פשוט בחורים שלומדים בישיבה מסוימת בדר''כ מזדהים עם הקו שלפיו הולכת הישיבה.. ולכן בחורה שלא מסתדרת עם הקו הזה-לא תתאים להם..

זה כמו שגבעוניסט לא יתחתן בדר''כ עם ממלכתית.. או שבחור תורני-אש לא יתחתן עם דתיה לייט ולהפך.. בערך..

אבל זה דיי סטיגמות על כל מקום.. ורוב האנשים לא מתיחסים לזה.. (או שכן? לפי השאלה שלך...)

אם לא הסברתי טוב- את מוזמנת באישי..

עד לפני שנכנסתי לפורום הזה בכלל לא ידעתי שקיים הדבר הזה ....

בכל אופן גם כששאלתי את חברה שלי מה הקטע של זה היא אמרה

"שעדיף לא לחפור בזה סתם אין בזה אהבת ישראל" אז ת'כלס רציתי להבין למה...

זה לא יתרום כלום ולא יקדם כלום בחיפושייך

פשוט תבררי על הבחור שמציעים לך איך הוא בלימוד, מידות, חברים וכו.

באמת נושא מיותר !

ואני כותבת את זה בתור אחת שיותר מידי מבינה בדברים האלה, ויותר מידי מייחסת להם חשיבות.

זה לא מועיל בכלום, אולי להיפך.

כולם בזרם של דתי- לאומי אבל כאילו ברמות השקפה שונות?

הבעתי את דעתי בעניין כבר כמה פעמים בפורום הזה.

מסקנת הדברים שמי שלא יוצא עם החורה בגלל שהיא לא בדיוק בקו המקווקו שלו (או בחורה עם בחור וכו') הוא מטומטם ולכן לא כדאי להיפגש איתו בכל מקרה. לא כדאי להיות נשוי למטומטם/ת שלא יודעים להכיל את העובדה שב99% כולנו מסכימים ורק במעט לא.

כידוע יש המון הבדלים בין גברים לנשים שעיקר ההתמודדות הוא לגשר על ההבדל הזה בין נפש האיש לנפש האישה, כך שההבדלים האלה בטלים ואינם ביחס לבניין הבית המאושר, בעז"ה.

לא מזמן חברה הציעה לי משהו שהיה נשמע ממש סבבה

אבל בסוף היא אמרה את גילו... פער דיי רציני של כמעט 8 שנים אז אמרתי לה שאין מצב...

יש מצב שלא נכון היה לפסול את ההצעה ולברר עוד או שבגלל הגיל כבר עדיף שלא?

אם זה 18-8 אז נראה לי התשובה ברורה

אבל אם זה 38-30 אני לא רואה שום בעיה

וניצלו"ש:

למה אני לחא מצילח לערוך זה כותב לי: שלחאירעה שגיאה בעת משלוח ההודעה: אין הרשאות

אם כן , אז יוצא שבגלל שנתיים פסלת  ..חשבון של בנייש

בכל אופן כל מקרה לגופו אבל כדאי לחשוב שאולי הוא בגיל 28 כי הוא עדיין מחכה לך ....

האמת זה נראה פער גדול קצת אבל רק בגלל הפער לפסול ( בעצם אקסיומה חברתית )

לימדו אותנו שעל פי שני עדים יקום דבר ולכן אם כבר בתחלה שני נתונים ומעלה נראים כלא שייכים בעליל

אז כדאי לחשוב שנית אם יש ענין בכלל לנסות אבל כל עוד זה נתון אחד יבש שלא מעיד כ"כ על האדם , שווה לנסות .

כמובן שהפער הנ"ל לרוב הוא לא הכי אידאלי מלכתחילה אבל יש כאלו שבשבילם זה כן .

אני מכיר מישהוא שהוריו נישאו כשאמא שלו הייתה בת 19 ואבא שלו בן 50....

אני מסכים שאם בחור או בחרוה, מזהים עם מה הם מתחברים יותר ועם מה פחות, זה לגטימי לגמרי. זה מצויין ונהדר, לכל אחד יש את רצונותיו והשקפת עולמו.

אבל כשזה הופך לדבר ציבורי, שדרך אגב, כך גם שאלה השואלת :

'כאילו שמי שבישיבת הר המור לדוגמא לא יוצא עם משהי ממקום אחר וכך הלאה בקשר לכל המצויי והרצויי...'

אז זה כבר יצא מגדר 'מתאים לי' כמו שמישהו מתחבר למישהי נמוכה / עם שיער שטני / חובבת מוזיקה.

כי זה יצא מ'מתחבר ל' לאיזו אידאולוגיה. אני ממקום פלוני ולכן לא ייתכן שאני אתחתן עם מישהי ממקום אלמוני.

אני מכיר תלמידי חכמים רבים שנשותיהם באו ממקומות רחוקים מאוד מהשקפת עולמם. בתים מאושרים וחמודים.

כמובן שעם בניית הקשר הם מוצאים נקודות חיבור ומתאזנים ויחד בונים את היצירה המשותפת שלהם.

לפי זה גם את הישיבה בה הם לומדים, או שהישיבה בה הם לומדים משפיעה על התחברותם. כך שנדיר שמישהו במקום פלוני, יתחבר לסגנון של מישהי ממקום אלמוני. בפרט במקומות שתפיסת עולמם תופסת חלק גדול מעולמם הפנימי של תלמידיהם. 

שבן אדם  שלומד במקום מסויים,תהיה לו דעה מסויימת.ואם משהי לומדת במקום אחר,שנוגד דעה זו,דעותיהם מנוגדות,ולפעמים אלו דברים מהותיים.

כמובן שאפשר וצריך לבדוק כל מקרה לגופו,אבל בגדול זה נראלי נכון מאוד.

בת מדרשת הרובע,

השבה משיעור נהדר של הרבנית אהובה,

הלוואי ובלכתך ברחוב חב"ד

פתאום תראי בחור גבוה נחמד,

עם חיוך מתוק וכיפה בינונית

ובידו חבוק ספר של הרב י.ד.סולביצ'יק.

הוא ישאל אותך, סליחה, איפה זה בית כנסת הרמב"ן,

אני צריך להספיק מנחה בזמן

כי אחר כך אני הולך לערב שירה בבית אצ"ג

שהרי הרב עמיטל לנו אמר

שלא להזניח את כישרונותינו...

ואת תחייכי חיוך ביישני,

זה כאן למטה במדרגות, תעני,

בא אני אראה לך, תפנה כאן לימין,

אבל רגע, הרב עמיטל שמאלני ואצ"ג ימני?!

והוא יענה לך, תיראי זה לא פשוט...

החיים גדולים ומורכבים,

ומכל אחד אפשר לקבל ולהחכים,

אם את רוצה, נשב ונדבר אחרי מנחה,

כאן למטה על יד הרחבה...

אי שם לא רחוק, מתחת למוגרבים,

 ממתינה בחורה עטוית שטיחים (שנקנו רק מיהודים).

שהרי הרבנים אמור שצריך לעלות אל ההר,

וחברתה, שהיום יום חופתה טבלה ועלתה.

הן יצאו מהגבעה עם הזריחה,

ועכשיו היא על ההר מתפללת ובוכה

(בלי שהשוטרים ישימו לב).

יוסף חיים עבר על פניה בדרכו אל שער האשפות,

משם הוא יצא למעלה הזיתים,

לשאוב תורה מרֵבּ צבי המלמד תלמידים.

הוא ראה אותה יושבת על המדרגה,

ונשאה חן בעיניו,

ורשם לעצמו כמה סימנים,

כדי שיוכל לברר עליה אצל חבריו הגיבעונים.

שלוש פגישות הספיקו להם,

והם החליטו במגרון לגור,

(שהרי זה גם יישוב של ממלכתים, וגם רוצים לפנותותו)

בימים אי - זוגיים הם לומדים לאמונת עיתנו

ובימים זוגיים אור הרעיון

ובשבת קודש

הם סתם אוהבים, וסתם אומרים ביחד תהילים.

באמת, ממש מזל,

מזל שדוד המלך הוא של כולנו. 

ודרך אגב עוד יתרון במגרון שזה ליד רמת מגרון!

אדם שמאמין ברצח כפתרון לבעיות בתוך עם ישראל

('יגאל עמיר תודה רבה'),

הוא חסר סובלנות כלפי מי ששונה ממנו בדעותיו

וברור שלא יסכים ל'שלום בית' פנימי.

דרך אגב, למי שמאמין ברצח כפרתון בעיות בתוך עם ישראל,

לא אמסור את אחותי ולא את בִּיתי,

הוא חשוד בעיני כבעל מכה.

ורק אל תגיד לי שזה נכתב בצחוק.

שהתנאים לקבלה אליה הם ללמד את הילדים בבית ושלא יהיה המחשב בבית ומתאימה לי

והיא לא גבוענית ושנמצאת 200 מטר מהכפר?

אםפ כן תפנה אליי באישי

הדעות שלי זה חלק ממני זה בערך כמו שתגיד להתחתן עם חילוניה

וכן אני כן יגיד לך שזה בצחוק לרא לגמרי אלא חצי בצחוק

זה מה שנקרא שיר ג'מעה

הקשבת פעם לדעות שמתחת לסיסמאות?!

מרגיז נורא.

ועוד אחרי שכתבת כל כך יפה, על החיבור בין עולמות שונים..

אם זכורני נכון-

מלכתחילה אין בך חיבה יתירה לנערי/ות גבעות-

איפה אהבת ישראל שלך?!

(ואני לא משוכנע בכך, ומקווה שלא) - גם אם לא מערערים על הזכות

לאומרה (שונא קשקשנות של "נאורים"), היא עדיין מלמדת הרבה על

המקום ממנה זה בא.

אני לא נכנס לשאלה (הרצינית מאוד!) אם אכן יגאל עמיר רצח, ולא לכל

הצביעות וההתחסדות השזורים בפסטיבל רבין. אדם שרואה רוצח ראש

ממשלה כגיבור, חייב לספק הרבה חומר מחשבה לפגושותיו העתידיות.

אצלך, די"מ, אני מקווה ומאמין שהכל בסדר...

רצח "ראש ממשלה"

(בלי להיכנס לאם זה היה בסדר או לא)

בעזהי"ת.

אין מה לעשות, יש חשיבות לתפקיד הזה...

אני לא רואה הבדל בינו לבין כל יהודי אחר

(בהקשר הזה שהוא היה ראש ממשלה)

באסה.

אני לא יודע מאיפה להתחיל.

להתחיל מזה שאת הילדות שלי העברתי בהפגנות, פינויים ממאחזים וגם גרתי בעיר אוהלים מול הכנסת כדי לעצור את הסכם אוסלו? שחטפנו אבנים בבירנבאללה וג'לזון ושהייתי צועק: רבין הבייתה פיפי ולישון...

אני לא חשוד באהבה לרבין. תאמינו לי. שונא את הפסטיבלים, מתעב את 'מורשתו'. 

או שמא אספר לכם, שבבית שלנו היו שומעים כל יום שישי את אדיר זיק מספר על השמפניה ושאר מעללי השב"כ, כך שגם לי ברור שבכלל לא פשוט מה שהלך שם...

אולי להתחיל מכך שאני מלא אהבה לנערי הגבעות,

מעריך את מסירותם לארץ ישראל,

ואת חייהם הפשוטים והטבעיים.

אולם, אנו משתדלים להנחות את חיינו על פי התורה.

ואנו גם לא חיים במערב פרוע.

ולכן איש לא יעשה הישר בעיניו,

ויהודים לא ירצחו יהודים.

לא נעים לי, ממש לא נעים,

אבל אני מרגיש שמי שאומר 

'יגאל עמיר תודה רבה'

הרגש שלו השתלט לו על השכל.

אני אשמח מאוד לשמוע את הדעות מתחת לסיסמאות

(ולא נולדתי אתמול, כבר שמעתי הרבה...

ב"ה יש לי חברים גיבעונים 

ואני מדבר איתם ומתווכח כשצריך...)

אבל עדיין יש בעיה של השתלטות רגש על השכל

ולכן כנראה אצטרך לומר:

כשתגדלו תבינו...

ועכשיו, אלירז, את ממש תיעלבי,

אז אני מצטער מראש,

אצל בנות ברוך ה' הרגש יותר מפותח, (מזל שזה ככה!),

וכדי להתבונן בסוגיות כאלה, כדאי ללמוד הרבה גמרא.

והתחום הזה שייך יותר לגברים, כך ה' ברא אותנו...

זה הסיבה שגם אמירות מטופשות כשירי הג'מע הנ"ל

לא נשמעות מת"ח שעוסקים בש"ס ופוסקים.

(אם מישהו מכיר שיעור וכד' אשמח שימסור לי,

אל תדאגו, לא אעביר לשב"כ...)

ואף אם תאמרו שיש מנהיג זה או אחר

שעושה מעשים נוראיים לעם ישראל וארצו,

המחשבה שע"י רצח המנהיג נוכל להשתיק את כל הדעה הזו,

או שנגרום להרתעה שלא לעשות זאת - שמא יירצח,

זה פשוט מחשבה תינוקית.

גלשתי קצת, בטעות, אין לי כח לדוש בזה.

אבל אני עדיין עומד מאחורי כל מילה,

שמי שמאמין ברצח כפיתרון  (או שמח בזה כשמישהו אחר עושה את מה שהוא לא מעיז...)

הוא בעל מכה פוטנציאלי. הוא אלים וחסר סבלנות.

ואני לא אומר את זה לדי"מ אישית כדי לנגח אותו אלא כדי להבהיר את דעתי שזו שיטה פסולה ומסוכנת, ובגלל שאני אוהב אותו אני מקווה ומצפה שהוא יתבגר ויעזוב את הדרך הזו.

ואני יודע שזה לא כ"כ מעניין, אבל נעלבתי מהשאלה: 'איפה אהבת ישראל שלך?'

ולגבי הדיון עצמו-

דווקא בשאלה האם יגאל עמיר ראוי לשבח או לא..

אני נמצאת בצד שלך.

יגאל עמיר- הגם שלא רצח, עדיין ראוי לשנים שהוא יושב בכלא-

כיון שהוא שיתף פעולה עם מעשה שאסור בתורה

והכפיש את שמו של ציבור שלם. (שאני תוהה אם הוא באמת משתייך אליו.)

[וברגע זה רואים אותי כמתה בפורום ארץ מולדת ]

התגובה הכועסת שלי נבעה מתוך ההרגשה -

כי בכל הזדמנות שיכולת, מתחילת הכתיבה שלך בפורום-

נכנסת בגבעוניסטים/יות..

אז אני מצטערת, על ששפטתי אותך אם אין בך שנאה כלפיהם..

ושמחה לשמוע שהמצב הפוך.

וזה גם המקור לשאלה -"איפה אהבת ישראל שלך?"

מתנצלת על העלבון.

ולא.. אני ממש לא נעלבת מהאמירה שבנות רגישות יותר

ולא אמורות לעסוק בסוגיות גמרא והלכה עמוקות.

אני יודעת מהם תפקידיי ושמחה בהם! ב"ה 

אבל- עד כמה שביררתי..

לכל עמדותיי באשר הן- יש סימוכין מרב..

זה דבר שחשוב לי לבדוק, כדי לא לסטות חס ושלום מהקו שנאמר לנו שהוא רצון ה'.

מה שכן וזה נראה לי שורה תחתונה-

אתם לוקחים יותר מדי קשה את החתימות של כולנו..

איני חייב לעשות <צ> ענק בחתימה כדאי שאנשים יבינו שלא כל מילה שיוצאת תחת מקלדתי היא ברצינות?

שינית את החתמיה לטובת הכלל

ולא כולם מכירים אותך, כנראה.

זה לא אומר שמה שהוא עשה לא היה טוב ולא הגיע לרבין (מגלגלים חובה על ידי חייב)

רבין היה ברור רוצח (אנטלנלה) רודף גם יש מצב וגם מוסר (הסזון)

בלי קשר לזה שהדברים שאתה אומר לא מובנים בכלל, ובמקרה הטוב

רחוקים מלהיות פשוטים ("אסור" אבל "טוב"... מגיע... עונשי בית דין =

רוצח - ע"י יחיד... דין 'מורידין' בזמן הזה...).

בהחלט לא עניין לפורום ציבורי.

"ו-דאי! בפנימ-פנימיות, הכל-הכל-הכל רק לטובה..."

אין עניין לחפש את הטוב באיסורים.

אף שודאי הכל לטובה ברבדים העמוקים...

מעריצי רוצחים הם אנשים פסולים ומסוכנים ואין להתקרב אליהם.

קצת הגזמתם, לא?

כבר מלא זמן לא הגבתי פה(אני בתהליכי גמילה מהמחשב)

אבל הייתי חייבת , "מעריצי רוצחים הם אנשים פסולים"...

"חייב לספק הרבה חומר למחשבה לפגושותיו העתידיות..."

ובאמת בלי להיכנס לשאלה האם יגאל עמיר הרג אותו או לא,

כנסו לפורפורציות....

את מי מעריצים? מה קרה? הוא העריץ את רבין שחתם על אוסלו וגרם לרצח המוני  של יהודים??

תודה רבה ליגאל עמיר, זה דבר שהרבה אנשים אומרים, ולא, הם לא היו הורגים אותו בעצמם... ככה שלפסול אנשים שחסים על דם יהודי, או לומר שלפגושותיהם יהיה חומר למחשבה- תמהני... זה לא ממש מעיד על תכונה מסוכנת או פסולה....

ועוד נק'- לא ממש הבנתי איך זה היה קשור לעצם השרשור (דומני שזו היתה החותמת שלו הרבה זמן... לא מהיום...)

אבל את חייבת להודות שאדם כזה שצועק דברים כאלה בקול, לא אמור להתפלא

כשיתקשה למצוא אחת שאיננה מסוגו... מציאותית. אפילו לו היה צודק, הדיבור

הזה מעורר חלחלה אצל רובנו.

יש אנשים (ב"ה לא מהסוג שתפגשי כאן בפורומים כנראה), שהיכולת שלהם

לצעוק ברמה דברים כאלה בלי זהירות ואכפתיות, מעידה על העדר רגישות כלפי

הסובב גם בתחומים אחרים.

ואני ממש לא טיפוס ממלכתי. מכיריי יעידו.

לא  התכוונתי שזה יגיע למקומות כאלו...

רק רציתי לדעת מה הקטע של הפלגים בחברה הדתית לאומית,

היו פה כמה שאמרו שאין סיבה לנבור בזה זה לא מועיל ואף מזיק.

אז חברה עכשיו אני רואה באמת עד כמה זה מעורר מחלוקות מיותרות.

כולנו עם אחד, עם ישראל חי וכל ישראל ערבים זה לזה.

ואני לא מסכים עם ה"אין סיבה לנבור בזה, זה לא מועיל ואף מזיק".

ב"ה! יש ציבור ססגוני, עם הרבה דעות, השקפות, רעיונות...

לי מספיק חשובים ההשקפה והרעיון והדרך שלי - כדי שביתי ייבנה על

פיהם! וזה אומר שיש הרבה נשים שאתקשה למצוא בהן שותפה...

זה טבעי, מובן, יפה.

אבל זה מגיע למקומות כואבים. אדם נדחה בגלל השקפת עולמו - וחושב

שאנשים רואים אותו כבעל מום. זה לא נכון, אבל עובדתית כך הוא עשוי

לחוש.

לא נראלי מדוייק.

היכולת לצעוק דברים כאלו יכולה להעיד

על כאב של עם, על רצון לאמת אמיתית ולא מתפשרת...

תלוי איך מסתכלים על זה...

וזה ממש לא מעיד על חוסר רגישות כלפי הסובב.  אפילו הפוך.

ואני מכירה רבים וטובים כאלו, ב"ה.

רוב העם שאת מדברת עליו מזדעזע לשמוע את המילים האלה.

אמת אמיתית ולא מתפשרת חותרת להנהיג.

עכשיו תעלה דבר תורה מרוממם כזה..

זה התפקיד ש'ך כאן בפורום לא?

יוטבתה, לא התכוונתי לריב ח"ו...

רק להאיר

ובלי להיכנס לדקויות , ומה הדרכים להתייחסות לרבין ולעדר מאמיניו,

רק היה לי מוזר העליהום שעשיתם עליו....

זהו, אז הפסקת אש.

יאללה, גאולה.

סחטיין על השיר.יפה מאוד!

דבר שני,כנראה שזה לא יקרה.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !