כאילו אין לי ניסיון בזה,

אבל אני מנסה לראות את זה מנקודת מבט שלי,

זה נורא תלוי בך,אם אתה בנוי לזה..ובמידה והחלטת שכן..

אז זה גם נורא תלוי בצד השני. ..הוגן מצידך כן להיפגש..זה לגיטמי וטבעי,ולא חסר חיילים שכן התחתנו בזמן השירות..

זה מצריך כוחות נפש..

בהצלחה ;)

המ"פ שלי העניק סיכת לוחם לכל הבנות ששרדו כחברות של החיילים לאורך כל הטירונות והאימון מתקדם.

זה אכן קשה לבת להיות בקשר קטוע שכזה. זה לא עניין של הוגן מצידו של הבחור או לא. כל אחד ואחת יעשו את השיקולים שלהם אם להיכנס לקשר שכזה.

אני אדייק.... הוגנות תלויה בידיעת שני הצדדים. השאלה היא האם יש סיכוי לקשר

שכזה להמשיך ולהתפתח? האם קשר שמתחיל מאפס במצב שכזה יכול להפוך למשהו משמעותי...?

תודה לעונים!

הייתי ממליץ לך לחכות להמשך..חבל עליה...

אם אתה באמת מתכוון להתחתן אז אין בזה בכלל בעיה. אבל אם אתה תתרץ את העובדה שאתה עדיין לא רוצה להתחתן בשל היותך בצבא, אל תתחיל בכלל. וכמו שאתה מבין ההוגנות אכן תלויה בידיעת הצדדים.

הוגנות כבר אמרתי...

ברור גם מצד שני שזה יהיה יותר ארוך מהרגיל...

כמה פעמים אתה חושב להפגש עד שאתה תחליט כי היא מתאימה? אם אתה בחור רציני, תספיק לך פגישה או שתיים.

אם החלטה שלה מתעכבת, זה לא צריך להדאיג אותך.

אני חושבת שיהיו כמה שיחלקו על האמירה הזאת. אולי אפילו יגידו שזה מעיד דווקא על חוסר רצינות.

שבהוראות לטופס המדובר שם הוא מדבר על 6! פגישות.

כנראה הוא לא פונה שם לחברה רציניים

ובעל אחריות, ולא פזיז וקל דעת-

וזה בכוונה כזה בוטה-

אז ממש לא יספיקו לך שתי פגישות,

ובטח שלא אחת.

לא על הבחורה שהיא למרות רצינותה צריכה יותר זמן.

הוא צריך רק להחליט שהוא לא פוסל אותה, ואם בפגישה שניה הוא טרם החליט כך, אם הוא רציני, הוא יבין שהיא מתאימה.

והיא, צריכה להחליט שהיא רוצה אותו, ולזה צריך יותר זמן.

אם הוא לא פוסל אותה- זה ממש, אבל ממש

לא אומר שהיא מתאימה, ובטח הוא לא אמור להסיק את זה...

לא פוסל- זה כבר התקדמות,

ולהחליט שהיא מתאימה- זה כבר עניין אחר...

גם מדריכת כלות..

והיא אמרה שבפגישה הראשונה/שניה/ גג שלישית-בנים יודעים אם מתאים להם או לא..(בדר"כ זה ככה... אבל בנות יכולות 20 פגישות וזה לא יספיק כי הן עוד לא החליטו...)

בתור בן אני אומר לך שזה פשוט לא נכון

פשוט,

מסיפורים עם בעלים של חברות,

מכ

אלו שיצאו והתלבטו חודשים ובסוף חתכו...

וגם,

ההכללות האלו לא נשמעות הגיוניות במיוחד...

סורי..

המגמה שלו צריכה להיות רצינית מאוד.

אני לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה,

אבל גם מתוך אלה שהחליטו אחרי מעט פגישות -

אני מכיר כמה כאלה, שהתרשמותי הכוללת מהם היא שהם אנשים רציניים מאין כמותם.

אבל לא כל אחת\ד יכול\ה לעמוד בזה.

קשה נורא, אבל מסתדרים.

יצאתי תקופה ממושכת עם בחור כזה, ובסופו של דבר חתכנו, אבל לא בגלל זה..

לשיקול שני הצדדים

מכיר כמה חברים שעשו את זה

וכאלה גם שהתחתנו באמצע השירות בעקבות זה (ואחד שעשה את זה במהלך קורס קצינים)

צריך להבין שאין זה קשר רגיל

שמדברים לא לעיתים תכופות,

ומגדירים מחדש את סדרי העדיפויות, של שני הצדדים.

שמתי שהוא יוצא, אתם נפגשים, מגמשים לו"ז, גם מבחינתו!

שהוא לא קופץ הביתה למיטה

ק"ו לצאת עם החברים

הסופ"ש שלו, הוא בעצם שלה, והפוך.

זה קשה, זה דורש הקרבה משני הצדדים

אבל זה יכול מאוד לבנות!

לא לכולם זה מתאים,

לרוב אני יכול להגיד שזה לא מתאים.

אני לא הייתי ממליץ,

אבל אם שני הצדדים מוכנים להקריב, זה יכול להצליח בגדול!

אנחנו התחתנו כשבעלי סיים שנה אחת מתוך 3 בשירות קרבי

זה קשה בזמן הפגישות

ואלף אלפי אלפים של רמות קושי יותר אחרי החתונה

שלא נדבר על הריון והטיפול בתינוק אחר כך...

לא להיכנס לזה אם אפשר [אנחנו היינו חברים גם לפני הצבא..]

בס"ד

אבל יש אנשים שהולכים לבנות על זה כל החיים [קריירה וכאלה] אז מה- הם לא יפגשו?

הם צריכים לפגוש את הבת המתאימה שמתאים לה לחיות ככה

וכמובן שאם זה לפני קצונה אז שוקלים האם להמשיך לקצונה או לסיים רגיל וכו'

פשוט זה לא, אבל אפשרי

בהצלחה!

ומרגיש שהוא יכול להתייחס לדברים חשובים, חוץ מטירונות ושמירות ושינה, זה בסדר. הוא כמובן מצידו צריך להדגיש למי שמנסה לחפש לו-שהוא קרבי ומגיע פעם בשבועיים, שהבחורה לא תצפה שהוא יתקשר אליה 3 פעמים בשבוע.

הוא מחויב בכך,

ויוצא שזה "נופל" על זמן הפגישות וההכרות.

החוסר הוגנות היחיד הוא לומר שמי שמתגייס לא צריך לחשוב על הכרות ופגישות

ולקחת אחריות על מעשיו- לדעתי.

לא לכולן זה מתאים

וזה בוודאי קשה

אבל אפשרי.

בהצלחה

כשה' רוצה להפגיש זיווג בזמן שלו הוא יעשה את זה בכל דרך אפשרית!

למה שלא ייפגש, מי שיוצאת עם בחור בצבא יודעת את ההשלכות ואם זה יתאים הקשר וייתפתח היא תמצא את הכוחות (ע"ע אני.. הכרזתי שאני לא אצא עם מישו בצבא, ובטוח לא אתחתן עם אחד שבקושי יוצא הביתה. והנה אני כאן..)

נכון, זה קשה ונכון אנחנו לא נשואים המון זמן אבל מתמודדים

לדעתי אסור לבחור להעמיד בחורה במצב כזה, זה נורא קשה לשני הצדדים אך לדעתי יותר מקשה על הבחורה,

בס"ד

אם היא מודעת לזה (וכנראה שאם היא מחליטה לצאת איתו אז היא כן מודעת..) אז אני לא חושבת שיש עם זה בעיה.

ברור ואין ספק שזה מצריך יותר כוחות אבל אני בדעה שאם זה הזיווג שלי אז אין לי בעיה.

(ואני יצאתי עם בחור כזה שלושה שבועות ב"ה ולא בגלל זה נפרדנו.)

בס"ד

אני חושבת שקצת הגזמת חבר...

זה קשה אבל הבחורה נכנסת לזה במודע....
 

אנוכי להגיד למישהו שמחויב להתגייס לצבא,

ועושה זאת למען עמ"י,

שהוא אנוכי בעצם רצונו להפגש- כמו שאר האנשים ה"רגילים" ואף לא מתאים לזה

בס"ד

בשלב הספיציפי הזה

כדי לא להכניס את הבחורה למצב לא נעים

אבל עדיין אני חושבת שזו הגזמה. כי הבחורה יודעת, בד"כ, מה ההשלכות של מדוייט צבאי...
 

וברצינות... תודה לכל המגיבים!

האמת שהגיוון בתשובות היה די צפוי,ובכל זאת הופתעתי מכמות התגובות החיוביות...

שאם הוא מחליט שכן שיקח בחשבון כמה דברים-

1.  שזה לא אידיאלי להתחיל ככה קשר, והתנהלות קשר כזה היא שונה.

2.  שהיציאות שלו מהצבא יהיו מוקדשות בחלקן לצאת עם אותה בחורה אמיצה.

3.  שמן הסתם יהיו יותר שיחות טלפון. (וכל המשתמע מכך...)

4.  הקשר יהיה מן הסתם יותר ארוך אז בלי להלחץ מהזמן. ("אנחנו יוצאים כבר חודש ואני לא מרגיש/ה כלום"...)

לא לכל אחד זה מתאים.

ואם בחורה נענית להצעה שכזו היא צריכה לקחת בחשבון הכל הכל.

תחשבו שיש חבר'ה לפני הצבא הולכים לישיבה לשנתיים שלוש ואח"כ עושים 3 שנים (לא כולם בניישים..). לא נראה לי בעיה שיתחילו לצאת בזמן הצבא, במיוחד שבחורה יודעת את ההשלכות של זה שהוא בצבא, שהוא יכול גם לסגור 21 ואף יותר.. וחוץ מזה שהרבה חבר'ה נמצאים בתוך חברה חילונית וזה שהם יוצאים עם מישהי מחזיק אותם מבחינה דתית, החברה בצבא ממש שוחקת.. וכמו שזה קשה לה שהוא בצבא אז זה גם קשה לו ששהוא לא יכול לפגוש אותה..

ומגיעה למסקנה קצת אחרת.

לאדם יש את הבחירות שלו. כל חייו- הבחירות שלו ירדפו אותו, לטוב ולרע.

לכן, אדם שבוחר ללמוד בישיבה אחרי התיכון לשנתיים-שלוש, ואז להתגייס ל3 שנים- אמור לחשוב על ההשלכות של כך:

שחיקה רוחנית/דתית- הבת-זוג אמורה להות בסיס לקומה הרוחנית של הגבר? אולי תמיכה, חיזוק, אבל היא לא החברותא ולא הר"מ...

הבחורה יודעת שהוא יכול לסגור 21... מה היא אמורה לעשות עם זה? לא ברור שזוג שבודק התאמה להקמת בית- צריך להיפגש בתדירות מסויימת? שלושה שבועות לענ"ד זה ה-מ-ו-ן!!

החברה בצבא שוחקת, אני מבינה. אולי בעצם לא באמת.. אבל אם זה חשוב למישהו הוא יידע למצוא את האיזון הנכון להתגבר על זה (אם בלימוד תורה, אם בשחנ"שים עם הרב...). קשה לי להאמין שהבת צריכה להוות משענת רוחנית...

והארת ביניים- בין היתר, אחת הסיבות לקיימו של המסלול המדהים שנקרא 'הסדר'- זה כדי שהבחור יוכל גם להתגייס (כי 3 שנים זה המון!!!!) וגם ללמוד תורה בכמות גדולה יותר (לפני, בזמן, ואחרי..)..

בהצלחה!!!

אני מאורסת עכשיו ברוך ד' (למי שלא מעודכן כ"כ..) והארוס שלי בצבא, היה לנו סיפור קצת מסובך שבגללו התחלנו לצאת כשהוא בצבא, אבל בפועל, כלה זמן אמרנו שאנחנו ממש נמליץ לכל מי שאנחנו מכירים לא לצאת שהוא בצבא, מכמה סיבות (מהקל אל הכבד..):

• נפגשים רק פעם והרבה זמן, בהתחלה זה מציק, אח"כ זה נהיה קצת קשה, ואחר"כ זה נהיה ממש מחרפן, אין מה לעשות, ב"ד אם טוב, אז מתגעגעים אחד אל השני, ורוצים להפגש.. יש כאלו שזה נשמע להם יתרון, אז זה נחמד באמת, יש יתרון ]עם לא לפגוש את הבחור לשבוע, אפילו שבועיים, אבל כשבאופן רגיל, נפגשים פעם בשבועיים, זה ממש משגע! ממש סיוט! 

•  אם זה בחור שהוא בהסדר, או אפילו בישיבה גבוהה, ומתכנן אחרי הצבא לחזור לישיבה, אז זה תקופה שהבחור ממש לא במיטבו באותה תקופה, האמת זה נכון גם אם הוא לא חוזר לישיבה אח"כ, אבל זה נכון עוד יותר אם הוא מתכנן לחזור אח"כ לישיבה, מציאות של צבא היא מציאות מאוד קשה, אפילו בפלוגה של ביינישים, ואפילו בנחל.. ואני מתכוונת בעיקר מבחינה רוחנית.. גם החברה שאיתו, הרבה פעמים זה כולל קללות, תרבויות מקולקלות, ברוב הגדודים בנות, וכו'.. ואפילו מהבחינה שבטח מי שהיה רגיל ללמוד בישיבה, אבל גם בחור שהיה רגיל ללמוד שעה- שעתיים ביום, בצבא החברה הכי רצינים מצליחים ללמוד שעה ביום! זה באסה להכיר ככה את הבחור, לדעת שהוא לא בנקודת שיא שלו, ונוצרים על זה הרבה סיכסוכים..
   
• בגלל שנפגשים רק פעם בשבוע- שבועיים, מדברים הרבה מאוד בטלפון (ברמה של שעות..) אני לא יכולה להסביר את הנקודה הזאת בדיוק, אבל שיחה בטלפון זה לט כמו פגישה, ויש לזה השלכות ממש כואבת על הקשר. לדעתי זאת הנקודה הכי משמעותית. זה כ"כ לא נכון, וכ"כ לא שייך לבנות קשר על טלפונים..

אם אתה מחליט לצאת, שתדע שזה ידרוש ממך מלא מסירות נפש! כי לפעמים תבוא לפגישה אחרי שלא ישנת לילה שלם כי הייתי בשמירה, ולפעמים תחזור סוט מת מסיור, ובכל זאת תצטרך לדבר איתה עכשיו בטלפון. (אני לא אומרת שהיא לא צריכה להתחשב, אבל עדיין, זה ידרוש ממך הרבה!..)
לדעתי, גם אם אתה מחליט שאתה יודע למה אתה נכנס, ואתה מוכן לזה, זה קצת לא יפה לעשות את זה לבחורה, כן, היא בוחרת לצאת עם קרבי, אבל אין לה מושג מה זה אומר!! אני גם לא חשבתי כמה זה יהיה קשה. ומבחורה שיוצאת עם חייל קרבי נדרשת מלא מלא מלא מסירות נפש!!

חוצמזה, שצריך גם לחשוב הלאה, אם אתה מתחיל לצאת, אז זה כדי להתחתן באיזה שהוא שלב, אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך, אם נשאר לך עוד די זמן, זה אומר או שתתחתן בתוך, שזה נראלי מזה לא שייך, או שתדחה את החתונה עד שתשתחרר ואם זה עוד הרבה זמן, זה גם נראלי לא כ"כ שייך.. וגם אם נשאר לך עוד יחסי מעט, לארגן חתונה תוך כדי שאתה בצבא זה באמת סרט.. כי הצבא הקדוש שלנו קצת קשה עם שיחרורים..

אבל בכ"מ, שיהיה דרך צלחה במה שתבחר! שד' יהיה עמך בכל אשר תלך, ואם בכל זאת החלטת לצאת למרות שאתה בקרבי, אז מנסיון, זה קשה, אבל עם מסירות נפש משני הצדדים זה אפשרי!

ו.. מזל טוב!

בס"ד

אז עד היום לא הייתי נשואה

בעלי היה בצבא כשהכרנו, ועד היום [ובע"ה עוד שנים רבות וטובות- הוא בקבע]

זה קשה, זו מסירות נפש [משני הצדדים] אבל לשלול? לא. לענ"ד.

ומה עם רופאים? הם רואים את הנשים שלהם? יש לי בת דודה נשואה לרופא ולפעמים היא לא רואה אותו 35 שעות ברצף, וכשהוא בא הוא ישן כמו פיל. זה אותו דבר... בערך.

וזו דעתי האישית.

בלבד.
 

עריכה:

ומזל טוב לך, לא ידעתי שאת מאורסת...

בקלות ובשמחה

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש