו בין בנו של ק"ו שבדברים החמורים האלה צריכים להישמר.

הרבה פעמים יוצא לי לדבר עם השם שישאיר לי הנפש נקייה מכל הדברים המכוערים האלה, עוד לפני הקטע של יראת העונש חשוב לי מאוד שהנפש שלי לא תתלכלך, כמובן הרב מרחיב על זה לא מעט באורות התשובה.. לא ארחיב יותר *שוב מדגיש כל מה שכתבתי זו רק דעתי שזה לא ייתן לכם ליגיטמציה*

נזיר זה מי שלא צפה שלוש שנים??? מוגזם.

אולי בקרב מי שיש לו נייד לא מסונן ביד.

כתבת די נכון לדעתי

את צריכה להבין מאין נובע הצורך של בנים לראות

היצר של גבר לראות מישהי בנוי על התחושה שיש שם משהו שהוא צריך, משהו שישלים אותו.

ולכן אם אדם מרגיש שמה שמשלים אותו נמצא בכלל במקום אחר, הוא ימצא פחות (פחות! לא אפס) טעם בהסתכלות. זה יהיה הרבה פחות מלחמה בשבילו. כי הוא כבר לא צריך את הדבר הזה כדי להשלים אותו.

כמה שהקשר עם בת הזוג שלו יהיה בריא יותר וימלא אותו יותר מהצד הנפשי, כל מה שלא מחובר לזה יהיה פשוט לא משמעותי. ולכן כן, אם הוא יהיה בקשר שמשלים את החלק החסר בנפש שלו, והצניעות תהיה מאפיין נוכח באשה הזאת ובקשר הזה, הוא ירגיש שהסתכלות בחוץ היא הרבה פחות משמעותית.

זה לא אומר שאם הוא הסתכל יש חסרון באשה. יכולות להית הרבה סיבות למה הוא נכשל. אבל זה אלמנט שמקטין את הסיכון משמעותית.

אני אמנם כותב כאן בהכללה אבל כמובן יהיו גברים שחווים את זה אחרת. אני התרשמתי שמה שכתבתי מתאר יחסית הרבה אנשים, לא יודע אפילו אם הם הרוב

כמה הן משמעותיות כחלק מזוג, חלק של אדם שלם

גבר צריך במובן הנמוך "פיתו בסלו"

וכשאין, המסך יכול להפוך לפיתו או סלו

אבל אף אחד לא יודע מה הסטטיסטיקה המדויקת

נתונים שידועים לי בוודאות:

1 יצא לי לקלוט מדיבורים עם יותר מאדם אחד - ומדובר בבחורים שהכרתי כאנשים יראי שמיים ממש - שהם ממש עברו מלחמה בנושא, בלי קשר לזוגיות.

אני מניח שעם זוגיות המלחמה היתה נחסכת או לפחות מצטמצמת, כך שבפועל יכול להיות שאת לא היית חווה שום דבר מזה.

2 את בטח יודעת לבד שכל הסתכלות על חוסר צניעות - ברמות שונות - זמין מאד, חלק אפילו סתם בהליכה ברחוב, לצערנו. וגם התסכלות מכוונת אפילו על דברים ממש חמורים, זה מאד זמין. ולכן קשה להשוות לבגד לא צנוע, שזה משהו שאת קונה ונשאר אצלך להרבה זמן. זה יותר כמו לעבור ברמזור אדום או לעבור על המהירות המותרת - יש יצר חזק, יש אפשרות לעבור, ויש איסור.

3 אני מבין את הרצון שלך בקשר עם מישהו שהוא "נקי", אבל לדעתי כדאי שתעבדי בשני כיוונים - האחד בכיוון של למצוא מישהו שהוא כמה שיותר "נקי", והשני לקבל ולהבין שגם אם מישהו נכשל זה לא אומר עליו שהוא לא נלחם, זה לא אומר שהוא לא עומד בנסיונות, זה לא אומר שהוא לא רוצה (ומאד יכול להיות שהוא גם יכול!) לבנות בית קדוש.

4 אני כבר כמה וכמה שנים לא מסתובב בחברת בחורים כאלה, אבל יש הרבה בחורים שאפילו מורידים משקפיים ברחוב כדי שלא יתקלו במה שאסור לראות (אולי הם יתקלו בעמודים וקירות, סיפור אחר). והם באמת צדיקים, ואני יכול להאמין שאם הרגש שלהם לחוסר צניעות לא היה חזק, הם לא היו מקפידים על זה - ומכאן אני יכול לנחש שהם זהירים גם בתחום הזה. כמובן שום דבר לא מובטח - עייני שוב בסעיף 1.

אבל שוב, הנקודה החשובה היא 3:

תתמקדי בשילוב של חיפוש של בחור "נקי" יחד עם עבודה עם עצמך להבין שזה לא שולל את הדבקות בה' של אותו בחור.

אין טעם להתמקד בשאלה מי יותר מתאמץ או עלבון על השוואה או משהו. זה לא רלוונטי. השאלה היא מה זה משקף בפועל על הבחור, והתשובה היא שיכול להיות בחור עם רצונות טובים אבל שילוב של סיטואציות הוביל אותו לכשלונות שלא בהכרח ימשיכו. יכול להיות שאת באמת לא תוכלי להבין איך זה יכול להיות אבל זה כך.

כלומר, לזה שהמלחמה כנראה תהיה פחותה כאשר יש זוגיות שתאזן את הסיטואציה?

ואת טוענת שהסיבה היא שמדובר בהתמכרות, נכון?

אז קצת מידע רלוונטי, לא בהכרח תשובה למה שאת כותבת, בחלק אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת

חלק מאותם מקרים שפירטתי היו כשגיליתי כמה חברים (או קבוצות... ידעתי כי הם דיברו ביניהם על זה שהם יודעים שהם לא היחידים) שמשתמשים בשיטת 12 צעדים. כלומר הם התייחסו לזה כהתמכרות. חבר שאני יודע בוודאות שהוא אחד כזה, פגשתי אותו עם משפחתו (+ילדים) תקופה ארוכה אחר כך. כלומר, הוא כנראה הצליח לבנות זוגיות יציבה.

מצד שני, קשה לי להאמין שאצל *כל* מי שרואה תכנים כאלה מדובר ב*התמכרות*. אפילו לא 90%. יש הגדרות קליניות להתמכרות, וזה בדרך כלל לא הסיפור (כמו שכותב גם @מישהו איתי). בדיוק כמו שאנשים לא מכורים לאוכל, אפילו שהם לא יכולים לחיות בלעדיו. זה לא התמכרות, זה צורך גופני. אז גם כאן יש צורך נפשי/גופני מאד ברור, שבאופן טבעי מסופק במידה ובצורה טובה על ידי קשר זוגי. בהעדר קשר זוגי (אם בגלל גיל, כמו למשל בגיל 15, או בגלל שפשוט אין, בגיל מאוחר יותר), הצורך הנפשי/גופני הזה לא מסופק. אמנם נכון, יש מערכות שמנצלות את הרעב הזה כדי למשוך אנשים, ויש השקעה של מערכת משומנת בכמויות של כסף כדי שאנשים יימשכו לזה, אבל זה עדיין לא אומר שכל שימוש הוא התמכרות.

ברמה כזו או אחרת. אולי לא ברמה של סקסוהוליסטים. אבל ברמה שזה משבש אותם. משבש להם את הלימוד, משבש להם את השגרה ושעות הקימה והשינה וכו' וכו'. אפשר לראות שאצל הרבה בני נוער הנושא הזה עולה בשחנשים. זו ה- בעיה שלהם. הם לא מדברים על יחסים עם ההורים או עם הרבנים, על הבגרויות או על הדרכה בסניף. זה הנושא שיושב עליהם ותופס להם חלק נכבד מהחיים. והם חסרי אונים.

בדרך כלל חיי השגרה של נוער מתבגר הם משובשים בגלל דברים שממלאים את הזמן שלהם. זה לא משהו שהטכנולוגיה הזאת חידשה. זה משהו שמאפיין את הנוער מאז שאני מכיר את עצמי (ואני מכיר את עצמי כשעוד לא היה לכל אחד גישה לאינטרנט). עכשיו פשוט זה החליף את החברים/מוזיקה/משחקי מחשב*/וכו', כי זה מספק דברים שחברים לא.

אני יכול לקבל את ההגדרה "מכורים" בתוך המובן המאד רחב של המילה "מכורים", ובמובן צר מאד.

באותה מידה אנחנו יכולים להיות מכורים ל-רכב כי אנחנו מוציאים עליו יותר מדי כסף, תשומת לב כי אנחנו עושים שטויות בשבילה, דירה כי אנחנו נכנסים לחובות בשבילה, זוגיות כי אנחנו מוכנים להשקיע בשבילה, סוכר כי אנחנו צורכים יותר מדי...

אבל זה לא בהכרח מצריך טיפול קליני. פשוט צריך להבין איזה צורך מניע את זה, לספק את הצורך ברמה טובה ולהקטין את הזמינות לפתרון השני.

העובדה שהם סובלים מהסיטואציה בה הם נמצאים (זמינות, דרך כמעט יחידה לספק צורך נוכח מאד) לא אומרת שהם מכורים אלא פשוט שהמציאות היא כזאת שיש מסלול חיים מאד מאד מושך ומסלול חיים נכון יותר וממש לא אטרקטיבי. הם פשוט בוחרים במה שהטבע מושך אותם. התגברות על זה זה התגברות על הטבע.

---

*משחקי מחשב הם אולי דוגמה טובה - הם באמת מספקים חווית משתמש טובה, ולאנשים שבוחרים להתעסק בזה - "גיימרים" - זה כמעט מקצוע. בדיוק כמו אנשים שמשתתפים בספורט תחרותי.

הנקודה שאת אומרת היא שחייבים טיפול קליני. ל90% מבני הנוער של ימינו.

את זה אני לא יכול לקבל.

טיפול קליני יכול לטפל בהתמכרות, אבל אם לא מדובר בהתמכרות אלא במשיכה לפתרון גרוע וזמין - מדובר בעבודה נפשית של בניית אישיות חזקה מאד, לא בטיפול קליני. טיפול קליני לא אמור לדכא את היצר, ולכן כל עוד הדברים האלה מספקים את היצר הזה עצמו, טיפול קליני לא ימנע את זה.

לגבי הצפי שלך שבעוד עשר שנים זה יעלה את אחוזי האלימות והגירושין - אני מניח שאפשר לעשות סטטיסטיקה כבר היום. אני קצת יותר אופטימי, ולא בטוח בכלל שזה אמור לגרום לעליה של אחוזי אלימות. גירושין - אולי כן, כי אם לגבר יש פתרון כזה והוא אפילו התרגל אליו, ואשה לא תהיה מסוגלת להכיל את זה שהוא נכשל, ואז הם יתגרשו. אז אני יכול להבין את הרציונל.

שווה באמת לבדוק את הסטטיסטיקה בצורה נכונה ומבוקרת כדי שבאמת נדע את המציאות, לטובת כולנו. הפחדת יתר היא לא טובה, שאננות יתר היא גם לא טובה.

1 מה ההשפעה של זה על ההתנהגות ועל התודעה

2 כיון שסביר מאד להניח שזה משפיע אחרת על אנשים שונים, האם יש דרך להבין איך נכון לבן אדם להתמודד עם התוצאות

לצערי אני מרגיש שכיון שאנשים מתעסקים בשאלות של כן ולא - האם זה מזיק או רע או ניטרלי (לא מאמין שיש מישהו שחושב שזה טוב ומועיל), האם לעשות סינון, האם להתחתן עם מישהו ש.., האם להגביל, האם יש התמכרות - שוכחים להתעסק בשאלה הספציפית של - במה זה משפיע על התודעה ועל ההתנהגות, האם אפשר (ואיך) לזהות דפוסי תודעה והתנהגות שהתקלקלו והאם אפשר לתקן אותם ואיך אדם ספציפי יכול לתקן אצל עצמו. ושאלות ההתמודדות חשובות בעיני לא פחות

לא יודע מה מגובה עובדתית (יכול להיות שהכל מחקרים, יכול להיות שהכל השערות שלך), אבל אלו דברי טעם

זה כבר קיים לפחות עשר שנים אם לא יותר. 

זה שנערים צופים בדברים כאלה, לא אומר שהם יצפו בזה גם כשיבגרו. אי אפשר להשוות בין נער שעובר את גיל ההתבגרות לבין אדם בוגר. לא סתם רוב המכורים בעולם בכללי הם נערים, בין דתיים בין חילונים בין יהודים ובין גויים. 

אצל אנשים בוגרים זה עולם אחר לגמרי. ההורמונים של אדם בוגר לא דומים להורמונים של נער. מלא בחורים שבתור נערים היו לכאורה מכורים, כבר לא צופים בזה. והם לא עברו שום טיפול. פשוט ההורמונים שלהם התאזנו. 

אני מכיר בחורים לא הכי חזקים מבחינה דתית שלא צופים. כי זה לא רק נושא דתי. 

יכול להיות שיש להם בעיות בצניעות בעניינים אחרים. אבל הם לא צופים בתכנים כאלה ברשת.

בתור מכור אני יכול לומר שאחד הדברים הקריטיים הוא תחושת הבדידות והסלידה העצמית. כשהגעתי לקבוצות וראיתי שאני לא לבד זה נתן לי קרן אור ותקווה

א. וודאי שיש המון בגילי חתונה שלא נחשפים לתועבות האלה בהווה. 

זה משתנה הרבה לפי אורח חיים ותרבות. ככל שהגישה הטכנית לדברים האלה (חלק מההשתדלות) מצויה, כך גם החשיפה לחוסר צניעות מצויה יותר, וחריפה יותר. בין אם במכוון, ובין אם בשוגג.

בן אדם שחזר בתשובה, אבל לא השמיד את האפשרות לחטוא, תמיד הולך על חבל דק.

ב. בין כל ה99 אחוז שנחשפו (ולא בהכרח במכוון) זה בהכרח למי שיש גישה לזה.

תחשבי על כל מאות אלפי החסידים, ליטאים, חרד"לים, שטכנית אין להם פרצה זמינה כזאת, ועל כל השאר שלא.

ברור שהסטטיסטיקה דגמה את יושבי האינטרנט ולא את מי במחוץ למשחק מראש..

אני לא אומר שזה לא מצוי, לצערנו זה נוגס בכל מקום, אבל יש מקומות שהסטטיסטיקה אצלם פחות סוערת.

ג. ברגע שתראי את מי שאת נפגשת איתו, ותראי בו רצון גדול לקדושה וטהרה, ותביני שהרצונות שלו כ"כ טובים, ושואפים למעלה תמיד, ושעולם המושגים שלו בריא, אני מעריך שכבר לא תחשבי שהשאלה הזאת רלוונטית... 

ד. נ.ב הרבה פעמים התשובה של בעלי תשובה הרבה יותר מתוקה מצדיקות של הרבה צדיקים.

וזה משפיע עליהם הרבה יותר חיות וחילא יתיר בעבודת ה'.

לאור הקושי שאת רואה, ועם הסטטיסטיקות שיש כאן,

אולי יש יתרון דווקא לבעל תשובה בנושא?

כלומר, לא מישהו שלא נחשף אי פעם בחייו, אלא למישהו שנחשף ומתגבר ומתמודד עם זה?

מישהו אחר ציטט פה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים, ובעיניי יש לזה יתרון גם בטווח הארוך -

אם יגיע היום ותגלי שהבן שלך נופל בזה, יהיה לו מישהו שהוא אוהב, מכיר וסומך עליו שיכול לעזור לו בהתמודדות הזאת. שיגיד הייתי שם, ומצאתי דרך. זה לא סוף העולם, זה לא כרטיס לכיוון אחד, אלא אפשר להתמודד ולגדול מתוך הניסיונות. 

את תמיד תהיי במקום שאת לא מסוגלת להבין, אז אולי טוב שבן הזוג כן ידע...

ממש לא הכרחי שזה יקרה

מי שזה לא זמין לו או שהוא לא חושב על זה - כלומר, זה לא אופציה קיימת מבחינתו, מכל סיבה שהיא - זה לא מלמד עליו כלום.

אנשים לא מגיעים לזה באופן טבעי. אפשר להגיע בטעות או מבחירה, אבל זה לא כל הזמן נוכח. בטח אם בדרך כלל יש אינטרנט לא זמין או חסום.

אותה הבעיה עולה בצורה אחרת, אם כי קלה יותר.

האחוזים שנכתבו כאן הם ממחקרים לגבי פורנוגרפיה, אצל נערים חרדים שאין להם גישה לאינטרנט המחקר צריך להיות על הוצאת ז"ל ואוננות.

ההתמכרות היא עדין אותה התמכרות.

ואנשים שהיו רואים אותך לא היו חושבים שאתה מסתגר, ושאי אפשר לחיות ככה?

אז יש אנשים שהמנגנון אצלם פחות שחוק, והם מגיעים ממקום שאפשר להסתובב ברחוב בצורה נוחה, כשהם מגיעים לתחנה מרכזית והם נחשפים ללבוש אסור שהעין שלהם לא רגילה אליו. הם שומרים על הנפש שלהם ובצדק.

בגלל ההסתרה הגדולה והמיותרת של כל נושא המיניות (גם הצורה הקדושה שלה), מתעוררות שאלות שאין לחלק מהילדים מי שיענה עליהם.
פעם כשישבנו קבוצה של כמה בנות מהכיתה (מהיותר פתוחות), אחת שאלה 'מי סיפר לכם איך מבאים ילד לעולם?' כמה בנות אמרו שהן שאלו את ההורים והם ענו להם, כמה ידעו מחברות, ושתי בנות אמרו שגוגל סיפר להן כי ההורים לא ענו להן, יותר מאוחר אחת מהן אמרה לי בצורה קצת יותר ברורה שמחיפוש לחיפוש זה כבר זלג לפורנו. על פניו היא נראית צנועה והכל.
הייתי בשוק, איך זה בא להורים שלה ולכל הגישה החרדית בהפוכה...
 

ואני מניחה שאצל גברים זה הרבה יותר נפוץ.
 

 בגישה של החרדים, אבל אני לא חושב שהבעיה היא מה שתיארת..

שבחורה חרדית תגיע לפורנו כי רצתה להבין איך ילדים באים לעולם? איך נגיד- זה לא קורה הרבה (גם לא אצל בחורים).... כך שזה סיפור שלא מלמד על בעיתיות עקרונית.

אני כן מסכים שיש בעיה בהסתרה והדחקה של כל נושא המיניות. 

נתתי דוגמא, הדבר הכי קיצוני שיצא לי להיתקל בו עקב ההסתרה.

אחלה חתימה יש לך 

שיש גם בנות שמתמודדות עם הניסיון הזה. נכון שזה באחוזים יותר נמוכים מבנים, אך הן לא מעט. ולפעמים אין להן למי לפנות, כי כל הזמן מתייחסים רק לבנים, וחושבים שאצל הבנות אף אחת לא צריכה עזרה. 

אני לא יודע אם השאלה נכונה ביסודה

אבל כדאי שתראי מה שכתבתי פה:

כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו - לקראת נישואין וזוגיות

יעד נכון לחפש לפיו..

וכמו שכתבו פה חכמים

אך לטעמי את ממש ממש ממש לא צריכה לחפש דווקא את זה...

אבל עדיין, אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים ויש אנשים שהם באמת אנשים טובים ומדהימים ועדיין נופלים בזה, אני תמיד משתדל פשוט לא לשפוט, אי אפשר לדעת. ודאי שזה דבר גרוע מאוד, אבל אי אפשר לדעת. לא סתם הגמרא מלאה באמרות על חתונה מוקדמת והצלה מן העבירה, יכול להיות שאחרי החתונה זה יפסיק. בכל מקרה, זה רצון יותר לגיטימי מי ש*עכשיו* לא נחשף, אני עדיין לא יודע כמה זה מוצדק כי יש אנשים שהם בסדר לגמרי ושלא היית מאמינה שהם נופלים בזה לולי היית יודעת בוודאות. ואיך את מתכוונת לבדוק את זה בכלל??

מישהו שהניסיון הזה מטריד אותו בתדירות גבוהה, שהוא נמצא במאבק ובמלחמה לא להיכנס. 

אבל בחור שזה לא במחשבות שלו, זה לא מטריד אותו, הוא לא מרגיש שהוא במאבק לא ליפול. ואם תשאלי אותו מתי הפעם האחרונה שנפלת הוא בכלל לא יזכור (לא בגלל שעבר המון זמן אלא בגלל שזה לא בראש שלו הוא כבר לא זוכר את זה). 

זה לא רק עניין של זמן, זה עניין של המקום הנפשי שהוא נמצא בו. קשה לתת זמן מדויק, כי אין באמת זמן מדויק. אבל בחור יודע איפה הוא נמצא ביחס לניסיון הזה. 

לדעתי ככל שתמצאי אדם שפחות מחובר לטכנולוגיה (עדיף לא מבין באינטרנט בכלל) יש יותר סיכוי שהוא כזה,
ואני אסביר למה.

המנגנון של הנפילות

את מדמיינת שנפילה או צפייה בתכנים לא צנועים הוא "אירוע", אבל, לצערי, "נפילה" כיום היא משהו שיכול להיות מאוד אגבי.

חז"ל אומרים "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות".

כיום, הנגישות לא ייאומנת, והנפילה יכולה להיות מרגע, ממראה אחד של פרסומת שקפצה,
ולוקחת אדם ל5 דקות שבהם הוא "בוגד בעצמו" ובערכים שהוא מאמין בהם - ועושה דברים שהוא יתחרט עליהם אחר כך.
זהו, 5 דקות שבהם הוא ראה מה שראה. והמשיך בחייו.

לרוב זה לא "אירוע", לא צריך ללכת לשוםמקום כדי ליפול, או להיות מכור או אדם שלא שולט בעצמו מספיק, או עצוב במיוחד...
מספיקה הזמינות והשנייה של הלחיצה, של הטעות..

אלה כמה רגעים של חוסר-ריכוז (במובן העמוק של המילה, של לחשוב מה יקרה אם לא יעצור מיד)

כמובן, שככל שאדם חי בסביבה יותר מוגנת ושמורה, עד כמה שזה אפשרי - הוא יצליח ליפול פחות.
ואולי אף להימנע מזה בכלל. 

זהו, זו דעתי, ודומני שרבים (בעיקר בלשון זכר, אבל אולי גם רבות) יסכימו עם המתואר כאן.

זה לא אומר שזה "בסדר" לצפות בדברים כאלה, זה לא אומר שזה לא נרשם בנפש ומרחיק את האדם מעצמו ומאלהיו (במישור הרוחני), זה רק אומר שזה לא מעיד על רוע או אישיות בעיתיית..
שנזכה כולנו לעולם טהור ומתוקן יותר בעז"ה.

בהצלחה!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.