באסה.
אני לא יודע מאיפה להתחיל.
להתחיל מזה שאת הילדות שלי העברתי בהפגנות, פינויים ממאחזים וגם גרתי בעיר אוהלים מול הכנסת כדי לעצור את הסכם אוסלו? שחטפנו אבנים בבירנבאללה וג'לזון ושהייתי צועק: רבין הבייתה פיפי ולישון...
אני לא חשוד באהבה לרבין. תאמינו לי. שונא את הפסטיבלים, מתעב את 'מורשתו'.
או שמא אספר לכם, שבבית שלנו היו שומעים כל יום שישי את אדיר זיק מספר על השמפניה ושאר מעללי השב"כ, כך שגם לי ברור שבכלל לא פשוט מה שהלך שם...
אולי להתחיל מכך שאני מלא אהבה לנערי הגבעות,
מעריך את מסירותם לארץ ישראל,
ואת חייהם הפשוטים והטבעיים.
אולם, אנו משתדלים להנחות את חיינו על פי התורה.
ואנו גם לא חיים במערב פרוע.
ולכן איש לא יעשה הישר בעיניו,
ויהודים לא ירצחו יהודים.
לא נעים לי, ממש לא נעים,
אבל אני מרגיש שמי שאומר
'יגאל עמיר תודה רבה'
הרגש שלו השתלט לו על השכל.
אני אשמח מאוד לשמוע את הדעות מתחת לסיסמאות
(ולא נולדתי אתמול, כבר שמעתי הרבה...
ב"ה יש לי חברים גיבעונים
ואני מדבר איתם ומתווכח כשצריך...)
אבל עדיין יש בעיה של השתלטות רגש על השכל
ולכן כנראה אצטרך לומר:
כשתגדלו תבינו...
ועכשיו, אלירז, את ממש תיעלבי,
אז אני מצטער מראש,
אצל בנות ברוך ה' הרגש יותר מפותח, (מזל שזה ככה!),
וכדי להתבונן בסוגיות כאלה, כדאי ללמוד הרבה גמרא.
והתחום הזה שייך יותר לגברים, כך ה' ברא אותנו...
זה הסיבה שגם אמירות מטופשות כשירי הג'מע הנ"ל
לא נשמעות מת"ח שעוסקים בש"ס ופוסקים.
(אם מישהו מכיר שיעור וכד' אשמח שימסור לי,
אל תדאגו, לא אעביר לשב"כ...)
ואף אם תאמרו שיש מנהיג זה או אחר
שעושה מעשים נוראיים לעם ישראל וארצו,
המחשבה שע"י רצח המנהיג נוכל להשתיק את כל הדעה הזו,
או שנגרום להרתעה שלא לעשות זאת - שמא יירצח,
זה פשוט מחשבה תינוקית.
גלשתי קצת, בטעות, אין לי כח לדוש בזה.
אבל אני עדיין עומד מאחורי כל מילה,
שמי שמאמין ברצח כפיתרון (או שמח בזה כשמישהו אחר עושה את מה שהוא לא מעיז...)
הוא בעל מכה פוטנציאלי. הוא אלים וחסר סבלנות.
ואני לא אומר את זה לדי"מ אישית כדי לנגח אותו אלא כדי להבהיר את דעתי שזו שיטה פסולה ומסוכנת, ובגלל שאני אוהב אותו אני מקווה ומצפה שהוא יתבגר ויעזוב את הדרך הזו.
ואני יודע שזה לא כ"כ מעניין, אבל נעלבתי מהשאלה: 'איפה אהבת ישראל שלך?'