זה ממש לא אידיאלי!

בד"כ כשמתחתנים אוהבים ולא חושבים על כל הבעיות שבאות אח"כ.

למשל חינוך ילדים, טהרת המשפחה וכו'.

לאיזה חינוך שולחים את הילדים? איך שולחים את הילדים לבית ספר דתי שבוא הוא לומד על שמירת שבת, ואז הוא מגיע הביתה ורואה שאבא מדליק את האור בשבת? למשל...

ולמשל בעניין טהרת המשפחה יש הרבה דברים נורא נורא קשים שאסור לגעת לפעמים וכדו'- ומאוד קשה לשמור אם אתה לא גדלת ככה ומאמין שזו הדרך הנכונה.

בקיצור, זה יוצר המון בעיות.

חוץ מזה שקיימות גם חילוניות ערכיות, ואם אתה רוצה דווקא דתיה כדאי שקודם תתקרב קצת יותר לדת ותבין מה זה דורש ממך...

אני נורא מתחבר לציבור הדתי לאומי נורא כאב לי איך שמדברים אליו בתקשורת וכתבתי פה בכל הפעמים רק דברים חייובים כלפיו תמיד רואים את הבנות האלה של האולפנא בכל מקום מתנדבות בקו לחיים למרות שלא ידעתי מזה מדא נכון יש גם חילוניים עשיתי פסיכומטרי לפני חודש היה בלאגןן איחרתי לכיתה אז מישהי דתיה סתם כזה הציאה לי שוקלד והכל ואתה רואה את הטוב הזה שלהם בעיננים את הנתינה שאלתי אותה מה היא רוצה להיות ישר ידעתי עובדת סוציאלית יש גם חילוניים אבל אני לא יודע איך להסביר את זה?

נגיד ראיתי בחדשות רואים ילדה בת 12 בבת מצווה מארחת ילדים חולים עוד לפני שידעתי מי הילדה ישר ידעתי שהיא שייכת לציבור הדתי לאומי וכך היה

פעם שמרתי בכותל באו אלי אנשים אמרו לי סתם אתה חלק מעם ישראל והזמינו אותי לבית שלהם בקרני שומרון סתם ככה לא באמת הלכתי אבל אנשים כל כך טובים אוהבים את כולם והם אפילו לא מנסים להחזיר בתשובה יגדו רק תהיה אבן אדם טוב אז אני לא מבין לפעמים עם גם המצוות חשובות בעינהם

אמא שלי נגיד ממש לא רוצה ואני מעדיף לא לדבר איתה על הדברים בקטע של הדת והיא אמרה לי גם עם תהיה דתי לאומי לא ירצו כי רוצות בנות מבית אני  אבל זה בעיקר אני קשה מאוד לשנות הרגלים וגם שפתאום אני רואה הרבה דתלשים זה מאוד מחליש אותי כי הם נולדו לזה ורואים סרט בנות של רבנים כמו הרב אבינר מבית אל שלא דתיות כבר ואפילו לא צמות ביום כיפור וזה לא חברה סגורה דתיים לאומיים רואים אותם בכל מקום אוניברסיטה רופאים עורכי דין קולנוע אז זה מחליש מה אני יגיד הדברים האלה מאוד מבלבלים אותי קניתי מלא ספרים מדברי שיר אמרו לי מכון מאיר אבלזה מלחיץ אותי  לא יודע כל כך מה לעשות כי הייתי רוצה להכיר מישהי כזאת של אולפנא של בני עקיבא של האנשים האלה?

פשוט לא רגיל וקשה לקיים את הדברים שלכם בעיני שמירת נגיעה ודברים כאלה זה מאוד יפה בעיני הם בנות טובות שמכבדות את עצמם בלי קשר לדת רק לגבי שמירת שבת  אני גם רוצה יותר להאמין אני התחברתי לערכים בצורה מאוד מוזרה נגיד איך אחרי כל מה שקרה באיתמר ותמר פוגל דיברה על קירוב בעם ישראל אחרי כל מה שקרה לה זה לא ישבור אותנו כמה שזה נשמע מוזר לא האמנתי אבל מכאן התחברתי לערכים האלה לא הבנתי מי אלה כל האנשים האלה מאיפה כל הנתינה הזאת והכוח הזה

מדהים אותי לראות, איך יותר מהמוות של משפחת פוגל, רועי קליין ואלירז פרץ,

נגע בך העוצמה והגבורה של סביבתם. החיים הגדולים שהם חיים.

ואתה, באיזה שהוא מקום, רוצה להיות חלק מזה.

רוצה לבנות בית כזה.

וזה דבר יפה וגדול.

האנשים שציינת בדברים שלך, לא הפכו להיות גדולים בגלל שיש להם כיפה סרוגה, והם קוראים לעצמם "דתיים לאומיים" ושולחים את הילדים שלהם לבני עקיבא.

הם הפכו לכאלה, בגלל התורה שהם למדו. התורה שבנתה בהם רצון ועוצמות חיים. התורה שנתנה להם כוחות להמשיך לפעול למען עם ישראל.

עד שגם ברגע השבר הנורא שלהם - מה שהכי חשוב להם לומר לאומה, זה - תשחררו את פולארד! אחדות בעם ישראל!

אם רוצים להיות אנשים כאלה...

צריך כל הזמן ללמוד, להעמיק, לברר.

לחיות באטמוספירה רוחנית, שדוחפת אותך לצאת מהקטנות ומענייני היום-יום, ולעסוק בשאלות הגדולות -

מה עם ישראל צריך עכשיו? ומה אני יכול לעשות בשבילו?

אם אני רוצה בית כזה,

אני צריך להתחיל מהיסודות. 

להתחיל ללמוד תורה בעצמי, להיות שייך לאידיאלים האלה בעצמי.

ואז, כשיהיה ברור לי איך אני מתכוון לחיות את חיי, יגיע הזמן לפגוש בחורה ששאיפותיה דומות לשלי.

ככה, בעז"ה, תוכלו להקים בית עם כוחות גדולים להוסיף טוב בעם ישראל.

(לפני כן... אם השאיפות של אחד מבני הזוג לא מבוררות, ונשארות בגדר שאיפה כללית טובה, הן מתמוססות. ואז, במקום להשקיע את כל כוחות החיים בלימוד ובעשייה, עסוקים בחיכוכים פנימיים בתוך הבית - היא תרצה להתקדם בעבודת ה', אתה תגיד לה שהיא קיצונית מדי, ולא לזה התכוונת... וכו' וכו'. 

בכל מקרה, משפחה זו יחידה אורגנית אחת, וצריך מוטיבציה מלאה משני בני הזוג. בשביל זה צריך ללמוד תורה)

אני מתארת לעצמי כמה קשה הצעד הראשון... 

לנחות במכון מאיר, בבית המדרש הגדול ומלא ההמולה, ו... מאיפה מתחילים?

ואיך קרה לי פתאום שאני הולך ללמוד תורה?

(זמן הבנתי שיש לך, אתה מתכוון לשפר פסיכומטרי או משהו כזה...)

אבל תהיה חזק. אמיץ. גיבור.

ותלך על זה.

חודש אלול זה בדיוק הזמן.

http://www.machonmeir.org.il/hebrew/page.asp?id=7

הם מדהימים, וילוו אותך צעד-צעד בלי כפיה ולחץ. באהבה.

אני לא יודע עם יש לי את הכוחות והאומץ ללכת למכון מאיר קשה מאוד לשנות הרגלים נגיד לא רלאות טלוזיה בשבתסתם דוגמא קשה אני גם לא יודע עם אני יכול להתחבר לשאר הדברים שזה המצוות עם התחברתי לערכים של החברה המדהימה הזאת שכל הזמן רק רוצה לתת ולעזור לאנשים ראיתי פעם סרט תפילת נערות [לפני הפינוי מגוש קטיף]איך שהם שרו השם שמע תפילתי אל תסתר פניך ממני ואמרתי לעצמי איזה בנות טובות איזה ערכים איזה אמונה בנות כל כך טובות גם מזה התחברתי ואיך הם שרו השם לא יטוש את עמו זה תפילות יפות מאיפה זה בכלל איפה זה כתוב הדברים האלה חיברו אותי ואז שראיתי איך התקשורת מדברת לאנשים הטובים האלה כאב לי עלהם ורציתי לאמר דברים חיוביים כלפהם

לגבי הפסיכומטרי אני לא יודע הציון לא היה ממש טוב ולא יודע עם ללמוד השנה או שנה הבאה  כי אני כבר בן 23 אולי כי ויתרתי על ההקלות העדפתי לעשות רגיל אני לא יודע עם ללמוד השנה או שנה הבאה או בבר אילן או בעברית מדעי המדינה בבר אילן יש הרבה דתיים שהיייתי רוצה גם להכיר כאלה אני יודע הדתיים הלאומיים לא כופים הם אפילו לא מנסים להחזיר בתשובה הם רק אומרים תהיה בן אדם טוב תמיד רוצים להזמין אנשים ואוהבים את כולם אבל לי קשה מאוד ומלחיץ לשנות הרגלים ומה אני יעשה עם המפשחה וגם עם עצמי אני רוצה להמאין יותר ממה שאני מעבר לערכים אבל קני קצת מבולבל מעבר לכל השאלות שלי היה לי חשוב לאמר שיש אנשים שמעריכים אתכם

גם שמדברים על שירת נשים שאסור אני לא מבין בזה אבל קצת בצבא ובמקומות שעבדתי בכותל בשמירה ראיתי את הדתיים הלאומיים הכי הרבה מכבדים נשים ומתיחסים אלהם בכבוד לעומת מה שקורה במסיבות ומקומות אחרים בחברה שלי שיצא לי ללכת אז שלא יגידיו היה לי  חשוב לאמר את זה

תחליט יום שאתה הולך,ופשוט תלך..תבוא,תראה,תלמד,תברר,תעמיק,תדבר..תרצה ותתחבר-תמשיך תראה איך מתקדמים..

באמת קשה לשנות הרגלים, ובטח הרגלים של כל החיים, לכן עושים את זה לאט לאט ובהדרגה, לא מתחילים לשמור הכל ב"בום", לאט לאט..אבל בשביל זה, צריך רב שיכוון וידריך מה לשמור בהתחלה,מה אח"כ,ומה אח"כ..

כשלומדים על המצוות, על המהות שלהם, הרבה יותר קל לשמור אותם.כשמבינים שהתורה והמצוות ניתנו בשבילנו, בשביל לשנות אותנו,להשפיע עלינו ולעשות אותנו בנ"א יותר טובים,המצוות כבר לא "מציקות" ותוקעות לי את החיים,להיפך,אני שמח לקיים אותם!

למשל, יש מצווה הנקראת "פאה"- אדם שיש לו שדה, כאשר הוא קוצר אותה, הוא צריך להשאיר בפאת השדה,בפינה שלו חלק לעניים.(כמה ואיך הכל מפורט בהלכה..) אז במבט ראשון,למה מה קרה?!שדה שלי,אני זרעתי,השקיתי,חיכיתי עד עכשיו..ועכשיו אני חייב להביא מזה חלק לעניים? אבל כשלומדים ורואים שהמצווה הזאת באה כדי לעשות אותי אדם יותר טוב,לנטוע בי את מידת החסד,העזרה לזולת,האכפתיות,אני שמח לקיים את זה,ו

 אם היה לפניך תיק כ-ב-ד,ניסית להרים וא...בלתי אפשרי כמעט. אבל אחרי דקה מגיע אדם ואומר לך: אייל,התיק הזה מלא יהלומים,זה שלך! אז פתאום התיק לא נהיה הכי כבד בעולם, והרבה יותר קל להרים אותו..כי הוא שלי,ואני רוצה את זה

המקור ל2 השירים האלה הוא ספר תהילים שחיבר דוד המלך,

פרק קב, פסוקים א'-ג': "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו,ה' שמעה תפילתי,ושוועתי אליך תבוא, אל תסתר  פניך ממני,ביום צר לי"

ובפרק צד' פסוק יד': "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"

ואולי אתה מתכוון ל"הדרת נשים",מושג שנולד בעקבות זה שאסור לשמוע שירת נשים,אז נראה כאילו אנחנו מדירים נשים ולא אכפת לנו מהן..אמרת יפה וראית בעצמך,שפשוט לא, התורה ממש לא מדירה נשים,אפשר לראות בהמון מקומות שההיפך הוא הנכון. למה זה קורה? אולי כי כשלא מבינים את הטעמים לאיסור שמיעת נשים,זה נראה כאילו זה מגיע מתוך הדרה,אולי מתוך רצון של אנשים להכפיש ציבור,ואולי סיבה אחרת,אני לא יודע..

המון בהצלחה אחי, אם אתה צריך משהו,מוזמן לפנות בשמחה..

מעריך אותך מאוד!

הכי קל לומר שקשה לשנות הרגלים..

זה פוטר אותנו מכל הקשיים, מכל התהליכים.

יויו2 כתב יפה (יויו! אימצתי את המשל!!)

יש תיק כבד שאתה צריך להרים, ואין לך כוח

עד שבא מישהו שמגלה לך שהתיק הזה מלא יהלומים,

אתה תרים את התיק בקלי קלות,ותרוץ איתו מחייך כל הדרך אל הבנק..

ככה התורה שלנו!

היא נראית תיק כבד, וכמו שאמרת "קשה לשנות הרגלים"

אבל זה לא תיק כזה כבד, זה מלא מצוות מתוקות ומלאכים שתברא בעצמך ממש, ויש בו עוד המון המון המון שמחה והתחדשות..

אז יהיה קשה בהתחלה לא לראות טלויזיה בשבת - 

לאט לאט (כמו גמילה מהתמכרות) יהיה לך קל יותר.

ומתישהוא תרגיש שלא רק שאתה לא רוצה לראות טלויזיה יותר, אלא שיש משהו אחר בלב שלך שנהיה רגוע ושמח, ולא צריך את הטלויזיה, יש איזו שלווה נעימה שממלאת את המקום שלה..

מה גם שערב שבת אצל יהודים עמוס במנהגים כיפים, לא תרגיש בכלל איך עובר הזמן.

[חובה לעשות תהליכים כאלו בליווי של רב!

שישים לב איך אתה מתמודד ולא ייתן לך לרוץ על כל הקופה וליפול מהמעמסה]

המוסריות והאנושיות שאתה כ"כ אוהב בציבור הזה, באים מתוך עשיית דבר ה'!

מתוך לימוד תורה ועשיית מצוות!

אני עם הרבה מחשבות אבל התחברתי לערכים שלכם למוסריות של הבחרה הציונות הדתית לדברים האלה אני לא יודע עם אני יכול להתחבר לשאר הדברים ומצד אחר אני הייתי רוצה להכיר מישהי כזאת דתיה לאומית מאולפנא אבל שאני יוצא לי להיות בעיר ואני רואה כל כך הרבה דתלשים זה מאוד מחליש וואני גם ראיתי את הסרט בת הרב רואים הבת של הרב אבינר למשל ששמעתי עליו או משהו הרב צהר אין לי מושג מי הם בדיוק אבל שמעתי אלהם ורואים את הבנות שלהם שכבר לא דתיות אפילו לא צמות ביום כיפור ולא כשרות וכאילו פתאום עושות חיים אז מה אני יגיד כל אחד צריך להסתכל על עצמו נכון אבל הדברים האלה מאוד מחלישים אותי

אתה יודע מה זה יצר הרע?

זה הקול הפנימי שאומר

"אתה לא יכול, אתה אדם קטן וטיפש, רע לך בחיים, אתה לא יוצלח, אתה לא תצליח, כולם שונאים אותך, הקב"ה שופט אותך בחומרה על כל מה שעשית"

והיצר הזה יודע איך לגרום לנו בכל תחום בחיים לברוח מההצלחה שלנו

גם בלהתקרב לה'!!

יש אנשים שנולדו לבית דתי, והקול הזה גרם להם להרגיש קטנים גם מול התורה ומול הקב"ה

והם החליטו שהם לא מסוגלים להתמודד עם המצוות.

אבל בעצם אנחנו, כל אחד מאיתנו, הוא אלוקים קטן.. מה שנקרא "חלק אלוקה ממעל".

ולכן אנחנו אנשים עם כוחות עצומים ויכולות עצומות.

כמה פעמים חלמת לעשות משהו גדול שאתה אוהב, והקול הזה החליש אותך!!

חודש אלול, זה בדיוק הזמן לחזור בתשובה.

לחזור בתשובה - זה אומר להעיף את הקול הקטן הזה מתוכנו ולומר

"אני יכול, אני מוצלח, יש לי כוחות אדירים, אני אדם טוב, ה' אוהב אותי רק מחכה שאתקרב אליו, אני מסוגל!"

יצר הרע מראה לך את כל אלה שנכשלו בדרך אל הקב"ה -

כי הוא רוצה שתמשיך להגיד לעצמך

"אם הם נכשלו, למה שאני אצליח? זה בטח קשה!"

זה לא קשה!! אתה מסוגל!!

הקב"ה מחכה לך!! לעזור לך להתקרב אליו ולחבק אותך אליו קרוב!!!

הנסיונות שבורא עולם מעמיד כל אדם, לא כי הוא בן של רב או בן של.. מוכר תותים

אדם הוא אדם לא קשור לדרגת אביו.

מה שכן, יש בידו את הבחירה אם לשאוב מבית אביו או לא. וגם אם נראה ש'הבן של הרב' נפל לגמרי

כשיש אהבה בבית, כשיש הורים מחבקים ומכילים.. חוזרים לשם. חוזרים ובגדול..

וכמו שהרבה אמרו לפני.. הסבירו וחיזקו.. אנשים טובים אלו^^ אני מצטרפת לחיזוקיהם ומאחלת הצלחה רבה

בכל אשר תלך!! ומי יתן ותבחר בדרך המובילה אך ורק לטוב, ושנזכה ביחד כל עמ"י לצעוד בשביל הזה.

והכי חשוב--> יהי רצון שתפונק מפי עליון

רק שתדע שמכון מאיר דוגל באהבה ובאמונה.

מז''א?קודם באהבה-קודם לומדים שם לקבל  את האדם שם כמו שהוא ..

ורק אח'''כ מלמדים אמונה.,

המקום ממש מיועד לכל מי שרוצה להקשיב, לשאול ,להתסכל, ללמוד,

אתה ממש לא חייב לחבוש שם כיפה בשביל לשהות שם,הרבה ממי שמלמד שם חזר בתשובה בעצמו והם

בין האנשים היותר חכמים שפגשתי בחיים שלי בלי קשר לדתי או חילוני.

ממש ממליצה לך לקפוץ ולדבר עם מי שמלמד שם יש להם לב לכולם זה מטורף

ברכות והצלחה

לגבי הרב אבינר,אתה יודע כמה בנים ובנות יש לרב אבינר ?(אני מניח שלא מעט) אף אחד מהם לא חזר בשאלה,אלא בת אחת.וראה איזו מגמתיות והעלם,האם הם הדגישו את העובדה הזו ושמו את הלב גם לזה ? האם הם התייחסו לכך שבכתבתם יש רק שניים שלושה רבנים כאשר מספר הרבנים בארץ ישראל נספר בקצת יותר משני ידיים(כמובן בציניות,המספר הוא גדול),אם כן מה העניין להביא סיפור פרטי של שניים שלושה רבנים ? הרי זו לא הנורמה ! ,אך דרך הכתבה לאדם נדמה כיאלו כך היא המציאות המייצגת פחות או יותר עד שיש שיבינו מכתבות כאלו כיאלו כל הבנים של הרבנים חוזרים בשאלה בסוף ח"ו,דבר שהוא הבל גמור(והאמן לי שאינני אומר זאת בהגזמה,יש לי נסיון לגבי האינטראקציה של כתבות כאלו עם אנשים שמלכתחילה היו רוצים לחשוב כך) ואני מאמין שהדבר נכון כלפי הרבנים האחרים שהובאו באותה הכתבה(לא קראתי את כולה,אולם הסתכלתי בשמות הרבנים על העיתון שהביאו הביתה),אינני מכיר אותם לפי מה שאני זוכר.לכן,אל תתן למגמתיות האינטרסית לדכא את רוחך או לצייר לך תמונת מציאות מעוותת.

מכיוון שנגעתי בעניין הזה,אוסיף חלק מתמונת המציאות שלא הופיע שם לדאבון לב כל אדם שרוצה שהתקשורת שהוא צורך תהיה אובייקטיבית.ישנם כ"כ הרבה חוזרים בתשובה,והסיפורים שופכים דיו רב וממלאים מדפים(וניתן למצוא סיפורים אישיים רבים בקלות וכאמור קשת העיסוקים והרקע הקודם של אנשים אלו הוא מכל גווני הקשת),ויש לשאול מדוע ולמה ? התשובה שלי כחוזר בתשובה היא משום שהיהדות היא אמת,כי יש בה תוכן אלוקי ואמיתי ויש בה אור אדיר שכל יהודי בפנימייתו רוצה לחבוק,ועוד ועוד..,את הדברים האלו צריך ללמוד ולהכיר,להחשף לתוכן של היהדות שהיא לא פחות שלך. והאמן לי שהלימוד מתוק במיוחד.על איזה עוד לימוד בעולם ניתן לאמר את זה ? 

בהצלחה רבה אייל !

המטרה של כל מה שרשמתי מעבר לשאלות שתדעו שיש אנשים שמעריכים אתכם הציבור הדתי לאומי באמת מלך הארץ ויש אנשים שיודעים מי אתם אני מאחל לכל החברה שלכם רק טוב לגבי אני לא יודע מה יקרה קשה מאוד לשנות הרגלים והתחברתי גם לערכים נקווה שיהיה בסדר

קודם קישור לשיעור של הרבה שרקי על התשובה

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=16370&cat_id=3815

המשך בראשון שבוע הבא

נכון שקשה לשנות הרגלים, בגלל זה מתחילים במשהו קטן ולאט לאט מפתחים את הרוחניות או מגלים את הרוח שדוחפת הלאה .

חזרה בתשובה זה הרבה יותר מלהתחיל לשמור מצוות. הכרתי מישהי מבית דתי שתמיד הקפידו אבל כמו שהיא אמרה "ואיפה ה'?" והחזרה בתשובה שלה היה לקשר את שמירת המצוות לה'.

לגבי דתל"שים, כמו שהרב שרקי אמר פעם יכולים להיות משברים באמונה, החיים קשים מה לעשות. אבל זה לא אומר שחייב לוותר להפך מתמודדים ומנסים להבין ודוקא מתוך זה אפשר לגלות תכנים עמוקים יותר.

תקרא את זה - (פרק מתוך הספר על אל"מ דרור וינברג)

http://www.srugim.co.il/4479-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92-%D7%96%D7%9C?di=1

בתקווה שהקב"ה יכוון דרכך,

ויתן בנו, בכולנו, כוחות אומץ וגבורה לעבוד אותו כמו שצריך, בשמחה.

בהצלחה רבה!

הדברים שכתבו לך למעלה הם נכונים ומסיבות נכונות, אך יתכן שהמלל הרב קצת מלחיץ אותך ומפחיד אותך להתחייב, אז שתדע, שאין שחור ולבן, וכמה שתרצה להתקרב ובאיזה קצב שתרצה זה טוב, ומה שאתה כבר מקיים זה נהדר!!!!!!!!!!!!!!, וגם לא צריך להרחיק עד מכון מאיר, יש שיעורים בכל מקום, תנועה כמו מעיני הישועה מאד מקרבת, ואולי תמצא שם מישהי שגם סקרנית לדעת ולהכיר ותתקדמו ביחד,  חז"ל (חכמנו זכרונם לברכה) אמרו: פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם,אנחנו צריכים לעשות רק צעדים קטנים והקב"ה כבר יעזור בצעדים הגדולים, בהצלחה.

קשר כזה לא יחזיק מעמד , יש הרבה גירושין.

אני חושב שזה ממש אפשרי.

אולי החבר'ה שמגיבים פה בפורום לא ממש מכירים כאלה זוגות, אבל קחו למשל את שולי מועלם - מתמודדת בבית היהודי שהיא אישה דתייה (עם כיסוי ראש) שהייתה נשואה למפקד בכיר בצה"ל - חילוני.

אני אישית מכיר עוד זוגות רבים, ביניהם שכן שלנו, שעכשיו, אחרי כמה שנים של זוגיות כשהוא חילוני והיא דתייה הוא חזר בתשובה.

אבל בדרך כלל דבר כזה קורה רק אם יש אהבה גדולה שהגיעה במקרה. בחורה דתייה רצינית לא תצא עם חילוני במודע מראש, למרות שיש כל כך הרבה גוונים וסוגים של דתיים, שזה גם כן יכול לקרות, בהחלט.

ונקודה קטנהב למגיבים: אייל לא ביקש עזרה לחזרה בתשובה. הוא שאל שאלה אחרת. כולנו צריכים לחזור בתשובה, וכולנו יודעים כמה זה קשה. על כעס, על שנאה, על צניעות, על גאווה, על לשון הרע, על תורה... אז בואו לא נפיל עליו את החובה לחזור בתשובה מיד, כי זה לא הולך ככה... (למרות שלחזור בתשובה זה כיף גדול..).

ואייל - אל תשכח, כולנו אחים, אם חזרת בתשובה ואם לא. מרגש לקרוא את המכתב שלך.

אולי תמצא בחורה שנמצאת במצב שלך - ותתקרבו לאיטכם? יש בחורות שרוצות להיות דתיות-לאומיות וקשה להן, אבל מבחינת הרצון הפנימי הן כבר עדינות ובעלות מסירות נפש...

האמת אני באמת לא סגור על עצמי כבר כמו שאמרתי התחברתי לערכים לנתינה למוסר אבל זה גם מהתורה כמו שאמרתי עצם העובדה שהדתיים הלאומיים אומרים שכולם טובים גם חילוניים וגם הכל זה רק הוכיח לי כמה מוסריות וערכים יש לאנשים האלה כמו שאמרתי מעבר לשאלות היתה לי מטרה לאמר שיש אנשים שמעריכים אתכם אני קניתי כל מיני ספרים מדברי שיר אני לא יודע עם אני יכול לקיים את המצוות כי אני בן אדם שקשה לו מאוד לשנות הרגלים והתחברתי לנתינה צריך לראות עם יש לשאר הדברים ומשפחה ושינוי וכולה עם אני ישתנה זה יהיה רק לכיוון של הדתי לאומי אבל יהיה קשה מאוד אני באמת בעתיד הייתי רוצה להכיר מישהי כזאת דתייה לאומית אולי מההתיישבות עם הנתינה הזאת האידאלים אני לא שוב יחזור על עצמי ויגיד עוד דברים האמת קרתי על שולי מועלם ואחרי הבנות שלה בכתבה אמרו שזה לא אידאלי כל כך לצאת עם חילוני אולי הם צודקות ,מה שהכי חשוב האמת וקשה לי זה העניין של הדתלשיםש כאילו עכשיום הם נהנים ועוד אני צריך לראות בננות של רבנים כמו הרב צהר בסרט בת הרב שמי דתייה אפילו לא שומרת יום כיפור ועשיו כאילו עושה כיף למרות שדתיים לאומיים זה לא חברה סגורה רואים אותם בקולנוע באוניברסיטה דרך הגב מאוד חכמיים מאוד יצא לי להכיר בכל מקום אז לא מבין נקווה לטוב ותודה על ההסברים

יענו מערכת קולנוע ביתית..

אח שלי.. הפתיחות לא מגיעה מפשרנות, אולי כתבת את זה ופיספסתי. אז סליחה אם כן.

אבל אולי בעיניך ללכת לקולנוע זה לא משהו 'נורא'.. גם בעיני זה לא 'נורא' אבל אולי קצת כן

רק קצת.. שאתה מבין שהעסק בעולם הזה הוא לא לחיות בסרט, אלא אולי בעצם לחיות ת'סרט.

להיות במאים, ליצור סרט של החיים שלנו.

סרט מדהים... שנהנה 'לצפות' בו אחר כך. בהמשך הדורות.

כשנכנסים לעסק הזה שנקרא עולם התורה וסעיפיו, אנחנו מבינים שהתורה היא- תורת חיים

תורה שמעצבת ויוצרת לנו ת'חיים.

משהו כזה. כמו מים. שאי אפשר בלעדיהם כלל. אין לי עוד דרך לתאר מזה תורת חיים כי יותר מהדיבור, זה משהו

שנמצא בפנים.

שמרגישים, חווים, ויוצרים.

ב"הצלחה רבה.

בכלל לא בטוח!!!

כי ליפני שהם חזרו בשאלה הם כן הרגישו מהו עונג של בית יהודי תורני (מלשון תורה...)

ויכול להיות שהם מראים כלפי חוץ שכיף להם אבל בתוכו, בנשמה, בלב הם מרגישים\שות שהחיים שלהם ריקניים והם גם יודעות שיש דין ויש דיין... שבעזרת ד' אחרי 120 שנה הם יגיעו לבית דין של מעלה...

והם מפחדות|דים מזה אולי בלב שלהם...

כי הם יודעים שזה לא בסדר מה שהם עושים!!

בהצלחה רבה!

מקווה שעזרתי...

תהיה חזק!!!

עבודת האדם בעלם הזה הוא עבודת המידות- לשבור את ההרגלים שלנו!!

נכון, זה קשה אבל עם הרבה כח רצון אפשר להצליח בכל מצב!! "אין דבר העומד ביפני הרצון"!!...

ושתדע שה' יתברך אוהב כל יהודי באשר הוא יהודי ורוצה שיתקרב אליו ככל יכולתו!!

ושוב- בהצלחה רבה!!!

וגם אחרי שמתאמצים קצת רואים תוצאות טובות!!! ולא מתחרטים לרגע...!

בהצלחה

מכירה קצת מקרוב

זה מתנגש מלא.. עדיף למנוע

על החילוני זה אולי ישפיע לטובה... אבל על הדתייה? במחילה נכון שטוב ויפה לקרב, אבל לדעתי זה לא בסדר לגשת לקשר קרוב עם אחד שאינו שומר תורה ומצוות...

מנין לניגשת שזה לא ישפיע?

של פער כזה מלכתחילה..

הרעיון של בחורה בשלב דומה לשלך הרבה יותר הגיוני

האידיאלים האלה לא באים מהאוויר,

וגם לא מציונות, או ערכים אוניברסליים.

הם באים מהתורה.

אתה רוצה להנות מהפירות מבלי לנטוע את העץ.

כמובן שברבדים הרוחניים והמוסריים,אין סחר חליפים כמו שמתואר.

את הדברים,מכל מקום אני לא חושב שזה נכון שניקח את השרשור למקום אחר,זה שרשור של מישהו

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.