למה שונאת? זה גורם לעצבנות? או איזו סיבה? אשמח שתפרטי אם בא לך  

הצחקת אותי עם התיאור המפורט היטב, ומודה לך שפירטת שיהיה מובן.. דווקא לא יצא לי לקחת אותו הרבה זמן, בעבר לקחתי אבל הוא לא עזר לי , אז סתם עניין אותי מה הוא עושה לגוף 

זה באמת כדור נורא. ואני עוד לקחתי אותו לפני החתונה בגלל כתמים (שאולי בכלל לא היו כתמים, סתם כלה לחוצה) ומתבאסת כל פעם מחדש בחתונה שלי הייתי בהשפעה של הכדור המבאס הזה

שזה כזה קיצוני! את אומרת שזה משמעותי ממש!

לפחות הפסקתי לקחת אותו, בלי קשר לא עזר 

שהכדור הזה הוא כמו "ריסטרט" למערכת

אם הגוף של האישה עובד טוב - זה יכול לעזור לה

אם לא - לא יעזור..

ובקשר לכתמים - אצלי לא היתה בעיה כזאת..

מאז שהפסקתי למנוע עם הורמונים

ועברתי לאמצעי המושלם-דיאפרגמה.

והסכמתי בעצם לחזור למחזוריות הטבעית שלי,

כמה שאני שונאתת להיות במחזור

ועוד יותר שונאתתת להיות אסורים ושאי אפשר חיבוק או מגע

אני מרגישה בתוכי שזה פשוט מה שהכי טבעי ונכון.

וזה מחבר אותי יותר לפשוט עצם היותי אישה. אישה עם כל המשתמע.

מה שככ התרחק ם המניעות ההורמונליות הארוכות הריונות וכו שפשוט הרגילו שאישה היא כביכול ללא מחזור כל חודש וכו

יש בזה משהו טבעי ופשוט כזה

במעגל החיים הטבעי הזה

שבועיים אסורים ומתגעגעים ובאמת החשק עולה לקראת הסוף וזה מרגיז ולא קל

מצד שני אחרי זה הזמן שמותרים והרצון לנצל (בלי לחץ אבל חח)

והנשיות הזאת התארגנות לטבילה בבריכה מפנקת בבית וההטהרות (כמה שקשה לי עם הטבילה וההכנות לפעמים) ותחושת הטהרה

וחזרה לשון יחד..

ומוסיפה-בעיקר להפסיק לראות במחזור אויב, רק בגלל שיש לי איש ואני נשואה.

כאילו מאז שנשואים אמורים להיות מותרים רוב הזמן

והמחזור הופך להיות מין אויב כזה מרתיע.

אז זהו שאני מרגישה לאט לאט שבתהליך הזה

לקבל את זה שמחזור הוא חלק ממעגל החיים שלי כאישה כן גם כנשואה

ואפילו לשמוח בו כי זה אומר שב"ה אני פוריה והכל בסדר.

וגם-

אפילו את התחושות הלא נעימות שיש בתחילת מחזור והמצב ההורמונלי

יש בזה משהו מנחם ונורמלי וטבעי כחלק מחיי כאישה

לעומת תופעות לוואי המתמשכות והבלתי טבעיות בעליל של ההורמונים שזה האופציה השניה והכ גרועה. 

יש בזה משהו

טוב אני מתחילה לחזור על עצמי

נראה לי הבנת

אמנם היה טירוף לסיים הכל בזמן וגם להתכונן לטבילה

אבל אח"כ יצאנו לאכול והתפנקנו כמו שצריך

וזה גרם לנו תכלס להיות מוכנים מוקדם יותר מכל שנה

היה שווה

וגם כתבתי על זה פה מעלייך לתוהה לי- ואוו על כל הסוף..מזדהה כל כך - הריון ולידה

כאילו ניסחת את מה שאני מרגישה...

הם רק טריגר למשהו עמוק יותר לא פתור..

אם זה דבר שחוזר על עצמו הייתי חושבת על הכיוון הזה.

למרות שבטח הרבה מזה בטח בגלל הדחיה שמתפרשת אצלך..

אני ממש מבינה את זה 

גם לי זה קורה הרבה פעמים 

ועצה : להבין שאנחנו 2 אנשים שונים לגמרי, עוזר לי לפחות, שהוא לא צריך תמיד לעשות הכל לפי הנימוסים המקובלים עלי, הוא בנאדם שונה לחלוטין

נמאס גם לי לטבול כל הזמן  

חשבתי שאני ה"פושעת" היחידה  

1. איך היחס שלך לימים האלו?
האמת שזה בא בשלבים, הרגע הראשון זה ממש מבאס שגם הפעם אין הריון, הרגע השני זה אה נכון, אסור להעביר לך ביד... ואז מתחילים עם תקווה שיאלה, ה' נותן לנו עוד הזדמנות! 

בדרך כלל השיחות יותר עמוקות ומחזקות בימים האלו. אני לא אוהבת להיות אסורים. אבל לא הייתי מוותרת על הימים האלה לתמיד. פשוט צריך אותם במינון... יש בהם משהו מאוד מחזק...

2. פדיחה שקשורה...

היינו עם גיסי וגיסתי ובעלי רצה לתת לי כוס מים ולא מצא מהר איפה להניח אז גיסי זינק מהמקום לקח ממנו את הכוס ונתן לי... פאדיחה!!!

ועוד פעם זה שהיינו אצל חמי וחמותי בסוף המחזור וקמתי בבוקר לקחתי פד נקי והלכתי לשירותים ואז ראיתי שהפד מהלילה נקי ושלא צריך להחליף אז לא החלפתי, מפה לשם שכחתי את הפד הנקי בשירותים וחמי נכנס ומצא את זה... הוא קרא לבעלי אצידה ואמר לו 'נראה לי שזה קשור אליך..' ונתן לו. היה בא לי למות!!!

3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..

עוד הזדמהות, עוד התחדשות. דייטים של פעם... חחח

4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..

עכשיו. תיכננו טיול לצפון בצימר כדי להיות בשלג... בפועל חיזלשנו. כי מה אפשר לעשות בשלג אם אי אפשר לזרוק אחד על השני כדורים...

סתם... זה ל א הכי תקוע, סתם משהו שסובב אותי עכשיו... הכי תקוע זה בעיקר הלילות טבילה. ליל פורים לדוגמא.. זוועה!!

5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?

יוצאים לדייט על ההתחלה. זה נותן המון כח להמשך!!

דייט לא חייב להיות רק כשמותרים, זוכרים את התקופה שהייתם מאורסים ולא יכולתם לגעת??? דייטים כאלה זה ממש כיף!! נוסעים לאיזה פארק יושבים על איזה ספסל עם גלידה ופשוט מדברים... אני מחכה לדייטים האלו!

6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו

אין לי עוד. חפרתי כבר מספיק.. חחח. תהנו!!

אפשר לשאול אם אתם משתיכים לזרם חרדי חסידי?

כי אני יודעת שרק שם זה קיים

וואו נראה לי ממש ממש ככה חיים שלמים

מצד שני מי שאני מכירה שנוהג ככה די רגיל לזה כנראה ולא מכיר מציאות אחרת

אותי לימדו בהדרכת כלות שזה לפי מנהג האם

ואמא שלי כן קנתה לי לפני החתונה סדינים לבנים שיהיה,

נראה לי שכמעט אף פעם לא השתמשתי בהם.

בעלי די מהר הסביר לי שלא חייבים וזה מנהג שהיה פעם והיום לגמרי לא חובה

ממש ממש לא מחפשת להחמיר או להוסיף מנהגים שונים ומשונים על המצווה הקשההה הזו

מחפשת איפה להוסיף על חיבוב המצווה ועל השמחה שלה ועל שלום הבית שלי

(ולהקל ולא להחמיר זה בשבילי חלק מלחבב על עצמי את המצווה)

היא מצווה קשה ממש שתדעו. יש בה גם יופי מסוים. לפעמים. אבל קשההה ולפעמים מעיקה ומציפה ומה לא

לא ברור לי איזו עוד מצווה משפיעה בכזה עומק והיקף על החיים שלנו, נשים דתיות.

לי לפחות

מרגישה שצניעות, ברמה מסוימת כבר מושרשת בי מילדות

ונהפכה לסוג של הרגל וחלק מהדי אן איי שלי (כלומר אפשר להדר ולהוסיף..אבל רמה של צניעות יש. פחות מאבק וקושי יומיומי)

נידה זה קשה

הפערים המטורפים האלה

המרחק

ההכנות הכל

זה דורש מלא כוחות נפש בשגרה

שלא לדבר על דימומים ארוכים וחריגים או אחרי לידה 

שזה תקופות של נצח להיות אסורים 

וזה בכלל מדכא אש

לא שמעתי על זה בחיים

אבוי לי נשמע נורא

כמו ללבוש אות קלון לסמן שאת נידה ושכל בני הבית ידעו

וכשמתארחים ?

וואי וואי

ובכלל

מי לובש כותנות?

חחח לא אני (ואז ללבוש פיג'מת פוטר לבנההה. לא אין לתאר)

1. משתנה, בשנים הראשונות לנישואין היה יותר קשה, עכשיו עם השנים - (נשמע ביטוי של סבתות ) ... סבבה, נחמד דווקא

2. בעלי נתן לי נשיקה ושניה אחרי נזכר שאנחנו אסורים

3. זמן לנוח מהנסיון הבלתי פוסק להכנס להריון........... 

4. כשחשבנו שאני בהריון והתבאסנו לא נורא התאוששתי מהר..

5. יש לי יותר זמן לעצמי

6. בא לי להכנס להריוןןןןןן תתפללו עלי שהחודששששש כולן כבר עקפו אותי בסבב הזה לא נורא לא לקחתי קשה , אבל בא לי ממש 

מאחלת לך שתהיה ישועה כהרף עין

שמחנו כימות עניתנו!

לפעמים דוקא שמשהו רוגע בנפש

ומוצאים מנוחה ומתמלאים מדברים אחרים

הישועה מגיעה כהרף עין בזמן ומכיוון שלא ציפינו לה..

מאחלת לך רק אושר ותינוק בריא ומתוק בקרוב בקלות ובשמחה!!

לא הרגשתי את שיחות העומק כשאסורים, שמדברים עליהן בערגה.... יותר מריבות אולי, משהו לא בסדר אצלנו?  

שאין "מתכון" לזוגיות מנצחת- ואצל כל זוג זה ממש אחרת, וזה לא פוגם בזוגיות אם שלנו לא כמו של זוג אחר.. 

אהבתי את הכנות   ומודה לך על השיתוף

1. איך היחס שלך לימים האלו?

לא יכולה עם, לא יכולה בלי.

(וברצינות, יש פעמים שזה קשה יש פעמים שפחות, משתדלים לקבל באהבה ודוקא הקושי גורם לחיבור גדול יותר, ועדין נהנת עד מאד בתקופה של הריון או אחרי הלידה שמותרים כל הזמן החייבים יותר זורמים ככה...)

2. פדיחה שקשורה...

לא עולה לי בראש, רק זוכרת את אחות הקטנה של בעלי סדרה לנו את החדר בשבת חתן עם שמיכה זוגית וברבור ממגבת ומתוקה שהיתה תמימה לגבי שבת חתן... 

3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..

נותן לי ולבעלי את הספייס שלנו, בלי צורך להרגיש לא נעים. אנחנו צוחקים שיש לי את המיטה והממלכה שלי באותם ימים, ומשתגעים מגעגועים.

4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..

ערב חג, אני מחליפה את המצעים למצעים זוגיים חדשים שרק חכיתי לחדש בחג, מוציאה את הישנים ולפני ששמה את החדשים קופצת לשירותים (בכל זאת לשים שמיכה זה דורש סבלנות) ובום.. נאסרתי (בגלל גלולות... לכן לא ציפיתי את זה מגיע)

5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?

לא מרגישה עצובה יותר בימים אלו, פשוט הן נופלים על זמן מחזור שאז החשק לשוקולד ופינוקים עולה עוד לפני החתונה...

6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו

למה עד שמתרגלים לא להעביר אחד לשני דברים בטעות או לשים משהו בשולחן כבר מותרים?

ולמה בזמן שאסורים אני מרגישה מוזר ויש לי רתיעה קטנה שאני מעבירה חפצים לאבא שלי/אחים שלי /אנשים אחרים?

שמעתי שזה עושה ממש באלגן במערכת...

וחייבת לציין שהתגובה שלך והשמחה שלך ממש מרשימה!! ללמוד ממך...

1. איך היחס שלך לימים האלו?

בזמן הווסת אני די נוראית

שונאתתתתת להרגיש "מלוכלכת"

לא מסתדרת עם טמפונים

יש לי דמום ארוך כארוך הגלות ועוד מלא בעיות עם שבעת נקיים

כך שכל פעם זה סרט בפני עצמו....

2. פדיחה שקשורה...

וואי, יש מלא 

בוחרת כמעט פדיחה טריה מהשבוע--

בד"כ בתי הבכורה והמדהימה אחראית על קיפול הכביסה

בשל עומס יתר בלימודים

החלטתי בזמן ארוחת צהריים שעד שהיא חוזרת מביה"ס אני מסיימת עם קיפול הכביסה

מקפלת, מקפלת, הררים בלתי נגמרים

פתאום

נושר מערמת הבגדים עד בדיקה צחור ומכובס

אני מרוב הלם מתחילה לצחוק, לוקחת וזורקת כמובן לפח.....

מה הסיפור? במסגרת שבעת נקיים המאתגרים שלי בעלי הלך לרב עם שאלה של כתם ע"ג לבנים וגם עד בעייתי

ואז כנראה אח"כ שם את שתיהם בכביסה ביחד....

שמחתי שבתי לא נתקלה בזה

למרות שב"ה אני משתדלת ועובדת על עצמי להיות אתה מאד פתוחה בנושאים הללו, וגם אם הייתה נתקלת הייתי מנסה להסביר

אבל המצחיק אותי שבדיוק הייתי אמא טובה וקפלתי כביסה......

3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..

לאחר כמעט שנתיים של ווסת כל חודש+כתמים בלתי נגמרים ודימומים ובעיות ושאלות ובודקות וכו' וכו'

אין כמו החיבוק של הרגע שאחרי......

תחושת ההתחדשות-אין דומה לה.....

4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..

בחופשה בחו"ל (הקדים בצורה נוראית- אחרי 21 יום בערך)

באמצע מדידת בגדים בחנות 

ערב יציאה לחופשה זוגית רומנטית במיוחד (פעם ראשונה שתכננו לצאת בלי התאומות... הכל נדפק)

בגלל שאני פולוצסטית אני למודת חוויות ורגעים תקועים....

5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?

מתפנקת באוכל טעים

6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו

אני קוראת פה הרבה על הליכה לבודקת- בעיקר נגד

רוצה לשתף מחוויה טריה שלי:

היו לי כתמים גדולים על לבנים (עוד נושא שנוי במחלוקת פה בפורום- שליחת לבנים לרב, יאלה תעצמו עיניים ותשלחו)

שהרב לא הצליח להתיר ואמר שכדאי ללכת לבודקת

מכיון שאני למודת נסיון ובד"כ אצלי זה כן דימום מהרחם, כמעט ויתרתי על זה. אבל בעלי שכנע אותי ללכת

הבודקת מצאה פצע גדול ומדמם מאד על צוואר הרחם

והרב התיר לי לטבול!!!!!!

אם לא הייתי הולכת, לא בטוח שהייתי מספיק לטבול החודש......

נכון זו חוויה מפוקפקת, אך זה בהחלט יכול לעזור!!!!!

אני חיה על מילות חיבה ועל דיבורי געגוע בימים שאסורים.

אין מצב שהייתי עומדת בזה בלי זה.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

והרופא  נצנה לי ערכה לעשות בעצמי.

היא גם הסבירה לי שלא צריך דווקא את צוואר הרחם, אלא מכל איזור הנרתיק.

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

והם מגיעים ממש עד לרחם. לא יודעת למה באמת הם עושים את המעמיק אם אפשר אחרת

הבדיקה הביתית היא פשוט להכניס ולסובב, מאד עדין.

כי זה לא מנסיון אישי מהסיטואציה שלך

אבל לנסות פעמיים ולא להיקלט- זה תקין בגיל 20, עם זרע וביצית פוריים וחזקים!

במיוחד אם מנעת הורמונלית וזה קצת משבש את הגוף, לפעמים לוקח 3 חודשים רק לחזור למסלול.

אני מכירה דברים טבעיים שעוזרים באופן כללי, כמו דיקור, צמחי מרפא

אבל לפני הכל להוריד לחץ זה הכי חשוב.

ולהתפלל לה', אתם רוצים משהו טוב

אם בגיל 20 זה תקין

כשהפוריות קצת יורדת זה עוד יותר סביר

ולנסות שני חודשים זה ממש מעט.. הכי חשוב הנחת..

אבל חודשיים זה ממש פרק זמן תקין לא להיקלט, בעיקר אם את אחרי מניעה שלפעמים משבשת את הביוץ.

הייתי כרגע נחה, נהנית מהזמן (כמה שזה קשה) ולא חושבת על כלום לפני שעוברת חצי שנה

בהצלחה 

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

ארבל

גפן

יסכה 

שתקבלו טת הנבואה מהרהה

נועה אביגיל נעמה נגה אורי

טליה אביטל רני אמונה יעל חגית רננה רעיה

תהילה שירה ליבי אוריה איילת השחר

ועוד..

נוגה, רעות, שלומית, אפרת, טוהר, אוריה, מבשרת, הילה, יסכה, איילת השחר, צופיה, הלל

אודיה, תהילה, נעמה, נעמי, עדי, שירה, אביטל, אביה, 

הפס לא יצא מיד בבדיקה אלא אחרי שתי דקות כזה.

אני עדיין לא באיחור היום אמורה לקבל. 

השתמשתי בבדיקה של 4 ימים לפני של "בדיקה כנה"