הופתעתי לגלות את זה

וזה בדל גדול היחס של כ"א לזה

חברים אין בעיה להיות, אבל לחיות עם אחד שיש לו השקפת עולם שונה או הפוכה לגמרי זה ממש קשה

אני מדברתצ על להיות חברה ממש ממש טובה של אחת..

זה אפשרי בכלל?

אם את מגדירה מי את,מה מטרת החברות ואיפה עוברים הגבולים האדומים.

ולשים לב לא להיות מושפעת רק משפיעה

בס"ד בר"ה

בתנאי שהמטרה היא, להביא אותה לדרך הטוב

אני לא מחזירה בתשובה..

אם הם ירצו-בשמחה.

אבל זו לא המטרה שלי בכלל...

ואני פירשתי להחזיר בתשובה

אני מרגישה כמו תלמידה שמצטדקת לפני המורה שלה..

אז מה זה דרך הטוב בשפה של ירחמיאל??

לא?

הסברתי את זה מקודם..

עכשיו אתה!

בס"ד בר"ה

אני דורש פירוט!!! 

קודם כל - חילונים הם בני אדם.

וגם אנחנו.

הרבה הרבה לפני ההשקפה הדתית או הלא-דתית שלנו..

יותר קשה ליצור קשר קרוב עם חילונים, כי באמת עולם המושגים הוא שונה ורחוק לרוב, אבל כשיש חיבור - יש חיבור.

לרוב בדברים הסמויים מן העין במבט ראשון.

והמנטליות שממנו הוא מגיע, 
בקיצור בעיניי זה מסובך ולכל בנאדם יש אופי משלו ויכולת חיבור משתנה

שממש אפשר לשבת ולדבר על הכל??

לי תמיד מרגיש שאפשר לדבר אבל עד גבול מסוים.

יש משו בסיסי שחסר להם או שחסר בי שלא מצליח עד הסוף..

כאילו אנחנו נמצאים בארצות שונות..

אפילו עד כדי לשבת אצלו בבית, לדבר, לאכול, לשפוף, לעשות הכל

זה כמו לגחם...

התכוונתי לשפוך...

ראית? קצת מאמץ ומבינים הכל

תושיה...

איזו דתיה עם איזו חילוניה..

יש לי כמה חברות דתל"שיות וגם חילוניות מלידה.

אבל יש שוני מהותי מאד- תפיסת עולם מאד שונה. לפעמים גם עם מסורתיות או דתיות שהן שונות ממני במהות.

הן לא יכלות לדוג' להבין כל מני דברים שאני עושה מתוך מקום שונה לחלוטין מאיפה שהן נמצאות.

המניעים שלהן לעשות דברים, והמניעים שלי - שונים.

זה לא מפריע לי להיות חברה שלהן ולדבר איתן על כל נושא שבעולם 

זה לא מפריע לי להעריך אותן מאד.

זה לא מפריע לי לעשות איתן שטויות.

יש דברים שחילונים פשוט לא מבינים.

ויש גם דברים שאני בחיים לא אבין אצלהם..

אני אתן לכם דוג'?

בדיוק המורה שלי בקורס פסיכי שלח לנו בדיוק מייל (בשבת.. אבל זה לא העניין)

ובין שאר הדברים שם הוא כתב:

מותר וכדי לעשות יום חופש, תרגישו חופשי ללכת לים, לשתות כמו משוגעים ולעשות דברים שאתם אוהבים..

אולי זה רק אני... אבל אותי זה שיגע..

זה מנטליות אחרת לגמרי!! כ''כ רחוק ממני..

מובן שגם דתיים שותים..

אבל הוא התכוון לשתיה בבר (=בר שלהם) הוא התכוון להפסקה משמעותית..

בקיצור זו תרבות הבילוי ולא השתיה עצמה..

נכון שזה עניין של תרבות בילוי, אני רואה שאפשר להיות חברים ולמצוא את פינות הבילוי שמתאימות לשני הצדדים.

ואם שותים ממנו זה במדידה והגבלה ולצורך מסוים

כשחברה שלי (דתלש"ית) אומרת לי "בואי נעשה הסכם, שבת אחת אני באה איתך לבי"כ, מתפללת שומרת והכל ושבת אח"כ את באה איתי למועדון ושותה ורוקדת וכו'" (והיא אמרה את זה ברצינות!)

לפעמים יש סיבה שאנשים זורקים הכל- הם פשוט אפעם לא היו שם באמת. (לא תמיד, אבל לפעמים..)

או כשמישהי (דווקא דתיה) מנסה להסביר לי למה היא שומרת נגיעה מכל הבנים שבעולם- חוץ מהחבר. ("אי אפשר, את לא מבינה? זה החבר שלי! אני לא באמת יכולה לשמור ממנו נגיעה...") לא יודעת, זה מקום מאד שונה. שאני יכולה להבין- אבל הוא שונה מכל מה שמניע אותי ומכל תפיסת העולם שלי.

ומצד שני- אני מכירה מישהו, צמחוני-טבעוני-סביבתי שאמנם לא שומר תו"מ מאז שהוא נולד, אבל מאד עובד לפי מה שהוא מאמין בו- וקל לי הרבה יותר להבין אותו ולתקשר איתו, וגם הוא מאד מבין אותי, הרבה יותר מחילונים אחרים. (למרות ששוב- המניעים שלנו שונים, אבל במהות שנינו מנסים לחיות לפי אמת גדולה מאיתנו. לפי משהו חיצוני שאנחנו מוכנים להקריב בשבילו ואנחנו מאמינים שזה שווה את זה)

אולי זה סתם אצלי בהרגשה. שהרבה יותר צריך להסביר דברים לחילונים ממש.. ולעומתם-דתלשים יודעים..

ברוב המקרים, גם אם לא בכולם.

אבל חילונים מ"לידה"... זה תלוי ברצון הטוב של שניכם. כמו שאמרתי, מנסיון יש לי חבר ממש קרוב. חילוני. 

מצד שני, יש לי גם כמה חסרים חילונים שלא הייתי מגדיר אותים קרובים מאד...

אם את סופר דתיה ויש לך מידות רעות את לא שווה כלום.

זה מה שצריך להטריד

shift+6

^

שתי מטרות שהצבתי לעצמי, חבר ערבי, וחבר חילוני.

זה לא פשוט, כשהתגיסתי למחלקה מעורבת הייתי בטוח שאחרי השחרור אשמור על קשר עם לפחות חילוני אחד, לא הלך... הם חיו בעולם אחר, והיו די ילדותיים, לא היה אפשר ליצור איתם שיח נורמאלי, המשימה הבאה היא באונ' שם בוודאי יהיו הזדמניות יותר טובות ויותר בוגרות.

למה זה חשוב לי כ"כ?

זה חשוב לי, כי לפני האמונות שלנו, אנחנו בני אדם, והם בני אדם, אנו חושבים כך, והם חושבים אחרת, לרובד ה"בן אדמי" שלי חשוב ביטוי עצמי, שלא ימחק לגמרי תחת הרובד (החשוב הרבה יותר!!) האמוני שלי.

(הדברים עלו במוחי לאחר "מיפויים" שעשיתי בצה"ל, באמצע הלילה נכנסנו לבית של משפחה ערבית פשוטה, שכל חטאה היה שהיא גרה באזור אסטרטגי בכפר, ריכזנו את בני המשפחה בסלון, והציבו שני חיילים לשמור עליהם שלא יעשו בעיות, אני הייתי אחד מהם, בין בני המשפחה היתה ילדה בת עשר שבכתה ממש.. ואז התחלתי לחשוב...)

האם זה אפשרי? כן ולא, חברות עמוקה שחנ"שים וכדו' לעולם לא תצא מזה, אבל משהו בסיסי יותר בוודאי שאפשרי, כמובן זה תלוי עם צי מתחברים.

כל זמן שהוא בכפר שלו והוא יודע מי הבוס כאן

אבל אם אתה לגמרי טיפש זה יכול לעבוד. אין לי אפילו כח להסביר לך

אוהו!

הלכת רחוק!  יש הבדל עצום בין חילוני לערבי ואת זה אתה צריך לבדוק עם עצמך איך אתה מתייחס בכללי למגזרים חילוני וערבי אם אתה מתייחס אליהם כעוד סוג שונה של אנשים שאתה רוצה להכיר לפגוש כדי להיות בקשר גם עם אנשים  שונים ממך, אז תסלח לי אבל לדעתי יש לך טעות גדולה בתפיסת עולם (בנושא זה)

לפני שאתה עוד מסתכל על הכיפה  

(אם יש בכלל) אתה צריך לדעת  דבר אחד: אם האדם שמולך הוא יהודי או לא ולא משנה  איך הוא נראה כרגע  אם הוא יהודי  הוא אח שלך  וחלק מאיתך ומאיתנו ומכל ע"י ואם הוא  לא אז לא אמור להיות לך קשר איתו לך  יש עם שונה ממנו ואתה צריך לזכור שאסור להתערבב. אני לא אומר שלא צריך להתיחס אליו  צריך לכבד ולהתיחס אליו יפה אבל רק לא לשכוח  את מה שהזכרתי קודם.  אגב שמעתי מהרב שלי שכשהממשלה חייב את הנוער למפגשים עם ערבים מיד אח"כ  התחילה האינתיפאדה.  ואני לא רוצה להזכיר כאן את המשפט  הידוע: אין... 

(אם יש בכלל) אתה צריך לדעת  דבר אחד: אם האדם שמולך הוא יהודי או לא ולא משנה  איך הוא נראה כרגע  אם הוא יהודי  הוא אח שלך  וחלק מאיתך ומאיתנו ומכל ע"י ואם הוא  לא אז לא אמור להיות לך קשר איתו לך  יש עם שונה ממנו ואתה צריך לזכור שאסור להתערבב. אני לא אומר שלא צריך להתיחס אליו  צריך לכבד ולהתיחס אליו יפה אבל רק לא לשכוח  את מה שהזכרתי קודם.  אגב שמעתי מהרב שלי שכשהממשלה חייב את הנוער למפגשים עם ערבים מיד אח"כ  התחילה האינתיפאדה.  ואני לא רוצה להזכיר כאן את המשפט  הידוע: אין...

במחשבה ראשונית (ואולי קצת שטחית יש לומר..) נראה שיש ביננו לבין החילונים הבדלים מאוד מהותיים שמתבטאים בכל תחום בחיים, זה מתחיל בדברים גדולים כמו אמונה בקב"ה, התנהלות בחיים , מטרות ויעדים, וזה ממשיך לקטנות כמו דיבור וסתם התנהלות שהיא קצת זרוקה, חוסר אכפתיות ואולי קצת אפשר לומר חוסר בערכים.(שאולי יותר מאפיינת את הנוער החילוני) יש את הפסוק (וכאלו שקצת יותר מבינים בזה ממני, אשמח אם תתקנו אותי לגבי הדיוק..) "לעולם יהא אדם ירא שמיים." ובחסידות מסבירים- לעולם יהא אדם. לאחר מכן-ירא שמיים. וזאת נקודת המוצא שצריכה להיות לנו. בראש ובראשונה אנחנו בני אדם,  וכולנו נבראנו בצלם אלוקים. כולנו יהלומים של הקב"ה. חלק מלוטשים יותר, חלק מלוטשים פחות. צריך לקחת בחשבון שאצל החילונים-כסקטור בלי להתייחס לגילאים,יש המוון אנשים טובים, עם כבוד,  אידאולוגיה(כן, גם זה קיים..)ומוסר פנימי . הם לא קוראים לזה "מצוות" אבל כשמגיע אדם מבוגר לאוטובוס-הם קמים. כשהם רואים תאונה מעבר לכביש הם ישר מתקשרים למד"א. כשהם רואים מישו שקצת צריך עזרה הם מייעצים, או מכוונים אותו לאדם הנכון.. בד"כ בלי ציפייה לתמורה -כי פשוט ככה הם למדו \התחנכו להתהג. לא סתם הרב קוק אומר שבשביל להגיע אל הגאולה השלימה, כל ציבור צריך ללמוד מהציבור האחר. כן! ללמוד! זה אולי קצת מצחיק... מה לנו יש ללמוד מהחילונים ?הם עגלה ריקה, חלולה מתורה וחלולה מתוכן.. אבל לא.. יש בהם כציבור הרבה דברים טובים שכדאי שנפנים וכדאי שנאמץ.. וגם להם יש מה ללמוד מאיתנו...

ואחרי הקדמה הזו(!) אני חושבת שהתשובה לשאלה שלך תלויה בבחירה של האדם הדתי. יש דתיים שהם יותר פתוחים.. פתוחים לעולם הרחב.. לוקחים חלק ממנו יותר.. יש דתיים שלוקחים חלק ממנו פחות.. זאת הסיבה שגם במגזר שלנו יש תתי מגזרים..

אני מתכוונת לחברות. חברות ממש.

כמו שאת חברה טובה שלמ החברות הדתיות שלך-אותו דבר,עם חילונית...

זה לא עניין של אהבת ישראל.. כי לאהוב-אני אוהבת אותם,אני מאמינה בכל מה שכתבת על הנשמה וכו'..

אבל מכאן ועד להיות החברה הכי טובה של האדם הזה,יש הבדל.

וז-ה מה שאני שואלת אם אפשרי..

יש רמב"ם שבו האו כותב על 3 סוגי חברים. 

אין לי זמן עכשיו לכתוב אז העתקתי מהרב גוגל+שאר ההסבר שהיה שם.

אולי בזה תהיה התשובה.

אישית - רנאה לי שבאמת לחשוב מה המטרה של החברויות שלנו,

ושכן, לצערנו יש עדיין הבדל שהוא מהותי באורח החיים והמחשבות

כך שלא בטוח שכמה שיהיה שיתוף - תהיה גם הבנה דו כיוונית.

והנה זה:

לשם מה צריך חברים? 

החבר חיוני לנו, בכדי שנוכל לנהל אורח חיים תיקני. מסופר על חוני המעל אשר התעורר משנתו לאחר שבעים שנה, ונוכח לדעת שאין אנשים המכירים אותו - שאין לו חברים. צערו היה כה רב, עד שביקש רחמי שמים ומת - רבא אמר על המקרה של חוני: "היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא" (תענית כג.) 

שלמה המלך כתב בספר קהלת: 
"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם: 
כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ: 
גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם: 
וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק:" (פרק ד) 

דבריו של שלמה המלך, מתייחסים לאדם ברמה הרוחנית והגשמית. אדם בודד שנופל, לא תמיד יצליח לקום. אבל כשיש לו על מי להישען - שיש מי שיעזור, המצב כבר שונה. האחד יכול להיסמך על השני. 

מהו חבר? 

הרמב"ם בפירושו על המשנה במסכת אבות כתב: 

"החברים - שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת וחבר מעלה. 

אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. 

ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: 

חבר הנאה, וחבר בטחון. 

אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. 

ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור - תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. 

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב." (פרק א משנה ו) 

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=165465

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש