זקוקה לטיפים לבת 4 מתוקה ועקשנית שמאתגרת אותייעל מהדרום
לק"י

האמצעית של הבית שלנו, ילדה מתוקה, מדברת מהמם, פלפלית ו.....עקשנית. נראה שגיל ההתבגרות שלה שהתחיל לפני גיל שנתיים לא הולך להיעלם בקרוב.

אני לא יודעת איך להתמודד איתה.
בגדול אני משתדלת לבחור את המלחמות שלי ולא להלחם על הכל, אבל אצלה בגלל שהיא מאוד עקשנית, אני מרגישה צורך לשבור את העקשנות שלה ושתלמד שלא הכל יילך לפי הרצון שלה.

דוגמא מהיום: עמדנו לצאת לתפילת ילדים בבוקר והיא החליטה שהיא רוצה גרביים, אבל שאני אביא לה.
התעקשתי שהיא תלך להביא, כמובן שהיא התעקשה גם, אז התחלתי לצאת מהבית ולרדת במדרגות.
היא המשיכה להתעקש ולצעוק/ לבכות. עד שנכנעה.
הטוויסט בעלילה היה שהגרביים לא היו במקומם הקבוע והיא כמובן לא רצתה להיעזר באבא שלה (שזו סוגיה בפני עצמה, שלרוב הוא רוצה שאני אעזור לה).
בסוף הגעתי למטה, ומאחר שריחמתי גם על השכנים שצריכים לשמוע בכי וצעקות במדרגות (והיא גם לא ידעה איפה הגרביים), עליתי לבית להביא לה גרביים.

והבכי שלה מחרפן אותי. וכשהיא עייפה זה בכלל גורם לבכי יתר.

ומכירות שאומרים לחזור על ההוראה לילדים שוב ושוב. נניח "למיטה" "למיטה"....?
היא עושה לי את זה

בגדול היא מתעקשת על יותר מידי דברים: שאבוא איתה לשירותים, להתקע באמצע הדרך הביתה או הגן ולא לבוא גם כשאני כבר רחוקה (או לבוא בסוף בבכי) וכו'.

ממש אשמח לטיפים. אני מרגישה שקשה לי ממש להתמודד עם זה.
עוקבת, יש לי אחת כזאת בביתאמא_טריה_ל-2
אצל הפלפלית הקטנה שלי שגם מאתגרת אותנו הרבההמקורית
עוזר לדבר בפרחים. הכוונה לא בטון כועס או דורש מדי, אלא להרעיף אהבה תוך כדי הבקשה ושיהיה בטון שמח ואוהב לשלב חיבוק ונשיקה. או בקיצור לא להיכנס למוד מלחמתי לרוב זה עוזר אבל יש פעמים שנשבר לי המח 🤨
גם לי יש בת כזו בגיל דומהשקדי מרק
יש תקופות מאתגרות ומתישות ממש, ויש תקופות רגועות יותר.
מה שעוזר לי זה להבין שזו תקופה שתעבור (ותחזור אחר כך כמובן..)
וגם בגלל שזה תלוי תקופה אני מבינה שמשהו קשה לה, אולי קושי בגן, שינוי בבית, סתם משהו אישי רגשי שלה ואז יותר קל לי להכיל את זה.
לא שקל לי (,כמובן יש ימים שרק מחכה שיגמרו) אבל זה קצת עוזר..

מעבר לזה, אני ממש לא בגישה של לשבור את העקשנות. אם אני יכולה אני עוזרת לה, חושבת פעמיים אם היא מתחילה לבכות אם זה באמת משהו שווה את זה, ולפעמים משנה את דעתי, מסבירה לה שאני רואה שקשה לה וכו'.
אני יוצאת מנקודת הנחה שיש פה באמת קושי רגשי כלשהו.. וגם מודעת לכוחות שלי אז לפי זה בוחרת.
כתבת במקומי את הפוסט...מאמאיה
זאת הבת שלי ממש. מחכה לתגובות...
שלנו בת שנתייםאני חדשה כאן
אבל גם מאוד פלפלית ועקשנית במיוחד.
וגם שאר הילדים שלנו מאוד עקשנים.
מה שעוזר לי זה להציע לה דרכים לרדת מהעץ שהיא עולה עליו אבל הן מקובלות עלי
למשל, היא רוצה שאמא תשכב לידה עד שהיא תרדם וזה מאוד מגביל אותי, אני מוכנה לשבת על כסא מחוץ לחדר בטווח הראיה שלה.
זה לגמרי מאתגר, אני מסכימה איתך.
הבן שלי עוד לא בן שנתייםoo
וגם רוצה שאני אבוא אחריו כל הזמן, הוא תופס לי את היד ומושך שאני אבוא.
בסופ״ש הזה קלטתי שהוא מפרפר אותי ממקום למקום, רק בגלל שאין לי כוח לשמוע אותו בוכה, אז החלטתי שאני לא באה אחריו.
אז הוא משך ובכה וצעק, ואני הסברתי לו שהוא יכול להביא משחק ונשחק, והראתי לו את הבקבוק שלו אם הוא צמא.
הוא ניסה עוד הרבה פעמים, אבל אני קיבלתי החלטה ולא ויתרתי.

הטיפים שלי לעקשנות של ילדים:
לא כדאי להלחם במקום ציבורי
לצמצם את כמות הדברים שנלחמים עליהם למינימום, ככה נשאר מספיק כוח למלחמה
לודא שנלחמים על דבר נכון, ואם טעינו, להודות בפני הילד בטעות
אם בזמן המלחמה הילד נסער, כדאי להתעלם מהסערה, ואם רוצים להתייחס, אז להתעלם מהסיבה לסערה
וואי אני מתחרפנת רק מלקרוא אותך 😅חגהבגה
אני הייתי מנסה לתת לה לבחור בין 2 אפשרויות, ואז, אני לא מתעקשת כי הבחירה בידיים שלה.למשל- את יכולה ללכת להביא את הגרביים ואני אגרוב לך, או את יכולה לבקש מאבא. לא יותר מ2 כי זה מבלבל אותם..
אז היא נניח אומרת- לא, את תביאי, אז לא, אני יוצאת.
אם את רוצה לבחור, אני מחכה לך. אם לא אני הולכת.אבל הכי חשוב- לעמוד בזה..
זה ממש קשה ואני מבינה את המקום הזה ל לא להפריע לשכנים, אבל פעם אחת לעמוד במשהו דרמטי כזה וזה מין לקח.
גם האמצעית שלי עקשנית כמו פרד!!
פעם אחת אמרתי לה שאן משהו לא קורה היא לא יוצאת לגינה- וכך היה.
אחיות שלה יצאו על אמא שלי , והיא נשארה בבית.
אחר כך, אמרתי לה- את רוצה הזדמנות אחרונה, תעשי ותצאי?
עשתה מהר מהר ויצאה עם אחותי.
אבל היא ראתה שאני רצינית.
ובנחת, עם כמה שזה קשה.
זו בחירה שלה להתעקש ולהיכנס לפינה וזה בסדר מותר לה.
אנחנו יכולות לבוא בגישה שונה, לנסות לעזור, לתווך, אבל לא לעשות במקומן....
רעיון קטן לגבי להביא דבריםריבוזום
לפעמים אני אומרת שאני אוהבת אותה ורוצה לעזור לה וגם טוב לעזור לאחרים, אבל מצד שני היא צריכה ללמוד להיות עצמאית ולעשות דברים לבד, אז נחלק את העבודה כך ששני הערכים יישמרו. אני מביאה את החפץ חצי דרך אליה והיא צריכה לבוא ולקחת משם, או משהו כזה.
בול הבן שלייוקי
עוקבת
קודם כל וואו זה באמת לא תמידאני זה א
קל להתמודד עם ילדים עקשניים.
יכול להיות שיש לה קצת עניין של קיבעון? זה פשוט עלה לי מהדוגמאות של הסוף שנתת על הגן והשרותים.
בתור התחלה זה שאת בוחרת את המלחמות שלך זה מצויין.
הייתי עושה רשימה של דברים שחוזרים על עצמם ובוחרת דבר אחד או שניים שעליהם לא מוותרת .
עכשיו איך?
קודם כל עושה לה הכנה נניח עם זה השרותים אז אומרת לה שהיא גדולה ומעכשיו אמא יכולה להדליק לה את האור אבל לא נשארת איתה ורק אם צריכה עזרה אמא תבוא אפשר אולי גם לעשות איזה סוג של מבצע ולצפר במשהו קטן כשמתגברת.
וכמובן הרבה מחמאות ואיזה גדולה את ווואו נספר ל.... ונכתוב פתק לגננת וכו.
והכי חשוב שתבחרי משהו שתעמדי בו ותשתפי את בעלך גם בעניין שיתן את התמיכה שלו בזה.
ועוד משהו חשוב שתמיד יהיה לך דרך מכובדת לרדת מהעץ בלי לשבור את המילה שלך.
אני יתן לך דוגמא מהבן שלי היום רצינו ללכת ואמרתי לו שיתלבש ורצה שאלביש אותו ולא יכולתי.עכשיו הוא מסוגל לבד אבל הוא קצת מתפנק אז הוא לא התלבש ואמרתי לו שאני לא מלבישה ואם הוא רוצה לבוא איתנו הוא צריך להיות מוכן כי כשאלך אני לא מחכה.עכשיו ראיתי שהוא מתעקש ולא מוכן ואני לא רציתי לשבור את המילה שלי אז ביקשתי מבעלי בשקט שיעזור לו ובסוף כשבעלי קצת עזר לו הוא התלבש לבש.
לפעמים ילדים שיש להם קיבעון לדברים מסוימים צריך לאט לאט לשבור להם את זה בדברים קטנים .
בהצלחה ואחרי כל החפירה שלי חיבוק ענק
רעיוןמכחול
אולי לנסות "לחפש בפנס" את התכונות שאת רוצה למצוא בה, כמו שעינת נתן מציעה ב"חיימשלי"?

נניח אם ההיפך מעקשנות זה גמישות, אז להחליט שעכשיו המשימה שלך זה להראות לה שהיא גמישה. אפשר לספר פעם סיפור על ילד או ילדה שהיו גמישים (רצו שוקו אבל לא היה בחנות אז בחרו מילקי), רק כדי לוודא שהיא מבינה את המילה, ואז להתחיל לחפש אצלה גמישות.
כל פעם שאת מזהה גמישות פיצית (רצתה גרביים כחולים אבל הם היו בכביסה והיא הסכימה לקבל את הסגולים בלי לעשות מזה עניין), לעשות מזה עניין שלם "איזה ילדה גמישה יש לי! איזה כיף שאת כל כך גמישה! אם את בוחרת משהו ואי אפשר את יודעת מיד לבחור משהו אחר! כל הכבוד! איזה תכונה טובה! יש הרבה ילדים בגיל 4 שלא כל כך גמישים כמוך!"
מהמם!אפונה
קראתי מה שכתבתן. אז תודה!!יעל מהדרום
לק"י

מניחה שאגיב בפירוט בהמשך!
מוכר!!בת 30
יש לי שתי עקשניות כאלה. ב''ה שעברו את גיל 4 כבר...
אני יודעת שעם הראשונה עשיתי מלאאאאאא טעויות , ועדיין עושה, לצערי.
עם העקשנית השניה כבר ידעתי איך להתנהל בצורה טובה יותר, נראה לי.

טיפים?
א. אל תקראי לה ''עקשנית''. גם לא כשאת מאבדת את העשתונות...
ב. אלו ילדים עם רצונות מאוד חזקים. כשהם גדלים קצת העקשנות משנה קצת את פניה והופכת להיות מקור להתמדה ולהצלחה, אז כמה שפחות לשבור...
אמנם הצבת גבולות וסמכות הורית זה בהחלט נצרך, אבל לא במטרה לשבור.
אולי להגדיר את המטרה באופן שונה- נניח, במטרה להפסיק התנהגות מסוימת שהיא לא טובה לה ולכם.
ג. יכול להיות שהיא גם קצת רגישה? ולכן יותר דברים מפריעים לה, או שדברים שבעינייך הם זניחים, בעיניה הם מאוד חשובים?
שווה לך, לנסות לדבר איתה, אחרי אירוע כזה, ולנסות להגיע איתה להבנה של הרגש. ''היה לך מאוד חשוב ללבוש גרביים, למה זה כ''כ חשוב לך?"
(עקשנית מס' 2 שלי התעקשה בתחילת הקיץ שעבר ללבוש אך ורק טייץ ארוך למרות החום. מה שניסיתי לא עזר. אז באמת ניסיתי לברר איתה...הסתבר שהיא לקחה ללב משפט שילדה בגן אמרה לה ''זה מכוער כשרואים את הרגליים'' . אמנם ההבנה של הגורם לא שינתה את המצב...היא המשיכה עם הארוך אבל אני הפסקתי את המאבק)
יכול מאוד להיות שמאחורי התעקשויות מסוימות עומד רגש כמו חשש, בושה, חוסר נוחות פיזית, וכד'. ואם את עולה על השורש ונותנת לה פתרון, לפעמים זה יכול לטפל בהתעקשות הספציפית הזו. (נניח- למה חשוב לה שתבואי איתה לשירותים? תבדקי, אולי זה פחד. לא יודעת למה, אבל אצלי כמה מפחדים...הם בטוחים שיש איזה יצור בתוך הצינור הזה של השירותים ושהוא מסתכל עליהם)
בכלל, אני נוכחתי לדעת שלפעמים עקשנות מתמוססת לה ברגע אם היא מרגישה שאני איתה ולא נגדה, שאני מבינה את הרצון שלה , גם אם אני לא מאפשרת אותו..
עם הגדולות אני לפעמים אפילו אומרת להן ''הלו, אני איתך, לא נגדך..''
ד. כשאת עומדת על שלך, והיא בסוף מיישרת איתך קו, גם אם זה אחרי בכי מתיש וצרחות, אז קודם כל תחמיאי לה ''כל הכבוד שעשית את זה למרות שהיה לך קשה'', ושנית, תנסי לשקף לה שהיא עצמה הפסידה מהסיפור הזה, בעצם העובדה שהיא בכתה והתעקשה כ''כ הרבה, והיה לה הרבה יותר נעים אם מההתחלה היתה עושה מה שאמרת לה.
ה. אני לפעמים אומרת להן ''תבחרי על מה את מתעקשת''. נניח- את רוצה לצאת לתפילת ילדים. היא מתעקשת על גרביים. תגידי לה ''או גרביים או תפילה, על מה את בוחרת להתעקש?" אם את מתעקשת על גרביים, את מוותרת על התפילה. אם את מתעקשת על התפילה, תוותרי על הגרביים.
לא תמיד אפשר להשתמש בזה, כי לפעמים שאר הילדים עלולים להפסיד מזה, וזה לא פייר. לפעמים זה גם לא עוזר...אבל בעיני חשוב שהיא תבין שיש שני צדדים להתעקשות ויש לזה מחיר.
ו. יש מצבים ששווה להשתמש בשוחד.. להבטיח לה שלוק כשנגיע הביתה מהגן. אבל לעשות את זה מראש, לא כשכבר את בתוך הסיטואציה.
ז. מסיחי דעת. כשאת יודעת שיש מצבים שהם נקודות תורפה, כמו חזרה מהגן, אז מראש תמנעי את המצב. נניח להגיד לה ''אני אגיע הביתה ראשונה''! ולהתחיל לרוץ. היא מן הסתם תיכנס לענין ותנסה להגיע ראשונה. וככה תגיעו מהר ובשמחה הביתה.

ודבר אחרון, מהנסיון שלי עם העקשנית הגדולה , יש תקופות שבהן התסכול הזה כ''כ ממלא אותך שאת לא מצליחה לראות את המתיקות והטוב שלה. כי את מותשת. אז תנסי להזכיר לעצמך כמה היא מתוקה וכמה את אוהבת אותה. הכי נוח זה כשהיא ישנה 🙂..פשוט לעמוד ולהסתכל עליה ולהתמלא אהבה וקצת סבלנות.

אגב, העקשנית הגדולה שלי, ממש לנגד עיני הופכת להיות נערה מיוחדת ומעניינת. אז שווה לחכות קצת..
בהצלחה!!
רק חייבת להגיב שזה כל כך כיף שיש פה נשים עם חכמת חייםהריון ולידה_פצ
וניסיון שמשקיעות ומגיבות באריכות.
הגבתי לך, אבל מתייחס לכולן.
הילדים שלי עוד לא בגיל, אבל ב"ה לומדת מהניסיון שלכן כל כך הרבה!!
תודה! התחברתי למה שכתבתיעל מהדרום
לק"י

יש דברים שאני בהחלט עושה.
תמיד טוב לשמוע שוב גם מנשים אחרות מה הן עושות. ונתת לי עוד רעיונות.
אני למדתי משהו שממש שינה לנומזלטוב
במקום להיכנס למלחמה , פשוט הופכים הכל למצחיק..
זאת אומרת, היא לא הסכימה עכשיו לנעול את הנעליים? אני לא מלבישה על עצמי פרצוף זעוף ומלחמתי אלא את החיוך הכי ענק שלי.. " איזה מצחיקות הנעליים האלה..תראי איך הם מדגדגות אותך בבטן" ואז המלחמה נעלמת..

האמת שבהתחלה בעלי לא התחבר לזה, הוא אמר שצריך לחנך והילד צריך לדעת גבולות.
אז סיכמנו שננסה.. ובאמת הגישה הזאת הורידה לנו את המלחמות בהרבה, ואנחנו מרגישים שגם כשאנחנו שמים עכשיו גבול אדום זה קל בהרבה כי יש לנו תקשורת טובה שמחה ומשוחררת עם הילדים ולא תקשורת שמבוססת על הרבה מלחמות.

אגב אני ממש מתעניינת בדיוק על השיטה של תקשורת מקרבת.. זה נראה לי די באיזור הזה
נכון, אני עושה גם את זה לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אבל לפעמים אין לי כח וסבלנות. ויאללה! שתקבל מרות לפעמים גם בלי צחוקים🙈

(סתם. לא שתמיד היא מתווכחת ומסרבת, אבל יותר מידי בשבילי).
זה עובד לך בגיל 4, או בגיל שנתיים?מכחול
4.. וגם שנתיים מזלטוב
שלי כשאני עושה משהו שיצחיק אותו כשהוא בכעססמיילי12
הוא מגיב- אבל זה לא מצחיק למה את צוחקת עלי למה למההה
ובוכה🤦‍♀️
גם אני עוקבת אחרי הורות מקרבתשפע ברכה
יש קבוצה בפייסבוק שמדברים שם על זה
אם הבנתי נכון הרעיון בתקשורת מקרבת זה לזהות מה הצורך של הילד שעומד מאחורי ההתנהגות ולדבר איתו באמפטיה על הרגשות שלו ופחות לתת פוקוס ולהגיב על התנהגות עצמה

גם לי יש ילדה מהממת ומאתגרת בבית
טיפוס מנהיג שצריך לשלוט בהכל...
ואני שמה לב שכדאי לתת לה תמיד לבחור ולהחליט איפה שאפשר

יש משחק חמוד שאני עושה איתה לפעמים
למשל צריך לעשות אמבטיה והיא לא רוצה
אני מושיטה לה 2 ידיים ואומרת לה
אם את רוצה להיכנס בקפיצות תני כיף ביד ימין אם בדגדוגים ביד שמאל. אם רוצה שמפו אדום ביד ימין אם בצהוב ביד שמאל.. היא ממש זורמת עם זה..

וואי הבן שלי בן שנתיים ורבעלאיודעתת

וזה ממש נשמע תאורים שלו.

 

האמת שגמרתי את השבת גמורה ממנו.

יצא לי החשק מחנוכה כי כל רגע נהפך לקרב מתיש.

אשכרה גיל ההתבגרות אבל עם הגיון של בן שנתיים

בדיוק שמעתי פודקאסט מענייןילד בכור
אולי זה יהיה לך רלוונטי.. קוראים לו מונטוסרית וזה פרק שלוש. זה על גיל שנתיים אבל אולי יעזור גם לך
בול בת ה4 שלי!!רק שאלה לי
בפועל אני גם מרגישה כמוך, שצריך לשבור את העקשנות הזאת אז אני מתעקשת איתה במקומות שלא הייתי מתעקשת סתם ככה. אבל הלב שלי אומר לי שזה סתם יצר הרע, זה להראות לה מי פה המחליט, מי מתווה את הדרך. הילדים הן מראה כמעט מדויקת שלנו - אם אני לא אתעקש על משהו מסוים ואראה לה גמישות היא תקלוט שאפשר להתגמש וזה ממש בסדר, וזה אפילו נעים יותר.
למשל דוגמה מהיום: ירדתי איתה ועם עגלה במדרגות (הרבה מדרגות). היא התעכבה במעלה המדרגות למרות שאמרתי לה לרדת ואני כבר המשכתי לרדת. כשהגעתי למטה היא רצתה שאחזור למעלה ואתן לה יד. אמרתי לה שלא כי כבר ירדתי וזאת בעיה שלה שהיא התעכבה. בקיצור, הייתה התעקשות הדדית של שתינו... בשכל ידעתי שאני עושה טעות, כי אם לא אתעקש איתה היא תראה שאמא באה לקראתה והיא גם תרצה לבוא לקראתי (בכללי בחיים) וגם פה ספציפית אני משדרת לה עצלנות שזה קשה לעלות מדרגות ולמי יש כוח לזה. בפועל המשכתי להתעקש, היצר הרע הזה...

את כל זה אני יודעת בשכל, אבל לצערי לא כ"כ מיישמת.

חוצמזה, עוקבת...
טוב, קראתי הכל ואחזור לקרוא שוב נראה לייעל מהדרום
לק"י

אבל נשמע שאין הרבה מה לעשות, בעיקר לנשוך שפתיים ולהתפלל שזה יעבור לפני שיגיע גיל ההתבגרות הבא.

ומה עושים עם בקשות לא הגיוניות (שמלוות בבכי הרבה פעמים)?!
לדוגמא: אני מניקה את הקטנה והיא רוצה שרק אני אקלח אותה, אני בשירותים והיא בוכה לי ליד הדלת שאני אבוא, אני בעבודה והיא מסרבת לנגב לעצמה או שאבא שלה ינגב לה ומחכה לי שעה וחצי(!) (בסוף נשברה והסתדרה בלעדי) וכדומה.

באמת שהבכי מחרפן.
קשה לי למצוא בי אמפטיה וסבלנות (כמו שממליצים בספרים "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו....").
חייבת לשאול איך אתם מתמודדים עם הבכי הממושך?מאמאיה
את מצליחה להשאר שלווה?
אני ממש בנקודת משבר בהתמודדות הזאת.
סבלנותי פוקעת מהבכי.....
לפעמים שותקת בזעף, לפעמים נוזפת בה ולפעמים כועסת וצועקתיעל מהדרום
לק"י

כן משתדלת לענות בנחת. לא תמיד זה קורה.
זה ממש ממש מחרפן.
כיוון שהדוגמאות שנתת מוכרות לי עד כאבמאמאיה
באופיין הדומה למה שקורה אצלנו בבית, אני קצת (הרבה) רוצה שתהיי קבוצת תמיכה שלי. היה לנו שבוע קשוח ממש גדוש בארועים מהסוג הזה (כולל הרבה 'חלוקת עבודה' של "ביקשתי מאמא!!!!"...)
אני מתחרפנתתתת 😬
אז יאללה! מוזמנת לפרוק פהיעל מהדרום
לק"י

זה לגמרי המקום.

גם אצלינו היא מעדיפה אותי וזה משגע.
פחות לפרוק, יותר לשמוע איך אחרים/ות שורדיםמאמאיה
רוצה לאמץ טיפים ועצות מנסיונם של אחרים....
אוקי...היו פה טיפים בשרשור הזהיעל מהדרום
גם אצלנוסליל
זה ככה.

והוא גם מקובע מאוד.

רוצה לאכול ארוחת בוקר רק עם כפית בצבע אחד ולא בצבע אחר.
רק שאמא תביא ולא שאבא
לאכול לארוחת צהריים יוגורט וצימוקים במקום שניצל ופסטה (אבל אתמול אהבת, היום זה כבר לא טעים?)
רוצה לשטוף ידיים לבד
רוצה שאני אעזור לו לשטוף ידיים
רוצה שאח שלו יהיה לידו
רוצה שאח שלו יהיה כמה שיותר רחוק ממנו
רוצה קינוח, אבל לא את זה. גם לא את ההוא. אה, בעצם כן את זה.
רוצה לאכול, אבל לא אוהב את מה שאני מציעה לו. אז מה אתה רוצה? לא יודע, תגידי לי את. אבל אני אומרת ואתה לא רוצה. אז תגידי משהו אחר. כמו מה למשל? לא יודע. אז תחשוב. אני לא יכול, זה קשה לי. אז אל תאכל. אבל אני רעב!!! אז תאכל. אבל אני לא אוהב כלום.

וכל דבר שאומרים לו לא מלווה בבכי.

לא קראתי כל כך בעיון את כל השרשור.

אצלנו אני חושבת שזה קשור לשני דברים.

א. בחינת גבולות
ב. תשומת לב

מה הפתרון? אני עוד בעצמי לא לגמרי יודעת.
לנסות להתמקד בשני הדברים האלו.


זה נראה לי כמו 2 דבריםהמקורית
1. צורך בתשומת לב
2. צורך בהצבת גבולות והבנת סיטואציה. נראה לי שזה די מתערבב אצלה
היא כאילו בוחנת אותך (דרך הסיפור של המקלחת לדוגמה) , שנראה שהיא רצתה גם לראות אם תפסיקי עכשיו בשבילה
וגם הדרישות שלה לא תואמות סיטואציה (שעה וחצי לחכות לניגוב כשאת לא בבית זה וואו) והיא אשכרה מחכה לך. צריכה אותך. קוראת לך מעבר לשירותים

אני הייתי מנסה בכיוון של הרבה תשומת לב מצד אחד, ומצד שני לא להתרגש מהבכי. לשקף לה למה את לא יכולה עכשיו עם הרבה אמפתיה ולהגיד שכשתלפני ותוכלי לבוא אז תבואי .
אני כנראה באמת צריכה לתת לה תשומת לב מעבריעל מהדרום
לק"י

והיא באמת ילדה עם אופי. מקווה שאחותה הקטנה תקח פחות מהאופי הזה

גם מאוד בלבוסטית כזאת, רוצה להחליט (גם לאחיה הגדול)
קשוחהמקורית
אבל שווה לך לנסות להשקיע בעניין של תשומת הלב, זה ממתן אותם
תודה! האמת ילדה שכיף לדבר ולהיות איתה (כשהיא רגועה)יעל מהדרום
לק"י

היא לא כל היום מתנהלת ככה.
אבל כשכן זה מאתגר.
פעם מדריכה לגיל הרך אמרה ליעלה למעלה
לתת תשומת לב בקטע שרואים אותה ומבחינים אותה (כאילו לא רק בקטע של חיבוקים ונשיקות)
למשל:
אם מזגת לה 3 דברים לצלחת והיא אכלה רק 2 דברים- אז להגיד לה אני רואה שאת אוהבת אורז ואפונה.
אם ראית שהיא צבעה בצבע מסוים- להגיד לה אני רואה שאת אוהבת צבע וורוד
בקיצור בסגנון הזה
ולגבי התפרצויות בכי היא אמרה לי - להגיד בנחת פעם אחת- מתוקה את מוזמנת להצטרף אלינו,אנחנו עכשיו עושים כך וכך. ואז להתעלם
האם הבכי שלה הופך אותך למתוחה?הריוניתאנונימית
האם כשהיא בוכה הבכי שלה מנהל אותך כי הוא מביך/מציק/וכדו'?
אם כן, בזהירות אני אומרת - אולי יעזור לעבוד על זה שהבכי באמת לא ילחיץ אותך/ יכניס אותך למתח, כמובן כשהוא בטווח זמן מסויים וטונים מסויימים ולא משהו קיצוני ומוגזם, להתנהל בזמן הבכי מהשכל ולא מתוך מחשבה איך אני מקצרת את הבכי, להישאר שלווה ועניינית- זה יכול אולי להשפיע ולגרום לה להבין שהבכי לא אפקטיבי- אולי היא מבינה שזה מלחיץ וכדו', זה יכול לקחת שבועיים/ שלוש אבל אמור להשפיע..ובנוסף לפעמים הבכי משחרר ואחרי זה נרגעים טבעית.
זה מעצבן בעיקר. מאוד קשה להשאר בסבבה עם הצרמוניה ברקעיעל מהדרום
לק"י

אולי אטמי אוזניים זה פתרון יעיל🙉
מתייחסת בעצמי וסליחה שאני מנצלשת ליעל מהדרום את השרשור...מאמאיה
אני מנסה להשאר שלווה מול הבכי אבל לא מצליחה. הוא מערער אותי לחלוטין. הלוואי והייתי יודעת איך לעשות זאת. הבכי הרם והממושך מכניס אותי למתח ומוציא אותי מאיזון....
תנסי להבין ממה את חוששת... מהבושה?הריוניתאנונימית
רוב הפעמים זה בכי נורמאלי שקורה לילדים, ואני מבינה את המתח שנגרם, אבל אפשר לעבוד על זה שזה לא ילחיץ, לדוגמא להגיד לעצמך: לא נורא, זה קורה להרבה ילדים, אין לי מה להתבייש, תבדקי בשעון כמה זמן זה לוקח, זה עוזר להכניס למסגרת של זמן ולפרופורציה, בהתחלה זה לוקח יותר זמן ולאט לאט זה יורד.. ועובר הרבה פעמים..
הילדים קולטים אם ההורים נהיים מתוחים ושזה מנהל אותם..
עזבי בושה. בטח בבית....יעל מהדרום
לק"י

זה מ ח ר פ ן.

זה "אאאאאאאאא" כזה, בכי נמרח, דמעות תנין. לפעמים צרחות.
פשוט מוציא מהדעת.

גם כשהיא עושה קונצים ברחוב ואני קוראת לה מליון פעם, אני כבר אומרת שבטח כל הרחוב יודע שיש פה ילדה בשם שלה.
לא מתביישת.
אישית אצלנו אם היא ממש צורחתבאורות
אנחנו מבקשים שתלך לחדר שלה ותרגע שם, כי זה ממש לא נעים לנו. כמובן שלפני מציעים פתרונות לגורם הבכי אבל אם היא ב"טנטרום" בכי כזה, לפעמים הם פשוט צריכים להוציא את זה מהמערכת. ואז בדרכ אם אבוא אחרי כמה דק ואציע חיבוק זה יעזור...
אצלינו זה יהיה לקחת אותה לחדר. ללכת לבד לא יקרהיעל מהדרוםאחרונה
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.אחרונה

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך