שני המכחולים טובים רק שאנחנו לא מבינים שזה טוב

אני מאמין שריבונו של עולם ברא גם רע. ושניהם כלים לחוכמתו.
"יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה".

מסכים שהתכלית של הכול טוב?

אני מסכים שריבונו של עולם בוחר להתגלות בעולם דרך הטוב, כך עולה בבירור מהתנ"ך ומהתורה כולה.

אני גם יודע שנאמר בשם המקובלים שהכל טוב גמור. חווייתי את העולם היא שיש בו רע, וזה כשלעצמו לא רע בעיני (למרות שאיני רוצה שהרע ייגע בי).

אגב, שימי לב שגם אם התכלית היא טוב הרי זה לא סותר שהדברים עצמם הם רעים.

איוב סבל הרבה מאוד רע למרות שהתכלית הייתה להיטיב לו עוד יותר. התנ"ך לא מטשטש.

בני ישראל תחת מצרים סבלו התעללות, למרות תכלית הטוב, הרי שהמצב היה רע.

ויש דוגמאות לרוב כשלל של מצרים על חופי ים סוף.

השיר, אם כבר אנחנו דנים, נכתב בעקבות פרק שקראתי בספר של הרב יונתן זקס.

השיר הוא אמירה שאין שני "אלים" שנלחמים ביניהם (כמו שחשבו עובדי אלילים), ואין קפריזה אצל אלוקינו (כמו שחושבים מיני אפיקורסים) אלא אלה שני כלים שהקב"ה ברא והוא עושה בהם כחוכמתו. צריך לזכור שהקב"ה ברא גם את הטוב, כשלעצמו הוא בפשטות מתעלה מכל הכל ממש.

ודווקא המשל של הציור נועד ליצור קונוטציה של אווירה טובה, כך שזה מקיף את השיר ממילא.

מצבים קשים נתפסים כרעים בעינינו.

אבל באמת באמת זה לא רע אלא טוב גמור.

לדעתי מה שהופך דבר לרע/טוב זה התכלית שלו.

מסכימה שיש קשיים ודברים שנראים רעים אבל לדעתי צריך להסתכל בצורה יותר רחבה ונכונה.

כמו הדוגמא של הרופא שמנתח אדם בשביל רפואתו זה נראה רע שהוא חותך בבשר וכו' אבל באמת אם מסתכלים נכון רואים שזה הדבר הכי טוב בשבילו.

 ככה נדמה לי..

השואה היא דבר רע. כך גם ניסויי מנגלה.

מסתמא הייתה להכל תכלית טובה, ובכל זאת זה רע צרוף.

כשלעצמם דברים יכולים להיות רעים, אבל במצטבר ליצור איזה שהוא טוב.

אגב, גם בשיר, אנחנו לא יודעים איזה מכחול מצייר מה. שימי לב לזה.

ראי כאן: ... - פרוזה וכתיבה חופשית

העלה לי ישר מחשבה על מישהו שמת

על המסר יש מקום לדון

קצת התקשתי לעמוד על התוכן הפנימי של הכתוב. בכללי מזכיר את תחילת הסיפור של 'הקוסם מארץ עוץ'. בהתחלה נשמע מין קונטקסט של פינוי התנחלויות, שדי מהר נאבד. 

יש משהו אבסורדי באי-הריאליסטיקה בזה. טרקטור שלוקח איתו בית לנצח, אדם שגר בביתו ולא יוצא החוצה.

ניכרת מין תחושה של הסכמה מאורע, להרגשת שותפות עם הטרקטור (ונהגו, שבתחילה לא מוזכר כלל, רק מתייחסים לטרקטור, ופתאום בסוף ניכר ש"הוא הנהג" [קצת באופן.. מוזר. כאילו, היה אפשר לטעות שהטרקטור הוא הנהג, מין האנשה שכזו], שישנו מין מכוון).

את הסיומת לא הבנתי.  

(לטיפשים)

את האדמה הזאת, כן, כאן

עם האנשים האלה, הקמוטים

מחשבות יתבטאו במילים

רצונות כמוסים ייתגלו במבוכה

למאוויים הגדולים תוצמד שפלות

תאווה ערמומית וחולה תלווה לכל אצילות

תאהבו את האדמה הזאת

תצדיקו אותה, תשבחו אותה, כן

תירקבו מבדידות אם תוותרו עליה

היא שלכם ובשבילכם

אם תתגעגעו אל הכוכבים

אם נשמתכם תתפקע מרוב כאב

אם האנושי יהרוג בכם את הנשגב

אתן בכם את אותותי מכותיי ומופתיי

לחזור לשורה!

ומשיח בן יוסף (מדינת ישראל) הוא יסוד וכנה ובסיס למלכות בית דוד. "וכנה אשר נטעה ימינך" זה משיח בן יוסף כבתחילת המזמור "לפני אפרים ובנימין ומנשה". כנה זה בסיס לגפן.

לכן ב"כסא דוד עבדך מהרה לתוכה *תכין*" כלומר תבסס, כותבים המקובלים שיכוונו בברכה זו על משיח בן יוסף שיחיה.

לכן כתבתי במדויק "יסדת כסאך" כלומר בנית יסוד לכסא, אבל הכסא עצמו עדיין לא

לא תהיה גלות נוספת (לא נכנס לדיון) אז מלכות בית דוד תמלוך על העם שיושב פה בארץ עם כל הארגון הפוליטי והתשתיות הפוליטיות, הכלכליות, הבטחוניות, ההתיישבותיות, והתרבותיות הקיימות כבר בימינו. כך שיוצא שאפילו לדעת סטמר מדינת ישראל תהיה בסיס למלכות בית דוד

האברבנאל מסכים עם דבריי.

ב. באתי מכיוון אחר, יסוד כסא ה' עולה לי בראש כמקדש ולא כמדינה יהודית.

תהיה (אמונה בחזרת מלכות בית דוד זה אחד מי"ג עיקרים וגם בנביאים מפורש). ומבחינה סמלית תמלוך על מדינת ישראל שתהפוך ל"ממלכת ישראל בראשות הוד מלכותו המלך" כמו בריטניה לשיטתך.

האברבנאל לא כותב לזכרוני באף מקום שמלכות בית דוד העתידית תהיה סמלית ולא אמיתית.

(כבר דיברנו על זה פעם ולכן לא מאריך פה).

ב. הדגש הוא "יסדת". מדינה יהודית היא יסוד ובסיס למקדש שישרה בתוכה. ולא זכור לי פסוק שה' מייסד את המקדש עם הפועל יסד, אלא בונה מקדש (אולי אני טועה). אלא הרבה פסוקים שהוא מייסד את ציון, בדגש על הפועל יסד. כלומר הפועל ייסוד תמיד מוסב על העם והמלכות, כי היא יסוד ובסיס למקדש

האברבנאל סובר שמלכות היא רעה, אין תועלת בסמל למהות רעה.

ב. מעניין.

אגב האם אתה לא מזכיר בתפילה בברכת בונה ירושלים וצמח דוד בקשה לשיבת מלכות דוד?

ב. האברבנל מעולם לא טען שהנביאים טעו כשניבאו על חזרה ניצחית של מלכות בית דוד.

כמובן ייתכן שאתה טוען שראש הממשלה יהיה מבית דוד (נזכרתי שנראה לי שאמרת זאת). אז גם לפי זה - המדינה הנוכחית היא בסיס למדינה העתידית בראשה יעמוד ראש ממשלה נבחר ל4 שנים מבית דוד.

בכל מקרה המדינה הנוכחית היא במילא בסיס,למדינה האידאלית עם מקדש סנהדרין ומנהיג שנחה עליו רוח ה'

האם מהתנך מלכות זה מוסד חיובי?

זה לא בדיוק התחושה מספר מלכים ושמואל.

מזכיר, אבל מתכוון לשלטון שלנו.

ב. האם זה מחייב דווקא כשושלת?

הפסוקים וחז"ל מפורשים על למשל מינוי יהודי למלכות ורק גבר.

האם זה אומר שאסור להצביע מן התורה למפלגה בה יש מישהו לא יהודי ברשימה?

ומה לגבי מפלגה עם נשים?

אלא שאנחנו סוברים אחרת כיום כמפורש במגוון תשובות בנושא, וממילא באותו אופן אפשר לומר לגבי התפיסה של השלטון ומי שם.

מהתנך מלכות זה לא מוסד חיובי,למעט מלכות בית דוד הנזכרת כמוסד חיובי. שנכרתה איתו ברית עולם.

אני לא מבין בי"ג עיקרים. אבל אם אתה סובר שתמיד יבחר ראש ממשלה מתוך צאצאי בית דוד ל4 שנים ויתחלף. אולי זה כלול באמונה בחזרת מלכות בית דוד.

מה אתה מכוון ב"כסא דוד עבדך" וב"את צמח דוד" וב"שמחינו במלכות בית דוד"?

האיסור למנות אשה זה רק למנוי למלך, לא למושל כמו השופטים. לגבי מושל יש פוסקים שאומרים שאם האשה יותר טובה מהגבר , מותר למנותה. ובוודאי שח"כ אינו מלך. אבל נראה שיש איסור למנות ראש ממשלה גוי

לא כל כך הבנתי. יש נבואות מפורשות על הברית עולם עם בית דוד ונבואות שיחזור להיות מלך בישראל מבית דוד לנצח. אם אתה מפרש מלך בתור ראש ממשלה אז יכול להיות.

אין חיוב דווקא לשושלת. השאלה אם מינוי ל4 שנים זה מלך

מכוון לשלטון יהודי עצמאי ולא לפרטים.

ראש ממשלה הוא לא מלך וזה היתרון הגדול.

זה לא רק דין בראש ממשלה אלא כל מינוי על הציבור כמפורש ברמב"ם.

(ח)ירות (ז)קפת (ק)ומת כנה,

ופדיתם מבני בצרה.

ירשת ארצך לכוננה,

מחצת מחלת באף עברה.

קיבצת עמך במהרה,

יסדת כסאך בקריה בחורה.

שמך נודה, לך נאה,

בהלל לשוררה

כל הקטעים בסגנון הזה הם משלים.

אנסה אסביר את הנמשל ומשם אני מקווה שתוכלו להשליך ולהבין לבד את המשל כפי הצורך. 

עם ישראל חוזר מן הגלות, מתוך העמים שמכונים בחז"ל "המים הזידונים" (זדון - כוונה), אל ארץ ישראל. הוא מתיר את כבלי הארץ, החומר, אבל נותר כלוא בכבלי הרוח, ברעיונות זרים, אותם הוא מחשיב ערכיים ומתקשה לפשוט אותם מעצמו. עמ"י חש שישנם ערכים שעליו להתחמם לאורם, להתחיות ולהתרגש, מתוך הארץ וקדושתה, ועדיין מסרב לפשוט את הגלותיות המחשבתית. הוא חש איזה ריחוק מה', שמחכה להשפיע אורות בכלים, לגלות את עצמו יותר עד כדי הייחוד השלם.

(בניגוד למוסיקה המודרנית שם: אהבה=מה שגורם לי ולשני שמחה. שזה גם נכון אבל רק חלק מהאהבה)

האמת שעלה לי קטע לראש, אבל לא מצאתי אותו. (בגדול הרעיון שלו זה שאהבה זאת אמת. שני אנשים שיודעים שיש ביניהם רק אמת ומרחב בטוח בשבילה)

מצאתי כמה דברים אחרים ששמרתי.

אצרף שניים מהם.

ועוד אחד, יותר במציאות (זה לא נותן לי להעלות אז אתמלל):

זוגיות | עידית ברק

כל הזמן הולכים

זה לקראת זו.

ישנם ימים שנפגשים

ישנם ימים שלא. 

יש בזה משהו עמוק מאוד, אבל הכל מלווה בתחושה של פשטות.