פשוט בחורים שלומדים בישיבה מסוימת בדר''כ מזדהים עם הקו שלפיו הולכת הישיבה.. ולכן בחורה שלא מסתדרת עם הקו הזה-לא תתאים להם..

זה כמו שגבעוניסט לא יתחתן בדר''כ עם ממלכתית.. או שבחור תורני-אש לא יתחתן עם דתיה לייט ולהפך.. בערך..

אבל זה דיי סטיגמות על כל מקום.. ורוב האנשים לא מתיחסים לזה.. (או שכן? לפי השאלה שלך...)

אם לא הסברתי טוב- את מוזמנת באישי..

עד לפני שנכנסתי לפורום הזה בכלל לא ידעתי שקיים הדבר הזה ....

בכל אופן גם כששאלתי את חברה שלי מה הקטע של זה היא אמרה

"שעדיף לא לחפור בזה סתם אין בזה אהבת ישראל" אז ת'כלס רציתי להבין למה...

זה לא יתרום כלום ולא יקדם כלום בחיפושייך

פשוט תבררי על הבחור שמציעים לך איך הוא בלימוד, מידות, חברים וכו.

באמת נושא מיותר !

ואני כותבת את זה בתור אחת שיותר מידי מבינה בדברים האלה, ויותר מידי מייחסת להם חשיבות.

זה לא מועיל בכלום, אולי להיפך.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הבעתי את דעתי בעניין כבר כמה פעמים בפורום הזה.

מסקנת הדברים שמי שלא יוצא עם החורה בגלל שהיא לא בדיוק בקו המקווקו שלו (או בחורה עם בחור וכו') הוא מטומטם ולכן לא כדאי להיפגש איתו בכל מקרה. לא כדאי להיות נשוי למטומטם/ת שלא יודעים להכיל את העובדה שב99% כולנו מסכימים ורק במעט לא.

כידוע יש המון הבדלים בין גברים לנשים שעיקר ההתמודדות הוא לגשר על ההבדל הזה בין נפש האיש לנפש האישה, כך שההבדלים האלה בטלים ואינם ביחס לבניין הבית המאושר, בעז"ה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אם זה 18-8 אז נראה לי התשובה ברורה

אבל אם זה 38-30 אני לא רואה שום בעיה

וניצלו"ש:

למה אני לחא מצילח לערוך זה כותב לי: שלחאירעה שגיאה בעת משלוח ההודעה: אין הרשאות

אם כן , אז יוצא שבגלל שנתיים פסלת  ..חשבון של בנייש

בכל אופן כל מקרה לגופו אבל כדאי לחשוב שאולי הוא בגיל 28 כי הוא עדיין מחכה לך ....

האמת זה נראה פער גדול קצת אבל רק בגלל הפער לפסול ( בעצם אקסיומה חברתית )

לימדו אותנו שעל פי שני עדים יקום דבר ולכן אם כבר בתחלה שני נתונים ומעלה נראים כלא שייכים בעליל

אז כדאי לחשוב שנית אם יש ענין בכלל לנסות אבל כל עוד זה נתון אחד יבש שלא מעיד כ"כ על האדם , שווה לנסות .

כמובן שהפער הנ"ל לרוב הוא לא הכי אידאלי מלכתחילה אבל יש כאלו שבשבילם זה כן .

אני מכיר מישהוא שהוריו נישאו כשאמא שלו הייתה בת 19 ואבא שלו בן 50....

אני מסכים שאם בחור או בחרוה, מזהים עם מה הם מתחברים יותר ועם מה פחות, זה לגטימי לגמרי. זה מצויין ונהדר, לכל אחד יש את רצונותיו והשקפת עולמו.

אבל כשזה הופך לדבר ציבורי, שדרך אגב, כך גם שאלה השואלת :

'כאילו שמי שבישיבת הר המור לדוגמא לא יוצא עם משהי ממקום אחר וכך הלאה בקשר לכל המצויי והרצויי...'

אז זה כבר יצא מגדר 'מתאים לי' כמו שמישהו מתחבר למישהי נמוכה / עם שיער שטני / חובבת מוזיקה.

כי זה יצא מ'מתחבר ל' לאיזו אידאולוגיה. אני ממקום פלוני ולכן לא ייתכן שאני אתחתן עם מישהי ממקום אלמוני.

אני מכיר תלמידי חכמים רבים שנשותיהם באו ממקומות רחוקים מאוד מהשקפת עולמם. בתים מאושרים וחמודים.

כמובן שעם בניית הקשר הם מוצאים נקודות חיבור ומתאזנים ויחד בונים את היצירה המשותפת שלהם.

לפי זה גם את הישיבה בה הם לומדים, או שהישיבה בה הם לומדים משפיעה על התחברותם. כך שנדיר שמישהו במקום פלוני, יתחבר לסגנון של מישהי ממקום אלמוני. בפרט במקומות שתפיסת עולמם תופסת חלק גדול מעולמם הפנימי של תלמידיהם. 

שבן אדם  שלומד במקום מסויים,תהיה לו דעה מסויימת.ואם משהי לומדת במקום אחר,שנוגד דעה זו,דעותיהם מנוגדות,ולפעמים אלו דברים מהותיים.

כמובן שאפשר וצריך לבדוק כל מקרה לגופו,אבל בגדול זה נראלי נכון מאוד.

בת מדרשת הרובע,

השבה משיעור נהדר של הרבנית אהובה,

הלוואי ובלכתך ברחוב חב"ד

פתאום תראי בחור גבוה נחמד,

עם חיוך מתוק וכיפה בינונית

ובידו חבוק ספר של הרב י.ד.סולביצ'יק.

הוא ישאל אותך, סליחה, איפה זה בית כנסת הרמב"ן,

אני צריך להספיק מנחה בזמן

כי אחר כך אני הולך לערב שירה בבית אצ"ג

שהרי הרב עמיטל לנו אמר

שלא להזניח את כישרונותינו...

ואת תחייכי חיוך ביישני,

זה כאן למטה במדרגות, תעני,

בא אני אראה לך, תפנה כאן לימין,

אבל רגע, הרב עמיטל שמאלני ואצ"ג ימני?!

והוא יענה לך, תיראי זה לא פשוט...

החיים גדולים ומורכבים,

ומכל אחד אפשר לקבל ולהחכים,

אם את רוצה, נשב ונדבר אחרי מנחה,

כאן למטה על יד הרחבה...

אי שם לא רחוק, מתחת למוגרבים,

 ממתינה בחורה עטוית שטיחים (שנקנו רק מיהודים).

שהרי הרבנים אמור שצריך לעלות אל ההר,

וחברתה, שהיום יום חופתה טבלה ועלתה.

הן יצאו מהגבעה עם הזריחה,

ועכשיו היא על ההר מתפללת ובוכה

(בלי שהשוטרים ישימו לב).

יוסף חיים עבר על פניה בדרכו אל שער האשפות,

משם הוא יצא למעלה הזיתים,

לשאוב תורה מרֵבּ צבי המלמד תלמידים.

הוא ראה אותה יושבת על המדרגה,

ונשאה חן בעיניו,

ורשם לעצמו כמה סימנים,

כדי שיוכל לברר עליה אצל חבריו הגיבעונים.

שלוש פגישות הספיקו להם,

והם החליטו במגרון לגור,

(שהרי זה גם יישוב של ממלכתים, וגם רוצים לפנותותו)

בימים אי - זוגיים הם לומדים לאמונת עיתנו

ובימים זוגיים אור הרעיון

ובשבת קודש

הם סתם אוהבים, וסתם אומרים ביחד תהילים.

באמת, ממש מזל,

מזל שדוד המלך הוא של כולנו. 

ודרך אגב עוד יתרון במגרון שזה ליד רמת מגרון!

אדם שמאמין ברצח כפתרון לבעיות בתוך עם ישראל

('יגאל עמיר תודה רבה'),

הוא חסר סובלנות כלפי מי ששונה ממנו בדעותיו

וברור שלא יסכים ל'שלום בית' פנימי.

דרך אגב, למי שמאמין ברצח כפרתון בעיות בתוך עם ישראל,

לא אמסור את אחותי ולא את בִּיתי,

הוא חשוד בעיני כבעל מכה.

ורק אל תגיד לי שזה נכתב בצחוק.

שהתנאים לקבלה אליה הם ללמד את הילדים בבית ושלא יהיה המחשב בבית ומתאימה לי

והיא לא גבוענית ושנמצאת 200 מטר מהכפר?

אםפ כן תפנה אליי באישי

הדעות שלי זה חלק ממני זה בערך כמו שתגיד להתחתן עם חילוניה

וכן אני כן יגיד לך שזה בצחוק לרא לגמרי אלא חצי בצחוק

זה מה שנקרא שיר ג'מעה

הקשבת פעם לדעות שמתחת לסיסמאות?!

מרגיז נורא.

ועוד אחרי שכתבת כל כך יפה, על החיבור בין עולמות שונים..

אם זכורני נכון-

מלכתחילה אין בך חיבה יתירה לנערי/ות גבעות-

איפה אהבת ישראל שלך?!

(ואני לא משוכנע בכך, ומקווה שלא) - גם אם לא מערערים על הזכות

לאומרה (שונא קשקשנות של "נאורים"), היא עדיין מלמדת הרבה על

המקום ממנה זה בא.

אני לא נכנס לשאלה (הרצינית מאוד!) אם אכן יגאל עמיר רצח, ולא לכל

הצביעות וההתחסדות השזורים בפסטיבל רבין. אדם שרואה רוצח ראש

ממשלה כגיבור, חייב לספק הרבה חומר מחשבה לפגושותיו העתידיות.

אצלך, די"מ, אני מקווה ומאמין שהכל בסדר...

רצח "ראש ממשלה"

(בלי להיכנס לאם זה היה בסדר או לא)

בעזהי"ת.

אין מה לעשות, יש חשיבות לתפקיד הזה...

אני לא רואה הבדל בינו לבין כל יהודי אחר

(בהקשר הזה שהוא היה ראש ממשלה)

באסה.

אני לא יודע מאיפה להתחיל.

להתחיל מזה שאת הילדות שלי העברתי בהפגנות, פינויים ממאחזים וגם גרתי בעיר אוהלים מול הכנסת כדי לעצור את הסכם אוסלו? שחטפנו אבנים בבירנבאללה וג'לזון ושהייתי צועק: רבין הבייתה פיפי ולישון...

אני לא חשוד באהבה לרבין. תאמינו לי. שונא את הפסטיבלים, מתעב את 'מורשתו'. 

או שמא אספר לכם, שבבית שלנו היו שומעים כל יום שישי את אדיר זיק מספר על השמפניה ושאר מעללי השב"כ, כך שגם לי ברור שבכלל לא פשוט מה שהלך שם...

אולי להתחיל מכך שאני מלא אהבה לנערי הגבעות,

מעריך את מסירותם לארץ ישראל,

ואת חייהם הפשוטים והטבעיים.

אולם, אנו משתדלים להנחות את חיינו על פי התורה.

ואנו גם לא חיים במערב פרוע.

ולכן איש לא יעשה הישר בעיניו,

ויהודים לא ירצחו יהודים.

לא נעים לי, ממש לא נעים,

אבל אני מרגיש שמי שאומר 

'יגאל עמיר תודה רבה'

הרגש שלו השתלט לו על השכל.

אני אשמח מאוד לשמוע את הדעות מתחת לסיסמאות

(ולא נולדתי אתמול, כבר שמעתי הרבה...

ב"ה יש לי חברים גיבעונים 

ואני מדבר איתם ומתווכח כשצריך...)

אבל עדיין יש בעיה של השתלטות רגש על השכל

ולכן כנראה אצטרך לומר:

כשתגדלו תבינו...

ועכשיו, אלירז, את ממש תיעלבי,

אז אני מצטער מראש,

אצל בנות ברוך ה' הרגש יותר מפותח, (מזל שזה ככה!),

וכדי להתבונן בסוגיות כאלה, כדאי ללמוד הרבה גמרא.

והתחום הזה שייך יותר לגברים, כך ה' ברא אותנו...

זה הסיבה שגם אמירות מטופשות כשירי הג'מע הנ"ל

לא נשמעות מת"ח שעוסקים בש"ס ופוסקים.

(אם מישהו מכיר שיעור וכד' אשמח שימסור לי,

אל תדאגו, לא אעביר לשב"כ...)

ואף אם תאמרו שיש מנהיג זה או אחר

שעושה מעשים נוראיים לעם ישראל וארצו,

המחשבה שע"י רצח המנהיג נוכל להשתיק את כל הדעה הזו,

או שנגרום להרתעה שלא לעשות זאת - שמא יירצח,

זה פשוט מחשבה תינוקית.

גלשתי קצת, בטעות, אין לי כח לדוש בזה.

אבל אני עדיין עומד מאחורי כל מילה,

שמי שמאמין ברצח כפיתרון  (או שמח בזה כשמישהו אחר עושה את מה שהוא לא מעיז...)

הוא בעל מכה פוטנציאלי. הוא אלים וחסר סבלנות.

ואני לא אומר את זה לדי"מ אישית כדי לנגח אותו אלא כדי להבהיר את דעתי שזו שיטה פסולה ומסוכנת, ובגלל שאני אוהב אותו אני מקווה ומצפה שהוא יתבגר ויעזוב את הדרך הזו.

ואני יודע שזה לא כ"כ מעניין, אבל נעלבתי מהשאלה: 'איפה אהבת ישראל שלך?'

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

איני חייב לעשות <צ> ענק בחתימה כדאי שאנשים יבינו שלא כל מילה שיוצאת תחת מקלדתי היא ברצינות?

שינית את החתמיה לטובת הכלל

ולא כולם מכירים אותך, כנראה.

זה לא אומר שמה שהוא עשה לא היה טוב ולא הגיע לרבין (מגלגלים חובה על ידי חייב)

רבין היה ברור רוצח (אנטלנלה) רודף גם יש מצב וגם מוסר (הסזון)

בלי קשר לזה שהדברים שאתה אומר לא מובנים בכלל, ובמקרה הטוב

רחוקים מלהיות פשוטים ("אסור" אבל "טוב"... מגיע... עונשי בית דין =

רוצח - ע"י יחיד... דין 'מורידין' בזמן הזה...).

בהחלט לא עניין לפורום ציבורי.

"ו-דאי! בפנימ-פנימיות, הכל-הכל-הכל רק לטובה..."

אין עניין לחפש את הטוב באיסורים.

אף שודאי הכל לטובה ברבדים העמוקים...

מעריצי רוצחים הם אנשים פסולים ומסוכנים ואין להתקרב אליהם.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אבל את חייבת להודות שאדם כזה שצועק דברים כאלה בקול, לא אמור להתפלא

כשיתקשה למצוא אחת שאיננה מסוגו... מציאותית. אפילו לו היה צודק, הדיבור

הזה מעורר חלחלה אצל רובנו.

יש אנשים (ב"ה לא מהסוג שתפגשי כאן בפורומים כנראה), שהיכולת שלהם

לצעוק ברמה דברים כאלה בלי זהירות ואכפתיות, מעידה על העדר רגישות כלפי

הסובב גם בתחומים אחרים.

ואני ממש לא טיפוס ממלכתי. מכיריי יעידו.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

ואני לא מסכים עם ה"אין סיבה לנבור בזה, זה לא מועיל ואף מזיק".

ב"ה! יש ציבור ססגוני, עם הרבה דעות, השקפות, רעיונות...

לי מספיק חשובים ההשקפה והרעיון והדרך שלי - כדי שביתי ייבנה על

פיהם! וזה אומר שיש הרבה נשים שאתקשה למצוא בהן שותפה...

זה טבעי, מובן, יפה.

אבל זה מגיע למקומות כואבים. אדם נדחה בגלל השקפת עולמו - וחושב

שאנשים רואים אותו כבעל מום. זה לא נכון, אבל עובדתית כך הוא עשוי

לחוש.

לא נראלי מדוייק.

היכולת לצעוק דברים כאלו יכולה להעיד

על כאב של עם, על רצון לאמת אמיתית ולא מתפשרת...

תלוי איך מסתכלים על זה...

וזה ממש לא מעיד על חוסר רגישות כלפי הסובב.  אפילו הפוך.

ואני מכירה רבים וטובים כאלו, ב"ה.

רוב העם שאת מדברת עליו מזדעזע לשמוע את המילים האלה.

אמת אמיתית ולא מתפשרת חותרת להנהיג.

עכשיו תעלה דבר תורה מרוממם כזה..

זה התפקיד ש'ך כאן בפורום לא?

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

יאללה, גאולה.

סחטיין על השיר.יפה מאוד!

דבר שני,כנראה שזה לא יקרה.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר