אביא כאן דברים נאים, ישרים ומתוקנים, שכתב הרב יהושע בן מאיר על מרן הגר"א שפירא. שיכולים להוות כעמוד אש ואור בסוגיה עדינה זו.
... על הגמ' [בשבת פו, ב]: "אמר רבא... ודכ"ע [=ולכל הדעות, בין לדעת רבנן שבשישי בסיוון ניתנה תורה לישראל, בין לדעת רבי יוסי שבשביעי בסיוון ניתנה תורה לישראל] בשבת ניתנה תורה לישראל... כי פליגי בקביעא דירחא [=סיבת מחלוקתם היא לגבי מתי היה ראש חודש סיוון. אם ר"ח סיוון היה ביום א' הרי בשבעה בסיוון ניתנה תורה כדעת רבי יוסי. אך לדעת רבנן ר"ח סיוון היה ביום שני, ולכן שבת היה ששה בסיוון, ובו, כאמור, ניתנה תורה]" ביאר הראי"ה קוק זצ"ל [עין אי"ה פ"ט אות כ] שיש הופעת קודש קבועה ומסודרת, שהיא קדושת השבת, "המשפיע חיי עולם על נשמות כל דור ודור" ובה אין מקום לדברי ריבות של מחלוקת ודעות. ויש הופעה נוספת של קודש, "הופעה מתחדשת, המסגלת אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים, זהו יסוד קדושת הזמנים, המועדות, שבקביעות החודש הם תלויים... חילוקי המחשבות לפרטיהם, רק בשורש הופעת הקדושה הזמנית, נעוץ הוא".
שנה היא זמן רב בחיי היחיד. במשך שנה עשויים לחול שינויים נרחבים בחייו, וצריך 'קודשת הזמנים' להתאים את המצבים המשתנים לאוצר הנצח של תורה. בחיי האומה, לרוב, השינויים יותר מורכבים, התקופות יותר ארוכות. 'עולמו של יובל' היא תקופת זמן של שינויי וחידוש המצריכים לסגל 'אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים'.
...מנהיגים שעוד הכירו את התקופה הקודמת, וילמדו את הנהגת התקופה החדשה לסגל 'אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים'. לצורך כך צריך אנשים שהם מ'עולמו של יובל' הקודם, ומביאים את היובל הקודם, את כל המסורת של ה'זמנים הקודמים', אל 'עולמו של יובל' החדש.
דורנו הוא דור שחי, ואף נולד, בחירות של מדינתנו – מדינת ישראל ת"ו. תקופה חדשה היא זו בחיי האומה. תקופה המצריכה יצירה רוחנית אדירה, כוח של חידוש ויצירה, להתאים את חיינו בה לדרכה של תורה. אבל לעולם עלינו לזכור – עם עתיק אנחנו, המשך מהאבות, מיצ"מ ומעמד הר סיני, מבית ראשון ומבית שני. המשך מכל היצירה הרוחנית האדירה של עמנו בתקופת החורבן והגלות. "שכאשר ישראל אוחזים אל הקבלה הנאותה והולכים בדרכי ולמודי אבותיהם, אז הישראלי הוא גוי איתן עתיק יומין אשר נגלו אליו הא – לקים בהיות המקדש על מכונו, אז שורה השכינה עימהם גם בחו"ל גם ב'לילה" [משך חכמה, בראשית מו, ב].
תפקיד זה, ללמד את דורנו איך לסגל את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים אל "אוצר הנצח" של תורת ישראל, הוא אחד מהתפקידים שהשגחה העליונה הטילה על מו"ר זצ"ל. מו"ר זצ"ל, יחד עם היותו מנהיג דור התחייה והגאולה, העביר אלינו, במסורת חיה, את כל עולם התורה של הדורות הקודמים. לא רק בתורה ובהלכה. כשרבנו זצ"ל סיפר על גדולי ישראל שהיו לפניו, בין אם הכיר אותם ובין אם חיו דורות לפניו; על מקומות ועיירות שמעולם לא ביקר בהם – כולנו-שומעיו הרגשנו כשותפים לחוויות אישיות, כאילו אנחנו ממש רואים את גדולי ישראל זצ"ל. [פעם אמר לי, בבת שחוק המיוחדת שלו, שהיום כבר הכול כתוב, בכל דבר בתורה יש ספרים גדולים, ותורה שבע"פ נשארה רק בסיפורים]. הרגשה זו לא נבעה מכושר דיבור וסיפור שהייתה בו, – רק כי הוא היה חלק מדורות אלו, הוא חי איתם באמת. 'פליטת בית סופריהם'. Picture
אבל בעיקר היה הדבר נכון בתורה ובהלכה. מו"ר זצ"ל דאג שאנחנו, דור התחייה, נהיה המשך שלשלת מסורת ישראל ועולם היצירה התורנית של הדורות הקודמים. וצריך להדגיש - לא "גם אנחנו". "דווקא אנחנו", דווקא דור התחייה והגאולה, דווקא מי שרואה את מרכזיותה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, רק הוא יודע איך 'לסגל' 'אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים'. לדוגמא, מצד אחד תוקף עוז דרכה של תורה במאבקו במדיניות הממשלה בעניין ארץ ישראל, הנוגדת את התורה וההלכה. ובנשימה אחת, באותו תוקף ועוז העמידה על מרכזיותה של מדינת ישראל בתהליך הגאולה, בלי שהמאבק האדיר עם 'הממשלה' יפגום במעמד 'המלוכה' [שכך אמר, 'המלוכה והממשלה לחי עולמים', רואים שזה שני דברים, יש ממשלה ויש מלוכה].
