1)  בפועל זה אחד המעצורים הגדולים שלי כרגע מלהיכנס לעולם הדייטים.

     גם אם כמו שאמרת הסיכוי שאתחתן עם המדוייטת הראשונה או החמישית הוא יחסית קטן, עדיין מלכתחילה אני לא נכנס לזה.

     כי מה אם נגיד זה כן יסתדר בינינו? זה אומר שמלכתחילה אני נכנס במצב בעייתי (לא אומר שזה לא אפשרי) אבל אני אישית         מעדיף להימנע מזה עד שאהיה לקראת סוף התואר/אשתלב במשרת סטודנט שקשורה לתואר.

     זה כן קשה ממש כי ברור שאני רוצה כבר ויוצא שאני במזיד דוחה את זה, אבל מצד שני אני לא רוצה סתם לצאת עם מישהי           בידיעה שזה לא למטרת חתונה נראה לי לא מוסרי בעליל..

2)  מתי שאהיה כבר אחרי הלימודים בע"ה אז כבר לא ישנה לי אם המדוייטת תהיה עדיין סטודנטית, כי לבינתיים אני יכול לעבוד.

     מבחינתי לא נראה לי תקין שהפרנסה תיפול על האישה, אבל על הגבר - חד משמעית כן חח

3)  לא הבנתי את השאלה

4)  בשילוב עם עבודה גם אם זה רק חצי משרה, זה נראה לי סבבה. 

1,2,3,4

חשוב לי להקים משפחה, יותר מכל שיקול אחר.

ולכן אם אזדקק לכל פתרון שהוא, אשתמש בו.

מצד שני, אני לא חושב שנכון לצמצם את המבחר הרלוונטי לנשים עובדות בלבד, מאותה סיבה - הקמת משפחה היא המטרה ולפרנס אותה זה האמצעי

2 כתבת יפה מאד

3 בהצלחה!

מבחינתי אתם גיבוריים אמיתיים

אני גם מכיר זוג כזה, אני מעריץ אנשים כאלה שנותנים באמת את כל מה שיש להם ולא מוותרים.

שאפו עצום! 

שהשם ישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם(אני נשמע כמו איזה גבאי)

אבל אני מתכוון לזה! ותקימו בית ומשפחה לתפארת

זו בהחלט אחת הסיבות לרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי - לוקח זמן רב להשלים את הפער, שאיתו יוצא בחור הישיבה לחיים האמיתיים.

חלק גדול מהפער הוא גשמי: בגרויות, פסיכומטרי, תואר ראשון או טיול בחו"ל. אלו הדברים שכתבת כאן. אבל חלק לא קטן ממנו הוא פער רוחני.

עד כמה אתה מכיר את עצמך? האם אתה אוהב לוגיקה או שאתה טיפוס הומאני? האם ניסית פעם לתכנת? לא? אז איך תדע אם תאהב את זה או שלא? לפני שאתה נרשם לחוג להיסטוריה, האם אתה בכלל יודע מהי? האם שמעת פעם על מלחמות הבורים? סביר להניח שלא. הרי אם אין לך השכלה רחבה, לא תדע מה הדברים שמעניינים אותך. ואם אינך מכיר אותם, אתה עלול לבזבז זמן רב בהכרת עצמך האמיתי, עצמך שמחוץ לישיבה.

החינוך הדתי לאומי מאוד מאוד לא טוב. הוא לוקח תלמידים מכל השכבות הסוציואקונומיים, מורח על כולם שכבה עבה ומטשטשת של תורה, ואז זורק אותם החוצה בדיוק כמו שנכנסו. מי שהגיע משכבה גבוהה, מתנדנד קצת אבל נעמד. מי שהגיע משכבה נמוכה, פשוט מתרסק על הרצפה. אף אחד לעולם לא יושיט לו יד: הישיבה מבקשת כסף, ההורים מבקשים כבר חתונה, אבל העולם דורש ממנו את עצמו, ושואל אותו שאלות מזעזעות בפשטותן: מי אתה? במה אתה רוצה לעסוק? איזה צורה של דתי לאומי אתה רוצה להיות?

ומול השאלות הללו, אתה מוצא עצמך לבד. לחלוטין לבד.

ראשית כל, הוא צעיר ממך בשנתיים-שלוש, הוא לא לחוץ-חתונה, ייתכן שכבר נמצא בזוגיות, ומרגיש שכל העולם לפניו.

שנית, הוא נחשף לעולם הרבה יותר ממך, ויודע את דרכו טוב ממך. הוא מכיר משחקי מחשב, והאנגלית שלו מצויינת בזכות סדרות טלויזיה. בית הספר שלו הציע 5 יח"ל בכל מקצוע אפשרי, וההורים שלו שלחו אותו לחוג נגינה או צופי ים. אולי גם לקחו אותו לחו"ל פעם פעמיים. לעומתם, ההורים הדוסים שלך שילמו עבור שעות נוספות בגמרא, וחו"ל מאן דכר שמיה.

גם אם הוא גדל בדימונה וגם אם בתל אביב, גם אם יש לו בגרות וגם אם לא, באופן כללי אפשר לומר שאותו חשפו לעולם ואותך לא - אם מתוך אנטי ("תרבות המערב") או מתוך שיקולי חשיבות ("עדיף שילמד עוד מסכת").

שלישית:

הוא אמנם ניצב בפני עולם חדש, אבל הוא עושה זאת בראש נקי. הוא יודע בדיוק מה הדרך, וכל מה שנשאר לו זה להתחיל לצעוד. הרי הוא לא השקיע אלפי שעות לימוד בגמרא עיון לפני שהתחיל ללמוד מדמ"ח. 

אני הכרתי בישיבה מישהו שנחשב חכם מאוד, אבל אחרי הישיבה הוא גילה שהבגרות שלו לא שווה כלום, והוא בפער גדול מאוד מהאחרים. זה יוצר מצב שבו אדם מרגיש מבולבל, מרומה, ולפעמים אפילו הוא כועס ובועט בכל. לזה התכוונתי כאשר דיברתי על שכבה עבה ומטשטשת.

אם רק מישהו היה אומר לי שפורטנייט וסיטקום הם המפתח לתואר ולהצלחה...

נ.ב. אתה מתאר תמונת מצב ממש לא מדויקת של החילוני הממוצע

חבל מאוד שאת אף פעם לא קוראת טיעון לאט, מסודר, ועד הסוף.

שאלה של "עד כמה אני מוכן להקריב -איכות חיים, נוחות - עבור הערכים שלי"

הנכונות להקריב היא בפני עצמה ערך חשוב.

נכון שבמציאות ימינו מערכות המדינה לא מאפשרות לאדם לחיות בצורה טובה בלי לחיות על חשבון אחרים, וכך נוצרת דרישה מוסרית לשלם את החוב לחברה באמצעות מסים על עבודה. בעיני זה מצער מאד שאין דרך לכוון את הכסף שאנחנו משלמים כך שכל אדם ישלם עבור מה שהוא מקבל והסיוע הכלכלי לאנשים במצוקה יהיה במסגרת של מודעות מלאה והסכמה הדדית.

אבל בהינתן שזה המצב, אני לא חושב שאפשר להזניח ערכים חשובים רק בשם הערך החשוב של לשלם את חובנו לחברה.

האירוניה בעיני היא שלהקריב נוחות בשביל זוגיות זה בסיסי בשביל זוגיות.

אם אני צריך לבחור בין בת זוג שדואגת לרווחה כלכלית לבין בת זוג שמוכנה להקריב רווחה כלכלית עבור זוגיות, אבחר בשניה, בלי שום ספק. 

ולכן אם מקריבים איכות חיים בשביל זוגיות, הזוגיות יוצאת מורווחת פעמיים

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואחר כך יקנה בית דירה ואחר כך יישא אישה, שנאמר: מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה. אבל הטיפשים מתחילים לישא אישה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה". (הלכות דעות ה, יא)

אפשר לומר את זה על הרבה מאוד דברים. מתי אתה נצמד להלכות שנכתבו לפני שנות דור, ומתי אתה אומר שזה לא רלוונטית?

מבחינת הדרך ההשקפתית של הרמב"ם, נראה שהוא לא מסכים איתך.

הרמב"ם לא העלה על דעתו, למשל, שאשה תעבוד במשרד עם גברים זרים ותלך לשם כל יום...

האם גם זה לשנות את זה מסוכן בעינייך?

אבל זאת דרשה, לא הלכה.

לך ותמצא דרשנים שיתנו לך דרשה אחרת.

חוץ מזה, מציאות החיים בימיו היתה דומה יותר למציאות החיים בתקופת מתן תורה מאשר לימינו, וממילא הוא יכול ללמוד על זה מהתורה. מציאות החיים בימינו שונה כל כך שאי אפשר ללמוד מהתורה על איך ראוי לחיות בלי לעשות התאמה למציאות

הרמב"ם אומר בהרבה מקומות גם דברים לא מבוססים הלכתית, כדרשה. זכור לי במעורפל.

האם הם רלוונטיים? כן, בהקשר.

האם יש דמיון בין ההקשר של הרמב"ם להקשר שלנו? לא, ממש לא.

ההחלטה שלי לא לנהוג לפי הדרכת הרמב"ם הזו היא:

1 רוב הדורות לא הקפידו על זה. כנראה כל אותם רבנים חשבו אחרת.

2 במציאות החיים המודרנית, הצורך בזוגיות לא יכול להיות תלוי ביציבות כלכלית.

3 בסופו של דבר, היה לי אופק כלכלי סביר והיה ברור לי שיהיה לי איך להתפרנס

אינני זוכר. באגרות, אם אני זוכר נכון, יש דבר כזה.

על איזה גיל הרמב"ם מדבר? על נישואי אדם בן 13, בן 18, בן 25?

1 זה הרושם שלי מהסיפורים, בדרך כלל השאלה היתה לגבי הכסף שיש לחתן/כלה, לא לגבי הפרנסה שלהם

2 אני לא מסכים עם הראיה שלך את הדברים. אני מכיר אדם שמחזיק בנכסים בשווי משמעותי, והוא מרגיש בלחץ כלכלי וזה משפיע על הזוגיות שלו; אני מכיר אנשים עניים שהזוגיות שלהם נפלאה. השאלה היא אם האדם עשיר=שמח בחלקו או לא. מי שמרגיש שהוא צריך יותר, באמת עדיף שידחה את החתונה עד שהוא יהיה שמח בחלקו. זה ממש משמעותי לזוגיות.

הדוגמה שהרמב"ם מביא - שיהיה בית ואז מתחתנים, לא מתאימה בכלל לצורת החיים שלנו היום. מעטים האנשים שמביאים אשה אל תוך הבית שגרו בו כרווקים. וכנ"ל לגבי עבודה - המציאות היא שמשכורות של גברים עולות ככל שהמשפחה גדלה, כי הצורך יוצר מוטיבציה. בניגוד לצורת החיים שבזמן הרמב"ם, שאתה נוטע כרם ומתפרנס ממנו בשארית חייך.

3 לרוב האנשים שמתחתנים לדעתי יש תוכנית כלכלית מסוימת, עדיף שתהיה מוצלחת, אבל אם תדרוש תוכנית מוצלחת כתנאי לנישואים, יש אנשים שיהיו פסולי חיתון.

לא רוצה להכנס לדיון על מלגות, כן מצפה ממך לכבד את עולם הערכים של מי שאתה חולק עליו ולא להציג אותו כבלתי מוסרי כשזה לא נוגע לעצם הדיון.

אבל אדם שילמד מקצוע רווחי כשהוא כבר נשוי, בהחלט עומד בדרישה הזאת

ומי אמר לך שללמוד את המקצועות האלה כרווק שצמא לזוגיות זה קל יותר?

אין לי בעיה שתציין את כל הקשיים שיש בעולם.

אבל אתה טוען שבגלל זה ההוראה צריכה להיות להתחתן רק בגיל מאוחר, ועם זה אני ממש לא מסכים.

קשה אז מתאמצים. אילו לא היה ערך שיוצא ניזוק מבחירה בדרך הקלה, הייתי תומך בדעתך והולך בדרך הקלה. אבל התועלת מלהתחתן בגיל מוקדם עולה לאין ערוך על הקושי שזה מביא, ולכן אני מתנגד אליך וחושב שהקושי הזה לא אמור לכוון אף אחד.

גם בתת-השרשור לגבי השמרנות, ירדת לפסים אישיים במקום להתמקד בנושא.

אם הייתי רוצה גם לי היתה אפשרות לרדת לפסים אישיים

1 לא חלקתי לרגע על זה שאפשר לפרוס את התואר או ללמוד תואר אחר במקום.

מכיר מישהו שבחר לשנות מסלול מקצועי כדי שיהיה לו יותר זמן ללימוד תורה.

התווכחתי עם הטיעון "זה קשה"

2 להפסיד זוגיות זה נזק גדול, להתייחס לזוגיות - עצם הזוגיות - כדבר שראוי לדחות אותו מסיבות כאלה, זה נזק גדול עוד יותר.

3 טוב, אם אכן זה מה שהרמב"ם מצפה ממך או לא זה דיון אחר בתת-שרשור שונה

אני לא מחוייב לשמרנות או להכיר בשינויים. אני מחויב לפרשנות שנראית לי משכנעת.

אם תתן לי פרשנות משכנעת לחדשנות - אלך בכיוון חדשני, אם הפרשנות השמרנית משכנעת אותי - אלך לכיוון שמרני. זה לא שאני חותם חוזה על שמרנות. פשוט יש טענות שבעיני הן חשדנות בלי בסיס, ולכן בהקשרים האלה אהיה שמרן, ויש מקומות שהחדשנות משכנעת יותר, ולכן אצטרף לדעה חדשנית

רפורמי זה מי שטוען שצריך לקחת את המערכת ולשנות אותה במודע

חדשן זה מי שנותן פרשנות חדשה מתוך כוונה לשמור על המערכת

הוויכוח הוא לגבי כאלה שמכנים את עצמם חדשנים (או שמרנים) אבל בפועל אמורים להיות מודעים לזה שהפרשנות שלהם לא סבירה כפרשנות אלא רק כשינוי מודע למערכת

אני לא טענתי בשום מקום שאני שמרן או חדשן או שאתה שמרן/חדשן/רפורמי. פשוט לא רלוונטי בעיני. אני נהלתי דיון ענייני, אתה הכנסת שאלות של מגמת פסיקה והסברתי את עמדתי בנושא

שיש צד אחד עם אידיאלים וערכים,

וצד שני שמעוניין בטובות העולם הזה.

בשני הצדדים יש ערכים ואידיאולוגיה, רק ערכים ואידיאולוגיה שונים.

הבאתי את הרמב"ם כדי להגיד שהאידיאלים והערכים האלה לא זרים לנו.

באותה מידה אפשר לשאול - השאלה היא מה בעצם יותר חשוב, לבנות בסיס איתן לקשר כדי שיחזיק מעמד לטווח ארוך, או לזרום ללא בסיס מתאים למערכת זוגית מחייבת ולהעלות את הסבירות לגירושין.

וכן, גם על השאלה "האם אפשר לדחות מצווה של פריה ורביה בשביל ביטחון כלכלי" - כתלות במי תשאל (ובמצב של השואל) תקבל תשובות שונות.

נכון שאפשר לטעון "גם זה בגלל ערכים",

אבל כמו שכתבתי כאן זאת לא שאלה של "יש או אין ערכים" אלא - לקראת נישואין וזוגיות

השאלה היא עד כמה רמת החיים שלי מנהלת אותי ועד כמה אני מוכן להקריב בשביל הערכים שלי.

ההנחה שזוגיות תלויה ברמת חיים *גבוהה* כן מראה על סדרי עדיפויות מסוימים ועל סולם ערכים מסוים, גם אם בהינתן סולם הערכים הזה עושים הרבה בשביל זוגיות טובה.

צא עם מישהי מבוגרת ממך - נניח 28.

בהנחה שמישהי סיימה תיכון בגיל 18, עשתה שנתיים שירות, שנת מדרשה, 4 שנים תואר בהנדסה, 2 תואר שני בהנדסה, יש לה כבר שנה ותק בעבודה בשלב הזה...

ואם היא עשתה שנת שירות אחת, ואז ישר תואר בחינוך, יש מצב שהיא מחנכת כיתה כבר 6 שנים...

אם אתה בן 25-6, ויוצא עם בנות בגילאי 21-22, אז הן ככל הנראה סטודנטיות. אבל אם אתה יוצא עם עם בנות בגילך או מבוגרות ממך, הגיוני שהם כבר בשלב שהם יכולות לפרנס בזמן שאתה לומד.

צריך ללמוד סדרי עדיפויות בחיים.

מעטים התארים בהם כל ציון חשוב (מי שרוצה להמשיך לתואר שני, בד"כ צריך לשמור על ממוצע מעל ציון מסוים, ומי שמקבל מלגה מתחייב לפעמים על ממוצע מסוים). כשאתה הולך לרופא אין לך מושג אם יש לו ממוצע 100 או 60....

פריסה של תואר היא לא בהכרח רעיון גרוע, במיוחד אם מדובר במקצוע שבו אפשר לעבוד בעבודת סטודנט, ושבמשרה הראשונה שלך רוצים ניסיון (בעיקר בקטע של הייטק). בהרבה תארים דווקא ההתחלה קשה (קורסי מבוא) והסוף יותר קל, נחמד ומעניין (מה שעוזר לציונים).

צורמת לי ההשוואה בין הקמת בית לתואר, כביכול שניהם נמצאים על אותה הסקאלה. מתוך כך גם לא ברורה לי המחשבה שהאחד תלוי או נדחה מפני השני.

א. בפשטות, הקמת בית היא אבן מרכזית ביותר בדרכי בעבודת ה' ואילו תואר הוא אמצעי וכלל אינו חובה.

ב. להבנתי תפקיד הפרנסה מוטל על כתפי ולכך אני מתחייב תחת החופה. ע"כ היא יכולה להיות כל שתחשוב לנכון לרצון ה'. הייתי שמח לו לילדי יהיה חום אמהי לגדול על ידו.

ג. מוכנים? לא יודע כיצד לענות על זה. ה' יתברך מחליט על פרנסה ואני עושה את השתדלותי. לעולם לא אוכל לוותר על הקמת בית עבור ציוּן. אם כי לענ"ד אין אפשרות כזו כלל.

ד. פתרון זו מילה שבאה כמענה לבעיה, אותה אינני רואה. אך פריסה של התואר היא בהחלט דרך נוחה לתת זמן ונחת לעשות את רצון ה' גם בתחומים שאינם אקדמאים.
 

והערה לדיון שהספקתי להציץ בחלקו - לא ברור לי כיצד נבנתה המחשבה הזו על דברי הרמב"ם. דבריו הוצאו מהקשרם ;
ואימתי האיש נתחייב במצוה זו (נישואין - ד.מ.) מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר.

[וגם דבריו אלו עם סייג שאין יצרו מתגבר. הלכות אישות או ב.]

[ואף אותם צריך ללמוד בהקשר שלשיטת הרמב"ם אסור להינות מדברי תורה ולקבל שכר עליהם. וכן שמעלה גדולה להתפרנס מיגיע כפיו. הלכות תלמוד תורה ג-יא. אבות ד ה.]

אין הווא אמינא ברמב"ם לדחות נישואין עבור פרנסה לאחר גיל עשרים ולכאורה גם לא מרגע שמתחייב במצווה.

* הגבתי לרמב"ם בלבד *

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר