ספר קליל סבבה כזה

וגם חלקו הלכה, למרות שכנראה שרובו לא. אז לא יודע אם זה מה שאתם מחפשים... אם לא, אז לפחות ניסיתי

א – מעלת המצווה – פניני הלכה

כנראה לא יתקלו בפסיקות "שנויות במחלוקת" כל כך, הן ספורות.

ובגלל זה להחרים רב או ספרים שכתב, זה ממש תמוה

וגם, הרב עובדיה ואחרים הוציאו פסקים עוד שהיו בגיל צעיר מהרב אלעזר מלמד.

אינני יכול ורוצה להיכנס בפסקים של גדולי הדור. אבל, מקריאה של הדברים "הכל כך מזעזעים" שמצדיקים לכאורה את החרמת הספרים, לא מצאתי שהתיר איסורי תורה ח"ו, ואף לא איסורי דרבנן.

כן, חלק מהפסיקה היא מקילה, ואולי הרקע הוא רצון להתחבר ולהנגיש את ההלכה לציבור הרחב ולא רק לבחורי ישיבה/אברכים שרוצים לצאת ידי כל השיטות. יש כיום ריפיון בחלק מהציבור בחלק מהתחומים, והרב אליעזר מלמד רצה לתת כיוון יותר מיקל בכדי להגיע לציבור שמילא ללא הכוונה ינהג באופן שבכלל לא לפי ההלכה. אז נכון, בחלק מהדברים זה לא ההדרכה הרגילה בישיבות לחתנים, אבל, מותר להסביר זאת לחתנים שמחפשים להדר בקיום המצוות, שיש מקום להחמיר/לא ללכת לקולא.

אבל, אני לא חושב שהחרמה מתאימה. ואני שמח שיש תלמידי חכמים נוספים שחושבים כך..

הוא עצמו כתב בתשובה שכל רבני ירושלים יצאו עליו שזה נגד המנהג. אבל הוא לא מתחשב בזה כי כך לדעתו ההלכה..

בוא נתחיל מהרב ליאור שהתיר נגד כל גדולי הדור לעלות להר הבית (איסור כרת. נגד הרב קוק, הרב צבי יהודה, הגר"ע, הרב משאש, ומי לא). ולאכול בשר ודג (נגד כולם. חוץ ממג"א 800 שנה אף אחד לא אמר את זה). ולברך העץ על שוקולד, לא מכיר עוד רבנים בני 80 ומעלה שכתבו כך. 

הרב עובדיה התיר לסמוך על הנטע שעשועים ב'ברי לי שלא הרגשתי'. ולא חזר בו, רק אמר שבנשים שלא מרגישות 'והיה ה' עם השופט'. אם זה לא נגד הקונצנזוס - אני לא יודע מה כן.

יש לי עוד המון חומר, אבל ניתן לכם להתחיל עם זה

התיר לבעל להיות נוכח בחדר הלידה. נגד. מנהג. ישראל. מאז. ומעולם. 
ולמרות שברור שיש חשש תקלה וכו'. ולמרות שרבנים רבים בדורו יצאו נגד הפרצה הזאת. אז תגידו שגם הרב פיינשטיין התיר - הרי שגם הרב פיינשטיין יוצא נגד הקונצנזוס. תמצאו מקור אחד שמתיר לבעל להיות בחדר לידה לפניהם. הם פשוט 'פרצו גדר' בלשונכם.

ספר פוע"ה: "הרב יעקב אריאל הוסיף שבעל שנמנע ולא נענה לבקשת אשתו להחזיק בידה כשהיא מתייסרת בחבליה, הריהו בגדר חסיד שוטה, מפני שאין זה מגע של חיבה אלא של הבנה והשתתפות בסבל מצד האדם הקרוב אליה, ויישוב דעתה של היולדת הוא חלק מפיקוח נפש שהתירו לצרכו חילול שבת. ולמעשה ראוי להשתמש בכפפות לצורך כך".

תשובה באתר מכון התורה והארץ: 
"התמיכה באשה בשעת לידה ובמיוחד בלידה ראשונה חשובה מאד. הסיבות שבגללן המליצו הפוסקים שהבעל לא יהיה בתוך חדר לידה הן מחמת מגע שאסור מתחילת הלידה (פתיחה גדולה או צירים חזקים או ירידת מים וכד') מפני שהאשה נחשבת מאז כנידה. ועוד שהשהיה לצידה בחדר לידה יכולה לגרום להסתכלות אסורה במקומות המכוסים. כמו"כ מבחינת הסיוע הנפשי לא תמיד הבעל הוא המרגיע ומסייע, ולעתים הוא לחוץ ומבולבל לא פחות מהאשה, מה גם שלעתים הוא נפגש בצדדי התנהגות קשים וחריפים אצל אשתו בגלל הכאבים החזקים שעוברים עליה, והוא אינו יודע מה לעשות במצבים כאלו. ע"כ הרצוי שחברה קרובה או קרובת משפחה שעברה כבר לידה אחת או יותר תהא לצידה בכל תהליך הלידה. במידה ואין זה ניתן והיחידי שיכול לסייע הוא הבעל, ישהה עימה הבעל בזמן הצירים אך ראוי שמתחילת הלידה יזהר מנגיעה יעמוד כשפניו מול פניה ואם יש צורך לתמוך בה יעשה זאת כשהוא לבוש כפפות (אלו מצויות בכל בית חולים ויש להצטייד בהן לפני הלידה) או שבלידה עצמה יצא מחדר לידה".

 

גם מאתר מכון התורה והארץ:
"שאלה: בעלי כהן ואני מעוניינת ללדת בבית החולים תל השומר. האם יוכל להיות איתי בלידה?תשובה:....(אריכות דברים על טומאת כהן) אך אם את זקוקה לבעלך מאוד הוא יכול להיות אתך בלידה בתנאי שילבש כפפות ולא יימצא במצב שיראה מקומות צנועים"

כאמור, נגד המנהג באופן נחרץ לחלוטין, אפילו בקיבוץ הדתי עוד לא מתירים את זה כנראה, ויש שיאמרו נגד ההלכה

זה נטע שעשועים. בראשונים ובשו"ע כתוב שבדיקה פנימית טמאה.

יש סוברים שחזקת דם בא בהרגשה (בהווה או בעבר). ויש סוברים שחזקה שהעד בלבל את ההרגשה.
הגר"ע הקל למעשה לסמוך על הנט"ש שסובר שהעד מבלבל את ההרגשה זה חשש לקולא בגמרא בנידה נז,א ולא חשש לחומרא כפי שפירשו רוב האחרונים וכפי שמשמע מהרמב"ם והב"י. 
לא ידוע על שום פוסק שסמך על הנט"ש בדורות האחרונים.

תשלים את הסוגיא ונדבר. אולי כדאי שתפתח פניני הלכה ותלמד שם. בטוח שתחכים

יש גמרא בנידה נז,א שחוששת דילמא ארגשה ולאו אדעתא בבדיקה פנימית, האחרונים רובם המוחלט (חת"ס רעק"א כרו"פ ערוה"ש ועוד ועוד) הבינו שהחשש הוא לחומרא, שגם אם אומרת שלא מרגישה אנו אומרים שכן, והנט"ש (מכיר את השם שלו מסוגיות אחרות?? אולי איזה פסק מהלכות ציצית משהו?) אומר שהפשט הוא חשש לקולא.
חוזר על הבקשה - תמצא פוסק בדורות האחרונים שפסק כמו הנט"ש.
אחרת, נאלץ להורות על הוצאת ספרי הגר"ע מבית המדרש וכו'. לשמור על טהרת הקודש זו המשימה החשובה ביותר בדורנו. לא לאפשר לפרוץ פרצות בקודש

לא אמרתי בשום מקום 'אף אחרון', אמרתי שרוב האחרונים סוברים לא כך.
 

ושוב, הבנת הנקרא - יהודה, אני מבקש ממך פוסקים בדורות האחרונים שפסקו כך. נורא נורא פשוט. הפרדס רימונים נפטר ב1865. בוא ננסה שוב. 

כרתי ופלתי; שב יעקב, חו”ד,  בינת אדם ז, ח; רע”א, חת”ס ועוד

אז הנה הפרדס רימונים:
 (פתחי נדה, עמ' נב בחדש):

ומעתה לפי"ז הנה נתבאר לנו הדין אם מצאה ע"י בדיקה ולא ארגשה, דאם הוא משוך מטמאי' לה אפי' הניחתו תחת הכר, ואפי' לא ארגשה, וטמאה נדה אפי' בכ"ש. ואם הוא עגול מטהרי' לה אפי' בטחתו ביריכה ולא נמצא רק על העד לבד, ואפי' ארגשה, דעגולו מוכיח עליו שהוא דם מאכולת ולא דם קינוח, רק אם יש בו כגריס ועוד מטמאי' לה, ובזה נחלקו הרמב"ן והרשב"א, דלהרמב"ן אינה טמאה רק משום כתם, דכללא הוא: כל שצריך שיעור כתם אינה טמאה רק משום כתם. ולהרשב"א טמאה נדה. ואם הוא ספק השקול כמו טיפין דקים דא"א לעמוד על הבחינה אם הם משוכין או עגולים, בזה יש חילוק בין תחת הכר לטחתו ביריכה, דבתחת הכר תלי' בהרגשה, אי ארגשה טמאה נדה ואי לא ארגשה תלי' במאכולת וטהורה לגמרי, אי ליכא שיעור כתם; בטחתו ביריכה, אם נמצא על הירך ועל העד, לדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן דמי ממש להניחתו תחת הכר וכנ"ל, ואם לא נמצא רק על העד מטמאי' לה בספק השקול לכ"ע אפי' לא ארגשה ואפי' בכ"ש, דזה שלא נמצא רק על העד מוכח לן דדם קינוח הוא, ודמי למשוך כנ"ל. אך כ"ז לדעת הרמב"ן והרשב"א וסיי', אולם דעת הר"מ הוא דאין לחלק בין משוך לעגול רק בתחת הכר ולא בטחתו ביריכה.

למעשה יש משהו כמו שלושה אחרונים בראשית ואולי אמצע המאה ה19 (יעני 18 וקצת) שפסקו כמותו, ועוד כמה שצירפו דעתו במקרים של דם מכה, מראה ירוק וכדומה. חוזר ומבקש מישהו שפסק כמותו כך להדיא בדורות האחרונים, כדי שתראה לנו שהרב עובדיה לא פוסק נגד הקונצנזוס

ובכל זאת, אם תצטט חצאי משפטים להוכיח את שיטתך זו כבר תהיה התקדמות ממצבך הנוכחי. 

אגב, אם פתחת יביע אומר בטח תוכל להביא לי שם של רב אחד מהדורות האחרונים שפסק כמו הנטע שעשועים. או שזה גדול עליך?

(לחילופין אתה יכול לחתום איתי על פסק הקורא להוציא את ספרי הגר"ע מבית המדרש בעוון פסיקה נגד הקונצנזוס)
ב"ה אני מתענג בקריאת יביע אומר, לא מבזבז את הזמן בארגון חרמות על רבנים, כמו אחרים פה בשרשור (בלי שמות)

למצוא אחרונים בדורות האחרונים שפסקו כמו הנט"ש, או שהתירו לבעל להיות בחדר לידה (אם ברצונך לסנגר על הרב אריאל) או שהתירו בשר ודג או לעלות להר הבית (אם ברצונך לסנגר על הרב ליאור).
אני לא מתכוון לדון בכל סוגיא. 

נגד כל גדולי ישראל ונגד המקובל בעם ישראל מדורי דורות. שזו מסקנה נוראה, שקרוב לודאי שאיננה נכונה. אז אני מחכה למקורות קדומים כאמור. 

אני מחכה לשמוע מה הוא אומר על נתינת יד בלידה, ועל עליה להר הבית

@אניוהוא, @אניוהוא ‍

רק דרשתי שבתור ת"ח חשוב שעוסק בזיהוי פסיקות נגד הקונצנזוס - לא תגור מפני איש, ותחפש גם בחורים וסדקים. 
נתחיל מלבזות ולהוציא את הספרים של כל הרבנים שהורו לעלות להר הבית. זה מספיק לי. 

גם אם לפוסק במקרה קוראים הרב ליאור. וגם אם יש לו כושר לדיינות. בטח כשאנחנו מדברים על קונצנזוס מטורף מקיר לקיר כמו בנושא של עליה להר הבית. (וגם, אל תשכח שהרב ליאור פסק לעלות להר הבית כבר לפני עשרות שנים, עוד לפני שמלאו לו שישים שנים לדעתי)

תהיה הוגן ותורה על הוצאת ספריו של הרב ליאור מבתי המדרש. כל מי שעוד שורד וקורא בשרשור הזה רואה שאתה לא קוהרנטי, עושה איפה ואיפה בלי לדפוק חשבון.
וגם של הרב גורן (פרשיית האח והאחות - מכיר?)

והחת"ס כתב שזה לא רק הנהגה בריאותית אלא דבר שבמנין.
אז למעשה הרב ליאור פוסק נגד השו"ע והמקובל בעם ישראל מדורי דורות. תביא פוסק אחד שהתיר כמו הרב ליאור לפניו בבקשה

רוצה למחות

זה כואב ממש לקרוא דבר כזה על הרב מלמד ואני רוצה למחות על כך

אני נגיד לא חושב כמוך.
רבנים רבים וחשובים הסכימו לספר ושמחו על פירסומו. רק שהם לא הרבנים מהסגנון שמוציאים/חותמים על פשקווילים מלוכלכים כמו הרבנים שלך.
ודווקא כנגד מחרימים כמוך ושכמותך - אני ממשיך להמליץ על הספר הנהדר הזה. שכל מילה בו מבוססת על מרנן ורבנן שבכל הדורות, ולפי כללי ההלכה.

מה גם, שהמחרימים למיניהם מסכימים לכל מילה בספר, רק שהם חושבים שמי שרוצה לדעת את האמת צריך לפנות אליהם בתחנונים ואחרי שנים של סבל ובעיות בשלום בית, ואסור שהיא תהיה נגישה.

היה חשוב לי להגיב כדי שהציבור היקר היושבים על הגדר יוכלו לשמוע את הצד שלי, מכאן והלאה בלנ"ד לא אגיב לכם, אין סיכוי שאשכנע אתכם. 

שמח שהרגזתי אתכם. והציבור ישפוט בינינו ויקבל את ההחלטות המושכלות שלו

אני בד"כ לא אוהבת להיכנס לכל מיני ויכוחים, אבל כשצריך אז צריך.

@דבריםבעלמא

חלק מהדברים שנכתבו כאן על הרב מלמד או על ספרו חורים לי מאוד.

אני בהחלט ממליצה על הספר הזה, ובהחלט תופסת מהרב מלמד כרב חשוב וגדול.

ו@נשמה כללית, לגבי מה שכתבת: "עכשיו כל אחד מוזמן לדון בהיגיון מה מדבר מתוך גרונך - האם כבוד תלמידי חכמים בוער בך, או התשוקה לחיים קלים ומתירנים..." -

אז לי אישית גם בוער כבוד תלמידי חכמים,

ואין לי "תשוקה לחיים קלים ומתירנים", אלא יש לי רצון גדול שבכל בית בישראל יחמירו *בשלום בית*,

ובעיניי הספר הזה הוא חלק מהחמרה בשלום בית עצמו!

יש הלכה ויש מה שבתוך ההלכה,

ויש בתוך ההלכה הרבה דעות ופסיקות שונות, ויש גם קצוות, והספר הזה לא יוצא מהקצוות של ההלכה כלל,

וכבר ידוע שהרבה פעמים פוסק גדול צריך לקחת את *מכלול* הנתונים של המצב, הסיטואציה, העולם, המציאות, החיים, ולפי זה לראות סדרי עדיפויות וכל מיני מרחבים שונים ורחבים ולא רק פן אחד בלבד.

וודאי שבדור הזה, שבו עניין הצניעות כ"כ קשה לכולם, והכל כ"כ פרוץ - אז עד שאדם מקדש את אשתו כדת משה וישראל,

ועד ששומרים טהרת המשפחה וטבילה במקווה ונקיים והכל,

ועד שזה רק שני בני הזוג בחדרי חדרים וברצון שניהם - ההחמרה בשלום בית היא בעיניי הכי חשובה כאן.

אולי לא לכל הזוגות זה מתאים, ודאי שכן, אבל להרבה זוגות אחרים, שדעת ההלכה בהחלט חשובה להם - זה יכול להתאים וזה מבורך והם לא פחות צדיקים מאחרים.

ואי אפשר לטעון שכל מי שחושב אחרת הוא דתל"ש או רפורמי. זה צורם מאוד.

אני לא דתלש"ית ולא רפורמית, אני אוהבת את הקב"ה ואת תורתו הקדושה אהבת אמת,

ועדיין, ממליצה בחום על הספר שמחת הבית!

ואם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר: ימחה שמי (חלילה חלילה) מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש ואשתו - אז כבר ניתן לראות את הכיוון שהקב"ה בעצמו מורה לנו עליו.

כמפורש בדבריהם. ואם אתחיל להביא את כל דבריהם - הזמן יכלה והמה לא יכלו. 
אבל אתה נוהג איפה ואיפה, אז כלום לא מפריע לך, גם האמת

סמכות לחלוק ולפרוץ גדר

והולך נגד כל גדולי הדור.
את התירוצים אפשר לכתוב בספר ולכרוך בכריכה יפה.

אם הקריטריון הוא לא התורה והאמת אלא ה'קונצנזוס' - אז זה לא קונצנזוס

אחרת אתה סתם מוציא שם רע לכאורה.

אגב, ללא עסקנים כמוך שום דבר לא היה יוצא לפועל כנראה. שועלים קטנים וכו'

@אניוהוא
@אניוהוא ‍

@אניוהוא @אניוהוא ‍
או שתודה שאתה מוציא שם רע?
או שאתה בשיחות טלפון עם הרב אריאל מנסה לסחוט ממנו משהו, מי ידוע אולי כבר יש לך ניסיון בתחום הזה

את ההודעה שכתבתי עתה ליהודה:

כמה דברים: - נשואים טריים

ומוסיפה גם על מה שכתבת:

א. לגבי מה שכתבת: "יותר מדוייק לומר - רוב הציבור לא צריך בכלל!"

אני חולקת עליך מאוד בעניין זה.

יכול להיות שיש ציבור, אפילו רחב, שלא זקוק לכך.

אבל יש ציבור גדול מאוד מאוד שכן זקוק לכך.

ושוב, מדברת מניסיון הכי כואב שאני רואה יום יום בעבודתי... 

ב. לגבי הסיפור על אותו אברך שהגיע אליך - כתבת "אותו אברך קרא והיה נשמע מעניין אז רצה לנסות" - אז כבר כאן אתה רואה שגם לאותו אברך עצמו היה נראה מעניין ורצה לנסות, אוקיי,

האם יש לנו דרך לדעת מה היה קורה לאותו אברך אם לא היה יודע?

אם היה מעניין אותו משהו אחר והיה רוצה לנסות?

(שוב, לצערי נתקלתי בכ"כ הרבה סיפורים *כאלה*, שפשוט כואב הלב... והלוואי הלוואי שאותם אנשים היו "מנסים" כי מעניין אותם מה שכתוב בספר שמחת הבית במקום את הדברים האחרים ואין כאן המקום לפרט).

- וגם אם אותו אברך לא היה צריך את זה, בסדר גמור ומקובל - אבל יש הרבה אחרים שכן. הרבה מאוד.

ואדם שלמד יכול לבחור לפי איזה פסיקה לפסוק, בסדר גמור.

אבל יש כאן כ"כ הרבה מרכיבים

ומציאות שלמה

יש את האברך הזה

יש את אשתו - מישהו שאל גם אותה מה *היא* הייתה מעוניינת?

יש את האברך הזה אם לא היה לו את זה והיה עלול לנסות דברים אחרים? מי יכול לדעת? למשל ברגעי קושי גדול או ריחוק גדול בזוגיות או כל רגע קטן?

ויש הרבה מאוד אברכים אחרים

והרבה מאוד אנשים אחרים

והרבה מאוד נשים אחרות שגם הן חלק בלתי נפרד כאן

אז מה עליהם?

ומה שכתבת
"הרב מלמד על דעת עצמו פוגע במימד הקדושה בעם." - וואוץ אני פשוט חושבת הפוך לגמרי ממך! לגמרי.

בעיניי הוא *מוסיף* קדושה בעם ע"י שהוא מוציא בשפה נגישה ובהירה את הפסיקה שגם היא חלק מהתורה הקדושה והיא בתוך ההלכה חד משמעית - ומביא בצורה בהירה ונגישה לקוראים את הדברים. וגורם להחמיר בשלום בית, ומרבה אהבה ושמחה בין איש לאשתו בקדושה ובטהרה, זה הכי מבורך בעיניי

(ולעוד פירוט ראה בהודעתי המצורפת למעלה)

- לגבי מה שכתבת: 
"אבל הרב מלמד הוא 'רב חשוב וגדול'
ומצד שני הרבנים האחרים הם 'חותמי פשקווילים מלוכלכים'."

אז אני אמרתי אכן שהרב מלמד רב חשוב וגדול. ובעיניי הוא אכן כזה ללא צל של ספק.

אבל את המשפט שכתבת אח"כ לא אמרתי כלל! חס וחלילה! ה' ישמור ממש ממש ממש לא.

איפה כתבתי שהרבנים האחרים הם חותמי פשקווילים מלוכלכים?! ה' ישמור רק לכתוב את זה אני רועדת!

כל הרבנים האחרים הם רבנים ענקים וגדולים וחשובים גם הם!!!

וממש לא קרוב למה שכתבת.

ואני לא נכנסת לויכוח בההלכתי, כי מחלוקות בהלכה יש ותמיד היו ותמיד יהיו.

אני משתדלת לכבד את כל הרבנים וחלילה חלילה לא לבזות אף רב, גם רב שאינני נוהגת לפיו, גם רב שחושב אחרת ממני, הוא עדיין רב ואני נמלה ועפר ואפר לידו ומולו!!!

וזה היחס הנכון בעיניי!

גם על הרמב"ם היו המון מחלוקות, המון,

והוא עצמו למשל סובר רבות לפי חלק מהפסיקות המובאות בספר שמחת הבית.

כל עוד המחלוקות הם לשם שמים,

ונזהרים בכבוד אחד של השני 

והולכים לפי מה שהקב"ה הורה לנו:

כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם

מה אני מבקש מכם -

אלא שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו מכבדים זה את זה

ותהיו יראים זה מזה"

אז אפשר ללכת לפי הפסיקות בספר של הרב מלמד,

ואפשר ללכת לפי פסיקות אחרות,

והכל מקובל וטוב

רק שנשמור על הכבוד אחד של השני, כן, גם אם לא מסכימים.

ולצרף את השורה המזעזעת הזו כהמשך ישיר לדבריי שהרב מלמד רב חשוב וגדול, ועוד בתגובה להודעה שאני כתבתי - זה לגמרי יוצר מצג שאני זו שכתבתי את זה,

וחלילה חלילה לי מכך!

יש חולקים ויש מסכימים.

וחשוב שוב להדגיש - שהרב בספרו מתייחס לדברים שהם פסיקות אולי שונות אבל הן *בתוך ההלכה עצמה*

אין כאן ולא היה יציאה מגדרי ההלכה עצמה, 

זה לא דומה למשל לפסיקות כאלה ואחרות על האם צריך טבילה במקווה (ודאי שכן לכל הדעות), או שמירה על טהרת המשפחה, או שבעה נקיים וכן הלאה - אלא מדובר בפסיקות בתוך ההלכה עצמה, גם אם הן מעיקר הדין.

ולגבי המשפט - כבר הבהרתי את עמדתי לגבי אותו משפט, והוא חורה גם לי מאוד מאוד.

אשמח שכאשר יש תגובה לכל אדם בשרשור - היא תכוון אליו ולא לכל השאר, כי זה מבלבל ויוצר רושם שאדם שלא אמר דבר מה - מייחסים לו אמירות שלא אמר...

אותו אברך פשוט חצוף. למה חצוף? כי הרב מלמד כותב במפורש שיש סתירה בשו''ע. וכותב במפורש את כל ההסבר שכתבת.

הוא ראה קולא. התלהב עצם את עיניו מלראות. וזו בעיה שלו. לא של הרב מלמד.

במקום לשאול את עצמו איך הוא הסתנוור והיה שטוף בתאווה עד כדי כך שעצם את עיניו מלראות מה שכתוב במפורש - הוא מאשים את הרב מלמד. שיתבייש לו

אני אצטט את דברי הרב מלמד:

אמנם כיוון שלדעת רוב הראשונים מצד הצניעות והקדושה עדיף להחמיר, נכון לחוש לדעתם (רמ”א אה”ע כה, ב). אבל כאשר הדבר משמח מאוד אחד מהם, ובלא זה שמחתו פגומה, הרי ששמחת מצוות עונה גוברת, וראוי שינהגו כדעת רוב הפוסקים. 

ובהערה כתב במפורש:

 גם בשו”ע או”ח רמ, ד, כתב כדעת הראב”ד שאסר. וכ”כ בית שמואל כה, א; חכמת אדם קכח, ג; עוד יוסף חי שופטים טז; אג”מ יו”ד ב, עה; דרכי טהרה כב, ד.
אולם בב”י אה”ע כה, כתב שלרמב”ם אין איסור, ומשמע שסובר שכך העיקר להלכה, ועל כן בשו”ע אה”ע סימן כה, לא הזכיר שום איסור. והרמ”א שם, ב, כתב: “ואע”פ שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו”. וכן ביארו האחרונים את שיטתו, שמעיקר הדין מותר, ומשמע שהסכימו עימו (עצי ארזים, תורות אמת, עזר מקודש, ישועות יעקב, על הרמ”א שם. וכן ביאר הרב קאפח איסו”ב כא, טו, ברמב”ם). וכ”כ להלכה: לבוש כה, ב; וערוה”ש יא. וצריך לומר שבשו”ע או”ח כתב לאסור מצד קדושה וצניעות, אבל כיוון שמצד הדין אין בכך איסור, לא הזכיר זאת בחלק אה”ע.

אז שימשיך לבכות אותו אברך על תאוותו שגרמה לו לזלזל לשווא בתלמידי חכמים כי אם הוא 'רק קרא והיה נשמע מעניין' אז לפי הרב מלמד הוא לא יכול להתיר לעצמו. כי הוא התיר רק אם בלא זה השמחה נפגמת. אז שלא יבלבל את המוח וימציא סיפורי שהוא לא ידע. היה כתוב מפורש

שקרן שכמותו

שכתובה למעלה... וגם שם כתוב מפורש להחמיר ורק מי ששמחתו תפגם אם לא יתירו לו מותר לו

אז הסיפור הוא שונה חגמרי ממה שהצגת

לא 'וואלה מעניין' אלא הבנה שזה משהו שחסר לו באמת. שפוגע לו בכל הגישה לחיבור.

ומה לעשות, חלק מהספר זה הערות. זה בערך כמו שתגיד שאפשר ותקין ללמוד שו''ע לבד בלי נו''כ או ב''י.

זה חלק מההלכה.

הרב מלמד כותב את שיטתו. בהערות הוא מפרט

פעם אחת אתה כועס עליו כי מי שקורה את הספרים שלו רוצה ללכת לפי הרב עובדיה ואז הוא קורה בהערה שכתוב טהרת הבית וסומך על זה ואז מתברר שלא כתוב שם.

פעם אחרת אתה אומר למה הוא כותב רק בהערה אף אחד לא קורא את ההערות

אתה סותר את עצמך. אם אף אחד לא קורא את הההערות למה אתה קופץ על מה שכתוב שם. ואם קוראים אותם מה הבעיה של אותו אברך?

אם הוא לא קורא את ההערות הוא בעצם אומר אני הולך על פי שיטת הרב מלמד. שיטתו כאמור - רק כשיש חוסר גדול לאחד מבני הזוג

הרב מלמד בהלכה למעלה כתב מפורשות שראוי להחמיר.

בהערה רשם שיש סתירה בדעת השו''ע וביאר אותה.

אברך שלא קרא הערה על הלכה כלכך מחודשת בפרט אחרי שכבר קרא את ההלכה שאומרת שראוי להחמיר בזה - היה שטוף בתאווה ורצה להתיר לעצמו.

וזה לגיטימי!

אבל אל תציג אותו כאיזה מישהו תמים שקיבל 'היתר גורף' מהספר של הקב מלמד

(כי הוא לאאוכל בכלל שום דבר גוש קטיף בגלל ריסוס)

חושב אחרת ממני בזה...

אולי זה תלוי במינון של החרקים?

או שאולי זה לא קשור?

לקולא

אני חושב שלכל אחת מהם מצאתי חבר ת''ח שאין מחלוקת על גדולתו שהתיר.

אני רואה את הצורך בפסיקה מונגשת. שמבדילה בין חומרא לדין לקולא. וחושב שהרב מלמד מספיק אמיץ לעשות את זה

הוא משלם על זה מחיר שלדעתי הוא נטו פוליטי  ואין בו שום צד הלכתי

ואני לא סומך על כל הפסקים שלו.

אבל הם לגיטימיים

שוב - תודה שכתבת.

באמת תודה

א. ישר כוח על הדיון המכבד והמברר, בצורה כזו לי אישית מאוד נוח ונעים לנהל דיון. אז תודה

ב. אני חלילה לא אומרת שום דבר רע על גדולי הרבנים, ועל אף רב.

ג. לגבי מה שכתבת: "לא כל פסיקה וכל תיאור והיתרים למינהם צריכה להמרח שחור על גבי לבן יש דברים הראויים לצנעה ואין צורך לפרסמן ברבים" -

אני מבינה את המקום ממנו אתה כותב, באמת,

רק מה נעשה ואנו חיים בעולם שרחוק מלהיות מושלם.

אנו חיים בדור פרוץ. זו עובדה.

לצערנו כל ילד כבר בגילאי היסודי יכול בלחיצת כפתור להגיע לכל הזוהמה שיש בעולם הזה.

הכל כ"כ כ"כ פרוץ

כ"כ כ"כ נפוץ

כ"כ כ"כ חינמי ואנונימי

משקיעים מילארדים ומשאבים אין סוף כדי *להנגיש* לכל נער ולכל נערה, לכל ילד ולכל ילדה, לכל איש ולכל אישה - את כל הגועל של העולם הזה,

אז מבחינתי לפחות זה הכי "עת לעשות להה' הפרו תורתך"

כלומר, נכון, בעבר ובדורות קודמים אולי לא היה נצרך לכתוב שחור על גבי לבן, ואכן תורה שבעל פה עברה בעל פה...

ומרב לתלמידו

ומאב לבנו

וכן הלאה...

אבל יהודה היקר, מה נעשה וילדינו ואנחנו עצמנו חשופים *שחור על גבי לבן*, וצבעוני על גבי צבעוני לכל הרע?!

האם אין זו סיבה מספיק ראויה שיהיה מענה לפחות מועט של הטוב גם? של דרך התורה הקדושה?

האם לא צריך *להנגיש* גם את זה?

לפחות שאנשים שחשופים לזה יהיו חשופים גם לזה.

זו ממש מצוות הדור לדעתי,

פשוט צו השעה.

וזה כ"כ כ"כ חשוב בעיניי

ואפילו בנפשי

כמה כמה מקרים אני שומעת ונחשפת גם בעבודה שלי, על נערים, על נשים, על גברים, כמה! שאם הייתה להם הדרכה כמו ההדרכה של הספר שמחת הבית ודומיו - הם בוודאות לא היו מגיעים לאן שהגיעו (ואני לא מנחשת, מדברת מדברים שהם עצמם אמרו לי).

אז זה לא רק להחמיר בשלום בית -

זה ממש לפעמים ובמקרים רבים לקיים את שלום בית

ולקיים את התורה עצמה

ולהתרחק מהרע

ולדבוק בטוב.

אי אפשר שכל הרעות החולות בעולם כן יהיו כתובים ונגישים, וזה לא. 

זה לא מידתי ואי אפשר להתנהל ככה כי אנשים חשופים רק לצד הרע ולצד שהוא היפך היהדות והיפך הכוונת התורה בחיבור הקדוש בין איש לאשתו.

אז אנשים צריכים לדעת גם את זה.

לפחות שיש פסיקה כזו.

אם זה מתאים להם - מעולה

אם לא - גם מעולה.

אבל לדעת צריכים

"תורה היא וללמוד אנו צריכים"

ואם שלמה המלך החכם באדם קרא לשיר השירים, שמדמה את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל כאהבת איש לאישה (בצורה אירוטית אפילו) - "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים",

ואם בתוך המקום הכי קדוש לנו, בית המקדש, בתוככי קודש הקודשים, מעל ארון הברית עומדים הכרובים בדמות זכר ונקבה המעורים זה בזה,

ואם הקב"ה אמר למשה רבינו על המראות הצובאות "אלה חביבים עליי במיוחד", אותן מראות ששימשו את נשות ישראל להזדקק לבעליהן ובזכות זה להעמיד דור שלם, ומהן הכינו את הכיור! שמטהר את הכהן הגדול! בבית המקדש!

ואם לכל אורך התורה נאמר לנו "*וידע* אדם את חווה אשתו", "*וידע* אלקנה את חווה אשתו", "יצחק *מצחק* את רבקה אשתו", מלשון ידיעה, חיבור אמיתי, צחוק, שמחה, הנאה, תענוג

רק כך נוכל להבין מהו היחס הנכון והאמיתי של היהדות לאינטימיות ולחיבור בין איש לאשתו.

ולצערנו מפאת הדור הכה קשה הזה, כן, צריך גם שיהיה נגיש,

צריך אפילו ברחל בתך הקטנה שיהיה נגיש במציאות כמו שלנו

כי אם אין את זה - ומנגד יש את כל הרעות החולות - זה בעיניי לפעמים כמו להפקיר יהודים רבים וטובים שאין להם עוגנים להיאחז בהם ומגיעים למחוזות שהשם ירחם (גם חרדים ודתיים וחילוניים, לצערי זה לא פוסח על אף ציבור ושוב, מניסיון וממילים שאנשים עצמם אמרו לי, וכמות רבה מאוד מאוד מכפי שניתן היה לדמיין...)

אני סוברת שגם הרב מלמד הוא רב גדול וחשוב, וגם הוא מבין את כל הנ"ל.

ועוד רבנים רבים שגם סוברים כמוהו - גם הם גדולים וחשובים בעיניי (למשל הרב שלנו שזוהי פסיקתו, וכן עוד רבנים שבגלל הדיון שנוצר כאן אני לא רוצה לכתוב שמות, אבל יש והם גדוליםפ וחשובים).

(ומצרפת גם כאן הודעתי שעכשיו כתבתי:

מצרפת לך גם - נשואים טריים)

כמציאות "נוחותית ופוליטיקליקורט"

אני רואה אותה כמציאות חשובה ונכונה בטח במציאות כמו שלנו. וכמציאות הלכתית בהחלט, גם אם לא לפי כל הפסיקות,

ורואה אותה לפי כל מה שכתבתי גם בהודעות האחרות שלי כאן

יש מסגרת של הלכה - והכל נמצא בתוך המסגרת הזו.

גם אם זה בקצוות של עיקר הדין - זה עדיין בתוך מסגרת ההלכה, וזה מה שחשוב.

"...אמר לו רב אשי, מאחר שהייתם חכמים גדולים מדוע עבדתם עבודה זרה? אמר לו (מנשה) אם היית בזמנינו, היית מרים שולי גלימתך ורץ אחר עבודה זרה.

למחרת אמר רב אשי נפתח בגדולים..."

איך ירידת הדורות לדור שנאבק יום יום שעה שעה בפריצות נוראית בכל צעד ושעל?

אולי דווקא הדור שלנו הוא דור קדוש שנופל וקם ונופל וקם ומנסה לדבוק בקדושה בין איש לאשתו - והרי זה דבר מבורך *וקדוש* יאמר לו?

וכבר סופר על רב כהנא שאמר "תורה היא וללמוד אני צריך", והיום הדור הזה צריך ללמוד את התורה, וצריך שינגישו לו אותה, ברחל בתך הקטנה, ובטח שאל מול כל ההיפך של התורה שמונגש לכולנו תחת כל עץ רענן...

אני ודאי לא חלק כאן, אני כלום ושום דבר לעומת הרבנים וגדולי עולם.

אבל צריך לומר שיש רבנים וגדולים שכן סוברים כך! ונכון שיש גם רבנים וגדולים שסוברים אחרת, אבל זוהי בדיוק מחלוקת, וכל עוד היא לשם שמים זה מעולה, וכל אחד ילך לפי רבותיו ופסיקותיו.

אם אדם בוחר ללכת לפי הרמב"ם הענק שבענקים, ולפי רבנים שפוסקים בדומה לו, ועושה בהחלט את "עשה לך רב", והולך גם לפי הרב מלמד וגם לפי עוד רבנים חשובים - ודאי שלא חוטא יאמר לו אלא צדיק!

והוא לא פחות צדיק ממי שבוחר ללכת לפי פסיקות אחרות.

וזוג שנוהג כך והם שמחים ומאושרים שניהם וזה *ברצון* שניהם והכל במסגרת הזו של ההלכה - הם צדיקים בדיוק כמו זוג שבוחר להחמיר ולא פחות.

והדברים חשובים וחשוב שיאמרו.

(כבר הסברתי למעלה מדוע אז לא אחזור על כך כדי שלא אלאה...)

שאני שמחה על הדיון שמתפתח, וכל עוד הוא בצורה מכבדת (אני אישית מרגישה ממך צורה מאוד מכבדת וזה מאוד משמח לדון כך כפי שכבר אמרתי ) - זה מבורך בעיניי כי אפשר להיתרם אחד מהשני ולשמוע ולהשמיע דעות לכאן ולכאן ואפילו להתברך מהשוני - משני הצדדים.

(ואגב נוסף, מה שלום בתכם היקרה? דע שהיא בתפילותיי כל הזמן, הלל אפרת בת אוראל 🙏)

שימשיך וישתפר ויהיה הכי טוב שיש, בכל הבחינות 🙏🙏

אני ממש לא רואה בספר שמחת הבית של הרב מלמד "להוריד את העם", אלא בדיוק להיפך,

אך כנראה שנסכים שלא להסכים...

שיש גם גדולי ישראל שסוברים כך.

הרב שלי סובר כך.

ועוד רבנים שאמרתי שלא אציין שמות כאן.

ומה לגבי הרמב"ם, האם הוא לא מספיק גדול?

אז כבר עניתי על זה - נשואים טריים

כתבתי פעמיים שלא אציין שמות כאן מפאת הדיון שהסתעף כאן

עד שלא תשיב תשובות משכנעות. במיוחד בנוגע להר הבית. יש כאן פרצה חמורה בקונצנזוס, ונגד המנהג, ונגד הגדולים, ועל ידי רבנים שהתירו לפני שמלאו להם 80 ואפילו 70.
האוסרים (קרדיט לרב אבינר על הרשימה היפה):

הרב יצחק אבוחצירא

הרב שלמה אבינר

הג"ר יחזקאל אברמסקי

הרב אברהם אדלר

הרב יצחק סיני אדלר

הרב אליהו אריאל אדרי

הג"ר מאיר אוירבך

הג"ר שלמה זלמן אוירבך

הג"ר אברהם יצחק אולמן

הג"ר איסר יהודא אונטרמן

הג"ר מנחם יהודה הלוי אושפיזאי

הג"ר מרדכי אליהו

הרב ישראל אליזרע

הגרי"ש אלישיב

הרב יחיאל אפשטיין, האדמו"ר מאוזרוב

הג"ר יצחק אריאלי

הג"ר יהושע מנחם ארנברג

הרב שלמה כהן

הג"ר דוד לאו

הג"ר מאיר ישראל לאו

הרב יעקב יהודה לבנון

הרב משה לוי

הרב משה לוין

הרב יעקב לנדא

הג"ר מאיר מאזוז

הרב יונה מצגר

הרב צבי מרקוביץ

הג"ר יוסף משאש

הג"ר שלום משאש

הג"ר אבידר נבנצל

הרב מרדכי נגארי

הג"ר יהושע נויבירט

הג"ר יצחק נסים

הרב אפרים סוקולובר

הגר"ש סלנט

הרב רפאל עבו

הרב סלמן חוגי עבודי

הרב יעקב עדס

הרב יקותיאל עזריאלי

הג"ר שלמה עמאר

הרב יהושע פיטוסי

הרב יעקב פינק

הג"ר צבי פסח פראנק

הרב אברהם יהושע צוקרמן

הרב יצחק קוליץ

הרב צבי קוסטינר

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק

הג"ר רפאל הכהן קוק

הרב שמחה הכהן קוק

הרב פסח קוקיס

הרב אליהו קושילבסקי

הרב יהושע קניאל

הגר"ח קניבסקי

הגרי"י קניבסקי הסטייפלר

הרב שמחה הכהן קפלן

הג"ר ניסים קרליץ

הג"ר שלמה קרליץ

הרב אשר קרשטיין

הג"ר אליהו דוד רבינוביץ

הרב שמואל רבינוביץ

הרב אריה לייב רביץ

הרב יוסף רודריגז

הרב יעקב רוזנטל

הגראי"ל שטיינמן

הג"ר אריה שטרן

הג"ר משה שטרנבוך

הרב עמיאל שטרנברג

הרב מרדכי שטרנברג

הג"ר אלעזר מן שך

הג"ר צבי שכטר

הרב בניהו יששכר שמואלי

הג"ר מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש

הג"ר אברהם אלקנה שפירא

הרב יעקב שפירא

הרב משה נחום שפירא

הרב יוסף שרביט

שהוא ת''ח עצום והמיישיב של הכולל שלנו.

הראש כולל

הרב זכריה בן שלמה

האם אין רבנים אחרים? וודאי לי שיש.

אני רוצה ךהגיד שמות ששמעתי מהם מפורש שזה שיקול להקל

הררב ליאור מפנה אליו שאלות בהלכות נידה

(הם מחותנים)

אלו הרבנים ששימשתי ואני לא יודע מה איתך או את מי שמשת אבל הם שמשו את רב אברום והרב ישראלי ורב שלמה זלמן והגרז''ן ועוד

למה אתה ממציא על רבנים שאתה לא מכיר.?

והראש כולל שלי מצפצפים על  רב אברום והגרזן רק כי הם אומרים שיש מקום לפסוק כדיעות יחיד למרות שהם עצמם לא פוסקים ככה?

או כי הם חושבים ששיקולים של שלום בית לא מטים את ההלכה ונותנים משקל גדול יותר לדיעות מקילות?

מה אתה מנסה להגיד בדיוק?

אם הם אומרים שיש מקום במרחב ההלכתי לפסיקה שלו זה אומר שהם בהכרח סוברים כמותו ובהכרח חולקים על רב אברום ועל הגרזן? נו באמת

אכן הרב זכריה רב גדול מאוד עם כתפיים רחבות

(אגב, תמיד כשאני רואה את הניק שלך אני נזכרת במקום מגורינו עד לפני כ-6 שנים (טנא) )

התייחסתי איך שאני הבנתי. חושב שגם נל''ה תסכים איתנו שאם זה אסור לגמרי אז אין שאלה.

לגבי האתגר שלי הוא לא מתיר להוציא זרע בלילה ראשון הארכנו שם הרבה מאד שזה ביאה דרך איברים שהרמבם התיר, שבפשטות הרמ''א התיר ועוד.

מה גם שהוא כותב שם מפורשות בפתח האיבר - העראה

הרב ליאור אמר את דעתו. והוא אמר שלא חייב לשמוע לדעתו

מה לא עולה ביחד...?

אני לא שמעתי שהוא פרסם דבר כזה.

אני לא מפחד להרים טלפון רק שכשאני מרים טלפן לרב יש לי שאלות יותר חשובות וקריטיות

ואתה יודע מה נשאל בפע הבאה בלי נדר

וכו וכו למה הואלא מפרסם את זה ורק אומר לנשמה כללית בטלפון?

ושאין שום צד בהלכה לפסוק כך. לא רק שיכתוב שיש בספר דברים חמורים... זה לא מספיק.

בדיוק כפי שאני צריך לעשות כפי הבנתי גם הוא עושה כפי הבנתו.

והוא אמר לי שבמקרה שתהיה מחלוקת עדיין כל אחד יעשה כהבנתו.

למה אתה רואה סתירה? אני לא רואה.

ולגבי הסיפא שלך... אני לא פוסק בכל מה שהרב מלמד מיקל כמותו... ממש לא

גם לא כל מה שהראש כולל שלי מיקל וגם לא כל מה שהרב זכריה בן שלמה מיקל.

אני לא מחפש רק קולות. אני מחפש להבין. ללמוד. לברר את רצון ה'

ואני כן יודע למסגר בצורה מאד ברורה שאם הרב קאפח למשל התיר משהו ואחריו בא הרב מלמד והתיר אי אפשר לנדות אותו ולהחרים אותו על בסיס זה

בבקשה תתן תיעוד של השקרים שאתה מפיץ

אגב, את העובדה שהרב ליאור לא קרא את הספר שלגביו הוציא מכתב גינוי אתה יודע? יודע מי 'סיפר לו' מה כתוב שם? אולי תכבד אותנו במידע שאתה בטח יודע

@נשמה כללית @נשמה ‍ כללית ‍@נשמה ‍כללית ‍
לעלות להר הבית.

אניוהוא ויהודה 224 מסרבים לתת תשובה.

אם תוכל גם להסביר למה הרב אריאל מתיר לתת יד בלידה בניגוד לדעת כל גדולי הדור - גם ישמח אותי מאוד. 
ואם אתה בכלל ספורטיבי פתח איתי את סוגיית 'ברי לי שלא הרגשתי' ותמצא לי פוסק בדורות האחרונים שאמר כמו הרב עובדיה. זה באמת ישמח אותי.

מציג אתכם כלא רציניים. אולי אפילו מגמתיים חלילה...

שוב, באמת באמת כדאי שתבדוק לפני שאתה כותב. אשמח להתבדות, אדרבה. אז אחזור להתמקד ברב ליאור שמתיר לעלות להר הבית, וברב אריאל שמתיר לתת יד בלידה

" אשה שבדקה עצמה בעד ומצאה דם על עד הבדיקה אם הכניסה את העד בעומק הרחם סמוך למקור אע"פ שהיא אומרת שלא הרגישה ביציאת הדם מן המקור חוששים שמא הרגישה וטעתה וכסבורה היתה שהרגשת העד היא והרי היא כספק טמאה מן התורה. אבל אם לא הכניסה את העד בעומק הרחם אלא מחוץ לפרוזדור אינה טמאה אלא טומאת כתם מדרבנן שכיוון שעיקר ההרגשה היא בפתיחת המקור כל שבדיקת העד היתה רחוקה מן המקור אין מקום לטעות בזה. ואם אמרה ברי לי שלא הרגשתי ביציאת הדם אפילו אם הכניסה את העד בעומק הרחם הרי זו טהורה מן התורה ואינה טמאה אלא טומאת כתם מדרבנן"

חשבתי שזו השיטה, הלא כן?

נגד הרב קוק, והרצי"ה, והגרשז"א, והרב ש"ך, והרבי מלובביץ, והרשימה האינסופית שכבר הבאתי פה באדיבות הרב אבינר שליט"א.

ואולי גם כאלה שמתירים לתת יד בלידה. ואולי גם מתירים בריא לי שלא הרגשתי (אא"כ תמצאו אחרונים בני דורנו)

אבל שוב, האמת לא מעניינת אתכם. כלום לא מעניין למעשה

שאסור לעלות להר הבית

https://www.moramikdash.org.il/

האזינו: הרב צבי יהודה בקולו, מתנגד לעלייה להר הבית

השאלה היא האם בעת שהרב ליאור התיר לעלות להר הבית (כמדומני לפני יותר מעשרים שנה, בעוד שהוא היה בן פחות משישים) הוא עשה זאת נגד הקונצנזוס הרבני או לא. אז כדי שנשכח את שאר הרשימה האינסופית של האוסרים אתה מתפלפל על הרב קוק. והכל טוב, מותר לדון מה הרב קוק היה אומר במציאות כזו או אחרת. אבל אתה מתעלם מהעובדה שזה לא משנה בכהוא זה את העובדה שהרבנים (הצעירים אז) שהתירו לעלות עשו זאת נגד רוב מנין ורוב בנין של גדולי ישראל. למעשה, נגד כולם פחות או יותר. 
וזו פסיקה נגד הקונצנזוס. ולשיטתכם - זה חמור מאוד. במיוחד שמדובר כאן על ספק כרת, כי אם צודקים המחמירים שאנחנו לא בקיאים בגבולות והמסורות לא חזקות מספיק לסמוך עליהם - הנכנס עובר באיסור כרת לפי רוב הראשונים. 

הר הבית. 

נתינת יד בלידה

ברי לי שלא הרגשתי

א. תודה רבה על המילים הטובות 🙏

ב. בענייני הלכה אני נסמכת על פוסקים ורבנים שאמרו כך ולא על עצמי.

ג. מעולם לא התיימרתי אפילו להשוות עצמי חלילה לרבנים ופוסקים, אני כלום ושום דבר מולם, שוב - אני נסמכת על רבנים אחרים ופוסקים אחרים שאמרו כך בכל השרשור הזה.

ד. אולי הכי חשוב - *כל* מה שכתבתי הוא בתוך מסגרת ההלכה. ושוב, לא אני אמרתי אלא רבנים גדולים וחשובים.

חשוב להבין כי הדיון על משהו בתוך מסגרת ההלכה אינו דומה כלל ועיקר לדיון על דברים שמחוץ למסגרת ההלכה.

הרי אף אחד חלילה לא ניסה לדבר כאן על ביטול שבעה נקיים או לא לטבול במקווה או לא לשמור טהרת המשפחה וכן הלאה, כן, גם אם זה עלול לפגוע בשלום בית - עדיין, אי אפשר לעבור על זה ולא משנה מה.

הדיון כאן הוא דיון בתוך מסגרת ההלכה. וזה חשוב מאוד מאוד להתייחס לזה כך ולא ליצור מצב בו מערבבים בטעות כמה וכמה עניינים שונים יחד - והופכים אותם לאותו דבר.

כי לא דומה דיון על הספר הנ"ל, לדיון על ביטול שבעה נקיים חלילה, למשל.

ה. אותו "נאום שלי" כפי שכינית אותו - הוא בעיניי לא נאום כלל אלא אמירה *על התורה עצמה* ועל דברים שמובאים בתורה עצמה. אם תקרא את כל הודעותיי - תראה שכתבתי מתוך התורה עצמה והיא אכן נר לרגליי.

אף פעם לא חשבתי אפילו על לבטל את התורה, חס ושלום.

ו. כתבת שכל מה שכתבתי הוא רק רגש ורגש ואין התייחסות לפן השכלי וכי צריך שהשכל יהיה שליט על הלב.

ובכן, גם אני סוברת שהשכל צריך להיות שליט על הלב.

ואני חושבת שבדבריי היה גם הרבה מאוד שכל, וממש ממש לא רק רגש.

כאשר הרגש נלווה לשכל,

כאשר הוא נשען על התורה הקדושה ועל רבנים גדולים וחשובים שזוהי דרך פסיקתם,

כאשר הוא נשען על מסגרת ההלכה - אז הוא במקום הנכון שלו, הוא גם רגש וגם שכל.

ובכל דבריי היה תמיד גם השכל שולט.

ז. גם פוסקים ענקיים שבענקיים מבינים שצריך לפסוק לאדם *כמכלול*, ובהחלט לוקחים אלמנטים שונים בפסיקתם.

רואים מי שאל, מה שאל, מה המציאות של חייו וכן הלאה - ולפי זה םוסקים, ולא רק מקריאים מהספר אלא יש להם כתפיים רחבות וענקיות להבין גם בנפש האדם, אותו אדם שהקב"ה בכבודו ובעצמו ברא אותו עם שכל וכן, גם רגש, וגם אנושיות - ואת כל זה ההלכה לוקחת בחשבון, ויש פסיקות רבות שלוקחות סדרי עדיפויות ומתעדפות משהו על גבי משהו ולכן כך הפסיקה.

ורב גדול יכול לעשות כן.

וכשהוא בא מתוך ההלכה ולא מחוץ להלכה.

בתוך המסגרת המאוד ממוסגרת של ההלכה...

כמו במקרה הזה עליו דיברתי.

ח. אני מצטרפת לכל מילה שכתב בשרשור 

@נחשון מהרחברון

(ואגב, אני יודעת שגם אתה מעריך אותו מאוד גם כדמות שיודעת על מה היא מדברת גם בפן ההלכתי, כך שאפילו כאן בשרשור ניתן לראות שלא רק חלק מהניקים כתבו נגד בנימוקים הלכתיים, אלא כמה ניקים, כמו נחשון כתבו בעד גם הם מנימוקים הלכתיים,

וכמובן יש את העולם מחוץ לשירשור, בו יש רבנים אחרים שאכן מסכימים על כך (גם כאן נחשון הביא 3 מהיכרות אישית, וגם לי יש כמה וכמה שמות מידיעה ובירור אישיים, רק בחרתי לא לציין את השמות כאן בשל אופי התת שרשור שהחל להתפתח כאן).

לכן, לשים את כל מי שכתב בעד הספר בדרך זו או אחרת כ"רפורמי" או "לא מבין בהלכה" או "דתל"ש" - זה דבר לא נכון.

כי הרבה מהכותבים אפילו כאן בשרשור ממש לא רפורמים

ממש לא דתלש"ים

ויש כאן כותבים שבהחלט מבינים בהלכה (ואני לא מכלילה את עצמי כאן, אמרתצי כבר שאני עצמי נשענת על רבנים גדולים שכך פסקו ולא על עצמי.)

(סעיפים חדשים):

א. אני משתדלת לכתוב די בקיצור כעת מפאת הזמן והאפשרות שיש לי כרגע, אז מקווה שזה מספיק בהיר

(ועל הדרך מרוויחה עוד "אימון" בקצרנות, דבר שכידוע נצרך עבורי, אז זה טוב ב"ה

לא שאני תמיד רוצה כך, אלא פעמים רבות דווקא הלכתוב באריכות זה מה שאני רואה לנכון, אבל במקרים אחרים לא, ו- הנה, יצאתי שוב חופרת, נו שוין כמו שאומרים )

ב. אני באמת שמחה ומעריכה את השיח הענייני והמכבד. (מתייחסת לשיח ביננו אישית)

ושמחה שאתה גם רואה אותי כאדם שההלכה והתורה הקדושה היא נר לרגלו - כי אכן כך הדבר חד משמעית.

(זוכר את השרשור הקורע מצחוק שפתח בחודש אדר

@די שרוט, ושם הוא אמר בצחוק שכינית אותי רפורמית, ואז כתבת לו שאני אורתודוקסית כשרה (או ניסוח אחר לא זוכרת בדיוק) - כבר חשבתי להביא לך הוכחה *ממך* שאמרת שאני לא רפורמית אלא אורתודוקסית 😅

ועכשיו יש לי כבר שתי הוכחות למקרה הצורך )

[- וזה הזמן שוב להודות לך, @די שרוט , על העלאת מצב הרוח והשמחה שאתה מעניק ליהודים רבים כל הזמן, זה בהחלט חשוב ומוערך בעיניי, וגם העובדה שתמיד חשוב לך שינתן כבוד לאדם באשר הוא אדם 🙏]

ג. בהמשך לסעיף ב, 

אני חושבת שמה שעונה על כל הסעיפים זה דבר אחד שחוזר על עצמו:

אני סוברת (ושוב לא כי *אני* אמרתי, אני כלום ושום דבר, אלא כי רבנים גדולים וחשובים אמרו ואני נסמכת עליהם) - שכל הספר שמחת הבית הוא בתוך מסגרת ההלכה.

ועכשיו אני מבינה שאתה *כלל לא סובר כך* אלא סובר שהוא מחוץ למסגרת ההלכה.

ומשכך, עכשיו אני מבינה יותר את מהות ושורש המחלוקת ביננו.

הרי אם אתה, אדם שהתורה וההלכה חשובים לו, וזה כאמור מוערך מאוד בעיניי ואף אמרתי לך זאת כמה פעמים בדיונים שונים - שניכר שקדושת התורה ונצחיותה חיים ומפעמים בך בצורה כל כך חזקה ואמיתית שזה פשוט מוערך לראות את זה! ובהחלט העם שלנו צריך אנשים כאלה שאש התורה חדורה בהם! עבור כולנו, באמת!

ואם אדם כזה חושב שהדברים הם מחוץ למסגרת ההלכה - יותר מובנת לי ההתנגדות.

אומנם,

כפי שכתבתי כאן פעמים רבות, אני חולקת על כך מכל וכל.

אני חד משמעית סוברת (וכותבת שוב שלא יובן אחרת אפילו בטעות - נסמכת על רבנים גדולים וחשובים ולא על עצמי כלל) - שזה *כן בתוך מסגרת ההלכה*

אולי אני מתקשה להסביר זאת טוב,

זו אחת הסיבות שהייתי רוצה שתיקח את כל מה שכתב @נחשון מהרחברון ותצרף גם חתימה שלי על דברים, כי הוא מסביר זאת יותר טוב ממני, אז פשוט תדמיין שאני מעתיקה את כל דבריו כאן שוב...

(גם ראיתי עתה ש@מישהו כל שהוא הסביר זאת טוב מאוד)

משכך, גם אתה שאמרת עליי ב"ה שהתורה וההלכה חשובים לי, יכול להבין שזה אותו קו אחיד שמנחה גם אותי - לצעוד בתוך מסגרת ההלכה, ואין כאן שום סתירה בעיניי למסגרת ההלכה, ועל כך דבריי בכל השרשור הזה...

ד. כפי שכתבתי קודם בשרשור, אחת הסיבות שאין לי התנגדות לספר המדובר של הרב מלמד, היא כי בתוך המציאות בה אנו חיים אנשים רבים זקוקים גם למידע הזה. 

הם זקוקים לדעת את *שלל* הפסיקות.

גם המחמירות, גם המקילות, על כל הטווח של כל מסגרת ההלכה.

וכל זוג יעשה לו רב - וילך לפי פסיקה של רבו בעניין.

הרי כל עולם חיי האישות בין איש ואשתו הוא מסע שלם.

והוא מסע אישי שלהם.

גם לאיש וגם לאשתו. שניהם יחד.

שכמובן כמובן שהמקום המהותי ממנו הכל יוצא זה האהבה של שניהם יחד והחיבור הנפשי-נשמתי של שניהם יחד,

וכל מה שעל דעת ורצון ובעיני שניהם מביא לקירבה נפשית וגופנית ונשמתית ביניהם, ומוסיף ומרבה אהבה ושלום בפן המהותי של המילה - וכאשר הוא נסמך על ההלכה עצמה ובתוך מסגרתה כמובן - הרי זה מבורך.

וזוג שיודע מראש את שלל הפסיקות, ובוחר לפי רבו שבחר - יכול לנוע בתוך ההלכה לפי איך שנכון ומותאם להם אישית.

וזה יכול להיות שהם לא ידעו זאת בהתחלה אלא רק אחרי כמה שנות נישואין,

או שהמורכבויות יצוצו טיפין טיפין עם הזמן,

או שלא יהיו מורכבויות כאלה אלא אחרות,

או שלל האפשרויות האינסופיות שיש לאנשים אנושיים בחיים -

וברגע שמנגישים כמו בספר את ההלכה בעניין זה בצורה נהירה ונגישה - ניתן גם לדעת את הדברים כך.

וזה חשוב בעיניי.

מרגישה שיכולה עוד להאריך כ"כ הרבה אבל אעצור כאן.

ברכה והצלחה בכל  

שלא אצליח להסביר את עצמי יותר טוב ממה שכבר ניסיתי לכל אורך השרשור,

לכן מצרפת גם כאן עוד הודעה שכתבתי כעת

אז מנסה לענות שוב - נשואים טריים

ומעבר לזה לא יודעת איך להסביר יותר ממה שהסברתי... מרגישה קצת שאני חוזרת על עצמי

ומתייגת שוב את @נחשון מהרחברון שמסביר הרבה יותר טוב ממני - אולי תוכל להגיב גם כאן 🙏

יש כאן 3-4 אנשים שטוענים בשם 3-4 גדולים שאין שום צד בהלכה לפסוק כמו הרב מלמד

משום מה אף אחד מתוך אותם גדולים לא חשב להוציא פשקוויל אפילו, בטח לא פסק מפורט או גילוי דעת שאין שום צד בהלכה לסמוך על הרב מלמד.

חזרו בהם מהסכמתם ואמרו שהם לא פוסקים ככה. ובעיניהם זה חמור.

מכאן ועד להגיד שאין שום צד כזה בהלכה... לא מבין איך הם הלכו את הצעד הזה קדימה.

הרי הדבר הכי חמור שם בערך שהוא התיר זה בדיקה פנימית כשיש התקן תוך רחמי.

אפשר לחלוק אפשר להתווכח אבל כבר הרב קאפח התיר את זה. והרב אברג'ל. וזה על בסיס חוו''ד של אחד האנשים הכי מקצועיים בארץץ בתחום ההתקנים - דוקטור אורי לוי.

אבל זה לא מעניין אותם. רק הרב מלמד מתיר נידות ואי אפשר להגיד שהוא בתוך גבולות ההלכה

אבל אם מה שאתם אומרים נכון השאלה שלי גדולה בהרבה  - איך לא יצאו נגדו בצורה פומבית שאומרת שאין שום צד כזה בהלכה.

הרי ראינו איך גדולי ישראל יודעים לצאת על פוסק שמתעלם מהם ומכריע נגד ההלכה  (פרשת אבינר)

כשגדולי הדור יוציאו מעשה בי''ד שאסור - סלאמתקץ עד אז- זו מחלוקת לגיטימית

מאת הרב סולובייצ'יק

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏