ספר קליל סבבה כזה

וגם חלקו הלכה, למרות שכנראה שרובו לא. אז לא יודע אם זה מה שאתם מחפשים... אם לא, אז לפחות ניסיתי

א – מעלת המצווה – פניני הלכה

כנראה לא יתקלו בפסיקות "שנויות במחלוקת" כל כך, הן ספורות.

ובגלל זה להחרים רב או ספרים שכתב, זה ממש תמוה

וגם, הרב עובדיה ואחרים הוציאו פסקים עוד שהיו בגיל צעיר מהרב אלעזר מלמד.

אינני יכול ורוצה להיכנס בפסקים של גדולי הדור. אבל, מקריאה של הדברים "הכל כך מזעזעים" שמצדיקים לכאורה את החרמת הספרים, לא מצאתי שהתיר איסורי תורה ח"ו, ואף לא איסורי דרבנן.

כן, חלק מהפסיקה היא מקילה, ואולי הרקע הוא רצון להתחבר ולהנגיש את ההלכה לציבור הרחב ולא רק לבחורי ישיבה/אברכים שרוצים לצאת ידי כל השיטות. יש כיום ריפיון בחלק מהציבור בחלק מהתחומים, והרב אליעזר מלמד רצה לתת כיוון יותר מיקל בכדי להגיע לציבור שמילא ללא הכוונה ינהג באופן שבכלל לא לפי ההלכה. אז נכון, בחלק מהדברים זה לא ההדרכה הרגילה בישיבות לחתנים, אבל, מותר להסביר זאת לחתנים שמחפשים להדר בקיום המצוות, שיש מקום להחמיר/לא ללכת לקולא.

אבל, אני לא חושב שהחרמה מתאימה. ואני שמח שיש תלמידי חכמים נוספים שחושבים כך..

הוא עצמו כתב בתשובה שכל רבני ירושלים יצאו עליו שזה נגד המנהג. אבל הוא לא מתחשב בזה כי כך לדעתו ההלכה..

בוא נתחיל מהרב ליאור שהתיר נגד כל גדולי הדור לעלות להר הבית (איסור כרת. נגד הרב קוק, הרב צבי יהודה, הגר"ע, הרב משאש, ומי לא). ולאכול בשר ודג (נגד כולם. חוץ ממג"א 800 שנה אף אחד לא אמר את זה). ולברך העץ על שוקולד, לא מכיר עוד רבנים בני 80 ומעלה שכתבו כך. 

הרב עובדיה התיר לסמוך על הנטע שעשועים ב'ברי לי שלא הרגשתי'. ולא חזר בו, רק אמר שבנשים שלא מרגישות 'והיה ה' עם השופט'. אם זה לא נגד הקונצנזוס - אני לא יודע מה כן.

יש לי עוד המון חומר, אבל ניתן לכם להתחיל עם זה

התיר לבעל להיות נוכח בחדר הלידה. נגד. מנהג. ישראל. מאז. ומעולם. 
ולמרות שברור שיש חשש תקלה וכו'. ולמרות שרבנים רבים בדורו יצאו נגד הפרצה הזאת. אז תגידו שגם הרב פיינשטיין התיר - הרי שגם הרב פיינשטיין יוצא נגד הקונצנזוס. תמצאו מקור אחד שמתיר לבעל להיות בחדר לידה לפניהם. הם פשוט 'פרצו גדר' בלשונכם.

ספר פוע"ה: "הרב יעקב אריאל הוסיף שבעל שנמנע ולא נענה לבקשת אשתו להחזיק בידה כשהיא מתייסרת בחבליה, הריהו בגדר חסיד שוטה, מפני שאין זה מגע של חיבה אלא של הבנה והשתתפות בסבל מצד האדם הקרוב אליה, ויישוב דעתה של היולדת הוא חלק מפיקוח נפש שהתירו לצרכו חילול שבת. ולמעשה ראוי להשתמש בכפפות לצורך כך".

תשובה באתר מכון התורה והארץ: 
"התמיכה באשה בשעת לידה ובמיוחד בלידה ראשונה חשובה מאד. הסיבות שבגללן המליצו הפוסקים שהבעל לא יהיה בתוך חדר לידה הן מחמת מגע שאסור מתחילת הלידה (פתיחה גדולה או צירים חזקים או ירידת מים וכד') מפני שהאשה נחשבת מאז כנידה. ועוד שהשהיה לצידה בחדר לידה יכולה לגרום להסתכלות אסורה במקומות המכוסים. כמו"כ מבחינת הסיוע הנפשי לא תמיד הבעל הוא המרגיע ומסייע, ולעתים הוא לחוץ ומבולבל לא פחות מהאשה, מה גם שלעתים הוא נפגש בצדדי התנהגות קשים וחריפים אצל אשתו בגלל הכאבים החזקים שעוברים עליה, והוא אינו יודע מה לעשות במצבים כאלו. ע"כ הרצוי שחברה קרובה או קרובת משפחה שעברה כבר לידה אחת או יותר תהא לצידה בכל תהליך הלידה. במידה ואין זה ניתן והיחידי שיכול לסייע הוא הבעל, ישהה עימה הבעל בזמן הצירים אך ראוי שמתחילת הלידה יזהר מנגיעה יעמוד כשפניו מול פניה ואם יש צורך לתמוך בה יעשה זאת כשהוא לבוש כפפות (אלו מצויות בכל בית חולים ויש להצטייד בהן לפני הלידה) או שבלידה עצמה יצא מחדר לידה".

 

גם מאתר מכון התורה והארץ:
"שאלה: בעלי כהן ואני מעוניינת ללדת בבית החולים תל השומר. האם יוכל להיות איתי בלידה?תשובה:....(אריכות דברים על טומאת כהן) אך אם את זקוקה לבעלך מאוד הוא יכול להיות אתך בלידה בתנאי שילבש כפפות ולא יימצא במצב שיראה מקומות צנועים"

כאמור, נגד המנהג באופן נחרץ לחלוטין, אפילו בקיבוץ הדתי עוד לא מתירים את זה כנראה, ויש שיאמרו נגד ההלכה

זה נטע שעשועים. בראשונים ובשו"ע כתוב שבדיקה פנימית טמאה.

יש סוברים שחזקת דם בא בהרגשה (בהווה או בעבר). ויש סוברים שחזקה שהעד בלבל את ההרגשה.
הגר"ע הקל למעשה לסמוך על הנט"ש שסובר שהעד מבלבל את ההרגשה זה חשש לקולא בגמרא בנידה נז,א ולא חשש לחומרא כפי שפירשו רוב האחרונים וכפי שמשמע מהרמב"ם והב"י. 
לא ידוע על שום פוסק שסמך על הנט"ש בדורות האחרונים.

תשלים את הסוגיא ונדבר. אולי כדאי שתפתח פניני הלכה ותלמד שם. בטוח שתחכים

יש גמרא בנידה נז,א שחוששת דילמא ארגשה ולאו אדעתא בבדיקה פנימית, האחרונים רובם המוחלט (חת"ס רעק"א כרו"פ ערוה"ש ועוד ועוד) הבינו שהחשש הוא לחומרא, שגם אם אומרת שלא מרגישה אנו אומרים שכן, והנט"ש (מכיר את השם שלו מסוגיות אחרות?? אולי איזה פסק מהלכות ציצית משהו?) אומר שהפשט הוא חשש לקולא.
חוזר על הבקשה - תמצא פוסק בדורות האחרונים שפסק כמו הנט"ש.
אחרת, נאלץ להורות על הוצאת ספרי הגר"ע מבית המדרש וכו'. לשמור על טהרת הקודש זו המשימה החשובה ביותר בדורנו. לא לאפשר לפרוץ פרצות בקודש

לא אמרתי בשום מקום 'אף אחרון', אמרתי שרוב האחרונים סוברים לא כך.
 

ושוב, הבנת הנקרא - יהודה, אני מבקש ממך פוסקים בדורות האחרונים שפסקו כך. נורא נורא פשוט. הפרדס רימונים נפטר ב1865. בוא ננסה שוב. 

כרתי ופלתי; שב יעקב, חו”ד,  בינת אדם ז, ח; רע”א, חת”ס ועוד

אז הנה הפרדס רימונים:
 (פתחי נדה, עמ' נב בחדש):

ומעתה לפי"ז הנה נתבאר לנו הדין אם מצאה ע"י בדיקה ולא ארגשה, דאם הוא משוך מטמאי' לה אפי' הניחתו תחת הכר, ואפי' לא ארגשה, וטמאה נדה אפי' בכ"ש. ואם הוא עגול מטהרי' לה אפי' בטחתו ביריכה ולא נמצא רק על העד לבד, ואפי' ארגשה, דעגולו מוכיח עליו שהוא דם מאכולת ולא דם קינוח, רק אם יש בו כגריס ועוד מטמאי' לה, ובזה נחלקו הרמב"ן והרשב"א, דלהרמב"ן אינה טמאה רק משום כתם, דכללא הוא: כל שצריך שיעור כתם אינה טמאה רק משום כתם. ולהרשב"א טמאה נדה. ואם הוא ספק השקול כמו טיפין דקים דא"א לעמוד על הבחינה אם הם משוכין או עגולים, בזה יש חילוק בין תחת הכר לטחתו ביריכה, דבתחת הכר תלי' בהרגשה, אי ארגשה טמאה נדה ואי לא ארגשה תלי' במאכולת וטהורה לגמרי, אי ליכא שיעור כתם; בטחתו ביריכה, אם נמצא על הירך ועל העד, לדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן דמי ממש להניחתו תחת הכר וכנ"ל, ואם לא נמצא רק על העד מטמאי' לה בספק השקול לכ"ע אפי' לא ארגשה ואפי' בכ"ש, דזה שלא נמצא רק על העד מוכח לן דדם קינוח הוא, ודמי למשוך כנ"ל. אך כ"ז לדעת הרמב"ן והרשב"א וסיי', אולם דעת הר"מ הוא דאין לחלק בין משוך לעגול רק בתחת הכר ולא בטחתו ביריכה.

למעשה יש משהו כמו שלושה אחרונים בראשית ואולי אמצע המאה ה19 (יעני 18 וקצת) שפסקו כמותו, ועוד כמה שצירפו דעתו במקרים של דם מכה, מראה ירוק וכדומה. חוזר ומבקש מישהו שפסק כמותו כך להדיא בדורות האחרונים, כדי שתראה לנו שהרב עובדיה לא פוסק נגד הקונצנזוס

ובכל זאת, אם תצטט חצאי משפטים להוכיח את שיטתך זו כבר תהיה התקדמות ממצבך הנוכחי. 

אגב, אם פתחת יביע אומר בטח תוכל להביא לי שם של רב אחד מהדורות האחרונים שפסק כמו הנטע שעשועים. או שזה גדול עליך?

(לחילופין אתה יכול לחתום איתי על פסק הקורא להוציא את ספרי הגר"ע מבית המדרש בעוון פסיקה נגד הקונצנזוס)
ב"ה אני מתענג בקריאת יביע אומר, לא מבזבז את הזמן בארגון חרמות על רבנים, כמו אחרים פה בשרשור (בלי שמות)

למצוא אחרונים בדורות האחרונים שפסקו כמו הנט"ש, או שהתירו לבעל להיות בחדר לידה (אם ברצונך לסנגר על הרב אריאל) או שהתירו בשר ודג או לעלות להר הבית (אם ברצונך לסנגר על הרב ליאור).
אני לא מתכוון לדון בכל סוגיא. 

נגד כל גדולי ישראל ונגד המקובל בעם ישראל מדורי דורות. שזו מסקנה נוראה, שקרוב לודאי שאיננה נכונה. אז אני מחכה למקורות קדומים כאמור. 

אני מחכה לשמוע מה הוא אומר על נתינת יד בלידה, ועל עליה להר הבית

@אניוהוא, @אניוהוא ‍

רק דרשתי שבתור ת"ח חשוב שעוסק בזיהוי פסיקות נגד הקונצנזוס - לא תגור מפני איש, ותחפש גם בחורים וסדקים. 
נתחיל מלבזות ולהוציא את הספרים של כל הרבנים שהורו לעלות להר הבית. זה מספיק לי. 

גם אם לפוסק במקרה קוראים הרב ליאור. וגם אם יש לו כושר לדיינות. בטח כשאנחנו מדברים על קונצנזוס מטורף מקיר לקיר כמו בנושא של עליה להר הבית. (וגם, אל תשכח שהרב ליאור פסק לעלות להר הבית כבר לפני עשרות שנים, עוד לפני שמלאו לו שישים שנים לדעתי)

תהיה הוגן ותורה על הוצאת ספריו של הרב ליאור מבתי המדרש. כל מי שעוד שורד וקורא בשרשור הזה רואה שאתה לא קוהרנטי, עושה איפה ואיפה בלי לדפוק חשבון.
וגם של הרב גורן (פרשיית האח והאחות - מכיר?)

והחת"ס כתב שזה לא רק הנהגה בריאותית אלא דבר שבמנין.
אז למעשה הרב ליאור פוסק נגד השו"ע והמקובל בעם ישראל מדורי דורות. תביא פוסק אחד שהתיר כמו הרב ליאור לפניו בבקשה

רוצה למחות

זה כואב ממש לקרוא דבר כזה על הרב מלמד ואני רוצה למחות על כך

אני נגיד לא חושב כמוך.
רבנים רבים וחשובים הסכימו לספר ושמחו על פירסומו. רק שהם לא הרבנים מהסגנון שמוציאים/חותמים על פשקווילים מלוכלכים כמו הרבנים שלך.
ודווקא כנגד מחרימים כמוך ושכמותך - אני ממשיך להמליץ על הספר הנהדר הזה. שכל מילה בו מבוססת על מרנן ורבנן שבכל הדורות, ולפי כללי ההלכה.

מה גם, שהמחרימים למיניהם מסכימים לכל מילה בספר, רק שהם חושבים שמי שרוצה לדעת את האמת צריך לפנות אליהם בתחנונים ואחרי שנים של סבל ובעיות בשלום בית, ואסור שהיא תהיה נגישה.

היה חשוב לי להגיב כדי שהציבור היקר היושבים על הגדר יוכלו לשמוע את הצד שלי, מכאן והלאה בלנ"ד לא אגיב לכם, אין סיכוי שאשכנע אתכם. 

שמח שהרגזתי אתכם. והציבור ישפוט בינינו ויקבל את ההחלטות המושכלות שלו

אני בד"כ לא אוהבת להיכנס לכל מיני ויכוחים, אבל כשצריך אז צריך.

@דבריםבעלמא

חלק מהדברים שנכתבו כאן על הרב מלמד או על ספרו חורים לי מאוד.

אני בהחלט ממליצה על הספר הזה, ובהחלט תופסת מהרב מלמד כרב חשוב וגדול.

ו@נשמה כללית, לגבי מה שכתבת: "עכשיו כל אחד מוזמן לדון בהיגיון מה מדבר מתוך גרונך - האם כבוד תלמידי חכמים בוער בך, או התשוקה לחיים קלים ומתירנים..." -

אז לי אישית גם בוער כבוד תלמידי חכמים,

ואין לי "תשוקה לחיים קלים ומתירנים", אלא יש לי רצון גדול שבכל בית בישראל יחמירו *בשלום בית*,

ובעיניי הספר הזה הוא חלק מהחמרה בשלום בית עצמו!

יש הלכה ויש מה שבתוך ההלכה,

ויש בתוך ההלכה הרבה דעות ופסיקות שונות, ויש גם קצוות, והספר הזה לא יוצא מהקצוות של ההלכה כלל,

וכבר ידוע שהרבה פעמים פוסק גדול צריך לקחת את *מכלול* הנתונים של המצב, הסיטואציה, העולם, המציאות, החיים, ולפי זה לראות סדרי עדיפויות וכל מיני מרחבים שונים ורחבים ולא רק פן אחד בלבד.

וודאי שבדור הזה, שבו עניין הצניעות כ"כ קשה לכולם, והכל כ"כ פרוץ - אז עד שאדם מקדש את אשתו כדת משה וישראל,

ועד ששומרים טהרת המשפחה וטבילה במקווה ונקיים והכל,

ועד שזה רק שני בני הזוג בחדרי חדרים וברצון שניהם - ההחמרה בשלום בית היא בעיניי הכי חשובה כאן.

אולי לא לכל הזוגות זה מתאים, ודאי שכן, אבל להרבה זוגות אחרים, שדעת ההלכה בהחלט חשובה להם - זה יכול להתאים וזה מבורך והם לא פחות צדיקים מאחרים.

ואי אפשר לטעון שכל מי שחושב אחרת הוא דתל"ש או רפורמי. זה צורם מאוד.

אני לא דתלש"ית ולא רפורמית, אני אוהבת את הקב"ה ואת תורתו הקדושה אהבת אמת,

ועדיין, ממליצה בחום על הספר שמחת הבית!

ואם הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר: ימחה שמי (חלילה חלילה) מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש ואשתו - אז כבר ניתן לראות את הכיוון שהקב"ה בעצמו מורה לנו עליו.

כמפורש בדבריהם. ואם אתחיל להביא את כל דבריהם - הזמן יכלה והמה לא יכלו. 
אבל אתה נוהג איפה ואיפה, אז כלום לא מפריע לך, גם האמת

סמכות לחלוק ולפרוץ גדר

והולך נגד כל גדולי הדור.
את התירוצים אפשר לכתוב בספר ולכרוך בכריכה יפה.

אם הקריטריון הוא לא התורה והאמת אלא ה'קונצנזוס' - אז זה לא קונצנזוס

אחרת אתה סתם מוציא שם רע לכאורה.

אגב, ללא עסקנים כמוך שום דבר לא היה יוצא לפועל כנראה. שועלים קטנים וכו'

@אניוהוא
@אניוהוא ‍

@אניוהוא @אניוהוא ‍
או שתודה שאתה מוציא שם רע?
או שאתה בשיחות טלפון עם הרב אריאל מנסה לסחוט ממנו משהו, מי ידוע אולי כבר יש לך ניסיון בתחום הזה

את ההודעה שכתבתי עתה ליהודה:

כמה דברים: - נשואים טריים

ומוסיפה גם על מה שכתבת:

א. לגבי מה שכתבת: "יותר מדוייק לומר - רוב הציבור לא צריך בכלל!"

אני חולקת עליך מאוד בעניין זה.

יכול להיות שיש ציבור, אפילו רחב, שלא זקוק לכך.

אבל יש ציבור גדול מאוד מאוד שכן זקוק לכך.

ושוב, מדברת מניסיון הכי כואב שאני רואה יום יום בעבודתי... 

ב. לגבי הסיפור על אותו אברך שהגיע אליך - כתבת "אותו אברך קרא והיה נשמע מעניין אז רצה לנסות" - אז כבר כאן אתה רואה שגם לאותו אברך עצמו היה נראה מעניין ורצה לנסות, אוקיי,

האם יש לנו דרך לדעת מה היה קורה לאותו אברך אם לא היה יודע?

אם היה מעניין אותו משהו אחר והיה רוצה לנסות?

(שוב, לצערי נתקלתי בכ"כ הרבה סיפורים *כאלה*, שפשוט כואב הלב... והלוואי הלוואי שאותם אנשים היו "מנסים" כי מעניין אותם מה שכתוב בספר שמחת הבית במקום את הדברים האחרים ואין כאן המקום לפרט).

- וגם אם אותו אברך לא היה צריך את זה, בסדר גמור ומקובל - אבל יש הרבה אחרים שכן. הרבה מאוד.

ואדם שלמד יכול לבחור לפי איזה פסיקה לפסוק, בסדר גמור.

אבל יש כאן כ"כ הרבה מרכיבים

ומציאות שלמה

יש את האברך הזה

יש את אשתו - מישהו שאל גם אותה מה *היא* הייתה מעוניינת?

יש את האברך הזה אם לא היה לו את זה והיה עלול לנסות דברים אחרים? מי יכול לדעת? למשל ברגעי קושי גדול או ריחוק גדול בזוגיות או כל רגע קטן?

ויש הרבה מאוד אברכים אחרים

והרבה מאוד אנשים אחרים

והרבה מאוד נשים אחרות שגם הן חלק בלתי נפרד כאן

אז מה עליהם?

ומה שכתבת
"הרב מלמד על דעת עצמו פוגע במימד הקדושה בעם." - וואוץ אני פשוט חושבת הפוך לגמרי ממך! לגמרי.

בעיניי הוא *מוסיף* קדושה בעם ע"י שהוא מוציא בשפה נגישה ובהירה את הפסיקה שגם היא חלק מהתורה הקדושה והיא בתוך ההלכה חד משמעית - ומביא בצורה בהירה ונגישה לקוראים את הדברים. וגורם להחמיר בשלום בית, ומרבה אהבה ושמחה בין איש לאשתו בקדושה ובטהרה, זה הכי מבורך בעיניי

(ולעוד פירוט ראה בהודעתי המצורפת למעלה)

- לגבי מה שכתבת: 
"אבל הרב מלמד הוא 'רב חשוב וגדול'
ומצד שני הרבנים האחרים הם 'חותמי פשקווילים מלוכלכים'."

אז אני אמרתי אכן שהרב מלמד רב חשוב וגדול. ובעיניי הוא אכן כזה ללא צל של ספק.

אבל את המשפט שכתבת אח"כ לא אמרתי כלל! חס וחלילה! ה' ישמור ממש ממש ממש לא.

איפה כתבתי שהרבנים האחרים הם חותמי פשקווילים מלוכלכים?! ה' ישמור רק לכתוב את זה אני רועדת!

כל הרבנים האחרים הם רבנים ענקים וגדולים וחשובים גם הם!!!

וממש לא קרוב למה שכתבת.

ואני לא נכנסת לויכוח בההלכתי, כי מחלוקות בהלכה יש ותמיד היו ותמיד יהיו.

אני משתדלת לכבד את כל הרבנים וחלילה חלילה לא לבזות אף רב, גם רב שאינני נוהגת לפיו, גם רב שחושב אחרת ממני, הוא עדיין רב ואני נמלה ועפר ואפר לידו ומולו!!!

וזה היחס הנכון בעיניי!

גם על הרמב"ם היו המון מחלוקות, המון,

והוא עצמו למשל סובר רבות לפי חלק מהפסיקות המובאות בספר שמחת הבית.

כל עוד המחלוקות הם לשם שמים,

ונזהרים בכבוד אחד של השני 

והולכים לפי מה שהקב"ה הורה לנו:

כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם

מה אני מבקש מכם -

אלא שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו מכבדים זה את זה

ותהיו יראים זה מזה"

אז אפשר ללכת לפי הפסיקות בספר של הרב מלמד,

ואפשר ללכת לפי פסיקות אחרות,

והכל מקובל וטוב

רק שנשמור על הכבוד אחד של השני, כן, גם אם לא מסכימים.

ולצרף את השורה המזעזעת הזו כהמשך ישיר לדבריי שהרב מלמד רב חשוב וגדול, ועוד בתגובה להודעה שאני כתבתי - זה לגמרי יוצר מצג שאני זו שכתבתי את זה,

וחלילה חלילה לי מכך!

יש חולקים ויש מסכימים.

וחשוב שוב להדגיש - שהרב בספרו מתייחס לדברים שהם פסיקות אולי שונות אבל הן *בתוך ההלכה עצמה*

אין כאן ולא היה יציאה מגדרי ההלכה עצמה, 

זה לא דומה למשל לפסיקות כאלה ואחרות על האם צריך טבילה במקווה (ודאי שכן לכל הדעות), או שמירה על טהרת המשפחה, או שבעה נקיים וכן הלאה - אלא מדובר בפסיקות בתוך ההלכה עצמה, גם אם הן מעיקר הדין.

ולגבי המשפט - כבר הבהרתי את עמדתי לגבי אותו משפט, והוא חורה גם לי מאוד מאוד.

אשמח שכאשר יש תגובה לכל אדם בשרשור - היא תכוון אליו ולא לכל השאר, כי זה מבלבל ויוצר רושם שאדם שלא אמר דבר מה - מייחסים לו אמירות שלא אמר...

אותו אברך פשוט חצוף. למה חצוף? כי הרב מלמד כותב במפורש שיש סתירה בשו''ע. וכותב במפורש את כל ההסבר שכתבת.

הוא ראה קולא. התלהב עצם את עיניו מלראות. וזו בעיה שלו. לא של הרב מלמד.

במקום לשאול את עצמו איך הוא הסתנוור והיה שטוף בתאווה עד כדי כך שעצם את עיניו מלראות מה שכתוב במפורש - הוא מאשים את הרב מלמד. שיתבייש לו

אני אצטט את דברי הרב מלמד:

אמנם כיוון שלדעת רוב הראשונים מצד הצניעות והקדושה עדיף להחמיר, נכון לחוש לדעתם (רמ”א אה”ע כה, ב). אבל כאשר הדבר משמח מאוד אחד מהם, ובלא זה שמחתו פגומה, הרי ששמחת מצוות עונה גוברת, וראוי שינהגו כדעת רוב הפוסקים. 

ובהערה כתב במפורש:

 גם בשו”ע או”ח רמ, ד, כתב כדעת הראב”ד שאסר. וכ”כ בית שמואל כה, א; חכמת אדם קכח, ג; עוד יוסף חי שופטים טז; אג”מ יו”ד ב, עה; דרכי טהרה כב, ד.
אולם בב”י אה”ע כה, כתב שלרמב”ם אין איסור, ומשמע שסובר שכך העיקר להלכה, ועל כן בשו”ע אה”ע סימן כה, לא הזכיר שום איסור. והרמ”א שם, ב, כתב: “ואע”פ שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו”. וכן ביארו האחרונים את שיטתו, שמעיקר הדין מותר, ומשמע שהסכימו עימו (עצי ארזים, תורות אמת, עזר מקודש, ישועות יעקב, על הרמ”א שם. וכן ביאר הרב קאפח איסו”ב כא, טו, ברמב”ם). וכ”כ להלכה: לבוש כה, ב; וערוה”ש יא. וצריך לומר שבשו”ע או”ח כתב לאסור מצד קדושה וצניעות, אבל כיוון שמצד הדין אין בכך איסור, לא הזכיר זאת בחלק אה”ע.

אז שימשיך לבכות אותו אברך על תאוותו שגרמה לו לזלזל לשווא בתלמידי חכמים כי אם הוא 'רק קרא והיה נשמע מעניין' אז לפי הרב מלמד הוא לא יכול להתיר לעצמו. כי הוא התיר רק אם בלא זה השמחה נפגמת. אז שלא יבלבל את המוח וימציא סיפורי שהוא לא ידע. היה כתוב מפורש

שקרן שכמותו

שכתובה למעלה... וגם שם כתוב מפורש להחמיר ורק מי ששמחתו תפגם אם לא יתירו לו מותר לו

אז הסיפור הוא שונה חגמרי ממה שהצגת

לא 'וואלה מעניין' אלא הבנה שזה משהו שחסר לו באמת. שפוגע לו בכל הגישה לחיבור.

ומה לעשות, חלק מהספר זה הערות. זה בערך כמו שתגיד שאפשר ותקין ללמוד שו''ע לבד בלי נו''כ או ב''י.

זה חלק מההלכה.

הרב מלמד כותב את שיטתו. בהערות הוא מפרט

פעם אחת אתה כועס עליו כי מי שקורה את הספרים שלו רוצה ללכת לפי הרב עובדיה ואז הוא קורה בהערה שכתוב טהרת הבית וסומך על זה ואז מתברר שלא כתוב שם.

פעם אחרת אתה אומר למה הוא כותב רק בהערה אף אחד לא קורא את ההערות

אתה סותר את עצמך. אם אף אחד לא קורא את הההערות למה אתה קופץ על מה שכתוב שם. ואם קוראים אותם מה הבעיה של אותו אברך?

אם הוא לא קורא את ההערות הוא בעצם אומר אני הולך על פי שיטת הרב מלמד. שיטתו כאמור - רק כשיש חוסר גדול לאחד מבני הזוג

הרב מלמד בהלכה למעלה כתב מפורשות שראוי להחמיר.

בהערה רשם שיש סתירה בדעת השו''ע וביאר אותה.

אברך שלא קרא הערה על הלכה כלכך מחודשת בפרט אחרי שכבר קרא את ההלכה שאומרת שראוי להחמיר בזה - היה שטוף בתאווה ורצה להתיר לעצמו.

וזה לגיטימי!

אבל אל תציג אותו כאיזה מישהו תמים שקיבל 'היתר גורף' מהספר של הקב מלמד

(כי הוא לאאוכל בכלל שום דבר גוש קטיף בגלל ריסוס)

חושב אחרת ממני בזה...

אולי זה תלוי במינון של החרקים?

או שאולי זה לא קשור?

לקולא

אני חושב שלכל אחת מהם מצאתי חבר ת''ח שאין מחלוקת על גדולתו שהתיר.

אני רואה את הצורך בפסיקה מונגשת. שמבדילה בין חומרא לדין לקולא. וחושב שהרב מלמד מספיק אמיץ לעשות את זה

הוא משלם על זה מחיר שלדעתי הוא נטו פוליטי  ואין בו שום צד הלכתי

ואני לא סומך על כל הפסקים שלו.

אבל הם לגיטימיים

שוב - תודה שכתבת.

באמת תודה

א. ישר כוח על הדיון המכבד והמברר, בצורה כזו לי אישית מאוד נוח ונעים לנהל דיון. אז תודה

ב. אני חלילה לא אומרת שום דבר רע על גדולי הרבנים, ועל אף רב.

ג. לגבי מה שכתבת: "לא כל פסיקה וכל תיאור והיתרים למינהם צריכה להמרח שחור על גבי לבן יש דברים הראויים לצנעה ואין צורך לפרסמן ברבים" -

אני מבינה את המקום ממנו אתה כותב, באמת,

רק מה נעשה ואנו חיים בעולם שרחוק מלהיות מושלם.

אנו חיים בדור פרוץ. זו עובדה.

לצערנו כל ילד כבר בגילאי היסודי יכול בלחיצת כפתור להגיע לכל הזוהמה שיש בעולם הזה.

הכל כ"כ כ"כ פרוץ

כ"כ כ"כ נפוץ

כ"כ כ"כ חינמי ואנונימי

משקיעים מילארדים ומשאבים אין סוף כדי *להנגיש* לכל נער ולכל נערה, לכל ילד ולכל ילדה, לכל איש ולכל אישה - את כל הגועל של העולם הזה,

אז מבחינתי לפחות זה הכי "עת לעשות להה' הפרו תורתך"

כלומר, נכון, בעבר ובדורות קודמים אולי לא היה נצרך לכתוב שחור על גבי לבן, ואכן תורה שבעל פה עברה בעל פה...

ומרב לתלמידו

ומאב לבנו

וכן הלאה...

אבל יהודה היקר, מה נעשה וילדינו ואנחנו עצמנו חשופים *שחור על גבי לבן*, וצבעוני על גבי צבעוני לכל הרע?!

האם אין זו סיבה מספיק ראויה שיהיה מענה לפחות מועט של הטוב גם? של דרך התורה הקדושה?

האם לא צריך *להנגיש* גם את זה?

לפחות שאנשים שחשופים לזה יהיו חשופים גם לזה.

זו ממש מצוות הדור לדעתי,

פשוט צו השעה.

וזה כ"כ כ"כ חשוב בעיניי

ואפילו בנפשי

כמה כמה מקרים אני שומעת ונחשפת גם בעבודה שלי, על נערים, על נשים, על גברים, כמה! שאם הייתה להם הדרכה כמו ההדרכה של הספר שמחת הבית ודומיו - הם בוודאות לא היו מגיעים לאן שהגיעו (ואני לא מנחשת, מדברת מדברים שהם עצמם אמרו לי).

אז זה לא רק להחמיר בשלום בית -

זה ממש לפעמים ובמקרים רבים לקיים את שלום בית

ולקיים את התורה עצמה

ולהתרחק מהרע

ולדבוק בטוב.

אי אפשר שכל הרעות החולות בעולם כן יהיו כתובים ונגישים, וזה לא. 

זה לא מידתי ואי אפשר להתנהל ככה כי אנשים חשופים רק לצד הרע ולצד שהוא היפך היהדות והיפך הכוונת התורה בחיבור הקדוש בין איש לאשתו.

אז אנשים צריכים לדעת גם את זה.

לפחות שיש פסיקה כזו.

אם זה מתאים להם - מעולה

אם לא - גם מעולה.

אבל לדעת צריכים

"תורה היא וללמוד אנו צריכים"

ואם שלמה המלך החכם באדם קרא לשיר השירים, שמדמה את אהבת הקב"ה לכנסת ישראל כאהבת איש לאישה (בצורה אירוטית אפילו) - "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים",

ואם בתוך המקום הכי קדוש לנו, בית המקדש, בתוככי קודש הקודשים, מעל ארון הברית עומדים הכרובים בדמות זכר ונקבה המעורים זה בזה,

ואם הקב"ה אמר למשה רבינו על המראות הצובאות "אלה חביבים עליי במיוחד", אותן מראות ששימשו את נשות ישראל להזדקק לבעליהן ובזכות זה להעמיד דור שלם, ומהן הכינו את הכיור! שמטהר את הכהן הגדול! בבית המקדש!

ואם לכל אורך התורה נאמר לנו "*וידע* אדם את חווה אשתו", "*וידע* אלקנה את חווה אשתו", "יצחק *מצחק* את רבקה אשתו", מלשון ידיעה, חיבור אמיתי, צחוק, שמחה, הנאה, תענוג

רק כך נוכל להבין מהו היחס הנכון והאמיתי של היהדות לאינטימיות ולחיבור בין איש לאשתו.

ולצערנו מפאת הדור הכה קשה הזה, כן, צריך גם שיהיה נגיש,

צריך אפילו ברחל בתך הקטנה שיהיה נגיש במציאות כמו שלנו

כי אם אין את זה - ומנגד יש את כל הרעות החולות - זה בעיניי לפעמים כמו להפקיר יהודים רבים וטובים שאין להם עוגנים להיאחז בהם ומגיעים למחוזות שהשם ירחם (גם חרדים ודתיים וחילוניים, לצערי זה לא פוסח על אף ציבור ושוב, מניסיון וממילים שאנשים עצמם אמרו לי, וכמות רבה מאוד מאוד מכפי שניתן היה לדמיין...)

אני סוברת שגם הרב מלמד הוא רב גדול וחשוב, וגם הוא מבין את כל הנ"ל.

ועוד רבנים רבים שגם סוברים כמוהו - גם הם גדולים וחשובים בעיניי (למשל הרב שלנו שזוהי פסיקתו, וכן עוד רבנים שבגלל הדיון שנוצר כאן אני לא רוצה לכתוב שמות, אבל יש והם גדוליםפ וחשובים).

(ומצרפת גם כאן הודעתי שעכשיו כתבתי:

מצרפת לך גם - נשואים טריים)

כמציאות "נוחותית ופוליטיקליקורט"

אני רואה אותה כמציאות חשובה ונכונה בטח במציאות כמו שלנו. וכמציאות הלכתית בהחלט, גם אם לא לפי כל הפסיקות,

ורואה אותה לפי כל מה שכתבתי גם בהודעות האחרות שלי כאן

יש מסגרת של הלכה - והכל נמצא בתוך המסגרת הזו.

גם אם זה בקצוות של עיקר הדין - זה עדיין בתוך מסגרת ההלכה, וזה מה שחשוב.

"...אמר לו רב אשי, מאחר שהייתם חכמים גדולים מדוע עבדתם עבודה זרה? אמר לו (מנשה) אם היית בזמנינו, היית מרים שולי גלימתך ורץ אחר עבודה זרה.

למחרת אמר רב אשי נפתח בגדולים..."

איך ירידת הדורות לדור שנאבק יום יום שעה שעה בפריצות נוראית בכל צעד ושעל?

אולי דווקא הדור שלנו הוא דור קדוש שנופל וקם ונופל וקם ומנסה לדבוק בקדושה בין איש לאשתו - והרי זה דבר מבורך *וקדוש* יאמר לו?

וכבר סופר על רב כהנא שאמר "תורה היא וללמוד אני צריך", והיום הדור הזה צריך ללמוד את התורה, וצריך שינגישו לו אותה, ברחל בתך הקטנה, ובטח שאל מול כל ההיפך של התורה שמונגש לכולנו תחת כל עץ רענן...

אני ודאי לא חלק כאן, אני כלום ושום דבר לעומת הרבנים וגדולי עולם.

אבל צריך לומר שיש רבנים וגדולים שכן סוברים כך! ונכון שיש גם רבנים וגדולים שסוברים אחרת, אבל זוהי בדיוק מחלוקת, וכל עוד היא לשם שמים זה מעולה, וכל אחד ילך לפי רבותיו ופסיקותיו.

אם אדם בוחר ללכת לפי הרמב"ם הענק שבענקים, ולפי רבנים שפוסקים בדומה לו, ועושה בהחלט את "עשה לך רב", והולך גם לפי הרב מלמד וגם לפי עוד רבנים חשובים - ודאי שלא חוטא יאמר לו אלא צדיק!

והוא לא פחות צדיק ממי שבוחר ללכת לפי פסיקות אחרות.

וזוג שנוהג כך והם שמחים ומאושרים שניהם וזה *ברצון* שניהם והכל במסגרת הזו של ההלכה - הם צדיקים בדיוק כמו זוג שבוחר להחמיר ולא פחות.

והדברים חשובים וחשוב שיאמרו.

(כבר הסברתי למעלה מדוע אז לא אחזור על כך כדי שלא אלאה...)

שאני שמחה על הדיון שמתפתח, וכל עוד הוא בצורה מכבדת (אני אישית מרגישה ממך צורה מאוד מכבדת וזה מאוד משמח לדון כך כפי שכבר אמרתי ) - זה מבורך בעיניי כי אפשר להיתרם אחד מהשני ולשמוע ולהשמיע דעות לכאן ולכאן ואפילו להתברך מהשוני - משני הצדדים.

(ואגב נוסף, מה שלום בתכם היקרה? דע שהיא בתפילותיי כל הזמן, הלל אפרת בת אוראל 🙏)

שימשיך וישתפר ויהיה הכי טוב שיש, בכל הבחינות 🙏🙏

אני ממש לא רואה בספר שמחת הבית של הרב מלמד "להוריד את העם", אלא בדיוק להיפך,

אך כנראה שנסכים שלא להסכים...

שיש גם גדולי ישראל שסוברים כך.

הרב שלי סובר כך.

ועוד רבנים שאמרתי שלא אציין שמות כאן.

ומה לגבי הרמב"ם, האם הוא לא מספיק גדול?

אז כבר עניתי על זה - נשואים טריים

כתבתי פעמיים שלא אציין שמות כאן מפאת הדיון שהסתעף כאן

עד שלא תשיב תשובות משכנעות. במיוחד בנוגע להר הבית. יש כאן פרצה חמורה בקונצנזוס, ונגד המנהג, ונגד הגדולים, ועל ידי רבנים שהתירו לפני שמלאו להם 80 ואפילו 70.
האוסרים (קרדיט לרב אבינר על הרשימה היפה):

הרב יצחק אבוחצירא

הרב שלמה אבינר

הג"ר יחזקאל אברמסקי

הרב אברהם אדלר

הרב יצחק סיני אדלר

הרב אליהו אריאל אדרי

הג"ר מאיר אוירבך

הג"ר שלמה זלמן אוירבך

הג"ר אברהם יצחק אולמן

הג"ר איסר יהודא אונטרמן

הג"ר מנחם יהודה הלוי אושפיזאי

הג"ר מרדכי אליהו

הרב ישראל אליזרע

הגרי"ש אלישיב

הרב יחיאל אפשטיין, האדמו"ר מאוזרוב

הג"ר יצחק אריאלי

הג"ר יהושע מנחם ארנברג

הרב שלמה כהן

הג"ר דוד לאו

הג"ר מאיר ישראל לאו

הרב יעקב יהודה לבנון

הרב משה לוי

הרב משה לוין

הרב יעקב לנדא

הג"ר מאיר מאזוז

הרב יונה מצגר

הרב צבי מרקוביץ

הג"ר יוסף משאש

הג"ר שלום משאש

הג"ר אבידר נבנצל

הרב מרדכי נגארי

הג"ר יהושע נויבירט

הג"ר יצחק נסים

הרב אפרים סוקולובר

הגר"ש סלנט

הרב רפאל עבו

הרב סלמן חוגי עבודי

הרב יעקב עדס

הרב יקותיאל עזריאלי

הג"ר שלמה עמאר

הרב יהושע פיטוסי

הרב יעקב פינק

הג"ר צבי פסח פראנק

הרב אברהם יהושע צוקרמן

הרב יצחק קוליץ

הרב צבי קוסטינר

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק

הג"ר רפאל הכהן קוק

הרב שמחה הכהן קוק

הרב פסח קוקיס

הרב אליהו קושילבסקי

הרב יהושע קניאל

הגר"ח קניבסקי

הגרי"י קניבסקי הסטייפלר

הרב שמחה הכהן קפלן

הג"ר ניסים קרליץ

הג"ר שלמה קרליץ

הרב אשר קרשטיין

הג"ר אליהו דוד רבינוביץ

הרב שמואל רבינוביץ

הרב אריה לייב רביץ

הרב יוסף רודריגז

הרב יעקב רוזנטל

הגראי"ל שטיינמן

הג"ר אריה שטרן

הג"ר משה שטרנבוך

הרב עמיאל שטרנברג

הרב מרדכי שטרנברג

הג"ר אלעזר מן שך

הג"ר צבי שכטר

הרב בניהו יששכר שמואלי

הג"ר מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש

הג"ר אברהם אלקנה שפירא

הרב יעקב שפירא

הרב משה נחום שפירא

הרב יוסף שרביט

שהוא ת''ח עצום והמיישיב של הכולל שלנו.

הראש כולל

הרב זכריה בן שלמה

האם אין רבנים אחרים? וודאי לי שיש.

אני רוצה ךהגיד שמות ששמעתי מהם מפורש שזה שיקול להקל

הררב ליאור מפנה אליו שאלות בהלכות נידה

(הם מחותנים)

אלו הרבנים ששימשתי ואני לא יודע מה איתך או את מי שמשת אבל הם שמשו את רב אברום והרב ישראלי ורב שלמה זלמן והגרז''ן ועוד

למה אתה ממציא על רבנים שאתה לא מכיר.?

והראש כולל שלי מצפצפים על  רב אברום והגרזן רק כי הם אומרים שיש מקום לפסוק כדיעות יחיד למרות שהם עצמם לא פוסקים ככה?

או כי הם חושבים ששיקולים של שלום בית לא מטים את ההלכה ונותנים משקל גדול יותר לדיעות מקילות?

מה אתה מנסה להגיד בדיוק?

אם הם אומרים שיש מקום במרחב ההלכתי לפסיקה שלו זה אומר שהם בהכרח סוברים כמותו ובהכרח חולקים על רב אברום ועל הגרזן? נו באמת

אכן הרב זכריה רב גדול מאוד עם כתפיים רחבות

(אגב, תמיד כשאני רואה את הניק שלך אני נזכרת במקום מגורינו עד לפני כ-6 שנים (טנא) )

התייחסתי איך שאני הבנתי. חושב שגם נל''ה תסכים איתנו שאם זה אסור לגמרי אז אין שאלה.

לגבי האתגר שלי הוא לא מתיר להוציא זרע בלילה ראשון הארכנו שם הרבה מאד שזה ביאה דרך איברים שהרמבם התיר, שבפשטות הרמ''א התיר ועוד.

מה גם שהוא כותב שם מפורשות בפתח האיבר - העראה

הרב ליאור אמר את דעתו. והוא אמר שלא חייב לשמוע לדעתו

מה לא עולה ביחד...?

אני לא שמעתי שהוא פרסם דבר כזה.

אני לא מפחד להרים טלפון רק שכשאני מרים טלפן לרב יש לי שאלות יותר חשובות וקריטיות

ואתה יודע מה נשאל בפע הבאה בלי נדר

וכו וכו למה הואלא מפרסם את זה ורק אומר לנשמה כללית בטלפון?

ושאין שום צד בהלכה לפסוק כך. לא רק שיכתוב שיש בספר דברים חמורים... זה לא מספיק.

בדיוק כפי שאני צריך לעשות כפי הבנתי גם הוא עושה כפי הבנתו.

והוא אמר לי שבמקרה שתהיה מחלוקת עדיין כל אחד יעשה כהבנתו.

למה אתה רואה סתירה? אני לא רואה.

ולגבי הסיפא שלך... אני לא פוסק בכל מה שהרב מלמד מיקל כמותו... ממש לא

גם לא כל מה שהראש כולל שלי מיקל וגם לא כל מה שהרב זכריה בן שלמה מיקל.

אני לא מחפש רק קולות. אני מחפש להבין. ללמוד. לברר את רצון ה'

ואני כן יודע למסגר בצורה מאד ברורה שאם הרב קאפח למשל התיר משהו ואחריו בא הרב מלמד והתיר אי אפשר לנדות אותו ולהחרים אותו על בסיס זה

בבקשה תתן תיעוד של השקרים שאתה מפיץ

אגב, את העובדה שהרב ליאור לא קרא את הספר שלגביו הוציא מכתב גינוי אתה יודע? יודע מי 'סיפר לו' מה כתוב שם? אולי תכבד אותנו במידע שאתה בטח יודע

@נשמה כללית @נשמה ‍ כללית ‍@נשמה ‍כללית ‍
לעלות להר הבית.

אניוהוא ויהודה 224 מסרבים לתת תשובה.

אם תוכל גם להסביר למה הרב אריאל מתיר לתת יד בלידה בניגוד לדעת כל גדולי הדור - גם ישמח אותי מאוד. 
ואם אתה בכלל ספורטיבי פתח איתי את סוגיית 'ברי לי שלא הרגשתי' ותמצא לי פוסק בדורות האחרונים שאמר כמו הרב עובדיה. זה באמת ישמח אותי.

מציג אתכם כלא רציניים. אולי אפילו מגמתיים חלילה...

שוב, באמת באמת כדאי שתבדוק לפני שאתה כותב. אשמח להתבדות, אדרבה. אז אחזור להתמקד ברב ליאור שמתיר לעלות להר הבית, וברב אריאל שמתיר לתת יד בלידה

" אשה שבדקה עצמה בעד ומצאה דם על עד הבדיקה אם הכניסה את העד בעומק הרחם סמוך למקור אע"פ שהיא אומרת שלא הרגישה ביציאת הדם מן המקור חוששים שמא הרגישה וטעתה וכסבורה היתה שהרגשת העד היא והרי היא כספק טמאה מן התורה. אבל אם לא הכניסה את העד בעומק הרחם אלא מחוץ לפרוזדור אינה טמאה אלא טומאת כתם מדרבנן שכיוון שעיקר ההרגשה היא בפתיחת המקור כל שבדיקת העד היתה רחוקה מן המקור אין מקום לטעות בזה. ואם אמרה ברי לי שלא הרגשתי ביציאת הדם אפילו אם הכניסה את העד בעומק הרחם הרי זו טהורה מן התורה ואינה טמאה אלא טומאת כתם מדרבנן"

חשבתי שזו השיטה, הלא כן?

נגד הרב קוק, והרצי"ה, והגרשז"א, והרב ש"ך, והרבי מלובביץ, והרשימה האינסופית שכבר הבאתי פה באדיבות הרב אבינר שליט"א.

ואולי גם כאלה שמתירים לתת יד בלידה. ואולי גם מתירים בריא לי שלא הרגשתי (אא"כ תמצאו אחרונים בני דורנו)

אבל שוב, האמת לא מעניינת אתכם. כלום לא מעניין למעשה

שאסור לעלות להר הבית

https://www.moramikdash.org.il/

האזינו: הרב צבי יהודה בקולו, מתנגד לעלייה להר הבית

השאלה היא האם בעת שהרב ליאור התיר לעלות להר הבית (כמדומני לפני יותר מעשרים שנה, בעוד שהוא היה בן פחות משישים) הוא עשה זאת נגד הקונצנזוס הרבני או לא. אז כדי שנשכח את שאר הרשימה האינסופית של האוסרים אתה מתפלפל על הרב קוק. והכל טוב, מותר לדון מה הרב קוק היה אומר במציאות כזו או אחרת. אבל אתה מתעלם מהעובדה שזה לא משנה בכהוא זה את העובדה שהרבנים (הצעירים אז) שהתירו לעלות עשו זאת נגד רוב מנין ורוב בנין של גדולי ישראל. למעשה, נגד כולם פחות או יותר. 
וזו פסיקה נגד הקונצנזוס. ולשיטתכם - זה חמור מאוד. במיוחד שמדובר כאן על ספק כרת, כי אם צודקים המחמירים שאנחנו לא בקיאים בגבולות והמסורות לא חזקות מספיק לסמוך עליהם - הנכנס עובר באיסור כרת לפי רוב הראשונים. 

הר הבית. 

נתינת יד בלידה

ברי לי שלא הרגשתי

א. תודה רבה על המילים הטובות 🙏

ב. בענייני הלכה אני נסמכת על פוסקים ורבנים שאמרו כך ולא על עצמי.

ג. מעולם לא התיימרתי אפילו להשוות עצמי חלילה לרבנים ופוסקים, אני כלום ושום דבר מולם, שוב - אני נסמכת על רבנים אחרים ופוסקים אחרים שאמרו כך בכל השרשור הזה.

ד. אולי הכי חשוב - *כל* מה שכתבתי הוא בתוך מסגרת ההלכה. ושוב, לא אני אמרתי אלא רבנים גדולים וחשובים.

חשוב להבין כי הדיון על משהו בתוך מסגרת ההלכה אינו דומה כלל ועיקר לדיון על דברים שמחוץ למסגרת ההלכה.

הרי אף אחד חלילה לא ניסה לדבר כאן על ביטול שבעה נקיים או לא לטבול במקווה או לא לשמור טהרת המשפחה וכן הלאה, כן, גם אם זה עלול לפגוע בשלום בית - עדיין, אי אפשר לעבור על זה ולא משנה מה.

הדיון כאן הוא דיון בתוך מסגרת ההלכה. וזה חשוב מאוד מאוד להתייחס לזה כך ולא ליצור מצב בו מערבבים בטעות כמה וכמה עניינים שונים יחד - והופכים אותם לאותו דבר.

כי לא דומה דיון על הספר הנ"ל, לדיון על ביטול שבעה נקיים חלילה, למשל.

ה. אותו "נאום שלי" כפי שכינית אותו - הוא בעיניי לא נאום כלל אלא אמירה *על התורה עצמה* ועל דברים שמובאים בתורה עצמה. אם תקרא את כל הודעותיי - תראה שכתבתי מתוך התורה עצמה והיא אכן נר לרגליי.

אף פעם לא חשבתי אפילו על לבטל את התורה, חס ושלום.

ו. כתבת שכל מה שכתבתי הוא רק רגש ורגש ואין התייחסות לפן השכלי וכי צריך שהשכל יהיה שליט על הלב.

ובכן, גם אני סוברת שהשכל צריך להיות שליט על הלב.

ואני חושבת שבדבריי היה גם הרבה מאוד שכל, וממש ממש לא רק רגש.

כאשר הרגש נלווה לשכל,

כאשר הוא נשען על התורה הקדושה ועל רבנים גדולים וחשובים שזוהי דרך פסיקתם,

כאשר הוא נשען על מסגרת ההלכה - אז הוא במקום הנכון שלו, הוא גם רגש וגם שכל.

ובכל דבריי היה תמיד גם השכל שולט.

ז. גם פוסקים ענקיים שבענקיים מבינים שצריך לפסוק לאדם *כמכלול*, ובהחלט לוקחים אלמנטים שונים בפסיקתם.

רואים מי שאל, מה שאל, מה המציאות של חייו וכן הלאה - ולפי זה םוסקים, ולא רק מקריאים מהספר אלא יש להם כתפיים רחבות וענקיות להבין גם בנפש האדם, אותו אדם שהקב"ה בכבודו ובעצמו ברא אותו עם שכל וכן, גם רגש, וגם אנושיות - ואת כל זה ההלכה לוקחת בחשבון, ויש פסיקות רבות שלוקחות סדרי עדיפויות ומתעדפות משהו על גבי משהו ולכן כך הפסיקה.

ורב גדול יכול לעשות כן.

וכשהוא בא מתוך ההלכה ולא מחוץ להלכה.

בתוך המסגרת המאוד ממוסגרת של ההלכה...

כמו במקרה הזה עליו דיברתי.

ח. אני מצטרפת לכל מילה שכתב בשרשור 

@נחשון מהרחברון

(ואגב, אני יודעת שגם אתה מעריך אותו מאוד גם כדמות שיודעת על מה היא מדברת גם בפן ההלכתי, כך שאפילו כאן בשרשור ניתן לראות שלא רק חלק מהניקים כתבו נגד בנימוקים הלכתיים, אלא כמה ניקים, כמו נחשון כתבו בעד גם הם מנימוקים הלכתיים,

וכמובן יש את העולם מחוץ לשירשור, בו יש רבנים אחרים שאכן מסכימים על כך (גם כאן נחשון הביא 3 מהיכרות אישית, וגם לי יש כמה וכמה שמות מידיעה ובירור אישיים, רק בחרתי לא לציין את השמות כאן בשל אופי התת שרשור שהחל להתפתח כאן).

לכן, לשים את כל מי שכתב בעד הספר בדרך זו או אחרת כ"רפורמי" או "לא מבין בהלכה" או "דתל"ש" - זה דבר לא נכון.

כי הרבה מהכותבים אפילו כאן בשרשור ממש לא רפורמים

ממש לא דתלש"ים

ויש כאן כותבים שבהחלט מבינים בהלכה (ואני לא מכלילה את עצמי כאן, אמרתצי כבר שאני עצמי נשענת על רבנים גדולים שכך פסקו ולא על עצמי.)

(סעיפים חדשים):

א. אני משתדלת לכתוב די בקיצור כעת מפאת הזמן והאפשרות שיש לי כרגע, אז מקווה שזה מספיק בהיר

(ועל הדרך מרוויחה עוד "אימון" בקצרנות, דבר שכידוע נצרך עבורי, אז זה טוב ב"ה

לא שאני תמיד רוצה כך, אלא פעמים רבות דווקא הלכתוב באריכות זה מה שאני רואה לנכון, אבל במקרים אחרים לא, ו- הנה, יצאתי שוב חופרת, נו שוין כמו שאומרים )

ב. אני באמת שמחה ומעריכה את השיח הענייני והמכבד. (מתייחסת לשיח ביננו אישית)

ושמחה שאתה גם רואה אותי כאדם שההלכה והתורה הקדושה היא נר לרגלו - כי אכן כך הדבר חד משמעית.

(זוכר את השרשור הקורע מצחוק שפתח בחודש אדר

@די שרוט, ושם הוא אמר בצחוק שכינית אותי רפורמית, ואז כתבת לו שאני אורתודוקסית כשרה (או ניסוח אחר לא זוכרת בדיוק) - כבר חשבתי להביא לך הוכחה *ממך* שאמרת שאני לא רפורמית אלא אורתודוקסית 😅

ועכשיו יש לי כבר שתי הוכחות למקרה הצורך )

[- וזה הזמן שוב להודות לך, @די שרוט , על העלאת מצב הרוח והשמחה שאתה מעניק ליהודים רבים כל הזמן, זה בהחלט חשוב ומוערך בעיניי, וגם העובדה שתמיד חשוב לך שינתן כבוד לאדם באשר הוא אדם 🙏]

ג. בהמשך לסעיף ב, 

אני חושבת שמה שעונה על כל הסעיפים זה דבר אחד שחוזר על עצמו:

אני סוברת (ושוב לא כי *אני* אמרתי, אני כלום ושום דבר, אלא כי רבנים גדולים וחשובים אמרו ואני נסמכת עליהם) - שכל הספר שמחת הבית הוא בתוך מסגרת ההלכה.

ועכשיו אני מבינה שאתה *כלל לא סובר כך* אלא סובר שהוא מחוץ למסגרת ההלכה.

ומשכך, עכשיו אני מבינה יותר את מהות ושורש המחלוקת ביננו.

הרי אם אתה, אדם שהתורה וההלכה חשובים לו, וזה כאמור מוערך מאוד בעיניי ואף אמרתי לך זאת כמה פעמים בדיונים שונים - שניכר שקדושת התורה ונצחיותה חיים ומפעמים בך בצורה כל כך חזקה ואמיתית שזה פשוט מוערך לראות את זה! ובהחלט העם שלנו צריך אנשים כאלה שאש התורה חדורה בהם! עבור כולנו, באמת!

ואם אדם כזה חושב שהדברים הם מחוץ למסגרת ההלכה - יותר מובנת לי ההתנגדות.

אומנם,

כפי שכתבתי כאן פעמים רבות, אני חולקת על כך מכל וכל.

אני חד משמעית סוברת (וכותבת שוב שלא יובן אחרת אפילו בטעות - נסמכת על רבנים גדולים וחשובים ולא על עצמי כלל) - שזה *כן בתוך מסגרת ההלכה*

אולי אני מתקשה להסביר זאת טוב,

זו אחת הסיבות שהייתי רוצה שתיקח את כל מה שכתב @נחשון מהרחברון ותצרף גם חתימה שלי על דברים, כי הוא מסביר זאת יותר טוב ממני, אז פשוט תדמיין שאני מעתיקה את כל דבריו כאן שוב...

(גם ראיתי עתה ש@מישהו כל שהוא הסביר זאת טוב מאוד)

משכך, גם אתה שאמרת עליי ב"ה שהתורה וההלכה חשובים לי, יכול להבין שזה אותו קו אחיד שמנחה גם אותי - לצעוד בתוך מסגרת ההלכה, ואין כאן שום סתירה בעיניי למסגרת ההלכה, ועל כך דבריי בכל השרשור הזה...

ד. כפי שכתבתי קודם בשרשור, אחת הסיבות שאין לי התנגדות לספר המדובר של הרב מלמד, היא כי בתוך המציאות בה אנו חיים אנשים רבים זקוקים גם למידע הזה. 

הם זקוקים לדעת את *שלל* הפסיקות.

גם המחמירות, גם המקילות, על כל הטווח של כל מסגרת ההלכה.

וכל זוג יעשה לו רב - וילך לפי פסיקה של רבו בעניין.

הרי כל עולם חיי האישות בין איש ואשתו הוא מסע שלם.

והוא מסע אישי שלהם.

גם לאיש וגם לאשתו. שניהם יחד.

שכמובן כמובן שהמקום המהותי ממנו הכל יוצא זה האהבה של שניהם יחד והחיבור הנפשי-נשמתי של שניהם יחד,

וכל מה שעל דעת ורצון ובעיני שניהם מביא לקירבה נפשית וגופנית ונשמתית ביניהם, ומוסיף ומרבה אהבה ושלום בפן המהותי של המילה - וכאשר הוא נסמך על ההלכה עצמה ובתוך מסגרתה כמובן - הרי זה מבורך.

וזוג שיודע מראש את שלל הפסיקות, ובוחר לפי רבו שבחר - יכול לנוע בתוך ההלכה לפי איך שנכון ומותאם להם אישית.

וזה יכול להיות שהם לא ידעו זאת בהתחלה אלא רק אחרי כמה שנות נישואין,

או שהמורכבויות יצוצו טיפין טיפין עם הזמן,

או שלא יהיו מורכבויות כאלה אלא אחרות,

או שלל האפשרויות האינסופיות שיש לאנשים אנושיים בחיים -

וברגע שמנגישים כמו בספר את ההלכה בעניין זה בצורה נהירה ונגישה - ניתן גם לדעת את הדברים כך.

וזה חשוב בעיניי.

מרגישה שיכולה עוד להאריך כ"כ הרבה אבל אעצור כאן.

ברכה והצלחה בכל  

שלא אצליח להסביר את עצמי יותר טוב ממה שכבר ניסיתי לכל אורך השרשור,

לכן מצרפת גם כאן עוד הודעה שכתבתי כעת

אז מנסה לענות שוב - נשואים טריים

ומעבר לזה לא יודעת איך להסביר יותר ממה שהסברתי... מרגישה קצת שאני חוזרת על עצמי

ומתייגת שוב את @נחשון מהרחברון שמסביר הרבה יותר טוב ממני - אולי תוכל להגיב גם כאן 🙏

יש כאן 3-4 אנשים שטוענים בשם 3-4 גדולים שאין שום צד בהלכה לפסוק כמו הרב מלמד

משום מה אף אחד מתוך אותם גדולים לא חשב להוציא פשקוויל אפילו, בטח לא פסק מפורט או גילוי דעת שאין שום צד בהלכה לסמוך על הרב מלמד.

חזרו בהם מהסכמתם ואמרו שהם לא פוסקים ככה. ובעיניהם זה חמור.

מכאן ועד להגיד שאין שום צד כזה בהלכה... לא מבין איך הם הלכו את הצעד הזה קדימה.

הרי הדבר הכי חמור שם בערך שהוא התיר זה בדיקה פנימית כשיש התקן תוך רחמי.

אפשר לחלוק אפשר להתווכח אבל כבר הרב קאפח התיר את זה. והרב אברג'ל. וזה על בסיס חוו''ד של אחד האנשים הכי מקצועיים בארץץ בתחום ההתקנים - דוקטור אורי לוי.

אבל זה לא מעניין אותם. רק הרב מלמד מתיר נידות ואי אפשר להגיד שהוא בתוך גבולות ההלכה

אבל אם מה שאתם אומרים נכון השאלה שלי גדולה בהרבה  - איך לא יצאו נגדו בצורה פומבית שאומרת שאין שום צד כזה בהלכה.

הרי ראינו איך גדולי ישראל יודעים לצאת על פוסק שמתעלם מהם ומכריע נגד ההלכה  (פרשת אבינר)

כשגדולי הדור יוציאו מעשה בי''ד שאסור - סלאמתקץ עד אז- זו מחלוקת לגיטימית

מאת הרב סולובייצ'יק

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹