יאללה, שוטו!!
כאילו הרגע התחתנו, למה כבר שוב אסור לנו לגעת??למה שונאת? זה גורם לעצבנות? או איזו סיבה? אשמח שתפרטי אם בא לך
הצחקת אותי עם התיאור המפורט היטב, ומודה לך שפירטת שיהיה מובן.. דווקא לא יצא לי לקחת אותו הרבה זמן, בעבר לקחתי אבל הוא לא עזר לי , אז סתם עניין אותי מה הוא עושה לגוף
זה באמת כדור נורא. ואני עוד לקחתי אותו לפני החתונה בגלל כתמים (שאולי בכלל לא היו כתמים, סתם כלה לחוצה) ומתבאסת כל פעם מחדש בחתונה שלי הייתי בהשפעה של הכדור המבאס הזה
שזה כזה קיצוני! את אומרת שזה משמעותי ממש!
לפחות הפסקתי לקחת אותו, בלי קשר לא עזר
שהכדור הזה הוא כמו "ריסטרט" למערכת
אם הגוף של האישה עובד טוב - זה יכול לעזור לה
אם לא - לא יעזור..
ובקשר לכתמים - אצלי לא היתה בעיה כזאת..
דרדסית4 דילמות שגרתיות במירוץ החיים.מאז שהפסקתי למנוע עם הורמונים
ועברתי לאמצעי המושלם-דיאפרגמה.
והסכמתי בעצם לחזור למחזוריות הטבעית שלי,
כמה שאני שונאתת להיות במחזור
ועוד יותר שונאתתת להיות אסורים ושאי אפשר חיבוק או מגע
אני מרגישה בתוכי שזה פשוט מה שהכי טבעי ונכון.
וזה מחבר אותי יותר לפשוט עצם היותי אישה. אישה עם כל המשתמע.
מה שככ התרחק ם המניעות ההורמונליות הארוכות הריונות וכו שפשוט הרגילו שאישה היא כביכול ללא מחזור כל חודש וכו
יש בזה משהו טבעי ופשוט כזה
במעגל החיים הטבעי הזה
שבועיים אסורים ומתגעגעים ובאמת החשק עולה לקראת הסוף וזה מרגיז ולא קל
מצד שני אחרי זה הזמן שמותרים והרצון לנצל (בלי לחץ אבל חח)
והנשיות הזאת התארגנות לטבילה בבריכה מפנקת בבית וההטהרות (כמה שקשה לי עם הטבילה וההכנות לפעמים) ותחושת הטהרה
וחזרה לשון יחד..
ומוסיפה-בעיקר להפסיק לראות במחזור אויב, רק בגלל שיש לי איש ואני נשואה.
כאילו מאז שנשואים אמורים להיות מותרים רוב הזמן
והמחזור הופך להיות מין אויב כזה מרתיע.
אז זהו שאני מרגישה לאט לאט שבתהליך הזה
לקבל את זה שמחזור הוא חלק ממעגל החיים שלי כאישה כן גם כנשואה
ואפילו לשמוח בו כי זה אומר שב"ה אני פוריה והכל בסדר.
וגם-
אפילו את התחושות הלא נעימות שיש בתחילת מחזור והמצב ההורמונלי
יש בזה משהו מנחם ונורמלי וטבעי כחלק מחיי כאישה
לעומת תופעות לוואי המתמשכות והבלתי טבעיות בעליל של ההורמונים שזה האופציה השניה והכ גרועה.
יש בזה משהו
טוב אני מתחילה לחזור על עצמי
נראה לי הבנת
אמנם היה טירוף לסיים הכל בזמן וגם להתכונן לטבילה
אבל אח"כ יצאנו לאכול והתפנקנו כמו שצריך
וזה גרם לנו תכלס להיות מוכנים מוקדם יותר מכל שנה
היה שווה
יעל מהדרום
יעל מהדרוםמיואשת****** אוהבת אותך מיואשת!!!! אין עליך!אמהלה)וגם כתבתי על זה פה מעלייך לתוהה לי- ואוו על כל הסוף..מזדהה כל כך - הריון ולידה
לפחות טוב לשמוע שאני לא לבדמיואשת******כאילו ניסחת את מה שאני מרגישה...
הם רק טריגר למשהו עמוק יותר לא פתור..
אם זה דבר שחוזר על עצמו הייתי חושבת על הכיוון הזה.
למרות שבטח הרבה מזה בטח בגלל הדחיה שמתפרשת אצלך..
אני ממש מבינה את זה
גם לי זה קורה הרבה פעמים 
ועצה : להבין שאנחנו 2 אנשים שונים לגמרי, עוזר לי לפחות, שהוא לא צריך תמיד לעשות הכל לפי הנימוסים המקובלים עלי, הוא בנאדם שונה לחלוטין
ולא יודעת איך לצאת מהפלונטר הזה, ויציאה זוגית לא באה בחשבון כרגע.השקט הזהפלונית5נמאס גם לי לטבול כל הזמן
חשבתי שאני ה"פושעת" היחידה
יעל מהדרוםדרדסית4 חושבת על החיבוק שאחרי המקווה וזה נותן מלא מלא כח.1. איך היחס שלך לימים האלו?
האמת שזה בא בשלבים, הרגע הראשון זה ממש מבאס שגם הפעם אין הריון, הרגע השני זה אה נכון, אסור להעביר לך ביד... ואז מתחילים עם תקווה שיאלה, ה' נותן לנו עוד הזדמנות!
בדרך כלל השיחות יותר עמוקות ומחזקות בימים האלו. אני לא אוהבת להיות אסורים. אבל לא הייתי מוותרת על הימים האלה לתמיד. פשוט צריך אותם במינון... יש בהם משהו מאוד מחזק...
2. פדיחה שקשורה...
היינו עם גיסי וגיסתי ובעלי רצה לתת לי כוס מים ולא מצא מהר איפה להניח אז גיסי זינק מהמקום לקח ממנו את הכוס ונתן לי... פאדיחה!!!
ועוד פעם זה שהיינו אצל חמי וחמותי בסוף המחזור וקמתי בבוקר לקחתי פד נקי והלכתי לשירותים ואז ראיתי שהפד מהלילה נקי ושלא צריך להחליף אז לא החלפתי, מפה לשם שכחתי את הפד הנקי בשירותים וחמי נכנס ומצא את זה... הוא קרא לבעלי אצידה ואמר לו 'נראה לי שזה קשור אליך..' ונתן לו. היה בא לי למות!!!
3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..
עוד הזדמהות, עוד התחדשות. דייטים של פעם... חחח
4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..
עכשיו. תיכננו טיול לצפון בצימר כדי להיות בשלג... בפועל חיזלשנו. כי מה אפשר לעשות בשלג אם אי אפשר לזרוק אחד על השני כדורים...
סתם... זה ל א הכי תקוע, סתם משהו שסובב אותי עכשיו... הכי תקוע זה בעיקר הלילות טבילה. ליל פורים לדוגמא.. זוועה!!
5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?
יוצאים לדייט על ההתחלה. זה נותן המון כח להמשך!!
דייט לא חייב להיות רק כשמותרים, זוכרים את התקופה שהייתם מאורסים ולא יכולתם לגעת??? דייטים כאלה זה ממש כיף!! נוסעים לאיזה פארק יושבים על איזה ספסל עם גלידה ופשוט מדברים... אני מחכה לדייטים האלו!
6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו
אין לי עוד. חפרתי כבר מספיק.. חחח. תהנו!!
אפשר לשאול אם אתם משתיכים לזרם חרדי חסידי?
כי אני יודעת שרק שם זה קיים
וואו נראה לי ממש ממש ככה חיים שלמים
מצד שני מי שאני מכירה שנוהג ככה די רגיל לזה כנראה ולא מכיר מציאות אחרת
אותי לימדו בהדרכת כלות שזה לפי מנהג האם
ואמא שלי כן קנתה לי לפני החתונה סדינים לבנים שיהיה,
נראה לי שכמעט אף פעם לא השתמשתי בהם.
בעלי די מהר הסביר לי שלא חייבים וזה מנהג שהיה פעם והיום לגמרי לא חובה
ממש ממש לא מחפשת להחמיר או להוסיף מנהגים שונים ומשונים על המצווה הקשההה הזו
מחפשת איפה להוסיף על חיבוב המצווה ועל השמחה שלה ועל שלום הבית שלי
(ולהקל ולא להחמיר זה בשבילי חלק מלחבב על עצמי את המצווה)
היא מצווה קשה ממש שתדעו.
יש בה גם יופי מסוים. לפעמים. אבל קשההה ולפעמים מעיקה ומציפה ומה לא
לא ברור לי איזו עוד מצווה משפיעה בכזה עומק והיקף על החיים שלנו, נשים דתיות.
לי לפחות
מרגישה שצניעות, ברמה מסוימת כבר מושרשת בי מילדות
ונהפכה לסוג של הרגל וחלק מהדי אן איי שלי (כלומר אפשר להדר ולהוסיף..אבל רמה של צניעות יש. פחות מאבק וקושי יומיומי)
נידה זה קשה
הפערים המטורפים האלה
המרחק
ההכנות הכל
זה דורש מלא כוחות נפש בשגרה
שלא לדבר על דימומים ארוכים וחריגים או אחרי לידה
שזה תקופות של נצח להיות אסורים
וזה בכלל מדכא אש 
לא שמעתי על זה בחיים
אבוי לי נשמע נורא
כמו ללבוש אות קלון לסמן שאת נידה ושכל בני הבית ידעו
וכשמתארחים ?
וואי וואי
ובכלל
מי לובש כותנות?
חחח לא אני (ואז ללבוש פיג'מת פוטר לבנההה. לא אין לתאר
)
מחי אני חושבת שכשגדלנו אמא שלי פשוט היתה שמה חלוק מעל הכתונת לפני שיצאה מהחדר. 
פנסאי 1. משתנה, בשנים הראשונות לנישואין היה יותר קשה, עכשיו עם השנים - (נשמע ביטוי של סבתות ) ... סבבה, נחמד דווקא
2. בעלי נתן לי נשיקה ושניה אחרי נזכר שאנחנו אסורים
3. זמן לנוח מהנסיון הבלתי פוסק להכנס להריון...........
4. כשחשבנו שאני בהריון והתבאסנו לא נורא התאוששתי מהר..
5. יש לי יותר זמן לעצמי
6. בא לי להכנס להריוןןןןןן תתפללו עלי שהחודששששש כולן כבר עקפו אותי בסבב הזה לא נורא לא לקחתי קשה , אבל בא לי ממש
מאחלת לך שתהיה ישועה כהרף עין
שמחנו כימות עניתנו!
לפעמים דוקא שמשהו רוגע בנפש
ומוצאים מנוחה ומתמלאים מדברים אחרים
הישועה מגיעה כהרף עין בזמן ומכיוון שלא ציפינו לה..
מאחלת לך רק אושר ותינוק בריא ומתוק בקרוב בקלות ובשמחה!!
לא הרגשתי את שיחות העומק כשאסורים, שמדברים עליהן בערגה.... יותר מריבות אולי, משהו לא בסדר אצלנו?
כתבת יפה!פלונית5שאין "מתכון" לזוגיות מנצחת- ואצל כל זוג זה ממש אחרת, וזה לא פוגם בזוגיות אם שלנו לא כמו של זוג אחר..
המקוריתאהבתי את הכנות ומודה לך על השיתוף
מיואשת******קפה הפוך1. איך היחס שלך לימים האלו?
לא יכולה עם, לא יכולה בלי.
(וברצינות, יש פעמים שזה קשה יש פעמים שפחות, משתדלים לקבל באהבה ודוקא הקושי גורם לחיבור גדול יותר, ועדין נהנת עד מאד בתקופה של הריון או אחרי הלידה שמותרים כל הזמן החייבים יותר זורמים ככה...)
2. פדיחה שקשורה...
לא עולה לי בראש, רק זוכרת את אחות הקטנה של בעלי סדרה לנו את החדר בשבת חתן עם שמיכה זוגית וברבור ממגבת ומתוקה שהיתה תמימה לגבי שבת חתן...
3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..
נותן לי ולבעלי את הספייס שלנו, בלי צורך להרגיש לא נעים. אנחנו צוחקים שיש לי את המיטה והממלכה שלי באותם ימים, ומשתגעים מגעגועים.
4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..
ערב חג, אני מחליפה את המצעים למצעים זוגיים חדשים שרק חכיתי לחדש בחג, מוציאה את הישנים ולפני ששמה את החדשים קופצת לשירותים (בכל זאת לשים שמיכה זה דורש סבלנות) ובום.. נאסרתי (בגלל גלולות... לכן לא ציפיתי את זה מגיע)
5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?
לא מרגישה עצובה יותר בימים אלו, פשוט הן נופלים על זמן מחזור שאז החשק לשוקולד ופינוקים עולה עוד לפני החתונה...
6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו
למה עד שמתרגלים לא להעביר אחד לשני דברים בטעות או לשים משהו בשולחן כבר מותרים?
ולמה בזמן שאסורים אני מרגישה מוזר ויש לי רתיעה קטנה שאני מעבירה חפצים לאבא שלי/אחים שלי /אנשים אחרים?
️למרות שלפעמים יש מריבות.. זה נותן איזון לזוגיות וגעגוע.שמעתי שזה עושה ממש באלגן במערכת...
וחייבת לציין שהתגובה שלך והשמחה שלך ממש מרשימה!! ללמוד ממך...
אמהלה1. איך היחס שלך לימים האלו?
בזמן הווסת אני די נוראית
שונאתתתתת להרגיש "מלוכלכת"
לא מסתדרת עם טמפונים
יש לי דמום ארוך כארוך הגלות ועוד מלא בעיות עם שבעת נקיים
כך שכל פעם זה סרט בפני עצמו....
2. פדיחה שקשורה...
וואי, יש מלא 
בוחרת כמעט פדיחה טריה מהשבוע--
בד"כ בתי הבכורה והמדהימה אחראית על קיפול הכביסה
בשל עומס יתר בלימודים
החלטתי בזמן ארוחת צהריים שעד שהיא חוזרת מביה"ס אני מסיימת עם קיפול הכביסה
מקפלת, מקפלת, הררים בלתי נגמרים
פתאום
נושר מערמת הבגדים עד בדיקה צחור ומכובס
אני מרוב הלם מתחילה לצחוק, לוקחת וזורקת כמובן לפח.....
מה הסיפור? במסגרת שבעת נקיים המאתגרים שלי בעלי הלך לרב עם שאלה של כתם ע"ג לבנים וגם עד בעייתי
ואז כנראה אח"כ שם את שתיהם בכביסה ביחד....
שמחתי שבתי לא נתקלה בזה
למרות שב"ה אני משתדלת ועובדת על עצמי להיות אתה מאד פתוחה בנושאים הללו, וגם אם הייתה נתקלת הייתי מנסה להסביר
אבל המצחיק אותי שבדיוק הייתי אמא טובה וקפלתי כביסה......
3. משהו טוב שאת מוצאת בתקופות האלה..
לאחר כמעט שנתיים של ווסת כל חודש+כתמים בלתי נגמרים ודימומים ובעיות ושאלות ובודקות וכו' וכו'
אין כמו החיבוק של הרגע שאחרי......
תחושת ההתחדשות-אין דומה לה.....
4. הפעם הכי תקועה שזה קרה..
בחופשה בחו"ל (הקדים בצורה נוראית- אחרי 21 יום בערך)
באמצע מדידת בגדים בחנות
ערב יציאה לחופשה זוגית רומנטית במיוחד (פעם ראשונה שתכננו לצאת בלי התאומות... הכל נדפק)
בגלל שאני פולוצסטית אני למודת חוויות ורגעים תקועים....
5. מה עושה כדי לשמוח בימים האלה?
מתפנקת באוכל טעים
6. סתם כל דבר אחר שבא לך לשתף אותנו
אני קוראת פה הרבה על הליכה לבודקת- בעיקר נגד
רוצה לשתף מחוויה טריה שלי:
היו לי כתמים גדולים על לבנים (עוד נושא שנוי במחלוקת פה בפורום- שליחת לבנים לרב, יאלה תעצמו עיניים ותשלחו)
שהרב לא הצליח להתיר ואמר שכדאי ללכת לבודקת
מכיון שאני למודת נסיון ובד"כ אצלי זה כן דימום מהרחם, כמעט ויתרתי על זה. אבל בעלי שכנע אותי ללכת
הבודקת מצאה פצע גדול ומדמם מאד על צוואר הרחם
והרב התיר לי לטבול!!!!!!
אם לא הייתי הולכת, לא בטוח שהייתי מספיק לטבול החודש......
נכון זו חוויה מפוקפקת, אך זה בהחלט יכול לעזור!!!!!
אמהלהאני חיה על מילות חיבה ועל דיבורי געגוע בימים שאסורים.
אין מצב שהייתי עומדת בזה בלי זה.
יוקיראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.
זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?
הורים ו4 ילדים.
אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.
(אני מפה בניק אחר)
אתם אוכלים בשרי?
עושים שבתות בבית?
של @בכינוי אחר (תודה לך)
שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -
כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,
לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.
מאיפה מתחילים?
אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.
הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?
לא באלי לחיות ככה.
לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.
אבל אולי אין מנוס.
תודה!!
מה תעשו?
סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה
בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת
אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯
אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??
סגנון דתי לאומי דוס
(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)
אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76
יש לנו סיכוי?? 🥴
יש לי נושא שיש לי בו חולשה מסוימת.
הייתי מאוד רוצה משהו מסוים
עד כדי כך שזה גורם לי ממש לקנאה
ואני מרגישה שזה משתלט עלי ויוצר לי תחושה לא נעימה של קנאה וחוסר פרגון
יש לי מצב רוח לא טוב
ויותר ממה שהנושא מציק לי
מציק לי שככה אני מקנאה.
איך אפשר לעבוד על עצמי כדי לא להגיע לקנאה ?
זה בזמנים מסוימים יכול ממש להשתלט עלי
לוקח לי חודש חודשיים להרגע מהמצב הזה .
וכל פעם שאני מרגישה שזה הולך להגיע אני נכנסת לחרדה ולחץ מהמצב.
בבקשה תעזרו לי
והאם הוא בשליטתך או לא.
קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.
נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.
אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.
אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.
או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת)
נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.
ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...
ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.
ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.
ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.
קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.
האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.
תקבלי את זה שאת מקנאה.
(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)
ושתי פעולות טכניות שעוזרות
1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.
2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה
דבר טוב
זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי
זה רגע של מודעות טהורה
כי הגוף לא משקר
אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים
לכן אם מגיע רגש כזה
אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג
ומתכננת את הדרך לעשות את זה
גם אם זו דרך ארוכה
הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי
כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)
יש לי בה המון יש
ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין
וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת
נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.
אני לא מצליחה להכניס לראש
הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו
* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)
* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.
* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו
* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי
ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.
* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב
* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני
על רקע כלכלי
בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון
כי לעשות כסף
לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה
זה לא מאד קשה
ואז יש מספיק כסף למה שרוצים
לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי
לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון
דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.
אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של "קנאת סופרים תרבה חכמה"
הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.
וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.
אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.
מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.
דבר נוסף שעוזר לי
זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "
וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.
מה בדיוק חסר לך.
החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.
אולי שם הנקודה?
אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.
אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?
אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)
לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.
ודבר שני- לנסות לבחור
זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?
כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.
לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.
לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.
כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.
בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.
אבל זו לא הנקודה.
אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.
אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.
אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.
זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.
החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.
אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...
במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.
נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.
עשי לך רשימת חלומות משלך.
חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.
מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.
מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.
מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.
וכולי וכולי.
ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה
ומה יכול לעזור לך להגשים
את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך
בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.
לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.
ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,
הבעיה היא לא הקנאה.
הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.
כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.
וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד
"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".
כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.
ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.
ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.
לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...
אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב
וככה הנאת החיים שלך נפגמת.
אי אפשר להינות מהשפע ככה.
או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר
את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?
האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?
האם יש דרך לשנות?
הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.
ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש) זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.
כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב
חיבוק♥️
וכמו שאמרתי
לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית
לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)
ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה
לבין קצת לעבוד על המידות שלי.
אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג
פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה
אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות
אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים
שמודעות היא מידה טובה
לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה
זה טוב
קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים
זה בעייתי
הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו
היא המודעות
המראה לנפש
לגבי הפרנסה
יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק
גם בהתחשב שלא הכל בידו
בעיניי לפחות
שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).
ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!
ועכשיו שוב,
לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..
ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...
שאלתי אותו בחזור מהגן מי עשה לך שריטה ביד? אמר "יסק" ,שאלתי שוב, אמר עוד הפעם "יסק" , לקח מלא זמן עד שהבנו שהוא מתכוון ליצחק 😂... מסכן לא הבנו אותו
הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!
בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!
בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?
הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.
אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"
הוא עונה לי "במטבח".
(הטישו היה במטבח).
לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.
אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.
מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.
וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי
ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"
לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.
גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.
באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂
היה בטוח שהתחיל החופש
אמרנו לו שכן
הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂
אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?
מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣
לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.
בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭
אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!
ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת
ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!
אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?
הוא: "שתיכם!"
איפה קונים?
כמה משלמים?
מה צריך לבדוק?
ואיפה קונים נעליים חגיגיות במידה פיצית?
לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק
אני אוהבת את הנעליים של פאפיה
במבצע באתר ב75 שח
אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות
כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..
אני מתכוונת למשהו כזה-
היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות
אז היא צריכה כבר נעליים טובות
ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...
אם כבר אז שיהיו טובות לשבת
ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.
אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.
אני לא יודעת איזה מידה היא
נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב
הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.
חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.
לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו
לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?
תודה!
או עלי אקספרס
איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.
זה לא יגיע לי עד האירוע
עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי
אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה
אני מחכה לסוף עונה
בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.
אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)
בני ברק רחוק לי
תודה
זה מקבע להם את ההליכה,
וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...
אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.
הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.
אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה.
יצא שאני אחראית על כספי וועד הורים, יש לי כרגע 550 ש"ח לשלוש נשות צוות למתנת סוף שנה. מה לתת בזה? דרים קארד של 150 ש"ח( 450 ש"ח ביחד) ומשהו קנוי קטן כמו עציץ ב 33 ש"ח?
לנסות לאסוף עוד 50 ורק לתת ברכה ודרים קארד של 200?
זה סכום יפה גם ככה
ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים
אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים
ושיש לו אופציה דיגיטלית
דרים קארד יותר ספציפי לחנויות
וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון
רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.
כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי.
יודעת כי קיבלנו
העברנו את הקוד לסמארטפון
אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…
ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.
מעניין איפה קונים ביי מי באמת
תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.
יש את כל הפרטים שצריך.
רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".
כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..
סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.
או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים
הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו
אבל
היתי נותנת בסכומים שלמים
170 או 180
לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.
לא הייתי אוספת עוד כסף.
גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום
בהנחה שהיא על חשבונך האישי.
יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה
אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת
כרטיס דרים קארד של 180₪
ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד
וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.
אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'
