כאילו אין לי ניסיון בזה,

אבל אני מנסה לראות את זה מנקודת מבט שלי,

זה נורא תלוי בך,אם אתה בנוי לזה..ובמידה והחלטת שכן..

אז זה גם נורא תלוי בצד השני. ..הוגן מצידך כן להיפגש..זה לגיטמי וטבעי,ולא חסר חיילים שכן התחתנו בזמן השירות..

זה מצריך כוחות נפש..

בהצלחה ;)

המ"פ שלי העניק סיכת לוחם לכל הבנות ששרדו כחברות של החיילים לאורך כל הטירונות והאימון מתקדם.

זה אכן קשה לבת להיות בקשר קטוע שכזה. זה לא עניין של הוגן מצידו של הבחור או לא. כל אחד ואחת יעשו את השיקולים שלהם אם להיכנס לקשר שכזה.

אני אדייק.... הוגנות תלויה בידיעת שני הצדדים. השאלה היא האם יש סיכוי לקשר

שכזה להמשיך ולהתפתח? האם קשר שמתחיל מאפס במצב שכזה יכול להפוך למשהו משמעותי...?

תודה לעונים!

הייתי ממליץ לך לחכות להמשך..חבל עליה...

אם אתה באמת מתכוון להתחתן אז אין בזה בכלל בעיה. אבל אם אתה תתרץ את העובדה שאתה עדיין לא רוצה להתחתן בשל היותך בצבא, אל תתחיל בכלל. וכמו שאתה מבין ההוגנות אכן תלויה בידיעת הצדדים.

הוגנות כבר אמרתי...

ברור גם מצד שני שזה יהיה יותר ארוך מהרגיל...

כמה פעמים אתה חושב להפגש עד שאתה תחליט כי היא מתאימה? אם אתה בחור רציני, תספיק לך פגישה או שתיים.

אם החלטה שלה מתעכבת, זה לא צריך להדאיג אותך.

אני חושבת שיהיו כמה שיחלקו על האמירה הזאת. אולי אפילו יגידו שזה מעיד דווקא על חוסר רצינות.

שבהוראות לטופס המדובר שם הוא מדבר על 6! פגישות.

כנראה הוא לא פונה שם לחברה רציניים

ובעל אחריות, ולא פזיז וקל דעת-

וזה בכוונה כזה בוטה-

אז ממש לא יספיקו לך שתי פגישות,

ובטח שלא אחת.

לא על הבחורה שהיא למרות רצינותה צריכה יותר זמן.

הוא צריך רק להחליט שהוא לא פוסל אותה, ואם בפגישה שניה הוא טרם החליט כך, אם הוא רציני, הוא יבין שהיא מתאימה.

והיא, צריכה להחליט שהיא רוצה אותו, ולזה צריך יותר זמן.

אם הוא לא פוסל אותה- זה ממש, אבל ממש

לא אומר שהיא מתאימה, ובטח הוא לא אמור להסיק את זה...

לא פוסל- זה כבר התקדמות,

ולהחליט שהיא מתאימה- זה כבר עניין אחר...

גם מדריכת כלות..

והיא אמרה שבפגישה הראשונה/שניה/ גג שלישית-בנים יודעים אם מתאים להם או לא..(בדר"כ זה ככה... אבל בנות יכולות 20 פגישות וזה לא יספיק כי הן עוד לא החליטו...)

בתור בן אני אומר לך שזה פשוט לא נכון

פשוט,

מסיפורים עם בעלים של חברות,

מכ

אלו שיצאו והתלבטו חודשים ובסוף חתכו...

וגם,

ההכללות האלו לא נשמעות הגיוניות במיוחד...

סורי..

המגמה שלו צריכה להיות רצינית מאוד.

אני לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה,

אבל גם מתוך אלה שהחליטו אחרי מעט פגישות -

אני מכיר כמה כאלה, שהתרשמותי הכוללת מהם היא שהם אנשים רציניים מאין כמותם.

אבל לא כל אחת\ד יכול\ה לעמוד בזה.

קשה נורא, אבל מסתדרים.

יצאתי תקופה ממושכת עם בחור כזה, ובסופו של דבר חתכנו, אבל לא בגלל זה..

לשיקול שני הצדדים

מכיר כמה חברים שעשו את זה

וכאלה גם שהתחתנו באמצע השירות בעקבות זה (ואחד שעשה את זה במהלך קורס קצינים)

צריך להבין שאין זה קשר רגיל

שמדברים לא לעיתים תכופות,

ומגדירים מחדש את סדרי העדיפויות, של שני הצדדים.

שמתי שהוא יוצא, אתם נפגשים, מגמשים לו"ז, גם מבחינתו!

שהוא לא קופץ הביתה למיטה

ק"ו לצאת עם החברים

הסופ"ש שלו, הוא בעצם שלה, והפוך.

זה קשה, זה דורש הקרבה משני הצדדים

אבל זה יכול מאוד לבנות!

לא לכולם זה מתאים,

לרוב אני יכול להגיד שזה לא מתאים.

אני לא הייתי ממליץ,

אבל אם שני הצדדים מוכנים להקריב, זה יכול להצליח בגדול!

אנחנו התחתנו כשבעלי סיים שנה אחת מתוך 3 בשירות קרבי

זה קשה בזמן הפגישות

ואלף אלפי אלפים של רמות קושי יותר אחרי החתונה

שלא נדבר על הריון והטיפול בתינוק אחר כך...

לא להיכנס לזה אם אפשר [אנחנו היינו חברים גם לפני הצבא..]

בס"ד

אבל יש אנשים שהולכים לבנות על זה כל החיים [קריירה וכאלה] אז מה- הם לא יפגשו?

הם צריכים לפגוש את הבת המתאימה שמתאים לה לחיות ככה

וכמובן שאם זה לפני קצונה אז שוקלים האם להמשיך לקצונה או לסיים רגיל וכו'

פשוט זה לא, אבל אפשרי

בהצלחה!

ומרגיש שהוא יכול להתייחס לדברים חשובים, חוץ מטירונות ושמירות ושינה, זה בסדר. הוא כמובן מצידו צריך להדגיש למי שמנסה לחפש לו-שהוא קרבי ומגיע פעם בשבועיים, שהבחורה לא תצפה שהוא יתקשר אליה 3 פעמים בשבוע.

הוא מחויב בכך,

ויוצא שזה "נופל" על זמן הפגישות וההכרות.

החוסר הוגנות היחיד הוא לומר שמי שמתגייס לא צריך לחשוב על הכרות ופגישות

ולקחת אחריות על מעשיו- לדעתי.

לא לכולן זה מתאים

וזה בוודאי קשה

אבל אפשרי.

בהצלחה

כשה' רוצה להפגיש זיווג בזמן שלו הוא יעשה את זה בכל דרך אפשרית!

למה שלא ייפגש, מי שיוצאת עם בחור בצבא יודעת את ההשלכות ואם זה יתאים הקשר וייתפתח היא תמצא את הכוחות (ע"ע אני.. הכרזתי שאני לא אצא עם מישו בצבא, ובטוח לא אתחתן עם אחד שבקושי יוצא הביתה. והנה אני כאן..)

נכון, זה קשה ונכון אנחנו לא נשואים המון זמן אבל מתמודדים

לדעתי אסור לבחור להעמיד בחורה במצב כזה, זה נורא קשה לשני הצדדים אך לדעתי יותר מקשה על הבחורה,

בס"ד

אם היא מודעת לזה (וכנראה שאם היא מחליטה לצאת איתו אז היא כן מודעת..) אז אני לא חושבת שיש עם זה בעיה.

ברור ואין ספק שזה מצריך יותר כוחות אבל אני בדעה שאם זה הזיווג שלי אז אין לי בעיה.

(ואני יצאתי עם בחור כזה שלושה שבועות ב"ה ולא בגלל זה נפרדנו.)

בס"ד

אני חושבת שקצת הגזמת חבר...

זה קשה אבל הבחורה נכנסת לזה במודע....
 

אנוכי להגיד למישהו שמחויב להתגייס לצבא,

ועושה זאת למען עמ"י,

שהוא אנוכי בעצם רצונו להפגש- כמו שאר האנשים ה"רגילים" ואף לא מתאים לזה

בס"ד

בשלב הספיציפי הזה

כדי לא להכניס את הבחורה למצב לא נעים

אבל עדיין אני חושבת שזו הגזמה. כי הבחורה יודעת, בד"כ, מה ההשלכות של מדוייט צבאי...
 

וברצינות... תודה לכל המגיבים!

האמת שהגיוון בתשובות היה די צפוי,ובכל זאת הופתעתי מכמות התגובות החיוביות...

שאם הוא מחליט שכן שיקח בחשבון כמה דברים-

1.  שזה לא אידיאלי להתחיל ככה קשר, והתנהלות קשר כזה היא שונה.

2.  שהיציאות שלו מהצבא יהיו מוקדשות בחלקן לצאת עם אותה בחורה אמיצה.

3.  שמן הסתם יהיו יותר שיחות טלפון. (וכל המשתמע מכך...)

4.  הקשר יהיה מן הסתם יותר ארוך אז בלי להלחץ מהזמן. ("אנחנו יוצאים כבר חודש ואני לא מרגיש/ה כלום"...)

לא לכל אחד זה מתאים.

ואם בחורה נענית להצעה שכזו היא צריכה לקחת בחשבון הכל הכל.

תחשבו שיש חבר'ה לפני הצבא הולכים לישיבה לשנתיים שלוש ואח"כ עושים 3 שנים (לא כולם בניישים..). לא נראה לי בעיה שיתחילו לצאת בזמן הצבא, במיוחד שבחורה יודעת את ההשלכות של זה שהוא בצבא, שהוא יכול גם לסגור 21 ואף יותר.. וחוץ מזה שהרבה חבר'ה נמצאים בתוך חברה חילונית וזה שהם יוצאים עם מישהי מחזיק אותם מבחינה דתית, החברה בצבא ממש שוחקת.. וכמו שזה קשה לה שהוא בצבא אז זה גם קשה לו ששהוא לא יכול לפגוש אותה..

ומגיעה למסקנה קצת אחרת.

לאדם יש את הבחירות שלו. כל חייו- הבחירות שלו ירדפו אותו, לטוב ולרע.

לכן, אדם שבוחר ללמוד בישיבה אחרי התיכון לשנתיים-שלוש, ואז להתגייס ל3 שנים- אמור לחשוב על ההשלכות של כך:

שחיקה רוחנית/דתית- הבת-זוג אמורה להות בסיס לקומה הרוחנית של הגבר? אולי תמיכה, חיזוק, אבל היא לא החברותא ולא הר"מ...

הבחורה יודעת שהוא יכול לסגור 21... מה היא אמורה לעשות עם זה? לא ברור שזוג שבודק התאמה להקמת בית- צריך להיפגש בתדירות מסויימת? שלושה שבועות לענ"ד זה ה-מ-ו-ן!!

החברה בצבא שוחקת, אני מבינה. אולי בעצם לא באמת.. אבל אם זה חשוב למישהו הוא יידע למצוא את האיזון הנכון להתגבר על זה (אם בלימוד תורה, אם בשחנ"שים עם הרב...). קשה לי להאמין שהבת צריכה להוות משענת רוחנית...

והארת ביניים- בין היתר, אחת הסיבות לקיימו של המסלול המדהים שנקרא 'הסדר'- זה כדי שהבחור יוכל גם להתגייס (כי 3 שנים זה המון!!!!) וגם ללמוד תורה בכמות גדולה יותר (לפני, בזמן, ואחרי..)..

בהצלחה!!!

אני מאורסת עכשיו ברוך ד' (למי שלא מעודכן כ"כ..) והארוס שלי בצבא, היה לנו סיפור קצת מסובך שבגללו התחלנו לצאת כשהוא בצבא, אבל בפועל, כלה זמן אמרנו שאנחנו ממש נמליץ לכל מי שאנחנו מכירים לא לצאת שהוא בצבא, מכמה סיבות (מהקל אל הכבד..):

• נפגשים רק פעם והרבה זמן, בהתחלה זה מציק, אח"כ זה נהיה קצת קשה, ואחר"כ זה נהיה ממש מחרפן, אין מה לעשות, ב"ד אם טוב, אז מתגעגעים אחד אל השני, ורוצים להפגש.. יש כאלו שזה נשמע להם יתרון, אז זה נחמד באמת, יש יתרון ]עם לא לפגוש את הבחור לשבוע, אפילו שבועיים, אבל כשבאופן רגיל, נפגשים פעם בשבועיים, זה ממש משגע! ממש סיוט! 

•  אם זה בחור שהוא בהסדר, או אפילו בישיבה גבוהה, ומתכנן אחרי הצבא לחזור לישיבה, אז זה תקופה שהבחור ממש לא במיטבו באותה תקופה, האמת זה נכון גם אם הוא לא חוזר לישיבה אח"כ, אבל זה נכון עוד יותר אם הוא מתכנן לחזור אח"כ לישיבה, מציאות של צבא היא מציאות מאוד קשה, אפילו בפלוגה של ביינישים, ואפילו בנחל.. ואני מתכוונת בעיקר מבחינה רוחנית.. גם החברה שאיתו, הרבה פעמים זה כולל קללות, תרבויות מקולקלות, ברוב הגדודים בנות, וכו'.. ואפילו מהבחינה שבטח מי שהיה רגיל ללמוד בישיבה, אבל גם בחור שהיה רגיל ללמוד שעה- שעתיים ביום, בצבא החברה הכי רצינים מצליחים ללמוד שעה ביום! זה באסה להכיר ככה את הבחור, לדעת שהוא לא בנקודת שיא שלו, ונוצרים על זה הרבה סיכסוכים..
   
• בגלל שנפגשים רק פעם בשבוע- שבועיים, מדברים הרבה מאוד בטלפון (ברמה של שעות..) אני לא יכולה להסביר את הנקודה הזאת בדיוק, אבל שיחה בטלפון זה לט כמו פגישה, ויש לזה השלכות ממש כואבת על הקשר. לדעתי זאת הנקודה הכי משמעותית. זה כ"כ לא נכון, וכ"כ לא שייך לבנות קשר על טלפונים..

אם אתה מחליט לצאת, שתדע שזה ידרוש ממך מלא מסירות נפש! כי לפעמים תבוא לפגישה אחרי שלא ישנת לילה שלם כי הייתי בשמירה, ולפעמים תחזור סוט מת מסיור, ובכל זאת תצטרך לדבר איתה עכשיו בטלפון. (אני לא אומרת שהיא לא צריכה להתחשב, אבל עדיין, זה ידרוש ממך הרבה!..)
לדעתי, גם אם אתה מחליט שאתה יודע למה אתה נכנס, ואתה מוכן לזה, זה קצת לא יפה לעשות את זה לבחורה, כן, היא בוחרת לצאת עם קרבי, אבל אין לה מושג מה זה אומר!! אני גם לא חשבתי כמה זה יהיה קשה. ומבחורה שיוצאת עם חייל קרבי נדרשת מלא מלא מלא מסירות נפש!!

חוצמזה, שצריך גם לחשוב הלאה, אם אתה מתחיל לצאת, אז זה כדי להתחתן באיזה שהוא שלב, אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך, אם נשאר לך עוד די זמן, זה אומר או שתתחתן בתוך, שזה נראלי מזה לא שייך, או שתדחה את החתונה עד שתשתחרר ואם זה עוד הרבה זמן, זה גם נראלי לא כ"כ שייך.. וגם אם נשאר לך עוד יחסי מעט, לארגן חתונה תוך כדי שאתה בצבא זה באמת סרט.. כי הצבא הקדוש שלנו קצת קשה עם שיחרורים..

אבל בכ"מ, שיהיה דרך צלחה במה שתבחר! שד' יהיה עמך בכל אשר תלך, ואם בכל זאת החלטת לצאת למרות שאתה בקרבי, אז מנסיון, זה קשה, אבל עם מסירות נפש משני הצדדים זה אפשרי!

ו.. מזל טוב!

בס"ד

אז עד היום לא הייתי נשואה

בעלי היה בצבא כשהכרנו, ועד היום [ובע"ה עוד שנים רבות וטובות- הוא בקבע]

זה קשה, זו מסירות נפש [משני הצדדים] אבל לשלול? לא. לענ"ד.

ומה עם רופאים? הם רואים את הנשים שלהם? יש לי בת דודה נשואה לרופא ולפעמים היא לא רואה אותו 35 שעות ברצף, וכשהוא בא הוא ישן כמו פיל. זה אותו דבר... בערך.

וזו דעתי האישית.

בלבד.
 

עריכה:

ומזל טוב לך, לא ידעתי שאת מאורסת...

בקלות ובשמחה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?