למה שונאת? זה גורם לעצבנות? או איזו סיבה? אשמח שתפרטי אם בא לך  

הצחקת אותי עם התיאור המפורט היטב, ומודה לך שפירטת שיהיה מובן.. דווקא לא יצא לי לקחת אותו הרבה זמן, בעבר לקחתי אבל הוא לא עזר לי , אז סתם עניין אותי מה הוא עושה לגוף 

זה באמת כדור נורא. ואני עוד לקחתי אותו לפני החתונה בגלל כתמים (שאולי בכלל לא היו כתמים, סתם כלה לחוצה) ומתבאסת כל פעם מחדש בחתונה שלי הייתי בהשפעה של הכדור המבאס הזה

שזה כזה קיצוני! את אומרת שזה משמעותי ממש!

לפחות הפסקתי לקחת אותו, בלי קשר לא עזר 

שהכדור הזה הוא כמו "ריסטרט" למערכת

אם הגוף של האישה עובד טוב - זה יכול לעזור לה

אם לא - לא יעזור..

ובקשר לכתמים - אצלי לא היתה בעיה כזאת..

מאז שהפסקתי למנוע עם הורמונים

ועברתי לאמצעי המושלם-דיאפרגמה.

והסכמתי בעצם לחזור למחזוריות הטבעית שלי,

כמה שאני שונאתת להיות במחזור

ועוד יותר שונאתתת להיות אסורים ושאי אפשר חיבוק או מגע

אני מרגישה בתוכי שזה פשוט מה שהכי טבעי ונכון.

וזה מחבר אותי יותר לפשוט עצם היותי אישה. אישה עם כל המשתמע.

מה שככ התרחק ם המניעות ההורמונליות הארוכות הריונות וכו שפשוט הרגילו שאישה היא כביכול ללא מחזור כל חודש וכו

יש בזה משהו טבעי ופשוט כזה

במעגל החיים הטבעי הזה

שבועיים אסורים ומתגעגעים ובאמת החשק עולה לקראת הסוף וזה מרגיז ולא קל

מצד שני אחרי זה הזמן שמותרים והרצון לנצל (בלי לחץ אבל חח)

והנשיות הזאת התארגנות לטבילה בבריכה מפנקת בבית וההטהרות (כמה שקשה לי עם הטבילה וההכנות לפעמים) ותחושת הטהרה

וחזרה לשון יחד..

ומוסיפה-בעיקר להפסיק לראות במחזור אויב, רק בגלל שיש לי איש ואני נשואה.

כאילו מאז שנשואים אמורים להיות מותרים רוב הזמן

והמחזור הופך להיות מין אויב כזה מרתיע.

אז זהו שאני מרגישה לאט לאט שבתהליך הזה

לקבל את זה שמחזור הוא חלק ממעגל החיים שלי כאישה כן גם כנשואה

ואפילו לשמוח בו כי זה אומר שב"ה אני פוריה והכל בסדר.

וגם-

אפילו את התחושות הלא נעימות שיש בתחילת מחזור והמצב ההורמונלי

יש בזה משהו מנחם ונורמלי וטבעי כחלק מחיי כאישה

לעומת תופעות לוואי המתמשכות והבלתי טבעיות בעליל של ההורמונים שזה האופציה השניה והכ גרועה. 

יש בזה משהו

טוב אני מתחילה לחזור על עצמי

נראה לי הבנת

אמנם היה טירוף לסיים הכל בזמן וגם להתכונן לטבילה

אבל אח"כ יצאנו לאכול והתפנקנו כמו שצריך

וזה גרם לנו תכלס להיות מוכנים מוקדם יותר מכל שנה

היה שווה

וגם כתבתי על זה פה מעלייך לתוהה לי- ואוו על כל הסוף..מזדהה כל כך - הריון ולידה

כאילו ניסחת את מה שאני מרגישה...

הם רק טריגר למשהו עמוק יותר לא פתור..

אם זה דבר שחוזר על עצמו הייתי חושבת על הכיוון הזה.

למרות שבטח הרבה מזה בטח בגלל הדחיה שמתפרשת אצלך..

אני ממש מבינה את זה 

גם לי זה קורה הרבה פעמים 

ועצה : להבין שאנחנו 2 אנשים שונים לגמרי, עוזר לי לפחות, שהוא לא צריך תמיד לעשות הכל לפי הנימוסים המקובלים עלי, הוא בנאדם שונה לחלוטין

נמאס גם לי לטבול כל הזמן  

חשבתי שאני ה"פושעת" היחידה  

1. איך היחס שלך לימים האלו?
האמת שזה בא בשלבים, הרגע הראשון זה ממש מבאס שגם הפעם אין הריון, הרגע השני זה אה נכון, אסור להעביר לך ביד... ואז מתחילים עם תקווה שיאלה, ה' נותן לנו עוד הזדמנות! 

בדרך כלל השיחות יותר עמוקות ומחזקות בימים האלו. אני לא אוהבת להיות אסורים. אבל לא הייתי מוותרת על הימים האלה לתמיד. פשוט צריך אותם במינון... יש בהם משהו מאוד מחזק...

2. פדיחה שקשורה...

היינו עם גיסי וגיסתי ובעלי רצה לתת לי כוס מים ולא מצא מהר איפה להניח אז גיסי זינק מהמקום לקח ממנו את הכוס ונתן לי... פאדיחה!!!

ועוד פעם זה שהיינו אצל חמי וחמותי בסוף המחזור וקמתי בבוקר לקחתי פד נקי והלכתי לשירותים ואז ראיתי שהפד מהלילה נקי ושלא צריך להחליף אז לא החלפתי, מפה לשם שכחתי את הפד הנקי בשירותים וחמי נכנס ומצא את זה... הוא קרא לבעלי אצידה ואמר לו 'נראה לי שזה קשור אליך..' ונתן לו. היה בא לי למות!!!

3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..

עוד הזדמהות, עוד התחדשות. דייטים של פעם... חחח

4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..

עכשיו. תיכננו טיול לצפון בצימר כדי להיות בשלג... בפועל חיזלשנו. כי מה אפשר לעשות בשלג אם אי אפשר לזרוק אחד על השני כדורים...

סתם... זה ל א הכי תקוע, סתם משהו שסובב אותי עכשיו... הכי תקוע זה בעיקר הלילות טבילה. ליל פורים לדוגמא.. זוועה!!

5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?

יוצאים לדייט על ההתחלה. זה נותן המון כח להמשך!!

דייט לא חייב להיות רק כשמותרים, זוכרים את התקופה שהייתם מאורסים ולא יכולתם לגעת??? דייטים כאלה זה ממש כיף!! נוסעים לאיזה פארק יושבים על איזה ספסל עם גלידה ופשוט מדברים... אני מחכה לדייטים האלו!

6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו

אין לי עוד. חפרתי כבר מספיק.. חחח. תהנו!!

אפשר לשאול אם אתם משתיכים לזרם חרדי חסידי?

כי אני יודעת שרק שם זה קיים

וואו נראה לי ממש ממש ככה חיים שלמים

מצד שני מי שאני מכירה שנוהג ככה די רגיל לזה כנראה ולא מכיר מציאות אחרת

אותי לימדו בהדרכת כלות שזה לפי מנהג האם

ואמא שלי כן קנתה לי לפני החתונה סדינים לבנים שיהיה,

נראה לי שכמעט אף פעם לא השתמשתי בהם.

בעלי די מהר הסביר לי שלא חייבים וזה מנהג שהיה פעם והיום לגמרי לא חובה

ממש ממש לא מחפשת להחמיר או להוסיף מנהגים שונים ומשונים על המצווה הקשההה הזו

מחפשת איפה להוסיף על חיבוב המצווה ועל השמחה שלה ועל שלום הבית שלי

(ולהקל ולא להחמיר זה בשבילי חלק מלחבב על עצמי את המצווה)

היא מצווה קשה ממש שתדעו. יש בה גם יופי מסוים. לפעמים. אבל קשההה ולפעמים מעיקה ומציפה ומה לא

לא ברור לי איזו עוד מצווה משפיעה בכזה עומק והיקף על החיים שלנו, נשים דתיות.

לי לפחות

מרגישה שצניעות, ברמה מסוימת כבר מושרשת בי מילדות

ונהפכה לסוג של הרגל וחלק מהדי אן איי שלי (כלומר אפשר להדר ולהוסיף..אבל רמה של צניעות יש. פחות מאבק וקושי יומיומי)

נידה זה קשה

הפערים המטורפים האלה

המרחק

ההכנות הכל

זה דורש מלא כוחות נפש בשגרה

שלא לדבר על דימומים ארוכים וחריגים או אחרי לידה 

שזה תקופות של נצח להיות אסורים 

וזה בכלל מדכא אש

לא שמעתי על זה בחיים

אבוי לי נשמע נורא

כמו ללבוש אות קלון לסמן שאת נידה ושכל בני הבית ידעו

וכשמתארחים ?

וואי וואי

ובכלל

מי לובש כותנות?

חחח לא אני (ואז ללבוש פיג'מת פוטר לבנההה. לא אין לתאר)

1. משתנה, בשנים הראשונות לנישואין היה יותר קשה, עכשיו עם השנים - (נשמע ביטוי של סבתות ) ... סבבה, נחמד דווקא

2. בעלי נתן לי נשיקה ושניה אחרי נזכר שאנחנו אסורים

3. זמן לנוח מהנסיון הבלתי פוסק להכנס להריון........... 

4. כשחשבנו שאני בהריון והתבאסנו לא נורא התאוששתי מהר..

5. יש לי יותר זמן לעצמי

6. בא לי להכנס להריוןןןןןן תתפללו עלי שהחודששששש כולן כבר עקפו אותי בסבב הזה לא נורא לא לקחתי קשה , אבל בא לי ממש 

מאחלת לך שתהיה ישועה כהרף עין

שמחנו כימות עניתנו!

לפעמים דוקא שמשהו רוגע בנפש

ומוצאים מנוחה ומתמלאים מדברים אחרים

הישועה מגיעה כהרף עין בזמן ומכיוון שלא ציפינו לה..

מאחלת לך רק אושר ותינוק בריא ומתוק בקרוב בקלות ובשמחה!!

לא הרגשתי את שיחות העומק כשאסורים, שמדברים עליהן בערגה.... יותר מריבות אולי, משהו לא בסדר אצלנו?  

שאין "מתכון" לזוגיות מנצחת- ואצל כל זוג זה ממש אחרת, וזה לא פוגם בזוגיות אם שלנו לא כמו של זוג אחר.. 

אהבתי את הכנות   ומודה לך על השיתוף

1. איך היחס שלך לימים האלו?

לא יכולה עם, לא יכולה בלי.

(וברצינות, יש פעמים שזה קשה יש פעמים שפחות, משתדלים לקבל באהבה ודוקא הקושי גורם לחיבור גדול יותר, ועדין נהנת עד מאד בתקופה של הריון או אחרי הלידה שמותרים כל הזמן החייבים יותר זורמים ככה...)

2. פדיחה שקשורה...

לא עולה לי בראש, רק זוכרת את אחות הקטנה של בעלי סדרה לנו את החדר בשבת חתן עם שמיכה זוגית וברבור ממגבת ומתוקה שהיתה תמימה לגבי שבת חתן... 

3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..

נותן לי ולבעלי את הספייס שלנו, בלי צורך להרגיש לא נעים. אנחנו צוחקים שיש לי את המיטה והממלכה שלי באותם ימים, ומשתגעים מגעגועים.

4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..

ערב חג, אני מחליפה את המצעים למצעים זוגיים חדשים שרק חכיתי לחדש בחג, מוציאה את הישנים ולפני ששמה את החדשים קופצת לשירותים (בכל זאת לשים שמיכה זה דורש סבלנות) ובום.. נאסרתי (בגלל גלולות... לכן לא ציפיתי את זה מגיע)

5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?

לא מרגישה עצובה יותר בימים אלו, פשוט הן נופלים על זמן מחזור שאז החשק לשוקולד ופינוקים עולה עוד לפני החתונה...

6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו

למה עד שמתרגלים לא להעביר אחד לשני דברים בטעות או לשים משהו בשולחן כבר מותרים?

ולמה בזמן שאסורים אני מרגישה מוזר ויש לי רתיעה קטנה שאני מעבירה חפצים לאבא שלי/אחים שלי /אנשים אחרים?

שמעתי שזה עושה ממש באלגן במערכת...

וחייבת לציין שהתגובה שלך והשמחה שלך ממש מרשימה!! ללמוד ממך...

1. איך היחס שלך לימים האלו?

בזמן הווסת אני די נוראית

שונאתתתתת להרגיש "מלוכלכת"

לא מסתדרת עם טמפונים

יש לי דמום ארוך כארוך הגלות ועוד מלא בעיות עם שבעת נקיים

כך שכל פעם זה סרט בפני עצמו....

2. פדיחה שקשורה...

וואי, יש מלא 

בוחרת כמעט פדיחה טריה מהשבוע--

בד"כ בתי הבכורה והמדהימה אחראית על קיפול הכביסה

בשל עומס יתר בלימודים

החלטתי בזמן ארוחת צהריים שעד שהיא חוזרת מביה"ס אני מסיימת עם קיפול הכביסה

מקפלת, מקפלת, הררים בלתי נגמרים

פתאום

נושר מערמת הבגדים עד בדיקה צחור ומכובס

אני מרוב הלם מתחילה לצחוק, לוקחת וזורקת כמובן לפח.....

מה הסיפור? במסגרת שבעת נקיים המאתגרים שלי בעלי הלך לרב עם שאלה של כתם ע"ג לבנים וגם עד בעייתי

ואז כנראה אח"כ שם את שתיהם בכביסה ביחד....

שמחתי שבתי לא נתקלה בזה

למרות שב"ה אני משתדלת ועובדת על עצמי להיות אתה מאד פתוחה בנושאים הללו, וגם אם הייתה נתקלת הייתי מנסה להסביר

אבל המצחיק אותי שבדיוק הייתי אמא טובה וקפלתי כביסה......

3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..

לאחר כמעט שנתיים של ווסת כל חודש+כתמים בלתי נגמרים ודימומים ובעיות ושאלות ובודקות וכו' וכו'

אין כמו החיבוק של הרגע שאחרי......

תחושת ההתחדשות-אין דומה לה.....

4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..

בחופשה בחו"ל (הקדים בצורה נוראית- אחרי 21 יום בערך)

באמצע מדידת בגדים בחנות 

ערב יציאה לחופשה זוגית רומנטית במיוחד (פעם ראשונה שתכננו לצאת בלי התאומות... הכל נדפק)

בגלל שאני פולוצסטית אני למודת חוויות ורגעים תקועים....

5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?

מתפנקת באוכל טעים

6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו

אני קוראת פה הרבה על הליכה לבודקת- בעיקר נגד

רוצה לשתף מחוויה טריה שלי:

היו לי כתמים גדולים על לבנים (עוד נושא שנוי במחלוקת פה בפורום- שליחת לבנים לרב, יאלה תעצמו עיניים ותשלחו)

שהרב לא הצליח להתיר ואמר שכדאי ללכת לבודקת

מכיון שאני למודת נסיון ובד"כ אצלי זה כן דימום מהרחם, כמעט ויתרתי על זה. אבל בעלי שכנע אותי ללכת

הבודקת מצאה פצע גדול ומדמם מאד על צוואר הרחם

והרב התיר לי לטבול!!!!!!

אם לא הייתי הולכת, לא בטוח שהייתי מספיק לטבול החודש......

נכון זו חוויה מפוקפקת, אך זה בהחלט יכול לעזור!!!!!

אני חיה על מילות חיבה ועל דיבורי געגוע בימים שאסורים.

אין מצב שהייתי עומדת בזה בלי זה.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.